א
דיני מתנת שכיב מרע או בריא. ובו ב סעיפים:
הנותן מתנה כשהוא ש"מ וכתב בה בחיים ובמות או מחיים ובמות בין בכל בין במקצת הואיל וכתוב בה ובמות ה"ז מתנת שכיב מרע שזה שכתוב בה ובמות שלא יקנה אלא לאחר מיתה וזה שכתוב בה מחיים סימן ליישב את דעתו שיחיה מחולי זה אבל בריא שנתן מתנה וכתב בשטר מחיים ובמות הרי זה מתנה גמורה מחיים וזה שכתב בה ובמות כמי שאומר מעתה ועד עולם וכמו נויי השטר הוא זה:
ב
מתנת ש"מ שאין כתוב בה שמתוךהחולי הזה שצוה בו מת ואין העדים מצויים לשאול להם: הגה ויכולין העדים לסמוך על עצמו או על משמשיו האומרים שהכביד עליו החולי ונפטר (שמתוך כך) יכולים העדים להעיד כך (נ"י) אע"פ שהרי זה המצוה מת הרי המתנה בטלה שאין מיתתו ראיה שמא מחולי שנתן בו המתנה נתרפא ואח"כ חלה חולי אחר ומת לפיכך הנכסים בחזקת היורשים עד שיביא ראיה שמתוך החולי הזה שנתן בו מתנה זו מת: הגה ואם תפס המקבל למטלטלין מתוך שיכול לומר שלי הן נאמן לומר שמחולי הראשון נפטר וכן הדין אם עמד החולה ורוצה לחזור במתנתו ואומר שמתנת שכ"מ היה והמקבל אומר שבריא היה ולא יוכל לחזור על המקבל להביא ראיה (טור) וכן בכל מקום שהוא פלוגתא דרבוותא אם זכה המקבל עליו להביא ראיה (מהרי"ק שורש צ"ד ומהר"ם פדוואה סי' צ"ב) :
באר היטב חשן משפט
רנ״א
א
בחיים. ואם אמר במות ואח"כ בחיים ס"ל למהריב"ל בתשובה ח"א סי' ס"ד דהוי כמו בחיי' ובמות ובתשובת מהר"א ששון חוכך בזה ע"ש סי' מ"ב ודוק ועיין בתשובת ן' לב ס"ב סי' ל"ו וס"ד דף ע"א ובתשובת מ"ע סי' ק"ה ובמהרשד"ם סי' שט"ז ושל"ז. ש"ך:
ב
במקצת. פירושו אפילו קנו מידו וכדין מתנה במקצת אפ"ה אם עמד חוזר דיש לו דין מצוה מחמת מיתה כ"כ הסמ"ע ועיין בתשובת מהריב"ל ומהר"א ששון שם שהאריכו לפלפל בזה ודעת מהריב"ל דהוי כמצוה מחמת מיתה ע"ש שם:
ג
גמורה. עיין בתשובת רמ"א סי' צ"ה שאלה ה':
ד
לשאול. לשון הטור והיורש אמר שנתרפא קודם שמת ונתבטלה המתנה והמקבל אמר שלא נתרפא והיא קיימת עכ"ל והמחבר קיצר ולא כתב זה משום דאף אם אין היורשים טוענין כן אנן טענינן להו והטור כתבו לרבותא לדעת הרשב"ם דס"ל דאפילו טענו אינהו אפ"ה אמרינן דקברו מוכיח עליו ועל היורשים להבי' ראיה ע"ש עכ"ל הסמ"ע עיין בתשובת מהר"א ששון סי' קס"ה:
ה
ראיה. ואם אינו מביא ראיה הנכסים בחזקת היורשים בלי שבועה אע"פ שהמקבל טוען ברי ואף שהטור כתב בדין שהבי' הרמ"א בהג"ה שאם עמד החולה ורוצה לחזור כו' דג"כ על המקבל להבי' ראיה דאם לא מצא ראיה ישבע הנותן היסת ונפטר ה"מ כשהנותן בעצמו חי אבל היורשים קי"ל דאין נשבעין היסת כי אם לגבות ולא לפטור וכמ"ש הטור בסי' ס"ט סי"ד ובסי' ע"ה סי"ט ע"ש סמ"ע:
ו
תפס. ה"ה כשעמד השכ"מ ואומר נתתי לך כשהייתי שכ"מ והריני חוזר בי והמקבל אומר בריא היית על המקבל להבי' ראיה ואם היו המטלטלים ביד המקבל מתוך שי"ל שלי הן ישבע היסת שבריא היה כ"כ הרמב"ם פ"ט מהלכות זכייה והה"מ כתב וז"ל ונראה דאפילו ליכא מגו כיון שיש עדים שמחמת מתנה זו באו לידו חזר הנותן להיות המע"ה אחר שמטלטלין ביד המקבל וזה החילוק צ"ע עכ"ל ולפע"ד אין כאן צ"ע וכ"כ בכ"מ שם שהדבר פשוט כהרמב"ם וכן דעת הטור והרמ"א כאן דהא כי היכא דבעלמא אם יש עדים וראה א"י לומר נתת לי במתנה ה"ה הכא כיון דאין העדים יודעין אם קנה במתנה וקי"ל דמתנת שכ"מ אינו קונה אלא לאחר מיתה א"כ אם היה מתנת שכ"מ הרי מעולם לא יצאת מרשות הנותן וא"כ זה המקבל צריך לברר שיצאת מרשותו דאל"כ בעלמ' נמי נימא דיהא נאמן שלקח או נתן לו במתנה אלא ודאי כיון דאיכא עדים וראה ברשותא דקמא קאי וה"ה הכא וזה ברור ול"ד למ"ש בסי' ע"ב ס"ק ק"ט דאם יש עדים שבמשכון בא לידו ואינם יודעין בכמה שהמלוה נאמן התם ניתן לידו בתורת משכון והלכך כל מה שאומר שהוא ממושכן נאמן משא"כ הכא ודוק. ש"ך:
ז
שבריא. ומיירי שמפורש בשטר שהי' בקנין ואינו מפורש כדקציר ורמי בערסיה נתן פלוני לפ' כו' וכ"כ הטור. והנותן טוען שמתנת שכ"מ בכולה היה ורוצה לחזור בו ואפילו אם נכתב הקנין ביפוי כח כדרך הקנינים שעושין בשכ"מ בכולה אפ"ה מצי המקבל לטעון שבריא היה דגם בבריא כותבין לפעמים ביפוי כח וכמ"ש הט"ו בסי' ר"נ סכ"ג ע"ש. סמ"ע:
ח
פלוגתא. פירוש כגון בדין זה דפליגי ביה בש"ס ואיכא מ"ד דכמו שהוא עתה בריא או חולה אמרינן שכך היה מעיקר' כ"כ הרשב"ם הביאו הטור וכ"כ הרמ"א לעיל סי' קל"ט ולקמן סי' רנ"ו סס"א ובשני המקומות מבואר דאם שניהן מוחזקין או אין שום אחד מוחזק ואין שם חזקת מרא קמא חולקין והוא מת"ה. שם:
באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט
רנ״א
א
א) ל' הרמב"ם בפ"ח מה' זכייה דין י"ט פלוגתא דרב ושמואל בעובדא דההוא מתנתה בפ"ט דבבא בתרא דף קנ"ג ע"א וכתב הרב המגיד ופסק כרב דהכין איפסקא הלכתא בגמ' שם
ב
ב) כתב הרב המגיד הוא במצוה מחמת מיתה אבל בסתם ודאי אם קנו ממנו הרי הוא כמתנת בריא ואם לא קנו אינו כלום
ג
ג) שם בפי"ב דין ט"ז
ד
ד) כתב הרב המגיד דלא נחלקו רב ושמואל אלא במתנ' שכיב מרע וכדמפרש רב דהאי דקאמר מחיים לסי' בעלמא ליישב דעתו שיחיה מחולי זה אבל בריא אפי' רב מידה ואם כתב בה מהיום ולאחר מיתה מבואר בסי' רנ"ז
ה
ה) שם ספ"ח וכתב הרב המגיד זה מבואר פ' מי שמת במעשה (שם) ופסק כאביי (שם ע"ב) ומפורש בהלכות
ו
נלע"ד שצריך להיות עצמן ופירוש שנראה לעדי' שמת מתוך חולי ההוא כמ"ש הסמ"ע
ז
ו) ע"ל סי' כ"ה וסוף סי' קל"ט ובמ"ש שם ובסי' קע"ה סעיף מ"ה:
ביאור הגר"א על שולחן ערוך חושן משפט
רנ״א
א
בין כו'. ערשב"ם ד"ה ההיא וד"ה רב:
ב
אבל כו'. ע"ש ד"ה דהוה כו':
ג
מתנה כו'. דלא כרבא דשמעתיה אזלא כר"ן ור"ה ורבה ס"ל ראיה בעדים ומסתבר טעמייהו וה"ל ר"מ כר"ן ורבנן כר"י וה' כרבנן. רי"ף:
ד
ואם תפס כו'. כמש"ש א"ל אביי כו' אוקי ממונא כו':
ה
וכן כו'. מתני' וברייתא שם:
ו
וכן כו'. כנ"ל:
קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט
רנ״א:א׳
א
על המקבל להביא ראיה. ז"ל הרמב"ם ואם היו המטלטלין ביד המקבל מתוך שיכול לו' שלי הן ישבע היסת שבריא היה עכ"ל ע"ש פ"ט מזכי'. וכת' הרב המגיד ז"ל נראה דאפי' ליכא מגו כיון שיש עדים שמחמת מתנה זו בא לידו חזר הנותן להיות מוציא מחבירו עליו הראיה אחר שהמטלטלין ביד המקבל וזה החלק צ"ע עכ"ל. ובש"ך כת' דאין כאן צ"ע וכ"כ בכסף משנה שם שהדבר פשוט כרמב"ם וכן דעת הטור והרב כאן דכי היכא דבעלמא אם יש עדים וראה אינו יכול לו' נתת לי במתנה ה"ה הכא כיון דאין העדים יודעין אם קנה במתנה וקי"ל דמתנת שכ"מ אינו קונה אלא לאחר מיתה א"כ אם היה מתנת שכ"מ הרי מעולם לא יצאת מיד הנותן וא"כ זה המקבל צריך להביא ראיה דאל"כ בעלמא נמי נימא יהא נאמן שלקח או נתן לו במתנה אלא ודאי כיון דאית עדים וראה ברשותא דמרא קאי וה"ה הכא עכ"ל. אבל נראה דהרב המגיד מיירי שידוע שהנותן הוציא המתנה מתחת ידו למקבל וכמ"ש כיון שיש עדים שמחמת מתנה זו באה לידו ובזה קונה לאלתר אם ימות ואינו יכול לחזור וכמ"ש הטור וש"ע בסי' קנ"ה ואם כן כיון דכבר יצא מרשות הנותן אם יתקיים התנאי והוא שימות והשתא דמספקא לן אם נתן במתנת בריא ולא היה שום תנאי או שנתן במתנת שכ"מ והוי כמו תנאי אם ימות דאם עמד חוזר וכמ"ש בש"ע סי' קכ"ה דאין הנותן יכול לחזור בו כל זמן שלא עמד כיון שזיכה ומסר ליד מקבל או שלוחו אבל אם עמד חוזר. וע"ש בטור. וכיון דהיכא שהוציא הנותן המתנה מתחת ידו למקבל אין זה כמתנה שיכול לחזור בו אלא דהוי כמו תנאי אם ימות וא"כ יש כאן מתנה ודאי אלא שנסתפק אם יסתלק מחמת התנאי או לא הוי תנאי כלל אלא מתנת בריא ממש ובכה"ג מוקמינן המתנה ביד המקבל וכמ"ש הרשב"א בתשו' סי' תתקע"ב הובא בב"י סי' כ"ט וסי' מ"ו על ראובן שהוציא שטר על שמעון שמכר לו כרם והלה