א
המוכר את הספינה וקרון וצמד בקר ופרה וחמור ושפחה. ובו יח סעיפים:
המוכר את הספינה מכר את התורן (פי' עץ גבוה שתולין עליו הנס והנס וילון התלוי בתורן נגד הרוח) ואת הנס ואת העוגנין (פירוש ברזל כעין מזלג המעגן ומעכב הספינה) ואת כל המשוטין המנהיגים אותה (ובכלל זה החבלים שמושכין בהן הספינות לנמל) (המגיד פכ"ז דמכירה) ואת הכבש (פי' גשר) והאסכלא שעולים בה לספינה ויורדים עליה ואת בית המים שבתוכה אבל לא מכר את הספינ' הקטנה בין שהיא עשויה לילך בה ליבשה בין שהיא עשויה לצוד בה דגים ולא את העבדים המשמשין בה ולא את המרצופים ולא את הסחורה שבתוכה ובזמן שא"ל היא וכל מה שבתוכה אני מוכר הרי כולם מכורים:
ב
המוכר את הקרון לא מכר את הפרדות בזמן שאינם קשורות עמו מכר את הפרדות לא מכר את הקרון: הגה היו קשורין זה בזה מכר הקרון מכר הפרדות מכר הפרדות לא מכר הקרון (טור):
ג
י"א דה"מ במוכר אבל במשכיר את הקרון השכיר גם הפרדות אע"פ שאינם קשורות עמו:
ד
מכר את הצמד לא מכר את הבקר מכר את הבקר לא מכר את הצמד אפילו במקום שקורין [מקצתן] לצמד בקר: הגה ודוקא שאינן קשורין ביחד אבל אם קשורין ביחד מכורים (טור בשם הר"י הלוי והמגיד פרק כ"ז דמכירה ונ"י פרק הספינה):
ה
המוכר את העול מכר את הפרה מכר את הפרה לא מכר את העול (ויש חולקין וסבירא להו דמכר העול לא מכר פרה (טור בשם הראב"ד) וכן נראה לי עיקר):
ו
מכר את העגלה מכר את הבקר מכר את הבקר לא מכר את העגלה (ויש חולקין כמו שנתבאר):
ז
המוכר את החמור מכר את המרדעת (פי' כעין אוכף שמניחין על החמור כל היום כולו כדי שיתחמם) ואת האוכף (פי' כלי עץ נתון על המרדעת לרכיבה או כדי למנוע חכוך המשאוי) אע"פ שאינם עליו אבל לא מכר את השק ולא מרכבת הנשים ואפי' היו עליו בשעת המכר (אא"כ א"ל הוא וכל מה שעליו מכור לך) (טור בשם הרי"ף ור"י והרא"ש):
ח
בכל אלו הדברים אין הדמים ראי' שאם טעה בכדי שהדעת טועה יש לו אונאה או ביטול מקח כדין כל מוכר ולוקח ואם טעה בכדי שאין הדעת טועה לא בטל המקח שזה מתנה נתן לו: הגה ודווקא במקום שקורין לבקר בקר ולצמד צמד אבל אם רוב בני אדם קורין לצמד בקר אז אמרינן הדמים מודיעים (טור בשם הרמ"ה) ואם כל בני אדם קורין לצמד בקר ולצמד לבד מפרשים צמד לבד אפי' בלא הודעת דמים הכל מכור (שם) וי"א הא דאמרינן מכר בקר לא מכר הצמד היינו בסתם דאימור לשחיטה זבניה אבל אם לרדיא מכר הצמד עם הבקר (שם בשם הרמ"ה הכל בטור):
ט
המוכר את השפחה מכר כלים שעליה אפי' הם מאה אבל לא מכר השיריים ולא הנזמים ולא הטבעות ולא את הקטליאות (פי' חוטין שעורכין בהן גרגירי זהב וקושרין אותן על הצוואר בדוחק) שבצוארה ואם א"ל שפחה וכל מה שעלי' הרי כולם מכורים אפי' יש עליה כלים של מאה מנה:
י
האומר לחבירו שפחה מעוברת אני מוכר לך פרה מעוברת אני מוכר לך מכר לו את הולד (וי"א דאפי' מכר לו שפחה ופרה סתם אם הם מעוברות הולד מכור) (טור בשם הרא"ש):
יא
שפחה מניקה אני מוכר לך פרה מניקה אני מוכר לך לא מכר לו את הולד חמורה מניקה אני מוכר לך מכר לו את הסייח (פי' חמור קטן) שאין אדם קונה חמור לחלבה:
יב
האומר לחבירו ראש עבד זה או ראש חמור זה אני מוכר לך ה"ז מכר חציו וכן הדין בכל אבר שהנשמה תלויה בו א"ל יד עבד זה או יד חמור זה אני מוכר לך משמנים ביניהם (פי' לשון שומא כלומר שישומו אותו אבר שמכר לאיזה מלאכה הוא ראוי ולפי שוויו יטול) וכן הדין בכל אבר שאין הנשמה תלויה בו:
יג
אמר ליה ראש פרה אני מוכר לך לא מכר אלא הראש בלבד שהרי ראשה נמכרה תמיד בבית המטבחיים:
יד
המוכר את הראש בבהמה גסה לא מכר את הרגלים מכר את הרגלים לא מכר את הראש מכר את הריאה לא מכר את הכבד מכר את הכבד לא מכר את הריאה אבל בבהמה דקה מכר את הראש מכר את הרגלים מכר את הרגלים לא מכר את הראש מכר את הריאה מכר את הכבד מכר את הכבד לא מכר את הריאה:
טו
אין דברים אלו אמורים אלא במקום שאין מנהג ידוע אבל במקום שיש מנהג ידוע הכל הולך אחר המנהג:
טז
המוכר את הבור לא מכר מימיו מכר אשפה מכר זבלה (וי"א מכר בור מכר מימיו (טור בשם רשב"ם והרא"ש) מכר מים וזבל לא מכר הבור והאשפה) (שם בשם רמב"ם):
יז
מכר שובך מכר יונים מכר כוורת מכר דבורים:
יח
י"א דה"ה איפכא מכר יונים מכר שובך מכר דבורים מכר כוורת בד"א שפירש שמכר כל פירות השובך והכוורת בלי שיור אבל אם מכר סתם פירות הכוורת לא מבעי' שלא מכר הכוורת אלא אף הדבורי' לא מכר כולם אלא יקח הלוקח ג' נחילים (פי' ג' חבורות הנולדות ראשונה שכן דרך הכוורת שבתחלת ימות הקיץ יוצא מן הכוורת נחיל של דבורים ילדות ומביא כוורת חדש ומכניסן לתוכו וכן לסוף ט' או י' ימים וכו' רשב"ם) הראשונים ומכאן ואילך נוטל נחיל ומניח נחיל כדי שתתיישב הכוורת ואם מכר סתם פירות השובך אינו יכול ליטול כל הגוזלות שילדו בו מעתה מפני שהאמהו' בורחות נמצא שהחריב כל השובך אלא מניח מהם כדי ליישב השובך וכמה מניח אם היו בו אמהות ובנות בעת מכירת הפירות מניח בריכה (פי' דרך היונים לעשות שני ולדות בכל חדש זכר ונקבה וכל שני ולדות נקראו בריכה) ראשונ' שיולידו האמהות כדי שיצטוותו האמהות עם הבריכה הראשונה ועם הבנות שעמהם ומניח ממה שיולידו הבנות ב' בריכו' כדי שיצטוותו הבנות עם שתי בריכות שיולידו וכל הנולד מאחר ב' בריכות של בנות והבריכה הראשונה של אמהות הרי אלו שלו: הגה בכל דברים אלו אין חלוק בין מכר למתנה אע"ג דלענין דברים המחוברים יש חלוק כמו שנתבאר לעיל סרט"ו סעיף ו' לענין מטלטלין אין חילוק (טור בשם רשב"ם):
באר היטב חשן משפט
ר״כ
א
המים. פירוש שיש להן מקום בספינה שמשתמרין שם מים מתוקין שמימי הים א"י לשתות כי מלוחין הן. סמ"ע:
ב
אבל. שכל אלו אף שהן עשוין לצרכי הספינה מ"מ אין שם ספינה עליהן ויכול לעשות בהן ג"כ שימוש לדברים אחרים. שם:
ג
הקרון. דעל הפרדות יכולין לרכוב ולבא למקום חפצו בלא הקרון משא"כ בעגלות בלא פרדות והרי הן קשורים יחד. שם:
ד
הצמד. עיין בתשו' ראנ"ח סי' ק"ה:
ה
הפרה. עפ"ר ושם הוכחתי דהרמב"ם דכ"כ איירי בקשורין יחד הפרה בעול וכן בס"ו מכר את העגלה כו' דוקא בקשורין מיירי ובס"ד מכר את הצמד כו' מיירי באינן קשורות וצ"ל דהטור וב"י והרמ"א לא פירשו כן וס"ל דטעמו בזה דאף דאין הבקר נגררות אחר הצמד ה"ט דבקר שנים הן וחשובין משא"כ פרה יחידה ובמוכר העגלה ס"ל דנמשכת הבקר אחריהן אע"ג דלא נמשכו הפרדות אחר הקרון דחשיבי טפי אבל הוא דוחק. סמ"ע:
ו
שעליו. וה"ה אם א"ל וכל מה שראוי להיות עליו וכ"כ הטור בשם הרמ"ה (ועיין בט"ז שהאריך בביאור דברי הרמ"ה וכת' דהב"י לא ביאר כל הצורך בזה ע"ש):
ז
ראיה. פירוש אע"פ שא"ל מכור לי הצמד או הקרון ונתן בעדו ק' זהו' לא אמרינן ודאי לא נתן בעד הצמד או הקרון לבד סך זה כי אם בצירוף הפרדות והבקר קמ"ל דלא. סמ"ע:
ח
טועה. כלומר רואין כמה נתן לו עודף אם העודף אינו כ"כ יותר ואפשר לו' שכוונתו הי' על העגלה או הצמד לבד ובטעות נתן לו העודף אז רואין אם העודף הוא רק שתות אז המקח קיים ומחזיר האונאה ואם העודף יותר משתות יש לו דין ביטול מקח וכמבואר דיניהן בסי' רכ"ז ואם העודף כ"כ דא"א לתלות דנתן לו כ"כ בטעות בעד הצמד לבד בזה אמרינן דיודע הי' דאין הצמד שוה כ"כ ול"מ דאין נותנין הבקר ללוקח וגם הוא א"י לבטל המקח אלא גם כל המעות שנתן ישארו ביד המוכר דאמרינן דבמתנה נתן לו כל העודף ובטור כתוב עוד דאפילו אם עדיין לא נתן הלוקח כל הדמים וגם כבר משך הצמד והבקר אפ"ה מוציאין מיד הלוקח כל הדמים וגם הבקר ונותנין אותן להמוכר ע"ש. שם:
ט
ודוק'. עיין בס' א"ר ד' צ"ו ע"ב:
י
סתם. אמת שכ"כ בהרא"ש אבל הטור כת' בשמו דאפילו אמר ליה פרה ושפחה זו סתם כו' והדין עמו דסבירא ליה דלא כת' הרא"ש דהולד נמכר עמה בסתם כי אם באומר שפחה זו דזו משמע כמות שהיא לפניך וראה שהיא מעוברת אבל באומר שפחה סתם מראהו שפחה איזה שירצה וכן מוכח מתוספתא (וכ"כ הב"ח ע"ש). שם:
יא
הולד. שיד הלוקח על התחתונה והמוכר י"ל מניקה שאמרתי משום חלבה ובשפחה נמי כוונתו הי' להודיע שהיא ראויה להניק את בן הלוקח. שם:
יב
הראש. פירוש אפילו אחר שחיטה שם:
יג
אשפה. הוא מקום עשוי להנחת זבל בהמותיו והוא היה נמוך או גבוה ג'. שם:
יד
המחוברים. ז"ל הטור שאין חילוק בין מוכר לנותן אלא בקרקע שהוא חשיב בטלי אגביה בנותן אע"ג דלא בטלי במוכר אבל במטלטלין אין חילוק בין מוכר לנותן. שם:
באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט
ר״כ
א
א) ל' הרמב"ם ר"פ כ"ז מה' מכירה משנה וברייתא ב"ב דף עג ע"א
ב
ב) בברייתא שם גרסי' אסכל' ופי' רשב"ם כבש של ספינה שעולין בו ולשון יון הוא וכן פר"ח ורב האי וכ' הסמ"ע שנ"ל שהם שני מיני כבש הא' הוא שעולין בה מהיבשה להספינה ויורדין מהספינ' ליבשה והשני שיורדין בו לקרקעות הספינה ועולין משם לראש הספינה והאריך בזה
ג
פי' שקים גדולים שמשימים בהם פרקמטיא שבספינה
ד
ג) שם דין ב' משנה שם דף עז ע"ב
ה
ד) וכדמפרש לה רבי אבהו שם וכ' ה"ה וטעמא שכל שאדוקין בו הרי הן לקרון כתנור וכירים לבית וכו' שאם הם קשורות כולן נמכרין
ו
ה) טור ס"ד וכ"כ הנ"י שם ונתן טעם לפי שאין דרך לשכור עגלה מא' ופרדות מאחר
ז
ו) שם ושם במשנה
ח
ז) כצ"ל וכ"ה ברמב"ם וכתב ה"ה מבואר בגמ' כיון שאין כולם או רובן קורין כן אינו מכור
ט
ח) בשם פירושי הרב אבן מגש ז"ל גבי מכר הצמד וכו' דילפי' לי' מקרון ופרדו' וכ' הרשב"א ז"ל וכן דעת הרמב"ן ז"ל דתנא דבריי' תנא בקרון וה"ה לצמד דחד טעמא אית להו
י
ט) שם ד"ג כ"ה בתוספתא והראב"ד השיגו וכתב אע"פ שהוא כן בתוספתא אין סומכין עליה שאין הטעם שלה ברור והרב לא הביאו בהלכות וגם הטור תמה בזה האיך תמכר הפר' אגב העול והכ"מ כ' ואפ"ל שכך היה לשון ב"א בזמנם
יא
י) שם וכן הוא בתוספתא ומבואר במש"ל
יב
כ) שם ד"ד וכדאמר עולא מחלוקת וכו' שם דף ע"א ע"א
יג
ל) כ' ה"ה כדעת רבו אבן מגש מדקא סתם עולא ש"מ דלעולם מכורין
יד
מ) כחכמים שם במשנה וכדמפרש לה עולא
טו
נ) בעיא שם אי מודה רבנן ולא כפשטא ובהלכות הלכך אינן מכורין שכל הממע"ה וטעם המרדעת והאוכף (שהן) מכורין יותר מהשק לפי שהן כלי הרכיבה וחמור לרכיבה עומד ☜וה"ה למוכר בהמה אחרת שמכר כלי הרכיבה לפי דעת המחבר
טז
ס) שם דין ב' ושם בגמ' ריש דף עח
יז
ע) כלישנא בתרא שם בגמ'
יח
פי' לחרישה
יט
פ) שם דין ו' וכ' ה"ה תוספתא כלשונ' והיא בהלכות
כ
צ) שם דין ז' וכ' ה"ה גם זה בתוספתא וכתבוה הרי"ף והרא"ש בפ' המוכר את הספינ'
כא
ק) שם ושם בתוספתא
כב
ר) משנה שם דף עא ע"ב וכדמוקי לה רב פפא שם
כג
ש) שם ד"ח וכ' הראב"ד דבר זה מצא אותו במס' ערכין ראש עבד זה הקדש וכו' וכ' ה"ה ולא מצאתי אותו בגמרתינו וראוי להיות בירושלמי במס' ערכין
כד
ת) שם
כה
א) שם ד"ט משנה שם דף פג ע"ב
כו
ב) הוא הקנה הנז' במשנה ונקראת ע"ש הקנה שלה
כז
ג) לשון הטור סי"ד תוספתא כתבוה שם הרשב"ם והרא"ש ז"ל וכבר נז' זה בדברי הרמב"ם שם דין יא
כח
ד) רמב"ם שם דין י' וכת"ק דברייתא שם סוף ד' עט וכדאמר רבא מתני' יחידאה היא כר' נתן שם וכ' הרי"ף כיון דיחידאה היא לא ס"ל כוותיה והרשב"א כ' דהלכה כמתני' דסתם במתני' ומחלוקת בבריי' הלכה כסתם מתני' וכו' ולקיים דברי הרי"ף ורבינו י"ל דא"כ לימא מתני' מני ר' נתן ומדאמר מתני' יחידאה היא משמע ודאי דאתא למימר משום דיחידאה לא קי"ל כוותיה וכ' הנ"י שם ☜דאם מכר באר מים חיים כ"ע מודים שמכר המים שע"ש זה נק' באר הריטב"א סמ"ע בשם ד"מ
כט
ה) שם ומשנה שם דף עח ע"ב
ל
ו) טור סי"ט כ"כ הרא"ש שם בשם התוספתא
לא
ז) כיון שפי' שמכר הכל מכר גם את השובך והכוורת
לב
ח) משנה שם ריש דף פ' וכדתנא במתני' שם וכ"כ הרמב"ם שם פכ"ג שם דין יג
לג
ט) לשון רמב"ם שם דין י"א וכ' הרב המגיד דבריו בזה כדברי רבו ן' מגש ז"ל בפי' הברייתא וכו' (שם) ☜ושאלו בגמ' מה טעם מניח ב' בריכות ממה שיולידו הבנות ובריכה אחת מאמהות ותרצו שכל בריכה צריכה ב' מתולדותיה לצוות ולולי כן תלך וזהו הטעם שהאמהות כבר יש להם בנות ובריכה אחת שהוא מניח הם ב' מתולדותיה וכ' הבית יוסף שנראה שהוא מה שפירש הר"ן ז"ל וכו' ושכן נראה פי' זה מדברי הרי"ף ז"ל וכתב הרב המגיד שנראה לפי פי' זה ☜שאם לא היו בשובך בעת הקנייה כי אם בריכה אחת מניח ב' בריכות מתולדותיה ודי לו בכך שהרי יש לה צוותא בזה
לד
י) כ' הרמב"ם דין י"ג מלוקח חלות דבש מניח בכוורת ב' חלות כדי שלא יפרחו הדבורים וילכו להם ע"כ וכ' הרב המגיד גם זה שם במשנה וכ' ופירש דרך הדבורים לבנות בכוורת חלות נקובות ובאותן נקבים הדברים מולידים וכשמתגדלין ופורחין ממלאין הדבורים אותן נקבים דבש ועוד אוכלות הדבש ומגדלין בהן דבורים ע"כ וגם את זה לא ידעתי למה השמיטו דין זה המחבר והרמ"א
ביאור הגר"א על שולחן ערוך חושן משפט
ר״כ
א
ובכלל כו'. כן פי' המ"מ המשוטין לחד פירושא:
ב
ואת הכבש והאסקלא. בגמ' האסקלא ופי רשב"ם ור"ח ורב האי כבש והרמב"ם כ' שניהם והן שני מיני כבש כמש"ו שעולין בהם כו':
ג
בין כו'. שם ביציא ודוגית ושם אמרו ביצית היינו דוגית כו' ועכ"מ:
ד
היו קשורין כו'. שם תני כו' ומ' דבמכר את הפרידות שוה למתני':
ה
אפי' במקום כו'. כגי' הרי"ף:
ו
ודוקא כו'. דטעמא דמכר באדוקין בקרון ופרדות משום דהדמים מודיעין באדוקין דאל"כ למה אמרינן דמכר וא"כ ה"ה בצמר ובקר הרב"ן:
ז
ויש חולקין כו'. דלפי מ"ש בגמ' ה"ד אילימא באתרא דקרו לצימדא צימדא כו' ה"ה לעול ופרה דליכא דקרו לעול פרה ועבה"ג:
ח
וי"ח. כנ"ל:
ט
אע"פ כו'. וכ"כ תוס' ורא"ש וכ"מ קצת מדפריך מתבי כו' ולא משני בשאינן ענין אף שיש לדחות:
(ליקוט) אע"פ כו'. וכ"כ תוס' שם ד"ה אבל כו' והרא"ש שם דלא כרשב"ם שם ד"ה בעודן כו' אבל הרמב"ן הסכים לדברי הרשב"ם ע"ש בארוכה (ע"כ):
י
אח"כ. ברייתא שם:
יא
ודוקא כו' אבל כו'. שם ל"צ כו' ואיכא כו' ורבנן כו' דוקא ואיכא כו' ר"ל מקצת וכמ"ש באתרא דקרו כו' מ' שרובן קורין כך:
(ליקוט) ודוקא כו'. כשיטת התוס' צ"ב א' ד"ה וליחזי כו' שכ' ואפי' לפי ספרים כו' דוקא בפלגא ופלגא דאיכא חזקה נגד הדמים אבל ברובא מסייע לדמים אף שהחזקה נגדה מ"מ הדמים מכריעים כמו ברדיא ע"ש. ורשב"ם שם כ' דדוקא שכולם קורין גם לבקר צמד אף שקורין לצמד לבד צמד מ"מ כיון שאין הדמים מכחיש ללשון של כולם הדמים ראיה וכמש"ש ע"ז ב' ואלא דקרו כו' ערשב"ם שם בד"ה כולה כו' צ"ב א' ד"ה וליחזי כו' וכ"כ הרא"ש ברפ"ו כדברי הרשב"ם והרשב"ם מפ' כפי' ר"י בתוס' ס"א ב' ד"ה אלא כו' לכך צריך להודעת הדמים אבל הרמ"ה מפ' כפי' ריב"ם שם לכך א"צ להודעת הדמים ז"ש הרמ"ה והרב ואם כל כו' מפרשים כו' (ע"כ):
יב
ואם כל כו'. כמ"ש שם ואלא כו' וע"כ בלא טעם דהדמים מודיעין דלא כרשב"ם שם דאל"כ לא הל"ל אלא ל"צ באתרא כו' ול"ל ר"י סבר כו' הא מעיקרא נמי משום הא קאתינן אלא דמוקים השתא דאיכא כו' וכמש"ל ס"א ב' אלא דלבירה כו' ואע"ג דא"א שם הדמים מודיעים ועתוס' שם ד"ה ש"מ כו' ועוד אור"י כו':
יג
ולצמד לבד מפ' כו'. כפי' ריב"ם שם ד"ה אלא כו':
יד
וי"א הא דאמרינן כו' אבל כו'. כמ"ש שם ע"ח א' אצל חמור וכליו מחלוקת כו' אלמא כל דזבני למשאוי שק ודסקיא מכורין וכ"כ הטור שם בשם הרמ"ה אם פירש למשאוי וה"ה כאן:
טו
וי"א דאפי' כו'. כ"מ בשבת קל"ה ב' לקח שפחה מעוברת כו' ול"ק וולדה מ' דבסתמא קנה וולדה:
טז
האומר לחבירו כו'. גי' שלנו בגמ' ריש ערכין ד' ב' אינה כן אלא ראש כו' הקדש הוא והקדיש שותפין בו ראש כו' מכור לך משמנין ביניהן וכ"ה הגי' בתוספתא פ"ג דערכין:
יז
א"ל ראש כו' שהרי כו'. גמ' שם:
יח
וי"א כו'. ערשב"ם שם וכמ"ש בפ"ד דיבמות:
יט
מכר מים כו'. רשב"ם במתני' שם וע"ש ומילתא דפשיטא כו' ר"ל לכן לא תני היפוכם כמו בכל הני דמתני' משא"כ אם אמרינן דמכר ואדרבה ליתני היפוכם ואצ"ל הנך אלא דדבורים ויונים קשיא ויש ליישב:
כ
י"א דה"ה איפכא כו'. תוספתא פ"ד:
כא
(ליקוט) בכל אלו כו'. ר"ל בכל מ"ש בסי' זה יהוא דברי רשב"ם ע"ג א' ד"ה מרצופין כו' וכ"כ הרא"ש שם ולכך סידר האי פירקא לבד אחר בד"א במוכר וכן הטור סידר זה הסימן לבד אחר שסיים דיני הקרקע וכ' ובכ"ז כו' (ע"כ):
כב
כמש"ל כו'. וכ"כ בש"ע שם:
קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט
ר״כ:א׳:א׳-ב׳
א
אם הם מעוברות הולד מכור. ז"ל הסמ"ע אמת שכ"כ ברא"ש אבל הטור כת' בשם הרא"ש דאפי' אמר לו פרה ושפחה וחמורה זו סתם כו' וכתבתי בפרישה דהדין עם רבינו דס"ל דלא כת' הרא"ש דנמכר הולד עמו בסתם כי אם באומר שפחה זו דזו משמע כמות שהי' לפניך וראה שהיא מעוברת אבל באומר שפחה סתם מראהו שפחה איזה שירצה עכ"ל. ובט"ז סי' רכ"ג גבי מחליף פרה בחמור זה אומר עד שלא מכרתי וכו' ז"ל משמע דאין חילוק ביניהם רק בזמן הלידה וקשיא לי' מסי' ר"ך המוכר פרה סתם לא מכר הולד ואם אמר פרה מעוברת מכר הולד וא"כ קשה ממ"נ אם אמר פרה סתם הא לא מכר הולד אפי' נולד אח"כ ואם אמר פרה מעוברת הא מכרו אפי' נולד קודם כו' דהא כ' רבינו בשם הרא"ש דכשהי' מעוברת עדיין מכור משמע לדיע' הראשונה שם אפי' במעוברת לא מכר הולד ונרא' דבאמת לא כת' רבינו שם דרך פלוגתא עכ"ל ולפמ"ש בש"ע דבסתם לא מכר הולד תיקשי קושיות הט"ז גם בס' מעד"מ הוכיח ממתני' דמחליף פרה בחמור דמוכר פרה סתם ולא אמר מעוברת דמכור הולד ע"ש. אמנם כבר נתחבטו ונתלבטו בקושיא זו קמאי והוא בשטה מקובצת בסוגי' דמחליף פרה בחמור וז"ל הר"ר יונתן וכו' ולפום האי פירושא טענתא דמוכר לאו כלום הוא כיון דקאמר דהאי פרה מעברתא זבין ליה הילכך ודאי מחזי לאוקמה לטענתא דמוכר בכה"ג דקא טען מוכר אין ה"נ פרה מעוברת זבינ' לך ולא הוי ידענא אי האי פרה ילדה אי לאו ולבסוף איגלאי לי דודאי ילדה מקמי דזבינתא ניהלך והשתא אי בעית יהיבנא לך פרה אחריתי מעוברתא ואי לא בעית לבטל המקח ואידך כי קא טעין האי פרה ודאי מעוברת הוית בעידן זבינא וולדא דילדת דילי הוא וברשותי ילדה כו' דלא שוה העובר כמה דשוה כדמתיילד אבל היכא דא"ל פרה סתמא לית דינא ולית דיינא דלא קנה ולד כלל כו' וכן נראה לפרש הרמ"ך עכ"ל. ולפנינו דעת החולקין ודלא כמ"ש הט"ז דליכא פלוגתא ומשנתינו דמחליף מפרשי לה כהוגן:
ב
אמנם נראה ראיה דאפי' לא אמר מעוברת אלא כל שאומר פרה זו ושפחה זו הולד מכור מהא דתנן בתמור' (דף כ"ח) האומר ולדה של זו עולה והיא שלמים דבריו קיימים היא שלמים וולדה עולה הרי זה ולד זבחי שלמים דברי ר"מ ר' יוסי אומר אם לכך נתכוין מתחלה הואיל ואי אפשר לקרות שני שמות כאחד דבריו קיימים ואם משאמר הרי זו שלמים נמלך ואמר ולדה עולה הרי זו ולד שלמים ואי נימא דמוכר פרה סתם לא מכר הולד א"כ היא שלמים וולדה עולה דסבר ר' יוסי אם נתכוין כו' ואם נמלך הרי זו וולדה שלמים דהא כשאמר היא שלמים הולד לא הקדיש ושיירו משוייר וחולין הוי וכדאמר ר' יוחנן שם הפריש חטאת מעוברת וילדה רצה מתכפר בה רצה מתכפר בולדה קסבר ר"י אם שיירו משוייר עובר לאו ירך אמו דה"ל כמפריש שתי חטאות ע"ש וא"כ כשאמר היא שלמים הולד לא קדוש וחולין הוי וכשאמר אח"כ ולדה הרי הקדישה עתה לעולם אלא ודאי דאפי' בסתם נמי הולד מכור ומש"ה כשאומר היא שלמים הרי ולדה נמי הקדיש לשלמים ואין לו' דהקדש שאני דהמקדיש בעין יפה מקדיש דהא נותן מתנה יותר נותן בעין יפה ממקדיש וכדאי' פ' הספינה (בבא בתרא דף פ"א) ואפ"ה לא מחלקינן בין מוכר לנותן אלא במקרקע וכמ"ש בטור בשם הרמב"ם דקרקע חשוב ובטלי אגבן בנותן אבל במטלטלין אין חילוק בין מוכר לנותן וכמ"ש הרמ"א בס"ס ולא עדיפא הקדש ממתנה ומוכח מזה דמוכר פרה זו מכר ולדה זה ברור. ומיהו פרה סתם יכול ליתן איזה שירצה וכמ"ש בסמ"ע:
מאירת עיניים על שולחן ערוך חושן משפט
ר״כ
א
את התורן. ל' הטור הוא אילן גבוה שפורסין עליו את הוילון:
ב
ואת הנס הוא הוילון שפורסין על התורן:
ג
ואת העוגנין. הם הברזלים שמעמידין בהן את הספינה שקורין בל"א אנקור ונקראי' עוגנים ע"ש הלהן תעגנה שפי' תהיינה מקושרין:
ד
ואת הכבש ואת האסכלא שעולין כו'. כן הוא ל' הרמב"ם בפכ"ו ממכירה אבל בטור לא כתב אלא והכבש שעולין בו ולא נזכר אסכלא והמ"מ כתב שר"ש גרס אסכלא ולא כבש ושפי' אסכלא הוא כבש וכן הוא לפנינו בפי' ר"ש בגמ' שבידינו ועפ"ר שם כתבתי מכח שינוי ל' הזה גם מכח ל' הטור שכ' שעולין בו ליבשה וברמב"ם כ' שעולין בו לספינה מכל זה הוכחתי דכוונתו היה דהפתח שבספינ' שנכנסי' בו מהיבשה להספינה ומהספינ' להיבשה היא בצד הספינ' במקום גבוה מפני המים שלא יכנסו בספינה ויש בכניסתה עליה מהיבשה לגובה פתח הספינ' גם ירידה מהפתח לתוך קרקעות הספינ' למקום ישיבתו שמה וכן ביציאתן יש עלייה וירידה עד"ז והטור איירי משעת יציאה מהספינה כשירצ' לצאת ממנה להיבשה צריכין לעלות בתחלה עד הפתח שבצד הספינה והרמב"ם איירי מהכניסה שעולין בה תחלה מהיבש' כדי ליכנס לתוך הספינ' ונרא' דמ"ה כ' הרמב"ם כבש ואסכלא דהעשוי לעלייה מהיבש' לספינה קרוי כבש והעומדת בתוך הספינ' בצד הפתח לירד ולעלות בו נק' בלשונו אסכלא ואפש' שהיה לו שנוי שם מפני שזו שבספינה הית' קבועה ומחובר שם משא"כ העומדת בחוץ שהיא תלושה ומטולטל או מטעם אחר ואף שהמ"מ כתב בשם הרב אבן מגא"ש דפי' אסכלא בית הכסא שבתוך הספינה צ"ל דהרמב"ם והמחבר לא פירשו הכי דא"כ הוה להפוך ולכתוב ואת הכבש שעולין בה גם ברמב"ם כתוב שם בהדיא שעולין בהן ל' רבים ע"ש:
ה
ואת בית המים פי' שיש להן מקום בספינ' שמשתמרין שם מים מתוקים שלא יכולין לשתות מימי הים שעוברי' בו שהוא מלוח:
ו
אבל לא מכר כו' שכל אלו אף שהן עשויין לצרכי הספינ' מ"מ אין שם ספינה עליהן ויכול לעשות בו שימוש ג"כ לדבר אחר:
ז
מכר הפרדות לא מכר הקרון דעל הפרדות יכולין לרכוב למקום חפצו בלא הקרון משא"כ בעגלות בלא פרדות והרי הן קשורין יחד:
ח
אבל במשכיר כו' דאין דרך לשכור עגלות מזה ופרדות מזה ובוודאי כוונתו היה בשעת השכירות כפי המנהג ושיהיו שניהן שכורין לו.
ט
מכר את הצמד. העול שנותנים על שני השוורים כשמוליכין אותן יחד לחרישה או בשאר משא נקרא צמד.
י
שקורין לצמד בקר גם במיימוני פכ"ז דמכירה גם בסמוך בהג"ה סעיף ח' כתב מור"ם כן ואם לאו ט"ס הוא צ"ל דקאי אמאי דסיים מכר הבקר לא מכר הצמד וע"ז שפיר קאמר אפי' קורין לצמד ג"כ בקר אבל בסמוך ס"ח בהג"ה כתב מור"ם ואם הכל קורין לצמד בקר ולצמד לבד מפרשים צמד לבד כו' הכל מכר ור"ל וזה דלא אמר צמד לבד אלא מכר סתם צמד הכל מכור אפי' בקר משם מוכח דמור"ם פירשו דאמכר את הצמד קאי אי בקר הוי בכלל מכירת צמד לכך נראה להגיה דמ"ש לצמד בקר צ"ל צמד לבקר וכן צ"ל בטור וא"ש ג"כ בטור דצ"ל שקורין לבקר צמד וקאי אמ"ש מכר הצמד לא מכר הבקר ועיין בהג"ה בסמוך ס"ח דשייך לכאן דשם נתבאר דמ"ש המחבר כאן ואפי' קורין צמד לבקר או איפכא היינו דוקא כשאין הכל קורין צמד לבקר דאי הכל קורין אותו כן הי' אמרינן דהדמים מודיעין שמכר גם הבקר בכלל צמד ולפעמי' אפי' בלא דמים מודיעים היה ג"כ בקר בכלל צמד או צמד בכלל בקר והוא כשהכל קורין לבקר צמד ולצמד אומרי' צמד לבדו וכמ"ש שם ולא מצאתי פלוגתא בזה ואדרבא כן מוכח בגמ' ר"פ המוכ' את הבית וכמ"ש הטו' והמחבר ג"כ בסי' רי"ד ס"ז בהמוכר לחבירו בית בבירה גדולה ע"ש ושם כתב עוד פרטי דינים שייכין כאן גם הטור סדרם וביארם יפה חילוקי הדינים ע"ש אלא דמור"ם סידר דבריו על דברי המחבר שכתב אחר כל הדינים כלל אחד שאין הדמים מודיעין וק"ל:
יא
מכר את הפרה עפ"ר שם הוכחתי דהרמב"ם דכ"כ איירי בקשורים יחד הפרה בעול וכן בסמוך מ"ש מכר העגלה מכר הבקר מיירי דוקא בקשורין ומ"ש לפני זה מכר צמד לא מכר הבקר וכן מכר הקרון לא מכר הפרדות מיירי באינן קשורין וצ"ל דהטור וב"י ומור"ם לא פירשו להרמב"ם כן וכמ"ש בפרישה ס"ל דטעם הרמב"ם בזה הוא דאף דהבקר אינן נגררות אחר צמד היינו טעמא דבקר שנים הן חשובין משא"כ פרה יחידי ובמוכר העגלה ס"ל דנמשכת הבקר אחריהן אף ע"ג דלא נמשכו הפרדות אחר הקרון דחשיבי טפי אבל הוא דוחק ועפ"ר:
יב
מכר את המרדעת כו' מפורש בגמרא הטעם משום דסתם מכירת חמור הוא לרכיבה ומ"ה קנה בהדיה האוכף והמרדעת שהן כלי רכיבה משא"כ שק ודסקיא ומרכבת הנשים דעבידין למשוי דגם האשה כמרכבת יושבת עליו כמשוי ומ"ה אם פירשו בשעת מכירה והקנייה שקונה אותו בין לרכיבה בין למשוי קנה גם השק ומרכבת הנשים וכמ"ש הטור ואף שכן כתב בדברי הרמ"ה נרא' דליכא מאן דפליג עליה בהא:
יג
ואפי' היו עליו בשעת המכר כ"כ נמי הטו' לדעת הרי"ף ור"י והרא"ש ופסק כוותייהו אבל מוכח מהגמ' וגם מדברי הרי"ף והרא"ש דהא דשק ומרכבת הנשי' אינן נמכרין בעודן עליו הוא מכח דהוא איבעי' דלא איפשט' בגמ' אי גם בעודן עליו פליגי רבנן ואמרי דאינן מכורין והוה חומרא לתובע וקולא לנתבע וממילא אם כבר באו ליד הלוקח והמוכר בא להוציא מידו המע"ה וכן מפו' בדברי הרמ"ה על פי שיטתו וכתבו הטו' וע"ש ועפ"ר שם מבואר:
יד
אא"כ א"ל הוא וכל מה שעליו ה"ה אם א"ל וכל מה שראוי להיות עליו וכ"כ הטו' בשם הרמ"ה ונראה דל"פ בזה:
טו
אין הדמים ראיה פי' אע"פ שא"ל מכור לי הצמד או הקרון ונתן בעדו מאה זהובים לא אמרינן ודאי דלא נתן בעד הצמד או הקרון לבד מאה זהובים כ"א בצירוף הפרדות והבקר קמ"ל דלא:
טז
שאם טעה בכדי שהדעת טועה כו' כלו' אלא רואין כמה נותן לו עודף אם העודף אינה כ"כ יותר ואפ"ל שכוונתו היה על העגלה או צמד לבד ובטעות נתן לו העודף אז רואין אם העודף היא רק שתות אזי המקח קיים ומחזיר אונאה ואם העודף יותר משתות אזי דין ביטול מקח יש לו וכמבוא' דיניהן בסימן רכ"ז ואם העודף כ"כ דא"א לתלות דנתן לו בטעות בעד הצמד לבד כ"כ בזה אמרינן דיודע היה דאין הצמד שוה כ"כ ולא מבעיא דאין נותנין ללוקח הבקר וגם אין הלוקח יכול לבטל המקח אלא גם כל המעות שנתן ישארו ביד המוכר ואמרי' דבמתנה נתן לו כל העודף ובטור כתב עוד דאפילו אם עדיין לא נתן הלוקח כל הדמים וגם כבר משך הצמד והבקר אפי' הכי מוציאין מיד הלוקח כל הדמים וגם הבקר ונותנין אותן להמוכר עיין שם:
יז
קורין לצמד בקר אז כו' כצ"ל ופי' דלצמד בקר כתבתי לפני זה בס"ד עיין שם:
יח
הקטליות שבצואר ג"כ מין מלבוש תכשיט הוא שלמעלה מבגדי' וכמו שכתב בטור בא"ח סי' ש"ג ז"ל ולא תצא האשה בקטליאות שבצוארה והוא בגד חשוב לתלות בצוארה כנגד לבה שלא תפול מה שהיא אוכלת על בגדיה ויש לו שנצין כעין מכנסים ומכניסין בה רצועה רחבה וקושרת סביב צוורה והבגד תלוי על לבה עכ"ל:
יט
שפחה ופרה סתם כו' אמת שכ"כ באשר"י אבל הטור כתב בשם הרא"ש ז"ל דאפי' א"ל פרה ושפחה וחמורה זו סתם כו' וכתבתי בדרישה דהדין עם רבינו דס"ל דלא כתב הרא"ש דנמכר הולד עמה בסתם כ"א באומר שפחה זו דזו משמע כמות שהיא לפניך וראה שהיא מעוברת אבל באומר שפחה סתם מראהו איזה שפחה שירצ' וכן מוכח מתר וכמ"ש לשונו בדרישה ע"ש "ובע"ש נמשך אחר ל' מור"ם והנלע"ד כתבתי:
כ
לא מכר הולד שיד הלוקח על התחתונ' ויכול המוכרלו' מניקה דקאמר משום חלבה ובשפחה נמי כוונתו היה להודיע שהיא ראויה להניק את הבן דהלוקח:
כא
משמנים ביניהן פי' רואין אותו אבר לאיזה מלאכ' הוא עומד ולפי שיוויו יטול ועד"ר שם ישבתי מה שמקשין ע"ז מהגמ':
כב
מכר את הראש כו'. פי' אפי' אחר שחיטה:
כג
מכר אשפה. הוא מקום עשוי להנחת זבל בהמותיו והוא היה נמוך או גבוה ג' (הג"ה כ' נ"י פ' המוכר הספינ' (דף קצ"ו) דאם מכר באר מים חיים כ"ע מודי' שמכר המים שע"ש זה נק' באר הריטב"א עכ"ל ד"מ ט"ו):
כד
ל"מ שלא מכר את הכוורת כו' חד באידך תליא דכיון דאמר בלשון פירות אמרי' שדעתו היה לשייר לו פירות ומדשייר לו פירות ודאי לא היה דעתו למכור הכוורת והשובך דהפירו' מגודלין בהן וכיון דשייר לנפשו שובך וכוורת ופירותיהן הרי צריך להניח כ"כ שלא יחרבו השובך והכוורת ומ"ה אמרו דצריך שיניח כמו שמבאר המחבר והולך ואז לא יחרבו:
כה
נוטל נחיל ומניח נחיל דרך הדבורים שמולידין הרבה וכל ט' ימים מוציאין לחוץ נחיל אחד וכל הנולד ויוצא חוצה האחרונ' גרוע מאשר נולד והוציא חוצה לפניה והלוקח לוקח לעצמו ג' נחילי' ראשוני' הטובי' ואח"כ נוטל זה א' וזה אחד באופן שישאירו גם להמוכר מהטובי' ולא יחרב הכוורת:
כו
פירות השובך כו' דרך היונים דמולידי' זוג א' דהיינו זכר ונקב' (ושניה' יחד נקראי' בריכ' בל' המשנ' והרמב"ם) בכל חדש משך השנה זולת החדש אדר דאין מולידין בו והגוזלות שהולידו גם הן אחר ג' חדשים ללידתן מולידין כל חדש וחדש בריכה אחת ומין יונים הוא ל' נקבה לכך נקראת זוג שבו זכר ונקבה בשם "אמהות "ובנות ור"ל אמהות הזכר והנקב' שנולדו מהן הבנות והבנות ג"כ ר"ל זכר ונקב':
כז
אם היו בו אמהות ובנות בעת מכירת כו' כצ"ל אם היו בו וכן הוא לשון הרמב"ם פכ"ג דמכיר' דין י"ב אות באות כלשון המחבר ודין זה הוא ממשנ' וגמ' דפ' המוכר את הספינה ומחולקים בנוסחאות ופירוש רשב"ם ותוספות והרי"ף וכמ"ש בדרישה ופרישה וגם כתבתי שם שנרא' דהרמב"ם נמשך אחר נוסחאות הרי"ף ופירושו ע"ש וכאן אקצר ואעתיק מה שהוא לצורך לפירוש לדברי הרמב"ם והמחבר לברר דהעיר שושן לא כוון יפה במה ששינה לשון הרמב"ם והמחבר והוא דשם במשנ' איתא ז"ל הלוקח פירות שובך מחבירו מפריח בריכ' "ראשונ' עכ"ל ובגמ' קאמר עלה ז"ל והתניא בריכה ראשונ' ושניה אמר רב כהנא לא קשיא הא בה הא באמה (כן הוא נוסחאות הרי"ף הא "בה והא באמה ולא כדגרס רשב"ם הא "לה הא לאמה ור"ל המשנה והברייתא איירי כשבשעת המכיר' היו בשובך אמהות ובנות והמוכר מוכר ללוקח פירותיהן ולא הן עצמן וצריכין להניח לכל אחד ב' בריכות לצוות כדי שלא יחריב השובך והמשנה איירי ממה שמניח הלוקח להאמהות וקאמר שמניח לה הלוקח עוד בריכה אחת ויצטוות' האם עם אות' בריכה ועם הבנות שנולדו ממנו כבר בשעת המכיר' ומה שיולדו מהאמהות משם והנאה יקח הלוקח דתו לא יברח האם כיון דיש לה ב' זוגות והברייתא איירי במה שצריך הלוקח להניח להבנות שהיו בשעת המכירה וקאמר דצריך להניח להן ממה שילדו מאותן בנות ג"כ ב' בריכות כמו שהניח להאמהות דאי לאו הכי יש לחוש שיברחו הבנות) ופריך הגמ' על זה ז"ל מ"ש אמה דמצטוות' אהבנות ואזוגה דשבקינן לה הבנות נמי תצטוות' אאמה ואבריכ' שהניחו עוד לאמה ומשני אמה אברת' מצטוות' ברת' אאמה לא מצטוות' (ומשום הכי צריכין להניח להבנות ג"כ ב' בריכות) עכ"ל הגמ' בקצת שינוי ל' לתוספ' הביאור ובזה דברי המחבר שהן דברי הרמב"ם מבוארין וזה שמסיק וכתב ז"ל וכל הנולד מאחר ב' בריכות של בנות והבריכה הראשונ' של האמהות הרי אלו שלו דתיבת מאח' קאי ג"כ אדבתרי' וכאלו אמר כל הנולד מאחר ב' בריכות של בנות ומאחר הבריכה הראשונ' כו' ור"ל כל הנולד מהבנות אחר שהולידו הבנות הב' בריכות הנ"ל שהניח הלוקח להמוכר להיות צוות' להבנות והנולד מהאמהות אחר שתלד עוד הבריכה הראשונ' הנ"ל יקחם הלוקח וממה שיוולד מהבריכה הראשונ' של האמהות ומהשני בריכות של בנות לא הזכיר הרמב"ם והמחב' דבר אם יקחם כולם הלוקח או לא מפני שנמשך אחר ל' המשנ' וגמ' הנ"ל גם שם לא איירי מינה ויש בזה שם פלוגתא דהרשב"ם לשיטתו כתב שאין צריך הלוקח להניח צוותא להבריכות הנ"ל הנולדים מהאמהות ובנות מטעם דאחר שנולדו להן כ"כ תו מצטוותה גם הבריכות עם האמהות והתוס' כתבו שם לשיטתם דגם להבריכות צריכים להניח ממה שיולדו ראשונה להיות להן לצוותא והמשנה והברייתא קצרו דאטו תנא כי רוכלא לחשב וליזיל ע"ש גם הב"י הביא דעת הר"ן דפירש דברי הרי"ף ע"ד שכתבתי כנ"ל (ולא מצאתי להר"ן בשום מקום שכ"כ ועד"ר) ומסיק הר"ן וכתב שם דיש להסתפק בזה אם צריך להניח להמוכר ג"כ מה שיולדו הבריכות הראשונה או לאו ומינה נלמד דיש להסתפק ג"כ בכוונת הרמב"ם והמחבר בזה גם מהמ"מ מוכח שם דפי' דברי הרמב"ם ע"ד שכתבתי ע"ש פ"ג דמכירה וזה דלא ☜ כע"ש דהתחיל וכ' כל' המחבר ז"ל וכמה מניח אם היו בו אמהות ובנות כו' וסיים וכ' ז"ל וכל הנולד מאותן ב' בריכות של הבנות והבריכ' הראשונ' של האמהות הרי הוא של לוקח עכ"ל הרי לפנינו דקיצר ושינ' מל' הרמב"ם והמחבר דהשמיט תיבת "מאחר דהוא יתר לביאור דבריו של הרמב"ם והמחבר וכנ"ל וכתב בפשיטות דהנולד מהבריכו' שנשארו להמוכר יקח הלוקח הכל וכבר כתבתי דהוא כנגד דברי התוספות ושהר"ן מסופק בו לדעת הרי"ף ושכן יש להסתפק ג"כ בדברי הרמב"ם שנמשך אחר דברי הרי"ף וכנ"ל ואף שהטור ג"כ הביא דברי הרמב"ם והשמיט ג"כ תיבת מאחר וכת' כלשון ע"ש אין לתמוה עליו כ"כ מטעם שכתבתי בפרישה דמוכח מיני' וביה דהיה לו פירוש אחר בדברי הרמב"ם שהרי כתב תחלה הדין כמו שהוא לנוסחאות ופירוש רשב"ם וכ' עלי' דברי הרמב"ם בלי פלוגתא ע"ש ודוק משא"כ הע"ש דלא כ' אלא ל' הרמב"ם:
כח
אע"ג דלענין דברים המחוברים כו' ז"ל הטור שאין חילוק בין מוכר לנותן אלא בקרקע שהוא חשוב בטלי אגבו בנותן אע"ג דלא בטלי במוכר אבל במטלטלין אין חילוק בין מוכר לנותן:
כט
כמ"ש לעיל ע"ש דכתבתי מילתא בטעמא:
פתחי תשובה על שולחן ערוך חושן משפט
ר״כ
א
ופרה סתם. עבה"ט דהיינו באומר פרה זו כו' וע' בדרישה ובב"ח ובט"ז לקמן סי' רכג מבואר בדבריהם דלפ"ז אין כאן מחלוקת וגם הרי"ף והרמב"ם מודו להרא"ש בהא ע"ש (ובט"ז שם מוכיח כן דאל"כ יקשה לדידהו דין דהתם שהוא משנה בב"מ דף ק' המחליף פרה בחמור כו' זה אומר עד שלא מכרתי ולדה כו' במאי איירי אי אמר פרה סתם הא לא מכר הולד אפי' נולד אח"כ ואי אמר פרה מעוברת הא מכרו אפי' נולד קודם כו' גם בס' פלפלא חריפתא להרב בעל תוי"ט בפ' הספינה סי' ט' כ' דממשנה זו ראיה גמורה להרא"ש ע"ש) וע' בתשו' ח"ס חח"מ סי' ק"ה שכ' דזה אינו דהרמב"ם חולק בודאי ומסתמא כן הוא גם דעת הרי"ף וגם בשט"מ ב"מ דף ק' בסוגיא דהמחליף פרה בחמור בשם הרמ"ך שהובא ג"כ בקצה"ח מבואר להדיא שחולק וס"ל דאפי' באומר פרה זו דוקא בהזכיר לו מעוברת הא לאו הכי אין העובר בכלל ודלא כהרא"ש (ומפרש דמיירי בשא"ל פרה מעוברת והמוכר טוען אני לא מכרתי אלא מעוברת וסכנת הלידה עליך אבל עכשיו שכבר ילדה קודם משיכה הרי פרה וולדה שלי ואני אעמיד לך פרה מעוברת אחרת ותסבול אחריות הלידה כו' ע"ש) והראיה שהביא בקצה"ח מסוגיא דתמורה (כ"ח) כהרא"ש דאפי' לא אמר מעוברת אלא כל שאומר פרה זו ושפחה זו הולד מכור ודוחק בעיניו לחלק בין קדושת הגוף לשארי דברים הנה זה הדוחק הוא מרווח ואמת וכבר כ"כ כפ"י בקידושין ס"ג ומורי בהפלאה כתובות י"א כו' וכ' עוד דכל זה היכא דשניהם יודעים שהפרה מעוברת אבל היכא ששניהם לא נתכוונו אלא לפרה סריקא ונמצאת טעינה פשיטא שאין ולדה בכלל ומודה הרא"ש שהמוכר יכול לטעון אדעתא דהכי לא מכרתי כו' והאריך בזה בנדון השאלה שם שישראל קנה פרה מעכו"ם בכה"ג שלא ידעו שהיא מעוברת ואח"כ ילדה בכור עש"ה:
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך חושן משפט
ר״כ
א
[הגה] לענין מטלטלי' אין חילוק. נ"ב עיין אה"ע סי' ק"ט ס"ד:
שפתי כהן על שולחן ערוך חושן משפט
ר״כ:א׳
א
מכר את הצמד עיין בתשובות ר"א ן' חיים סי' קכ"ה:
ר״כ:ב׳
א
ודוקא במקים כו' עי' בס' א"א ד' צ"ו ע"ב:
טורי זהב על שולחן ערוך חושן משפט
ר״כ
א
(סעיף ז) (טור ס"ט) המוכר את החמור כו' מביא דעת הרמ"ה בזה וצריך ביאור כי הב"י לא ביאר כל הצורך בזה, גם כ' שהחלוקה באם פי' רכיבה כו' כדי נסבה ולא נלע"ד כן כמו שאבאר גם ראיתי מי שפי' מ"ש הרמ"ה ב"פ חומרא לתובע וכו' הוא שלא מכח ספיקות התלמוד אלא מספיקא דמספקא ליה לעצמו אי מהני יתור לשון מ"ש למשוי וזה אינו שוה לי לגמרי, דאין מדרך שום פוסק שנסתפק באיזה דין לומר עליו חומרא לתובע כי אולי יהיה הדבר ברור בעיני אחרים מאי דמספקא ליה. ותו, דאין כאן יתור ל' לגמרי דהא מוכרח לומר למשוי דקי"ל כרבנן דס"ל סתם לרכיבה קאי. ונלע"ד ברור בפירוש דברי הרמ"ה בדרך זה שנינו בפרק הספינה המוכר את החמור לא מכר את כליו נחום המדי אומר מכר את כליו אמר עולא בשק ודיסק' וכומני דת"ק סבר סתם חמור לרכוב קאי ונחום המדי סבר סתם חמור למשוי קאי אבל אוכף ומרדע' ד"ה מכורין איבעיא להו בעודן עליו מחלוקת אבל בשאינן עליו מודה נחום לרבנן א"ד כשאינן עליו מחלוקת אבל בעודן עליו מודים רבנן לנחום ולא איפשטא וע"ז אמר הרמ"ה דכיון דלא איפשטא האיבעיא אזלי' לחומרא דהמוציא מחבירו עליו הראיה ואמרי' דעולא קאמר אפי' בעודן עליו ס"ל לת"ק דאין שק וחביריו מכורין ממילא מה שמסיים עולא אבל באוכף כ"ע מודים דמכורים, מיירי דוקא בעודן עליו וע"כ אמר הרמ"ה אפי' לת"ק באוכף בעינן עודן עליו, אבל בשק לא מהני עודן עליו כיון דלא נפשטא האיבעי' בגמ' ולא הוצרך הרמ"ה לומר בזה קולא לנתבע כו', דזהו עיקר האיבעיא בגמ' וכיון דלא נפשטה פשוט הוא המע"ה וחומרא לתובע ולא הוצרך הרמ"ה לכתוב זה אלא במקומות שאינם מפורשים בגמ' דהוי בעי' בהו אלא הרמ"ה הכניס אותם בתוך האיבעיא בזה הורה לנו דהוי חומרא לתובע כו' כלומר גם זה בכלל האיבעיא בגמ' ומש"ה כ' הרמ"ה אבל אם פי' לרכיבה כו', הורה בזה חידוש גדול, דבזה אפי' אומר בפי' הוא וכל מה שעליו לא מהני כיון שפי' לרכיבה הורה כונתו במ"ש הוא וכל מה שעליו ר"ל השייך לרכיבה ולא כמ"ש ב"י בזה דכדי נסבה ומ"ש הרמ"ה דאם פי' למשוי שק מכור בעודן עליו זה פשוט דהא שייך למשוי והוא אמר בפי' למשוי אלא דבאינן עליו הוא נכנס בכלל האיבעיא בגמ' דהא אם תפרש דברי עולא בעודן עליו תלמוד דין זה דהא לת"ק סתמא לרכיבה והוי כאומר בפי' לרכיבה, וא"כ היה ראוי באוכף דקאי לרכיבה להיות נקנה אפי' אינן עליו ואפ"ה אמרי' להך סברא דדוקא בעודן עליו אבל לא באינן עליו ה"נ בזה שאמר למשאוי לענין שק ואף שהשק שייך למשוי מ"מ אפשר דלא קנאו כל שאינן עליו ומש"ה הוי חומר' לתובע כו' ואח"כ אמר באוכף דאם אינם עליו פשיטא שאינם מכורין ותרתי לריעות' יש כאן דאמר בפי' למשוי ואינן עליו אלא דבעודן עליו נכנס בספיקות התלמוד דאם תפרש דברי עולא באינן עליו אבל בעודן עליו מודה ת"ק דמכר השק דאע"ג דאין השק שייך לרכיבה ולת"ק סתם חמור לרכיבה מ"מ אהני הך בעודן עליו לפי סברא זו ה"ה נמי כאן שאומר למשוי ואפ"ה אפשר דקונה אוכף השייך לרכיבה כיון דעודן עליו ומש"ה זה חומרא לתובע כו' ואח"כ אמר אם פי' בין לרכיבה כו' בעודן עליו פשיטא דהכל מכור דיש תרתי לטיבותא אלא דבאינן עליו נכנס בספק דהא לת"ק סתמא לרכיבה קאמר ואפ"ה בעינן באוכף עליו לסברא שתאמר דעולא מיירי בעודן עליו דוקא גבי אוכף ה"ה בזה לענין שק אע"פ שאמר ג"כ למשוי זה נל"ב ולא יכחישנו רק המתעקש ומכחיש דבר אמת:
חתם סופר על שלחן ערוך חושן משפט
ר״כ
א
מחבר סעי' י"א אני מוכר נ"ב עיין תשובתי ח"ס חיר"ד רמ"ו
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב חשן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
מאירת עיניים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פתחי תשובה על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
שפתי כהן על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
טורי זהב על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5