א
שטף נהר את זיתיו והמוכר זיתיו לעצים. ובו ב"ס
שטף הנהר זיתיו ושתלן בתוך שדה חבירו ואמר הלה זיתי אני נוטל אין שומעין לו בארץ ישראל משום יישוב הארץ אלא יעמדו במקומם ואם עקרן הנהר בגושיהם (בענין שראויים להתקיים על ידן) (טור) יחלקו הפירות בעל השדה עם בעל (הזתים) כל שלשה שנים ולאחר שלשה שנים הכל לבעל השדה אלא שצריך ליתן לבעל הזיתים דמי הזיתים כמו שהיו שוים מתחלה כששטפן הנהר ואם לא נעקרם בגושיהן הכל לבעל הקרקע מיד ואם בא בעל הזיתים ליטול זיתיו בין תוך שלשה בין לאחר שלשה הרשות בידו בחוצה לארץ אבל בארץ ישראל אין שומעין לו וזה נותן לו דמי זיתיו כמו שעומדים לימכר לנטיעות ואם זה אומר לו טול אילנותיך שומעין לו:
ב
המוכר זיתיו לעצים אם פסק עמו לקוץ מיד כל הפירות שיעשו הרי הן לבעל הקרקע ואם התנה עמו לקיץ כל זמן שירצה כל הפירות שיוציאו לבעל העצים מכר סתם אם עשו פחות מרביעית לסאה חוץ מההוצאה הרי אלו של בעל הזיתים עשו רביעית לסאה חוץ מההוצאה יחלוקו:
באר היטב חשן משפט
קס״ח
א
שלשה. הטעם דכל ג' שנים יאמר לו בעל האילן אי לאו אילני עם גוש עפר שסביבו לא היה לך פירות כי אף אם נטעת זיתים חדשים היו פירותיהן ערלה וע"י גוש עפר שלי נסתלק מהן הערלה מאחר שראוי להתקיים ע"י וכ"כ המ"מ ומסיק ז"ל ואע"פ שיכולין לחיות בהן ומצילין מהערל' מ"מ א"י לגדל פירות מחמת גושיו לבד משא"כ לאחר ג"ש דיאמר השני אי לאו אילנך הייתי נוטע מחדש והיו הפירות מותרין לאחר ג"ש ואין הראשון י"ל כמו שנהנית מאילני תוך ג"ש בחצי פירותיו כן אהנה עמך לאחר ג"ש דיאמר לו אלו נטעתי זיתים חדשים אף שלא אכלתי הפירו' תוך ג' שנים מ"מ מתוך שהיו אילנותיהן עדיין דקים ואין להם צל כ"כ הייתי זורע תחתיהם ואוכל הזרעים משא"כ עתה שענפי אילנך גסים והרבה צל להן וא"י לזרוע תחתיהם כל זה בש"ס. סמ"ע:
ב
מיד. כ' הסמ"ע דאף שהפירות תוך ג"ש אסורים בהנאה ודמי הזיתים צריך ליתן לבעל האילן מ"מ קאמר הכל ור"ל כל שבח האילן הן תוך ג' שנים לענין אם נתעבה האילן הן הפירות לאחר ג"ש הכל לבעל הקרקע וכ"כ הר"ן שאם נתעבה האילן או נתוספו ענפיו תוך ג' שנים קאמר דהוא לבעל הקרקע עכ"ל (והט"ז דחה פי' זה ומפרש בענין אחר דיש למצוא היתר לענין ערלה ע"ש):
ג
שומעין. פי' אפי' בא"י דגם בא"י אין אדם נוטע בתוך שלו אלא למי שירצה ועיין בא"א ד' צ"א ע"א הביא ראיה נכונה לזה. ש"ך:
ד
הקרקע. מפני שהפירות מהיניקה דגינתו נתגדלו. סמ"ע:
ה
מרביעית. דאין אדם מקפיד על כך מסתמא. שם:
באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט
קס״ח
א
ל' הרמב"ם פ"ד מהל' שכנים דין י' משנה ב"מ דף ק' ע"א וברייתא דף ק"א ע"א:
ב
כדמפרש ר' יוחנן טעמא שם:
ג
שם במשנה וכדמוקי לה כי אתא רבין אמר ריש לקיש שם בגמ' וכדמפרש בגמרא טעמא שם:
ד
כ"כ הכ"מ שם ובב"י כדברי הראב"ד [שם בהשגות] והגמי' ורבינו קיצר במובן דפשיטא דיתן לו דמי עצים ושזה נראה לו יותר וכן כ' הר"ן:
ה
לשון הרמב"ם שם וגם בזו צריך ליתן לו דמי הזתים כמו שהיו שוים מתחל' וכו' וכמ"ש בשם הראב"ד והר"ן:
ו
ל' הטור סעיף ב' ברייתא וכדמפרש רבי יוחנן טעמא שם.
ז
כ"כ הרא"ש שם שהרי עומדים לעשות פירות כשאר נטיעה:
ח
טור וכ' הב"י נרא' שלמד כן מברית' דבסמוך דדוקא באומר בעל הזתים זיתי אני נוטל הוא דאין שומעין לו הא אם אמר בעל הקרקע טול זיתיך שומעין לו דאל"כ ה"ל למיתני הא והא דאין שומעין לו וכו':
ט
ל' הרמב"ם שם דין י"א:
י
פשוט בגמרא שם סוף דף ק':
יא
משנ' שם וכדמוקי לה בגמרא שם
יב
פי' רש"י זיתים רעים שאין בסאה שבהן רביעית שמן.
יג
מימרא דר"ש בן פזי שם וכ' ה"ה דברי רבינו פשוטין הן אבל הרשב"א ז"ל כ' והאריך שם וסיים ודברי רבינו ז"ל עיקר וכ"נ מדברי הגאון ז"ל בספר המקח בשער נ':
ביאור הגר"א על שולחן ערוך חושן משפט
קס״ח
א
בענין. רש"י שם וכפי' משום ערלה וכ"פ תוס' שם:
ב
אלא. תוס' שם ד"ה ואם:
ג
כמו שהיו. ר"ל כמ"ש למטה כמו שעומדים כו':
ד
ואם לא. רמב"ם וכפי' דלכך נקט בגושיהן דלא כפי' תוס' ד"ה שנעקרו ועסמ"ע.
ה
ואם בא כו' כמו. כבר נתבאר לעיל אלא שנמשך אחר ל' הטור כאן:
ו
ואם זה. שם א"ל זיל שום ליה וידו כו' א"ל לא בעינא ש"מ שיכול לומר טול אילנותיך ואע"ג שגם בנטע אומרים בשדה אין שומעין לו לחד לישנא ג"כ משום יישוב א"י ע"ש ועבסי' שע"ה ס"ב ועבה"ג שם:
מאירת עיניים על שולחן ערוך חושן משפט
קס״ח
א
משום ישוב הארץ. הטעם כתבתי בפרישה משום דעמדו חכמי' על דעתן ואמרו שהראשון ודאי יטע אחרים בשדהו כמו שנטעם מתחלה משא"כ זה שלא נטע מתחלה זתים בשדהו ואם יטלם הראשון שוב לא יטע אחרים כמו שלא נטעם מתחלה. ומיהו אם גם עתה אחר שנשתלו בתוך שדהו או' בעל הקרקע איני חפץ בהן אין כופין אותו לקיימן בתוך שדהו ולשלם לזה זיתיו וכ"כ הטור והמחבר בסמוך:
ב
אלא יעמדו במקומן. פי' זהו עכ"פ ולענין מה שיתן לבעל הזיתים מפר' ואזיל דאם נעקרו בגושיהן אזי בתוך ג"ש אינו צריך ליתן לו מיד דמי זיתיו אלא חצי הפירות. ולאחר ג"ש דאז אין לבעל הזיתים מהפירות כלום אז משלם לו דמי הזיתים ולא כולם אלא כמו שהיו שווין בתחלת ג' שנים כשנשטפו לאפוקי מה שנשבחו הזיתים בעוביין בתוך ג' שנים אינו נותן דארעי' הוא דאשבח ומסיק וכתב דאם לא נעקרו בגושיהן אין לו פירות מהן אפי' בתוך ג"ש והוא בא"י דאינו רשאי ליטלם אזי צריך לשלם לו דמי זיתיו מיד כמו שעומדין למכור. ובזה שכתבתי נתיישב כפל הדברים הנראי' לכאורה בדברי המחבר וגם שינוי הל' שברישא כ' דמשלם לו כמו שהיו שוויים מתחלה כששטפן ובסיפא קיצר ושינה וכתב דמשלם לו כמו שעומדין למכור וק"ל. והמחבר התחיל בל' הרמב"ם שלא כ' בדבריו דבח"ל שומעין לבעל זיתים ליטול זיתיו ופי' בל' רמב"ם כמ"ש ואם לא נעקרו בגושיהן הכל לבעל הקרקע מיד וכ' עליו ל' הטור דכ' חילוק בין א"י לח"ל וגם מפורש בדבריו דאף דנעקרו בלא גושיהן מ"מ צריך לשלם לו דמי זיתיו ולאפוקי מהמ"מ שכ' שם על דברי הרמב"ם (שכתב) הכל לבעל הקרקע מיד דהל"ל אפי' דמי זיתיו א"צ ליתן לו משום דכל שנעקר' בלא גושיו אז הוליכו המים למרחוק ונתייאשו ממנו ובכ"מ השיג שם על המ"מ בזה ע"ש ותמצא ודו"ק:
ג
כל שלשה שנים כו' הטעם דכל שלשה שנים יאמר לו בעל האילן אי לאו אילני עם גוש עפר שסביבו לא הי' לך פירות כי אף אם נטעת זיתים חדשים היו פירותיהן ערלה וע"י הגוש עפר שלי נסתלק מהן הערלה מאחר שראויים להתקיים ע"י וכ"כ המ"מ שם ומסיק וכ' ז"ל ואע"פ שיכולין לחיות בהן ומצילין מהערלה מ"מ אינן יכולין לגדל פירות מחמת גושיו לבד משא"כ לאחר ג"ש דיאמר השני אני אי לאו אילונך הי' נטעתי מחדש והיו פירותיו ניתרין לאחר כלות ג"ש ואין הראשון יכול לומר כמו שנהנית עמי מאלוני תוך ג"ש בחצי פירותיו כן אהנה עמך לאחר ג"ש דיאמר לו השני אלו נטעתי זיתים חדשים אף שלא אכלתי פירותיהן תוך ג"ש מ"מ מתוך שהיו אילנותיו עדיין דקים ואין להם צל כ"כ הייתי זורע תחתיהם והייתי אוכל הזרעים משא"כ עתה שענפי אילונך היו גסים וצל להן הרב' ולא היו מגודלים הזרעים שם אם הייתי זורע שם כל זה בגמ' ועפ"ר:
ד
הכל לבעל הקרקע ואף שהפירו' דבתוך ג"ש ערל' הן ואסורין בהנא' נינהו ודמי זיתי' כמו שהיו שווין בתחלה צריך ליתן לבעל האילן כדמסיק מ"מ קאמ' הכל ור"ל כל שבח האילן הן בתוך ג"ש והיינו אם נתעבה האילן שהוא נחשב לפירותיו בתוך ג"ש הן הפירות גופן לאחר ג"ש הוא לבעל הקרקע וכ"כ הר"ן שאם נתעבה האילן או ניתוספו ענפיו תוך ג"ש קאמר דהוא לבעל הקרקע:
ה
שומעין לו פי' אפי' בא"י דגם בא"י אין כל אדם נוטע בתוך שלו אלא מי שירצ':
ו
הרי הן לבעל הקרקע מפני שהפירות מהיניקה דגינתו נתגדלות:
ז
פחות מרביעית כו' דאין אדם מקפיד על כך מסתמא:
נתיבות המשפט, חידושים על שולחן ערוך חושן משפט
קס״ח
א
משום יישוב הארץ דעמדו חכמים על דעתן שהראשון ודאי יטע אחרים כמו שנטעו מתחלה משא"כ זה אם יטלם הראשון לא יטע אחרים [סמ"ע]:
ב
כל שלשה שנים הטעם דבתוך ג"ש יכול בעל האילן לומר אילו נטעתי זתים חדשים היה פירותיהן ערלה וע"י גוש עפר משלי נסתלק מהם הערלה משא"כ לאחר ג"ש יכול השני לומר אי לאו אילך הי' נטעתי מחדש ואין הראשון יכול לומר כמו שנהנית עמי תוך ג"ש מחצי פירות כן אהנה עמך לאחר ג"ש דיאמר לו השני אילו נטעתי חדשים אף תוך ג"ש שלא הייתי יכול לאכול פיריתיהן מ"מ הייתי יכול לזרוע תחתיהן משא"כ עתה שהן גסים לא אוכל לזרוע תחתיהן [סמ"ע]:
ג
הכל לבעל הקרקע ואף שהפירות בתוך ג"ש הן ערלה מ"מ נ"מ לענין נופות האילן או אם נתעבה האילן [סמ"ע].
ד
דמי זיתיו ובתוך ג"ש א"צ ליתן לו מיד דמי זיתיו אלא נותן לו חצי פירות סמ"ע]: והט"ז חולק וס"ל דצריך לשלם מיד דאיך ישתמש בעל הקרקע בזיתים של חבירו בע"כ כיון דצווח דלא ניחא ליה בהפירות:
ה
פחות מד' דאין אדם מקפיד על כך מסתמא [סמ"ע]:
שפתי כהן על שולחן ערוך חושן משפט
קס״ח:א׳
א
הכל לבעל הקרקע. עיין סמ"ע ס"ק ד' עד ור"ל כל שבח האילן הן בתוך ג' שנים והיינו אם נתעבה האילן כו' וכ"כ הב"ח ודלא כב"י ומ"מ ע"ש:
קס״ח:ב׳
א
שומעין לו. עיין בא"א דף צ"א ע"א הביא ראיה נכונה לזה ע"ש:
טורי זהב על שולחן ערוך חושן משפט
קס״ח
א
[סעיף א' דמי הזיתים כמו שהיו] כו' מה שהוקשה לסמ"ע כפל דין זה ומתוך כך למד דנעקרו בגושיהן א"צ לשלם מיד דמי הזיתים תמוה היא מאוד דהאיך ישתמש בעל הקרקע בזיתים של חבירו בע"כ כיון דצווח דלא ניחא ליה בפירות החצי ותו דהא בדברי רבינו שבק מלכתוב דין תשלומי זיתים שלא נעקרו בגושיהן עד לבסוף דכבר כ' דיני הפירות כתב דין דמי זיתים דצריך לשלם כמו שמוכרין לנטיעות בין תוך ג' בין אחר ג' דמשמע ל"ש נעקרו בגושיהן ל"ש לא בגושיהן ונראה לע"ד עיקר דזה הוא בעצמו כוונת המחבר שהוסיף שנית ידו לכתוב דין זה דמי זיתים ללמוד דאין חילוק בין תוך ג' בין אחר ג' ואגב העתיק לשון רבינו כמו שעומדין למכור אלא דתחלה שכתב לאחר ג' הכל לבעל השדה הוצרך תיכף להעתיק דברי נ"י דמ"ש תוך [אחר] ג' שנים הכל לבעל השדה אין דמי הזיתים בכלל רק זכות זה יש לו שא"צ לשלם רק כמו שהיה בשעת שטיפה כנלע"ד ברור ופשוט דאף תוך ג' שנים צריך ליתן לו דמי זתים אם ירצה אלא דאורחא דמילתא נקיט דמסתמא ניחא לאינש ליקח חצי הפירות כל זמן שמגיע לו ואחר כך יטול דמי הזיתים:
ב
[ע"ש הכל לבעל קרקע] זה נ"ע ליישבו דלפי מ"ש הסמ"ע דקאי על השביח האילן והוא ע"פ המ"מ קשה מאוד דהא אפילו בנעקרו בגושיהן הוא שבח האילן לבעל השדה כמ"ש נ"י מטעם דאלו אנא נטעי הוי השבח דידי אפי' תוך ג' שנים ומטעם זה דקדקו הרמב"ם ורבינו והמחבר וכתבו ברישא יחלוקו בפירות בעל השדה כו' דמשמע אבל שבח האילן לא ונלע"ד ליישב דיש היתר אפי' לענין היתר ערלה דהיינו שיוכל לומר לעכו"ם עבוד אילן שלי ותטול פירותיהן ותן לי אילן שלך שעברו עליו שני ערלה ואטול פירותיו כמ"ש בהלכות ערלה סי' רצ"ד סי"ד או ימכרנו לעכו"ם ג' שנים וא"ל א"כ תוך ג' שנים יאכל בעל השדה כל הפירות דהא ל"צ לגושן של בעל האילן נ"ל דאם היה עושה כן מסתמא היה צריך להוזיל בדמיה עכשיו מרויח בגושי' ועל כרחך צריך לומר כן דקשה לך למה יקח בעל האילן את חצי הפירות תוך ג' שנים הא יש תקנה שימכרנו לעכו"ם או יחליפם ובשמעתא דפריך התלמוד אמאי יאכל בעל השדה חצי הפירות הא הוי ערלה ומשני דהוי קטינא וזרענא אה"נ דהוי מצוי לשנויי כמ"ש אלא דבלאו הכי שפיר משני ומש"ה כתבו רמב"ם ורבינו דכל שנעקרו בגושיהן שהוא מרויח מהם מה שלא הי' לו אלו החליפם עם העכו"ם ע"כ אמרו חכמים דמלתא פסיקא שיאכלו שניהם הפירות כי אי אפשר לעשות קצבה בע"א אבל אי לא נעקרו בגושיהן אז ע"כ צריך תקנה זו להחליפם עם אילן עכו"ם ובזה אין צריך לשום זכות של בעל האילן ע"כ אין לו חלק באותן פירות בתוך ג' שנים שבאין ליד בעל השדה על ידי חליפין כנ"ל נכון והגון בדברי הפוסקים ופי' כפתור ופרח הוא זולת זו לית נגר ובר נגר דלפרקינהו:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב חשן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
מאירת עיניים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
נתיבות המשפט, חידושים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
שפתי כהן על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
טורי זהב על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5