שולחן ערוך, חושן משפט קע״ב: בית או חצר איך נותנים ד"א ודין הזבל שבחצר ונתינת האכסניא ובו ט סעיפים: – עם 18 מפרשים

א

בית או חצר איך נותנים ד"א ודין הזבל שבחצר ונתינת האכסניא ובו ט סעיפים:
חצר המתחלקת נותן לכל פתח ד' אמות והשאר חולקי' בשוה שכל פתח צריך לפניו ד' אמות לתוך החצר ואפי' שהפתח רחב הרבה נוטל ד"א על פני כל רחבו לתוך אויר החצר ואם אין הפתח רחב ד' משלים עליו מהצדדים ד' כדי שיהיה לו ד' על ד' ואם יש לא' פתוח לחצר בית שיש לו ב' פתחים ולשני בית שאין לו אלא פתח א' אותו שיש לו ב' פתחים נוטל לכל פתח ארבע אמות כפי מה שהם פתחיו ובעל הפתח אחד אין לו אלא ד' אמות לפני פתחו בד"א בשנים שקנו מההפקר כגון שבנו במקום הפקר זה בנה לו בית ופתח בו ב' פתחים וזה בנה לו בית ופתח בו פתח אחד ואח"כ הקיפו אותם עד שנעשה להם לחצר: הגה וי"א דהוא הדין אם חלק נכסיו על פיו ונתן לאחד מבניו בית עם שני פתחים ולאחד עם פתח אחד (טור ס"ג בשם רש"י ור"ת) אבל שנים שקנו או שירשו קנו וירשו בשוה חלק כחלק בין בבתים בין בחצר ולא יטול האחד יותר מחבירו כלום ואפי' אם קדמו וחלקו הבתים קודם חלוקת החצר לא אמרינן אותו שעלה לחלקו הבית שיש לו שני פתחים זכה בד' אמות החצר לכל אחד מפתחיו אלא חולקים בשוה:

ב

בד"א כששני הבתים שוים וחלקו בית כנגד בית ולא הוצרכו לשום אותם ולהעלות בדמים אבל אם אינם שוים ושמו אותם והעלום בדמים ואותו שהגיע לחלקו הבית שיש בו שני פתחים נתן לחבירו הדמים ששוה יותר על שלו בכלל זה העילוי ג"כ ד' אמות שבחצר וזכה בהם כמו שזכה במה שביתו שוה יותר משל האחר אע"פ שבעוד שלא חלקו לא היו הד' אמות שלו לגמרי אלא לפרק בו משאו וחבירו היה משתמש בו ג"כ כשהיה מוצא אותם פנויים עתה שחלקו הם שלו לגמרי: הגה וכל זה מיירי בסתם חצירות אבל חצר שיש לכל אחד חלק ידוע כל אחד אינו נוטל אלא כפי מה שיש לו ואם מגיע לכל אחד לפני ביתו ד' אמות על ד' אמות חולקין בין אם יש לבית פתחים הרבה או לא (טור):

ג

בית שיש לו פתחים רבים מכל רוחותיו יש לו ארבע אמות לכל רוח ואם ייחד לו פתח אין לו אלא ארבע אמות כנגד פתחו:

ד

אכסדרה (פי' מקום שיש לו ג' דפנות והצד הרביעי כלו פתוח כעין דלת) אם אפשר לו להכנס בתוכו במשאו אין לה ארבע אמות (ואם הוא לפני הבית ואין באכסדרה ארבע משלים עליה מן החצר שיהא ד' ועולות לד' שלפני פתח הבית) (טור בשם ר"י) ואם לאו יש לה ד' אמות שלא אמרו שיש לכל פתח ארבע אמות אלא לפרק שם משאו בית שער (פי' בית קטן שלפני פתח טרקלין וקורין לה פורקא בלע"ז רש"י) או מרפסת (פי' מקום גבוה בחצר הבית והרבה פתחי עליות פתוחין לה) יש להם ארבע אמות היו חמשה בתים פתחים למרפסת והמרפסת פתוחה לחצר אין לה אלא ד' אמות:

ה

לול של תרנגולים אין לה ד' אמות:

ו

בית חציו מקורה וחציו אינו מקורה בין שקירויו לפנים בין שקירויו לחוץ אין לה ד' אמות ודוקא כשיש ד"א על ד"א במה שאינו מקורה:

ז

בית סתום יש לו ד' אמות פרץ את פצימיו אין לו ארבע אמות: הגה שלפני הפתח אבל יש לו חלק בחצר מאחר שהיה שם פתח בתחלה (ריב"ש סי' רמ"ח):

ח

בית שאין לו ד' אמות על ד' אמות אין לו ד' אמות בחצר כנגד הפתח אלא אם יש בחצר ד' אמות לזה וד' אמות לזה עד פתח הבית הזה חולקין:

ט

הזבל של חצר מתחלק לפי הפתחים אבל אכסניא של מלך לפי בני אדם (פי' הזבל שמניחין בחצר וי"א לענין שצריכים לתת להן אכסניא) (טור וב"י ב' הדעות):

א

המתחלקת. עיין בתשובת ן' לב כלל ט"ו סי' (פ"ח) [פ"ט]:

ב

אמות. כדי לפרק משאו משום דא"י ליכנס עם חמורו לתוך הבית וצריך לפרק המשא מעל חמורו באותן ד' אמות שלפני פתח הבית. סמ"ע:

ג

ואח"כ. אבל אם הקיפו קודם שבנו אז בשעת הקפה שהקיפו יחד זכו בשוה ותו לאו כל כמיניה לזכות יותר בפתחיו שפתח. שם:

ד

וי"א. והב"ח הוכיח דגם ר"י הלוי מודה בזה והאריך להוכיח כן מסוגיא פ"ק דסוכה ע"ש. ש"ך:

ה

שקנו. כת' הסמ"ע דחלקו בזה כדי ליישב הא דאמרינן האחין שחלקו אין להם דרך ולא חלון ולא סולמות ולא אמת המים זע"ז לכך כתבו דההיא איירי בירשו נכסי אביהן וכאן איירי בזכו מן ההפקר ובטור נרא' דרש"י חילק בענין אחר דהכא מיירי דחלק נכסיו לב' בניו על פיו כו' כמ"ש הרמ"א משא"כ בירושה דעלמא והרא"ש מוקי לה דההיא דאחין כו' מיירי דחלקו בשומא והעלה א' לחבירו בדמים ולית פלוגתא בהני אוקימתות אלא מר אמר חדא כו' עכ"ל ונ"ל להגיה שלא בשומא ולא העלה ודוק וע"ל סי' קע"ג ס"ג ועי' בהרא"ש ויש לדחוק בלא שום הגה"ה דה"ק דההיא דאחים כו' מיירי בהעלה ומ"מ אין להם זע"ז חלונות כ"כ כמו שצריך לד"א א"נ שיש לו חלונות ממקום אחר ע"ש אבל בד"א של פתחים ושל כרם צריך יותר ולכך בהעלה יש לו עכ"ל הש"ך (ועמ"ש הט"ז בזה):

ו

ייחד. דאז הנשארים נחשבין כסתומין ולא יפתחו לעולם כיון שיש לו פתח א' פתוח ול"ד למ"ש בס"ז דבית סתום יש לו ד"א דשם כיון דאין לו פתח כלל אמרינן דודאי סופו להפתח אם לא שפרץ פצימיו. סמ"ע:

ז

להכנס. פירוש דסמוכה על עמודים ואין לה מחיצה לעכב החמור מליכנס שם ולאפוקי ממקצת אכסדראות דיש להן מחיצות נמוכות סביב מכל צדדים אלא שאינן מגיעות לתקרת האכסדרה שם:

ח

קטן. וכתב הטור שפירוש זה עיקר אבל בית שער ממש שעוברין בתוכו כשנכנסין לחצר אף שהוא של אחד מהן מ"מ אינו ראוי לתשמיש כיון שהכל עוברים שם ואין נותנין לו ד' אמות. שם:

ט

אין. לשון הש"ס טעמא מאי נותנין ד' אמות משום פירוק משא וכאן דאין בו אלא תרנגולים תרנגול מטפס ועולה דרך ראש הכותל ועייל להלול. שם:

י

לפנים. פי' אז פשיטא דאין נותנין לו ד"א דבמקום שאין מקורה אין דרך להניח שם כלום ופנוי הוא לפרק המשא אלא אפי' אם הקירוי הוא לחוץ לצד הפתח אפילו הכי כיון דחציו הב' הוא מגולה ופנוי אפשר לפרק ולהניח משאו מיד שם. רש"י: שם:

יא

אכסניא. בדין זה דזבל שבחצר ואכסניא של מלך רבו הפירושים עיין בסמ"ע ובש"ך שהאריכו בזה ומסיים הש"ך דצ"ע לדינא בהוצאת זבלים וע"ש:

א

א) ל' הטור מימרא דרב אסי אמר רבי יוחנן ותניא נמי הכי כו' ב"ב דף י"א ע"א:

ב

ב) ברייתא שם:

ג

ג) כן כתב הרא"ש שם בפסקיו מדאמרי' שם ד' ט' ע"א לא לשויה תרי בני תרתי תרתי דקא שקיל שמנה אמות בחצר:

ד

ד) כרב חסדא שם דתניא כוותיה:

ה

ה) שם בשם הרב רבי יוסף הלוי והרמב"ם רי' פ"ב וכ"כ הרא"ש והרב המגיד ונמ"י בשם הר"י הלוי:

ו

ו) שם סעיף ג' כ"כ הרא"ש שם בפסקיו שכ' ריב"א בשם הגאונים ויליף לה מדקי"ל האחי' שחלקו אין להם דרך וחלונות וסולמות זה על זה [שם דף ז' ע"ב] וכמו שאין החלון זוכה לו בהרחק' ארבע אמות מכנגדו כך אין פתחו זוכה לו בד' אמות בחלק המשותף לחבירו כתב הב"י בס"ב ומדברי הרמב"ם ריש פ"ב ומדברי ה"ה שם בשם הר"י הלוי נראה דגם הא דא"ר יוחנן ארבע אמות שאמרו חוץ משל פתחים בזוכים מן ההפקר דוקא הוא והאריך בזה ליישב הגמ' על פי זה:

ז

ז) שם ס"ד בשם אביו הרא"ש:

ח

ח) לאו דוקא דה"ה אם נתן בעל פתח הא' לבעל שני הפתחים דמים דכיון דאיכ' שומא ועילוי איכא למימר דשמו גם כן עילוי ארבע אמות שבחצר ואם שמו שיתן בעל פתח האחד לחבירו עשרה זהובים י"ל שאלו לא היה לו אלא פתח אחד ג"כ היו שמים שיתן לו עשרים כן דקדק הב"י מדברי הרא"ש וכיוצא מזה כ' ה"ה בפ"ב מהל' שכנים דין א' בשם הרשב"א ושכן נ"ל מדברי רבינו חננאל:

ט

ט) לשון הרמב"ם שם דין ב' וב' ה"ה בגמ' שם [דף י"א ע"א] אמר אמימר האי חפירא דסופלי וכו' ופי' אבן מגש ז"ל מקום שמעבדים בו העורות וקסבר אמימר דהאי חפירא דסופלי כבית היא חשיבא ורש"י פירש בענין אחר:

י

י) שם דין ג' מימרא דרב הונא שם דף י"א ע"ב ונתבאר חילוק' שם

יא

פי' לחשבון ד' אמות

יב

כ) שם דין ד' ברייתא שם וכתב ה"ה בשם אבן מגש מרפסת פי' וכו' או היא שנכנסים ממנה לב' חצירות

יג

ל) שם דין ה' בעיא דר' יוחנן מר' ינאי ופי' רש"י בית קטן שמגדלין בה תרנגולים ויש לו פתח לחצר ואיפשטא שם וטעמו נתבאר שם'

יד

מ) שם דין ו' בעיא דרבא מרב נחמן ואיפשטא שם וטעמו נתבאר שם

טו

נ) ה"ה שם בשם הרשב"א דכל פחות מד' אמות אינו ראוי לפירוק משא והלכך אם אין שם ד' על ד' במה שאינו מקורה יש לו ד"א

טז

ס) שם דין ז' ברייתא ריש דף י"ב ופי' רש"י שהיה לו פתח לחצר וסתמו

יז

ע) אם באו לחלוק החצר כאלו הוא פתוח רש"י

יח

פ) שם בברייתא וכ' ה"ה פי' שסלק המזוזו' והמשקיף כשסתמו מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו שהוא מסלק עצמו ומפקיר זכותו לשכניו שאלמלא כן היה סותם בלא פריצת פצימין

יט

צ) שם ד"ח ברייתא סוכה דף ג' ע"ב וכדמפרש לה בגמ' שם

כ

ק) כ' ה"ה פי' מלבד ד' על ד' אמות שיש להם כנגד פתחו אם היה ביתו ד' על ד' וד"א לזה פי' שיש לו מבית הקטן עד פתח הבית הזה חולקין

כא

ר) שם ברייתא פ"ק דב"ב דף י"א ע"ב וכתב ה"ה ופי' אבן מיגש ז"ל מפני שעקרו מן הבתים וכפי רוב הבתים ירבה הזבל ורש"י ז"ל פי' מתחלקת לפי פתחי' לזבל שדות לפי שדרך פתחים השליכוהו עד שנעשית אשפה

כב

ש) בעי' שם ואיפשטא דתניא נמי הכי וכו' וכ' ה"ה ופי' המחבר כפי' השני שבא בהלכות ול' רש"י ז"ל וכו' (והוא הפי' הב' שבהג"ה):

א

נותן לכל. כר"ח שם:

ב

שכל פתח. ר"ל לאורך החצר:

ג

ואפי' כו'. כאן אומר לרוחב:

ד

וי"א. גם הס' ראשונה מודה לזה וראיה לזה בסוכה ג' ואין האחין והשותפין אלמא גם באחין מיתוקם וכה"ג ובשותפין כנ"ל:

ה

אבל כו' ואפי'. עבה"ג וכן ב' אחין א' נטל שדה כו' דוקא משום דעלו אהדדי. הרא"ש:

ו

בד"א כו'. מהנ"ל ב' אחין ועלו להדדי:

ז

אע"פ שבעוד. כמ"ש בתוספתא וירושלמי הביאם הרא"ש שם:

ח

עתה. כיון דעלו להדדי וע"ש:

ט

וכ"ז מיירי כו' אבל. ר"ל בכה"ג שאמר בס"א אבל שנים שקנו או כו' דא"צ אלא ד"א לכ"א חוץ מהראוי לפתח א' כגון שני אחים צריך בחצר שמנה על שמנה ועברי"מ וברא"ש:

י

ואם היא. הרא"ש ועבסוף פ"ח דעירובין:

יא

ואם לאו. שם מתבא בית שער כו':

יב

ודוקא. כמ"ש שם דאפשר דעייל כו':

יג

אבל יש. מדקא' אין לו ד"א וה"ט דד"א אינו שלו ובתשמיש כיון שסילק הוו מחילה משא"כ בדבר שהוא שלו עד שמקנה לחבירו:
(ליקוט) אבל כו'. וכ"כ הרא"ש שם משום דהנך ד"י כו' ע"ש וכ"כ הרמב"ן בחידו' שם עש"ב (ע"כ):

יד

פי'. תוס':

טו

וי"א. רש"י וכ"מ מל' רמב"ם וש"ע. ורי"ף ורא"ש הביאו ב' הלשונות:

א

סעיף א (ד' אמות עסמ"ע סק"ב) אודות הד' אמות דפתח שבסי' קע"ב ובטור שם ובהגהות מהפרישה שם שנדפסו בטורים מחדש אני מסופק בהם אם הד' אמות דאויר חצר מלבד הד"א דפתח הם רק בצד ששם הפתח או גם בכל צדי הכותלים שבתוך אויר החצר אך המשמעות בטור ובהגהות שם וכן בסמ"ע ריש הסי' שגם לאויר החצר גם כן רק ד"א על ד"א ולא יותר והיינו ד' על ח' אמות עם ד"א דפתח וכמ"ש בהגהות שם. ולכאורה הי' אפשר שעל כל פנים על כל פני השטח של הכותל שבו הפתח מגיע ד"א רק שגם אם משך הכותל פחות מד"א מכל מקום מגיע ד' על ד"א כמו שלגבי פתח היא כן שאם היא פחותה מד"א מכל מקום מגיע ד' אמות רק שאין המשמעות כן כנ"ל. ואין מגיע כי אם ד"א על ח' לפני הפתח. ואם יש יותר יחלוקו בשוה. והד' על ח"א הם מרובעות דוקא כבטור שם. וצריך לחלק בין זה למ"ש הרא"ש ע"ה גבי מזוזה דבעינן דוקא ד' על ד' מרובעות והרמב"ם כתב שם דדי כדי לרבע כביו"ד סי' רפ"ו סי"ג ובש"כ שם. וכאן משמש שאין הרמב"ם חולק על הרי"ף והרא"ש ע"ה דבעינן דוקא מרובעות וכש"ס סוכה [דף ג'] השוו זה לזה וצ"ע: בחניות אצל הפתח מה שקורין לעדיל אם הוא בכלל פתח אודות הד' אמות לפתח מסכרא רק פתח שפתוח עד למטה הוא באמצע הד' אמות

א

שכל פתח צריך לפניו ד' אמות כו'. היינו כדי לפרק משאו וכמ"ש המחבר בס"ס שלפני זה משום דאינו יכול לכנוס עם חמורו לתוך הבית וצריך לפרק משאו מעל חמורו בהד"א שלפני פתח הבית:

ב

כדי שיהיה לו ד' על ד' פי' לפרק משאו וכמ"ש וזולת זה צריך להיות לכל בעל הבית ד"א על ד"א בחצר לצורך תשמישו כשירצה לכפותו לחלוק וכן כ' הטור בס"ס זה אלא שלא איירי הטור והמחבר בכאן בדין כפייה לחלוק אלא ללמדינו בא שצריך ליתן לכל פתח ד"א ושיש יתרון חצר לזה שיש לו פתחים הרבה לביתו מלזה שאין לו אלא פתח אחד לביתו:

ג

שקנו מההפקר כו' ואח"כ הקיפו כו'. דקדק וכתב אח"כ הקיפו דאע"ג שהקיפו אח"כ ביחד החצר סביב בית' מ"מ כבר זכו כל א' לפני ביתו כפי פתחיו שפתח אבל הקיפו קודם שבנו אז בשעת הקפה שהקיפו יחד זכו בשוה ותו לאו כל כמיניה לזכות יותר בפתחיו שפתח ועפ"ר מ"ש עוד מזה:

ד

אבל שנים שקנו או שירשו כו'. בפרישה כתבתי דחלקו בזה כדי ליישב הא דאמרי' האחין שחלקו אין להם דרך ולא חלון ולא סולמות ולא אמת המים זע"ז לכך כתבו דההיא איירי בירשו בנכסי אביהן וכאן איירי בזכו מן ההפקר ובטור נראה דרש"י חילק בענין אחר וכ' דהכא מיירי דחלק ראובן נכסיו לב' בניו על פיו כו' וכמ"ש מור"ם ז"ל בהג"ה משא"כ בירושה דעלמא והרא"ש מוקי לה דההוא דאחין כו' מיירי דחלקו בשומא והעלה א' לחבירו בדמים וכמ"ש המחבר בסעיף שאחר זה ולית פלוגתא בהני אוקימתא אלא מר אמר חדא כו' וק"ל:

ה

כששני הבתים שווים כו' ה"ה כשאינם שווים ולא חלקוהו בשומא ועילוי אלא אורחא דמילתא כ' הטור והמחבר ועפ"ר:

ו

ואותו שהגיע לחלקו הבית שיש בו שני פתחים נתן כו' ה"ה אם הבית שיש בו פתח א' עדיף מהבית שיש בו שני פתחי' והוא נתן לבית של ב' פתחים העודף זכה ג"כ בעל ב' פתחים לכל פתח ד"א דאמרי' דאלולי זה הי' צריך ליתן לו עודף יותר ובפרישה כתבתי די"ל דלרבות' נקט הטור והמחבר דאותו שיש לו שני פתחים נותן העודף דה"א כיון דהעלה סתם ולא הזכיר שבשביל הב' פחחים מעלה לו לא היה דעתו עליהן קמ"ל וכ"ש אם בעל פתח א' העל' לבעל ב' פתחים דשם אין ריעותא כלל במה דלא הזכיר בעלוייו שיש לה שני פתחים דמה לו להזכיר טובתו של השני וק"ל:

ז

בכלל זה העילוי כו' פי' אע"ג דעלו סתם ולא הזכירו הד"א:

ח

ואם יחד לו פתח כו' הטעם דהנשארים נחשבים לו כסתומין ולא יפתחו לעולם כיון שיש לו פתח א' פתוח ואינו דומה למ"ש המחבר בסמוך בס"ז בבית סתום דיש לו ד"א (ודין זה ודין דהתם שניהן הן מדברי הרמב"ם בפ"ב דשכנים) דשם כיון דאין לו פתח כלל אמרי' דודאי סופו להפתח אם לא שפרץ פצימיו:

ט

אם אפשר להכנס בתוכו במשאו. פי' דסמוכה על עמודים ואין לה מחיצה לעכב החמור מלכנס שם ולאפוקי ממקצת אכסדראות דיש להן מחיצות נמוכות סביב מכל צדדיו אלא שאינן מגיעות לתקרת האכסדרה:

י

אין לה ד"א פי' אין להם ליתן לפתחו ד"א כמו שנותנין לפתח הבית דטעמא מאי אמרו רבנן דנותנין ד"א משום פירוק משאו והיינו דוקא בבית משום דסתם בית אין יכולין להכניס בו החמור לפרק משאו ובאכסדרה זו יכול לכנוס שם ואפילו אם אין האכסדרה רחבה ד"א אין מוסיפין עליה מהחצר להשלימה לד' דלא עדיף אכסדרה מבית דאינו רחב ד"א שכ' הטור והמחבר בסמוך ס"ח דאין נותנין לפתחו ד' אמות אבל אם אכסדרה עומדת לפני פתח הבית צריכין ליתן לפתח הבית ד' אמות אלא שרחבה של אכסדרה העומדת לפני פתח הבית עולה במנין אותן ד' אמות כיון דיכולין להכניס שם החמור בזה מסיק מור"ם דאמרי' מה שחסר רחבה של אכסדרה מד"א דמשלים ליה מהחצר ומצרפין יחד ועולות לד"א דצריכין ליתן לפתח הבית וכך כתב הטור בשם ר"י ומה שכתב ראשונה בדברי המחבר הן כפירש"י וכך כ' הטור בשמו ועפ"ר:

יא

בית שער כו' פירש"י דהוא כמין בית קטן אצל בית גדול ופעמים עוברים עליו לכנס לגדול וכתב הטור שפי' זה עיקר אבל בית שער ממש שעוברין בתוכו כשנכנסין לחצר אף שהוא של אחד מהן מכל מקום אינו ראוי לתשמיש כיון שהכל עוברים שם ואין נותנין לו ד' אמות ועפ"ר:

יב

או מרפסת. ז"ל הטור בא"ח ר"ס שע"ה מרפסת הוא דרך לעליות הפתוחות לה ועומדת בחצר ועולין לה בסולם כו' ע"ש וכן פירש"י:

יג

לול של תרנגולים פרש"י בית קטן שמגדלין בה תרנגולים ויש לו פתח לחצר:

יד

אין לה ד"א ל' הגמ' טעמא מאי דנותנין ד"א משום פרוק משא וכאן דאין בו אלא תרנגולים תרנגול מטפס ועולה דרך ראש הכותל ועייל להלול:

טו

בין שקירויו לפנים. פי' אז פשיטא דאין נותנין לו ד"א דבמקום שאין מקורה אין מן הדרך להניח שם כלום ופנוי הוא שם לפרק המשא אלא אפי' אם הקרוי הוא לחוץ לצד הפתח אפ"ה כיון דחציו השני הוא מגולה ופנוי מהכלים אפשר לפרק ולהניח משאו מיד שם רש"י ע"פ הגמ':

טז

בית סתום כו'. פי' שסתמו פתחה אפ"ה אמרי' היום או מחר יפתחנה אם לא דפרץ פצימיו של הפתח דאז בטלה תורת הפתח לגמרי ועמ"ש בס"ג:

יז

מאחר שהיה שם פתח מתחלה. פי' והיה לו בודאי חלק בחצר לכניסה ויציאה ובפריצת פצימיו לא סילק אלא פירוק משאו שלפני הפתח וחלקו שבחצר אין לו שייכות לפתח הבית שנאמר שבסילוק הפתח יבוטל חלקו בחצר:

יח

בית שאין לו ד"א על ד"א כו'. דאז אין תורת בית תשמיש עליו ליתן לפתחו ד"א לפרק בו משאו:

יט

עד פתח הבית הזה חולקין פי' לאפוקי אם היה בביתו ד"א על ד"א דאין יכול לכפותו לחלוק החצר אא"כ יש לו ד"א בחצר זולת הד"א שלפני הפתח וכמ"ש לעיל וכ"כ בטור בהדיא בס"ס זה ע"ש:

כ

הזבל של חצר כו' אבל אכסניא כו' כל המחבר הוא לשון הרמב"ם ועפ"ר ודרישה שם הוכחתי מל' אבל אכסניא כו' דכתבו דס"ל דפי' אכסניא הוא מה שצריך ליתן להם פיזור למזונותיהם והשתא הוה שפיר דבר והפוכו עם הזבל הנזכר בגמר' דס"ל דפירושו הוא הוצאות פינוי הזבל מהחצר (אם אינן מבקשין להיות נדרס בחצר לעשות ממנה אשפה לזבל בו שדותיהן) והוא נגבה לפי הבתים לפי שדרך הפתחים משליכין אותו שם אבל ההוצאה שגובין לצורך האכסניא למזונותיהן אינו לפי הפתחים אלא לפי הדרים שם והבאתי כמה ראיות שפירשו כן הרמב"ם והטור וגם כתבתי שם די"מ אכסניא הוא הזבל שמניחין שם אכסניא של מלך שעוקרין דירתן ממקום שהיתה להם חנייה ומפורש בהרי"ף והרא"ש דל"ד זבל בהמות אלא ה"ה חביות של חרס ושמריהן דאותן הדברים נחלקין לפי בני אדם הדרים שם ולפי שגם הוצאות אכסניא היתה לפי בני אדם הדרים שם ומינה דכמו דחביות ושמריהן נוח להן לבני החצר להתחלק בו דומיא לזה מיירי הזבל דרישא ודסיפ' והיינו לאחר שנעשה אשפה וכמ"ש ולפי פי' זה צריכין לפרש מ"ש ברישא הזבל של החצר מתחלק לפי פתחים דאינו ר"ל הוצאו' הזבל אלא ר"ל הזבל שנעשה ממנו אשפה לאחר שנדרם בחצר ונוחה לבני אדם לזבל בו שדותיהן הוא מתחלק לפי הפתחים אבל זבל של אשפה והחביות שמניחין הבני חיילות חולקין לפי בני אדם והוא ג"כ דבר והיפוכו ומ"ה לא נקט אלא זבל של אכסני' דומיא דרישא וה"ה חביות ושמריהן כמ"ש הרי"ף והרא"ש ובזה נתבארו דברי מור"ם ז"ל מ"ש בהג"ה דמ"ש פי' הזבל שמניחין בחצר הוא כפי' השני ור"ל זבל הנעשה אשפה שמניחין בני האכסניא לאחר שעקרו מהן חנייתן ומ"ש אחר זה די"א אכסניא שצריכין לתת להן אכסניא ר"ל שצריכין ליתן להן מזונותיהן ולפי זה מ"ש ברישא הזבל של חצר מתחלק לפי הפתחים ר"ל הוצאת הזבל לפינוי ונקוי החצר והיינו כשלא נעשה מהן אשפה וכמ"ש ולשני הפירושים הסיפא עם הרישא דבר והיפוכו הוא וכל' אבל אכסניא שכתב ולאפוקי אם נפרש דבל' אכסניא ר"ל החניות שנותנין לאכסניא של מלך בבתיהן דאינו דבר היפוכו עם הרישא ודו"ק ולא כע"ש שפי' הרישא בזבל שמזבל בו שדותיהן ואכסניא דסיפא פירש מה שהמלך מטיל על בני החצר דאף אם נאמר דר"ל דמטילין עליהן ליתן חניות אכתי אינו דבר והפוכו עם הרישא ונראה דמ"ה חיסר בע"ש שם תיבת אבל בלשונו ואינו נכון אלא כמ"ש ודוק בדרישה מ"ש עוד מזה:

א

אבל חצר שיש לכ"א חלק ידוע הרבה תמוה לי הגה"ה זאת דאם כוונתו שכ"א מכיר חלקו ואין א' משתמש בשל חבירו א"כ אפי' אין מגיע לכל בית רק פחות מד"א חולקין כמבואר לעיל בסי' קע"א סעיף ב' ואם כוונתו שיש לכ"א חלק ידוע היינו שקנאו או שירשו שידוע שכ"א יש לו החצי או שא' בכור וחלקו ידוע שהוא פי שנים או שקנה שני חלקים ומ"ש בסתם חצירות כוונתו שקנו המקום מהפקר שהזכיה בחצר בא אחר שהיה לזה פתח א' ולזה ב' פתחים וכן הוא באמת משמעות דברי המגיד משנה שממנו הוציא הב"י והרב בהג"ה דין זה א"כ קשה הא דין זה הוא ממש מ"ש המחבר ומה הוסיף הרב בהג"ה ועוד קשה דבה"ג משמע דדין זה הוא לענין אי כופין א"ע לחלוק בשיש כשיעור הזה בחצר ובסי' זה לא מיירי רק אפי' כשחולקין מדעת אם יש לו זכות יותר למי שיש לו בו פתחים וכמ"ש הסמ"ע ס"ק ב' ועוד קשה מה שסיים דאם מגיע לכ"א לפני ביתו ד"א על ד"א חולקין דמשמע דאפי' כשיש לכ"א רק פתח א' ג"כ חולקין אפי' אין בכל חלק רק ד"א על ד"א אף דליכא ד"א לכל פתח ומה שמבואר בסי' קע"א סעיף ג' דבעינן ד"א חוץ מד"א של פתחים היינו בקנו מהפקר דוקא משמע מכל הפוסקים להיפך אח"כ מצאתי בדרישה אות ג' שמניח בדברי המ"מ שממנו מוצא הדין שכצ"ל שיש לפני ביתו אויר של ח' אמות על ד"א וא"ש אך קו' הראשונות עדיין קשה לכן נראה דהג"ה זו אין מקומו כאן ומקומו לעיל בסי' קע"א סעיף ג' שכתב שצ"ל בחצר ד"א חוץ מד"א של פתחים דמשמע דאם יש לא' שני פתחים ולא' פתח א' דצריך שיהיה בחצר לכל פתח ד"א וע"ז כ' דהיינו בסתם חצירות והיינו שקנו מהפקר אבל חצר שיש לכ"א חלק ידוע דהיינו שקנו או שירשו א"צ ליתן לכ"א רק ח' אמות על ד"א אפי' לאותו שיש לו ב' פתחים ואם מקום הג"ה כאן יש חסרון דברים וכצ"ל וכן לענין כפיה לחלוק דבעינן ד"א חוץ מד"א של פתחים דוקא בסתם חצירות כו' לפני ביתו ח"א על ד"א כו' וכמו שהגיה בדרישה כצ"ל:

א

שכל פתח הטעם משום שא"י לכנוס עם חמורו לתוך הבית וצריך ד"א לפני הפתח לפרק משאו (סמ"ע):

ב

ד' על ד' וזולת זה צריך להיות לכ"א ד' על ד"א בחצר לצורך תשמיש דבלא"ה אין כופין א"ע לחלוק כדלעיל סי' קע"א רק דכאן לא מיירי ב"א מהיתרון שיש לבעל הב' פתחים על בעל פתח א' (סמ"ע):

ג

ואח"כ הקיפו דאז כבר זכה כ"א לפני ביתו כפי פתחיו שפתח אפי' הקיפו אח"כ ביחד אבל הקיפו קודם שבנו זכה בשוה ואינו זוכה יותר בפתחו שפתח (סמ"ע):

ד

שקנו או שירשו חילקו בזה כדי ליישב הא דאמרי' האחים שחלקו אין להם דרך זה על זה ולזה כתבו דהאי איירי דירשו וכאן איירי בזכו מן ההפקר והי"א שהביא בהג"ה מוקי לה בחלק נכסיו והרא"ש מוקי לה דהאי דאחין מיירי שחלקו בלא שומא ועילוי וזה הוא מ"ש המחבר בסעיף ב' ומר אמר חדא ומר אמר חדא ול"פ (סמ"ע) א"נ האי דאחין מיירי בחלונות ודרך שאין לו צורך כ"כ שיש לו חלונות ודרך ממקום אחר אבל ד"א של פתחים וכרם שהם צריכי' יותר ולכך בהעלו יש להם (ש"ך) ויש שם ט"ס וכצ"ל כי אין צורך כ"כ בחלונות וכיון למ"ש:

ה

ואותו שהגיע לחלקו. וה"ה להיפך אם האותו שיש לו פתח א' נתן העודף דאמרי' דאלולי זה היה נותן לו עודף יותר (סמ"ע) והט"ז חולק בזה:

ו

בכלל זה העילוי. אע"ג דעלו סתם ובלא עילוי אפילו אין הבתים שווים (סמ"ע):

ז

בסתם חצירות. ע' הפי' בביאורים:

ח

ייחד לו פתח דהנשארים נחשבים כסתומים ול"ד לסעיף ז' דבית סתום דיש לו ד"א דשם כיון דאין לו פתח כלל ודאי סופו להפתח אם לא שפרץ פנימיו (סמ"ע):

ט

לפני הבית ואכסדרה העומדת בפני עצמה ואין בתוכה ד"א לא עדיף מביתו שאין בו ד"א דאינו נותן לפתחו ד"א (סמ"ע):

י

בית שער שהוא אצל בית גדול אבל בית שער שהיא של חצר אינו ראוי לתשמיש ואין נותנין לו ד"א (סמ"ע):

יא

מרפסת הוא דרך שעולין בסולם להעליות:

יב

לול היינו בית קטן שגדלים בו תרנגולים סמ"ע:

יג

אין לה ד"א הטעם דל"ש שם פירוק משא (סמ"ע):

יד

שקירויו לחוץ משום דאפשר לכנוס עד שם ולפרק המשא שם:

טו

פתח בתחלה דבפריצת פצימיו לא סילק אלא הד"א של פירוק משא ולא חלקו שבחצר (סמ"ע):

טז

פי' הזבל שמניחין בחצר וי"א ולפי' הא' שמפרשין הזבל לענין חלוקת הזבל שמניחין בחצר מפרשין גם כן אכסניא דהיינו חלוקת הזבל שמניחין האכסנאים של מלך והי"א דמפרשי לענין ההוצאות מה שצריכין לתת להאכסנסאים של מלך מפרשים הרישא דהזבל לענין הוצאות פינוי הזבל והשתא שני הפירושים הרישא והסיפא הוה דבר והיפוכו ומדוקדק האבל שכתב המאבר (סמ"ע):

א

אכסניא לפי בני אדם. עיין בתשו' צ"צ סימן י"ט שב' דאין הפירוש כמו שעולה על הדעת לומר דגובין מכולם בשוה אם דל ואם עשיר דהא ודאי ליתא דכיון דליכא סכנת נפשות באכסניא אין גובין אלא לפי הממון אך מה דקאמר לפי בני אדם היינו לאפוקי לפי פתחים אבל לא שיתנו כולם בשוה אלא העשיר לפי עשרו כו' וכמו שגובין ההוצאה על אכסניא לפי ממון כן מתחלקת ההכנסה מהם דהיינו הזבל וגולפא ונראה דככי דייקא לישנא דקתני לפי בני אדם ולאקאמר לפי הנפשות כו' ע"ש ועיין בתשו' שב יעקב חח"מ סי' יו"ד שביאר דבריו וכ' דהא דדחיק לפי בני אדם היינו לפי ממון זהו לפי' המפרשים הא דאכסניא היינו דגובין הוצאת אכסניא ולא ליתן חנייה בבתיהם משא"כ לפי' המפרשים דכל א' צריך ליתן חנייה דוקא ולא שיתנו שום ממון רק ותאכסנו החיל עצמם בביתו ודאי לא צריכין לדחוק כן רק הפי' לפי בני אדם היינו לפי הבעלי בתים והצ"צ גופיה מודה בהא כו' ט"ס ועמ"ש לעיל סימן קס"ג ס"ג בהגה ב' סק"ז. ועיין בתשובת במלת שבעה ח"ב סי' יו"ד בענין זה באם צריכין ליתן חנייה בבתיהם דוקא ולפעמים יש לא' שנים או שלשה בעלי מלחמות ולא' אין לו רק בע"מ א' או אין לו כלום ותובע זה שיש לו למי שאין לו שיתן לו לסיוע וכ' שפסק כפי הנראה לו פעמים בראיה ופעמים באומדנא דאם נתאכסנו אצל יהודים ע"י הפיר"ר אז נסתחפה שדהו של מי שיש לו וכן אם נתאכסנו ע"י העירונים שהיו מחלקין ביניהם ע"י פלעטין ונחנו ג"כ ליהודים ע"י פלעטין לכל א' וא' אז דיניהם דין אע"פ שלא חלקו ע"פ הערכה שיש להקהל וכ"כ בת"ה סימן שמ"ה לנידון דידיה כו' ועכשיו שנתנו העיירונים למקצת יהודים ולמקצת לא נתנו (ר"ל שלא ע"י פלעטין רק כפי רצונם) אז צריכין אותם שלא החזיקו ליתן לסיוע למי שהחזיק (לא ידענא אמאי לא רימא גם בכה"ג נסתחפה שדהו) וה"מ אם פטורים אח"כ מן העירונים אבל אם צריכים אח"כ ליתן ממון להעירונים בשביל שלא החזיקו אז פטורים מליתן לסיוע לאותן שהחזיקו. ואם יתנו העדה (העירונים) או הקוואטיר מיישטר ליהודים סך בע"מ כפי המגיע אל חנק היהודים אז יחלקו היהודים ביניהם כפי ערך הממון כו' (זהו שלא כדברי השב יעקב והצ"צ הנ"ל) ע"ש עוד והלשון מגומגם וקשה לעמוד על בירור דעתו בזה. (ובענין אם רשאי להשתדל בזה אצל הפיר"ר ע' לקמן סימן שפ"ח ס"ב בהגה ומ"ש שם) . ובתשו' כב"ח סימן קנ"ג הביאו המסגרת והעט"ז לעיל סימן קס"ג ס"ק י"ג כתב בזה וז"ל אם בעלי מלחמות הולכין מעיר לעיר ועשו אכסניא בקצת בתים ובקצת לא עשו אכסניא כולם חייבים ליתן לזה ומחשבין לפי ממון בד"א כשלקחו דרך ביזה וגזילה שלא מחק דת המלכות וכופין ליתן להם מה שביקשו מהם אבל מה שלקחו מדת המלכות דינא דמלכותא דינא וצריך להתברר איך הוא חק המלך שיגבה כן יקום עכ"ל והרב עט"צ נתב עליו ולי נראה שיש חילוק אם השמש של הקהל נתן לבעלי המלחמות אכסניא ושאר שכינים נותנין לסיוע אף שגוזלין יותר מחק שלהם פטורים מליתן הגזילה ע"ש:

א

[שו"ע] אלא חולקים בשוה. נ"ב אם החצר ה' על ה' א"י בעל ב' פתחים לומר כיון דיגיע לחלקו רק ד"א לפ"א וד"א בחצר אין בזה דין חלוקה ולא אחלוק עד שיהי' בחצר ו' פעמים ד' על ד' כדי שיגיע לו ג' פעמים ד' על ד' דכל שיגיע לו ד"א לפתח אחד וד"א בחצר מקרי יש בו דין חלוקה. הרא"ש ז"ל:

ב

[שו"ע] פרץ את פצימיו. נ"ב ואם לא הי' לו כלל פצימין וסתם הפתח כתב מהרח"ש סי' י"ד דמלישנא דרש"י שכתב דלא פרץ פצימיו שלא סילק מזוזתו וכו' דגלי דעתי' שלא סילק. משמע דבעי' גילוי דעת שסופו לפותחו. הא בסתם אמרינן איבד זכותו. אבל מלישנא דהה"מ שכתב שכל שפרץ פצימיו מחשבתו ניכרת שהוא מסלק עצמו וכו' משמע דבעי' גילוי דעת שמסלק זכותו עיי"ש. ובשו"ת מהרי"ק סי' קצ"א כתב ג"כ להוכיח דהעיקר דבעינן גילוי דעת שסופו לפתחו עיי"ש:

א

חצר המתחלקת כו' עיין בתשו' ן' לב כלל ט"ו סי' פ"ח:

א

ויש אומרים דה"ה אם חלק נכסיו על פיו כו' והב"ח הוכיח דגם ר"י הלוי מודה בזה והאריך להוכיח כן מסוגיא פ"ק דסוכה ע"ש:

א

אבל שנים שקנו או שירשו כו' עיין בסמ"ע ס"ק ד' עד והרא"ש מוקי לה דההוא דאחין כו' מיירי דחלקו בשומא והעלה אחד לחבירו כו' ונ"ל להגיה שלא בשומ' ולא העלה נ"ל ודוק וע"ל סי' קע"ג ס"ג ועיין בהרא"ש ויש לדחוק בלא שום הג"ה דה"ק דההיא דאחי' כו' מיירי בהעל' ומ"מ אין להם חלונות זע"ז [כי א"צ] כ"כ חלונות כמו שצריך לד"א א"צ שיש לו חלונו' ממקום אחר ע"ש אבל בר"ה של פתחים ושל כרם צריך יותר ולכך בהעלה יש לו ודוק:

א

הזבל של חצר כו' עיין בסמ"ע ס"ק ך' עד ולא כע"ש שפי' הריש' בזבל שמזבל בו שדותיהן ואכסניא דסיפא פי' מהשהמלך מטיל על בני החצר כו' ואני אומר דיפה כוון הע"ש בזה דפי' ודבריו הם ממש דברי רש"י בש"ס דפי' זבל שבחצר אחלוקת זבל ואפ"ה פי' באכסני' שהוא להוצאות בני מלך ולהכי השמיט בע"ש תיבת אבל בכוון ויותר י"ל דאף הרמב"ם ותוס' שמפרשים דפי' אכסניא היא אהוצאת בני המלך מ"מ ס"ל דרישא דברייתא בזבל שבחצר פירושו הוא מחלוק' זבלים לזבל שדותיהן ולשון אבל שכתב הרמב"ם וטור אינו דקדוק כלל שיהיו מפרשים לדבר והפוכו וראיה לזה שכל הפוסקים המפורסמים לא הביאו פי' אחר נגד פי' רש"י בזבל שבחצר כ"א בפי' אכסניא הביאו ב' פירושים גם התוס' שמפרשים פי' אחר על אכסניא ולא כתבו פי' אחר על זבל מוכח דס"ל כפי' רש"י בזה ודוק וצ"ע לדינא בהוצאות זבלים ועיין באגודה ובחדושי אגודה:

א

[ס"א בד"א בשנים שקנו מן ההפקר כו']. בב"י כתב לכאורה נראה דר"י הלוי לא פי' כן אלא אפלוגתא דרב הונא ור"ח כו' ואח"כ כתב אבל מדברי הרמב"ם כו' ואפשר כו' כל זה תמוה מאוד דברור הוא דרבי יוחנן ס"ל ממש כר"ח ור"י מיירי בין בהפקר בין בירושה דקנייה כל חד בדינא דהיינו שאין א' כופה את חבירו לחלוק אא"כ יש לו בהפקר ד"א לכל פתח מה שזכה מצד פתחים וכפי מ"ש רבינו ס"ס זה ואם הוא בירושה וקנייה צריך שיהיה עכ"פ ד"א לפתח א' וכן בהפקר בפתחיהן שוות ואע"פ שגם חבירו יקח מ"מ הוא מעכב החלוקה עד שיהיו לשניהם כך וב"י העתיק בסמוך סיום דברי הר"י מגא"ש ולפניו אויר שיש בו ד' על ד' הוא ט"ס וצ"ל ד' על ח' וכן הוא בהדיא במ"מ ואין כאן שום חילוק דעת בין הרמב"ם לשאר פוסקים דלכ"ע מתפרשין דברי ר' יוחנן בין בהפקר בין בירושה וקנייה כמ"ש וגם הקושיא שמקשה ב"י אינה קשה כלל לפי מ"ש דר' יוחנן לא נחית כלל לפרש דין פתחים מה שיש להם דבא לומר דכל א' מעכב החלוקה עד שיהיה לכל פתח ד"א דהיינו כ"א כדינו בעלמא:

ב

[סעיף ב' ואותו שהגיע] כו'. מ"ש הסמ"ע סק"ו ה"ה אם הבית של פתח ח' כו' לע"ד אומר אף שזהו מדברי ב"י מ"מ אינו מסתבר דק"ל א"כ כי חלקו בלא עילוי אלא שוה בשוה נמי נימא שאילולי סד"א שנוטל הב' היה צריך להוסיף יותר עכנל"ד דלא אמרי' סברא זאת שהוא בכלל העילוי אלא במקום שנותן עילוי בעל הב' פתחים דאמרינן גם זה בכלל נתינת ממונו אבל לא בכלל ניכוי החשבון לאמור שלא היה נותן לו כ"כ: