שולחן ערוך, חושן משפט רי״ד: המוכר בית סתם מה נמכר עמו. ובו י"ג סעיפים: – עם 18 מפרשים

א

המוכר בית סתם מה נמכר עמו. ובו י"ג סעיפים:
המוכר דבר שיש לו תשמישים לא מכר את התשמישים אא"כ פירש כיצד מכר את הבית לא מכר את היציע שסביבות הבית אע"פ שהוא פתוח לתוכו (וי"א אפי' מכר לו מצרים החיצונים) (טור בשם הרא"ש וב"י ר"פ המוכר את הבית) בד"א כשהיה רוחב היציע ארבע אמות או יותר אבל פחות מזה הרי הוא בכלל הבית (אפי' אינו פתוח לתוכו) (טור) וכן העלייה שעל גבי הבית הפתוחה לתוכו בארובה (פי' כמו חלון שבגג הבית שהוא קרקעית העליה) במעזיבת הבית הרי הוא בכלל הבית: הגה וכל זה לא מיירי אלא בשעת המכר או מתנה אבל מי שהודה שמכר ביתו או נתנו לחבירו הכל בכלל דא"צ להודות רק על הכלל ולא על הפרטים (ב"י בשם רשב"א):

ב

המוכר את הבית לא מכר את החדר שלפנים ממנו אע"פ שמצר לו מצרים החיצונים (וי"א דוקא בחדר שרחב ארבע אמות) (טור בשם הרא"ש וב"י בשם הרמב"ן) ולא את הגג בזמן שיש לו מעקה גבוה י' טפחים ויש לו רוחב ארבע אמות ולא את הבור (פי' בור בחפירה דות בבנין) ולא את הדות אע"פ שכתב לו שמכר לו עומקא ורומא (ואע"פ שמכר לו המצרים החיצונים): הגה וכתב לו ג"כ ולא שיירית בזבינא אילין כלום (טור) ויש חולקין אם כתב לו ולא שיירית וכו' (ר"ן וב"י פ' המוכר את הבית) וצריך המוכר לקנות לו דרך מהלוקח כדי להכנס לבור זה או לדות זה ששייר ואם א"ל מכרתי לך הבית חוץ מהבור או הדות אינו צריך לקנות לו דרך וכן המוכר בור או דות בלבד אין הלוקח צריך לקנות לו דרך אלא נכנס לתוך ביתו של מוכר עד הדות וממלא (בד"א שאין ללוקח דרך אחר חוץ מזה אבל אם יש לו דרך אחר אין לו דרך בביתו של מוכר) (ריב"ש סי' רמ"ח):

ג

המוכר בית לחבירו אע"פ שכתב לו הקניתי לך עמקו ורומו צריך לכתוב לו קנה מקרקע התהום עד רום רקיע שהעומק והרום אינה נקנה בסתם וכיון שקנה העומק והרום קנה הרום שהוא האויר בלבד והעומק שהוא עובי הארץ אבל לא קנה הבנינים שבעמקים ושבאויר וכיון שכתב לו מקרקע התהום עד רום הרקיע קנה הבור והדות שבעובי הקרקע ומעזיבות והמחילות שבין המעזיבות למעלה: הגה וגם הגג אע"פ שיש לו גובה עשרה ורוחב ד' אבל כל שאינו רוחב ד' וגובה י' בכלל בית הוא ואפי' לא כתב ליה עומקא ורומא קנה גג בזה (ב"י בשם רמב"ן):

ד

אם לא כתב לו עומק ורום כלל אלא מכר הבית סתם אין לו באויר שעל גג הבית ולא למטה ולא כלום בין בבית בין בחצר שלא קנה אלא עד ראש כותלי החצר ואם בא להגביה ולבנות על אויר הבית או לחפור תחת הקרקע אינו רשאי דעומק ורום משוייר הוא ואם בא מוכר לבנות עליה באויר על גבי עמודים בונה אבל אינו יכול לבנות על הכתלים שמכר וכן אם בא לחפור מבחוץ ולהשפיל תחת קרקע הבית עושה ובלבד שלא יזיק בחפירתו לבעל הבית וי"א שאינו יכול לחפור תחת הקרקע כדי שלא יזיק ואם כן מה מועיל שיור עומקא שאם חפר הלוקח בו בורות שיחין ומערות הרי הם של מוכר ויש מי שכתב שאם מכר לו חורבה ולא כתב ורומא כיון דסתם חורבות עשויות לבנות יש לו באויר כדי רומ' של בית והוא כדי שיקח אדם חבילה בינונית על ראשו ויכניס ויוציא ולא יצטרך לכוף ראשו ובשדה ובכרם מן הסתם קנה הרום שהרי אין עשוים לבנות על גביהם ואינו משיירו אבל לא קנה העומק שהרי הם עשוים לחפור וכשכתב לו עומק ורום אם בא להגביהו ולבנות באויר או להעמיק ולחפור מעמיק ומגביה אבל לא קנה בבנינות שבעמקים ושבאויר ואם כתב לו מארעית תהומא עד רום רקיעא לבד אע"פ שלא כתב עומקא ורומא קנה הכל: הגה ראובן שמכר בית לשמעון וכתב לו מתהום ארעא ועד רום רקיעא והיה לו בית סמוך לזה ונכנס בית הכסא מבית הנשאר לראובן לבית שמכר אין הלוקח יכול לסתום החפירה שתחת ביתו דלא מכר לו שיפסיד ביתו וכל כיוצא בזה (ב"י בשם הר"י בן הרא"ש):

ה

י"א דבחצר קנה כל האויר אע"פ שלא כתב לו רומא כיון שאין מקום מסויים למעלה ויש מי שחולק: הגה וכמו שנתבאר בסמוך וסברת י"א נ"ל שכן ראוי להורות מכר לראובן בית ולא כתב לו עומקא ורומא שאין האויר נקנה לו למעלה ומכר אח"כ כל בתים שלו לשמעון לא קנה שמעון האויר שעל הבית שמכר לראובן אע"פ שכתב לשמעון מתהום ארעא עד רום רקיעא מ"מ מאחר שמכר בית זה כבר לראובן ולא שייר לעצמו רק האויר שאין בו ממש ולא יוכל להקנותו כדלעיל סי' רי"ב ואם יש גג על הבית שמכר לראובן מאחר שנמכר לשמעון שיש בו ממש ה"ה האויר שעליו וכן אם הבית עומד בחצר המוכר ומכר החצר וכל אשר בו נמכר האויר עמו וקנאו שמעון הקונה בחצר (ב"י בשם תשובת רשב"א):

ו

המוכר לחבירו בית ולא כתב לו עומקא ורומא אם נפל הבית אין הלוקח יכול לבנות אלא כשיעור הראשון ואפי' כתב לו עומקא ורומא והיתה עלייה בנויה ע"ג עמודים כיון שלא קנה הלוקח אם נפלה חוזר ובונה אותה אבל אם מכרה המוכר לאחר ונפלה אזדא ליה ואין הלוקח יכול לחזור ולבנותה אבל הקונה עלייה בנויה על גבי בית ונפלה חוזר ובונה אותה:

ז

המוכר לחבירו בית בבירה גדולה אע"פ שמצר לו מצרים החיצונים ואע"פ שיש שם מעט שקורים לבירה בית לא קנה אלא הבית בלבד שמצרים הוא שהרחיב לו ואילו מכר לו כל הבירה היה כותב לו ולא הנחתי במכר זה כלום ואפי' אם כתב לו זה הלשון אם אין שם מי שיקרא לבירה בית ואפי' מיעוטא לא קנה אלא הבית בלבד: הגה ואם הכל קורין לבירה בית סתם ולבית יחידי אין קורין בית סתם עד שיפרש בית לבד אז כולו מכר אפי' לא מצר לו מצרים החיצונים (טור) מי שנתן לחבירו שמינית בבית פלוני שיש לו ואח"כ נודע שאין לו רק חצי הבית או רביעית אין אומרים שנתן לו שמינית מחלקו אלא אזלינן אחר לשון בני אדם ובודאי שמינית מכל הבית קאמר (מרדכי פרק המוכר פירות) וע' לקמן סי' רי"ח סעי' כ"א:

ח

המוכר בית לחבירו על מנת שדיוטא עליונה שלי הרי זה שלו ואם רצה להוציא בה זיזין מוציא ואם נפלה חוזר ובונה אותה ואם רצה לבנו' על גבה בונה כשהיה מקודם: הגה וה"ה אם אמר חוץ מבור ודות וכל כיוצא בזה (ב"י בשם רמב"ן):

ט

שני בתים זה לפנים מזה הקנה שניהם לשנים כאחד והקנה לשניהם במכר או במתנה אין להם דרך זה על זה ואצ"ל אם נתן לחיצון ומכר לפנימי אבל אם מכר לחיצון ונתן לפנימי יש לו דרך שכל הנותן בעין יפה נותן יותר מהמוכר:

י

בד"א כשהקנה לשניהם כאחד אבל אם מכר או נתן לפנימי ואח"כ מכר או נתן לחיצון תכף שקנה הפנימי זכה בדרך ושוב אין זכותו מסתלק וכן חיצון במכר ופנימי במתנה אם היה מכר החיצון תחילה שוב לא יזכה הפנימי בדרך:

יא

המוכר את הבית מכר כל הדברים הקבועים כגון דלת ונגר ומנעול והאצטרובל ומכתשת הקבועה והתנור והכירים והריחים אם הם קבועים ואת מלבנות הפתחים המחוברים בטיט (וי"א דחיבור ביתידות לא מיקרי חיבור) (עיין בב"י) ולא מכר את המפתח אפי' הוא קבוע בדלת ולא מכתשת המיטלטלת ולא את הקלת ולא את מלבנו' כרעי המטה ולא את מלבנות החלונות אע"פ שהם מחוברים בטיט מפני שהם לנוי ואם א"ל הוא וכל מה שבתוכו כל אלו מכורים אבל לא גג ויציע ובור ודות ומחילות: (הר"ן ונ"י פ' המוכר הבית) (וי"א דאם כתב לו כל מה שבתוכו הוי כאלו כתב לו ולא שיירית וכו' וע"ל סי' זה סעיף ב'):

יב

האומר לחבירו בית מביתי אני נותן לך נותן לו הקטן שבהם נפל א' מהם מראה לו זה שנפל שיד בעל השטר על התחתונה וה"ה לאומר שור בשורי אני מוכר לך: הגה אבל אינו נותן לו עלייה אבל אם אמר לו רק בית אני מוכר לך יכול ליתן לו עלייה דהוא נמי מקרי בית (טור סי"ח והרא"ש פרק הנודר מן הירק):

יג

המוכר מקום לחבירו לעשות בית או רפת בקר וכן המקבל מחבירו לעשות לו בית חתנות לבנו או בית אלמנות לבתו (או שקיבל עליו לעשותו) (טור) עושה לו ד' אמות על ו' מכר לו בית גדול עושה ח' על י' מכר לו מקום טרקלין עושה י' על י' תרבץ (פי' חצר גדול שעושים השרים בצד אפדני שלהם ותרבץ ע"ש שמרביצין אותו במים להשכיב העפר רשב"ם) [ של] חצר י"ב על י"ב (מלבד עובי המחיצות) (טור שם) ורום כל בית ובית כחצי ארכו וחצי רחבו:

א

לתוכו. פירוש שאין לו פתח אחר אלא מן הבית נכנסים לתוכו אפ"ה לא אמרינן שבטל לגבי הבית להיות נמכר עמו מסתמא. סמ"ע:

ב

החיצונים. פירוש כשכתב לו מצרי הבית שמכר לו מד' רוחות כנהוג והיציע בנוי דרך משל בצד כותל דרום מהבית והוא לא כת' לו מצד דרום ביתי הוא היציע אלא כת' לו למיצר דרום הבית או החצר העומד משם והלאה לצד דרומי לא אמרינן שמכר לו גם היציע העומד בתוך המצר אלא אמרינן דהוצרך לכתוב לו מצר ניכר משא"כ היציע דאינו ניכר כ"כ. שם:

ג

לתוכו. פירוש שאין להעלייה פתח אחר רק שעולין מהבית דרך סולם להעלייה בתוך ארובה שנעשה במעזיבת תקרת הבית אז אמרינן שהיא ג"כ נמכרת בכלל הבית כיון שהוא ע"ג משא"כ יציע הבנוי' מן הצד כשהוא רחב ד"א. שם:

ד

מיירי. עמ"ש הסמ"ע והט"ז בזה ע"ש:

ה

הבית. עיין בתשו' רשד"ם סי' רע"ו ובתשו' מבי"ט ח"א סי' מ"ו וסי' קנ"ג ובח"ב סי' ע"ד ובתשו' ראנ"ח סי' פ"ח ובתשובת ר"ל ן' חביב סי' קכ"ו:

ו

הגג. אפילו אינו מקורה ומגופף נ"י. סמ"ע:

ז

המצרים. ואם מצר לו מצרים וכת' לו קנה לך כל מה שבתוכו כ"ע מודו דנמכר כל מה שבתוכו דלשון זה מהני טפי מכתיבת ולא שיירית כו'. שם:

ח

דרך. דהמוכר בעין יפה מוכר ודוקא בכעין זה דהבור והדות מעצמן נשארו להמוכר בלי תנאי ואפשר להתקיים שיור' ע"י קניית הדרך מהלוקח אבל במוכר דקל לחבירו ושייר פירותיו לנפשו כיון שגילה דעתו שמבקש לשייר לו וא"א לשיור הפירות בלי מקום מוצאן מהדקל בזה אמרינן דבעין יפה שייר לנפשו כל הצריך לו וכמ"ש בסי' ר"ט ע"ש. שם:

