א
שותפים או אחים שרצו לחלוק דבר שאין בו דין חלוקה וחלוקת ספרים ושאין להם חזקה זה על זה ובו ד סעיפים:
השותפין שרצו לחלוק דבר שאין בו דין חלוקה אע"פ שהם מפסידין את שמו חולקין ובכתבי הקדש דהיינו כ"ד ספרים שהם כתובים בגליון כספר תורה שלנו אם הם בכרך אחד אין חולקין (שהוא בזיון לספרים לחלקן מכרך אחד (טור) אע"פ שאם היו של אחד מותר לחתכן) (הגהות אשיר"י) ואם הם בשתי כריכות אם הם שני ענינים אין בו דינא דגוד או אגוד ואם הם ענין א' אומרים בו גוד או אגוד (וע' לעיל סי' קע"א סעיף י"ג):
ב
אם חלקו בגורל לאחר שעלה הגורל לא' מהם נתקיימה החלוקה לכולם: הגה מיהו הרא"ש כתב (בתשובה והביאו הטור) דאין הגורל קונה רק מברר החלקים ואם החזיק אחד בחלקו החלוקה קיימת וע"ל סי' קנ"ז סעיף ב':
ג
האחים שחלקו הרי הם כלקוחות זה מזה ואין להם זה על זה דרך ולא סולמות ולא חלונות ולא אמת המים שכיון שחלקו לא נשאר לא' מהם זכות בחלק חבירו אע"פ שהיה מקודם וה"ה לשנים שקנו שדה כא' וחלקו לא נשאר לא' מהם זכות בחלק חבירו אבל ב' שקנו שדה משני אנשים או משני אחים כשהיה נודע חלק כל אחד והיו מחזיקים בנזקים אלו אין לא' מהם להפסיק אמת המים ולא לשנות דבר מהנזקים שהחזיקו בהם המוכרים: הגה שנים שחלקו חצר ונשאר באר מים חיים בחלק א' מהן ונשאר רשות לשני לשמש בו ונתקלקל הבאר על שניהן לתקנו ואם נפל אזלא חזקת הב' לענין הזה דאין לו עוד דרך לשאוב משם אבל מקום הבאר לשניהם אבל אם חלקו ונשאר הבאר מתחלה לאחד בלבד (אלא) שנתן רשות לשני לשאוב משם אם נפל אזלא חזקתו לגמרי ואין לו עוד חלק בבאר אפי' חזר ותקנו (ב"י בשם הרשב"א):
ד
אחים שחלקו ועלה חלק א' מהם כרם ולשני שדה הלבן יש לבעל הכרם ד' אמות בשדה הלבן להפך בו מחרישתו:
באר היטב חשן משפט
קע״ג
א
לחלוק. עיין בתשובת מהר"א ששון סי' קע"ה:
ב
לחלקן. פירוש לחתכן מכרך אחד לשנים לצורך החלוקה הוא בזיון משא"כ כשמחתכן ומחלקן לב' חלקים לצורך עצמו לית ביה בזיון. סמ"ע:
ג
לכולם. הטעם פרש"י דבההיא הנאה דשמעי להדדי לחלוק ליטול כל א' חלקו ואינן חפצין עוד בשותפות גמרי ומקני אהדדי כדי שלא יהי' עוד עיכוב בדבר. שם:
ד
דרך. אע"פ שאין דרך אחר אלא זה רשב"ם בש"ס עיין בתשובת רש"ך ס"ג סימן צ' וק"ט ובתשובת מהרשד"ם סי' רנ"ח. ש"ך:
ה
חלונות. עי' בסמ"ע שהעתיק לשון הטור במה שמבאר ומפרש בענין זה וכת' דכאן מיירי בדלא חלק בשומא ועילוי ומ"ה יכול לבנות נגד חלונו של חבירו אע"ג דמאפיל עליו לגמרי כו' ע"ש (והט"ז השיג עליו וכת' דנ"ל ברור דאחין שחלקו מיירי ג"כ בעילוי ושומא ולא מיירי כאן במאפיל עליו לגמרי וע"ש):
ו
מקודם. הטעם דמתחלה הי' הכל של אביהן ולא הי' עליו שם מזיק במה שעבר דרכו או העמיד סולמות מזה לזה משא"כ עתה דנכנס או מעמיד בחלק השני ומזיקו ומ"ה מסיק דאם ב' קנו מב' דהיו מזיקין זה לזה אז גם אלו הלוקחים קנו זכותן ועומדין במקומן. סמ"ע:
ז
הכרם. פירוש דמיירי בדעלו אהדדי וכמו שכתב לפני זה עכ"ל הסמ"ע והיינו מעות או שטח קרקע וכ"כ הרא"ש וב"י ופשוט. ש"ך:
באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט
קע״ג
א
א) ל' הרמב"ם פ"ב מה' שכנים דין ט' משנה ב"ב דף י"א ע"א:
ב
ב) כן פי' רש"י שם
ג
ג) שם מימרא דשמואל דף י"ג ע"ב
ד
ד) טור מהא דתירגמא רב שלמן בשרצו שם
ה
ה) לשון הרמב"ם שם די"א ברייתא שם דף ק"ו ע"ב
ו
ו) כתב ה"ה פירוש כגון שהסכימו שיחלקו לפי סדר תולדותן שמעון אחר ראובן ולוי אחר שמעון וכיון שעלה גורל לראובן קנה שמעון בחלק הסמוך וכן לוי אחר שמעון וכ' עוד פירושים אחרים אלא שכ' שזה נראה עיקר
ז
ז) שם כלל ב"ח סי"ב ממשנה האחין שחלקו והמחזיק וכו' נעל וגדר וכו' (שם דף מ"ב ע"א)
ח
ח) שם דף י"ב וכ' ה"ה פסק כשמואל דפ"ק (ד"ז ע"ב)
ט
ט) שם וכ' ה"ה זה פשוט דאחין לאו דוקא וכ"פ אבן מגש ז"ל
י
י) שם דין יג
יא
כ) כ"כ ה"ה ושכ"כ אבן מיגש ז"ל שאם היו המוכרין השותפים ואלו חלקו ודאי אין להם לזה ע"ז כלום
יב
ל) וכ' עוד שם ☜ואם טען ראובן על שמעון שהוא קלקלו בהשלכת זבלים לשם ושמעון אמר להד"מ ופסק דאם טען ראובן בברי צריך שמעון לישבע
יג
מ) ל' הטור בריי' שם ד"ז ע"א
יד
נ) סמוכות לסוף אילנות של פרדס רמב"ם בפכ"ד מה' מכירה דין י' וכ' ה"ה בהלכות ובקצת נוסחאות יש ואחד נטל כרם ובפירושי הרב אבן מיגש שדה פרדס והוא הטעם:
ביאור הגר"א על שולחן ערוך חושן משפט
קע״ג
א
שהם. לפיכך גנאי כו'. רש"י שם:
ב
אע"ג. י"ד א' וע"ש תוס' ד"ה שאם:
ג
אם הם. רש"י ותוס' וכ"ה בירושלמי ועמ"ש בסי' קעא סי"ג:
ד
מיהו. ל"ל שגורס שם אלא אר"א כו' וחוזר מתי' הראשון דלא כא"י שקנה בגורל לבד וערשב"ם שם. ב"ח:
ה
וה"ה כו'. מדקאמר ה"ה כלקוחות:
ו
אבל ב'. שם ס"ה א' לימא אזדו לטעמייהו ור"ל דמוכר בעין יפה מוכר משא"כ מב' מוכרים:
ז
שנים כו' אזלא כו'. כמ"ש בסי' קנג ס"כ ע"ש ודוקא דבר שאין עליו כ"א שעבוד אבל בדבר שגוף שלו לא ועמ"ש סי' קעג ס"ז וז"ש אבל מקום כו':
ח
אבל אם כו' אפי'. כמ"ש בסי' קנג ס"כ:
ט
יש לבעל. עסמ"ע:
כסף הקדשים על שולחן ערוך חושן משפט
קע״ג
א
סעיף ב' בהגה (רק מברר החלקים) גורל לחלוקת השותפין צל"ע אם יש לו דין סטומתא. אולי נהגו רק לברר החלקים והקנין נחלט ביניהם על ידי משיכה ועד שיש בירור שהמנהג בדרך קנין סטומתא בעיר ההיא (מה שאין כן מה שנהוג כן בעיירות גדולות הסמוכות אולי אין זה מכריע לגבי עיר קטנה שלא הוחזק בה מנהג רק לגבי דברים קטנים ולא לגבי עסק גדול. וכן לא הוכרע שהוא קנין לגבי חזרה או אחריות ואולי כדמצינו לגבי שער של עירות לגבי רבית שהקטנה נגררת אחר הגדולה הסמוכה לה אולי כן הוא בזה וצצ"ע. ונראה נוטה שאינה נגררת בזה כי רק לגבי שער של המכירה יש גרירה מצד שהתפשטות השער בא מהגדולה. וחוץ לזה אין לך אלא מקומו הפרטי) אין הכרע והיום הוגד לי שנוהגים פה שמטילים גורל ואח"כ חוזרים ומטילים ואינם מחזיקים זה שיהי' בזה החלטיות הקנאה ואם כן הוא בדברים קטנים כל שכן בדברים גדולים שלא הוחזק שום מנהג כאן בזה. שיטילו גורל ולא הכרעתי בזה הוראה עדיין:
מאירת עיניים על שולחן ערוך חושן משפט
קע״ג
א
שהוא בזיון לספרים לחלקן מכרך א'. פי' לחתכן מכרך א' לשנים לצורך החלוקה הוא בזיון משא"כ כשמחתכין ומחלקין אותן לשני חלקים ולצורך עצמו דלית ביה בזיון:
ב
אין בו דינא דגוד או אגוד פי' הן שיאמר גיד את זה ואני השני ליתן האחד להשני מאי דביני ביני דיאמר השני לתרוייהו אני צריך ונלמד בו לזמנים הן שיאמר גוד אתה שניהן ותן לי חצי דמי שוויין או אני אגוד ואתן לך חלקך בדמים ויאמר לו בחד מנייהו אני אלמוד כיון דאין הא' צריך להשני וכמ"ש הטור והמחבר כל זה בסי' קע"א סעיף י"ג ע"ש ושם כתבו דיכול לו' על א' מהן גור אגוד והשני ישאר בשותפות ואם ירצו יכול לו' על שניהם גוד אגוד בזה אחר זה או לומר בפעם א' הברירה בידך לברור שניהן או איזה שתרצה או אני אעשה כן ע"ש בפרישה ובסמ"ע שכתבתי כל הדברים הללו מילתא בטעמן.
ג
אם חלקו בגורל. הטור כתב לפני זה אם יתרצה לחלוק דיכולין לחזור בהן אפי' לקחו בקנין כו' ע"ש והמחבר השמיטו שסמך אמ"ש הטור והמחבר האי דינא בר"ס קנ"ז ס"ב ע"ש:
ד
נתקיימה החלוקה לכולם. המ"מ שכ"ב מהל' שכנים פירשו דר"ל אם הם ב' אם א' מהן זכה בחלק זה ע"פ הגורל זכה גם השני בחלקו ואם הם ג' או יותר קנו כלם דזה זכה בחלקו ע"פ גורל ?לגמרי והאחרים קנו לענין שאין א' מהן יכול לחזור ולו' לא בגורל אני חפץ אלא בעילוי אלא כיון שעלה הגורל לאחד מהם יחלוקו כולם בגורל ועוד פירשו בענין אחר ע"ש והטעם דנתקיימה החלוקה לכולם פירש"י ע"פ הגמ' דבההוא הנאה דשמעי להדדי לחלוק בגורל ליטול כל א' חלקו דאינן חפצין עוד בשותפות גמרי ומקני אהדדי כדי שלא יהיה עוד עיכוב בהדבר:
ה
רק מברר החלקים ואם החזיק כו' פי' כמו שאם בררו בפירוש ואמרו אני חפץ ברוח זה והשני בזה מהני אח"כ חזקת של א' מהן שלא יוכלו לחזור במה שביררו כל אחד לנפשו כמ"ש בר"ס קנ"ז כן אחר שנתרצו לחלוק בגורל ועלה הגורל לאחד מהן ה"ל כאלו שניהן ביררו בפי' ומהני חזקה שהחזיק אפי' א' בחלקו שלא יוכל השני לחזור בו ועיין בטור בסי' זה ולעיל ר"ס קנ"ז:
ו
הרי הן כלקוחות זה מזה. ואע"פ דכ' הטור והמחבר בס"ס קנ"ד דמי שמכר הבית ושייר החצר לעצמו דאינו יכול לבנות לפני חלוני הבית שמכר דבעין יפה מכר מ"מ אמרי' האחין שחלקו ונטל זה הבית וזה החצר דה"ל כאלו קנה זה החצר מבעל הבית דאז יכול לבנות כנגד חלונו דבעל בית כיון דבעין יפה מכר לו דכיון דכל א' יש לו חלק בכולו כל א' מחשב לוקח של חבירו כנגד מה שנתן הוא לחבירו וגם נתבאר שם דאם שנים קנו מהשלישי זה בית וזה חצר דבעל חצר יבול לבנות נגד חלונו דבעל בית דכל א' עושה בחלקו מה שרוצה:
ז
ואין להם זה על זה דרך ולא סולמות כו'. ז"ל הטור לא דרך שאם אביהם היה עובר דרך השדה שעלה על חלקו של ראובן לחלקו של שמעון ראובן מעכב עליו ולא סולמות ל"מ אם נפלה העלייה לראובן והבית והחצר לשמעון שאין ראובן יכול להעמיד סולם בחצר שמעון לעלות לעלייתו אלא אפי' נפל לחלק ראובן העלייה והחצר ולשמעון הבית אין ראובן יכול לסמוך סולם על בית שמעון לעלות לעלייתו ולא אמת המים שאם היא עוברת על שדהו לשדה אחיו הוא מעכב עליו ולא חלונות כדפי' לעיל דמסלקי' לגמרי וסותם לו החלון שהם כב' שקנה שדה מא' וחלקוה שאין לאחד על השני כלום עכ"ל הטור ובפרישה ודרישה הוכחתי דכאן איירי בדלא חלקו בשומא ועילוי ומ"ה יכול לבנות נגד חלונו דחבירו אע"פ דמאפיל עליו לגמרי ומ"ה כתבו הטור והמחבר סתם ולא הזכירו לא חלוקה בשומא ולא שאינו יכול להאפיל לגמרי כמו שכתבו בס"ס קנ"ד ע"ש ומה שכתבו הטור והמחבר אחר זה בס"ז דיש לבעל הכרם ד"א בהשדה הלבן שם מיירי דוקא בחלקו בשומא ועילוי ונתן בעל הכרם לבעל השדה מה שעודף הכרם על השדה דאמרינ' דגם הני ד"א בכלל העילוי הם והא דמיירי הטור והמחבר כאן בחלוקה בלא שומא ובס"ד בחלוקה בשומא י"ל דנקט בכל אחד רבותא דכאן אשמועינן רבותא דבכה"ג דחלקו בלא שומא הרשות בידו להאפיל עליו לגמרי וכן באינך ובס"ד קמ"ל רבותא דאע"ג דחלקו בשומא סתם וה"א דאין אלו הד"א בכלל השומא כיון דיכול בעל הכרם להכנס בתוך שלו להניח ד"א מקרקע של הכרם להפך בו מחרישתו קמ"ל ועפ"ר ודרישה מ"ש עוד מזה בהוכחות הדברים הללו וביישוב דברים הנראין כסותרין זא"ז:
ח
אע"פ שהיה מקודם הטעם דמתחלה היה הכל של אביהן ולא היה עליו שם מזיק במה שעבר דרכו או העמיד סולמות מזה לזה משא"כ עתה דנכנס או מעמיד בחלק השני ומזיקלחבירו ומ"ה מסיק וכתב דאם השנים קנו מהשנים דהיו מזיקין זה לזה אזי גם אלו הלוקחים מהן קנו זכותן ועמדו במקומן:
ט
ונתקלקל הבאר כו' ☜ וכ' עוד שם דאם טען ראובן על שמעון שהוא קלקלו בהשלכת זבלים לשם ושמעון אומר להד"ם ופסק דאם טען ראובן בברי צריך שמעון לישבע:
י
אבל אם חלקו ונשאר הבאר מתחלה לא' אלא שנתן כצ"ל ובס"א גרס ובלבד שנתן:
יא
יש לבעל הכרם ד"א. פי' מיירי בדעילו אהדדי וכמ"ש לפני זה ע"ש:
נתיבות המשפט, ביאורים על שולחן ערוך חושן משפט
קע״ג
א
אמת המים ע' בשו"ת הריב"ש דאם בא א' לסלק לחבירו מרוצת המים וכשמסלק מזיק המים להמסלק עצמו על המסלק בעצמו לתקן המרוצת המים שלא יזיק לעצמו ואין על השני לסלק אף שהמים שלו הן המזיקין כיון שבגרמת המסלק הוא מזיק:
ב
ואם נפל אזלא עב"י ס"ס זה שהביא תשובת הרשב"א שכתב בהדיא דמיירי שהבאר נשאר לשותפות וקנו ממנו הדרך ואם נפל כותלי הבאר אף שחזרו ותקנו שוב אין לו דרך דלבאר זה נשתעבד ולא לבאר אחר ע"ש והוא תמוה מאוד בעיני דהא בהדיא כתב הסמ"ע בשם הרשב"א לעיל בסי' קנד ס"ק ך"ה דכל שגוף הדבר שנשתעבד לו ישנו בעולם לא נסתלק השיעבוד כמו בנפל הכותל שהחלון בתוכו וכן בנתקלקל המרזב ע"ש ולזה נראה דה"ה בהדינים המבוארים בסי' רי"ד בחדר שלפנים הימנו במקום שזוכה בהדדך או שקנה ממנו הדרך דאף אם נפל החדר וחזר ובנאו דיש לו עדיין הדרך כיון שהמקום שעליו הדרך שנשתעבד לו ישנו בעולם לא הפסיד הדרך אף שנתקלקל החדר וחזר ובנאו ומה שהביא הרשב"א ראיה מהרשב"ם ס"פ המוכר את הבית לא ידעתי שום ראיה משם דברשב"ם כתב שם כשנפל הבור ודות ושוב א"א לתקנו שוב אין לו דרך זהו אמת ברור שלא נתן לו דרך רק לצורך בור ולא לצורך דבר אחר אבל כשחזר ותיקנו ונכנס לצורך בור מה"ת יפסיד הדרך כיון שהדבר שנשתעבד ישנו בעולם ולא אישתמיט שום פוסק לכתוב כן גבי בור ודות כשנפל הבור וחזר ותיקנו שהפסיד הדרך ואפשד דמיירי שפירש בתנאי בשעת קנין הדרך שלא יהיה לו דרך רק לאותו כור ולכך כשנפל אזדא וקמ"ל הרשב"א שם דדוקא כשנפל כותליו וחזר ובנאן שוב לא נקרא אותו בור אבל כשנפל זבלים בתוכו וחזר והוציאן מיקרי אותו בור דלא הוי רק כמסיר כיסויו: וחזר והוציאן מיקרי אותו בור דלא הוי רק כמסיר כיסויו:
נתיבות המשפט, חידושים על שולחן ערוך חושן משפט
קע״ג
א
אין בו דינא דגא"ג. ודין זה שוה ממש לשני דברים שאין תשמישן שוה המבואר לעיל בסי' קע"א סעיף י"ג וע"ש:
ב
נתקיימה החלוקה לכולם. היינו אם הם ב' ואם הם ג' וזכה אחד ע"פ גורל האחרים קנו לענין שאין א' מהם יכול לומר לא בגורל אני חפץ רק בעילוי וצריכין לחלק ג"כ בגורל והטעם דגורל קונה דבהאי הנאה דצייתי להדדי לחלוק בגורל גמרי ומקני אהדדי (סמ"ע):
ג
כלקוחות כלו' דהוי ליה כאלו קנה זה החצר מבעה"ב דא' יכול לבנות שנגד חלונו דבעה"ב כיון דבעין יפה מוכר דכיון שכ"א יש לו חלק בכולו כ"א מוחשב לוקח של חבירו ול"ד להא דס"ס קנ"ד במכר הבית ושייר החצר לעצמו (סמ"ע):
ד
ואין להם זע"ז דרך פי' שאם היה לאביהן דרך על שדה זו למקום אחר עכשיו ראובן מעכב עליו ולא סולמות אפי' נפל לחלק ראובן העליה והחצר ולשמעון הבית אין ראיבן יכול לסמוך סולם על בית שמעון לעלות לעלייתו ולא אמת המים היינו שאם היה עובר אמת המים על חלקו לשדה אחיו הוא מעכב עליו (וע"ב) ולא חלונות ומשמע אפי' במקום שמאכיל לגמרי ע"כ מיירי כאן בחלקו בלא שומא ועילוי ובסעיף ד' שיש לבעל הכרם ד"א מיירי בשומא ועילוי (סמ"ע):
ה
ונתקלקל הבאר ואם טוען עליו בבדי ששמעון קלקלו צריך שמעון לישבע (סמ"ע):
ו
ואם נפל אזלא. ע"ב מה שיש לתמוה על דין זה ובמאי מיירי הרב:
ז
יש לבעל הכרם מיירי בשומא ועילוי:
פתחי תשובה על שולחן ערוך חושן משפט
קע״ג
א
אם חלקי בגורל. עיין בתשו' הרדב"ז ח"א סימן שכ"ד בשנים שקנו מעובד כוכבים בגד חמשים אמה ומדדו וחתכו לשנים וחלקו אותו בגורל אח"כ נמנא בחלק א' מהם מום המפחיתו מדמיו אם בטלה החלוקה והשיב הדבר ברור שהיא חלוקה בטעות וחוזר על חבירו על חלקו במום דמי עדיף הגורל מקנין גמור דאמרינן אם יש בו מום חוזר המקח מ"מ אומר אני שהועיל הגורל נענין שזכה זה בחלקו ומחזיר לו חבירו מחצית מה שפחתו המום מדמיו אם ירצה חבירו ואם לא רצה חבירו לתת פחת המום אלא לבטל החלוקה שומעין לו וכיצד עושין מעלין החלוקות בדמים וחוזרין להטיל גורל ומי שיגיע לחלקו המום יקח מחבירו הדמים שהעלו החלק השלם שאין בו מום אבל אם רצה חבירו לתת לו חלקו בפחת המים אין מבטלין החלוקה דאע"ג דבעלמא במוכר דבר לחבירו ונמצא בו מום א"י לומר טול פחת המום לפי שהלוקח מצי למימר בחפץ שלם אני חפץ (כמ"ש בסי' רל"ב ס"ד) שאני הכא שהרי בעל כרחו אין לו חפץ שלם שהרי יש לו לקבל חצי המום וכיון שכן לזה הועיל הגורל שיהיה הוא הלוקח כל המום כיון שיש לו בו החצי וחבירו משלים לו חצי מה שפחתו המום וטעמא דמסתבר הוא וכזה ראוי לדון עכ"ל. והנה מסתימות דבריו משמע דמ"ש דחבירו מחזיר לו מחצית מה שפחתו המום מדמיו איירי אפי' הוא פחות משתות לענין שווי הדמים וכן אפי' הוא יותר משתות מוכרח זה ליטול בחלקו כפי שעלה לו הגורל וחבירו ישלים לו חצי הפחת ולכאורה צ"ע מדברי הש"ע לקמן סימן רכ"ז סעיף ל"ז ומצאתי בס' שער משפט ר"ס קע"ה שעמד עליו בזה וכ' דצ"ל דהרדב"ז מיירי שהפחת מכמום הוא שתות בצמצום לכך צריך להחזיר הפחת והחלוקה קיימת. וכ' עוד השע"מ שם דעיקר דינו של הרדב"ז שהועיל הגורל לענין שזכה זה בחלקו כו' נראה דמיירי שקודם החלוקה היו יכולין לחלק הבגד באופן שיגיע חצי מהמום לכל א' ועכשיו לאחר שחלקו אין דין חלוקה בא' מהן בזה הסברא נכונה כיון דבע"כ לא היה לו חפץ שלם מועיל החלוקה שיטול כל המום אבל אם עדיין לאחר שחלק בגורל יש לו דין חלוקה בכ"א משני החלקים ודאי אין זו סברא לורר דניון שיש לו לקבל חצי המום הועיל הגורל לקבל כל המום כיון דיכולין עדיין לחלק בטוב בטילה החלוקה הראשונה כו' ואם הוא באופן שגם מתחלה לא היה אפשר לחלק את המום דאף אם היו יודעין בהמום היו צריכים לחלוק בגורל ע"י עילוי דמים בזה צ"ע אם בטל הגורל או לא כו' עש"ה:
ב
מיהו הרא"ש כתב כו'. עיין בתשובת שבו"י ח"ג סימן קס"ג בשותפים שעשו גורל באופן זה מי שיעלה ראשון יבחר איזה חלק שירצה ואחריו השני ואחריו השלישי ועתה אחר הגורל רוצין לחזיר וכ' דבזה לכ"ע יכולין לחזור דאפי' להרמב"ם וסייעתו וס"ל דגורל קונה לגמרי מ"מ צריך דוקח גורל כמו שהי' בא"י תחום פלוני ופלוני עולה עמו וכן מבואר מפי' רשב"ם והר"ן והר"י בן מגאש בחידושיו ומה"ט לא קאמר הש"ס ב"ב ק"ו ע"ב אלא אמר רב אשי כו' אבל גורל זה מי שעלה ראשון יברר מה שירצה אין כאן בירור וקניה כלל ודאי כל א' יכול לחזור ע"ש:
ג
ואין להם זע"ז דרך כו'. עי' בתשו' שבו"י ח"ב סימן קמט אודות אחים שחלקו הבית וניתן לא' מהם החדר שבו תנור גדול שאופין בו ונכתב בשטר החלוקה שאין לזה על זה שום תפיסת הרגל רק שראובן ישתמש בתנור שאופין בו כי אם בע"ש ועי"ט ועתה אשת ראובן המליטה זכר אי רשאי להשתמש ג"כ בתנור זה לסעודת ברית מילה ופה"ב דיו"ט שלו הוא ומסיק כיון דבשטרות הולכין אחר לשון בני אדם אין בכלל אלא מה שפרט להדיא ובפרטות דאחים שחלקו לקוחות הם ואין להם דרך זע"ז רק מה שהתנו בפירוש וידו על התחתונה ואין כופין על כיוצא בזה משום מדת סדום כיון שצריך לילך לחדרו וגם יותר מה שמסיקין התנור מתרעי ע"י היסק וכה"ג אך לפנים משוה"ד אין ראוי לדקדק בזה עם שכינו וקרובו ע"ש:
ד
אזלא חזקהו לגמרי עי' בפשו' שבו"י ח"ג סי' קסג שנשאל מי שמכר לחבירו חלק בית ופירש תוך שטר המכירה להשתמש בבית המוצנע (ר"ל בהכ"ס) ושוב נפל הבית המוצנע ונכתם העוקא אי אמרינן כיון דנפל אזדא ליה והשיב לכאורה דין זה פשוט בש"ע ס"ס קע"ג גבי באר מים חיים כו' דאם נפל אזדא ליה חזקתו לגמרי מ"מ היה נ"ל כיון דדין זה לא נמצא בש"ס ובראשונים זולת ברשב"א וראייתו מס"פ השואל מאושלן האי גרגותא יש לדחות דהתם היא שאלה בעלמא וכיון שהוא דבר חדש אין לך בו אלא חידושו אבל בית הכסא שהוא עיקר צרכי ותשמישי בית שיהא קרוב לשלחנו והוא בריאת ב"א ודאי מקפיד אינש אפי' נפל לא אזדא ליה אכן ראיתי בתשו' הב"ח סימן ז' שכ' דגם בהכ"ס דמי לבאר ולא ידעתי מנ"ל ועיקר נ"ל כמ"ש ותו ראיתי בתשו' מהר"ם גלאנטי סי' סז שכ' דגם הרשב"א לא קאמר אלא היכא שוויתר נגד חבירו דרך מתנה ושאלה משא"כ במכירה ודאי קנה גוף הקרקע ומי שאינו דן כן אינו אלא טועה כן נ"ל עיקר עכ"ד ועי' בנה"מ:
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך חושן משפט
קע״ג
א
[הגה] החלוקה קיימת. נ"ב עיין תשו' שבות יעקב ח"ג סי' קס"ד:
ב
[הגה] ואין לו עוד חלק. נ"ב עיין תשובת מהר"ם גלאנטי סי' ס"ז דזהו דוקא בויתר לו דרך מתנה משא"כ במכירה וכן הסכים בתשו' שבות יעקב ח"ג סי' קס"ח:
שפתי כהן על שולחן ערוך חושן משפט
קע״ג:א׳
א
השותפין שרצו לחלוק כו'. ע' בתשו' מהרא"ן ששון סי' קע"ה:
קע״ג:ב׳
א
ואין להם זע"ז דרך כו' אע"פ שאין דרך אחר אלא זה רשב"ם בש"ס עיין בתשו' ר"ש כהן ס"ג סי' צ' וק"ט ובתשו' מהרשד"מ סי' רצ"ח וע' בסמ"ע ס"ק ז' שכתב ובדרישה הוכחתי דכאן איירי בדלא חלקו בשומא ועלוי כו' וע"ל מ"ש בשם הרא"ש בסי' קע"א וצ"ל דסמ"ע לא קאי אלשון דש"ס דאחין שחלקו אלא אלשון הטור והמחבר ודוק נ"ל ועיין מ"ש ונתן בעל הכרם לבעל השדה כו' וה"ה איפכא וכמש"ל סי' קע"ב ס"ק ה' וק"ל:
קע״ג:ג׳
א
יש לבעל הכרם ד"א פי' מיירי בדעלו אהדדי וכמ"ש לפני זה עכ"ל סמ"ע והיינו מעות או שטח קרקע וכ"כ הרא"ש וב"י ופשוט:
טורי זהב על שולחן ערוך חושן משפט
קע״ג
א
(סעיף ג' אין להם דרך) כו'. מ"ש בסמ"ע סק"ז דזה מיירי בחלוקה בלא שומא ועילוי קי"ל הא כתב הרא"ש פ"ק דבתרא ומביאו הב"י סימן קע"ב ע"ד במי שחלקו בתים בשומא ועילוי דנועל לכל פתח ד' אמות דזהו בכלל העילוי ולא דמי לחלון דאינו זוכה לו בהרחקת ד"א כנגדו דהני ד"א שכנגד החלון אינם מעיקר התשמיש של הבית כ"כ וכו' ועוד התם יש לבית אורה בלאו הכי כדפי' לעיל עכ"ל הרי דפריך מחלון דאחין שחלקו אד"א של פתח שהם בשומא וכן מבואר בהדיא בגמרא פ"ק דבתרא (דף ז) ד' דמיירי בחלוקה ע"פ עילוי ושומא ומייתי עלה נהרדעי לטעמייהו דאמר ר"נ האחין שחלקו לקוחות כו' אלא דברור דאחין שחלקו מיירי ג"כ בעילוי ושומא לא מיירי כאן במאפיל לגמרי ואע"פ שכתב רבינו כאן שמסלקו לא בעי למימר מאפיל לגמרי אלא שיש רשות לכופו שיסלקנו לאפוקי מדעת הרמב"ן סימן קנ"ד דאין יכול לכפותו לסתום רק שיכול לבנות כנגדו כנלע"ד:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב חשן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כסף הקדשים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
מאירת עיניים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
נתיבות המשפט, ביאורים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
נתיבות המשפט, חידושים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פתחי תשובה על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
שפתי כהן על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
טורי זהב על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5