טוען כי לא מכרו לו אלא על תנאי שאם יפרע לו ש' דינרין שהלוה לו לזמן פ' יחזיר לו השטר ויבטל המכר והביא עדים כדבריו ופסקו הברורים שאפי' עדי השטר העידו בפירוש שלא היה תנאי אוקי תרי להדי תרי ואוקי נכסי בחזקת מאריה כו'. ואין דמיונם עולה יפה דשאני הכא שלדברי כולם לוקח זה כדין ירד לכרם זה שהחזיקו המוכר בכסף ובשטר אלא שהתנה לפי דבריו שאם יתן לו מעותיו תוך זמן פ' שתתבטל המכירה וכיון שהחזיק זה כדין אלא שזה טען שיש לו להסתלק מחמת תנאי ומביא עדים וזה טוען שאין מכירתו מתבטל ומביא עדים העמיד בחזקת שהוא מוחזק עכשיו וכו' ואע"פ שאין הקרקע נתפס וע"ש. ואם כן מכ"ש הכא במטלטלין היכא שידוע בעדים שמחמת מתנה באה לידו א"כ תו לא הוי כמו מתנת שכ"מ דאינו מתנה כלל עד אחר מיתה אבל זה שזיכה ומסר ליד המקבל הרי זו מתנת בריא ממש אלא שאם היה שכ"מ הוי כמו תנאי אם ימות וכיון דכדין ירד אלא שנסתפק בתנאי הרי זה בחזקת המקבל דהשתא בקרקע כה"ג מוקי בחזקת המקבל מכ"ש במטלטלין ואפי' ליכא מגו. מיהו זה דוקא שהגיע לידו מיד הנותן לשום מטלטלין דכל כה"ג הוי מתנת ברי' ממש אלא שהוא על תנאי אם ימות אבל אם נתן לו ע"י שטר וקנין ותפס אח"כ המקבל דכל כה"ג אם הי' שכ"מ אין בזה דין מתנת בריא כלל אלא מתנת שכ"מ ממש ויכול לחזור בו אפי' לא עמד וכיון דאנו מסופקים דשמא הי' שכ"מ א"כ לא יצא כלל מרשות הנותן והמקבל שלא כדין ירד כיון דשכ"מ אינו מהני אלא לאחר מיתה וכל כה"ג אין המקבל נאמן אלא במגו ומזה הוא דמיירי הרמב"ם וכן הטור והרמ"א בכה"ג שבא אח"כ ליד המקבל אבל הרב המגיד בחלקו מיירי שידוע בעדים שבא לידו מחמת מתנה זו היינו שמסרו לו לשום מתנה דכל כה"ג אינו מתנת שכ"מ אלא מתנה בתנאי וכיון שנסתפק אם היה תנאי ויש לו להסתפק כשעמד או לא הרי זה בחזקת המקבל ודו"ק:
מאירת עיניים על שולחן ערוך חושן משפט
רנ״א
א
בין בכל בין במקצת. פי' ואפי' קנו מידו וכדין מתנה במקצת אפ"ה אם עמד חוזר דיש לו דין מצוה מחמת מיתה הואיל והזכיר מיתה וכ"כ הטור בהדיא והרמב"ם והמחבר לא נקטי זה בלשונם דכבר נתבאר מדבריהן דבמתנה מחמת מיתה אין נ"מ בקנין בשום דבר והטור כתבוה ללמדינו דל"ת שיש לו דין מתנו' בריא בקנין ואף אם לא ימות לא יוכל לחזור קמ"ל ומיירי דיש להקנין יפוי כח ועפ"ר:
ב
ה"ז מתנת שכ"מ. פי' שאם עמד חוזר בו ואם לא עמד יכול לחזור מזה ולתנו לאחר וכמ"ש בסי' שלפני זה:
ג
ליישב את דעתו שיחי' רשב"ם פי' לפי שהזכיר מיתתו לא רצה לפתוח פיו לשטן וכאלו אמר ה' יצילנו ממות זה כי אחיה:
ד
אבל בריא כו' וכתוב בשטר מחיים ובמות נ"ל דה"ה אי כתב בחיים ובמות "בבי"ת וכ"כ בפרישה ע"ש:
ה
ה"ז מתנה כו'. פי' כשהי' בקנין בין בכולו בין במקצת דאין מתנת בריא בלא קנין ודוקא בזה שאמר בחיים ובמות הוא דהוה מתנה גמורה מהיום אבל אם אמר מחיים ולאחר מיתה הרי גילה דעתו דלא יהי' מתנה גמורה כ"א לאחר מיתה לענין הפירות אבל הגוף קונה מהיום ואם כ' לו מחיים אם לא אחזור עד לאחר מיתה הרשות בידו לחזור בו עד אחר מותו אף שקנה מידו והי' ברי' וכמ"ש הטור והמחבר בס"ס רנ"ז ע"ש:
ו
שאין כתוב בה שמתוך החולי כו'. ל' הטור והיורש אמר שנתרפא קודם שמת ונתבטלה המתנה (מיד ממילא אף שחזר אח"כ ונפל למשכב ומת וכמ"ש הטור והמחבר בר"ס שלפני זה) והמקבל אמר שלא נתרפא והיא קיימת עכ"ל הטור והמחבר קיצר ולא כ' זה משום דאף דאין היורשין טוענין כן אנן טענינן להו והטור כתבו לרבותא לדעת הרשב"ם שכ' שם דס"ל דאפי' טענו אינהו אפ"ה אמרינן דקברו מוכיח עליו ועל היורשים להביא ראיה ע"ש:
ז
לסמוך כו'. "עד ונפטר שמתוך כך יכולים העדים כצ"ל וז"ל נ"י בדף רל"ו שיכולים עדים לסמוך בזה ע"פ נשים ועבדים המשמשים אותו וא"צ לעמוד עמו אלא כיון ששואלים לבני ביתו ובני אדם הרגילים אצלו והם אומרים הכביד פלוני ומת מתוך כך הרי יכולין להעיד עליו שנפטר מתוך חליו עכ"ל והאריך שם עוד בענין זה ע"ש ולא נזכר שם סמיכה ע"פ עצמו ומור"ם נמשך אחר לשון ב"י שכ"כ בשם נ"י ועפ"ז יתפרשו דברי מור"ם דמ"ש להעיד כך אינו ר"ל שיעידו בב"ד שכך שמעו מפי עצמו או ממשמשיו אלא ר"ל יכולין להעיד כך שנפטר מתוך החולי הראשון וכאלו ראהו וידעוהו הן עצמן וק"ל:
ח
אע"פ שהרי זה המצוה מת. פי' והל"ל כיון שמת לפנינו ולא ידעינן משום בריאותו יעמדו על חזקתו שודאי לא נתרפא ביני ביני וק"ל:
ט
עד שיביא ראיה כו'. ואם אינו מביא ראייה הנכסים בחזקת היורשי' בלי שבועה אף שהמקבל טוען ברי ואף שהטור כתב בדין שהביא מור"ם אחר זה שאם עמד החולה ורוצה לחזור במתנתו כו' דג"כ על המקבל להביא ראיה ומסיק וכ' ז"ל ואם לא מצא ראיה ישבע הנותן היסת ונפטר ה"מ כשנותן בעצמו חי אבל ביורשים קי"ל דאין היורשים נשבעים היסת כ"א לגבות ולא כדי לפטור וכמ"ש הטור בסי' ס"ט סי"ד ובסי' ע"ה סי"ט ע"ש:
י
והמקבל אומר שבריא הי'. ומיירי שמפורש בהשטר שהי' בקנין ואינו מפורש בהשטר כדקציר ורמי בערסיה נתן פלוני לפלוני כו' וכ"כ בטור והנותן טוען שמתנת שכ"מ בכולה הי' ורוצה לחזור בו ואפי' נכתב הקנין ביפוי כח כדרך הקנינים שעושין בש"מ בכולה אפ"ה מצי טוען המקבל שבריא הי' משום דגם בבריא כותבין לפעמים ביפוי כח וכמ"ש הטור והמחבר בסי' ר"ן סכ"ג ועפ"ר:
יא
על המקבל להביא ראיה. ואם אין לו ראיה ישבע הנותן היסת וכ"כ הטור משא"כ ביורשין דבדין שלפני זה וכנ"ל ומ"ש מור"ם וכן הדין כו' היינו בעיקרא דדינא לענין הבאת ראיה וליטול הן שווין:
יב
וכן בכל מקום שהוא פלוגתא דרבוותא. פי' כגון בדין זה דפליגי ביה בגמ' וכמ"ש בפרישה דאיכא מ"ד דכמו שהוא עתה בריא או חולי אמרי' שכך הי' מעיקרא וכ"כ רשב"ם הביאו הטור וכ"כ מור"ם לעיל ס"ס קל"ט ולקמן בסי' ר"מ סס"ח ובשני המקומות מבואר דאם שניהן מוחזקים או אין שום אחד מוחזק ואין שם חזקת מרא קמא חולקין והוא מת"ה:
נתיבות המשפט, ביאורים על שולחן ערוך חושן משפט
רנ״א
א
ואם תפס המקבל. עש"ך ס"ק י' שהשיג על הרב המגיד ויפה כתב בקצה"ח כי בשלמא בספק אם היה בריא או שכ"מ ולא מסר לידו שהספק הוא אם יצא כלל מרשות הנותן כי מתנת שכ"מ אינו חל כלל עד לאחר מיתה ולכך מחזיקין אותו בחזקת נותן אבל הכא מיירי שמסר המתנה להמקבל בחייו שמבואר בסי' קכ"ה דא"י לחזור בחליו דהוי רק כתנאי אם ימות ומבואר בתשו' רשב"א סי' תתקע"ב הובא בב"י סי' ך"ט וסי' מ"ו בתרי ותרי על התנאי שמכירתו קיים וה"נ כספק בתנאי דמי ע"ש וקיימתיה מסברא דנפשאי ועוד דבזה הוי כתפס ברשות דמהני תפיסה והא דבספק בריא ס' שכ"מ הנכסים בחזקת יורשין וכן בסי' ר"ן סעיף י' בסמ"ע ס"ק כ"ח שאין שומעין להם לגרוע חלק המקבלים אף שהספק הוא אם הוא מתנת שכ"מ ולא יצא מרשות הנותן כלל אלא דלא מקלקלין קנין ברור הנעשה לפנינו מחמת איזה ספק נראה דשם טעמא אחרינא כיון דמוחזק לן ואין יודעין אם יש יותר לא חיישינן כלל למנה קבור רק כשהוא מתנה בקנין אמרינן שיש לו עוד נכסים הוא מטעם כיון שיש קצת הוכחה מדקנו מידו נראה שיש לו יותר דאל"כ למה הוצרך להקנות בקנין כמ"ש הרשב"א הובא במשנה למלך:
נתיבות המשפט, חידושים על שולחן ערוך חושן משפט
רנ״א
א
בין בכל בין במקצת ואפי' יש בו קנין כיון דהזכיר מיתה והוא שכ"מ יש לו דין מצווה מחמת מיתה ומיירי שיש להקנין יפוי כח. ואם אמר במות ואח"כ בחיים הוי כמו בחיים ובמות (ובתשובת ר"א ששון וחוכך בזה): (ש"ך):
ב
אבל בריא וה"ה אי כתב בחיים ובמות בבי"ת: (סמ"ע):
ג
ה"ז מתנה כשהי' בו קנין ואם אמר בפי' מהיום ולאחר מיתה או מהיום אם לא אחזור בי יתבאר בסי' רנ"ז:
ד
לסמוך עצמו וה"ה כששאלו לאנשים ועבדים המשמשין אותו ואומרים הכביד פ' יכולין להעיד שמת מתוך אותו החולי:
ה
עד שיביא ראיה ואם אינו מביא ראיה הנכסים בחזקת היורשין ונפטרין אפילו בלא שבועה שאין היורשין נשבעין היסת כדי לפטור אף שהמקבל טוען ברי: תפס המקבל וה"ה בסיפא דעמד ונותן אמר שכ"מ הי' והמקבל אמר דבריא הי ג"כ מהני תפיסה ונאמן כשיש לו מיגו ואי לית ליה א"נ (ש"ך) וע"ב דכשמסר לו מדעת נאמן אפי' בלא מיגו וע"ש הטעם:
ו
המקבל אומר שבריא הי' ונכתב בו קנין ואפי' שכתוב בו ייפוי כח אין ראי' דשכ"מ הי' דלפעמים גם בריא כותב ייפוי כח:
ז
על המקבל להביא ראיה ואם אין לו ראיה ישבע הנותן היסת כיון שהמקבל חי וטוען ברי:
ח
וכן בכ"מ שהוא פלוגתא דרבוותא ואם שניהם מוחזקין או שניהם אינן מוחזקין וליכא חזקת מר"ק שניהם חולקין:
שפתי כהן על שולחן ערוך חושן משפט
רנ״א:א׳
א
בחיים ובמות כו' ואם אמר במות ואח"כ בחיים ס"ל למהריב"ל בתשובה סי' ס"ד ח"א דהוי כמו בחיים ובמות ובתשובת רא"ן ששון חוכך בזה ע"ש סי' מ"ב ודוק עיין בתשובת ן' לב ס"ב סי' ל"ו וס"ד דף ע"א ובתשובת מ"ע סי' ק"ה ובמהרשד"ם סי' שי"ו ושל"ז:
רנ״א:ב׳
א
בין בכל כו'. ע' בסמ"ע ס"ק א' עד דיש לו דין מצוה מחמת מיתה הואיל והזכיר מיתה כו' והרב המגיד לא פירש כן ע"ש ובתשובת מהריב"ל בן ששון ספר מ"ב האריכו לפלפל בזה ודעת מהריב"ל דהוי כמצוה מחמת מיתה וע"ש:
רנ״א:ג׳
א
אבל בריא כו' וכתוב בשטר מחיים ובמות ונ"ל דה"ה אי כתב בחיים ובמות בבי"ת עכ"ל סמ"ע וזה פשוט דהא ע"כ לא פליג רב אשמואל אלא בש"מ אבל בבריא מודה לשמואל דאפי' בחיים מהני כמו לשמואל בש"מ וק"ל:
רנ״א:ד׳
א
הרי זה מתנה כו' ע' בתשובת רמ"א סי' צ"ה שאלה ה':
רנ״א:ה׳
א
מתנת ש"מ כו' עיין בתשובת רא"ן ששון סי' קס"ה:
רנ״א:ו׳
א
ואם תפס המקבל כו' וה"ה כשעמד הש"מ והש"מ אומר נתתי לך כשהייתי ש"מ והריני חוזר בי ומקבל מתנה אומר בריא על המקבל להביא ראיה ואם היו המטלטלים ביד המקבל מתוך שיכול לומר שלי הן ישבע היסת שברי' הי' עכ"ל רמב"ם בפ"ט מהל' זכיה והה"מ כתב וז"ל ונראה דאפי' ליכא מגו כיון שיש עדים שמחמת מתנה זו באו לידו חזר הנותן להיות מוציא מחבירו עליו הראיה אחר שהמטלטלים ביד מקבל זה החלק צ"ע עכ"ל ולפע"ד אין כאן צ"ע וכן כ' בכ"מ שם שהדבר פשוט כהרמב"ם וכן דעת הטור והר"ב כאן דהא כי היכא דבעלמא אם יש עדים וראה א"י לומר נתת לי במתנה ה"ה הכא כיון דאין עדים יודעין אם קנה במתנה וקי"ל דמתנת ש"מ אינו קונה אלא לאחר מיתה וכדלקמן בר"ס שאחר זה א"כ אם הי' מתנת ש"מ הרי היא מעולם לא יצאת מרשות הנותן וא"כ זה המקבל צריך לברר שיצאת מרשותו דאל"כ בעלמא נמי נימא יהא נאמן שלקח או נתן לו במתנה א"ו כיון דאיכא עדים וראה ברשותא דקמא קאי וה"ה הכא וזה ברור ול"ד למ"ש לעיל סי' ע"ב סכ"ג ס"ק ק"ט באם יש עדים שבמשכון בא לידו ואינו יודעים בכמה שהמלוה נאמן דהתם ניתן לידו בתורת משכון והלכך כל מה שאומר שהוא ממושכן הוא נאמן משא"כ הכא ודוק:
