א
שלא לשחוט בתוך גומא. ובו ב' סעיפים:
אין שוחטין לתוך הגומא אפילו בבית ואם לא היה רוצה ללכלך ביתו בדם עושה מקום מדרון חוץ לגומא ושוחט שם והדם שותת ויורד לגומא ובשוק לא יעשה כן:
ב
י"א שאם שחט בגומא בשוק אסור לאכול משחיטתו עד שיבדקו אחריו. שמא אפיקורס הוא (רמב"ם פ"ב מה"ש ועיטור) ויש אומרים שמותר בדיעבד ואין צריך בדיקה (רשב"א ומרדכי בשם רא"מ) : הגה ובזמן הזה דאין דרך עובדי כוכבים בכך יש להתיר בדיעבד (א"ז ובשחיטות הר"מ ממדלינגן):
באר היטב יורה דעה
י״ב
א
הגומא. וכ' בש"ך ואע"פ שאינה נקיה מעפר אסור והטעם שכן דרך האפיקורסים:
ב
כן. והטעם מפני שא"צ לנקות השוק ואפילו אין שם אדם אסור משא"כ בביתו שניכר לכל שמתכוין לנקות את ביתו:
ג
בדיקה. וכתב בש"ך והיינו דוקא לאותה שחיטה ששחט עכשיו אבל מכאן ולהבא צריך בדיקה וה"ה לשוחט לתוך ימים וכלים נמי דינא הכי:
ד
בדיעבד. וכ' בש"ך דהאי הג"ה קאי גם אלעיל סימן י"א:
באר הגולה על שולחן ערוך יורה דעה
י״ב
א
משנה חולין ד' מ"א וכדמפרש לה רבא שם
ב
רמב"ם פ"ב מהלכות שחיטה מברייתא שם וכן נראה מדברי בעל העיטור בשם בה"ג
ג
הרשב"א בת"ה והמרדכי בשם ראב"ן
ד
(°) פי' להכשיר אותה שחיטה אלא כדי לפסלו מכאן ולהבא.
ביאור הגר"א על שולחן ערוך יורה דעה
י״ב
א
אפי' בבית. רש"י ד"ה כל עיקר:
ב
(סעיף ב') י"א כו'. הרמב"ם וכמ"ש בגמ' שם ואם עשה כן כו':
ג
וי"א כו'. מדתני במתני' ברישא השוחט לשם הרים כו' פסולה ובסיפא השוחט לשם עולה כו' פסולה ובמציעתא תני אין שוחטין כו' ול"ק פסולה משמע דלכתחלה דוקא וערש"י ד"ה בדיקה אחריו כו' שמפרש דאין הבדיקה להכשירו אלא לפסלו מכאן ואילך אחר הבדיקה. רשב"א (ובבה"ג ס"ק כ"ג מצויין בטעות):
כף החיים על שולחן ערוך יורה דעה
י״ב:א׳
א
א) [סעיף א'] אין שוחטין לתוך גומא וכו' מפני שהוא חוק ומנהג למינין לשחוט בו לשם ע"ז וכתיב ובחוקתיהם לא תלכו. לבוש. זב"ת או' א'.
י״ב:ב׳
א
ב) שם. אין שוחטין לתוך גומא וכו' ואפי' בגומא שאינה מנוקה מעפר אסור. ב"י בשם סמ"ג. לבוש. ב"ח. ט"ז סק"א. ש"ך סק"א. פר"ח או' א' פר"ת או' א' וכתב ודלא כר"ת דלא אסר אלא בגומא שהיא נקיה. לה"פ או' א' בל"י או' א' כריתי או' ב' שמ"ח או' ג' מש"ז או' א' קומץ כלל ה' או' י"ב. שו"ג או' א' זב"ת שם. ואפי' יש בה מים אסור. שמ"ח שם. קומץ שם. זב"צ או' א' אבל אם היא מלאה עפר או מים שרי. שמ"ח שם. והיינו אם אין המים צלולים מותר. מנה"ז בקומץ או' י"ג. מנחת יוסף או' א'.
י״ב:ג׳
א
ג) ואפי' גומא כל שהוא נידון כגומא ואין לשחוט בה שכן לשון בני אדם דרכם לקרוא שם גומא לקערורית כל דהו ואם אין הבריות קורין לכיוצא בזה לשון גומא אין חשש בזה אף שמתאסף הדם שם ועומד. דע"ק או' א' זב"צ או' ב' מנ"י שם. ונראה דמה שאינו מוקף מכל צד בקערורית והוא רק כמדרון מצד א' או גם מב' צדדים ואולי גם מג' צדדים שאין זה בגדר גומא. דע"ק שם.
י״ב:ד׳
א
ד) ואם אין גומא בגוף הקרקע רק שסביב מרוצף בעצים ובאמצע חסר הרצפה והוא כגומא אולי קיל. ואולי כיון דהרצפה משוקעת לעולם ובטלה לקרקע הו"ל העצים כארעא סמיכתא. וברצפת אבנים סביב נוטה יותר דהוי כגומא בגוף הקרקע ורק כשהבריות קורין בכך גדר גומא. דע"ק שם.
י״ב:ה׳
א
ה) ואפי' לשחוט חיה ועוף שצריך שיהיה לו למטה עפר תיחוח אסור לעשות גומא ולשחוט שם. ולא אמרינן דכ"ע ידעי דלצד מצוה מכוין אלא יקח עפר ויניחהו שלא במקום גומא וישחוט עליו. פר"ת או' א' זב"ת או' א' זב"צ או' ה'.
י״ב:ו׳
א
ו) ומה שעושין כעין גומא בעפר תיחוח לצורך שחיטת העוף שצריך עפר למטה זהו לא מקרי שוחט לתוך גומא ומותר משום דאינו עומד אלא לפי שעה. דע"ק או' ג' זב"צ או' ד'.
י״ב:ז׳
א
ז) שם. עושה מקום מדרון חוץ לגומא וכו' וכל שאין הדם נופל מבית השחיטה לתוך הגומא להדיא שרי ולא בעינן שיהיה מקום שחיטה רחוק מהגומא כ"כ אלא כל דהו שיעור שיצא הדם מבה"ש ויגע בארץ קודם שיגיע לגומא ש"ד. פר"ת או' ב' שו"ג או' א' זב"ת או' ב' זב"צ או' ז'.
י״ב:ח׳
א
ח) שם. עושה מקום מדרון חוץ לגומא וכו' וכל שעשה מדרון הגם שניתז הדם מהצואר עצמו אל תוך הגומא שרי כיון שעיקר השחיטה היא במדרון. דע"ק או' ב' זב"צ או' ו' מנ"י או' ב'.
י״ב:ט׳
א
ט) לשחוט ע"ג כלי ומשם הדם יורד לגומא אין להתיר דלא התירו אלא בספינה דא"א בענין אחר. כריתי או' ד' אמנם השמ"ח או' א' התיר לשחוט ע"ג כלי ומשם יורד לגומא. וכ"כ מנה"ז כלל ה' בקומץ או' י"ב. מנ"י שם.
י״ב:י׳
א
י) שם. ובשוק לא יעשה כן. ואפי' אין שם אדם רואה אותו אסור. ש"ך סק"ב. פר"ח או' ב' לה"פ או' ג' שמ"ח או' א' שפ"ד או' ב' זב"ת או' ג' זב"צ או' ט' מנ"י שם.
י״ב:י״א
א
יא) שם. ובשוק. או בשדה. לבוש. שאין דרך בני אדם להקפיד שלא יטנף אסור אפי' ע"י מדרון. שמ"ח שם. קומץ שם או' י"ג. מנ"י שם.
י״ב:י״ב
א
יב) ואפי' אם בשוק הוא צריך ע"ה לזה המקום ורוצה שלא לטנפו מ"מ כיון דאין ניכר לכל כמו חצר ובית שכל אדם קפיד שם אטינוף איכא מראית העין ואסור. שמ"ח שם. זב"צ או' יו"ד. מנ"י שם.
י״ב:י״ג
א
יג) ובחצר או בית אפי' אפשר לו לצאת משם למקום שאינו חושש לטינוף א"צ ומותר לעשות מדרון דהא ליכא מראית עין דהכל יודעים שאינו עושה כ"א לנקר. שמ"ח שם. זב"צ או' י"א. מנ"י שם.
י״ב:י״ד
א
יד) שם. ובשוק לא יעשה כן. ובמקום ששרי העיר מקפידין וקונסין אם עושים אשפה בשוק ודאי אף בשוק מותר דליכא מראית העין כלל. כריתי או' ה' וכן במדינתנו שעשה המלך חק מחדש שלא להתראות דם ע"פ חוץ בודאי הגמור דאף בשדה יכול לעשות מקום מדרון. זב"צ או' י"ב. והיינו שעושין חריץ ארוך וסופו פתוח לגומא ושוחטין ע"ג חריץ והדם הולך מחריץ לגומא.
י״ב:ט״ו
א
טו) ובס' כנפי יונה הקיל בזה"ז בבית המטבחיים לעשות מקום מדרון חוץ לגומא דאין לנו אלא מה שמפורש בש"ס בשוק דוקא כיון דבלא"ה נשכח חוק הזה. מנ"י בלקיטי יוסף או' ט'.
י״ב:ט״ז
א
טז) [סעיף ב'] י"א שאם שחט בגומא בשוק אסור לאכול משחיטתו וכו' כלומר גם משחיטה זו ששחט בגומא. ש"ך סק"ג. פר"ח או' ג'. ונראה מדברי הרשב"א דלסברא זו ה"ה אם שחט לתוך ימים וכלים דאסור לאכול משחיטתו ונ"מ דאפי' להי"א שכתב המחבר לענין דצריך בדיקה אחריו מכאן ולהבא כמ"ש בס"ק שאח"ז דאף במים וכלים דינא הכי. ש"ך שם. ועיין באו' שאח"ז.
י״ב:י״ז
א
טוב) שם. וי"א שמותר בדיעבד וא"צ בדיקה. אחריו כדי להכשיר אותה שחיטה דאפי' בלא בדיקה אין מוציאין את הדם מחזקת כשרות ומה ששחט הוא כשר. והא דאיתא בש"ס צריך בדיקה אחריו היינו כדי לפסלו מכאן ולהבא שאם ימצא אפיקורוס אמרינן כל מה ששחט למפרע לתיך הגומא לשם עכו"ם היה ואסור הכל בהנאה. כ"פ רש"ל בפ' השוחט סי' כ"ג. ש"ך סק"ד. פר"ח או' ה' לה"פ או' ד' בל"י או' ב' זב"ת או' ו'. וה"ה לתוך ימים וכלים אם בדקו אותו ונמצא אפיקורוס כל מה ששחט למפרע אסור בהנאה. ש"ך שם. לה"פ שם. בל"י שם. זב"ת שם.
י״ב:י״ח
א
חי) ואם בדקו ולא מצאו בו לא זכות ולא חובה א"נ א"א לבדוק מותר לאכול משחיטה זו דלא מחזקינן לאדם בעובד ע"ז עד שיבורר ותלינן שחיטתו לגומא באיזה טעם אחר. וה"ה בכל הני הנז' בסי' י"א אם עברו ושחטו הדין כמו שוחט לתוך הגומא. מיהו כל זה מדינא אבל האידנא אין דרך עע"ז בכך ובין לשוחט לגומא ובין הנהו דסי' י"א א"צ שום בדיקה כלל אם עבר ושחט רק דאי איתא קמן יש לשאלו קודם שיאכל מ"ט עשית כך ומתוך זה יבורר כונתו אבל א"צ לטרוח ולבדוק אחריו ע"י בני אדם המכירים אותו. ומ"מ אם נתברר אח"כ שמין הוא יש לאסור למפרע הכל בהנאה. שמ"ח או' ב' קומץ או' י"ד. מנחת יוסף או' ג'.
י״ב:י״ט
א
יט) שם הגה. ובזה"ז דאין דרך עכו"ם בכך יש להתיר בדיעבד. זה קאי גם אימים ונהרות ותוך הכלי שבסי' י"א. ד"מ או' ג' בשם א"ז. ט"ז סק"ג. ש"ך סק"ה. פר"ח או' ו' לה"פ או' ה' בל"י או' ג' ברכ"י או' ב' ועי"ש מה שהשיג על הכו"פ יעו"ש. מחב"ר או' ג' זב"צ או' י"ג. מנ"י שם.
כרתי על שולחן ערוך יורה דעה
י״ב
א
לתוך הגומא כי כך עשו עכו"ם קדמונים אספו הדם לתוך הגומ' ושם היו יושבים וכשפו וקסמו בכך:
ב
גומא ואפי' אינו נקי' דמ"מ יש מראית עין:
ג
מקום מדרון ואפי' יש שם מקום אשפה וא"כ יכול לשחוט שם מ"מ התירו חז"ל:
ד
מדרון ולשחוט לגבי כלי ומשם הדם יורד לגומא אין להתיר דלא התירו אלא בספינה דא"א בענין אחר:
ה
ובשוק נראה במקום ששרי העיר מקפידים וקונסים אם עושים אשפה בשוק ודאי אף בשוק מותר דליכא מראית עין כלל:
ו
עד שיבדוק וה"ה להך דלעיל בסי' י"א בשוחט לתוך ימים וכדומה וע' פלתי שכתבתי דבגמרא לא נאמר רק על הך שוחט לגומא ויש לחלק ע"ש:
ז
שמותר וכו' ואם בדקו ומצאו מין דעת מהרש"ל ואחרונים לאסור השחיטה למפרע וע' פלתי שכתבתי דאין חשש ע"ז רק אולי הוא מין קוסם קסמים ויש לפסול מכאן והלאה:
ח
ובזה"ז עיין פלתי שכתבתי דלא קשה הא הוי דבר שנאסר במנין וכו' ע"ש:
ט
יש להתיר ודעת האחרונים ה"ה בכל הנזכרים בסי' שלפני זה שוחט לימים וכלים דינו כך. ועיין פלתי שכתבתי דאין לנו רק דין זה שוחט לגומא ולא הנך דלעיל:
פלתי על שולחן ערוך יורה דעה
י״ב
א
וא"צ בדיקה דמוקמינין אדם בחזקת כשרות ואם נמצא מין אמרינן כל מה ששחט למפרע לתוך הגומא לשם עכו"ם הי' ואסור הכל בהנאה כ"כ מהרש"ל והעתיקו האחרונים ודבריו אינם כי מה שהחליט בשוחט לגומא הי' לשם עכו"ם זה אינו כי השוחטין לתוך גומא אין כוונתם בשחיט' לשם ע"ז כלל וע"ז מה טיבו רק הם מכת המנחשים וקוסמים בדם הנאסף אל הגומא. ולדעתם יקרה להם שיתנבאו עתידות ועיין ברמב"ן בתורה בפ' לא תאכלו על הדם וישראל בזמן שאול שהיו אוכלין על הדם הי' ג"כ באופן הלזה ולא נחשדו לע"ז על כך. רק הוא בכלל קוסם ומנחש וכדומה מהתועבת שאסרו המקום. ואם באנו לפסול השחיטה מחמת שהוא מין לא גרע ממומר לע"ז שבאותו דבר לא נפסל שחיטתו רק מכאן והלאה. וכן כתב רש"י ויבדלו מפתו ומיינו אבל לא לאסור שחיטתו. ודי שאנו מחזיקין למפרע הואיל וראינו עושה גומא ושוחט אבל לא להורות שחיטתו למפרע אסור ובהכי ניחא דהא דהך שוחט לגומא צריך בדיקה ולא בשוחט להרים וכדומה והאחרונים למדו זה מזה ובגמ' לא נזכר רק בזה אבל הוא הדבר דשם חשש ע"ז לא נחשדו ישראל ע"כ לעבוד ע"ז והוא רק מראית עין אבל לשחוט לגומא לקבץ לדעתו שדים למען ינבא בתוך הבית ויגד עתידות זה שכיח עד שעם קדוש לה' בימי שמואל ושאול עשו כן לכך צריך בדיקה ופשוט וברור:
ב
ובזמן הזה וכו' תמהני #א) הא ה"ל דבר שנאסר במנין אף שבטל הטעם צריך מנין אחר להתירו ודעת הרמב"ם בהלכות ממרים גדול מחבירו בחכמה ומנין ועיין לקמן סי' קי"ו גבי גלוי שעמדו בזה וכתבו דאף אז כי הי' הראש לא גזרו וע' שם בפר"ח שהאריך וזה לא שייך כאן דבאותו זמן הי' גזרה כללית וא"כ מה בכך שבטל הטעם דבר שנאסר הוא וצ"ע. ומה שנ"ל כי הנך רבוותא ס"להא דתנן ובשוק לא יעשה כן אין הטעם דבשוק לא שייך לנקר חצרו. רק בשוק במקום שרבים שכיחי' לא יעשו כן מפני מראית עין כי על הרוב ישפטו שעושה כן לחזק דרכי מינות כי כך היו עושין בזמניהם אבל במקום דליכא רבים מותר ולא גזרו כלל וא"כ בזמנינו דאין הנכרים עושין כך ואין איש מעלה על לב תועבה ושטות כזה להתחבר לשדים וכדומה חזר השוק למקום מוצנע כי אפי' יהי' מרובה באוכלסין אין איש מעלה בלבו שהוא נעשה לכוונה זרה ויעשה תועבה והוי בצנעה ואף בזמן ההוא לא גזרו רק בשוק וזה מה שנ"ל בישובו אך לפ"ז צריך להיות ע"מ היכר כמו מדרון דאל"כ אף ברה"י אסור. וגם האחרונים ביקשו לו' בהנך דינין הנ"ל שוחט לנהר ולכלים ג"כ בזה"ז לא שייך וזה אינו דלשון רמ"א משמע להדיא רק אהך דשוחט לגומא. והוא כפי מ"ש נכון דבזה הותנה בגמרא דוקא במקום שרבים שכיחי' אבל בהנך דלעיל דלא הותנה א"כ הדרין לכללין דבר שנאסר במנין ואסור וכן נכון:
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך יורה דעה
י״ב
א
(סי' י"ב ש"ך סק"ה) שהביא בד"מ סימן י"א. ע' לקמן סי' כ"ח בש"ך סק"י:
שפתי כהן על שולחן ערוך יורה דעה
י״ב:א׳
א
לתוך הגומא. ואפילו שאינה נקייה מעפר אסור כ"פ הפוסקים והטעם כתב הרשב"א שכן דרך האפיקורסים להתאסף על הבור ולאכול עליו:
י״ב:ב׳
א
עושה מקום כו'. שאז ניכר לכל שמתכוין לנקות ביתו טור ובשוק אסור שאין צריך לנקות השוק והלכך אפילו אין שם אדם רואה אותו אסור דומיא דבית:
י״ב:ג׳
א
אסור לאכול משחיטתו. כלומר גם משחיטה זו ששחט בגומא ונראה מדברי הרשב"א דלסברא זו ה"ה אם שחט לתוך ימים וכלים שאסור לאכול משחיטתו ונ"מ אפילו להי"א שכתב המחבר לענין דצריך בדיקה אחריו מכאן ולהבא כמ"ש בס"ק שאח"ז דאף במים וכלים דינא הכי:
י״ב:ד׳
א
ואין צריך בדיקה. אחריו כדי להכשיר אותה שחיטה דאפילו בלא בדיקה אין מוציאין את האדם מחזקת כשרות ומה ששחט הוא כשר והא דאיתא בש"ס צריך בדיקה אחריו היינו כדי לפסלו מכאן ולהבא אם) ימצא אפיקורס אמרינן כל מה ששחט למפרע לתוך הגומא לשם עבודת כוכבים היה ואסור הכל בהנאה כ"פ מהרש"ל בפ' השוחט סי' כ"ג וה"ה לתוך ימים וכלים וכמ"ש בס"ק שלפני זה:
י״ב:ה׳
א
ובזמן הזה כו'. קאי גם אלעיל סי' י"א וכן מפורש בא"ז שהביא בד"מ סי' י"א:
טורי זהב על שולחן ערוך יורה דעה
י״ב
א
לתוך הגומא. אפילו אינה נקייה לפי שנראה כמאסף הדם שם שכן דרך הכותיים:
ב
וא"צ בדיקה. כתב רש"ל ומ"מ אם בדקוהו ומצאוהו מין שאסרינן למפרע מה ששחט לתוך הגומא ואסרינן אפילו בהנאה:
ג
ובזמן הזה כו'. זה קאי גם אימים ונהרות ותוך הכלי שבסי' י"א שכן העתיק רש"ל בשם א"ז:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כף החיים על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כרתי על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פלתי על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
שפתי כהן על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
טורי זהב על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5