א
המוכר חצר ובית הבד ומרחץ ועיר מה מכר בכלל. ובו ח סעיפים:
המוכר את החצר מכר בורות שיחין ומערות שבתוכה וכל הבתים החיצונים והפנימים ובתים שיש בהן החול והחניות הפתוחות לתוכה אבל שאינן פתוחות לתוכה אינן נמכרות עמה היו פתוחות לכאן ולכאן אם רוב תשמישים עמה נמכרות עמה ואם לאו אינן נמכרות עמה ולא מכר את המטלטלין שבתוכה (שאינן נמכרין בכלל הבית) (טור ס"ב) ובזמן שא"ל הוא וכל מה שבתוכה הרי כל תשמישי הבית אע"פ שמיטלטלין מכורין (בר מחיטי ושערי) (טור ס"ג) בין כך ובין כך לא מכר את המרחץ ולא את בית הבד שבתוכה (וי"א דאם מצר לו מצרים החיצונים הכל מכור (נ"י פ' המוכר הבית בשם הרשב"א) כדאמרינן לגבי בור ודות וכבר נתבאר לעיל סי' רי"ד דיש חולקין גבי בור ודות וה"ה כאן):
ב
המוכר את בית הבד מכר את האבן הגדולה הבנויה בארץ שטוחנים עליה זתים ואת הכלונסאות של ארז שסומכין (הקורה) (טור) בהם בעת טחינת הזיתים ואת היקבים ואת הכלים שנותנים בהם הזיתים הכתושים והם המפרכות (ואת הלוחות שנותנים סביב לזיתים שלא יתפזרו) (טור ס"ד) אבל לא מכר את הריחים העליונה ובזמן שאמר הוא וכל מה שבתוכו הרי כולם מכורים בין כך ובין כך לא מכר את הכובשות שמכבשין בהם הזיתים ולא את הגלגל ולא את הקורה וי"א דאם אמר הוא וכל מה שבתוכו הרי אלו מכורים (טור שם) וכן נ"ל עיקר ולא את השקים (פי' שקים מנוצה של עזים ומרצופים הן של עור) (ה"ה שם) ולא את המרצופי' ואם א"ל בית הבד וכל תשמישיו אני מוכר לך כולם מכורים ואם היו חוץ לבית הבד חניות ששוטחים בהם זיתים או שומשמים אם מצר לו מצרים החיצונים שלהן קנה הכל ואם לאו לא קנה אלא מה שבתוכה:
ג
המוכר את בית המרחץ מכר את בית הנסרים שיושבים עליהם כשהם ערומים ואת בית היקמים (פי' הם ספלאות של עץ שנותנים בהם מים לפני כל אחד ואחד) (ה"ה שם בשם אבן מיגש) שנוטלים בהם המים ואת בית הספסלים שיושבים עליהם בחצר המרחץ כשהם לבושים ואת בית הוילאות שמסתפגים בהם אבל לא מכר את הנסרים עצמם ואת היקמים עצמם ולא את הספסלים עצמם ולא את הוילאות עצמם ובזמן שא"ל הוא וכל מה שבתוכו הרי כולם מכורים בין כך ובין כך לא מכר הבריכות המספקות לו מים בין בימות החמה בין בימות הגשמים ולא בית כינוס העצים ואם א"ל מרחץ וכל תשמישיו אני מוכר לך הרי כולם מכורים אע"פ שהם חוצה לו ויש מי שכתב דדוקא כשהן בין המצרים וכתב לו אילין מצרנהא:
ד
המוכר את העיר מכר בתים בורות שיחין ומערות מרחצאות שובכות בית הבדים בית השלחין שבה ואת הסמוכין לה ואת החורשין (פי' תרגום יער חורשא ופי' ביברין פרדס שמאספין שם חיות וחפירה שמאספין בה דגים) המוקפים לה ואת השדות הידועים לה ואת הביברים של חיה ועופות ודגים שפניהם כנגדה אע"פ שרחוקים ממנה אבל לא מכר המטלטלין שבתוכה ובזמן שא"ל היא וכל מה שבתוכה אני מוכר לך הרי כולם מכורים בין כך ובין כך לא מכר את שיריה (פי' בגמ' בב"ב מאי שיריה פסקי באגי ופירש"י חתיכות בקעה הסמוכה לעיר אלא שמופלגת ממנה קצת שיש הפסק צונמא בינתים ושיריה לשון שירים הוא) ולא את בנותיה ולא את החורשים המוקצים ממנה ולא את החלק שיש לה בים ולא החלק שיש לה ביבשה ולא את ביברי חיה ועופות ודגים שאין פניהם כנגדה:
ה
המוכר את השדה מכר את האבני' הסדורו' לגדר ואת האבנים המונחות על העומרים מפני שהם לצרכה (ומכר את מצריו) (טור) ומכר את הקנים החלקים המונחים תחת הגפנים כדי להעמידם ומכר את התבואה המחוברת לקרקע אף ע"פ שהגיע להקצר ומכר את מחיצת הקנים שהיא פחות' מבית רובע אע"פ שהקנים שלה עבים וחזקים ומכר את השומיר' (פי' בית דירה שעושים לשומר השדה) העשוי' בטיט אע"פ שאינה קבועה ומכר את החרוב שאינו מורכב ואת בתולת השקמה (פי' שקמה אילן שעושה מין תאנים ובבחרותו שעדיין לא נכרתו ענפיו נקרא בתולת השקמה וכשיזקין ויכרתו ענפיו להחליפה נקרא סדן השקמה) אע"פ שהם עבים ומכר כל הדקלים שבה (אפי' העומדים על המצר) [טור] אבל לא מכר את האבנים שאינם סדורות לגדר ולא את האבנים שאינם מונחים על העומרים אע"פ שהם מוכנים לכך (וי"א דאם היו מונחות פעם אחת על העומרים הרי אלו מכורין) (טור וב"י בשם תוס') ולא את הקנים שבכרם שאינם מונחים תחת הגפנים אע"פ שהם משופין וחלקים ומוכנים לכך ולא את התבואה העקורה מהקרקע אע"פ שהיא צריכה לשדה (ליבשה שם) ובזמן שאמר ליה היא וכל מה שבתוכה הרי כולם מכורים בין כך ובין כך לא מכר מחיצ' הקנים שהיא בית רובע אע"פ שהקנים שבה דקים וקטנים ולא מכר ערוג' קטנה של בשמים שיש לה שם בפני עצמה כגון שקורין לה בוורד"א של פלוני ולא את השומירה בזמן שאינה עשויה בטיט אע"פ שהיא קבועה בארץ ולא מכר החרוב המורכב ולא סדן השקמה אפי'הם דקים ולא מכר את הבור שבה ולא את הגת ולא את השובך בין שלמים בין חרובים וצריך המוכר ליקח להם דרך מהלוקח כדי שילך בה עד אותו הבור או הדות או הגת או השובך שנשארו לו בתוך השדה ואם פירש ואמר חוץ מאלו אינו צריך ליקח לו הדרך:
ו
בד"א במוכר מפני שהיה לו ללוקח לפרש ולא פירש אין לו אלא אלו אבל הנותן מתנה קנה את כולו בין בשדה בין בבית בין בחצר בין בבית הבד כללו של דבר הנותן קרקע קנה המקבל כל המחובר לה עד שיפרש: הגה ודוקא מה שהוא בתוך הדבר הניתן אבל מה שהוא חוץ ממנה כגון יציע וחדר וכדומה אין חילוק בין מכר למתנה (המגיד פכ"ו דמכירה וב"י בשם הר"ן):
ז
וכן האחים שחלקו וזכה אחד מהם בשדה זכה בכולם והמחזיק בנכסי הגר החזיק בשדה זכה בכול' והמקדיש את השדה הקדיש את כולם:
ח
אף במוכר ולוקח אין כל אלו הדברים האמורי' וכיוצא בהם אלא במקום שאין שם מנהג ולא שמות ידועים לכל דבר ודבר בפני עצמו אבל במקום שנהגו שהמוכר כך מכר כך ה"ז מכור וסומכים על המנהג בין בקרקעות בין במטלטלין וזה עיקר גדול בכל דברי משא ומתן הולכי' אחר לשון בני אדם באותו מקום ואחר המנהג:
באר היטב חשן משפט
רט״ו
א
הבתים. ול"ד למ"ש בסי' רי"ד ס"ד וה' חילוקי דעות במוכר את החצר אי קנה האויר והכא משמע פשוט דקנהו מדקנה אפי' כל הבתים ובור ודות ואינך דקחשיב התם מיירי דלא מכר לו סתם חצר אלא א"ל קרקע רחב כך וכך אני מוכר לך לחצר דאז סברא הוא דאין בכלל אלא מה שבפרט עכ"ל הסמ"ע (והט"ז כתב דהתם איירי באויר שברומ' שיש רשות להמוכר לבנות ברומא ולהניח החצר באוירו משא"כ כאן דמיירי שקנ' מה שבתוך מחיצת החצר הן הבתים והן האויר אבל לא האויר שחוץ למחיצו' החצר):
ב
ושערי. דהן מידי דמיכל ועומדין למחייתו שאדם רגיל ללקחן עמו במקום שהוא. סמ"ע:
ג
מכורים. משמע דקאי נמי אשקים ומרצופים וכ"כ הרמב"ם והב"י. שם:
ד
מצר. בש"ס ובטור איתא דבעינן נמי שיאמר בית הבד וכל תשמישיו אני מוכר לך וכן דעת המחבר וקאי אמ"ש לפני זה. שם:
ה
העיר. במשנ' פרק המוכר את הבית פליגי אי מכר את הסנטר ועיין פירושו בש"ס שם ופסק הרי"ף דלית' לדרשב"ג וכ"פ הרמב"ם ור"ע ברטנורה בפי' המשנה והרא"ש תמה על הרי"ף ולק"מ ותמיה לי על הרא"ש דהא בפ' הספינה אוקימנא בשטה וכל כה"ג לית הלכת' כחד מינייהו וכמ"ש הרי"ף והרא"ש שם וכ"כ עוד בכה"ג בסוף ב"מ וגם בגיטין גבי רשב"ג סבר מרא' מקום הוא לו וכ"פ ברמזים גבי גט פשוט ומקושר ששינ' פסול ע"ש נ"ל. ש"ך:
ו
לצרכם. אע"ג דכל הני תשמישים אינן מחוברי' לקרקע נינהו מ"מ כיון דקבועין ועומדים ומיוחדים לשדה או בית זה הן נמכרין עמו. סמ"ע:
ז
מצריו. פי' מצרי השדה עצמו. שם:
ח
וצריך. עיין בתשובת רשד"ם סי' רצ"ח:
ט
במוכר. כתב הסמ"ע הטעם דנהי דאמרו מוכר בעין יפה מכר היינו דוקא במכר לו בית דמשייר הבור והדות לנפשו בזה אמרינן דאפילו דרך לבור ודות לא שייר לנפשו דכיון דפירש לו שמכר לו בית אותו בית מכר לו בשלימותו אבל בור ודות וגג לא מכר לו כיון דאינן בכלל שם בית ואמרינן כיון דמסתמא לא מכר לו אלא משום דזוזי אנסוהו למכור מאי דמכר מכר ומאי דלא מכר לא מכר והמע"ה עכ"ל ועיין בתשובת מבי"ט ח"ב סי' מ"ו וסי' ס"ו:
י
והמקדיש. דכל המקדיש בעין יפה לגמרי מקדיש דאם לא כן מי הכריחו להקדיש וכמו שכתוב הטעם במתנה. סמ"ע:
באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט
רט״ו
א
א) ל' הרמב"ם פכ"ד מהלכות מכירה דין ו' משנה וברייתא ב"ב דף ס"ז ע"א דכתב ה"ה שהבור והדות מכור בחצר ולפי שהחצר עשוי לכביסה ולהשקות בהמות משא"כ בבי' מנימוקי הרשב"א והרב אבן מיגש כ' לפי שדרך החצרות להיות בהן בור ודות ואין דרך הבית בכך
ב
פי' שמוציאין ממנו זכוכית:
ג
ב) ברייתא דר' חייא וכדמוקי לה בגמ' שם:
ד
ג) שם במשנה:
ה
ד) לשון הטור מהא דאמרי' בפרק מי שמת דף ק"ז ע"א:
ו
ה) שם ושם במשנה דף ס"ז ע"א:
ז
ו) ואמר לו כל מה שבתוך המצרים אלו אני מוכר לך כ"כ הנ"י שם:
ח
ז) לשון הרמב"ם שם פכ"ה דין ז' משנה שם ע"ב ואמרו בגמרא ים טלפחא
ט
כתב ה"ה זה כתב במקום ים הנזכר במשנה ול' אבן מגש ז"ל והיא כמו אבן רחים בנויה ע"ג אצטבא שעליה טוחנין את הזיתים:
י
ח) מפורש בגמ' בפי' בתולות הנזכר במשנה:
יא
ט) ברייתא שם פי' הבור שיורד לתוכו והיא חקוקה ועשויה כמין נקב:
יב
י) הוא לפי גירסת הספרים שלפנינו בברייתא מכר את הנסרים וכמו שפי' כרשב"ם שנראה בעיניו שמחוברין היו:
יג
כ) שם ברייתא:
יד
ל) כתב ה"ה שם בבריית' ואף גירסת המשנה נראה שהיא כן אע"פ שהיא מוחלפת במקצת ספרים
טו
מ) והב"ח כתב ☜כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא ספקא דגירסות המע"ה
טז
נ) ברייתא דף ס"ח ע"א גבי מרחץ
יז
ס) עובדא שם לקמיה דרב יוסף וכו' וכדא"ל רב אשי
יח
ע) כתב ה"ה בשם ר"ש שעיקר תשמישן למכור בהם פת יין ושוטחין בו ג"כ זתים יכול לייבשן לעשות בהן שמן
יט
פ) ל' הרמב"ם שם דין ט' מפורש במשנה וברייתא (שם דף ס"ז ע"ב) בגירסא ההלכות הרב המגיד
כ
צ) שם בברייתא
כא
ק) שם ריש דף ס"ח
כב
ר) טור ס"ה וכ"כ הרמב"ם שם
כג
ש) ל' הרמב"ם שם ריש פכ"ו משנה שם
כד
ת) כ' ה"ה פי' בגמ' באגי ופי' באגי בקעות (פי' ר"ש שדות) וכו' ולשון זה כולל בין שדה בית הבעל וגנונייתא ויש מקומות שענינו גנות לבד וכאן הכל בכלל
כה
א) כתב ה"ה נלמד משיריה וכמו שיתבאר
כו
ב) ברייתא שם ע"ב
כז
ג) ברייתא ואוקימתא דגמ' שם
כח
ד) שם במשנה ומפרש שם ואפי' היו בה עבדים ובהמה ומפרש בגמרא אע"פ דניידי ומכ"ש חיטי ושערי וכסף וזהב דהוי מטלטלי דלא ניידי ה"ה בשם ר"ש שם בברייתא
כט
ה) כגי' הרמב"ם שם בברייתא וגירס' הר"ש והיא גירסת הספרים שלפנינו הרי אלו נמכרים עמה וכתב הב"י ורבינו (הטור) השמיט דינם ואפשר משום דמספקא ליה איזו גירסא עיקר
ל
ו) שם דין ב' משנה סוף דף ס"ח
לא
ז) שם ריש דף ס"ט כדמפרש לה עולא
לב
ח) שם בגמ' הכי תרגימו וכו' וכתב הרב המגיד והמחבר פסק כב' הלשונות דלענין הדין שניהם אמת ולא נחלקו
לג
ט) כרבנן שם בגמרא
לד
י) ג"ז שם בגמרא
לה
כ) שם דין ג' שם במשנה ופי' מחיצת קנים הרבה גדילין בקלח אחד ויתר הדינים מבוארי' במשנה בביאור ובגמ' הרב המגיד שם
לו
ל) מימרא דרב משרשיא שם ע"ב וכמ"ש הרשב"ם שם
לז
מ) ג"ז באותה משנה שם עם ביאור הגמ' ופי' הר"ש הטעם שהרי הוא כמי שמכר ב' שדות לחבירו ויש לו עוד שדה אחת בתוך השתים וא"ל ב' השדות וכל מה שיש בתוכן דאין השלישי שביניהן מכור וכו' ומחיצת הקני' וסדן השקמ' וכו' חשובין שדה בפני עצמן ה"ה שם
לח
נ) משנה שם ריש דף ע"א
לט
ס) שם בפ"ט ד"ד ושם במשנה וכתב ה"ה בשם הרשב"א דלאילנות המשויירין א"צ דרך ור"ש ז"ל כתב דאף לאילנות צריך ונלע"ד שהמחבר השמיט מחלוקתם וכתב סתם ונלע"ד שדעת הרמב"ם כדעת הר"ש שהרי לא הזכיר אילנות
מ
ע) שם דין ה'
מא
פ) דנותן בעין יפה נותן
מב
צ) וכתב ה"ה אבל לא התבואה התלושה אע"פ שהיא צריכה לקרקע (ליבשה שם) וכתב עוד ☜שאין זה אלא במתנת קרקע אבל בספינה ויתר המטלטלין הנותן והמוכר שוין וכ"כ ר"ש ז"ל וכ"כ רמ"א ס"ס ר"ך
מג
ק) בשם הרב אבן מגש ולדבריו הסכים הרשב"א
מד
ר) שם דין ו' שם במשנה
מה
ש) שם דין ז' מהא דמסיק בגמ' שם דף ס"א ע"ב היכי דמי אילימא דקרו ליה לבית בית ופי' וכיוצא גבי צמד בקר שם דף ע"ז ע"ב הנה הכל לפי הלשון שקורין באותו מקום וכן שנינו בתוספתא בד"א במקום שלא נהגו אבל במקום שנהגו הכל כמנהג המדינה וזה מבואר ה"ה
מו
ת) שם דין ח' וכ"כ המחבר עוד בסי' רי"ת סי"ט ור"ך סט"ו:
ביאור הגר"א על שולחן ערוך חושן משפט
רט״ו
א
שאינן נמכרין כו'. רשב"ם ד"ה אבל:
ב
בר כו'. שם ד"ה הרי כו' וכמ"ש בגמ' שם ק"נ א' אמר כו':
ג
(ליקוט) ואת הלוחות כו'. אבל הרמב"ם מפ' נסרים הן הבתולות ולכך השמיטו. ורי"מ גריס את הסירים ופי' בו פי' אחר ע"ש. והשמיט את הרחים התחתונה שהוא בכלל ים לפירושו כנ"ל (ע"כ):
ד
וי"א דאם כו'. כגי' שלנו במתני' ודלא כברייתא כמ"ש ר' לא שנאה כו':
ה
ויש מי כו'. גמ' שם. וס' הראשונה היא דעת הרמב"ם וס"ל דמש"ש והא תני כו' ר"ל בחנויות דבית הבד וע"ז אר"א שם חזינן כו' וחילקו בגמ' בין מצר או לא דוקא בחנויות דבית הבד וס' האחרונה. ס"ל דמש"ש והא תני כו' קאי אמרחץ:
ו
(ליקוט) המוכר כו'. כ' הרי"ף שם ולית ה' כרשב"ג ותמה הרא"ש עליו ואשתמיטתיה מ"ש הרי"ף בפ' ג"פ והעתיק הוא עצמו דבריו שם סי' מ' דהאי כללא ל"ד כו' וכ"ש כאן דאוקמניה בשיטה שם ע"ח ב' וכמ"ש הרי"ף ורא"ש בפ' ג"פ ס"ו וכ"פ הרמב"ם בפי' וכ' דסנטר הוא שומר העיר דלישנא דקאמר באגי נדחק שם בגמ' מאד לומר איפוך דברי ר' יהודה והא כדאי' וס"ל כרשב"ג בחדא ופליג בחדא ועוד דסוגיא בכ"מ דסנטר גברא כמ"ש בגטין פ' ב' לשם סנטר כו' ובתוספתא וירושלמי פ"ה דב"מ עכו"ם שנעשה סנטר ובב"ר וש"מ ומב"ר שם מ' כפי' הרמב"ם ור"ח דהוא שומר העיר דלא כפי' רשב"ם להרבות תחומי השדות. וז"ש בית השלחין שבה ואת הסמוכין לה שבה היא גינונייתא ואת שדות הידועין לה הוא באגי וכמש"ש פיסקי באגי כו' הא באגי כו' מ"מ אין ראיה משם דללישנא דקא' גינונייתא האי ברייתא דקא' דוקא פיסקי בגי כו' דוקא לר' יהודה ורשב"ג וכמש"ש איפוך רי"א סנטר כו' אלא דקי"ל כלישנא דקא' בגי וכנ"ל. ומ"ש שבה ואת הסמוכין לה למד מבאגי דהוא חוץ לעיר ואפ"ה מדזבני וכ"ש בגינונייתא וכ"כ רשב"ם שם ד"ה גינונייתא כו' וקרא לגינונייתא שלחין כלשון מתני' שכ"ה נק' בכל המקומות אלא דגמ' קא' דג"ז נכלל כאן וערמב"ן ועתוס' שם ד"ה ה"ג כו' (ע"כ):
ז
שבה ואת הסמוכים לה. מפ' גינונייתא וערשב"ם שם ד"ה גינונייתא וע"כ צ"ל כן דאל"כ ליפלוג בגינונייתא גופא וכ"ש למסקנא דאפי' באגי מזדבנא:
ח
ואת החורשים כו'. כמש"ש והא קתני אבל כו':
ט
(ליקוט) בין כך כו'. כ"ה בתוספתא שם וערשב"ם ד"ה ה"ג איפוך כו' (ע"כ):
י
(ליקוט) הסדורות כו' המונחות כו'. הכל כרבנן דיחיד ורבים ה' כרבים ועוד דר"מ אוקמינהו בשיטה שם ע"ח ב' (ע"כ):
יא
ומכר את מצריו. צ"ל לקמן קודם ומכר כל הדקלים וכ"ה בטור וערשב"ם ד"ה א"ר משרשיא כו':
יב
(ליקוט) הקנים החלקים. כפי' תוס' שם ד"ה מחולקין כו' (ע"כ):
יג
(ליקוט) השומירה העשויה כו'. כגי' ר"ח בתוס' שם ד"ה ואת כו' וכ"ה גי' הרי"ף ורא"ש וש"פ (ע"כ):
יד
(ליקוט) אבל לא כו'. שם במתני' וגמ' וכרבנן וכנ"ל (ע"כ):
טו
(ליקוט) וי"א כו'. תוס' שם ד"ה והוא כו' (ע"כ):
טז
(ליקוט) לייבשה שם. רשב"ם שם ד"ה דצריכה כו' (ע"כ):
יז
(ליקוט) עד אותו הבור כו'. ס"ל דמ"ש וצריך כו' לא קאי רק אהאי סיפא לא את הבור כו' וכ"מ ברשב"ם שם ד"ה במוכר דאפי' כו' כגון כו' (ע"כ):
יח
(ליקוט) מפני כו'. כפי' ר"ח ברשב"ם שם ד"ה זה כו' (ע"כ):
יט
בין כו'. ר"ל דבד"א דמתני' קאי אכל הפרק ההוא:
(ליקוט) בין כו'. ר"ל בכל הפירקין דפ"ד והוא מ"ש בסי' זה וכ"כ הרשב"ם שם עג א' ד"ה מרצופין כו' וע"ל ס"ס ר"ך (ע"כ):
כ
(ליקוט) כל המחובר כו'. וכ"כ רשב"ם ע"א א' בד"ה אבל כו' ומיהו כו' ועבה"ג ס"ק צ' שכ' דאפי' תבואה שצריכה לקרקע אבל רשב"ם שם כ' דוקא שא"צ לקרקע ודבריו נכונים דהא כולה מ' בכל פירקין וז"ש שם רשב"ם או כ"ד שלא הוצרך לתנא כו' ואח"כ מצאתי לרמב"ן ז"ל שכ' ואפשר נמי דלא עדיף מתנה ממכר אלא לדברים המחוברים לקרקע בתוכו אבל דברים התלושין כגון אבנים שאינן לצרכה ותבואה התלושה שניהן שוין וכן נראה דעת הרמב"ם אבל רואה אני את דברי הרשב"ם ממש"ש עט ב' לת"ק דבהקדש הקדיש מימיו אע"ג דבמכר מכר בור לא מכר מימיו וערשב"ם ד"ה סבר לה כאבוה כו' וה"ה למתנה דכהקדש דמיא עכ"ל (ע"כ):
(ליקוט) ס"ה עבה"ג ס"ק צ' ועמש"ל שרשב"ם חולק והסכים עמו הרמב"ן ממש"ש ע"ט וס"ל כאבוה כו' אבל לת"ק קדוש אע"ג דבמים מכונסין איירי דכתלושין הן וערשב"ם שם א' ד"ה מים כו' (ע"כ):
כא
ודוקא כו'. עתוס' שם ד"ה האחין. וא"ת כו'. ותי' הרי"מ שדרך כיון שהוא חוצה לה אין חילוק בין מוכר לכל הנך והרמב"ן הביא כן הירושלמי שם סיוע לדבריו דאמר שם ר"א שאל על כל התורה הושבה או על הראשונה הושבה ר"ל אם בד"א כו' קאי ג"כ אדרך או רק אמ"ש שם לא מכר כו' ואמר נשמיענה מן הדא האחין שחלקו יש להן דרך זע"ז והיינו כדברי הרי"מ ואמר שם ואית דבעי מימר הכי אר"א האחין שחלקו כו' המחזיק בנכסי הגר כו' ור"ל דהא ע"כ במחזיק בנכסי הגר החזיק בשדה לא החזיק בדרך שחוצה לו ה"נ בכל הנך בנותן לרבנן וכן בכולם:
(ליקוט) ודוקא כו'. ערשב"ם שם ד"ה זכה בכולה כו' ומיהו כו' וכמש"ש ס"ה ואף שמואל ל"פ אלא משום דס"ל כר"ע אבל לכ"ע כדין לקוחות הם וכמש"ש ואזדו לטעמייהו כו' וערשב"ם שם ד"ה האחין כו' וכ' הרמב"ן וכן אמרי' בירוש' ר' אלעזר שאל על כל הושבה או על הראשונה הושבה ור"ל אי קאי בד"א כו' גם על הסיפא פלוגתת ר"ע וחכמים בדרך או על רישא בלבד לא מכר לו כו' נשמעיניה מן הדא האחין שחלקו יש להן דרך זע"ז ואית דבעי מימר כו' שפשט לו מסיפא בנכסי הגר כו' ושם ודאי א"א לומר שזכה בדרך וה"ה לרישא במתנה כו' ע"ש (ע"כ):
(ליקוט) ודוקא כו'. עמש"ל וכ' רמב"ן וא"ל דא"כ אמאי אמרי' ס"ה א' ולא היא כו' התם כיון ששניהן יוצאין מרשותו אמרי' לזה נתן עין יפה יותר מזה וערשב"ם שם במתני' ע"א א' ד"ה זכה הנ"ל שכ' טעם משום דא"ל אדור כו' אבל זהו לגירסתו לימא אזדו לטעמייהו כו' אבל ר"ח ותוס' שם ד"ה ה"ג גרסי ואזדו לטעמייהו וצריכא ואף לגי' רשב"ם ק' מאי ס"ד ועוד דהל"ל להיפך הצריכותא ג"כ דבאחין סד"א דמודה רב משום דכמתנה דמיא (ע"כ):
כב
אף כו'. ערשב"ם שם פ"ג ב' ד"ה לא. ובתוספתא כו':
כג
ולא שמות ידועים כו'. עבה"ג וכן ברפ"ג דב"ק ה"ד אי דקרו לכדא כו':
מאירת עיניים על שולחן ערוך חושן משפט
רט״ו
א
המוכר את החצר כו'. דשם חצר כולל כל הבנוי בתוכו ומיוחד לבני החצר לאפוקי מרחץ ובית הבד דיש להן שמות בפני עצמן והרבה חצירות ישנו דאין מרחץ ובית הבד בתוכן והא דכתב הטור והמחבר בסימן שלפני זה בסעיף ד' ה' חילוקי דיעות במוכר את החצר אי קנה את האויר וכאן משמע דפשוט דקנהו מדקנה אפילו כל הבתים והבור והדות ואינך דקחשבי כתבתי בפרישה דלעיל מיירי דאינו מוכר לו סתם חצר אלא א"ל קרקע רחבה כך וכך אני מוכר לך לחצר דאז סברא הוא דאין בכלל אלא מה שבפרט וע' דרישה מ"ש עוד מזה:
ב
הבתים החיצוני' והפנימי' ע' בפרישה שם כתבתי דהר"ן פירש פנימית שאין לה פתח לחצר ודריסת רגלי' לחצר הוא דרך בית החיצון שפתוחי' לתוכו:
ג
וחנויות הפתוחים לתוכו פי' שמיוחדים לבני החנר למכור צרכיהן:
ד
שאינו נמכרין בכלל הבית. פי' אותן המטלטלי' שאינן נמכרין מן הסתם עם מכירת הבית כמבואר בסי' שלפני זה אינן מכורין ג"כ בכלל מכירת חצירו מהסתם:
ה
בר מחיטי ושערי. דהן מידי דמיכל ועומדין למחייתו שאדם רגיל ללקחן עמו במקום שהוא:
ו
הכל מכר. כדאמרינן לעיל כו' פירוש לעיל סי' רי"ד ס"ב שם מסיק בהג"ה ז"ל ויש חולקין אם כתב לו ולא שיירית כו' וה"נ מיירי בדמצר לו מצרים וגם אמר לו כל מה שבתוכו דהג"ה זו קאי אמ"ש המחבר לפני זה ואמירת כל מה שבתוכו ה"ל ככתיבת ולא שיירית בזבינא אלין כלום וכ"כ בנ"י ע"ש וכ"כ מור"ם בהג"ה בסי' רי"ד בסי"א ועמ"ש שם עליו עוד:
ז
דיש חולקין גבי בור ודות וה"ה כאן פי' כמו שחולקין שם לענין בור ודות (והוא מ"ש המחבר שם בסי' רי"ד ס"ב ע"ש) ה"ה שחולקין כאן לענין מרחץ ובית הבד אבל לענין בור ודות פשיטא דנמכרין במכירת סתם חצר וכמ"ש הטור והמחבר בריש הסעיף בפשיטות והוא משנה וגמרא ועמ"ש שם בסימן שלפני זה ס"ב דאם מצר לו מצרי' וכתב דמכר לו כל מה שבתוך המצרים נראה דהכל מודים דהכל מכור דהוא עדיף מכתב לו ולא שיירית ליה בזביני אלין כלום דאז יש לומר דבור ודות במכירת בית או מרחץ ובית הבד במכירת חצר לאו בכלל זביני אלין נינהו ואין נכנסין בגדר שם סתם בית או חצר משא"כ כשכותב לו בהדי' וכל מה שבתוך המצרים וי"ל דאמירת כל מה שבתוך המצרים עדיף מאומר הריני מוכר לך החצר וכל מה שבתוכו ואח"כ מצר לו מצרי' וצ"ע:
ח
המוכר את בית הבד כו'. המחבר העתיק לשון הרמב"ם ולשון הטור אינו כן בקצת דבריו והוא ע"פ פי' רשב"ם והוא יותר נכון כמ"ש בדרישה ע"ש:
ט
והם המפר כו' פירוש הן הן מה שנקרא בגמרא "מפרכסת וכן הוא במיימוני ולא כעיר שושן שכתב ואת המפרכות דמשמע מדבריו שהן כלים אחרי' ונמשך בזה אחר דברי ב"י שתמה על הטור למה לא כתב ג"כ המפרכות וכבר כתבתי בדרישה דלא קשה מידי דכלים שנותנין בהם זתים הכתושי' נקרא מפרכות על שם שנותני' בהם זתים הכתושי':
י
הרי אלו מכורי' גם הב"י והד"מ תמהו "על הרמב"ן במ"ש עליהן דבין כך ובין כך אינן מכורין ולא כע"ש שכתב כדברי המחבר והשמיט הגהות מור"ם שכתב די"א דהרי אלו מכורין ושכן נ"ל עיקר:
יא
השקין הם עשוים מנוצה של עזים ומרצופין הן ג"כ שקין ועשויים מעור:
יב
ואם א"ל בית הבד כו' כול' מכורי' משמע דקאי נמי אשקי' ומרצופי' וכ"כ הרמב"ם והב"י וכתבתי בפרישה שיש להגיה כן בטור ועמ"ש בדרישה ע"ז:
יג
ששוטחין בהן זיתים כו'. פי' אע"ג דמוכרין בהן ג"כ יין ופת שע"ש זה נקרא חניות:
יד
אם מצר לו מצרי' החיצוני'. בגמרא ובטור כתב דבעי' שמצר לו מצרי' ושיאמר בית הבד וכל תשמישיו אני מוכר לך וע"ש וכן דעת המחבר וקאי אמ"ש לפני זה:
טו
את בית הנסרי' כו'. פירוש דוקא החדר עצמו המחובר ובנו לכך שמצניעי' שם הני תשמישי מרחץ הוא דנמכר בכלל מכירת המרחץ אבל התשמישי' עצמן שהן מטלטלי' ואינם קבועי' ועומדי' אינן מכורין בסתם וכדמסיק:
טז
היקמי' הן כלי' קטני' שנוטל כל אחד בהן מים לרחצו מהם. וי"מ יקמי' הגיגית הגדולה ששופכין בה מים הרבה:
יז
בין בימות החמה כו'. ר"ש פיר' לרבותא בזה קאמר אפי' בימות החמה דיש בהן מעט מים וה"א דיהיו אז בטלי' אגב המרחץ קמ"ל דלא ובטור לא כתב בין בין וכתבתי בפרישה דכוונתו הוא דאע"ג שבכל משך השנה בימות החמה ובימות הגשמים שואבין מהן לצורך בית המרחץ וה"א דיהיו בטלין בהן קמ"ל ועמ"ש שם עוד מזה.
יח
ולא בית כינוס העצים פי' לא העצי' ולא המים ולא בתיהן שהן מכונסי' בו שום אחד מהן אינו מכור דמיוחדין הן ג"כ לתשמישי' אחרי' ועפ"ר:
יט
בית השלחין. בבית השלחין זה כולל שדה בית הבעל וגם גינות דשניהן נקראין כן. שדות ע"ש שצריכי' מים הרבה וכתיב ושולח מים על פני חוצות. גינות על שם שנאמר שלחייך פרדס רמוני' שמשלחי' פירות בכל שנה כ"כ המגיד משנה פכ"ח דמכירה ולכאורה היה נראה דאינו בכלל שדות מדכתב הרמב"ם והטור והמחבר כאן אחר זה שדות הידועות לה וצ"ל דשדות בית הבעל יש להן שם בפני עצמן ושדות שבסמוך איירי משאר שדות:
כ
החורשין פי' יערי' שסביבות העיר:
כא
כולם מכורי' כו' פי' ואפילו בהמה ועבדי' ושאר כל המטלטלי' שבה טור ס"י:
כב
לא מכר את שיריה ולא את בנותיה כן הוא לשון הברייתא פ' המוכר את הבית (בבא בתרא דף ס"ח ע"ב) ומפרש שם הגמרא שיריה פסקי באגי ופי' רש"י חתיכת בקעה הגדולה הסמוכה לעיר אלא שמופלגת ממנ' קצת שיש הפסק צונמא בינתי' ושיריה לשון שיריים הוא עכ"ל ר"ש ובא לומר דאל תתמה מהענין שיריה לפסקי באגי ומ"ה כתב דהוא לשון שיריי' דפי' דבר קטן הנשאר מדבר גדול אף כאן הוא חתיכה בקעה מבקעה גדולה שהופסקה בצונמא ומ"ה אינה נמכרת עם העיר אף שבקעה הגדולה הסמוכה לעיר נמכרת עמה זו שהופסק' בצונמא ממנו לא נחשב מן העיר וכ"כ המ"מ בהדיא בריש פכ"ו דמכירה:
כג
ומ"ש ולא את בנותיה ר"ל הכפרי' הסמוכי' ר"ש ול' המחבר כאן הוא לשון הרמב"ם פכ"ו שהוא כל' המשנה והברייתא דלשם וכל זה הביא נמי הב"י ע"ש ומהתימה על "עיר שושן שבמקום "שיריה הנ"ל בברייתא ובגמ' וברמב"ם ובל' המחבר כתב הוא ז"ל בין כך ובין כך לא מכר את "התכשיטין ואת "השירין שבתוכה שאינם שייכי' לה כלל ולא את בנותיה כו' עכ"ל מוכרח מדבריו שהוא סבר שיריה שכ' הרמב"ם והמחבר בזה הוא ל' שירין ונזמי' ולכך כתב ולא התכשיטין והשירין ולכך כתב נמי שבתוכו דאלו פי' ג"כ שירי בקעה לא שייך בה לשון שבתוכה ומה"נ סיים וכ' שאינם שייכי' לה כלל והן דברי' בטלי' ואינו עולה על הלב לפרש כן מכמה טעמי' ואיך לא ראה לפניו ל' הגמ' ופירש"י והמ"מ ודבר הלמד מענינו שוב ראיתי בע"ש בדפוס הנדפס בפראג שלישית הוגה ע"ד שכתבתי:
כד
ולא את החלק שיש לה בים כו'. פי' ר"ש שיש להעיר חלק אחד בים ונקרא בשם העיר אלא שעומד בים:
כה
ולא החלק שיש לה ביבשה. פירש"י שהוא ג"כ ביבשה כמו העיר אלא שמופלג מן העיר ומיהו על שם העיר נקרא עכ"ל אלא שרשב"ם גורס שם בבריתא דחלק זה שבים ושביבשה נמכר עם העיר והרמב"ם גרס בברייתא אינו נמכר עם העיר וגם המ"מ כתב שם על דברי הרמב"ם פיר"ש וכתב שהרמב"ם חולק עם רשב"ם ולא כתב שהיה לו גירסא אחרת בגמ' והמחבר נמשך אחר ל' הרמב"ם והטור השמיטה ולא כתב מהאי בין כך ובין כך כו' והלאה ועד"ר שכתבתי קצת טעם לדבריו:
כו
מכר את האבני' כו' אע"ג דכל הני תשמישי' אינן מחוברי' לקרקע נינהו מ"מ כיון דקבועי' ועומדי' ומיוחדי' לשדה או בית זה הן מכירין עמו:
כז
המונחי' ע"ג העמרי'. בטור כתוב אם הונחו פעם אחת סגי וכמ"ש מור"ם בסמוך:
כח
ומכר את מצריו. פי' מצרי השדה עצמו והוא מהטור ובסמוך כתב מור"ם לשון הטור דאפי' הדקלי' דעל המצר ג"כ מכורי' עמו וכן הוא בגמרא וילפינן לה מאברהם שקנה שדה מעפרון וכתיב ביה ויקם שדה עפרון אשר במכפלה וגו' וכל העץ אשר בשדה אשר בכל גבולו סביב לאברהם למקנה וסביב פירושו המצר:
כט
הקני' החלקי' כצ"ל בלא וי"ו וכן הוא ברמב"ם ובטור ור"ל שמקלפין הקליפה מעל גבי הקני' כדי שלא יתליעו ומעמידי' הקני' תחת הגפני' כדי להחזיקן ויעמדו על עמדם ובטור כתב גם קנים הללו והוא שהועמדו פעם אחת תחת הגפני' ע"ש וס"ל דהזמנה לכך לחוד לאו מילתא היא:
ל
ומכר את מחיצת הקנים. כן הוא ברי"ף ורמב"ם מחיצה אבל בגמ' שלנו וברשב"ם כתוב חיצת הקנים בלא מ"ם ראשונה ופירשב"ם חיצת קני' קני' הרבה גדלי' בקלח א' וכשהיא פחות' מבית רובע אינה חשובה להיות לה שם בפ"ע ונראה דגם מחיצת פירושו הכי:
לא
ומכר את השומירה הוא סוכת נוצרים ששומרי הכרם יושבים בתוכו:
לב
העשוי בטיט פי' שמלופף על גבה וסביבות כותליה בטיט דאז מחשב קבוע ועומד בכרם ונמכר עמה אע"פ שאינ' קבוע להיות' מחובר בכרם עצמה אבל כשאינו מכוסה בטיט כל סביב' מחשב כדבר המיטלטל אע"פ שמחוברת בקרקע הכרם וכדמסיק בסמוך ובטור כתב איפכא דכשהיא מכוסה בטיט היא חשובה ויש לה שם בפני עצמה ואינה נמכרת עמה אע"פ שקבוע בכרם עצמה וכשאינה מכוסה בטיט נמכרת עם הכרם אף שאינו קבוע בכרם עצמו ומהתימא שלא הביאו מור"ם לפחות לי"א.
לג
שאינו מורכב היינו קודם שיזקין:
לד
ואת בתולת השקמה. פי' בעוד השקמה בבחרותו אבל כשמזקין קוצצין ענפיה ובאין אחרים במקומן ונקראת סדן השקמה ונעש' חשוב ואינו בטל לגבי השדה ואע"פ שאמר הוא וכל מה שבתוכו כמ"ש בסמוך והטעם כתב המ"מ מפני שהם חשובים כשדה בפני עצמו וחד שדה מכר לו ולא שני שדות ועפ"ר מ"ש עוד מזה:
לה
ומכר כל הדקלים כו'. וכ"כ נ"י פרק המוכר בית וז"ל דהמוכר שדה מכר את הכרם וכן כל שאראילנות בכלל שדה הם עכ"ל ד"מ ר"ס רי"ו:
לו
וצריך המוכר ליקח להם דרך כו'. "עד ואם פירש ואמר חוץ כו' כבר נתבאר טעמו בסי' שלפני זה ס"ב ע"ש:
לז
בד"א במוכר כו'. הטעם דנהי דאמרו דמוכר בעין יפה מכר דהיינו דוקא במכר לו בית דמשייר הבור ודות לנפשו בזה אמרי' דאפי' דרך לבור ודות לא שייר לנפשו דכיון דפי' לו שמכר לו בית אותו בית מכר לו בשלימותו אבל בור ודות וגג אמרינן דלא מכר לו כיון דאינן בכלל שם בית ואמרי' כיון דמסתמא לא מכר לו אלא משום דזוזי אנסוהו למכור מאי דמכר מכר ומאי דלא מכר לא מכר והמע"ה:
לח
אבל בנותן מתנה דלא היה לו שום אונס המכריחו להמתנה אלא שבעין יפה ונפש חפיצה נתנו לו בכזה אמרינן דכל השייך לו וקבועים בו נתן מיהו מה שחוץ ממנו כגון יציע וחדר וכדומה כיון דלא הזכירו כלל לא אמרי' דהוה בכלל המתנה וכמ"ש מור"ם:
לט
כללו של דבר הנותן קרקע. דוקא בקרקע יש חילוק בין מכר ומתנה לענין זה ולא במטלטלין וכמ"ש הטור ומור"ם לקמן בס"ס ר"ך ע"ש:
מ
כל המחובר לה כו'. ז"ל רשב"ם מיהו אם יש שם מעות או תבוא' תלושה שאינה צריכה לקרקע או כל דבר שלא הוצרך התנא דמתני' להזכיר ולומר דאינו נמכר בכלל בית או חצר או שדה משום דהוא מילתא דפשיטותא דאינו בכלל שדה כלל ההיא ודאי לא קנה לה ג"כ המקבל מתנ' עכ"ל וכן דעת המחבר ומזה נשמע דכל מה שאמרו דכשאומר כל מה שבתוכו מכור לך דבכללו הוא אפי' דברים התלושים כנ"ל מכ"ש דהוא בכלל מתנה וק"ל:
מא
וכן האחים שחלקו. דכיון דבאו לחלוק ולוקח זה שדה זו וזה השני נסתלקו זה מזה לגמרי בכל שהוא קבוע ועומד בו:
מב
והמחזיק בנכסי הגר כו'. פי' בחזק' אחת שמחזיק בשדה זו זכה נמי בחרוב המורכב וסדין השקמה וכדומה לו דהוה ליה כשני שדות ואין מצר ביניהם דקנהו הזוכה בחזקה אחת כמו שכתבתי לקמן בסי' ער"ה:
מג
והמקדיש כו' דכל המקדיש בעין יפה לגמרי מקדיש דאם לא כן מי הכריחו להקדיש וכמ"ש הטעם במתנה:
פתחי תשובה על שולחן ערוך חושן משפט
רט״ו
א
אבל הנותן מתנה כו'. ע' בתשובת בית אפרים חח"מ סי' ל"ג שהביא בשם דודו הגאון מו"ה סענדר ז"ל שפסק הלכה שלא קנה המרתף והמחילות אף בנותן כיון שלא כתב ליה עומקא ורומא והביא ראיה מדברי הרדב"ז שהעתיק המבי"ט לענין גג (נראה כוונתו דבתשובת המבי"ט ח"ב הי' ט"ו הועתק שם תשובה שהשיב הרדב"ז ז"ל בענין מתנת ש"מ וכתב שם וז"ל ואם יש לגג מעקה גבוה עשרה ויש בו ד' אמות לא קנה הגג ולא המים היורדים עליו עכ"ל. ולא פי' שום טעם בזה ומפרש הגאון מהר"ם הנ"ל דהיינו משום שלא כתב לו עומקא ורומא דס"ל דמה דאיתא במשנה סופ"ד דב"ב בד"א במוכר אבל בנותן מתנה נותן את כולם קאי על מה דאיתא בתחלת פרק הנ"ל המוכר את הבית לא מכר היציע כו' ולא את הגג בזמן שיש לו מעקה כו' לא את הבור ולא את הדות אע"פ שכתב לו עומקא ורומא ופירשו המפרשים זולת הרשב"ם דהך אע"כ כו' נמשך גם על ולא את הגג ובזה קאמרה המשנה הנ"ל דבנותן נותן את כולם והיינו באם כתב לו עומקא ורומא דבמוכר לא מהני ובנותן מהני אבל בלא כתב לו עו"ר גם בנותן לא מהני וא"כ ה"ה וכ"ש לענין בור ודות) . והוא ז"ל האריך לפקפק על פסק דודו הנז' חדא שאינו ברור דהרדב"ז סובר כן דאפשר מטעמא אחרינא אתי עלה כו' (ומ"ש שם באופן הב' צ"ע לפי ראות עינינו בהמבי"ט שם) ועוד דאף אם יסבור הרדב"ז כן מ"מ מפשיטות דברי הפוסקים נראה דאף בנותן סתמא קני בור ודות כו' וא"כ לית לן למישבק פשיטותא דמשמע מדברי הפוסקים משום ספיקא שיש בדברי הרדב"ז ז"ל. ועוד נלע"ד שאין כל הדברים אמורים כ"א לענין בור ודות שתשמישם למים כו' משא"כ במרתף שלנו שהוא עומד להצניע שם חפצים ומטלטלים יאוכלים ומשקין נראה שדינו כמו חדר שלפנים הימנו דמה לי שהוא לפנים ממנו או בעומק הקרקע ועדיף מחדר דבחדר ס"ל להפוסקים (כמ"ש בהגה) דכיון שאינו בתוך הבית הנותן אינו בכלל המתנה משא"כ במרתף שהוא תחת אותו הבית ופתוח לו וגם החדר אע"פ שהוא בנין בפ"ע טעמא שהוא חוץ לבית הא לא"ה הוי בכלל בית וכן נלע"ד ממ"ש רמ"א בסי' קע"א סי"ד דמדברי הרא"ש בתשובה נראה דחולקין בית נגד חנות או מרתף ונ"ל דה"ה נגד חדר או עליה דזה מקרי תשמישו שוה עכ"ל ופשיטא דאין מי שיאמר שחולקין בית נגד בור ודות א"ו דמרתף שאני ומקרי קצת תשמישו שוה לבית ועכ"פ דומה לחדר כו' עכ"ד ע"ש עוד:
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך חושן משפט
רט״ו
א
[שו"ע] מכר את האבני'. נ"ב עיין תשובת הרא"ש כלל מ"א סי' ד' הובא בב"י סי' רמ"א:
שפתי כהן על שולחן ערוך חושן משפט
רט״ו:א׳
א
המוכר את העיר כו' ואיתא פלוגתא במשנה פ' המוכר את הבית אי מכר את הסנטר ועיין בש"ס מאי סנטר ופסק הרי"ף דליתא לדרשב"ג וכ"פ הרמב"ם וברטנורא בפי' המשנה והרא"ש פ' המוכר את הבית תמה על הרי"ף ולק"מ ותמי' לי על הרא"ש דהא אוקמינ' בש"ס פ' הספינה בשטה וכל כה"ג לית הלכתא כחד מנייהו וכמ"ש הרי"ף והרא"ש בפרק הספינה שם וכן כתב עוד הרי"ף והרא"ש בכה"ג בס"פ הבית והעלי' וכ"כ עוד הרי"ף והרא"ש בכה"ג בר"פ גבי רשב"ג סבר מראה מקום הוא לו וכ"פ ברמזים שם סי' ו' בפשוט ומקושר ששינה פסול ע"ש נ"ל:
רט״ו:ב׳
א
וצריך המוכר ליקח כו' עיין בתשובות רשד"ם סי' רצ"ח. ע' בסמ"ע ס"ק ל"א ומהתימ' על מור"ם שלא הביאו לפחות לי"א כו' ואין כאן תימה כלל שמור"ם פסק כגי' הרי"ף ורמב"ם ורא"ש וכן משמע מנ"י ואדרבא איכא לתמוה על הטור וביותר שברמזים כתב כהרמב"ם:
רט״ו:ג׳
א
במה דברים אמורים כו' עיין בתשובת מבי"ט ח"א סי' י"ז ומ"ו:
טורי זהב על שולחן ערוך חושן משפט
רט״ו
א
(סעיף א) פרק המוכר את הבית אמרינן רא"א המוכר את החצר לא מכר אלא אוירה של חצר משמע דלת"ק דקייל"ן כוותיה דקנה אפילו בתי' וכ"ש אוירה וקשה ממ"ש בסימן רי"ד ס"ה יש מי שחולק לענין עומקא ורומא וי"ל דהתם איירי באויר שברומא דהיינו שיש רשות למוכר לבנות ברומא ולהניח החצר עם האויר משא"כ כאן דמיירי שקנה מה שבתוך מחיצת החצר הן האויר והן הבתים אבל לא האויר ששייך חוץ למחיצת החצר ובחנם דחק הסמ"ע בזה סק"א:
ב
(סעיף ב) האבן הגדולה הב"י הקשה על רבינו כאן כמבואר בו ינ"ל דרבינו נקט הענינים כדרך מלאכתם בתחלה כותשין זיתים במפרכת ואח"כ נותנין אותן ברחים ואח"כ בבית הבד אם כן נקיט תחלה האבן הגדולה שהיא פי' של מפרכתא האמור בגמ' אע"ג דלא זכר רבינו מן המפרכות כלום בפי' מ"מ היא בכלל האבן שזכר שטוחנין עליה שמתחלה כותשין עם מפרכתא ואח"כ נקיט הים והיינו שנקטא המתני' ג"כ ים והיינו מה שנקטא הברייתא יקבים דחדא היא ולא כמו שחילק אותם הרמב"ם ובזה מתורץ מה שהקשה הב"י למה לא זכר רבינו מפרכות גם מה שהקשה למה לא זכר העכירים דהיינו כובשים ותי' שנכלל במ"ש רחיים העליונה והוא תמוה דחילוק גדול יש ביניהם דהא בגמרא בברייתא תנא אם אמר היא וכל מה שבתוכה כולם מכורים לענין הרחיים העליונה אבל לענין העכירים לא מהני אע"ג דלתנא דמתני מהני מ"מ מצינו שיש חילוק ביניהם עכ"פ ונ"ל דרבינו לא הוצרך לכתוב העכירים שהיא נשמע מכלל הדיוק כיון שאמר שמכר הלוחות דהיינו הדפנים שנותנים סביב הוא ממילא נשמע לשאר דברים בשלמא בברייתא דתנא תחלה שמכר הנסרים סתם הוצרך לומר אח"כ שיש חילוק ולא מכר עכירים כמ"ש רשב"ם בגמ' משא"כ הטור דנקט תחלה בפי' הנסרים שמכר מכלל הן אתה שומע לאו דאל"כ לכתוב סתם גם מה שהקשה ב"י למה לא נקט רבינו שלא מכר גלגל ונרא' דהוא נלמד מכח ק"ו מכח הקורה כיון דתרויהו תלושים הם והגלגל הוא טפל לקורה כיון דלא קנה הקורה לא קנה הגלגל ומתני' דנקט ליה הוא דרך לא זא"ז והא דלא נקט דמהני הוא וכל מה שבתוכה בענין העכירים משום דהוא בכלל מה שכתב הכל מכור חוץ משקין כו' שמע מינה דהשאר הכל מכורים כן נראה לי כוונת רבינו:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב חשן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
מאירת עיניים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פתחי תשובה על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
שפתי כהן על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
טורי זהב על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5