א
כיצד מסיימין המצרים ואם לא סיים אותם ובו ו"ס:
האומר לחבירו שדה פלוני אני מוכר לך קנה כולה אפי' היא גדולה הרבה אע"פ שלא סיים המצרים כ"ז שאין מצר מפסיק: הגה מצר לו מצר מזרחי ומערבי ולא הזכיר צפוני ודרומי קנה כל השדה ולא אמרינן שלא יקנה רק תלם אחד במזרח ותלם אחד במערב (טור):
ב
מצר לו מצר ראשון ומצר שני ומצר שלישי ולא מצר מצר רביעי קנה השדה כולה אבל מצר הרביעי לא קנה (כיצד) אם היה מובלע בין המצרים ואין עליו רכב של דקלים ואין בו ט' קבין קנה אף המצר הרביעי ואם לא היה מובלע ויש עליו רכב של דקלים או שיש בו ט' קבין לא קנהו היה מובלע ויש עליו רכב דקלים או שיש בו ט' קבין או שלא היה מובלע ואין עליו רכב של דקלים ואין בו ט' קבין הרי הדבר מסור לב"ד כפי מה שיראה לאיזה דרך שדעתן נוטה יעשו:
ג
מצר לו מצר אחד ארוך ומצר אחד קצר אם היה הארוך של איש אחר לא קנה מן הארוך אלא כנגד הקצר ואם היה של שנים קנה כנגד ראש תור (וי"א דאפילו באיש אחד קנה באלכסון כראש תור) (טור בשם הרא"ש ובשם ה"ר יונה):
ד
סיים לו את הזויות בלבד ולא מצר לו את המצר של כל רוח או שסיים לו ב' מצרים כמין גאם (זה כנגד זה) או שסיים לו חלק מכל רוח ורוח ה"ז לא קנה את כולה אלא יקנה ממנה כפי מה שמצר לו וכפי מה שיראו הדיינים:
ה
היה מצר ראובן מזרח ומערב ומצר שמעון צפון ודרום צריך שיכתוב לו מצר ראובן משתי רוחות ומצר שמעון משתי רוחות:
ו
היה לו שדה ומכר מקצתו לשמעון לצד מערב ומצד מזרח עכב לעצמו ומצר לו מצר מערב ולא מצר לו מצר מזרח אלא כתב מצר מזרח דמינה פליגא או דמינה פסיקא אם כתב לו ואילין מצרנהי קנה חצי השדה ואם לא כתב לו כן לא קנה אלא ט' קבין:
באר היטב חשן משפט
רי״ט
א
השדה. זהו עדיף מהדין שבס"ב אם מצר לו ג' מצרים ולא הד' דהכא אמרינן דדעתו היה לקצר וכונתו הוא למכור כל מה שהוא בתוך מצר מזרח ומערב. סמ"ע:
ב
תלם. פי' כשיש בהן ט' קבין שהוא שיעור שדה. שם:
ג
כיצד. פי' דג' המצרים קנה בכל ענין אבל מצר הד' לא קנה בכל ענין אלא כאשר מבאר והולך ומש"ה הוסיף מלת כיצד. שם:
ד
מובלע. כלל דברי הט"ו בזה הוא אם יש בו תרתי לטיבותא דהיינו שאינו מובלע ויש בו דבר חשיבות שיש בו ט' קבין שהוא שיעור שדה או שיש עליו רכב דקלים שהוא ג"כ דבר חשיבות כמ"ש בסי' רט"ו ורי"ח אז ודאי אינו מכור עמו ואם יש בו תרתי לגריעותא שהוא מובלע וגם אין בו דבר חשיבות כלל אז ודאי מכור עמו ואם יש בו חד צד לטיבותא וחד צד לגריעותא זה מסור לב"ד. שם:
ה
הקצר. דיד בעהש"ט על התחתונה ואמרינן דמצרים הרחיב לו ולא היה דעתו להקנותו גם מצר מזרח אלא כנגד קצר שמצר לו במערב. שם:
ו
תור. מדה"ל למכתב מצר ראובן מן המזרח ומצר לוי מן המערב וכתב לו מצר ראובן ושמעון מן המזרח ודאי היה דעתו להקנותו שדה שלו מצד מזרח כשיעור רוחב השדות שיש לראובן ושמעון מצד שדהו ומדמצר לו מצר מערב קצר אמרינן שדעתו היה ליתן לו כראש תור דהיינו באלכסון מסוף כלות מצר מזרח הארוך לצד מצר מערב הקצר ופירוש תור הוא שורה שנותן באלכסון על פי השורות. שם. ועמ"ש הרמב"ן בחדושיו בזה:
ז
שיראו. ז"ל הה"מ כולן בעיות בש"ס ועלו בתיקו ופסק רבינו שודא דדייני עכ"ל ובבד"ה תמה עליו ויפה תמה דלא כהב"ח שהבין שתמה אהך דינא דס"ב וליתא דדין דהתם איתמר להדיא שודא בש"ס משא"כ הכא מיהו נ"ל דגם כונת הרמב"ם כאן אינו לשודא רק כפי מה שיראו הדיינים שיעור שמכר לו משא"כ בס"ב שכת' כפי מה שיראו לאיזה דרך שדעתו נוטה יעשה כן נ"ל. ש"ך:
ח
פליגא. פירוש שכ' לו שדה פלוני אני מוכר לפלו' מצר מערב שלו הוא ראובן ומצפון שמעון ומדרום לוי ומצר מזרח היא הארעא דמינה פליגא ור"ל השדה שפלגתי מאותו שדה שמכרתי לו הוא מצר מזרח שלו (וה"ה אי לא מצר לו אלא מצר מערב לחוד ועל מצר מזרח כ' לו דמינה פליגא דבהא סגי כמש"ל) או שבמקום פליגא כת' פסיקא ור"ל השדה ששיירתי לנפשי ופסקתי משדה זו שמכרתי לו ולא פירש כמה מכר לו ממנו וגם אינו ידוע כמה שייר ממנו לנפשו. סמ"ע:
ט
חצי. דדרשינן יתור לשונו דלא הוה צריך לכתוב ואילין מצרנהא כי אם ליפות כחו כדי של"ת יד בעהש"ט על התחתונה. שם:
י
תשעה. דבציר מהכי אי אפשר דהרי שדה מכר לו. שם:
באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט
רי״ט
א
א) לשון הטור כ"כ הרא"ש בפסקיו בפרק המוכר את הבית אהא דגרסינן שם ריש דף ס"ב פ"ב מצר לו מצר אחד ארוך ומצר אחד קצר וכו':
ב
ב) וכן כתב הרא"ש שם בפסקיו:
ג
ג) לשון הרמב"ם בפכ"א מהלכות מכירה דט"ו שם בגמ' ע"ב אמר רבא הלכתא קנה הכל חוץ וכו'
ד
פי' משימין אילן בתוך אילן פירוש אחר דקלים רצופים ערוך
ה
ד) שם בגמ' וכ' ה"ה בשם רבינו (שמואל) דלא מובלע בתוך שני המצרים שמכאן ומכאן אלא הולך על פני שניהם אבל מובלע קנה כל מה שיש בתוך המצרים ודברי רבינו נוטים לדבריו וכל החלוקים נתבארו בגמ' ובהלכות והטעם ט' קבין לפי שהוא דבר חשוב בשדה וה"ה לגינה בחצי הקב וכן בכל דבר כפי מה שהיא לחלוקה וכו' (כמ"ש בסי' קע"א) ורכב של דקלים מפני חשיבות גם כן הוא
ו
ה) שם בגמ' שודא דדייני וכ' הכ"מ ופי' רבי' כפירש רש"י שכ' בהכותב (דף פ"ה ע"ב) שאומדין דעתו של מוכר או של נותן (וכ"פ רשב"ם שיכירו הדיינים המוכר אם עינו יפה או רעה):
ז
ו) שם די"ג ושם ריש דף ס"ב מימרא דרב שם לטעמו ז"ל משום דס"ל דהא דשתק רב למאי דאמרי ליה רב כהנא ורב אסי משום דלא חש להשיבם הוא והלכה כרב וכ"כ הטור בשם הרמ"ה:
ח
ז) שם ושם בגמ' ומודה רב:
ט
ח) שם דין ט"ז וכ' ה"ה זה כ' בפי' סיים את הקרנות האמור בגמרא (שם) והרבה פירושין נאמרו בה ונראה דעת המחבר שסיים בזה וכו' וכולן בעיות בגמ' עליו בתיקו ופסק רבינו שודא דדייני וכ' הכ"מ ודינים אלו בעיות שם ועלו בתיקו וא"כ ה"ל לרבינו לפסוק דבכולם לא קנה לפי שהמוכר מוחזק בקרקע ולוקח הוא המוציא ועליו הראיה אפשר שגרסתו היה כ' שודא דדייני:
י
ט) נלענ"ד שדעת רבינו הרמב"ם כפי' בעי' זו כמ"ש התוס' בשם ר"י מזרח ודרום דהיינו מב' הרוחות כמין גאם והרב רמ"א הכניס בתוך דבריו דברי הטו' הוא פי' רשב"ם שם ואפשר משום שהקשו התוס' שם סז וכתבו שפי' רשב"ם עיקר
יא
י) שם די"ד מימרא שם וכפי' רשב"ם שם שאם לא כ' לו אלא שדה שבין ראובן לשמעון לא קנה אלא החצי באלכסון
יב
כ) מימרא דרבה וכפי' רשב"ם שם סוף דס"ב וכדאמר רב יימר בר שלמיה לדידי מיפרשא לי מיניה דאביי וכו' שם בגמ' ריש דף סג הביאו הב"י בסוף הסי':
ביאור הגר"א על שולחן ערוך חושן משפט
רי״ט
א
האומר כו'. כמש"ל סי' רי"ח סכ"ב:
ב
מצר לו כו'. כן פי' הרא"ש שם מצר א' ארוך כו' דלא מצר אלא ב' מצרים ובזה אפי' ר' אסי מודה ע"ש:
ג
(ליקוט) שדעתן כו'. אבל תו' ורא"ש פי' שא"צ דעתן נוטה אלא ברצונם וראיה מספ"ק דגיטין ומפ"ד דקדושין ומס"פ מי שהיה נשוי וכן אמרי' בירושלמי בהדיא ע"ש ושם:
ד
וי"א כו'. הואיל ושתק רב הודה להם וערשב"ם שם:
(ליקוט) וי"א כו'. וכמ"ש בפ"ק דב"ק אדרבה מדאמר ר"כ ור"א כו' ובפ"ק די"ט מ"ע שתיק רב וכן בפ"ה דב"מ דכיון דר"כ ור"א ת"ח ה"ל לרב דלגמ' צריכין ולסבריה לא צריכין א"א לומר דלא חש להשיבם וס' ראשונה ס"ל מדקא' ומודה רב ש"מ דלא הדר ביה דאם כפי' רשב"ם קודם חזרה ל"ל לגמ' לקבעה בגמ' והא דאמר שם ושם מ"ש שתיק רב לא דהדר ביה אלא דמקשה קשיא ליה אבל מ"מ רב אגמריה סמיך ולא הדר ביה ומ"ש בב"ק שם אדרבה כו' ערמב"ן שדחק בזה ול"נ דשם דחקו לגמ' דהדר ביה רב מדקא' ואבא מודה לי ש"מ דהדר ביה מעיקרא וז"ש שם והלכתא כו' ואי כדמסיק דרב הדר ביה ל"צ למיפסק הלכתא וכ"כ רמב"ן ועבפ"ק דסוכה (ע"כ):
ה
כמין גאם. כפי' תוס' שם:
ו
זה כו'. כפי' רשב"ם:
מאירת עיניים על שולחן ערוך חושן משפט
רי״ט
א
שדה פלוני אני מוכר לך כבר כתבו הטור ומור"ם דין זה בסימן רי"ח סכ"ב וחזרו וכתבו כאן לסדר יחד דיני מכירה במצרים דאתאמרו בהדדי בפ' המוכר את הביח גם חדשו כאן דאף ע"פ דלא סיים המצרים (ור"ל שלא פירש לו המצרים בפירוש בשעת המכירה) אבל בעינן עכ"פ שיהא מוקף סביב במצר א' וכמ"ש שם:
ב
קנה כל השדה זהו עדיף מאם סיים לו ג' מצרים ולא הד' שבסמוך דכאן אמרינן דדעתו היה לקצר וכונתו היה שמכר לו כל מה שהוא בתוך מצר מזרח ומערב:
ג
רק תלם אחד כו' פי' כשיש בהן ט' קבין שהוא שיעור שדה:
ד
מצר הרביעי לא קנה פי' הג' מצרים קנה בכל ענין משא"כ במצר הר' דלא קנהו בכל ענין אלא כאשר מבאר והולך ומ"ה הוסיף בו כיצד וק"ל:
ה
מובלע בין המצרים כזה אינו מובלע כזה וכלל דברי הטור והמחבר בזה הוא אם יש בו תרתי לטיבותא דהיינו שאינו מובלע ויש בו דבר חשיבות שיש בו שיעור שדה דהיינו ט' קבין או שיש עליו רכב דקלים שהוא ג"כ דבר חשיבו' כמ"ש בסי' רט"ו ורי"ח אזי ודאי אינו מכור עמו ואם יש בו תרתי לגריעותא שהוא מובלע וגם אינו בו דבר חשיבות הנ"ל כלל אזי ודאי מכור עמו ואם יש בו חד צד לטיבותא וחד צד לגריעותא זה מסור לבית דין וק"ל:
ו
לא קנה מן הארוך כו' דיד בעל השטר על התחתונה ואמרינן דמצרים הרחיב לו ולא היה דעתו להקנותו גם מצד מזרח אלא כנגד קצר שמצר לו במערב:
ז
ואם היו של שנים כזה דמדהוה ליה למכתב ראובן שמעון מצר ראובן מן המזרח ומצר לוי מן המערב וכתב לו מצר ראובן ושמעון מן המזרח ודאי הי' דעתו להקנותו שדה שלו מצד מזרח כשיעור רוחב השדות שיש לראובן ושמעון מצד שדיהו ומדמיצר לו מצר מערב קצר אמרי' שדעתו הי' ליתן לו כראש התור דהיינו באלכסון מסוף כלות מצר מזרח הארוך לצד מצר מערב הקצר כזה ופי' תור הוא שורה שנותן באלכסון ע"פ השורות ועפ"ר:
ח
קנה באלכסון כראש תור הא דהוסיף מור"ם וכ' "באלכסון בדעת הי"א ולא כ"כ לדעה הראשונה שכ' המחבר נראה משום שדברי המחבר המה דברי הרמב"ם והרמב"ם פכ"ד דכלאים משמע קצת דפירשו בע"א דכ' זה לשונו ראש תור הוא שם עדי שמשימין הנשים באזניהם כמו תורי זהב נעשה לך ותבניתו משולש וע"כ קורין לכל זויות מחודדות מכל תבנית ראש תור עכ"ל ע' במיימוני פי"ג דמכירה שם כתב מצויר האי דינא במצר לו ד' מצרים ואחד מהן קצר ולא ידעתי מנ"ל הא:
ט
סיים הזיות כזה וכתב ראובן בזוית מזרחית צפונית ושמעון בזויות מערבית דרומית וכן לשני זויות האחרות:
י
כמין גא"ם כזה
יא
חלק מכל רוח כזה דשמנה שדות סובבים שדיהו מכל צד שנים וכ' שדה א' מכל צד למצר והשני לא כתב לו מ"ה מחלקין השדה שמכר לו לשמנה חלקים וקנה לארבע חלקי' מהן אותן שמצר לו ובמצר לו הזיות קנה בשתי וערב רוחב הזויות שמצר לו כזה ובכמין גא"ם קנה ממנו רצועה א' ברחב' של גא"ם שמצר לו כזה:
יב
צריך שיכתוב לו מצר ראובן משתי רוחות דאל"כ לא קנה אלא החצי כזה עוד כתב בטור ז"ל מצר לו של מזרח ארוך ושל מערב קצר ומצר לו צפון ארוך ומצר לו דרום קצר פלגינן ליה בשתי ראש תור עכ"ל הטור ובנוסחאות המדויקים מרא"ף ונרא' דר"ל כזה ובזה מעדיף להלוקח שיש לו שני בליטות הבליטה הדרומית כיון שמצר לו ג"כ מצר דרומי והבליטה המערבי משום דמצר לו גם מצר מערבי והחלק שבין הבליטו' אינו נותן להלוקח ויש נוסחאות אחרות בזה במקצת ספרי הטו' כתוב בהן ז"ל ואם מצר להן מזרח ומערב קצר ומצר דרום ארוך ומצר צפון קצר פלגינן ליה בשני ראש תור וכן הנוסחא בספרי ב"י ובע"ש ושם בע"ש כתוב ציור לנוסחא זו כזה וקשה לי דאין לנוסחא זו מקור לא בגמ' ולא בפוסקי'. אבל נוסח זו שכתבתי יש לו מקור דנלמד מדין הנ"ל דמצר לו ב' מצרים אחד ארוך וא' קצר דמסקינן בגמ' דנותנין לו בראש תור א' וממילא במצר לו ב' ארוכים וב' קצרים נותנין לו ע"פ אותו דרך ב' ראש תור ועפ"ר מה שהקשיתי עוד ע"ז הנוסחא והציור ובשם מ"ו כתבתי בפרישה ציור אחר ומוכח מתוכה שגרס נוסחא הנ"ל בראשונה שהוא עיקר אבל לא עמדתי על סוף דעתו בציורו וכמ"ש שם ע"ש ודו"ק:
יג
מצר מזרח דמינה פליגא פי' שכותב לו שדה פלוני אני מוכר לפלוני מצד מערב שלו הוא ראובן ומצד צפון שמעון ומצד דרום לוי ומצד מזרח שלו הוא הארעא דמינה פליגא ור"ל השדה שפלגתי מאותו שדה שמכרתי לו הוא עומד במזרח והוא מצד מזרח שלו (וה"ה אי לא מצר לו אלא מצר מערב לחוד ועל מצר מזרח כתב שהוא שדה דמינאי פליגא וכנ"ל דבמצר לו מזרח ומערב לחוד סגי) או שכתב לו כנ"ל ובמקום ארעא דמינה פליגא כתב לו ארעא דמינה פסיקא ור"ל השדה ששיירתי לנפשי ופסקתי משדה זו שמכרתי לו והוא מצר מזרחי שלה ולא פי' כמה מכר לו ממנו וגם אין ידוע כמה שייר לנפשו ממנו:
יד
קנה חצי השדה דדרשינן יתור לשונו דלא הוה צריך לכתוב ואלין מצרנהי כ"א ליפות כחו כדי שלא תימא יד בעל השטר על התחתונה:
טו
תשעה קבין דיד בעל השטר על התחתונה ובציר ממנה א"א דהרי שדה מכר לו:
שפתי כהן על שולחן ערוך חושן משפט
רי״ט:א׳
א
מצר לו מצר כו'. עמ"ש הרמב"ן בחדושיו בזה:
רי״ט:ב׳
א
מה שיראו הדיינים. ז"ל הרב המגיד כולן בעיו' בש"ס עלו בתיקו ופסק רבי' שודא דדייני עכ"ל ובבדק הבית תמה על זה ויפה תמה דלא כהב"ח שטעה והבין שתמה אהך דינא דלעיל סעיף ב' וליתא דדינא דלעיל אתמר להדיא שודא בש"ס משא"כ הכא מיהו נ"ל דגם הרמב"ן [הרמב"ם] אין כוונתו כאן לשודא רק כפי מה שיראו הדיינים שיעור שמכר לו משא"כ לעיל ס"ב שכ' כפי מה שיראו לאיזה דרך שדעתו נוטה יעשו כן נ"ל:
חכמת שלמה על שולחן ערוך, חושן משפט
רי״ט
א
סעיף ב' הרי הדבר מסור לב"ד כפי מה שיראו לאיזה דרך שדעתו נוטה כן יעשו. נ"ב הנה ראיתי בבאר הגולה שהביא שהכ"מ כתב שהרמב"ם מפרש כפרש"י עיי"ש. ולפי"ז להחולקים שמה והמה התוס' וסייעתם וכמ"ש בסמ"ע סימן ר"מ אף בכאן יהיה מחלוקת זה. ולפעד"נ דבכאן כ"ע מודים דאין הדבר תלוי ברצון הדיין דבשלמא בשני שטרות היוצאין ביום אחד דעיק' הספק הוי בין המקבלי' ועכ"פ הנותן מסתלק הימנו ושלו לא הוי בין כך או כך רק הספק הוא מי מהמקבל זכה לכך כיון דאין לשניהם חזקה כלל לכך סברא הוא לתלות ברצון הדיין ליתן למי שירצה ובפרט די"נ דכוונת הנותן בעצמו לכך היה דלכך נתן לשניהם שטר שוה ביום א' כי הוא היה אוהב לשניהם ולא היה יכול לגמור בדעתו למי ליתן יותר לכך נתן לשניהם והטיל על הב"ד שיעשו הם כמו שירצו והוציא הדבר מדעתו. אבל הכא שהספק הוא בין המוכר והלוקח וא"כ כיון שהמוכר יש לו חזקת מ"ק בודאי אין סברא לומר שהדיין ברצונו יכול להוציא ממון מחזקתו ובפרט דלגבי עצמו ממ"נ אם רצה ליתן הדבר לחברו הו"ל לפרש ואם נתכוין לעצמו הו"ל לפרש ג"כ דלגבי עצמו וחברו אין שייך לומר שהי' ספק לו לעצמו. ובע"כ גמר בדעתו לחד צד רק שאמרי' שבאמת הוא נתכוין רק לחד צד ואנן הוא דמספקינן בכוונתו למה הוא מתכוין. ובכה"ג ל"ש למיתלי ברצון הדיין רק באומדן דעת שלו דבזה כמה פעמים מצינו דאף מוציאין ממון על אומדנא לכך ה"נ אזלי' בתר אומדנא וא"ש. ואין להקשות דא"כ למה הקשו התוס' בכמה דוכתי על פרש"י מהא דאמרי' בגיטין ספק גבי שליח ונקראו התם שודא. ולמה לא הקשו מהכא דנקראו שודא ומשמע כפרש"י וא"כ אדמקשי מגיטין לסייע לי' מהכא ונראה דא"ש דודאי לשון שודא סובל כך וכך דהרי לשון זה מל' ירה בים וכפרש"י ורשב"ם והיינו או שהדבר מוטל על הדיין לעשות כו כך וכך או שהכוונה יטיל הדבר להזוכה בו. וא"כ בין אם הכוונה שתלוי ברצון הדיין או באומדן שלו בשניהם יתכן לשון שודא דעכ"פ מוטל הדבר על הדיין לעשות בו דין או שהדיין מטיל הדבר למי שיטילו לכך אפשר לסבול בו שני בכוונות. ואפשר לפרש כך וכך בכל מקום כפי השייך בו רק קו' התוס' מגיטין הוא לפרש"י דס"ל בכל דוכתא הוי הפי' שודא ע"פ אומדן דעת הדיין ועל השליח שהוא אינש דעלמא ל"ש לומר שעליו מוטל הדבר דעל הדיין שפיר מוטל הדבר לעשות דין אבל על השליח אינו מוטל רק מה שנק' שודא הוא שם מושאל מל' שודא דדיינא ולכך שפיר הקשו דמוכח דגם בדיין נמצא כן. א"כ הרי התם בגיטין לא מיירי מדיין ממש רק משליח יעו"ש רק שקראי השם שודא כיון דדמי לשודא דדיינא. ולכך בשלמא אם נמצא בש"ס במקום אחר ל' שודא דדיינא גם ע"פ רצון הדיין שפיר שייך לומר שם שנק' שודא כיון דדומה לו אבל אם בעלמא שודא דדיינא הוי הכוונה ורק ע"פ אומדן הדיין ולא נמצא מקום בעלמא כוונת שודא כן. א"כ לא הוי בהש"ס נקראו התם שודא כיון דאינו דומה לו. ומדיין ממש לא מיירי התם וא"ש. כנ"ל נכון דגם התו' מודים בזה לדינא כאן. ושוב האיר ה' את עיני ומצאתי בהרא"ש פ"ד דב"ב דין ב' דט"ו ע"ב שכ' שם דהך שודא דדייני דשם אינו כשאר פירוש שודא שלדעת ר"ת הוי כמו שירצה הדיין ע"ש וה"ה בנ"ד ממש כן הוא וראי' ברורה לדברי ודו"ק:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב חשן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
מאירת עיניים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
שפתי כהן על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5