א
באיזה זמן שוחטין. ודין השוחט בתוך המים. ובו ד' סעיפים:
לעולם שוחטין בין ביום ובין בלילה במה דברי' אמורים כשאבוקה כנגדו. אבל אם אין אבוקה כנגדו או ביום במקום אפל לא ישחוט ואם שחט שחיטתו כשרה (וב' נרות חשובים אבוקה) (מהרי"ל ואגודה):
ב
השוחט בשבת וביו"כ אע"פ שאילו היה מזיד בשבת מתחייב בנפשו והיה לוקה ביו"כ שחיטתו כשרה:
ג
אין שוחטין לתוך ימים ונהרות שלא יאמרו לשר של ים הוא שוחט ולא לתוך הכלים שלא יאמרו מקבל הדם לזורקו לעבודת כוכבים ואם יש בכלי מים שאז אין הדם ראוי לזריקה אם הם צלולים לא ישחוט בו שלא יאמרו לצורה הנראית במים שוחט ואם הם עכורי' מותר וכן אם יש בכלי עפר מותר לשחוט בתוכו:
ד
היה בספינה ואין לו בה מקום פנוי לשחוט יכול לשחוט על גבי כלים והדם שותת ויורד לתוך המים או מוציא ידו חוץ לספינה ושוחט על דפנותיה והדם שותת ויורד לתוך המים ואינו חושש: הגה מקצת שוחטין נזהרין שלא לשחוט שום אווז בטבת ושבט אם לא שאוכלין מלבה משום שקבלה היא שיש שעה אחת באותן חדשים אם שוחט בה אווז ימות השוחט אם לא אוכל ממנה ונוהגין לאכול מן הלב (תשב"ץ בשם ר"י חסיד):
באר היטב יורה דעה
י״א
א
ישחוט. והטעם איתא בהש"ך שמא ישהה או ידרוס ולא ירגיש אבל בדיעבד כשאומר ברי לי שלא שהיתי ולא דרסתי כשר ולא דמי לדלעיל סימן ו' דאפילו אם אמר ברי לי שלא דרסתי פסולה שמא ידרוס פעם אחרת דהתם דבר מצוי הוא לדרוס כיון שצואר בהמה למעלה מה שאין כן הכא ואם התחיל לשחוט לאור הנר קודם ששחט רוב הסימנים וכבתה אין זקוק לה ויגמור שחיטתו מבלי שהייה בית יעקב סימן ק"ו:
ב
אבוקה. וכ' בש"ך דנר שיש לו שני פתילות וכן שני נרות אפילו הם קלועים דינם כאבוקה ועיין באורח חיים סימן תל"ג סעיף ב' וא"ז סימן תל"ה סק"ג מתיר לכתחלה בנר יחידי. ופר"ח מתיר לאור הלבנה כשמאירה יפה. והרדב"ז מחמיר לכתחלה:
ג
כשרה. ופי' הט"ז ושחיטתו כשרה לדידיה אחר השבת בשוגג עיין באו"ח סי' שי"ח והתוס' כתבו אפילו במזיד שחיטתו כשרה דלא נעשה מומר בשחיטה ראשונה (ע"ש דף י"ד):
ד
מותר. וכתב בט"ז דוקא בכלי מהני עכורים שאז מוכח שאינו עושה לקבל הדם אבל אם המים שבים עכורים לא מהני מידי שאכתי יאמרו לשר הוא שוחט וכ' בה"י ירא שמים יהיה נזהר מלקבל הדם בכלי לאחר שחיטה כדי למכור לעובד כוכבים ע"ש ופר"ח בק"א חולק וכ' דלא אסרו חז"ל בתוך הכלי אלא מתחלת השחיטה אבל לאחר שסילק ידו מהשחיטה לא חיישינן למראית העין:
ה
כלים. פירש הש"ך על גבי אחורי כלים ולא לתוכו:
ו
חושש. והב"ח מסיק דבראש הספינה אפילו שוחט בתוך הים או בכלי שרי דא"א לטנף דופני הספינה שבחוץ. אבל בעומד תוך הספינה אע"פ שמלכלך דופני הספינה משתטפים הם בהילוכם במים. ולא קיי"ל הכי אלא אף בראש הספינה צריך ג"כ לשחוט על גבי דפנותיה או על גבי הכלי:
ז
הלב. וכ' בש"ך דבמנהגים איתא דנותנים לו הכבד וראיתי עתה נוהגים לאכול מן הרגלים עכ"ל וע"ל סי' קי"ו. וכתב הקנה ולא ישחוט אווזא בזמן שיש לשדים כח וממשלה והוא חודש שבט כי הממית יומת:
באר הגולה על שולחן ערוך יורה דעה
י״א
א
ברייתא חולין דף יג ומשנה דף ט"ו כדמפרש רבא דף י"ז
ב
טור ורשב"א בת"ה
ג
משנה דף י"ג השוחט בלילה דיעבד אין וכאוקימתא הנ"ל
ד
משנה שם דף יד וכדמוקי לה שם בגמ' דף ט"ו
ה
משנה שם דף מ"א
ו
שם במשנה וכדמפרש רבא שם
ז
הרשב"א בת"ה
ח
שם במשנה
(°) פי' שהכלי מקצתו חוץ לספינה
ט
ברייתא שם:
ביאור הגר"א על שולחן ערוך יורה דעה
י״א
א
או ביום כו'. ערש"י שם ד"ה לכתחלה כו'.
ב
וב' נרות כו'. כ"מ בפ"ב דשבת (כ"ג ב'):
ג
(סעיף ב') אע"פ כו'. לשון מתני' וגמ' שם ט"ו א' ה"ק כו' אבל באמת ה"ה במזיד לאחרים כמ"ש שם:
ד
(ליקוט) ולוקה בי"כ. מתני' רפ"ג דמכות וכר"ע בגמ' שם וז"ש בשבת כו' ולוקה כו' (ע"כ):
ה
(סעיף ג') שלא כו'. גמ':
ו
שלא כו'. רש"י שם:
ז
ואם יש כו'. כגירסת הרי"ף והרמב"ם ורשב"א לתוך האוגן של מים:
ח
אם הם צלולים כו'. גמ' שם לגירסת הרמב"ם ורשב"א כנ"ל:
ט
וכן אם כו'. רשב"א ומה"ט:
כף החיים על שולחן ערוך יורה דעה
י״א:א׳
א
א) [סעיף א'] לעולם שוחטים בין ביום בין בלילה בד"א כשאבוקה כנגדו וכו' או ביום במקום אפל לא ישחוט וכו' והטעם כתב רש"י בחולין י"ג ע"ב דלכתחלה לא ישחוט בלילה שמא לא ישחוט רובא והוא לא ידע והרשב"א בתה"ב הקצר כתב שמא ידרוס שמא יחליד ולא ירגיש ולכל הדיעות בין לפירש"י ובין להרש"א לכתחלה לא ישחוט בין בלילה בין בבית אפל ובדיעבד שחיטתו כשרה. ט"ז סק"א. ש"ך סק"א. פר"ח או' א' שמ"ח או' א' קומץ או' א' זב"צ או' א'.
י״א:ב׳
א
ב) שם. בד"א כשאבוקה כנגדו וכו' וה"ה ביום במקום אפל ואבוקה כנגדו שרי. תב"ש או' א' קומץ שם. חכ"א כלל ג' או' ך' זב"צ או' ב' ודוקא כשהנר סמוך לו אבל אם היה הנר רחוק לא ישחוט לכתחלה. זב"ת או' א' זב"צ או' ד'.
י״א:ג׳
א
ג) שם. ואם שחט שחיטתו כשרה. והיינו שראה אח"כ לאור הנר או לאור היום ששחט רובא לדעת רש"י ונדעת הרשב"א כגון שהרגיש שלא שהה ושלא דרס ושלא החליד כמ"ש הט"ז והש"ך שם. ולא חיישינן שמא נתרחב החתך אח"כ כמ"ש הט"ז והפר"ח שם דלא כב"ח. וכ"כ הזב"ת או' ג' ועיין לקמן סי' כ"ה סעי' א' בהגה שנייה ובדברינו לשם בס"ד.
י״א:ד׳
א
ד) ואין צריך שיאמר בריא לי שלא דרסתי ושלא שהיתי ולא חלדתי כמ"ש הפר"ח בשם הרשב"א כי לא נמצא כן ברשב"א אלא דהוה בדיעבד ככל שאר השחיטות דא"צ לשואלו ולהגדתו כלל. תב"ש או' ג' כריתי או' ה' קומץ שם. שפ"ד שם. זב"צ או' ד'.
י״א:ה׳
א
ה) ואם התחיל לשחוט באור הנר וקודם ששחט רוב הסימנים כבתה אין זקוק לה ויגמור שחיטתו מבלי שהייה דשיעורא כל שהוא. בית יעקב סי' ק"ו. לה"פ או' א' כריתי או' ג' שמ"ח או' ב' קומץ או' ד' שפ"ד או' ב' חכ"א כלל ג' או' ך'. ולא חיישינן שמא מבעית השוחט ויעשה שהייה ודלא כשבו"י ח"ב סי' ס"א דחשש להכי ובפרט שוחט מתא שרגיל בכך מיהו אם אומר שנבעת יש לחוש לשהייה. בל"י או' א' עשרון אוי י"ג. וכן שוחט שהתחיל ללמוד השחיטה ואינו רגיל בכך יש לאסור. זב"צ או' ה'.
י״א:ו׳
א
ו) וה"ה התחיל בלא אבוקה ונזכר גומר שחיטתו בלא אבוקה. שמ"ח שם. קומץ שם. שפ"ד שם. ובודק אח"כ לאור ממש. זב"צ או' ו' ועיין לעיל ו' ג'.
י״א:ז׳
א
ז) שם הגה. וב' נרות חשובין אבוקה. אבל נר אחד אין ראוי לכתחלה לשחוט לאורו וכ"ש ביום במקום אפל. פר"ח או' ב' מחב"ר סוף או' א' והפר"ת או' א' כתב דגם לכתחלה יכול לשחוט בנר א' וכ"כ השו"ג או' ד' ער"ה או' ב'. אמנם בס' מזמור לדוד כתב דנקט אבוקה כנגדו לומר דאפי' אין הנר שם סמוכה לו אבל בסמוכה לו אין ה"נ דבנר לבד מהני. וכ"כ שם חדש על ס' יראים ח"ב דף י"ט יעו"ש. וכ"כ יד דוד בהגה"ט או' ה' זב"צ או' ז'.
י״א:ח׳
א
ח) ומה שנהגו לעשות תיקון כדי שלא יכבנו הרוח ששוחטין לאור הנר הנקרא פאנו"ס בלע"ז שמאיר הנר דרך זכוכית צריך זהירות שיהיו ב' פאנו"ס ולא סגי בא' ואפי' אם יהיו ב' פתילות שזורים בפיו או ב' פיות בפאנו"ס א' ואינן כ"א פתילה א' בכל א' וא' אינו מאיר כ"כ דרך הזכוכית כמו שעינינו רואות בנר א' בלא פאני"ס אלא א"כ יהיו תוך הפאנו"ס הפתילות עבות כדי שיאירו. שם חדש שם. ולזה נראה שאם יהיו ב' נרות של חלב בתוך הפאנוס מותר. יד דוד שם או' ו' וכן אם יש בתוך הפאנו"ס למפ"א (ר"ל עששית שדולקת בשמן אדמה שקירין בערבי גא"ז) מותר שהיא פתילה עבה. וכן אם מניח בתוך הנר פתילות עבות סגי בהכי. זב"צ שם.
י״א:ט׳
א
ט) שתי נרות בין קלועים בין אינם קלועים רק ששלהבת שלהן נוגע להדדי מקרי אבוקה. שמ"ח או' ב' קומץ או' ב' מיהו הכנה"ג בהגה"ט או' ג' כתב דשתי נרות אפי' נפרדים מקרי אבוקה יעו"ש. וכ"כ הכריתי או' ז' וכ"כ בס' כנפי יונה.
י״א:י׳
א
י) נרות שלנו שכורכין יחד איזה חוטין דקין למאד עשוי מפשתן או מצער גפן ומטבילין אותו בחלב עד שנתדבק בו עב עב והם הנרות וא"כ אפשר הוי כנר שיש לו פתילות הרבה ודינו כאבוקה. ומזה נראה היתר ששוחטין בלילה בנר יחידי ואין מוחה דסתם נרות דידן הוי אבוקה ויש להחמיר לכתחלה שיהיה נרות הרבה דלוק בבית השוחט כריתי או' ח' זב"ש או' א' והשפ"ד או' ב' כתב דבערב יוה"כ וכדומה ששוחטין עופות הרבה ראוי ונכון שיהיה כמה אבוקות ואז יוצאין כל החששות עכ"ד.
י״א:י״א
א
יא) וה"ה עצים דמשחן וכיוצא בו שאורו רב ומתקיים כב' נרות יחד הוי אבוקה. שמ"ח או' ב' שפ"ד שם.
י״א:י״ב
א
יב) ויש ליזהר מלשחוט אף ביום בעת שאפל הרבה כמו תיכף אחר עמוד השחר או סמוך לצ"ה או שאפל הרבה ע"י עבים ועננים מרובים רק דבדיעבד כשר בכ"ז כל שראה היטב ששחט כהוגן. והמחמיר לבדוק לאור גמור תע"ב. קומץ או' ג'
י״א:י״ג
א
יג) ואסור לשחוט לכתחלה לאור הלבנה. הרדב"ז ח"ה סי' ב' אלפים קכ"ט. והפר"ח או' ב' כתב דמותר כשהיא מאירה יפה. אבל הכנה"ג בהגה"ט סוף או' ג' כתב דלכתחלה אין לעשות מעשה. וכ"כ הבל"י או' א' כריתי או' ד' שמ"ח או' א' קומץ שם. שו"ג או' ב' ברכ"י או' א' ובספרו מחב"ר או' ב' ער"ה או' ג' זב"ש או' א' חכ"א כלל ג' או' ך' זב"צ או' י"א. אבל לענין בדיקת הסימנים אם רואה ויכול להבחין בטוב ששחט כהוגן ש"ד אפי' לאור הלבנה. שמ"ח שם. קומץ שם.
י״א:י״ד
א
יד) וכן אסור לשחוט לאור הכוכבים. שמ"ח שם. קומץ שם. זב"צ שם.
י״א:ט״ו
א
טו) ובשעת הדחק שאין לו ב' נרות או לצורך חולה מותר לכתחלה לשחוט לפני אור נר א' או לאור הלבנה כשהיא מאירה יפה זולת נגד אור הכוכבים דאף דיעבד אין להכשיר שחיטתו אלא א"כ בודק אח"כ לאור ממש או עכ"פ לאור הלבנה ששחט כהוגן. קומץ שם. זב"צ או' י"ג.
י״א:ט״ז
א
טז) וכתבו האחרונים דיש ליזהר לכתחלה לשחוט כנגד שתי אבוקות או שתי נרות כדי שאם יכבה אחד בעוד שהוא שוחט ישאר השני ונראה דה"ד אם שוחט באויר אבל אם שוחט בבית דליכא שם רוח או אם הנר מונח בכלי שיש לו זכוכיות סביב שאין הרוח שולט שם לכבות הנר אין לחוש. ועיין לעיל או' ח'. ועוד עיין מדין אבוקה באו"ח סי' רצ"ח סעי' ב' ובדברינו לשם בס"ד.
י״א:י״ז
א
טוב) [סעיף ב'] השוחט בשבת וביוה"כ וכו' ומוקי לה בגמ' (חולין ט"ו ע"א) בשוגג ופריך ומי מצית מוקמת לה בשוגג והא אעפ"י שמתחייב בנפשו קתני ה"ק אע"ג דבמזיד מתחייב בנפשו הוא הכא דבשוגג שחיטתו כשרה ומשמע דבמזיד שחיטתו פסולה וכ"נ מדברי הרמב"ם פ"א מה' שחיטה אבל התו' (שם דף י"ד ע"א) על מאי דבעי לאוקמא בגמ' אפי' במזיד תימא אי במזיד היאך שחיטתו כשרה והא מומר לחלל שבתות אסור לאכול משחיטתו וי"ל דהתם בפרהסיא והכא בצינעא ועוד י"ל דמשום פעם א' לא חשיב מומר. ב"י. ב"ח. וסיים הב"ח ולענין הלכה נראה לפסוק כמ"ש התו' ורבינו הטור והרשב"א דאפי' במזיד שחיטתו כשרה וכ"מ מלשון הש"ע שכתב כלשון הטור ולא כלשון הרמב"ם יעו"ש. וכ"כ הפרישה או' א' ט"ז סק"ב. כנה"ג בהגב"י או' א' אלא שיש חילוק בין שוגג למזיד כמ"ש באו"ח סי' שי"ח סעי' א' יעו"ש ובדברינו לשם בס"ד.
י״א:י״ח
א
חי) אפי' במזיד ובפרהסיא שחיטתו כשרה לפי מ"ש לעיל סי' ב' ס"ק י"ז דלא נעשה מומר באותה שחיטה אלא משחיטה ראשונה ואילך. ש"ך סק"ג. פר"ח או' ג' וכ"מ מתירוץ שני של התו' שכתבנו באו' הקודם יעו"ש. אמנם הפר"ת או' ב' כתב דוקא בצינעה אבל בפרהסיא ה"ז כמומר לכל התורה ושחיטתו פסולה והגם דהתו' כתבו דבפעם ראשונה לא חשוב מומר לא פסקינן הכי יעו"ש. וכ"כ השמ"ח או' ג' דאם שחט במזיד ובפרהסיא דהיינו בפני עשרה מישראל אסורה משום שחיטת מומר לחלל שבת בפרהסיא ואין להתיר כ"א בהפסד גדול ובשעת הדחק ובפעם ראשון ומ"ע בעל נפש יחוש לעצמו שלא לאכול ממנה עכ"ל. ועיין לעיל סי' ב' או' מ"ח.
י״א:י״ט
א
יט) [סעיף ג'] אין שוחטין לתוך ימים וכו' אבל מותר לשחוט בראש הגג וראש הספינה וללא חיישינן שמא יאמרו לצבא השמים עלה לשחוט שאין דרך השוחטין להם לעלות לשם. לבוש. שמ"ח או' ד' קומץ או' ז' זב"ת או' י"ג. זב"צ או' י"ז.
י״א:כ׳
א
ך) שם. אין שוחטין לתוך ימים ונהרות וכו' וכל בריכות המושכים מים בכלל נהרות הן. שמ"ח שם. שפ"ד או' ד' ואפי' נהרות שנעשו ע"י חפירת בני אדם מ"מ כיון דמושכין מים בכלל נהרות הן. קומץ או' ה'. זב"צ או' י"ח.
י״א:כ״א
א
כא) אבל בורות מכונסים ואפי' בארות ומעינות הנובעים אינם בכלל נהרות ומותר לשחוט לתוכן דאין דרך הגוים בכך ובלבד שיהיו עכורין שאין בבואה נראית בהם דאל"כ אסור משום דנראה כשוחט לבבואה. גם דוקא כשהם מלאים על כל גדותיהם דאל"כ הו"ל שוחט לגומא דאסור. שמ"ח שם. שפ"ד שם. קומץ שם. זב"צ או' י"ט.
י״א:כ״ב
א
כב) שם. ולא לתוך הכלים וכו' וירא שמים יהא נזהר שלא למכור הדם שמקבל בכלי לאחר שחיטה לעכו"ם. ביה"ל או' ב' אבל הפר"ח בקו"א חלק על דברי ביה"ל הנז' וכתב דאין למחות ביד הנוהגין היתר שלא אסרו רז"ל אלא לשחוט תוך הכלי דהיינו עיקר השחיטה ותחלת השחיטה אבל לאחר שסילק ידו מהשחיטה תו לא חיישינן למראית העין שיאמרו שקיבל הדם לזרקו לעכו"ם וגם משום !מסתחר בדבר אסור ליכא יעו"ש. לה"פ או' ד' בל"י או' ב' שפ"ד או' ו' והכריתי או' י"א כתב דאם אפשר לקבלו ע"י עכו"ם יותר טוב. וכ"כ השמ"ח או' ט' מחב"ר סי' י"ב או' ד' קומץ או' ט' זב"ש או' ה' ודוקא כשנמכר בדמים מועטים עד שלא נחשב אצלו לכלום בשעת קניית הבהמה אבל ליטול עבורו דבר חשוב לא דהו"ל עושה סחורה בדבר איסור. שמ"ח שם. מחב"ר שם. קומץ שם. זב"צ או' כ"ט. ועיין לקמן סי' קי"ז ובדברינו לשם בס"ד.
י״א:כ״ג
א
כג) שם. ואם הם עכורים מותר. וה"ה צבועים עד שאין בבואה נראית בו. פר"ח או' ה' שמ"ח או' ה' קומץ או' ו' זב"ת או' י"א.
י״א:כ״ד
א
כד) שם. ואם הם עכורים מותר. דוקא בכלי מהני עכורים אבל לימים ונהרות אין חילוק דאפי' הם עכורים אסור מטעם שלא יאמרו לשר של ים הוא שוחט. כ"מ פ"ב מה"ש הלכה ה' פרישה או' ה' ט"ז סק"ג. ש"ך סק"ד. כנה"ג בהגה"ט או' י"א. פר"ח או' ה' לה"פ או' ה' בל"י או' ג' כריתי או' יו"ד. שמ"ח או' ד' מש"ז או' ג' קומץ או' ה' זב"ת או' ז' זב"צ או' ך'.
י״א:כ״ה
א
כה) שם. וכן אם יש בכלי עפר וכו' או טיט. שמ"ח או' ה' קומץ או' ו' או דבר אחר מה שהו דשוב אינו ראוי לזריקה. עשרון או' י"ח.
י״א:כ״ו
א
כו) שם. וכן אם יש בכלי עפר וכו' ואם יש בכלי מעט מים או מעט עפר אין לשחיט בתוכו אלא א"כ מלא מים או עפר. הרשב"ץ דף ג' ע"ד. וכ"כ הסמ"ג דף קמ"א. אבל הר"א ממיץ סי' קל"ז והרוקח סי' ש"פ כתבו דנותן בו מעט מים או עפר וכ"כ הר"ן. והב"ד הער"ה או' ו' וכ"כ השמ"ח או' ה' דאם יש בו מעט מים או עפר מותר לשחוט בתוכו וכ"כ בקומץ או' ו' וכתב הטעם בעשרון או' י"ח דהאידנא דאין עבודה בכך די במעט מים או עפר יעו"ש. וכ"כ הש"ך לקמן סי' כ"ח ס"ק יו"ד יעו"ש. ועיין לקמן סעי' ב' בהגה בענין דיעבד אם עבר ושחט באיסור ובדברינו לשם בס"ד.
י״א:כ״ז
א
כז) [סעיף ד'] היה בספינה ואין לו בה מקום פנוי וכו' כגון שהיתה הספינה מלאה בני אדם ומקומו היה בראש הספינה שהוא התורן. פר"ת או' ד' זב"ת או' י"ד.
י״א:כ״ח
א
כח) שם. היה בספינה ואין לו בם מקום פנוי וכו' ולא דוקא ספינה אלא ה"ה בכ"מ שאין דרך לטנף כגון ששוחט בראש גגו וא"א לו לירד למקום דלא קפיד אטינוף א"נ חצרו בנוי סמוך לנהר ואין לו מקום בצד אחר וקפיד שלא לטנף חצירו יכול לשחוט ע"ג אחורי כלים או ע"ג דף והדם שותת לים או לנהר או שותת משם לתוך כלי כשאין לו מים עכורים או עפר לתת לתוכו או עשה מדרון בארץ סמוך לים או לכלי ושוחט והדם שותת משם לים או לכלי ואם א"א לו בכך ימנע ולא ישחוט אבל אי סגי ליה לשחוט בלא"ה לא התירו לו התירים אלו דמ"מ מתחזי קצת כשוחט לתוך ימים ונהרות וכלי. ומ"מ אין למחות ביד העושים מטבחיים ע"ג הנהר והדם שותת מקרקע המטבחיים דרך חריצים ונקבים שבו לתוך הנהר דהכא הו"ל כא"א כיון ששוחטין הרבה תמיד יתרבה הזבל מאד עד אין מקום וכ"ע ידעי דצריך נקוי. ומ"מ צריך ליזהר שלא ישחוט ע"ג נקב או חריץ ממש מקום שהדם יורד להדיא מהצואר לתוך הנהר. שמ"ח או' ו' קומץ או' ז'.
י״א:כ״ט
א
כט) שם. יכול לשחוט ע"ג כלים וכו' דוקא בספינה אבל בבית אסור ע"ג כלי ואף בשעת הדחק. הרב מהר"ל מפראג בהגהו' מחב"ר או' ו' ויש מתירים היכא דלא אפשר כמ"ש באו' הקודם.
י״א:ל׳
א
ל) שם. יכול לשחוט ע"ג כלים וכו' אבל אין לו לשחוט ע"ג אוגני הכלי (דהיינו על השפה שלו) והדם יורד לתוכו אעפ"י שאינו שוחט לתוכו ממש ג"כ אסור. ש"ך סק"ה. שמ"ח או' ז' שפ"ד או' ה' עשרון או' כ"א. זב"צ או' כ"ב.
י״א:ל״א
א
לא) שם. אבל מותר לשחוט ע"ג אחורי הכלי שיש לו תוך דלא מיתזי כמקבל דם לעכו"ם כיון שאינו שוחט לתוכו והכי איתא בסמ"ג דף קמ"א. ש"ך שם. פר"ח או' ז' לה"פ או' ו' בל"י או' ד' שפ"ד או' ה' שו"ג או' ח' זב"ת או' ט"ו. מיהו התב"ש או' י"ז כתב לחלוק על דברי הש"ך והפר"ח הנז' וע"כ כתב דיש ליזהר לכתחלה שלא לשחוט אפי' לבית קיבול שבאחורי כלי יעו"ש אבל דעת מנה"ז בעשרון או' ך' להקל כדברי הפו' הנז'.
י״א:ל״ב
א
לב) גם אין ליקח כלי מנוקב וישחוט לתוכו שלא כנגד הנקב והדם שותת דרך הנקב לתוך הים או לתוך כלי אחר דמ"מ הו"ל שוחט לתוך כלי ואסור. שמ"ח או' ז' זב"צ או' כ"ד.
י״א:ל״ג
א
לג) שם. והדם שותת ויורד וכו' וכ"ש דיכול ליטול כלי ארוך ומניח מקצתו בספינה ומקצתו חוץ לספינה דרך מדרון לצד חוץ ושוחט ע"ג הכלי והדם שותת ויורד לתוך המים. ש"ך סק"ה. קומץ או' ו'.
י״א:ל״ד
א
לד) שם. או מוציא ידו חוץ לספינה ושוחט על דפנותיה וכו' ואם אין לו מקום שישחוט וירד הדם לדופני הספינה אלא לים בלא הפסק שרינן ליה אפי' לכתחלה פר"ת סוף הסי' אבל השמ"ח או' ו' כתב דאם א"א לו בתקנתא ימנע ולא ישחוט להדיא לתוך הים. וכ"כ בקומץ שם.
י״א:ל״ה
א
לה) כל האסורים הכתובים כאן משום מראית העין אפי' אין רואה אותו אסור. שמ"ח או' ח' קומץ סוף או' ח' זב"צ או' כ"ז.
י״א:ל״ו
א
לו) ואפי' אינו שוחט לאכול רק ששוחט לכלבים או לגוים או ששוחט הטרפה אסור בכל הנז' שמ"ח שם. זב"צ או' כ"ח.
י״א:ל״ז
א
לז) כל המבואר כאן בתקנת השוחט לתוך ימים ונהרות ולמים אינו ענין לשוחט חיה או עוף דצריך כיסוי ולשחוט לתוך עפר ולא לתוך מים. שמ"ח שם. וכ"כ הקומץ שם דבשוחט עוף בראש גגו או ספינתו ע"י היתרים הנז' צריך ליתן עפר על אחורי הכלי או הדף בכדי שיוכל לקיים מצות כיסוי ואם לאו אסור לשחוט.
י״א:ל״ח
א
לח) שם בהגה. ונוהגין לאכול מן הלב. שעיקר החיות תלוי בו. לבוש. ובהגמ"נ איתא דנותנים לו הכבד וראוי עתה נוהגין לאכול מן הרגלים. ש"ך סק"ז. ובפראג נוהגים לאכול מן שומן המהותך. כריתי או' י"ד. ועתה רואה אני דאכלי מאיזה אבר שיהיה וכשיש להם הרבה מבשלים מכל האווזות וטועמים המרק ונהרא נהרא ופשטיה. שמ"ח או' יו"ד. ואפשר דזה היה בזמנם שהיו הרבה מנחשים ומכשפים באווזות אבל בזה"ז דלא שמענו ענין זה ודאי אין להקפיד. כריתי שם. ברכ"י או' ה' זב"ש או' ו' ומנהגינו להקפיד בשני חדשים הנז' זב"צ או' ל'. ועיין לקמן סי' ע"ב או' ו'.
י״א:ל״ט
א
טל) וע"י אכילת א' מבני ביתו של השוחט די וכ"ה המנהג. דע"ק או' ג'. זב"צ או' ל"א. והיינו בשוחט כשרה אבל בשוחט טריפה אינו ניזוק. דע"ק שם. מנחת יוסף בליקוטי יוסף או' ע"ד. דר"ת או' ן'.
י״א:מ׳
א
מ) יום א' דר"ח טבת כשחל ר"ח ב' ימים המנהג הוא שאין שוחטין אלא א"כ לוקחים רגל מן האווז כשאר ימי טבת. דע"ק שם. וטבחי עירנו ג"כ נוהגים שאין שוחטין אווז ביום א' דר"ח אדר דחושבים אותו על שבט מן הספק. זב"צ או' ל"ב.
י״א:מ״א
א
מא) וצריך השוחט להתנות לכתחלה עם בעל האווז קודם שחיטה שהוא לוקח אח"כ הלב או הכבד וכו' כפי המנהג של אותו מקום כדי שלא יאמר אח"כ שאם הייתי יודע שהוא כן לא הייתי שוחט ואם לא התנה אז סמכינן על המנהג ומ"מ אין לקחת בחזקה כ"א ברצון.
י״א:מ״ב
א
מב) כתוב בספרים משם ר' יהודה החסיד שאין לאכול אווז בח' בשבט. ברכ"י או' ד'.
כרתי על שולחן ערוך יורה דעה
י״א
א
בד"א בשאבוקה וכו' דברים אלו הם בגמ' ונתן רש"י טעם באפילה שמא לא ישחוט רובא ורשב"א נתן טעם שמא ישהה או ידרוס או יחליד וע' פלתי מ"ש בזה. למה פי' רשב"א פי' אחר מדברי רש"י:
ב
במקום אפל זהו יתכן אפי' לפי' רש"י ולא אמרי' הא יכול לילך למקום נהורא ולבדוק הסימנים דא"כ אף בלילה ילך למקום שהנרות דולקים ולבדוק אלא חיישי' דלמא אשתלי:
ג
לא ישחוט ואם התחיל לשחוט וכבה נרות יגמור דהוי דיעבד:
ד
ישחוט ולאור הלבנה ג"כ לא ישחוט דאין אורו כאור האבוקה וכן הדין בבדיקת חמץ והגמ' דמשני דקתני פ"א בלילה לא ישחוט ובפ"א ישחוט הא דאיכא אבוקה והא דליכא אבוקה ולא משני הא דאיכא סיהרא והא דליכא סיהרא ש"מ דאף בסיהרא מ"מ אסור:
ה
ואם שחט כתבו האחרונים באמר ברי לי שלא דרסתי ושהיתי וחלדתי. ונראה דלאו דוקא שיאמר רק מסתם חזקה שכדין עשה דאלו הי' מסתפק הי' אומר ולכך בתה"א לא נזכר מן זה שצריך שיאמר:
ו
שחיטתו כשרה ועכ"פ צריך שיבדוק אם נשחט הרוב ולא חיישי' דלמא בין כך פירכס ונעשה רובא:
ז
וב' נרות במהרי"ל משמע דמועיל באינו קלועים נמי וצ"ל דס"ל דטעמא דצריך אבוקה שלא יהיה נח לכבות וא"כ כשיש שתי נרות נפרדים פשיט' דליכא למיחש שאם נכבה אחד השני דולק:
ח
אבוקה וכתבו דנר שיש לו ב' פתילות הוי אבוקה והנה סתם נרות שלנו כורכין יחד איזה חוטין דקין למאוד עשוי מפשתן או צמר גפן ומטבילין אותו בחלב עד שנתדבק בו עב עב והם הנרות וא"כ אפשר הוה כנר שיש לו פתילות הרבה ודינו כאבוקה. ומזה נראה היתר ששוחטין בלילה בנר יחידי ואין מוחה דסתם נרות דידן הוי אבוקה: ויש להחמיר תחילה שיהי' נרות הרבה דלוק בחדר השוחט:
ט
השוחט בשבת דעת האחרונים הט"ז וש"ך דאפי' במזיד דבאותו פעם נעשה מומר אין שחיטתו פסולה וע' פלתי שהארכתי בזה כי דעת הרמב"ם ג"כ מסכי' לזה הסבר' רק ס"ל בחותך כל דהו נעשה מומר לחלל שבת ואח"כ בגמר השחיט' פוסלי דאינו בר זביח' רק רמב"ם מוקי ליה בשוגג וכ"כ רשב"א והארכתי בפלתי ליישב דבריו דלא קשה מן גמרא עיין שם וכל זה במחלל בפרהסיא אבל בצנעה אינו מומר: ועיין פלתי שכתבתי במזיד והתרה בו ומ"מ עבר וחילל בפרהסיא מיקרי ועיין פלתי שכתבתי דיש להחמיר כדעת הרמב"ם ולאסור שחיטת שבת במזיד:
י
לתוך ימים אפי' נהרות עכורים דמה בכך יאמרו לשרו של ים או נהר שחטו:
יא
ולא לתוך הכלים: הרב בית הלל חוכך במה שנוהגין לאחר השחיטה מקבלים הדם בכלי ומוכרן לעכו"ם למלאכתן וחוכך הנ"ל דהוי לתוך הכלי והרב הפר"ח בק"א כתב דעשה הלכה למעשה והתיר. וכן נוהגין במדינות הללו ועיין פלתי מ"ט בזה ואם אפשר לקבלו ע"י עכו"ם יותר טוב ע"ש:
יב
הי' בספינ' מסקנת רוב פוסקים דלא כרש"י דמתיר בראש הספינה לשחוט להדיא דידוע לנקר הספינה שוחט לים. וכן דעת רש"י בראש הגג מותר לשחוט לתוך כלים וכל העוסקים השמיטו ואין להקל ודלא כב"ח:
יג
ע"ג כלים בזה שני פירושים פי' אחד ששוחט ע"ג הכלי המונח בשפוע קצתו בספינה וקצתו חוץ לספינה וכשוחט בפני' הדם שותת לחוץ לתוך הים: וזה נכון לכ"ע ועוד פי' דשוחט לאחורי כלי אף שהדם יורד לתוך הכלי: וע' פלתי שכתבתי אף לפי זה אין להתירו רק בים אבל לא בדוכתי אחריני:
יד
מן הלב ולפעמים אוכלין מן הכבד או רגל ובפראג מן שומן המהותך וע' פלתי שאין להקפיד על כך כי הוא בגדר דרכי אמורי ובכלל לא תנחשו תמי' תהיה והדבר יצא מפי החסיד ר"י ז"ל ובימיו היו הרבה מנחשי' ומכשפי' באווזת כנודע בכתבי מעשיות שיש על זה מר"א מגרמיזא לבטל כחם. ואפשר דאף זה הי' לבטל כחם אבל בזה"ז דלא שמענו ענין זה ודאי אין להקפיד ולאכול לסעודת מצוה שבת ברית מילה וחתונה פשיטא דיש לו לשחוט ושומר מצוה וכו':
פלתי על שולחן ערוך יורה דעה
י״א
א
לא ישחוט עיין כרתי והנה לא הבנתי דברי רשב"א דנתן בת"ה הקצר טעם שמא ישהה או ידרוס או יחליד מה ענין אור הנר או אפילה לשהייה ודרסה בת"ה הארוך נזכר חלדה גרידא בזה שפיר י"ל כי יתחוב תחת הצמר ונוצו' ואין רואה אבל שהי' וכי לא ידע באפילה אם שוחט דבר או הפסיק מעט כמו כן אם הוליך והביא או שחט בדרסה. ולכן לולי דמסתפינא להרים ראש נגד רבותינו הגאונים האחרונים בזה הייתי אומר דבלא"ה קשה לי דרשב"א יחלוק על רש"י מאין זכר דברי רש"י ומה ראה על ככה לחלוק אפי' רש"י ואין זה סדרו של רשב"א #ד) לכן נראה דרשב"א לא בא אלא לפרש דברי רש"י דקשי' לי מה זה חשש דלמא לא שחט רובו הא יכול לילך ולראות לאור הנר אם נשחט או לא אלא מפרש רשב"א דודאי כל זמן שלא נגמר השחיטה ונשחט רובא משגיח ביותר לבל יעשה דבר הפוסל שהייה דרסה חלדה. אבל כששחט רובא תו לא משגיח ביותר בדיני הלזו ואף דשהיי' במיעוט בתרא איכא מ"ד דאסור מ"מ מהתורה כשר ותו לא מוטל עליו השגחה כ"כ וא"כ בשוחט בלילה ודאי דאינו זז עד ששחט כל סמנים רק הוא יחשוב כבר נשחט רובו ויהי' שוהה או דרס או מחליד דלא ישגיח עוד בזה וגו' השחיטה רק לרווחא דמילתא ובאמת עדיין לא נשחט רובא והן דברים הפוסלים וא"ש דחוששין לשהיי' דרסא נמי. ודברי הרשב"א ורש"י אחד הן ודוק. ועכ"פ יצא לנו מזה דאף דחתך הסימנים מ"מ לרש"י אסור:
ב
השוחט בשבת דע כי בזה דקתני במשנה השוחט בשבת שחיטתו כשירה עמדו בו רוב מפרשים הא הוה מומר לחלל שבתות ואיך יוכשר שחיטתו והרמב"ם בפי' משנה תי' דאיירי בשוגג דהא בשבת תיכף כשהתחיל לשחוט מחלל שבת בחבורתו והוי מומר לחלל שבת וכשגומר השחיטה כבר נעשה מומר לפסול שחיטתו ולכך מוקי בשוגג. וכן כתב רשב"א בחידושיו די"ל בשוגג דאוקימנ' לר' יהודה דמתניתן איירי שוגג. וכ"כ בתה"א דבמשנה י"ל בשוגג. וא"צ לכל תי' של תוס' אשר אכתוב לקמן ותמהו כולם דהא התוס' הרגישו בזה דהא בגמ' פריך ונוקמיה במזיד כר' מאיר וכו' ודחה הגמ' דומיא דיה"כ מה יה"כ ל"ש מזיד אף ה"נ ופריך הגמ' ומי מצית לאוקמת בשוגג ור"י היא והא אעפ"י שמתחייב בנפשו קתני וכו' הרי דדעת הגמ' לומר דמשנה איירי מזיד ולישנא אעפ"י שמתחייב בנפשו מסייע ליה וקשה הא א"א לוקמי במזיד דא"כ שחיטתו נבילה. וע"ז סמכו התו' ראיה שלהם והארכתי בזה בחידושי: ומה שנ' בתכלית הקצרה היא דתוספת בדף י"ד ד"ה ונסבין הקשו פשיטא דאסור באכילה ביומא דהא צריך מליחה ומליחה בשבת אסור. ותי' שעבר ומלחה אי נמי לאוכלו באומצא וא"צ מליחה כאשר האריכו התו' והנה יש להבין כפי מה שכ' רש"י בד"ה ונסבין וכו' דדייקינן ליה מדקתני יום הכיפורים להורות שבת דומיא דיום הכיפורים מה יום הכיפורים אסור באכילה ביומו אף זה אסור באכילה ביומו. ויש לדייק מה קמ"ל דבשביל שחיטת שבת אסור הא בלא"ה אסור משום דמלחו והוי ליה כמבשל בשבת (ובפרט לראב"א דמוקי ליה בבהמה העומדת לגדל וולדות משום מוכן ורבי יהודא היא וקשה וכי נעלם מן ר"א ברייתא מפורסמת דרבי יהודא אוסר במבשל בשבת בשוגג ומכ"ש מזיד וא"כ אף עומדת לאכילה אסורה ול"ל מוכן וצ"ל דס"ל דוקא במבשל גזרו אבל לא בשוחט הואיל מחוסר מעשה טרם יבא לאכול מזהר זהור וכ"כ סברא זו בדוכתי טובא ועיין שם דף ט"ו ד"ה מורי ליה וכו'. אמנם הנ"ל קשה הא אי אפשר לאכול בלתי מליחה ובזה דמיא למבשל דלא מחוסר עוד מעשה וראוי לאכילה. וצ"ל דכבר כתב הר"ן הך מליחת בשר לאו מלאכ' דאורייתא רק מלאכה דרבנן ואמרינן בפ' הניזקין כי גזר ר' יהודה בדאורייתא בדרבנן לא גזר ע"ש וא"כ לא נאסר אי עושה בשוגג. אך תינח לר' יהודא הגמ' פריך ולוקי ר"מ וכו' וקשה איך אפשר כר"מ מה אריא שחיטה בלא"ה אסור משום מליחה ואי דהוא דרבנן הא אסקינן בפ' הניזקין דר"מ מחמיר בדברי סופרים יותר משל תורה וגזר שוגג אטו מזיד וצ"ל באמת תי' שני' של תוס' דתזיא באומצא בלי מליחה כלל. והנה בא"ח סי' ש"ח מבואר במ"א ס"ק נ"ח ובט"ז ס"ק נו"ן דכי אמרינן חזי לאומצ' ומותר לטלטלו בשבת היינו בר אווזא וכדומה בשר עוף דרכיך אבל לא בשאר בשר דקשה עיין תוס' וא"כ צ"ל דאיירי בשוחט עוף דחזיא לאומצא: והנה הרמב"ם במשנה נתן טעם דלכך הוי מומר ומודה נתוס' דבזה נעשה מומר לחלל שבת ואינו נמשה מומר לפסו' שחיטה רק נתן טעם תיכף כשהתחיל לחבול נעשה מומר לחלל שבת ובגמר שחיט' הוי מומר מעיקרא. ולפ"ז בעוף הרי כאן במציאות אפי' במזיד דהי' חצי קנה פגום וכמעט ששחט נגמר שחיטתו ואז נעשה החבלה וא"כ הרי החבל' ושחיט' באי' כאחד ואז נעשה מומר ומותר ופשוט: וא"כ כל הנ"ל א"ש ר' אבא דס"ל ר"י דהכנה היא. והיינו בבהמ' דסתמא עומדת לגדל ולדות אבל בעוף ודאי אסיקנא בריש ביצה דתרנגולת עומדת לאכיל' ולגדל בצים ע"ש וכך אמר' להדיא א"כ ל"ל כהנ"ל וא"כ ליכא למימר באומצא רק דעבר בשוגג ומלחה א"כ לר"י שפיר קשה הא הוי מומר לחלל שבת וע"ז שפיר תי' הרמב"ם ורשב"א דלר"י איירי בשוגג ואין כאן המרה כלל ולר' מאיר דאמרינן נוקמי במזיד לר' מאיר כבר הוכחנו דל"ל דעבר ומלחה כהנ"ל וצ"ל באומצא וא"כ דאיירי בעוף שפיר מצינו במזיד וכמ"ש בחצי קנה פגום. והמרה ושחיט' באים כאחד. ולר"י דלא מוקי בעוף הא י"ל בשוגג ודברי הרמב"ם ורשב"א עולים כאחד: אלא אי קשיא הא קשיא הא דאמרי' ב"ק דף ע"א וכתובות פ' אלו נערות גנב וטבח בשבת וכו' משלם תשלומי ד' וה' וחכמי' פוטרי' ומוקי ליה הגמרא בטובח ע"י אחר דלא יהי' קים לי' בדרב' ופריך הגמ' מ"ט דרבנן דפטרי ומשני ר"ש הוא דס"ל שחיט' שאינו ראוי לא שמי' שחיטה וס"ל כר' יוחנן הסנדלר דס"ל מעשה שבת בשוגג יאכלו אחרים במ"ש במזיד לכ"ע אסור דילפינן מקרא ע"ש. #א) וקשה א"כ ע"כ איירי במזיד דשוגג הא במ"ש ראוי לאחרים ושחיט' ראוי הוא. ובמזיד הא הוי מומר ולא זו דפשיטא דהוי שחיט' שאין ראוי וא"צ לר' יוחנן סנדלר אף גם כיון דמומר הוא לאו בר זביחה הוא כלל ואין כאן שחיטה רק נחירה כשוחט נכרי ואין כאן חיוב כמ"ש כל מחברים ותוס' גבי או"ב דבמומר אינו בגדר שחיטה וע' תורת הבית במשמרת הבית דף ח"י ע"ב וצ"ע. ודוחק לומר כיון דבשוגג אינו מומר א"כ י"ל ששחט ישראל בשוגג סימנים ולא שחט רובן ובהגיע לרובן שחטן ישראל אחר ונשחט במזיד א"כ אימת נעשה מומר בגמר שחיט' והמרתו ושחיטתו באים כאחד כנ"ל ומ"מ כיון דגמר שחיטה במזיד ה"ל שוחט שבת במזיד וא"כ לר' מאיר אסור וכן לר' יוחנן סנדלר ומיושב כל הנ"ל #ב) וע"ז נתכוונו הרמב"ם ורשב"א כיון דאתה מוצא בשוגג כשר א"כ הכל לא ק' כי י"ל כהנ"ל וגם י"ל כי שחטן בשוגג אך טרם גמר הרוב ואז התרו בו מחלל שבת אתה ולא השגיח וגמר שחיטתו ושחיטתו והמרתו בא כא' כנ"ל ולכך כתב הרמב"ם ורשב"א דמיירי דשחיט' הי' בשוגג ולק"מ: ועוד נראה דהא אמרינן בעירובין דף ס"ט דישראל מומר לחלל שבת בפרהסיא אין נותן ומבטל רשות מפני שאמרו ישראל נותן ומבטל רשות ונכרים עד שישכיר וזהו כנכרי יחשב ואלו שם אמרי' להדיא דלר"מ מומר לחלל שבת בפרהסיא מבטל רשות דישראל יחשב ולא כנכרי עיין שם עירובין דף ס"ט ד"ה הוציא. ולפ"ז ס"ל לר"מ דיכול לבטל רשות ואינו כנכרי. וא"כ אף שחיטתו אינו כנכרי ובר זביחה הוא וע' בדק הבית דף י"ט ע"ש: #ג) וא"כ א"ש הא דקאמרינן במזיד היינו ר"מ ולר"מ לא הוי מומר להיות שחיטתו כנכרי. (והתוס' דלא ס"ל זה והקשו בחולין אזלו לשיטתן ולא סברי בעירובין כפירש"י) ושפיר מוקמי במזיד וכן בב"ק דר"מ מחייב ולר"מ הוי שחיטה כמ"ש והא דלא מוקמי דר"ש ס"ל דהוי מומר כר' יהודא ואצ"ל לר"י סנדלר אין זה קושיא דמשמע דומיא דע"ז דהוי שחיטה רק מטעם שאינו ראוי ודוק כי זה נכון: והנה התוס' וביחוד רשב"א כתבו דכאן איירי בצנעה ואינו מומר #ד) ויש להבין הרמב"ם דמוקי לי' בשוגג וכן התוס' לחד תי' דבאותו דבר אינו נפסל ולא תי' כפשוט' דאיירי בצנעה ונר' דרמב"ם ס"ל בפרהסיא לא דצריך יו"ד בני אדם רק בעשותו בפרהסיא הרי מגלה דעתו להפקיר עצמו ולפרוק עול ולהך דייקי כמומר ועיין מרדכי ריש פ"ק דחולין תמצא להדיא דברים הללו במפקיר עצמו ולכך במזיד והתראה כדתנן אעפ"י שמתחייב בנפשו והיינו בהתראה והתיר עצמו למיתה אין לך פומבי גדול מזה: איברא אין מובן לי בעניי בעו"ה דברי תוס' שהקשו דמוקמין מתניתין ר"מ הוא ור"מ ס"ל מומר לדבר א' הוי מומר לכל התורה: #ה) ולא ידעתי מה קושיא וכי אמרינן דאינו בר זביח' כלל והרי הוא בכלל נכרי ויצא מחזקת ישראל נחשד הוא לכל התורה וכך אמרו שם בכורות דף ל' ע"ב נחשד לדבר א' נחשד לכל התורה כולה כחשד הוא חבל לא שיצא מתורת ישראל שיהי' אינו בר זביח' א"כ מה קשי' לי' משוחט בשבת אטו מתורת נאמנות אתינן לי' המשנה גוף הדין אתא להודיענו ומיירי בעומד ע"ג אחד רואה ששוחט כדת וכהלכה ותו ליכא למיחש מידי יצ"ע: והתוס' מתרצים או דבפעם א' לא מחשב למומר או דבאותו שחיטה שנעשה מומר אותו שחיט' לא נפעלת וסבר' זו ס"ל לרמב"ם ג"כ אלא דכתב בחתיכ' א' בסימנים וכן בשחט כל דהוא מחלל שבת ונעשה מומר וכי גמר כבר הוא מומר. ול"ל דאף בשוחט כל דהוא ה"ל מקלקל בחבור' דלא תיקן להוציא מידי אבר מהחי כמ"ש כבר די"ל דהואיל דדעתו לגמור השחיט' ה"ל מקלקל ע"מ לתקן כמו קורע ע"מ לתפור וחייב. ותמהני על אחרונים שכתבו דאין נפסל באותו פעם ובש"ע א"ע סי' כ"ט סעיף ה' בהגה"ת רמ"א דאם כתב בזדון גט בשבת הרי זה בטל הרי דהחליט דלאו בר כתיב' הוא וזהו שלא כדברי האחרונים פה והב"ש בקש ליישבו ע"ש בס"ק ח' דלא הוי פ"א דכל ב' אותיות דכותב מחלל שבת והוי מומר וקשה דהא גם בשוחט סברא זו דכל חתיכ' וחתיכ' שחותך הרי מחלל שבת כמ"ש הרמב"ם בפי' משנה גופי' ודוחק לומר גבי שחיט' אם אין דעתו על הגמר מקלקל רק דעתו על הגמר ה"ל מלאכ' כחד' הוא משא"כ בגט כל שני אותיות מחשב מלאכ' בפ"ע ועיין ב"ח סימן זו אבל כל זו דוחק ומי מכריח אותנו לדחוקים הללו ולחלוק ארמב"ם ולהקל. ולכן ברור דאסור כהגהת רמ"א בא"ע:
ג
לתוך הכלים עיין כרתי מ"ש בשם הבית הלל והפר"ח ובאמת לישנא אין שוחטין לתוך הכלי משמע כפר"ח דאל"כ הל"ל אין מקבלין הדם בכלי והוי נשמע תרתי אלא דלא הקפיד רק על שחיט' דזה הי' שכיח אצל אומות בימים ההם שהיו שוחטין לתוך כלים לזרקו לעבודתם. אבל זהו לא הי' שכיח שקבלו אחר השחיטה כשעיקר הקלות משחיטה כבר נשפך ארצה ואח"כ הדם לא היה להם לרצון לעבודתם ולא הי' שכיח אצלם לקבלו וכן הי' עבודת הפנים לקבל תיכף מהדם הנשחט כמבואר בגמרא פ"ב דזבחים ורמב"ם הל' מ"ק: ולכך לא גזרו רבנן: איברא יש לדקדק במה דכ' הרא"ש ריש כיסוי דם בכוי דאין שוחטין בי"ט וכו' ולכתחילה לא ישחוט ויקבל הדם בכלי ויכסה בלילה דאסור לשחוט בכלי. ועיין לקמן סי' כ"ח ובש"ך ס"ק יו"ד ע"ש וקשה יקבל הדם אחר ששחט מן הקלות ולא ישחוט לתוך הכלי ויכסה דא"צ לכל הדם לכסות עיין סי' כ"ח סעיף ט"ו ע"ש. ומקיים מצות כסוי. ואולי י"ל דא"כ הי' מחויב שלא לשחוט עד שיהי' כלי מוכן לקבל הדם אחר שחיטה א"כ כיון דעל זה הכוונה שוחט הוי כשוחט לתוך הכלי דהשחיט' הי' על כך ואסור משא"כ בעלמא אין זה ענין לשחיט' כלל וכי בשביל שיקבל אח"כ דם נתרע ענין בשחיטה זה לא תקנו רבנן. והעיקר היתר כי בזה"ז לא שייך כל הנ"ל ומקילין כמו שכתוב בסי' י"ב בסופו אבל מכל מקום יש להחמיר בתחלה להניחו לקבלו ע"י נכרי:
ד
ע"ג כלים העיקר כפי' רש"י דשוחט על כלי משופע באופן שדם יורד לתוך הים והפי' השני כמ"ש בכרתי דחוק ועכ"פ כמ"ש בכרתי בספינה מותר אבל לא בעלמא. דאל"כ עדיין קשה בי"ט לקבל הדם בכלי ולקבלו דרך אחורים אלא ש"מ דזולת הספינה דבל"ה מינכר שהוא לנקר הספינה אסור:
ה
מקצת שוחטים נזהרין ח"ו להקפיד על כך כמו שראיתי עושין כמה שוחטים והו' בגדר דרכי אמורי כיון שאין הדבר מהקש הטבעי ושכלי ועיין בר"ן מסכת שבת מ"ש בזה ודי שאין למחות ביד הנוהגים כך אבל ח"ו להקפיד ע"ז ותמי' תהי' וכו' ואין כאן מקום להאריך כי אז בימי ר' יהודא החסיד היה הזמן גורם כי רבו אז המכשפים באווזות. וביאר בכתבי ר"א מגרמיזא כי רבים נמנעו אז לאכול שום אווזא. אבל עכשיו לית חשש כלל:
פתחי תשובה על שולחן ערוך יורה דעה
י״א
א
לא ישחוט. עט"ז וש"ך הטעם. ועיין בתשובת זכרון יצחק סימן צ"ט שכתב דנראה לו בזה טעם אחר דאחרי דלכתחלה צריך לברך ברכת השחיטה קודם השחיטה ע"כ לא ישחוט לכתחלה בלילה דשמא לא ישחוט רובא ויבא לידי ברכה לבטלה ע"ש. ולפ"ז אם שחט דבר דאיתיילד בה ריעותא דכתב הרמ"א לקמן סימן י"ט סעיף א' בהג"ה שאינו מברך קודם השחיטה יכול לשחוט לכתחלה בלילה וכן אם שחט מבעוד יום ובלילה רוצה לשחוט בלא ברכה על סמך ברכה ראשונה דלא שייך חששא הנ"ל שפיר רשאי לשחוט לכתחלה בלילה. אך באמת זה אינו דא"כ מאי הקשו בגמרא חולין ד' י"ב ע"ב השוחט דיעבד אין לכתחלה לא ורמינהו לעולם שוחטים כו'. דלמא שם מיירי בכה"ג. א"ו דאעפ"כ אסור. ומ"ש הבה"ט בשם בי"ע ואם התחיל כו' עיין בבי"ע שם שכתב דאף אם ברור לו שלא שחט אלא חצי הקנה ולא נגע בושט דאז אם יפסיק לא יהא נפסל משום שהייה אפ"ה גומר ע"ש. אכן בתשובת שבו"י ח"ב ס"ס ס"א כתב ועל דבר כביית הנר באמצע שחיטה אע"ג דשחט בלילה בלי נר קיי"ל דשחיטתו כשירה מ"מ ע"י כביית הנר מבעית השוחט תוך השחיטה ועושה שהייה וטרפה ע"ש:
ב
שאילו היה מזיד. עיין טורי זהב דהוא הדין אם היה מזיד ועיין בתשובת בית שמואל אחרון חלק יו"ד סי' ז':
ג
כשירה. עיין בתשובת נו"ב תניינא חיו"ד סימן ט' בד"ה וזה ע"ש:
ד
אין שוחטין. עיין במגן אברהם סימן קנ"א ס"ק א' בשם המבי"ט דאסור לשחוט בבית הכנסת:
ה
מותר. עבה"ט וע' בדברי הב"ח שהביא הש"ך לקמן סי' כ"ח ס"ק י' דשם מבואר כדעת הבה"י ודוקא כדי לקיים מצות כיסוי שרי בזמן הזה שאין דרך עובדי עבודת כוכבים בכך לקבלו בכלי ואעפ"כ יותר טוב ליתן עפר וצרורות בכלי קודם קבלה ע"ש וע' בשער המלך ריש פ"ג מהלכות יום טוב שהקשה ג"כ על הפר"ח הנזכר מההיא דכוי אין שוחטין ביום טוב ע"ש ועיין בתשובת מקום שמואל סימן ע"ו:
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך יורה דעה
י״א
א
(סי' י"א סעיף א') ואם שחט. אם כבה באמצע שחיטה כתב בתשובת שבות יעקב ח"ב סס"א דגרע דהשוחט מיבעת תוך השחיטה ועושה שהייה וטריפה ע"ש:
שפתי כהן על שולחן ערוך יורה דעה
י״א:א׳
א
לא ישחוט. שמא ישהה או ידרוס ולא ירגיש אבל בדיעבד כשאומר ברי לי שלא שהיתי ולא דרסתי כשר רשב"א ול"ד לדלעיל ס"ו ס"ק ט' דבצואר בהמה למעלה אפילו אמר ברי לי שלא דרסתי פסולה שמא ידרוס פעם אחרת דהתם דבר מצוי הוא לדרוס כיון שצואר בהמה למעלה א"נ הכא הוי טעמא כמ"ש רש"י דלמא לא ישחוט רובא והוא לא ידע וא"כ ליכא למיחש שמא פעם אחרת לא ישחוט הרוב דהא כל שוחט צריך לבדוק לאחר שחיטה אם שחט הרוב וכדלקמן סימן כ"ה ועמ"ש שם ונלפע"ד דאפילו לטעם רש"י אסור לשחוט לכתחלה ביום במקום אפל דחיישינן שמא יפסוק בע"א וישכח ולא יבדוק הסימנים לאור היום והב"ח לא כתב כן עיין שם:
י״א:ב׳
א
וב' נרות חשובים אבוקה. וסיים בד"מ ועיין (בח"מ) [בא"ח כצ"ל] סי' רצ"ח מאי נקרא אבוקה ע"כ והיינו ששם נתבאר דנר שיש לו שני פתילות מיקרי אבוקה ובא"ח סימן תל"ג ס"ב כתב הר"ב דב' נרות אפילו הן קלועין דינן כאבוקה (מהרי"ל בשם אגודה) ומסתמא ה"ה הכא:
י״א:ג׳
א
השוחט בשבת כו'. אפילו במזיד) ובפרהסיא שחיטתו כשרה לפי מש"ל סימן ב' ס"ק י"ז דלא נעשה ישראל עובד כוכבים באותה שחיטה אלא משחיטה ראשונה ואילך מיהו בין שוגג בין מזיד דינו כמו שנתבאר בא"ח ר"ס שי"ח וכ"פ הב"ח וכן הוא בשלטי גבורים ע"ש ריא"ז דלא כהעט"ז:
י״א:ד׳
א
אם הם צלולים כו'. משמע אבל לימים ונהרות אין חילוק דאפילו הם עכורים אסור מטעם שלא יאמרו לשר של ים הוא שוחט והכי מוכח בש"ס ופוסקים:
י״א:ה׳
א
ע"ג כלים והדם שותת כו'. כ"כ רש"י והר"ן ור' ירוחם (ולא הובאו בב"י) ופי' דהיינו שנוטל כלי ארוך ומניח מקצתו בספינה ומקצתו חוץ לספינה דרך מדרון לצד חוץ ושוחט ע"ג הכלי והדם שותת ויורד לתוך המים וכ"כ הפרישה אבל הרשב"א וטור כתבו יכול לשחוט ע"ג כלים ובלבד שלא ישחוט לתוכן או מוציא ידו חוץ לספינה ולא הזכירו הדם שותת לתוך המים גבי כלי וצ"ל שר"ל שמותר לשחוט ע"ג אחורי הכלי שיש לו תוך דלא מיחזי כמקבל דם לעבודת כוכבים כיון שאינו שוחט לתוכו והכי איתא בסמ"ג דף קמ"א ומותר לשחוט ע"ג אחורי כלי כו' דלא כהפרישה שפי' דר"ל ששוחט ע"ג אוגני הכלי ואע"פ שהדם יורד לתוכו כיון שאינו שוחט לתוכו ממש שרי וכן נראה מדברי העט"ז אלא כדפרישית:
י״א:ו׳
א
או מוציא ידו חוץ לספינה כו'. ופסק הב"ח דבראש הספינה אפילו שוחט לתוך הים להדיא או בכלי שרי דא"א לו לטנף דופני הספינה שבחוץ אבל בעומד תוך הספינה אע"פ שמלכלך דופני הספינה משתטפים הם בהילוכם במים וכתב שכן דעת רש"י והשיג על התוספות וב"י שכתבו דאפילו בראש הספינה לא שרי אלא בשוחט על דופני הספינה ומשם שותת הדם ויורד לתוך המים ולא ירדתי לסוף דעתו וכ"כ הר"ן פ"ק דחולין להדיא כהתוספות וגם הב"י מסיק דרש"י נמי כהתוספות ס"ל וכן נ"ל שהוא דעת הרמב"ם פ' ב' והכל בו וסמ"ג ורבינו ירוחם (והמחבר) שלא הזכירו כלל דין דראש הספינה דבש"ס רק כתבו בסתם דבספינה שוחט על דפנותיה אלמא ס"ל דאין חילוק וכן מוכח דעת הרשב"א וטור ע"ש ועיין בסימן שאח"ז כיצד נוהגין בזמן הזה:
י״א:ז׳
א
מן הלב. ובהגהת מנהגים איתא דנותנים לו הכבד וראיתי עתה נוהגים לאכול מן הרגלים:
טורי זהב על שולחן ערוך יורה דעה
י״א
א
ביום במקום אפל. בגמרא לא איתיה לזה רק בלילה אלא שהרשב"א חידש דין זה ומדמה אותו ללילה וקשה דהא פרש"י הטעם בלילה דלא ישחוט לכתחלה דחיישינן שמא לא ישחוט רוב הסימנים והוא לא ידע ונראה כוונתו דודאי אם אנו רואין ביום ששחט הרוב דודאי כשרה ומ"ה אין איסור רק לכתחלה שמא ישכח במשך זמן הלילה שצריך לבדוק ואפילו ששחט בסוף לילה לא פלוג רבנן ומו"ח ז"ל פי' הטעם שמא ע"י פרכוס נתרחב החתך אחר השחיטה ושמא לא נשחט הרוב וק"ל דא"כ דיעבד נמי יהיה אסור ותו דבסימן כ"ה מבואר דלא חיישינן לכך אלא כדפרישית עיקר וא"כ למה נאסר ביום במקום אפל כיון שמיד יכול לילך למקום אור ולראות אם שחט הרוב וי"ל דהרשב"א אזיל לטעמיה שמפרש הטעם בתה"ה דלכתחלה אסור שמא יחליד וא"כ ה"ה ביום במקום אפל וצ"ל לדידיה דמ"מ יכול להרגיש בלילה אם עושה חלדה ומ"ה כשר דיעבד ויש להקשות לרשב"א ישחוט לכתחלה ויראה אם נחתכו הנוצות אז ודאי לא עשה חלדה כההיא דרבי יונה בדיק ליה גירא ושחט אפילו לכתחלה ולפי מ"ש בת"ה הקצר עוד חשש שמא יעשה דרסה לק"מ:
ב
שאלו היה מזיד כו'. לכאורה משמע דבמזיד אסור דהוה מומר וכ"פ ב"י וא"כ צ"ל דמיירי בפרהסיא כדלעיל סי' ב' וקשה דהיה לטור לכתוב רבותא במקום שכתב שוגג היה לו לכתוב אפילו מזיד רק שלא היה בפרהסיא כמ"ש הר"ן באמת בזה ע"כ נראה דהטור מכשיר אפילו במזיד דלא הוה מומר בשביל פעם אחת וכמ"ש התוספות פ"ק דחולין (דף י"ד) והא דלא כתב רק שוגג משום דאמרינן בגמרא דבמזיד קנסינן ליה כרבי יוחנן הסנדלר דאסורה עולמית מאחר דקי"ל כר"י במבשל בשבת והטור כתב סתם כשירה דמשמע דלא קנסינן ליה ע"כ כתב שוגג וכי תימא הא בשוגג נמי אסורה בו ביום י"ל דמ"מ שייך שחיטתו כשירה גם לדידיה ביומא אחרינא אחר השבת:
ג
ואם הם עכורים כו'. דוקא בכלי מהני עכורים שאז מוכיח שאינו עושה לקבל הדם אבל אם המים שבים עכורים לא מהני מידי שאכתי יאמרו לשר הוא שוחט:
ד
היה בספינה כו'. בטור כתוב תחלה שוחטין בכ"מ אפילו בראש הגג ובראש הספינה וכן איתא בברייתא וקמ"ל דלא חיישינן שיאמרו ששוחט בראש הגג לצבא השמים וכן בראש הספינה שוחט לשר של ים ופרש"י שאז אפילו מקבלו בכלי שרי שהכל יודעים שעושה כן שלא לטנף גגו או ספינתו והתוספות הקשו עליו מדבעינן בפרק השוחט שישחט דוקא לדופני הספינה כו' ש"מ שבספינה אפילו בלא כלי אסור וכ"כ הר"ן וכן הוא דעת הטור שלא התיר בספינה אלא ע"ג כלים ואז אפילו שותת אח"כ לים ולא לתוכן אין חשש אבל לתוך הים בלא דופני הספינה ג"כ אסור נמצא דלקבל הדם בכלי בכ"מ אסור ובספינה אין היתר לשחוט לים רק על גבי כלי או בדופני הספינה וכן כוונת הש"ע גם כן והכי קי"ל אף כי מו"ח ז"ל טרח ליישב פרש"י מקושית התוספות מ"מ אין לנו להלכה אלא מסקנת התוס' והר"ן והטור והש"ע ואם עבר ושחט באיסור עי' סוף סי' י"ב:
יד אפרים על שלחן ערוך יורה דעה
י״א
א
וב' נרות חשובי' אבוקה. עבה"ט וכ' במשנת דר"ע בסופו דף צ"ב דמותר לשחוט לכתחלה בלילה נגד ב' נרות שאינם קלועים או דבוקים ע"ש ועיין במ"ש אא"ז בש"ח ות"ש שצריך שיהיה שלהבתן נוגע להדדי ע"ש ועיין בס' בני חייא שהשיג על ראיית הפר"ח שכ' שאין ראיה מהא דירח כג' לענין שחיטה דהא כשהאדם קורא בספר אין יכול לראות לאור הלבנה כמו אצל הנר וגבי מזיקים שאני דכיון שאור כולל הוא ודומה קצת ליום אינם נראים ע"ש. ועי' מ"ש אא"ז בת"ש בזה שהחוש יעיד שאין אור הלבנה כאור האבוקה בקירוב מקום עכ"ל. ועיין בבר"י ומח"ב שהסכים לזה לאסור לכתחלה לאור הלבנה ע"ש: וכתב בשבו"י ח"ב סי' ס"א בא' ששחט בלילה ונכבה הנר באמצע שחיטה אע"ג דבלילה בלא נר שחיטתו כשרה. דזה גרע דעל ידי כביית הנר מבעית ועושה שהייה וטרפה ע"ש. ועיין מה שנדפס מאבן העוזר שהעתיק זה והלשון מגומגם ע"ש:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כף החיים על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כרתי על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פלתי על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פתחי תשובה על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
שפתי כהן על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
טורי זהב על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
יד אפרים על שלחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5