טורי זהב על שולחן ערוך חושן משפט
רנ״א
א
(ס"ב עד שיביא ראי') מה שאמר בסמ"ע לפטור היורש משבועה תמוה הוא דהא אין עליו שייכות שבועה דהא אפי' טוען שמא לא מת מחולי זה על המקבל להביא ראיה ונ"ל אם המקבל טוען אתה היורש הודית לי שאת' יודע שמת מחולי זו אה"נ דנשבע היורש היסת שלא הודה לו כן דעכשיו הוה היורש בע"ד של המקבל משעה שהודה לו:
ב
(שבריא הי') מ"ש הסמ"ע ס"ק ה' דיפוי כח שייך גם בבריא נ"ל לחלק בדבר דההיא יפוי כח דסי' ר"ן סי"ח דמבואר בדברי רבינו סל"ד דהוא בלשון זה כגון תנו ואף כתבו לו זה שייך גם בבריא שרגיל לכתוב כן לגלויי שאינו מאותן שנותנין ואינם רוצים לתת שטר כי היכי דלא ליפשא שטרא עלויי' אבל ביפוי כח דקנין הוא בלשון זה וקנינא מיניה מוסיף על מתנתה דא אין לך ראיה גדולה מזו שנעשה בשכ"מ דאלו בבריא מאי תוספות איכא דקאמר הא מתנת בריא בלא קנין לאו כלום הוא מ"ה נ"ל בזה דאין להמקבל שום טענה על הנותן דאנן סהדי דשכ"מ הי' ואפי' היסת א"צ הנותן כן נ"ל ברור:
חכמת שלמה על שולחן ערוך, חושן משפט
רנ״א
א
סעיף ב' לפיכך הנכסים בחזקת היורשים וכו'. נ"ב עיין בתשובתי לאהע"ז ה' כתובות סי' ק' במהדורא ח' סי' קפט מ"ש שם דדוקא אם מחולקין אם היה בריא או חולה. אבל אם מסופקין אם הי' שפוי בדעתו או לא. או שיש ב' עדים אומרים שהיה שפוי וב' עדים אומרים שלא היה שפוי או חד נגד חד אז זכה המקבל ועל היורשים להביא ראיה עיי"ש בטעמו כי נכון הוא בעזה"י: שם בהג"ה על המקבל להביא ראיה וכו'. נ"ב הנה בגליון החו"מ שלי הקשתי מסי' של"ה בהג"ה דשם מוכח דאזלינן בתר השתא כדעת ר"נ במס' ב"ב ושוב ציינתי דבשו"ת גבעת פנחס הרגיש בזה ומיישבו ועיין מ"ש אני בתשובה ביישוב קושיא זו לעיר קאלנא במדינת פולין בחיבורי על אהע"ז מהדורא ט' סימן רי"ג:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב חשן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
מאירת עיניים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
נתיבות המשפט, ביאורים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
נתיבות המשפט, חידושים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
שפתי כהן על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
טורי זהב על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5