ט

חוץ. דכיון דלא היה צריך להתנות שיור דבור ודות אמרינן דלכך התנה כדי שישארו בידו עם הדרך שיכנס ויצא בו. שם:

י

וכן. פירוש דגם בזה אמרינן דבעין יפה מכר לו עם הדרך ול"ד למוכר פירות דקלו בסי' ר"ט דלא אמרינן דבעין יפה מכר לו עם מקום מוצא הפירות דשאני התם דמה שמכר לו לא חל בו קנין כיון שאינו בעולם ולא שייך ביה לומר בעין יפה מכר. שם:

יא

גג. ודוקא גג דתליא בחשיבות הוא דקנה באין בו ד"א אבל בור ודות אפילו אינן רחבין ד"א לא קנה ודלא כע"ש שכת' קנה גג וכל אלו. שם:

יב

כותלי. פירוש בחצר א"י לבנות גבוה מכותלי החצר ועיין בר"ס שאח"ז שכת' דעות החולקות בזה. שם:

יג

הכתלים. דמכביד עליהן ויתקלקלו מהרה על ידי כבידת הבנין ועוד יש בזה נ"מ להלוקח אם בנה עליה המוכר ומכר אח"כ הבנין לאחר ונפל וכמ"ש בס"ו. שם:

יד

מבחוץ. פי' בחצירו סמוך לבית שמכר ויעמיק החפירה גם תחת הבית שמכר. שם:

טו

כדי. פירוש דהאי י"א ס"ל דאפילו סובר החופר שלא יזיק אפ"ה א"י לחפור משום חשש רחוק שמא יזיק וכשלא יחפור יהי' הלוקח ניצול ודאי מאותו היזק וז"ש כדי שלא יזיק ומ"ש וא"כ מה מועיל כו' ר"ל להאי יש אומרים קשה מאי מועיל למוכר שלא כת' ללוקח עומקא ורומא אלא שייר לנפשו וכן הוא בטור שם:

טז

ויוציא. פי' דצריך גבוה יותר דאם אינו נכנס שם בחבילה כי אם במקרה פעם אחת אז י"ל דצמצם נפשו ונכנס. שם:

יז

העומק. ונ"י כת' בשם הרמ"ה דבשדה וכרם אף עומקא הקנה ליה בסתמא דהא צריך הקונה ליניקת זרעים והאילנות מן התהום. שם:

יח

הכל. לאפוקי ממ"ד דבעינן שיכתוב שניהן ואז מיתור לשון אמרינן שהקנה לו כל אלו ומ"מ תקנו חז"ל לכתוב לפעמים עומקא ורומא היכא דמכר לו האויר או לחפור תחתיו לחוד ואינו רוצה להקנות לו בנינים הבנויים שאינן נכללין בכלל בית סתם שם:

יט

שיפסיד. (משמע דוק' היכ' דהוי הפסד ביתו בכללו וא"א בענין אחר אבל אם יש לו במקום אחר לעשות בית הכסא אף שיהי' לו הוצאה יתירה לא איכפת לן בזה מידי דהוי אדרך שצריך המוכר לקנות לו לבור ודות כמ"ש בס"ב. ט"ז) עיין בתשובת ראנ"ח סי' מ' דף ע"א:

כ

רום. שם בתשובה מבואר יותר דאע"פ שכת' לשמעון בפירוש עומק' ורומא של אותו הבית שמכר לראובן אפ"ה לא קנה ול"ד למוכר דקל לפירותיו דשם א"א לשייר הפירות אא"כ שייר להן הגוף אבל האויר של הבית ממיל' משוייר נמצא דאין לו בגוף הבית כלום ואיך יקנה לזה האויר ע"י גוף של אחר ואין לו חלק בו ומזה נלמד דאף אם נשאר האויר להמוכר ויש לו רשות לבנות שם ע"ג עמודים אפ"ה אינו יכול למכור זכותו לאחר דמ"מ אינו מקנה לו אלא האויר ולאו בר הקנאה הוא. סמ"ע:

כא

עמו. ע"כ גם כאן איירי ביש לו גג ונמכר לשמעון בכלל מ"ש לו כל מה שבחצר כו' אע"ג דלא פרט לו מכירת הגג וכיון שקנה הגג קנה גם האויר שעליו עמו. שם:

כב

עמודים. רבות' קאמר דאע"ג דבנויה באויר אפ"ה אם נפלה יכול לחזור ולבנותה וכ"ש אם בנויה ע"ג הבית עצמו. שם:

כג

ובונה. פי' המוכר והיינו דוקא אם הבית של הלוקח עדיין קיים אבל אם גם הבית נפל כת' המ"מ בשם ר"י מג"ש דאין להמוכר כח לחזור ולבנות העלייה אפי' ע"ג עמודים ע"ש וצ"ע אם קי"ל כן להלכה כ"כ הסמ"ע (ועמ"ש הט"ז בזה):

כד

בית. כיון דמשועבד הבית לעלייה אף כשנפלה הרי מקומה נשאר עומד קיים ויש בו ממש ואין עליה שם אויר. סמ"ע:

כה

בבירה. לשון הטור בירה שהוא בית גדול ובתים קטנים פתוחים לתוכו והוא עומד בא' מהן ואומר בית זה אני מוכר לך כו' והבירה אינה עשויה לתשמיש אלא לדירה והילוך. שם:

כו

הכל. עיין בס' א"א דף צ"ה ע"ד ובתשובת רמ"א סי' ק"ו ובתשובת ראנ"ח סי' פ"ח:

כז

שדיוטא. רשב"ם פ' דיוטא גג שיש בו מעקה גבוהה ד' ורמב"ן פ' דיוטא הוא שורה עליונה שע"ג בנין ביתו שמכר ורגילין לבנות עליה בנין ואז נקרא דיוטא ולב' הפירושים לא היה צריך המוכר להתנות תנאי זה דמסתמ' נמי הדיוטא אינו נמכר בכלל הבית ודרשינן יתור לשונו כדמסיק. סמ"ע:

כח

אותה. והא דבס"ו אף בלא יתור לשון כשנפלה העלייה אפי' היתה בנויה ע"ג עמודים יכול המוכר לחזור ולבנותה שאני עלייה דחשיבא טפי מדיוטא. שם:

כט

מקודם. הל' משמע דה"ק דוקא כשהיתה בנויה ע"ג מקודם יכול לחזור ולבנות ע"ג ולאפוקי אם לא היתה בנויה ע"ג מתחלה ובע"ש כתב דר"ל מקודם שמכרה ומהשגת הראב"ד לא משמע כן. שם:

ל

לפנים. וא"א לפנימי לצאת חוצה כי אם דרך החיצונ' עיין בתשובת מבי"ט ח"א סי' ס"ה:

לא

המטה. דרכן היה להניח חתיכת עץ תחת כרעי המטה כדי שלא ירקבו בקרקע ואפי' אם מחוברים הן בקרקע בטיט או ביתדות כו' ע"ש בסמ"ע ובט"ז מ"ש בפי' האבעיא בש"ס בזה:

לב

עלייה. מדא"ל בית בביתי ולא א"ל סתם בית אני מוכר לך משמע דבא לומר דהמיוחד טפי בשם בית מכר לו וזהו דלא כמ"ש הר"ן כו' ע"ש בסמ"ע:

לג

לעשותו. (הג"ה זו מקומה בתחלת הסעיף אחר מ"ש המחבר המוכר מקום לחבירו וע"ז הגיה הרמ"א או שקיבל כו' ור"ל דל"ת דדוקא בבית חתנות כתב המחבר המקבל לעשות אבל לא ברישא קמ"ל דהכל א' וטעם הרמב"ם שכתבו בבית חתנות נראה דאורחא דמלתא לעשות חדר מיוחד לבנו ואין שם שייכות מכירה ומ"ש הסמ"ע דבריו דחוקים. ט"ז):

לד

רחבו. וכתב הר"ן דכל זה דוקא במקבל עליו או מוכר לעשות לו בית בא' מאלו בתחלה אבל אם א"ל בית אני מוכר לך יכול ליתן לו בית ד' על ד' והביאו הב"י וד"מ. ולא ידעתי למה השמיטוהו כאן בש"ע. סמ"ע:

א

א) ל' הרמב"ם ריש פכ"ה מהל' מכירה וכתב ה"ה הכל מפורש ר"פ המוכר את הבית משנה וגמרא (דף ס"א ע"א וע"ב) עם פי' ההלכות ופסקן

ב

ב) כרב יוסף דאמר ברקא חלילא וכן פי' הרי"ף שם וכתב עוד ויש עושים כך בתוך עוביו של כותל

ג

ג) מימרא דרב זוטרא שם

ד

ד) הוא אפתא הנזכר שם בגמ' וכן פי' הרי"ף וכרב יוסף כמפורש שם בגמרא:

ה

ה) כיון שלא כוון המוכר או הנותן להקנותו בהודאה זו אבל אם כיון להקנות בהודאה זו צריך לפרט כל הפרטים

ו

ו) שם דין ב' ושם במשנה וכתב ה"ה אף שהוא פחות מד' אמות וכתב הכ"מ בשם רשב"ם אף על פי שהיא פתוח לבית וכו' כיון דאינו עשוי אלא להצניע שם חפציו לשמו' כמין תיבה אינו בכלל בית

ז

ז) מפורש בגמ' שם ריש ע"ב

ח

ח) כתב ה"ה במשנ' שם ולא מצאתי בגמרא שעור רוחב לגג אולי למדה מיצוע דאי לא הוי ד' אמות מכור

ט

ט) משנה שם דף ס"ד ע"א:

י

י) כרבי עקיבא שם במשנה וכדאיפסקא הלכתא בגמ' שם דף ס"ד ע"א

יא

כ) שם במשנה ומודה רבי עקיבא וכולי

יב

ל) ל' הרמב"ם שם פכ"ד דין ט"ו מימרא דרב דימי שם דף ס"ג ע"ב

יג

מ) לשון הרב המגיד שם עד סוף הסעיף וכ"כ הטור בסעיף ב'

יד

נ) שם בשם הרב אבן מיגש וכ"כ הטור בשמו בסעיף ג'

טו

סברת הי"א והבנתי דברי המחבר עיין בסמ"ע):

טז

ס) גם זה שם וכ"כ הטור בשם הרשב"א בסעיף ה':

יז

ע) ל' הרב המגיד כדי לסתום רומו וכו' וכתב שכיוצא בזה אמרו פרק השותפין (בבא בתרא דף ז' ע"א) מימרא דרב הונא בריה דרב יהושע:

יח

פ) וסיים הרב המגיד לפי גירסת הגאוני' וכ"כ הב"י בשם הרא"ש ושכן דעת פ' רמב"ן והר"ן בשם הגאוני'

יט

צ) בטור ס"ה בשם ה"ר יונה ושכן דעת אביו הרא"ש ז"ל

כ

ק) שם בשם הרשב"א:

כא

ר) שם ס"ו בשם הרמב"ן עד סוף הסעיף:

כב

ש) וכ' הב"י ופשוט הוא שהרי האויר משויר הוא למוכר ומפני שנפלה לא נתרוקנ' רשות ללוקח וכבר כתב הוא בעצמי שזה אינו צריך לפנים:

כג

ת) ופי' הוא ז"ל הטעם דכיון דלא קנה הלוקח שיוריה שייריה ומשויר הוא כדאיתא בירושלמי המוכר אויר חורבתו לחבירו לא עשה ולא כלום אלא מוכר לו חורבה ומשייר לו אוירה וכיון דשיירו שוייר אפי' נפלה חוזר ובונה אותה:

כד

א) ופי' הוא שכיון שאין האויר נקנה ללוקח נפל אזדא כדאמרי' גבי משכיר דהא לא קנה הכא קנין הגוף אלא אותם העצים והאבני' הוא שקנה

כה

ב) לשון הרמב"ם בפכ"א מהלכות מכירה דין י"ז מימרא דרב נחמן אמר רבה בר אבוה שם דף ס"א ע"ב:

כו

ג) כתב הרב המגיד לפי שאם היו הכל או הרוב קורין לבירה בית הכל מכור וכדאיתא בגמ' אלא דקרו וכו':

כז

ד) ג"ז שם בגמ':

כח

ה) כ"כ ה"ה שם בשם קצת מפרשים שאין ל' זה מועיל לכלול במכר מה שאינו נכלל לשום אדם בעולם וכ"כ הטור ס"י

כט

ו) ל' הרמב"ם שם פכ"ד דט"ו מימרא דריש לקיש זאת אומרת וכו' שם דף פ"ג ע"א וביאור דין זה מבואר במ"ש בסי' רי"ג סוף סעיף ג':

ל

ז) ל' הרמב"ם שם פכ"ה דין ד' וכתב ה"ה מימרא פסוקה שם (דף ס"ה ע"א)

לא

כ"כ הרב המגיד בשם הרב אבן מגש וכ"כ הטור סט"ז ומבואר בסעיף שאחריו:

לב

ח) כ"כ ה"ה שם בשם הרב אבן מגש וכ"כ הטור שם:

לג

ט) וביאר שם דהא קיי"ל כר"ע (שם במשנה דף ס"ד ע"א) דיש לו דרך:

לד

י) וביאר שם דהא קי"ל כר"ע דמשייר בור ודות צריך ליקח לו דרך וכיון שכן אין לקבל מתנה אלא הזכות שהיה לבעליו:

לה

כ) משנה שם דף ס"ה ע"א:

לו

ל) לשון הטור סי"ז:

לז

מ) שם במשנה:

לח

נ) ברייתא שם ע"ב פי' רשב"ם נגר בריח וקבוע בכותל מנעול קבוע בדלת:

לט

ס) שם במשנה בבריית' ע"ב והאיצטרובל הוא עיגול שסביב הריחים ודבר הקבוע הוא ואין מזיזין אותו ממקומו:

מ

ע) ל' הרמב"ם שם פכ"ה ד"ה וכתב ה"ה וגירסתו אינה כגירס' ספרינו:

מא

פ) כ"כ ה"ה לדעת הרמב"ם דאי מטלטלין לא עדיפי ממפתח:

מב

צ) שם ברמב"ם פשוט שם בגמ' באבעיא דר"א דף ע"ט ע"א

מג

פי' תיקון שעושים סביב המזוזות מלמטה או מלמעל' שהדלת שוקף עליהם:

מד

ק) שם בעיא דרבי אלעזר ובתיקו וכתב ה"ה וזהו שכ' הnחבר המחוברין בטיט שאם ביתידות כיון דלא איפשטא לא קנה וגם את זה לא ידעתי למה לא כ' דין זה בשם י"א:

מה

ר) שם במשנה ובריי' שם ע"ב:

מו

ש) כן פירושו שם בגמ' ע"ב:

מז

ת) שם במשנה

מח

פי' רשב"ם אפרכסא טרנוויא בלעז ומטלטל' היא (ומבואר בפי' המשנה דסוף כלים):

מט

א) בעיא דר' זירא ור' ירמיה וסלקו בתיקו ואין בהם ללוקח כלום:

נ

ב) שם במשנה ובריי' אע"ג שלא נזכרו בה מלבנות סובר המחבר דודאי לא עדיפי מהנזכרים:

נא

ג) שם בסיפא דברייתא:

נב

ד) רמב"ם שם בפכ"א דין י"ט מימרא בסוף מנחות דף ק"ח ע"ב וכדמפרש לה שם ריש דף ק"ט:

נג

ה) שם דין ה' משנה ב"ב דף צ"ח ע"ב

נד

ו) כלישנא בתרא שם בגמ' דר"ע קתני לה וכ' ה"ה ופי' למשנה לדעת המחבר כדעת אבן מיגש דהך סיפא דבית קטן וכו' אליבא דר' ישמעאל ואין הלכה כמותו לגבי ר"ע:

נה

ז) וכן הוא ברמב"ם:

א

וי"ח אפי'. שפי' מ"ש שם ל"צ דאע"ג כו' דממשנה יתירה אשמעינן כן ועתוס' שם ורמב"ן שם שנסתפקו בזה:

ב

אפי' אינו כו'. דאי בפתוח דוקא א"כ לא הוי פריך מבור ודות:

ג

וכן העלייה כו'. שם למ"ד בדקא כו' וכפי' הרי"ף וסוגיין כרב יוסף ובלא"ה דרכם לפסוק כמ"ד כו':
(ליקוט) וכן העליה כו'. לשון הרי"ף וסוגיין כרב יוסף והיינו ממש"ש ס"ג ב' ת"ש ולא את הגג כו' ולא פריך מיציע אבל ממש"ש תני רב יוסף שלש כו' אינה ראיה דהוא לטעמיה (ע"כ):

ד

וכ"ז כו'. כמ"ש האומר גירשתי את אשתי נאמן ואצ"ל ואמרתי הרי את מותרת לכל אדם וא"צ לפרש כמו המגרש:

ה

וי"א כו'. מדפריך השתא יציע כו' ואם איתא הקמ"ל. וש"ע לא כ' אלא לשון הרמב"ם שכ' כלשון הגמ':
(ליקוט) וי"א דוקא כו'. מדפריך שם אלא מעתה כו' מ' דוקא בור ק' ליה אבל חדר בעינן (ע"כ):
(ליקוט) וי"א כו'. עמש"ש ועוד מדמשני האי תשמישא לחוד משא"כ בחדר. הרא"ש. ועוד מדפריך השתא יציע כו' ולא קמשני בדל"ל ד"א. הרמב"ן (ע"כ):

ו

ויש לו רחב ד"א. בירושלמי שם והוא שיהא בה ארבע על ארבע על רום עשרה כו' ע"ש. כן גריס רב האי גאון ולא את הגג כו' אמר מר זוטרא והוא דהוי ד"א ור"ל ביציע וגג דהוי ד"א:

ז

ואע"פ כו' וכתב כו'. דהא סתמא כותבין כן כמ"ש שם האי מאן דמזבני כו' ואעפ"כ אמר רב דימי מנהרדעא האי כו' צריך למיכתב כו' ול"ק דמהכי ולא שיירית כו':
(ליקוט) ואע"פ כו' וכ' לו כו'. מדקא' ס"א ב' ל"צ דאיכא כו' מ' הא אם הכל קורין לבירה בירה לא מהני וה"ה לבור ודות ומחילות וגג ועמש"ש. הרא"ש ס"ב ע"ש (ע"כ):

ח

ויש חולקין. כמו במוכר בית בבירה גדולה וע"ל ס"ז:
(ליקוט) וי"ח כו'. דל"ד לשם דשם הוא נגד הלשון וערא"ש פ"ו ס"ב שכ' בכה"ג ורב דימי עיקר דינא אתא לאשמעינן ובשלא כ' ולא שיירית כו' (ע"כ):
(ליקוט) וי"ח כו'. נ"ל שלמד ממש"ש ס"ה א' במרחץ ובית הבד שאם אמר ואילין מצרנהא כו' וכל תשמישיו הוי כמו ולא שיירית וכמש"ל סי"א בהג"ה וס' ראשונה ס"ל כמ"ש רשב"ם שם בד"ה הכי כתב כו' הואיל וחזו פורתא כו' ואע"ג דאמרן לעיל כו' (ע"כ):

ט

בד"א כו'. כמ"ש ס"ד ב' אין אדם רוצה שיטול מעות כו' ור"ע סבר בתר דעתא דלוקח אזלי' ואע"ג דלא קיימא כן במסקנא היינו דס"ד דוקא כאן ומסיק דה"ה בכ"מ שצריך ללוקח כמו כאן ומ"מ נשמע מסוגיא דמיירי באין דרך אחר:

י

המוכר כו'. כל ס' זה הוא לשון הרמב"ם ומפ' מחילות למעלה ובזה א"ש דאמר עד רום רקיעא ולכן הוצרך תוס' שם ד"ה אהני לפ' אגג וכמ"ש בהג"ה ואמר ומעזיבות דשייך לעלייה והוא בכלל המחילות וכמש"ל סי' קסד ס"א ועסי' קנ"ה ס"ג:

יא

וגם הגג כו'. הלא"ה לא קני אע"פ שכ' לו עומקא ורומא דמ"ש במתני' אע"פ שכ' לו עומקא ורומא קאי נמי אגג וז"ש ורומא ועברי"מ וברמב"ן ועתוס' שם ד"ה אהני כו' לכן נראה לר"י כו' וכ"כ הרא"ש שם:
(ליקוט) וגם הגג כו'. דלא כרשב"ם ודחקו לרשב"ם דלא קאי אגג ממש"ש ת"ש ולא את הגג כו' ועתוס' שם ד"ה ת"ש כו' ועוד דחקו ממה שלא אמרו למאי אהני רום רקיעא ועתוס' שם ד"ה אהני כו' וה"מ למימר כו' אבל לדברי הרמב"ם ניחא דאמר מחילות ועתוס' ס"ד א' ד"ה ואי כו' (ע"כ):

יב

אבל כל שאינו כו' ואפי' כו'. ממ"ש שם ת"ש ולא את הגג כו' כיון דגבוה כו' אבל באינו גבוה מודה ליה דקני אע"ג דלא כתב:

יג

אם לא כו'. כל ס' זה הוא לשון המ"מ שם:

יד

אין לו כו'. גמ' שם:

טו

ואם בא כו'. כ"פ הרשב"ם ד"ה האי כו' אלא שהרשב"ם מפ' שם לקנות הגג אבל תוס' ורי"מ וש"מ חולק' ע"ז כמ"ש בהג"ה במ"ד והרי"מ והמפרשים דע"ג ממש הוא א"א דאפי' לשנות אמרי' בסוף ב"מ דאינו רשאי כמ"ש עליון שבא לשנות כו' כ"ש מחדש וכ"כ תוס' בד"ה ואי ס"ד:

טז

וכן אם בא כו'. כ"פ רשב"ם שם ובזה הוא העומקא למוכר:

יז

וי"א שאינו כו'. כ"כ הרי"מ וכמ"ש שם תחתון שבא לשנות כו' וכ"ש לחפור תחתיו אלא דלהכי מועיל כו':
(ליקוט) וי"א שאינו כו'. ע"ש ס' א' אין עושין כו' ורבנן זמנין כו' (ע"כ):

יח

ויש מי כו'. ירושלמי פ"ג דב"ב הל' דחרבה עשוי להבנות וגנות אינו עשוי להבנות ע"ש:

יט

שהרי הם כו'. שם בירושלמי שנייא היא בגנות שניתנו לחפירה א"ר נסא וחרבות כו':

כ

וכשכתב לו כו' ואם כו'. גמ' שם וירושלמי שם לאיזה דבר כתב עומקא ורומא שאם רצה להשפיל ישפיל להגביה יגביה ר"ל לחפור ולבנות על גבה ועברמב"ן וכן פירשב"ם שם בלחפור וברומא לא הוצרך לפרש שלס' הכל שלו כנ"ל:

כא

אע"פ כו'. כן מ' שם דקא' אע"ג כו' ול"ק שצריך לכתוב שניהם ש"מ דלא מעלה ולא מוריד:
(ליקוט) ואם כ' לו מארעית כו'. הרא"ש שם וש"פ ועמש"ש (ע"כ):

כב

ראובן כו'. דוקא הפסד בית בכללו דאל"כ הוי כמו דרך ט"ז:

כג

י"א כו'. דהא קני לאוירא כמ"ש שם ס"ז א' אבל עומקא לא אע"פ דקני לבורות שיחין ומערות כמ"ש שם משום דשם חצר כוללן:

כד

(ליקוט) וכמ"ש בסמוך. לשון המ"מ וש"ע בס"ד בין בחצר שלא כו' (ע"כ):

כה

מכר כו'. כמ"ש בירושלמי המוכר אויר חורבתו כו' כמש"ל:

כו

ואם יש כו' וכן כו'. כמ"ש בדקל לפירותיו וכמש"ל:

כז

המוכר כו'. כיון שהאויר למוכר כמש"ל:

כח

(ליקוט) ואפי' כתב כו'. דאם לא כ' אף מחדש יכול לבנות כמש"ל ס"ד (ע"כ):

כט

(ליקוט) והיתה עליה כו'. משום סיפא דאין הלוקח יכול לחזור ולבנותה משא"כ אם בנויה על הבית כמש"ו אבל הקונה כו' (ע"כ):

ל

אבל אם כו'. דהא האויר א"י למכור כמש"ל ועבה"ג וכמ"ש במשכיר ס"פ השואל ובאילנות ב"ב לח א' ופ"א א' הקונה שני כו':

לא

אבל הקונה כו'. כשיטתו שפי' מתני' דבית ועליה בלוקח ושם עליון שבא לשנות כו' ושם אין לו לא לזה כו' כמש"ל:
(ליקוט) אבל הקונה כו'. דלא כרשב"ם סג ב' ד"ה רפ"א כו' והא דתנן הבית כו' אבל הרמב"ן הרבה עליו להקשות דכל המפ' פי' שם בלוקח ועוד אמרי' שם אין לו לזה ולא לזה כו' אלמא דבעל העליה י"ל אפי' בקרקע ול"ד למשכיר והאריך שם מאד להקשות על דבריו ופי' הסוגיא כפיר"ת בתוס' ס"ד א' ד"ה ואי כו' אבל הרמב"ם כ' כדברי הרשב"ם וכמ"ש בס"ח המוכר כו' ואם נפלה כו' מ' הלא"ה לא רק זאת קושיא גדולה הוא על הרשב"ם בד"ה ת"ש כו' האיך ס"ד בלא ע"מ לבנות ע"ג הא מכביד הוא וכמ"ש עליון שבא לשנות כו' וכן הקשה הרמב"ן אבל הרשב"ם מיירי לבנות ע"ג העמודים וכמ"ש ס"ג ב' בד"ה האי מאן וכמש"ל ס"ד וזה דמשני דאי נפיל כו' לא בבנין שבאויר אלאע"ג הבית ממש אלא דלזה אפי' ע"מ לא מהני להכביד מחדש אלא דאי נפיל הדר בני לה וז"ש הרמב"ם וש"ע ס"ח ואם רצה כו' ולכאורה הוא תמוה דזה אפי' בלא ע"מ יכול כמש"ש ואי ס"ד בסתמא לא קני כו' אלא דשם מיירי ע"ג עמודים וכאן מיירי על הדיוטא ור"ל במש"ש דאי נפיל כו' ר"ל לבנות את הדיוטא עם הבנין שע"ג בונה וז"ש ר"פ שאם רצה לבנות ע"ג בונה דמ' על הדיוטא וכמו שהקשה הרמב"ן וכן בתוס' ד"ה ואי הנ"ל ועוד דמאי דמפרש מילתיה כו' אלא דמ"מ צ"ע לל"ל ע"ג הל"ל בדיוטא עצמה דיכול לבנותה וצ"ע (ע"כ):

לב

ואפי' אם כו'. מדאמר ל"צ דרובא כו' וכגי' הרי"ף וכן גי' הרמב"ם כמ"ש ואע"פ שיש שם מעט ול"ק דאיכא דקרי כו' ואיכא כו' דהא ודאי אף בכה"ג מצרים הרחיב מדה"ל כו' אלא דלרבותא אמר אע"ג דרובא כו' מ"מ אם כתב ולא שיירית כו' ש"מ דאם אין אפי' מיעוטא לא מהני וכן בבור ודות כיון שאין נקראין בשם בית כמש"ל ס"ב:

לג

ואם הכל כו'. כמ"ש אלא דלבירה כו' ל"צ כו' וכפי' תוס' בשם ריב"ם ולשון ש"ע הוא כפי' ר"י בתוס' שם וע"ש ד"ה אלא כו':
(ליקוט) ואם הכל כו'. אבל אם הכל קורין נמי לבית בית דוקא אם מצר לו מצרים החיצונים אז כולו מכור אלא דא"צ ושיירית כו' וכפי' ר"י בתוס' שם (ע"כ):

לד

מי שנתן כו'. ר"ל אע"ג דשם ס"ב ב' פלגא דאית כו' שם דהכל נק' ארעא משא"כ כה"ג דחצי אין נק' בית וכמ"ש כאן ה"ד אילימא כו':
(ליקוט) מי שנתן כו'. עמש"ש וז"ש אחר לשון ב"א וז"ש וע"ל סי' רי"ח כו' (ע"כ):

לה

המוכר כו'. כ"ז לשון הרמב"ם:

לו

(ליקוט) ואם רצה כו' ואם כו'. לשון הוי"ף ורפ"א שאם רצה לבנות עליה ע"ג בונה ואי נפיל הדר בני לה והלכתא כר"ז דאמר אפי' אם רצה להוציא בה זיזין מציא וכ"ש אם רצה לבנות ע"ג דגרסי' בפ"ט אר"נ את"ל כו' ואליבא דר"ז כו' ר"ל אלמא הסוגיא כר"ז וכ"ש לדר"פ ודלא כרשב"ם ד"ה רפ"א כו' שכ' דאף ר"ז פליג אר"פ וגם ס"ל דאי נפיל מלתא אחריתי היא ועמ"ש במ"א והן הן דברי הרמב"ם כאן (ע"כ):

לז

ואש נפלה כו'. כפי' רשב"ם כנ"ל וכ"פ הרי"מ וזה סותר למ"ש בס"ו וכ"כ הרמב"ן שם דאין מסכים להרי"מ:

לח

ואם רצה כו' כשהיה מקודם. ר"ל דאם היתה בנויה מקודם עלייה בנויה ע"ג הדיוטא ונפל הדיוטא בונהו ובונה העלייה ג"כ ודוקא כשהיה מקודם דאל"כ אינו רשאי לבנות כמ"ש עליון שבא לשנות כו' ומ"ש דרומא שלו דוקא ע"ג עמודים כנ"ל. ומפ' מ"ש אהני ליה ע"מ דאי נפיל כו' דלא כפי' רשב"ם דקאי על הדיוטא אלא כפשטא דשמעתא על גב הדיוטא וגי' הגאונים שאם רצה לבנות ע"ג בונה ולא הוזכר עלייה וכן לשונו:

לט

(ליקוט) יותר מהמוכר. ר"ל אע"ג דגם במוכר קי"ל כר"ע דג"כ בעין יפה מוכר ועוד נתכוון למ"ש הרמב"ן ורי"ף דגם בנותן לא אמרי' עין יפה לרבנן וכמש"ל סי' רטו ס"ו ע"ש (ע"כ):

מ

בד"א כו'. כמ"ש בפ"ק דב"ק מה מכר ראשון לשני כו' וכן להיפך כמ"ש:

מא

מכר כל הדברים הקבועים. רשב"ם שם ד"ה מכר כו' וכמש"ו:

מב

ומכתשת הקבועה. כסתם מתני' ואע"ג דת"ק דברייתא פליג הלכה כסתם מתני' כמ"ש בפ' החולץ סתם מתני' כו' ודוקא היכא שהגמ' בהדיא אמרו מתני' יחידאה ידוע להן שאין הלכה כמתני':

מג

והתנור. כגי' שבסדר המשנה וכן גי' בה"ג ורב האי גאון ורי"ף וש"פ ודלא כברייתא:
(ליקוט) והתנור כו'. כמתני' וי"ל דמתני' ל"פ אברייתא אלא דמתני' ר"א היא ע"כ ממכתשת ור"א פליג גם על תנור וכירים ורחים ואמר כל המחובר כו' וז"ש והרחים ואמר אם הם קבועים (ע"כ):

מד

(ליקוט) ואת מלבנות כו'. וכ"פ רשב"ם שם דלא כתוס' דפ' אשומירה (ע"כ):

מה

(ליקוט) המחוברים בטיט. בגמ' שם ועבהג"ה ובה"ג ס"ק ק' (ע"כ):

מו

אבל לא כו'. דברייתא נקט הנך וה"ה להני:
(ליקוט) אבל לא גג כו'. וערשב"ם ד"ה לא מכר כו' וה"ה לגג ומחילות (ע"כ):

מז

וי"א כו'. ט"ס וצ"ל להיפך:
(ליקוט) וי"א דאם כו'. צ"ע לי"ח דס"ב בולא שיירית אפי' גג ויציע כו' קני ולס' ראשונה דשם שהוא דעת הרא"ש שכ' שכל שאינו בכלל הלשון לא מהני לא שיירית אפי' מה שבתוכה לא קני (ע"כ):

מח

האומר כו'. כסוגיא דמנחות וסוגיא דנדרים מחלפא להא דמנחות והוא כס"ד דשם ועבר"ן שם:

מט

אבל כו'. הוא דעת הרא"ש שם שמיישב הסוגיות דודאי כיון שאמר בית מביתי ע"כ בית קאמר ומ"ש במנחות אפ"ת עלייה דגריעא ר"ל מבתים הגרוע דס"ד החשוב שבבתים וחולק על הרמב"ם וש"ע דלדידהו נותן אפי' עלייה ומ"מ אתיא כרבנן דלרבותא קאמר בית מביתי:

נ

אבל כו'. נדרים שם:

נא

או שקבל כו'. צ"ל קודם וכן כו' והרמב"ם אורחא דמילתא נקטי' ט"ז:

נב

בית גדול כו'. והשמיט דין בית קטן כמ"ש הרי"מ מ"ש שם וא"ד ר"י קתני לה וה"ק כו' ר"ל דגם מ"ש בית קטן כו' הוא דברי ר"י והוא בית חתנות דר"ע אבל ר"ע ל"פ על ר"י ברפת בקר כמו ללישנא קמא ופ' כלישנא בתרא כדרכו בכ"מ:

נג

(ליקוט) מלבד כו'. כרש"ש במתני' כבנין ההיכל וכמ"ש בספ"ד דמדות (ע"כ):

א

סעיף ב' (ולא את הבור) אחד מכר מקום שהי' עומד עליו בית משותף בינו ובין אחיו ונשרף. ומכר זכותו לאחר סתם. ויש שם מרתף חומה כיפה. והוא גם כן משותף ולא פירש להדיא בעת מכירתו כי אם לשון פלאץ. ולשון חצי ולשון חלקו. ושארי לשונות אין העדים זוכרים. והעדים אינם עדים הרגלים לכל ש"ץ ושמש. רק עדים אחרים. נראה דמכל מקום אין זה בכלל ההיא דסי' רי"ד מכר בית לא מכר בור ודות דהרי בסס"י רט"ו כ' שהכל לפי מנהג המקום. והרי המנהג למכור סתם בית ואין מפרשים מתהום ארעא ועד רום רקיע ומכל מקום כיון דסתם קנין לכתיבה הנהוגה עותד. וכיון שבכל שטרי קנין סודר כותבין מתהום ארעא ועד רום רקיע. כותבין כן בסתם בכל קנינים סתם והרי על ידי מתהום ארעא כו' נכלל ממילא גם בור ודות ומרתף (ונראה שאין חילוק בזה בין ידעו מהמנהג ללא ידעו. דסתמיות דידהו נשאר אכפי מנהגא) אם כן י"ל שסתם הקנין סודר שהי' על מנת לכתוב כולל הכל וגם שלא היה הקנין סודר לפני הש"ץ והשמש היה זה מצד שלא נגמר עדיין והושלש המעות על תנאי פצוי מערעורים דכתבים שביד השותף. והי' התנאי שתיכוף הפצוי יוגמר המכר. וממילא יוכתב שטר כנהוג וכולל הכלל וצלע"ע:

ב

סעיף י"א (אם הם קבועים) יורה הקבועה בכירים כנהוג נראה שנדונית כמחובר לקרקע לגבי כמה מילי דקיימא לן בהו דתלוש ולבסוף חברו הוא כמחובר וגם שלא ביטלו לשם לעולם. ועל כל פנים לגבי חזקה שביד אדם הוא שלו שזה שייך במטלטלי. מה שאין כן במקרקעי דאזלינן בתר חזקת מרא קמא. כשמכר המקום והיורה אינה מפורשת בשטר הרי היא בחזקת מרא קמא [ואינה מכורה] בפרט דלא גרע ממה שעשוי להשאיל ולהשכיר. והרי כ"ה המנהג לקבוע יורה שלו בכירים של אחרים בדרך שאלה ושכירות כנהוג [ע' בפתחי תשובה סי' זה סק"ד שהביא בשם שו"ת פני יהושע שפסק ג"כ כך] ומכל מקום צלע"ע קצת בזה:

א

המוכר את הבית כת' בתשו' הרא"ש כלל ע"ה סי' ג' ז"ל דאובן הי' לו בית ונפלו בו הקורות ונשארו האבנים והקורות בביתו ולא בנאו לסוף נפטר ונתן חצי הבית לשתי בנותיו והחצי הנשאר נתן לאשתו ושאר מטלטלין וטוענות הבנות הקורות והאבנים שנפלו מן הבית הם בכלל מתנות חצי הבית והאשה טוענת שכל הקורות והאבנים הם בכלל מטלטלין שנתן לה הדין עם הבנות כיון שהיו הקורות והאבנים ברשות ראובן ולא שלח בהם יד למוכרן נראה שהיה בדעתו שאם תשיג ידו שיחזור לבנות הבית ודמי' להא דאמרינן בפ' המוכר את הבית המוכר את השדה מכר את האבנים שהם לצורכה ואת הקנים שבכרם שהן לצורכה גם אלו הקורות והאבנים היו עומדין לבנות בגוף הבית וכ"ש הכא דהוי מתנה דנותן בעין יפה נותן עכ"ל וכיון דמדמה לה הרא"ש להאי דמכר את השדה אם כן אפי' במכר דינא הכין ולפי שנדונו במתנה כתב כ"ש במתנה:

א

לא מכר את היציע שסביבות הבית. בגמ' מפורש דהאי יציע היא דומי' דיציע דקרא שהיו סביב לכותל המקדש בנינים קטנים ג' חדרים זה למעלה מזה והיו פתוחין אחד לתוך חבירו עולין דרך ארובה מזה לזה וכאן מיירי נמי בבנין קטן דוגמתו בנוי בצד הכותל ועפ"ר:

ב

אע"פ שהוא פתוח לתוכו. פי' שאין לה פתח אחר אלא שמן הבית נכנסים לתוכה אפ"ה לא אמרינן שבטילה גבי בית להיות נמכר עמה מסתמא:

ג

מצרים החיצונים. פי' כשכתב לו מצרי הבית שמכר לו מד' רוחות כנהוג והיציע בנוי דרך משל בצד כותל דרום מהבית והוא לא כתב לו מצד דרום מביתי הוא היציע אלא כתב לו למיצר דרום הבית או החצר העומד משם והלאה לצד דרומי לא אמרינן שמכר לו גם היציע העומד בתוך המיצר אלא אמרי' דהוצרך לכתוב לו מצר שניכר משא"כ היציע דאינו ניכר כ"כ:

ד

הפתוחה לתוכו בארובה במעזיבה. פי' שאין להעלייה פתח אחר רק שעולין מהבית דרך סולם להעלייה בתוך ארובה שנעשה במעזיבת תקרת הבית אז אמרינן שהיא ג"כ נקרא בית ונמכר בכלל הבית כיון שהוא ע"ג משא"כ יציע הבנוי מן הצד כשהוא רחב ד"א:

ה

מי שהודה שמכר כו'. ז"ל רשב"א בתשובתו הביאה הב"י בסימן זה סס"י כל זה לא איירי אלא בשעת מכירת הבית או בשעת מתנתו כו' אין אנו מכניסין בקניית' יותר ממה שהקנה ואמרי' מדה"ל למכתב מכרתי לך כך וכך ולא שיירתי לי בזביני אילין כלום ולא כתב ש"מ שייר ליה אבל אם הודה לפנינו שמכר ביתו לחבירו אין צריך להודות רק על הכלל ואז אמרינן שהכל בכלל כמו מי שאמר גירשתי את אשתי דנאמן להבא ולא דייקינן כיצד גירש' אם גירש' לגמרי או שייר מעשה ידיה וכיוצא בזה וזה נ"ל ברור כו' עד שאני אומר אם כתב והודה לו כמספר מה שהי' עם מה שרוצה להוסיף לו עכשיו כו' עוד כתב הרשב"א בתשובה האחרת הביא' ב"י בר"ס זה ז"ל ואע"ג דהמוכר בית לא מכר בור ודות אם כתב והודה לו כמספר מה שהיה עם מה שרוצה להוסיף לו עכשיו ואמר מכרתי ביתי לפלוני ומיצריו פלוני ופלוני והרי מיפה לו עכשיו בכך וכך אמרי' דהודה לו בכל מה שהוא בתוך המצרים שאין זה שעת הקנאה עד שנאמר מדהל"ל ולא שיירית ולא כתב שיורי שייר עכ"ל וגם הד"מ הביא שני התשובות בסימן זה והם ענין א' ☜ מכל זה נראה דדוקא בהודה דרך סיפור בעלמא אמרי' דאף דלא פירש כל הפרטים קנה גם הפרטים אבל אם כוון המוכר או הנותן להקנותו בהודאה זו ודאי צריך לפרט כל הפרטים כיון דזה תחלת קנינו הוא לפנינו שבא להקנותו לו ע"י הודאה אף שאומר בלשונו שהקנהו לו כבר. גם מור"ם נראה דס"ל הכי אלא שקיצר בלשונו ונתן מכשול לפני המעיינים בדבריו:

ו

את החדר שלפנים ממנו רגילין היו לבנות חדר לפנים מהבית להצניע שם ממונם וכליהן ואין תשמישן לדור בו כתשמיש הבית והיציע מ"ה י"א דאף שאין בו ד"א וגם הוא בתוך המצרים אינו נמכר בכלל הבית משא"כ ביציע דהכל מודים בו שאם אין בו ד"א והוא בתוך המצרים דהוא נמכר בכלל הבית כמ"ש בס"א אלא שהרא"ש והטור ס"ל דרין חדר ויציע שוים הן והן הי"א שכתב מור"ם ז"ל בסעיף א' ב':

ז

ולא את הגג. אפי' אינו מקורה ומגופף נ"י:

ח

הבור ודות. שניהן חפירות בקרקע נינהו מכונס בו מים ששואבים בני הבית והחצר ממנו אלא שהבור הוא חפור בקרקע קשה שאינו מאבד את מימיו בקרקעו' שלו ודות הוא חפירה בקרקע שאינו קשה ואין המים משתמרים בתוכו עד שיעשה סביבו כותל של בנין בתוך החפירה גמרא ור"ש ובבור ודות אפי' אינן רחבים ד' אינן נמכרין עם הבית ונראה דמ"ה דקדק מור"ם וכ' בסוף סעיף שאחר זה ז"ל אבל כל שאינו רחב ד"א כו' "עד קנה גג בזה עכ"ל ואלו בור ודות לא הזכיר ולא "כמ"ש בע"ש שם ז"ל קנה הגג וכל אלו עכ"ל דס"ל דשווין הן ולא דק:

ט

ואע"פ שמצר לו מצרים החיצונים וכ' לו ג"כ ולא שיירי' כו' נראה דכולה הג"ה א' הוא ומקומה במקום הג"ה השנייה והמחבר לא כ' אע"ג דמצר לו מצרים חצונים דסמוך אמ"ש כן בתחלת הסעיף בחדר אלא כתב אע"פ שמכר לו עומקא ורומא וקאי ג"כ אגג שלפניו ובעומקא קמ"ל דל"ת דבור ודות החפורים בקרקע יהיו בכנל עומקא ורומא קמ"ל דל"ת שהגג הוא בכלל אלא שמור"ם אגב דבעי להוסיף ולכתב אע"ג דכ' לו ג"כ ולא שיירית בזביני אילין כלום וזה קאי אמצר לו מצרים מ"ה הוסיף נמי וכ' תחלה אע"פ שמצר לו מצרים וכתב לו ולא שיירית כו' וק"ל.

י

וכתב לו ג"כ ולא שיירית כו' עד"ר סי' רט"ו שם כתבתי דאם מצר לו מצרים וכ' לו קנה לך כל מה שבתוכו דכ"ע מודים דנמכר כל מה שבתוכו דל' זה מהני טפי מכתיבת ולא שיירי' בזביני אילין ע"ש:

יא

לקנות לו דרך כו' דהמוכר בעין יפה מוכר ובפרישה כתבתי דדוקא בכעין זה דהבור ודות מעצמן נשארו להמוכר בלא תנאי ואפשר להתקיים שיורו דבור ודות ע"י קניית הדרך מהלוקח אבל במוכר דקלו לחבירו ושייר פירותיו לנפשו כיון שגילה דעתו שמבקש לשייר לנפשו גם א"א לו להיות השיור דפירות אם לא שייר לו מקום מוציא פירות הדקל בזה אמרי' דבעין יפה שייר לנפשו כל הצריך לו וכמ"ש הטור והמחבר בסי' ר"ט ע"ש:

יב

אין צריך לקנות לו דרך דכיון דלא היה צריך להתנות שיורו דבור ודות אמרינן דלכך התנה כדי שישארו בידו כדמעיקרא דהיינו עם הדרך שיכנס ויצא בו:

יג

וכן המוכר בור ודות פי' דהאי וכן הוא ללמדינו דגם בזה אמרי' דבעין יפה מכר לו ומכר לו עם הדרך ול"ד למוכר לחבירו פירות דקלו דלא אמרי' דבעין יפה מכר לו עם מקום מוציא הפירות כמ"ש הטור והמחבר לעיל בסי' ר"ט דשאני התם דמה שמכר לו לא חל בו קנין כיון שאינו בעולם ולא שייך בו לו' בעין יפה מכר.

יד

שהעומק והרום אינו נקנה בסתם. פי' עומק כולל עובי הארץ שיכול הלוקח לחפור תחת ביתו שקנה ורום כולל האויר שע"ג הבית שיכול הלוקח לבנות ע"ג ביתו מה שירצה וכמ"ש הטור והמחבר בסעיף שאחר זה ואם היו נמכרים אף אם לא כתב הוה אמרי' דביתור ל' דכ' עומקא ורומא בא המוכר ליפות כחו דהלוקח ולהקנות לו אף הבנינים שהם בנויים מתחת הבית וע"ג ומ"ה כ' דמסתמא לא היו נמכרין לו ומ"ה צריכין שיכתוב קנה מקרקעית התהום עד רום הרקיע שבזה הל' נכלל הכל ואז א"צ שיכתוב לו ג"כ עומקא ורומא כמ"ש הטור והמחבר בסעיף שאחר זה ודוק:

טו

קנה גג בזה כבר כתבתי בסמור דוקא גג דתליא בחשיבות הוא דקאמר דבאין ד"א קנהו אבל בור ודות לא קנה ע"ש ולא כע"ש דכתב כאן ז"ל קנה גג וכל אלו:

טז

שלא קנה אלא עד ראש כותלי החצר פי' בחצר אינו יכול לבנו' גבוה מכותלי החצר ועיין בריש סעיף שאחר זה שכ' דעות החולקו' בזה:

יז

דעומק ורום משויר פי' משויר להמוכר:

יח

אבל אינו יכול לבנות על הכתלים דמכביד עליהן ויתקלקלו מהר' ע"י כבידת הבנין. ועוד יש בזה נ"מ להלוקח אם בנה עליה המוכר ומכר אח"כ הבנין לאח' ונפלה וכמ"ש הטור והמחבר בסמוך ס"ו ע"ש:

יט

לחפור מבחוץ. פי' בחצירו סמוך לבית שמכר ויעמיק החפירה גם תחת הבית שמכר:

כ

כדי שלא יזיק פי' דהאי י"א ס"ל דאפילו סובר החופר שלא יזיק אפ"ה אינו יכול לחפור משום חשש רחוק שמא יזיק וכשלא יחפור יהיה ניצול הלוקח ודאי מאותו היזק וז"ש כדי שלא יזיק:

כא

וא"כ מה מועיל כו' פירוש להאי י"א ק' מאי מועיל שיור עומקא פי' מאי מועיל למוכר שלא כת' ללוקח עומקא ורומא אלא שייר לנפשו וכן הוא בטור:

כב

ויכניס ויוציא כו' פי' דאז הוא צריך להיות גבוה יותר דאם אינו נכנס שם בחבילה כ"א במקרה פעם א' דאז י"ל דצמצם נפשו ונכנס ועפ"ר:

כג

אבל לא קנה העומק כו' וב"י כ' בשם הרמ"ה דבשד' וכרם אף עומקא הקנה ליה בסתמא דהא צריך הקונה ליניקת זרעים והאילנו' מן התהום:

כד

אע"פ שלא כתב עומקא ורומא לאפוקי ממ"ד דבעינן שיכתוב גם זה ואז מיתור לשון אמרינן שהקנה לו כל אלו ומ"מ תקנו חז"ל לכתוב לפעמים עומקא ורומא היכא דמכר לו האויר או לחפור תחתיו לחוד ואינו רוצה להקנות לו בניינים הבנוים שאינם נכללים בכלל סתם בית וכנ"ל:

כה

י"א דבחצר קנה כו' בטור כ' בשם הרא"ש דה"ה בחורבה והמחבר אפשר דס"ל דכ"ש הוא כיון דחורבה עומד לבנין משא"כ חצר והראייה דהרשב"א חולק בחצר ולא בחורבה וכמ"ש המחבר בסעיף שלפני זה מיהו אין ראייה גמורה מזה דשם כתבו דבונה החורבה עד כדי שיעור בית לבד וכאן כ' דקנה בחצר כל אויר שע"ג אפילו גבוה מיניה וגם בחורבה כ' הרא"ש כן ע"ש וכמ"ש בריש סעיף שקודם זה:

כו

אע"פ שכ' לשמעון מתהום ארעא כו' עד ולא שיירי' לעצמו כ"א האויר כו' שם בתשובה מבוארין הדברים יותר והוא דאע"פ שכ' לשמעון בפירוש עומקא ורומא של אותו בית שמכרו לראובן וכתב לו הבית לרומא אפ"ה לא קנה ולא דמי למוכר דקל לפירותיו דשאני דקל דאין הפירות בעולם לפיכך א"א לשיירן אא"כ שייר הגוף לפירות אבל האויר של בית ממילא משויר דלא נכנס בכלל מקחו דראובן כיון דלא כתב לו רומא נמצא דאין לו בגוף הבית כלום מ"ה איך יקנה לזה הא' האויר ע"י גוף שהוא של אחר ואין למוכר עצמו חלק בו כן הוא תוכן כונת הרשב"א ולא לשונו ממש כי קצרתי ושניתי לתוספת ביאור ונלמד מזה דאף אם נשאר האויר משוייר ביד המוכר ויש לו רשות לבנות בו ע"ג עמודים וכנ"ל אפ"ה א"י לחזור ולמכור זכותו לאחר דמ"מ אינו מקנה לו אלא האויר והאויר לאו בר הקנאה הוא ואף לפי מ"ש בפרישה דאפי' הרמב"ן החולק עם הטור מודה דבשייר לנפשו מתחלה דיכול למכור זכותו לאחר ולא פליגי אהדדי כ"א כשבא המוכר למכור כאחד לזה הבית ולזה העלייה היינו דוקא העלייה דהוא דבר שיש בו ממש ובר אקנויי הוא ולא בנדון זה שאויר לאו בר ממש הוא:

כז

נמכר האויר עמו וקנאו שמעון כו' כצ"ל נמכר דהא אויר לחוד א"א לקנותו וצ"ע בתשובת הרשב"א שם לא משמע הכי גם בד"מ לא הביאו בהאי לישנא שכתב הכא אלא ז"ל ומ"מ אם מכר לו כל חצירו וסיים לו מצרים וכתב לו כל מה שהוא בתוך המצרים אלו מכרתי לך ולא שיירתי כו' עומקא שתחת הבית שמכר לראובן מכר לשמעון וכן בור ודות החפורים וכן גג שעל בית ראובן אם יש גג על ביתו של ראובן כיון שהוא נכנס בכלל מכר לשמעון אף האויר שעל גג עד רום רקיעא קנוי לשמעון שהרי נקנה עם גוף הגג עכ"ל הרי דלא כתב דנקנה במצרים וממילא אלא הבור ודות ועומק ולא האויר שעל בית ראובן אם לא שיש לו ע"ג גג וכדמסיק וצריכין לומר שכונת מור"ם במ"ש וכן אם כו' דגם כאן איירי ביש לו גג ונמכר לשמעון בכלל מ"ש לו כל מה שבחצר אני מוכר לך אע"ג דלא פרט לו מכירת הגג וכיון שקנה הגג קנה גם האויר שעליו עמו:

כח

והיתה עלייה בנויה ע"ג עמודים רבותא קאמר דאע"ג דבנוייה באויר אפ"ה אם נפלה יכול לחזור ולבנות וכדמסיק וכ"ש אם העלייה בנויה על גבי הבית עצמו:

כט

אם נפלה חוזר ובונה אותה פירוש המוכר והיינו דוקא אם נפל העלייה והבית של הלוקח עדיין קיים אבל אם גם הבית דלוקח נפל כ' המ"מ בשם ר"י אבן מג"ש בספכ"ד דמכירה דאין לה מוכר כח לחזור ולבנות העלייה ע"ג אפילו ע"ג עמודים ע"ש וצ"ע אם קי"ל כותיה להלכה ואף שהוא לא כ' דבריו אנדון דידן אלא בלא כתב לו רום נראה דכ"ש הוא בנדון דידן:

ל

אזדא ליה כו' ה"ט כיון דעלייה זו בנויה באויר ואויר אין אדם יכול להקנות לחבירו מ"ה כשנפלה לא נשאר אלא האויר ומתחלה לא חל הקנין עליו אלא אעצים ואבנים דעלייה כל זמן שהן בעין וכדנפלה אזדא ליה אבל כשלא מכר העלייה לאחר וגם לוקח הבית לא קנאה נמצא דנשאר' להמוכר עם האויר וכל שמשייר האויר לנפשו ממילא נשאר בידו לעולם וכמ"ש בסעיף שלפני זה ודוק:

לא

בנויה על גבי בית כו' דכיון דמשועבד הבית לעלייה אף כשנפלה הרי מקומו נשאר עומד קיים ויש בו ממש ואין שם אויר עליה:

לב

בבירה גדולה לשון הטור בירה שהוא בית גדול ובתים קטנים. פתוחים לתוכה והוא עומד בא' מהן ואומר בית זה אני מוכר לך כו' והביר' אינה עשוי לתשמיש אלא לדירה והילוך:

לג

על מנת שדיוטא עליונה שלי. רשב"ם פי' דיוטא גג שיש בו מעקה גבוה י' ורחב ד' ורמב"ן פי' דיוטא הוא שורה העליונה שע"ג בנין ביתו שמכר ורגילין לבנות עליה בנין ואז נקראת דיוטא (ועיין בדרישה שהארכתי בזה) ולשני הפירושים לא היה צריך המוכר להתנות זה התנאי דמסתמא נמי הדיוטא אינה נמכרת בכלל הבית ודרשינן יתור לשונו כדמסיק:

לד

ואם רצה להוציא בה זיזין מוציא ל' הטור פי' שאם מכר החצר עם הבית יכול להוציא ממנו זיזין לחצר דחשבי' יתור לשונו כאלו שייר מקום בחצר להוציא זיזין (דה"ק ע"מ שיהיה דיוטא שלי בכל אופן כמו שהיה בראשונה) וכן אם לא מכר החצר יכול להוציא זיזין ממנו על הדיוטא עכ"ל:

לה

ואם נפלה חוזר ובונה אותה. ואף על גב דכתב המחבר לפני זה בסעיף ו' דאף בלא יתור ל' כשנפל העלייה אפילו בנוי ע"ג עמודים יכול המוכר לחזור ולבנותה שאני עלייה דחשיבה טפי מדיוטא ועפ"ר:

לו

כשהיה מקודם. הל' משמע דה"ק דוקא כשהיה בנויה ע"ג מקודם יכול לחזור ולבנות ע"ג ולאפוקי אם לא היה בנוי ע"ג מתחלה ועד"ר שם כתבתי דהראב"ד השיג על זה "ובע"ש כתב בזה ז"ל כמו שהיה מקודם שמכרה ומהשגות הראב"ד דכתב עליו אפי' בנין חדש מותר משמע כמו שכתבתי ראשונה:

לז

זה לפנים מזה וא"א לפנימי לצאת חוצה כ"א דרך החיצונה:

לח

אין להם דרך זע"ז דכמו שמכר או נתן לפנימי בעין יפה כך מכר או נתן לחיצון בעין יפה באופן שלא יהיה לשום אדם זכות במה שמכר או נתן לו וצריך לפייס החיצון שיניחנו לעבור:

לט

ואצ"ל אם נתן כו' דלעולם למאן דנותן במתנ' הוא אוהב יותר ובודאי בכל יפוי זכות נתנו לו ומה"ט מסיק וכתב דאם מכר לחיצון ונתן לפנימי דאמרינן שהיה דעתו לשייר לפנימי דרך שיעבור על החיצון כיון דאוהבו יותר:

מ

תכף שקנה הפנימי זכה כו' דבשעה שמכר או נתן לפנימי ושייר לנפשו החיצון כבר נתבאר דלגבי נפשו אמרי' דבעין יפה מכר או נתן וזכה הפנימי לעבור דרך בית החיצון ושוב כו':

מא

אם היה מכר החיצון תחלה. רבותא קאמר דאף דהחיצון במכר והפנימי במתנה אפ"ה כיון דמכר החיצון תחלה ושייר לנפשו הפנימי בעין יפה מכר לו:

מב

ונגר. פי' ברית הקבוע בכותל:

מג

האצטרובל הוא העיגול שסביב אבן הרחיים והוא ג"כ קבוע:

מד

מלבנות הפתחי' הם כמו לבזבזי' סביב מזוזת הבית והדלת שוקף עליהן:

מה

המחוברי' בטיט איבעיא דלא איפשטא הוא בגמרא במחוברי' ביתידות אי אמרי' דבטילין במזוזת הבית ונמכרין עמו או לאו וקאמר שם דאם מחוברי' בטיט לא קמב"ל דפשיטא דמחשב מחובר ומה"נ פסקו כל הפוסקי' דמחובר בטיט היא ודאי נמכרת עם הבית וביתדות פסקו דאין נמכרת עמו ככל תיקו דממונא דהיא חומרא לתובע וקולא לנתבע דהמע"ה והמוכר הוא הנתבע ומור"ם כתב בהג"ה ז"ל וי"א דחיבור ביתידו' לא הוה חיבור עכ"ל לא ידעתי מאן קא פליג עליה ודוחק לומר משום דאחר איבעיא הנ"ל איתא שם בגמרא ז"ל בעי רב זירא מלבנות של חלונות מהו כו' ופירשב"ם דאיבעיא ליה באת"ל את"ל דמלבנות של פתחים היכי דמחברי ביתידות הוה חיבור ונמכרי' עם הבית מלבנות של חלונות המחוברי' ביתידות מהו מי אמרינן כיון דהני דשל חלונות אינן נקבעין שם כ"א לנוי מ"ה לא הוה חיבור או לא כו' כיון דלפי' רשב"ם זה באת"ל קאמר דחיבור יתידות בשל פתחי' הוה חיבור מ"ה כתב מור"ם ז"ל די"א דלא הוה חיבור ור"ל דיש דלא ס"ל כפי' רשב"ם בזה אלא ס"ל דפי' האיבעיא הוא כדפרשו המ"מ דפי' האיבעיא של מלבנות של חלונות אהיכי דמחברי בטיט קאי וקאמר את"ל דשל פתחי' הוה חיבור בשל חלונות דעבידי לנוי מהו אבל פי' זה הוא דוחק דכיון דהמחבר גופיה כתב המחוברי' בטיט מוכח דס"ל דדוקא בשל טיט הוה חיבור ולא ביתידות ושוב לא יתיישב עליו מ"ש וי"א דבשל יתידות לא הוה חיבור דמאי קמ"ל והל"ל איפכא די"א (דהן המפרשי' האיבעיא כרשב"ם) דגם ביתידות הוה חיבור ועוד דאין שייך לומר בכזה דהאת"ל הוא פשיטותא דאיבעיא הראשונה כיון דכבר סלקו בתיקו ולא ה"ל להגמרא לסתום ולכתוב בל' תיקו כיון דנפשט מכח האיבעיא דאח"כ הלכך אני אומר סמי מכאן תיבת וי"א אלא מור"ם בא לפרש דברי המחבר דכתב המחוברי' בטיט כדי שלא תטעה לו' דמכ"ש המחוברי' ביתידות דמן הסברא המחובר ביתידות היא מחובר קבוע ועומד בבית טפי ממה כשהוא מחובר בטיט מ"ה כתב מור"ם דז"א אלא דוקא קאמר ודחיבור ביתידות לא מיקרי חיבור ואפשר דהטעות נפל בדפוס כיון דהג"ה זו שייכ' לסעיף י"א יכול להיות שהי' מסי' כתוב בצדו י"א לרמוז ששייכא לסעיף י"א וטעה הסופר או המעתיק והוסיף וי"ו וכתב וי"א דחיבור כו' וק"ל (ולפי מ"ש ל' בכמה מקומות דדרך מור"ם לכתוב בל' ויש מי שאומר אף שאין בו פלוגתא א"כ לא קשה מידי דגם כאן צ"ל כן) ואין לתמוה על המחבר דכ' בפשיטות דמלבנות חלונות אפילו מחוברי' בטיט אינם נמכרי' ולרשב"ם הנ"ל הם נמכרי' בכה"ג דבזה י"ל דנמשך אחר פי' המ"מ ועיין בפסקי הרי"ף והרא"ש דלא הביאו האבעיא ודין דמלבנות בפסקיהן ועד"ר שם כתבתי טעם להדבר:

מו

ולא את מלבנות כרעי המטה. פי' דרכן היה להניח חתיכת עץ תחת כרעי המטה כדי שלא ירקבו בקרקע וגם הוא אבעיא דלא איפשטא בגמרא והוה קולא לנתבע ואפילו אם מחוברי' הם בקרקע בטיט או ביתידות כיון דאין להן שייכות כלל לקרקע כ"א להמטה מ"ה אין נמכרין בכלל הבית ולא כע"ש דכתב אמלבנות כרעי המטה דמיירי דאינן מחוברין בקרקע ולא דק דל"מ לפי' המ"מ דהאיבעיא דקאמר בגמ' דאיבעיא ליה היכי דלא מטלטלי ר"ל שהוא מחובר בקרקע ועלתה בתיקו דאליביה מוכח מהגמרא דאפי' מחוברין אינן נמכרין אלא אפי' לפי' רשב"ם דפי' היכא דלא מיטלטלי עם המטה ולא נשמע מיניה דמיירי דמחובר בקרקע אפ"ה נראה דגם הוא מודה דאינו נמכר עם הבית אף אם הוא מחובר לקרקע כיון דאין לו שייכות להבית והכי משמע מדברי הטור שתמה על הרמב"ם למה הוצרך לכתבן ולא ניחא ליה דמיירי במחובר לקרקע ודוק:

מז

כאלו כת' ולא שיירית כו' עד סעיף ב' פי' שם כתב בהג"ה דיש חולקי' וס"ל דבכתב להו ולא שיירית כו' קנה הבור והדות ואינך ולסברא הראשונה שכתב שם והוא דעת הטור דגם אי כתב ולא שיירית כו' ל"מ למכירתן כ"ש דל"מ כאן אי כתב וכל מה שבתוכו וכמ"ש המחבר כאן ועמ"ש בסי' רט"ו סס"א:

מח

אבל אינו נותן לו עליה דעליה גרוע טפי מהבית מפני העלייה והיריד' אע"פ דעלייה ג"כ מיקרי בית כדמסיק ויד בעל השטר על התחתונה מ"מ מדדקדק וא"ל בית בביתי ולא קא"ל סתם בית אני מוכר לך משמע דבא לומר דהמיוחד טפי בשם בית מכר לו וזהו דלא כמ"ש הר"ן והב"י וגם הד"מ דכולהו כתבו דהרמב"ם דכתב בל' המחבר ס"ל דגם באומר בית בביתי כו' הרשות בידו דהמוכר ליתן לו עלייה ושם בהגד"מ כתבתי דנראה דדקדקו כן מל' הרמב"ם דכתב נותן לו הפחות ולא פי' דבריו דהיינו דוקא הפחות בביתו אבל לא עלייה ע"ש ואף א"ת שהרמב"ם אינו חולק בהדיא וכמ"ש שם מ"מ הר"ן חולק בהדיא וכמ"ש שם ואפשר שמור"ם לא חשש להאריך כאן לכתוב פלוגת' בזה וכתבו בפשיטות מאחר דהרא"ש והטור סתמו וכ"כ:

מט

המוכר מקום לחבירו כו'. וכן המקבל מחבירו לעשות כו' המחבר שהתחיל בלעשות "בית סתם וכ' עליו "וכן המקבל עליו לעשות בית "חתנות ל' המשנה דפרק המוכר פירות נקט כאשר היו בנוסחאות הרי"ף והמ"מ ע"ש ולשון הטור מסודר יותר שכתב ז"ל המוכר מקום לחבירו לעשות לו בית סתם או רפת בקר או בית חתנות לבנו או בית אלמנות לבתו או המקבל עליו לעשות' עושה אותם ד' על ו' כו' וא"ש דאכולהו כתב הן שמוכר מקום לחבירו שחבירו יבנה עליו א' מכל אלו או שמקבל המוכר על עצמו לעשות בקרקעות שלו ועל הוצאותיו א' מכל אלו ומור"ם שהוסיף וכ' או שקיבל עליו לעשותו נראה דפי' דברי המחבר שכ' המקבל מחבירו דר"ל מקבל דמי' מחבירו דמי מחיר בניני' הללו לעשות לו והוסיף וכת' או שקיבל עליו לעשות כן לחבירו בחנם וק"ל וכל זה דוקא במקבל עליו או מוכר לעשות לו בית בא' מאלו מתחלה אבל אם אומר בית אני מוכר לך יכול ליתן לו בית ד' על ד' כ"כ ר"ן והביאו הב"י והד"מ לא ידעתי למה השמיטוהו כאן בש"ע:

נ

בית חתנות לבנו כו' בימיהן היה האב משיא לבנו בביתו והיה דר עם אשתו אצלו ובונה לו בשעת נישואין חדר אחד בצד ביתו שידור בנו עם אשתו שמה ובית אלמנות לבתו היינו כשנתארמל' וחזרה מבית חמיה לאביה דקודם שנתארמל' היתה דרה אצל בעלה כמ"ש דדרכן היה דהבני' היו רגילין לדור עם נשותיהן אצל אביהן ואז כשחזרה לאביה באלמנותה בונה לה חדר לדור בו:

נא

טרקלין עשוי למושב שרים ולא לתשמישן ע"כ מרובע בעינן:

נב

תרביץ לשון הטור תרביץ אפדני והוא חצר גדול שעושים השרים בתוך אפדנייהו ועל שם שמרביצין אותו תמיד במים להשכיב העפר קרי תרביץ:

נג

כחצי ארכו וחצי רחבו כגון בבית סתם או רפת הנ"ל דשיעורו ד' על ו' רומו ה' דזהו חצי ארכו דהיינו ג' וחצי רחבו דהיינו ב' ורומו דבית גדול ט' ושל טרקלין י' ושל אפדני י"ב:

א

לא מכר את החדר. עיין בתשובת בית אפרים חח"מ סי' ל"ב באחד שצוה בצוואת ש"מ לתת ביתו עם כל החדרי' לפלוני ויש שם בבית שני חדרים שתשמישן שוה לשל בית ועוד יש שם חדרים המושכרים למוכרי קמח ונשאל אם קנה את כולן והשיב נלע"ד דלא מבעיא בנ"ד שפירש ואמר עם כל החדרים דודאי נקנה גם החדרים שאינם דומין לתשמיש הבית דכל רבויא הוא ורבו כל מילי ששם חדר עליו כו' וא"ל דלא אתי לרבויי רק אותן החדרים שתשמישן כתשמיש הבית ז"א דאף אי לא אמר כלל רק עם החדרים היה הדין כן כיון שאין בבית יותר משני חדרים שתשמישן כתשמיש הבית ע"כ מה שאמר כל החדרים כולל הכל אף אותן שאין תשמישו כתשמיש הבית דגם הנך חדרים מקרי. אלא אפי' אי לא אמר כל נלע"ד דגם חדרים אלו בכלל לפי המבואר ברשב"ם ובתוס' ונ"י ובב"י ובב"ח שתיבת חדר פתרונו שאין תשמישו כשל בית כו' ולא עוד אלא שנראה מדברי הרשב"ם דאותו שתשמישו שוה לבית ופתוח לו בלא"ה הוא מכור בכלל בית סתם כו' וא"כ לענין הקאמרין שאצל השטובין לא היה צריך לפרש אותם בפ"ע שהם בכלל הבית וזה שפירש החדרים היינו אף אותם שלא נכללו בכלל הבית ואפי' תימא דלהרשב"ם נמי לא מיזדבן אף בשוה תשמישו כ"א במצר לו מצרי אבראי מ"מ נראה שבנ"ד ודאי החדר שתשמישו שוה לבית נתון בכלל בית דהרי שנינו בד"א במוכר אבל בנותן מתנה נותן את כולה (וכ"ה בש"ע לקמן סימן רט"ו ס"ו) והך דינא פשיטא דהוא נמי במתנת ש"מ כו' וא"כ אף שלא מצר לו מצרים החיצונים מ"מ כיון דנותן בעין יפה נותן ולא היה לו לפרש הוא נתון בכלל הבית וא"כ לישנא יתירא דקאמר בהדיא החדרים היינו אף אותן שאין תשמישן דומה לבית ומכ"ש שכבר כתבתי דלשון חדרים גופיה פתרונו כן שאינו כתשמיש הבית ומכ"ש בזה שאמר כל החדרים שכולל כולם איברא דצ"ע לפי לשון השאלה שאותן החדרים מושכרים למוכרי קמח א"כ אפשר שאין זה בכלל חדרים רק בכלל חנויות וחניות אף בחצר אין נמכרין אא"כ רוב תשמישן לגאו אבל כמדימה שאין המוכרי קמח מוכרים שם על יד רק שמכניסין שם קמחן לאוצר ונראה דבכל כי הא מלתא בתר שמא אזלינן כו' ולעיקרא דדינא מבואר ברמב"ם פכ"ו מה' מכירה דאין כל הדברים אמורים אלא במקום שאין שם מנהג כו' וכן במקום שאין קורין אלא לבית בית לבדו או שקורין לבית בית ולכל סביבותיו ולכל שעל גביו הולכין אחר הלשון שאנשי המקום כו' והדבר ידוע דבזמנינו לשון בית פתרונו על כל הבניינים והחדרים העומדים על קרקע השייך לו כל גבולו מסביב כו' אך צ"ע בלשון המצוה שכפי המדומה אמר בלשון אשכנז רק שהעדים העתיקו בלשון הקודש וכפי שמות הערוכים באותו מקום כלשון אשכנז אחריהם נלך והעדים נאמנים להעיד באיזה לשון אמר המצוה ואין בו משום חוזר ומגיד כל שלא יהא סתירה גדולה למשמעות הלשון הכתוב בשטר כו' עכ"ד ע"ש עוד ועמ"ש לקמן סי' רט"ו ס"ו סק"א:

ב

דוקא בחדר שרחב ד"א. עיין בתשובת שבו"י ח"ג סי' ק"פ בא' שהשכיר חדר לחבירו ובתוך אותו חדר יש עוד חדר קטן שאין בו ד"א אי מושכר עמו. והשיב לכאורה אפשר לחלק בין מוכר למשכיר כו' אך ברמב"ם פ"ו מה' שכירות (הובא בב"י ר"ס שי"ג) מבואר דשכירות שוה לגדרי נמכירה בענינים כאלה וכן משמעות הטור סי' שט"ז אכן יש לחלק מצד אחר דדוקא לשון בית משמע לכל תשמישי בית ואפילו תשמישין הרבה בכלל משא"כ חדר בל' ב"א חדר מיוחד משמע אין בכלל אלא מה שבפרט ויד כשוכר על התחתונה ועליו להביא ראיה וכמבואר להדיא בסימן שי"ב ע"ש:

ג

רק חצי הבית כו' שמינית מכל הבית קאמר. עיין בת' כנסת יחזקאל סי' פ"ו שכתב דדוקא אם הוא חד בית (אף שיש בו כמה חדרים) אבל אם הבית נחלק חלק לראובן וחלק לשמעון רק שהיא תחת גג א' משום הא לא נקרא בית א' והוי דומיא דשדה דלקמן סי' רי"ח סכ"א ע"ש עוד:

ד

המחוברים בטיט. עיין בתשובת פני יהושע ח"ב סי' צ"ח בענין הקדרה המחובר בתנור שקורין העלטאפ ובענין היורה גדולה שקורין ברייקעסיל וכן יורה ששורפין י"ש ומחובר ע"י טיט ותחתיהם חלול להצית האש אם נמכר בכלל בית או לא והשיב הדבר פשוט דאין מכורים חדא ע"פ המנהג דכל כה"ג המנהג הוי עיקר גדול כמ"ש הרמב"ם הביאו הטור סי' רט"ו ועוד דגם מעיקר הדין נראה דאין מכורים כו' עש"ה:

ה

ביתדות לא מיקרי חיבור. עיין באה"ג אות ק' עד כיון דלא איפשטא לא קנה כו' וע' בת' שיבת ציון סי' ק"י לענין מזוזות הקבועות בפתחי חדרים הבאתיו בפ"ת ליו"ד סי' רצ"א סק"ז ושם בתשובה מסיים וכל זה אנו צריכין למדינות אחרות אבל במדינתנו חק המדינה שכל מי שמוכר בית גם כל מה שמחובר בטיט וביתדות שייך לבית ונמכר עם הבית אף שלא מפורש בשטר המכר אם כן בלא"ה אין להמוכר על הלוקח שום טענה אודות המזוזות ודינא דמלכותא דינא עש"ך וע"ש לעיל סי' ע"ג ס"ק ט"ל:

ו

יכול ליתן לו עלייה. ע' בתשובת עבודת הגרשוני סי' ה' במעשה בראובן ואשתו נתנה במתנה לשמעון חתנם דירת חצי ביתם על ט"ו שנים אחר כך מת ראובן והוצרכו אלמנה ובנה למכור חצי ביתם כי היה חצי ממנו ממושכן לאחר ולולא פדוהו היה נחלט לו ומכרו חצי של אותו בית לשמעון חתנם הנ"ל ואחר כך נשדכה האלמנה לבן גילה והתרצה חתנה להלוות לה על חצי השני (שניתן לה בכתובתה) מעות נדונייתה לדור בנכייתא ואחר כך נפלה קטטה ביניהם והדר ממה שהתרצה להלוות לה וכאשר ביקשה למשכן אותו לאחר מיתה בידה בטענה שחציו קנוי לו לדירה וחצי השני קנויה לו לחלוטין והיא משיבה אין לך בבית הזה אלא החצר ואותו שקנוי לך לדירה הוא קנוי לך גם הגוף וחצי האחר שלי הוא ורשות בידי לעשות בו מה שארצה וזה לא עלה על לבך מעולם רק עתה מחמת הקטטה נתעוררת לזה עכ"ל השאלה. ופסק בזה הרב השואל שהדין עם האלמנה שאין לחתנה זכות בחצי האחר דאמרינן שאותו החצי הקנוי לו לדירה נמכר לו הגוף כיון שנמכר לו סתם וכדאיתא בש"ע סימן רי"ד האומר לחבירו בית אני מוכר לו יכול ליתן לו עליה ואפילו א"ל בית בביתי שא"י ליתן לו עלייה מיהו נותן לו הפחות שבבתים ואע"פ שכתב בשטרו שתהא ידו על העליונה ונימא בכל לשון מסופק יד בעה"ש על העליונה הלא זהו דוקא בדאיכא תרי לישני דסתרי אהדדי או לשון א' מסופק פירושו אבל באומר בית סתם אני מוכר לך שיכול ליתן לו הפחות אינו מכח ספק אלא מפני שהוא הפחות שבמשמעות ובזה אין ידו על העליונה כדאיתא בב"י סימן מ"ב גבי שטר שכתוב בו דינרים סתם כו' והאריך בזה (גם בתשובת גאוני בתראי סי' נ"ח תשובת גדול אחד על נדון הזה והשיב שם כדברי הרב השואל הנ"ל ורוב דבריהם מכוונים זה לזה) . והוא ז"ל השיב שאינו מסכים לזה רק הדין עם שמעון ומה שהביא מסי' רי"ד אין הנדון דומה לראיה דע"כ לא אמרינן התם שניתן לו הפחות שבבתים אלא משום דבית קטן נמי אקרי בית וה"ה נמי אם היו שני חצאי בתים מחולקים ידועים וא"ל חצי בית אני מוכר לך יכול ליתן לו הפחות שבחצאי הבתים אבל בנ"ד אינו כן אלא א"ל אני מוכר לך החצי מן ביתי אין במשמעות זה כ"א החצי מכל הבית וא"י ליתן לו החצי הגרוע וראיה ממה דאיתא בס"פ בית כור ובש"ע סי' רי"ח ס"כ האומר לחבירו חצי שדה אני מוכר לך משכנין ביניהם ונוטל חצי שדה מהכחוש מה ששוה חצי של כל השדה כו' וזה נ"ל ראיה ברורה שאין המוכר יכול לומר בנ"ד לא מכרתי לך כ"א החצי הגרוע שקנוי לך כבר לדירה אמנם לפ"ז היה נראה לפסוק שללוקח יהיה זכות להשתמש משך ט"ו שנים בג' חלקי הבית ולא יותר דהיינו בחצי הבית מצד זכותו שהיה לו כבר לדור ט"ו שנים ובחלק רביע מצד קניינו ולאחר ט"ו שנים יש לו חצי הבית לחלוטין כו' אבל כד נעיין שפיר לאו הכי הוא אלא בנ"ד יש לנו לומר שמכירה זו בסתם היה כסתם מכירה אחרת שהוא גוף ופירי כו' ובר מן דין מלשון השטר משמע להדיא שמכרה לו החצי בית האחר שהרי כתוב בו ומעתה ומעכשיו יש לשמעון לדור בו ולהשכי' ולהשכין כו' ואם נא' שכוונתם על החצי בית שמשועבד לו כבר לדירה א"כ אין שמעון זוכה לדור בו מעכשיו בקניה זו אלא דר בו מחמת זכותו הקודם כו' והגם דלכאורה מלשון השטר יש להוכיח בזכות האלמנה שהרי כתוב וחצי השניה שיירה לעצמה לגבות ממנו כתובתה כו' והוא לישנא יתירא ויש לנו לומר לטפויי קאתי ששיירה אותו חצי בית לעצמה כמו שהיה שלה מקדם כמ"ש גבי על מנת שדיוטא עליונה שלי (בש"ע לעיל ס"ח) אבל באמת אין זה לישנא יתירא כלל כי בתחלת השטר כתוב שהאשה ובנה מכרו חצי בית הנ"ל וא"כ היא משמע שחצי השני משוייר לאשה ובנה לכך הוצרך לכתוב שהחצי השני משוייר להאשה לבד לגביית כתובתה כו' כללא דמלתא לפענ"ד נראה שהדין עם שמעון ויש לו זכות בהבית לדור בו ט"ו שנים בכל הבית ואח"כ יזכה במקחו בהחצי בית לבד עכ"ד ע"ש שמסיים מ"מ אין אני אומר שמכ"ת טעה בדבר משנה או בשיקול הדעת דהיינו דסוגיא דעלמא אזלי דלא כוותיה כי נדון זה חדוש הוא והסכמות בו רבות ואין הדעות שוות רק אני אומר אם היה בא מעשה לפני הייתי מזכה לשמעון מטעמים הנ"ל:

א

[הגה] וי"א דוקא. נ"ב י"ל דוקא בלשון בית. אבל במשכיר לו חדר אין בכלל אלא מה שבפרט ותשו' שבות יעקב ח"ג סי' ק"פ:

ב

[שו"ע] שהעומק והרום. נ"ב אם כתב בשטר שנתן לו העליי' מתהום ארעא עד רום רקיע והנותן טוען שאין החצר שלמטה בכלל המתנה ט"ס הוא מתהום ארעא הכתוב בה. והנותן החזיק ג' שנים בענין שיש לו מגו אפשר דלא הוי כ"כ מגו במקום עדים. כי אפשר דהסופר טעה. וקורא לקרקעית העליי' תהום ארעא שאלו הי' החצר בכלל הי' לו להזכיר בפירוש החצר וכל כיוצא בזה וצריכי' הב"ד לחקור יפה ולרדת לאמתת הענין הרשב"א סי' תת"פ:

ג

[שו"ע] וכיון שכתב לו מקרקע. נ"ב עיין נ"י עד שיפרש מארעית תהומ' וכו' או שיכפול ויכתוב עומקא ורומא ב' פעמים דמשום יתור לשון מהני לקנות בור ודות. ועיין במ"ל:

ד

[הגה] ולא יוכל להקנותו. נ"ב עיין דרישה שכתב דמ"מ יכול המוכר לעשות שליח במקומו למי שירצה לבנות באויר ויכול הנותן רשות לחייב להבונה בסך מה בחיוב גמור והבונה יתן לו שטר סילוק להחוב כ"ז שיניחנו לדור שם:

ה

[סמ"ע אות כו] איך יקנה לזה הא' האויר. נ"ב ואם נתן האויר במתנת שכ"מ עיין מ"ש הר"ן הובא בב"י סי' רנ"ג סל"ה ועיין תשו' בתי כהונה בית ועד סי' ו' ד"ה ועוד כתב אם הבכור נוטל פי שניים מהאויר:

ו

[שו"ע] ואע"פ שיש שם מעט. נ"ב עיין לקמן סי' ר"כ בהגה ס"ח ובסמ"ע שם ס"ק ט"ז:

ז

[שו"ע] האומר לחבירו. נ"ב עיין לקמן סי' רמ"א ס"ד:

א

המוכר את הבית כו' עיין בתשובת רשד"ם סימן רע"ו ובתשובת מבי"ט ח"א סי' מ"ו וסי' קנ"ג וח"ב סי' ע"ד ובתשובת ר"א ן' חיים סי' פ"ח ובתשו' ר"ל ן' חביב סי' קכ"ז:

א

שמצר לו המצרים כו' כתב בסמ"ע ס"ק ט' נרא' כולה הג"ה אחת היא ומקומ' במקום הג"ה השני' כו' לא ידענא מי דחקו לזה שהרי כמו שהיא הג"ה זו בש"ע דפוס שס"ז כן הוא בטור:

א

ראובן שמכר בית לשמעון כו' עיין בתשובת ר"א ן' חיים סי' מ' דף ע"א:

א

ואם הכל קורין לבירה כו' עיין בספר א"א דף צ"ה ע"ד ובתשובת רמ"א סי' ק"ו סוף דף רכ"ג ובתשובת ר"א בן חיים סי' פ"ח:

א

שני בתים כו' עיין בתשובת מבי"ט ח"א סי' ס"ה:

א

סעיף א' בהג"ה וכל זה לא מיירי כו' ז"ל תשובת הרשב"א בב"י קודם מחודש ב' המוכר או הנותן כל שלא פי' ממכרו או מתנתו לא נכניס אנו בהקנאתו יותר ממה שהקנה אבל הסיפור דרך הודאה במה שכבר הקנה א"צ רק לספר ולהודות דרך כלל ואם כתב והודה לו כמספר מה שהי' עם מה שהוא רוצה להוסיף לו עכשיו ואמר מכרתי בית לפלוני ומצריו פ' ופ' והרי מיפה עכשיו כוחו בכך וכך הודה מה שיש תוך המצרים שאין זו שעת הקנאה עד שנאמר מדהל"ל ולא שיירית כו' עכ"ל וכתב הסמ"ע מכל זה נראה דדוקא בהודאה דרך סיפור בעלמא אבל אם כוון וכו' גם מור"ם ס"ל הכי אלא שנתן מכשול להמעיינים בדבריו עכ"ל ונ"ל דברי רמ"א ברורים ומאי דקרו ליה כרב מכשול הוא האמת ברור לדעת רמ"א והדין עמו דעיקר הוכחת הסמ"ע ממ"ש הרשב"א כמספר מה שהיה וכו' אמאי לא דייק מתחלת דבריו שכתב אבל הסיפור דרך הודאה וכן מבואר בל' שכתב וא"צ לספר ולהודו' ש"מ דעכ"פ צריך הוא להודאה ולא דרך סיפור דברים בעלמא ותו קשיא דהא הראיות של הרשב"א מורים באצבע כן ההוא דעשיתי לעבדי ב"ח בפ' השולח דף מ' ושם א"ר יוחנן וכולן בשטר ופירש"י שם שכתב לו בשטר ל' זה ומסר לו הרי לפניך דלראי' מסר לו וה"נ בנדון זה דיליף הרשב"א משם שמודה עכשיו שכבר הקנהו וע"י הודאה זו יקנה עכשיו אותו הבית ע"כ נלע"ד דזה הדבר נראה עיקר דזה הוא עיקר החילוק אם מקנה לו עכשיו אותו אבל אם מודה שכבר הקנהו לו ולראי' מודה לו עכשיו א"צ לבאר הפרטים דדי שיזכי' הדבר כמו שנעשה דרך כלל והוא בהדיא בסי' ס' בד"ר בשם הראב"ד ז"ל האומר נתתי לפלוני וכך הוה הודאה ולא הקנאה ומי שהוד' שנתן אין בודקין אחריו וה"נ ממש דכוותי' והא דכתב הרשב"א עם מה שמוסיף עכשיו אורחא דמלתא נקט דאין דרך למכתב ל' הודאה לשעבר בשעת קנין אלא שרוצה להוסיף עכשיו איזה ענין ודברי רמ"א פשוטים ואין בהם מכשול:

ב

(סעיף ד' בהג"ה שיפסיד ביתו) משמע דדוקא היכא דהוי הפסד ביתו בכללו וא"א בענין אחר אבל באם יש לו במקום אחר לעשות בית הכסא אף שיהיה לו הוצאה יתירה לא איכפת לן מידי דהוי אדרך שצריך המוכר לקנות לו דרך לבור ודות כמ"ש בס"ב כנלע"ד:

ג

(סעיף ו' חוזר ובונה כו') זו סברת הרמב"ן שהביא רבינו לכאורה משמע משום שהוא יתור ל' שדיוטא עליונה שלי הוי כן כמ"ש ברישא דמילתא וקשה הא בסוף כתב שיש רשות לבנות אם נפל אע"ג דליכא יתור לשון והוא ג"כ דעת הרמב"ן ונראה לי דגם בלא יתור ל' הדין כן ועל זה מורה לשון הרמב"ן בד"ר שכתב ודאי הקונה וכו' היינו מסברא ומה שהצריכו בגמרא יתורא דע"מ לענין נפילה ס"ל להרמב"ן כר"ת שמביא הוא שדיוטא היא שורה עליונה וע"ז אמר אם נפל חוזר ובונה אם נפל הבית מחויב הלוקח לחזור ולבנות משום הך דיוטא כדי שתהא חזקה וכ"כ ב"י בהדיא שהרמב"ן ס"ל כר"ת:

ד

(סעיף י"א כרעי המטה) רבינו כתב על דברי הרמב"ם ולא ידענא מה ענין מלבנות המטה אצל מכירת הבית משמע מדברי הסמ"ע דעל הרמב"ם הקשה רבינו דלא ה"ל לכתבם ולע"ד לא קאי אלא על התלמוד דבעי ר"י מלבנות של כרעי המטה מהו ופי' הרמב"ם דקאי אמכירת הבית אם זה נמכר עמו כמו מלבנות חלונות דלעיל מניה וע"ז הקשה רבינו דמה שייך זה למכירת הבית ורבינו הסכים לרשב"ם בזה דהבעי' בזה קאי על מכירת המטה וכ"מ בד"מ דזהו עיקר החילוק שבין הרשב"ם לרמב"ם:

ה

(סעיף י"ב) נותן לו הקטן כו' פי' דעכ"פ מחויב לתת לו בית ולא עלייה אע"ג דהלכה כרבנן דר"מ דעליה בכלל בית מכל מקום כיון שאומר בית בביתי משמע דבר שהוא מן המעולה קאמר רק שבאותו מן המעולה יד בעל השטר על התחתונה שיוכל לתת לו מהפחות שבו וכן נוטה דעת רמ"א ולא כב"י שעשה מחלוקת בין רמב"ם לרבינו:

ו

(סעיף י"ג בהג"ה) או שקיבל עליו לעשותו הג"ה זו מקומה בתחילת הסעיף אחר מ"ש המחבר המוכר מקום לחבירו וע"ז הגיה רמ"א או שקיבל עליו לעשותו ור"ל דל"ת דדוקא בבית חתנות כתב המחבר המקבל מחבירו לעשות אבל לא ברישא קמ"ל דהכל א' ונראה טעמו של הרמב"ם שכתב בית חתנות דאורחא דמילתא לעשות חדר מיוחד לבנו ואין שם שייכות מכירה ומ"ש סמ"ע דבריו דחוקים:

א

סעיף א' ק"ל טובא אמאי לא הביא הטור והמחבר בשום מקום דין המבואר בש"ס פסחים פ' מקום שנהגו דפריך בש"ס למאי נ"מ למקח וממכר וכו'. ולמה לא הביאו דין זה בשום מקום בפוסקים דאם מכר לו הר או עמק שצריך שיהי' בו דקלים וכו' וצ"ע. והנה אם מכר לחברו שעוה אם צריך ליתן לו שעוה נקי או די שיתן לו הפסולת של דבש בתוס' במס' שבת רפ"ב ד"ה למנ"מ למ"ו מוכח דא"צ ליתן לו נקי רק די שיתן לו פסולת של דבש אך הנה באמת קי"ל דדנין בשטרות כמו בנדרים. ובנדרים הולכים אחר ל' בני אדם. ובלשון ב"א בודאי לא נקרא שעוה רק נקי ממש אך נ"מ עדיין אם מדברי' בלשון חול והוא מכר לו בלה"ק דאז קיי"ל בנדרים שהולכין בתר לשון תורה וה"ה נמי בשטרות כן. וא"כ כה"ג א"צ ליתן לו נקי כיון דלשון תורה הוי שעוה שאינו נקי כן היה נראה לומר ועדיין צ"ע בזה לדינא:

ב

סעיף יב האומר לחברו בית מביתי אני מוכר לך וכו'. נ"ב עיימ"ש בזה בתשובה לק' טארנאפאל קנה מקומה במהדורא ד' סי' קמ"ח בדין אם התנה עמו ליתן הטוב או עכ"פ הבינוני לא הגרוע אם יכול ליתן לו עיי"ש. ונשאלתי מק' בולקאמין שאיש אחד מטארנאפל קנה סחורה אצל איש אחד מקהלתינו קנאהלין של פאדים קודם פורים העבר וליקח אותם אחר פסח והיה לו בביתו ובא אחר פסח ואמר ששמע שיש בתוכם אבנים ואין רצונו ליקח והשיב המוכר שיתן לו בלא אבני' ויברור לו כ"ה שיהי' בלי אבנים והוא נתן לו קודם סך שלשים ריינש כסף על הסחורה ובא ביום אח"כ ליקח הסחורה וטען הקונה כשבא ליקח הסחורה אמר שצריך לברור לו בלא אבנים והשיב שעתה אין פנאי שהדבר צריך לעכב זמן והוא צריך ליסע בלילה על יריד למק"א והוא ג"כ אמר שיסע ויבא אחר ב' ימים וביום שני בלילה הים שרפה בקהלתינו ונשרף הסחורה ובאו לד"ת מחמת שנתן לו למ"ד ריינש כסף עכ"ל השאלה אשיבהו בקצרה הנה רו"מ לא ביאר ע"נ במה היה קנין הסחורה אם בכסף לבד ולא קנין אחר ולא סטימותא הנקרא האנדשלאג בזה הדין פשוט שההפסד על המוכר כמ"ש בחו"מ סי' רי"ד ס"ב עיי"ש אבל אם היה בו קנין ממש או סטימותא הנהוג בין הסוחרים אז ההפסד על הקונה דאינו דומה לראיות של רו"מ דיש חילוק דהיכי דהברירה ביד הקונה לברור איזה שירצה אז הוי אחריות ההפסד על המוכר אבל היכא דאין הברירה ביד הקונה רק ביד המוכר ואם הי' מראה לו אלו שאין בהם אבנים הי' מוכרח לקבלם הוי ההפסד על הקונה כמ"ש סי' רי"ד ואין על המוכר רק קב"ח שהיה לו כך וכך בלי אבנים ואז פטור מלהחזיר לו מעותיו ואין פנאי להאריך ע"כ התשובה: