א
המערער על השדה והוא עד או דיין ובו ה סעיפים.
ראובן שמכר לשמעון שדה והיה לוי מעדי השטר ובא לוי לערער על השדה ולטעון שראובן גזל אותה ממנו אין שומעין לו ואין משגיחין על ראיות שיביא על אותה שדה והרי איבד כל זכותו שאומרים לו היאך תעיד על המכר ותבא ותערער: הגה ודוקא שחתם עם עד אחד אבל אם חתם לבד לא אבד זכותו די"ל מה שחתם כי היה יודע שאין חתימ' עד אחד כלום (ב"י בשם הריטב"א) וכן אם לא חתם בעד רק לכבוד בעלמא לא אבד זכותו (ריב"ש סרנ"ב):
ב
וכן אם העיד לוי בשטר שכתוב בו השדה פלוני של ראובן מצד מזרח או מערב הואיל ועשה השדה סי' לאחר והעיד בשטר איבד זכותו ואינו יכול לחזור ולערער: הגה אפוטרופוס או בית דין דזבנו של יתומים בכה"ג לא אבדו זכותם [שיש] להם על השדה (ריב"ש סי' רמ"ד וע"ל סי' קי"א רכ"ו ס"ד) אם המערער שכר הקרקע מן המחזיק הוי כחתום עליה בעד ואבד זכותו [הרא"ש כלל ע' סי' ג'] ועיין לעיל ריש סי' קמ"ב:
ג
טען העד ואמר תלם אחד הוא שעשיתי סימן ולא כל השדה ואותו תלם הסמוך למצר בלבד הוא של ראובן ה"ז טענה הנשמעת ויש לו לערער על כל השדה חוץ מאותו תלם והוא שיש בתלם ט' קבין שהוא שיעור שדה אם כתוב שדה ואם אין כתוב שדה אלא קרקע אין לו אלא תלם קטן: הגה חזר וטען חזרתי ולקחתי ממנו תלם שהודיתי בו אם אין כתב ידו יוצא ממקום אחר או שהתלם בידו והחזיק בו אח"כ נאמן (טור) טען מה שעשאו סימן לאחר לאו משום שהוא שלו רק שהנכסים נקראים כך שהיו שלו תחלה טענתיה טענה אא"כ פי' בהדיא שהם שלו (ב"י בשם הריטב"א בשם הרמ"ה):
ד
דיין החתום בקיום השטר יכול לערער מפני שיכול לומר לא ידעתי מה היה כתוב בשטר מפני שהדיינים יכולים לקיים השטר אע"פ שלא קראוהו (אבל אם היה דיין והגבה לזה הקרקע אבד זכותו) (ריב"ש סימן רנ"ב):
ה
בא שמעון ונמלך מלוי ואמר ליה הנני קונה שדה פלוני מראובן ובעצתך אקנה אותה אמר ליה לוי לך וקנה אותה שהיא טובה יש ללוי לערער עליה ולא איבד זכותו שהרי לא עשה מעשה ויש מי שאומר דדוקא כשהודה המערער שיעצו בכך אבל אם כפר ואמר להד"ם והלה הביא עדים לדבריו מחייבים המערער בכך:
באר היטב חשן משפט
קמ״ז
א
שיביא. ומיירי אפי' כשאין לראובן המוכר עדים שהוא שלו מאבותיו או בקנייה כן כתב הסמ"ע בשם הריטב"א ועיין בתשובת מבי"ט ח"א סי' פ"א ח"ב סימן רי"ד ובתשוב' מהרשד"ם סי' כ"ו:
ב
תעיד. ודוקא בזה שאומר המערער שהשדה גזולה מידו אבל מלוה שחתם בעד כשמכרה הלוה לאחר חוזר וטורף מידו כמ"ש הט"ו בסי' קי"א דכיון דאין לו אלא שעבוד על השד' שפיר קחתים מעיקרא וע"ש ובסי' קכ"ט ס"ח בהג"ה. סמ"ע:
ג
סי' קמ"ב. ר"ל שם בסוף הג"ה כ"כ בדין אדם ששכר ממנו חזקת ישוב ועמ"ש שם טעם דלא שייך בשכירות לומר עביד אינש דזבין דינא עכ"ל הסמ"ע ועיין בתשובת מ"ע סי' מ"ו:
ד
חזר. בדרישה הוכחתי דמיירי אפילו לא טען כן מיד בפעם אחת אלא גם לאחר שטען לא הודיתי לו אלא תלם אז יכול אח"כ לחזור ולומר גם אותו תלם חזרתי ולקחתי מידו עכ"ל הסמ"ע וכתב הש"ך וה"ה ביתמי טענינן להו שמא חזר אבוהון ולקחו אבל אם ידוע שלא חזר ולקחו לא טענינן להו מזויף דמלתא דלא שכיחא היא כן הוא בתוספות פרק שני דייני. ולפי מה שהעליתי בסימן ס"ח וסימן רצ"ז דכל מילי טענינן ליתמי א"כ ה"ה הכא וגם צל"ע על הרא"ש דנראה להדיא דהיינו דדוקא לשטת ר"י ואנן לא קי"ל הכי וא"כ ה"ה הכא וע"ל סי' ק' מ"ש שם ועיין בתשובת מהר"י לבית לוי סי' ב' דף ט' ודף י"ב עכ"ל:
ה
יוצא. דאז נאמן במגו דמעולם לא עשיתי לו סי' וזה אינו כת"י ומ"מ אינו נאמן לומר לא הודיתי כי אם על תלם א' פחות מט' קבין דה"ל כמגו במקום עדים דאנן סהדי דאין שדה פחותה מט' קבין עכ"ל הסמ"ע (אם המחזיק חתם על המכירה שנמכר' להמערער לא איבד זכותו. הרשד"ם חח"מ סי' רכ"ג. טען המערער שבטעות חתם אם יש רגלים לדבר ואיכא למתלי חתימתו בטעות יש פנים לכאן ולכאן. הרש"ך ז"ל ח"א סי' קכ"ו וע"ש בסימן ק"ט ובתשובת הרא"ש כלל ע' סי' ד' ובתשובת הרי"ט ח"א סי' צ"ג. כנה"ג):
ו
והגבה. ז"ל הריב"ש שם ואין מעשה ב"ד דבורא בעלמא דנימא דעביד אינש דמקרי ואמר אלא מעשה רבה הוא ואע"פ שלא חתמו הב"ד בשטר גוביינא אלא צוו לעדים וחתמו שלוחן כמוהן כו' ע"ש. סמ"ע:
באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט
קמ״ז
א
לשון הרמב"ם ריש פט"ו מה' טוען ונטען וכתב ה"ה משנה פרק אחרון דכתובות (דף ק"ט ע"א העורר על השדה וכו' והלכה כחכמים:
ב
שם דכתב ה"ה שם במשנה עשאה סימן לאחר אבד את זכותו וכו' (כמו שפירש רש"י שם) ובירושלמי אפילו אחר לאחר והעורר חתום עליה עד אבד זכותו כ"כ בהל' ורבינו הביא דין הירושלמי וכ"ש דין המשנה כ' הב"י בסעיף ב' ואמרינן בגמרא שם ע"ב אמר אביו לא שנו אלא לאחר ☜אבל לעצמו לא איבד זכותו דאמר אי לא עבדי ליה הכי לא היה מזבן לה ניהלי מאי אית לך למימר איבעי לי' למימסר מודעא חברך חברא אית ליה וכו' כן כתב הרי"ף והרא"ש עכ"ל סמ"ע בשם ד"מ:
ג
כתב הסמ"ע לא קאי אדלעיל דלא איירי התם בתשובה שחתם עליה במכירה או בעשיית סימן אלא שמכרו הבית דין או האפוטרופסים וכו' ובד"מ לא כ' תיבה בכה"ג ונ"ל דמ"ש בכה"ג אדלמטה קאי וה"ק בכה"ג לא אבדו זכותן אע"פ שעשו מעשה עכ"ל ולענ"ד הוא ענין בפני עצמו וצ"ל ובכה"ג ובא לכלול דין ☜האלמנה שקבלה קנין להשלים מנכסי המת כל צוואתו שהשוה אותה הריב"ש שם בתשובה לאפוטרופס או ב"ד שמכרו ולא הפסידה האלמנה חלקה השייך לה:
ד
מה שיש להם מחמת זכיה ושעבוד כן כתב שם בת' ☜אבל לא טענת גזולה כמ"ש בסימן רכ"ב סמ"ע
ה
כן הוא בריב"ש:
ו
שם דין ב' וכתב ה"ה שם בגמרא (ע"ב) אמר ר' יוחנן אי טעין וכו' ודעת רבינו שאף על פי שכל השדה מוחזק ביד זה יכול לטעון העד תלם אחד בלבד עשיתי וכן עיקר ולזה הסכים הרמב"ן ודע שדינין אלו כשיש למערער עדים שהיתה שלו או של אבותיו ואין למחזיק עדי חזקה וזה פשוט וכן פירשו ז"ל ודבר מוכרח הוא
ז
כ"כ ה"ה שם בשם הרמב"ן וכ"כ הטור בס"ד בשם הר"ר יונה וע' בהריב"ש סימן רנ"ב:
ח
שם ומימרא דאביי שם ע"א:
ט
שם ריש ע"ב:
י
שם דין ג' וכתב הרב המגיד בפ' חזקת מעשה שם (דף ל' ע"ב) מבואר דאפילו לרבנן דקאמרי בחתום עליה בעד אבד את זכותו ה"מ בחתום דקעביד מעשה אבל הכא דיבורא בעלמא הוא
יא
כ"כ הרב המגיד שם בשם הרשב"א
יב
סיים שם דראיה היא זו שאיננה שלו:
ביאור הגר"א על שולחן ערוך חושן משפט
קמ״ז
א
ודוקא. וכ"ב רשב"ם בב"ב למ"ד ב' ויתבאר למטה:
ב
וכן אם. ב"ב שם התם עבד ליה מעשה. ופי' הריב"ש שע"י נתקיים השטר משא"כ בע"א או לכבוד:
ג
וכן אם. ירושלמי הביאו תוס' בכתובות שם:
ד
אפוטרופוס או. שם צז א' בעי מיניה כו' קמיבעיא ליה כו' ומדשבקיה לבר זוגא ולא מיבעיא בב"ד ש"מ דב"ד ודאי יכולין לטרוף כיון שלא קבלו הדמים וה"ה לאפטרופוס:
ה
אם שכר. דה"נ עביד מעשה וכנ"ל סקמ"ג:
ו
והוא שיש בתלם. ב"ב י"א א' אין חולקין כו' ושמו עליו כו':
ז
אם אין. תוס' בכתובות שם ד"ה אם טען וע"ש:
ח
או. הרי"ף ורא"ש ב' הראב"ד ותוס' בב"ב למ"ד א':
ט
טען מה. שם בגמ' נכסי דבר סיסין כו':
י
אבל אם. דאין לך עביד מעשה יותר מזה:
יא
ויש. כנ"ל סקמ"ו סי"ח:
קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט
קמ״ז:א׳
א
אם אין כ' ידו יוצא ממקום אחר. מדכתב הרמ"א סתם משמע שאפי' אינו מוחזק בם כלל אלא שהקרקע הוא תחת יד המחזיק אפ"ה כל שאין כת"י יוצא ממקום אחר נאמן לו' חזרתי ולקחתי ממנו במגו דמזויף וע' שם בר"ן פ' בתרא דכתובות והוא שיטת תוס' והרא"ש ואמרי' בזה מגו להוציא דהא מודה שכבר מכר הקרקע אלא שחזר ולקחה ממנו והוי להוציא מחזקת בעלים הראשונים ומשום דאמרינן מגו להוציא מחזקת בעלים הראשונים ודוקא בממון שמוחזק ת"י ממש הוא דאלים חזקה זו ולא מהני מגו להוציא מחזקת ממון ממש אבל נגד חזקת מרא קמא שפיר מהני מגו וכמ"ש בסי' פ"ב סקי"ג ע"ש:
מאירת עיניים על שולחן ערוך חושן משפט
קמ״ז
א
ואין משגיחין על ראיות שיביא כו' כ' ריטב"א דמיירי אפי' כשאין לראובן המוכר עדים שהוא שלו מאבות או בקנייה:
ב
האיך תעיד ותבא ותערער. דוקא בכה"ג דעביד לוי המערער מעשה דחתם בשטר או העיד בפיו בבית דין משא"כ בנתן לשמעון המחזיק עצה לקנותו וכמ"ש הטור והמחבר בסי' קמ"ו סי"ז וגם בס"ס זה חזר וכ' המחבר וגם דוקא כשמערע' אומר שהשדה היתה גזולה מידו אבל מלוה שחתם בעד כשמכר' הלוה לאחר חוזר וטורף מידו כמ"ש הטור והמחבר בסי' קי"א דכיון דאין לו אלא שיעבוד על השדה של הלוה שפיר קחתם מעיקר' וכמ"ש שם וע"ל סי' קכ"ט [ס"ח] בהג"ה ועד"ר ופריש':
ג
וכן אם העיד לוי בשטר שכתב כו' המ"מ כ' שם דהרמב"ם כוון בזה לדין הכתוב בירושלמי והוא דמיירי שאיש אחר מכר שדה שלו לאיש אחר וכ' שדה זו (דמערער עליו לוי) למיצר מזרח בשם המחזיק ולוי המערער חתם עליו ומדין זה נלמד דכ"ש שהמערער גופיה מכר שדה שלו וכותב שדה שמערער עליו למצר מזרח בשם המחזיק או כשהמחזיק מכר שדה שלו לאחר וכ' שדה זו שמערער עליו לוי למצר מזרח בשמו ולוי המערער חתם עליו לעד כל זה כ' המ"מ שם ובזה ג"כ מיושבים דברי המחבר דקיצר והעתיק לשון הרמב"ם ומה"נ לא הוסיף מור"ם ז"ל כל הנך בבי וגם אם עשאה המחזיק סי' בשם המערער דנותנים להמערער כמ"ש כל זה הטור משום דסמך על זה דנלמדו במכ"ש מהאי דינא דנקט המחבר וק"ל:
ד
ועשה השדה סי' לאחר ☜ כ' ב"י ס"ב ז"ל ואמרי' בגמרא דוקא לאחר אבל לעצמו לא איבד זכותו דמימר אמר אי לאו דעבדי הכי לא הוי מזבין לי מאי איכא למימר איבעי ליה למסור מודעה חברא חברא אית ליה וכ"כ הרי"ף והרא"ש עכ"ל ד"מ ב':
ה
לא אבד זכותן. שם בריב"ש כ' בל' זה לא אבדו זכותן שיש להן על קרקע ההוא מחמת חוב ושיעבוד ע"ש וכן חזר וכ' שם בסוף התשוב' ע"ש ☜ ונ"ל דדוקא קאמר זכות שיש להן מחמת חוב "ושיעבוד דכיון דאין גוף הקרקע של הב"ד שפיר עבדי דזבני דסברו בעת ההוא לגבות חובם ממקום אחר משא"כ כשבאו הב"ד אחר כך לערער ולטרוף בטענה שהיתה גזולה בידם כי ע"ז כתב הריב"ש בסי' רצ"ב שאבד הדיין את זכותו כיון שכבר הגבה את השדה לאחר והביאו מור"ם בהג"ה בסמוך סעיף ד' כנ"ל ליישב ולחלק בדברי ריב"ש שהביאה מור"ם בשני הגהות הנ"ל דלא יסתרו אהדדי והמחבר ג"כ כתב האי דינא לעיל בסי' קי"א ס"ו וסיים וכתב שם ז"ל חוזרים וטורפים בחובם והיינו כמ"ש וכן מוכח ממה שחזר וכתבו המחבר בר"ס רכ"ו בדינא אחריות דבא לחזור ולטרוף בחובם מיירי. ואע"ג "דבסי' קי"א סי"ז כתב הטור והמחבר האי דינא דלא אבד זכותו גם באינש דעלמא דחתם בעדים מ"מ כתבו ג"כ בב"ד ובאפטרופוס כדי של"ת לחלק בין חתם בעד בב"ד או אפטרופוס דזבנו אותו שדה עצמו המשועבד לו שנראה כמוחל שיעבודו טפי וזה ברור ומור"ם שכ' כאן ז"ל אפטרופס או ב"ד שזבנו של יתומים בכה"ג אל תטעה לומר שר"ל בכה"ג שחתם עליה במכירה סי' דאיירי מיני' המחבר לפני זה דא"כ מנ"ל דהא הריב"ש לא איירי בזה וכמ"ש. והד"מ לא כתב תיבת "בכה"ג ע"ש וצ"ל דמ"ש בכה"ג אדלמטה קאי וה"ק בכה"ג לא אבדו זכותם ור"ל אע"פ שעבדו מעש' ומכרוה ועיין בריב"ש שרצה ג"כ לדמות ביניהן שכ' שם ז"ל וליכא למימר דאבדו את זכותם כדאמרי' בהעורר על השדה ובא וחתם עלי' בעד דאבד את זכותו כיון דעבד מעשה וה"נ כו' "עד שאני התם כיון דחתם בעד אבד את זכותו לומר שהוא שלו כו' אבל זכותו מחמת חוב או שיעבוד שיש לו על השדה לא איבד ולזה כוון מור"ם ג"כ כאן לומר שאין לדמותו ודו"ק ולא כע"ש דלא עיין במוצ' דין זה ופרשהו כפשוטו דקאי נמי אב"ד או אפטרופוס שחתמו השדה או שעשאוהו סי' שמעוררין אח"כ לומר שהוא שלהן וחילק בדברים דחוקים וגם הן היפך האמת דלא איירי מהן הריב"ש כלל וכמ"ש ודו"ק:
ו
אם המערער שכר כו'. עד ע"ל ר"ס קמ"ב ר"ל שם בסוף הג"ה כתב כן בדין אדם ששכר ממנו חזקת ישוב ועמ"ש שם טעם דלא שייך בשכירות לומר עביד אינש דזבין דינא:
ז
אם כתב שדה כו'. דאין שדה פחות מכדי שיזרעו עליו ט' קבין וכמ"ש הטור והמחבר לקמן בר"ס קע"א ס"ג ע"ש:
ח
חזר וטען חזרתי ולקחתי כו'. בדרישה הוכחתי דמיירי אפילו לא טען כן מיד בפעם א' מעולם לא הודיתי אלא על תלם אחד וגם אותו תלם חזרתי ולקחתי ממנו אלא גם לאחר שטען תחלה בב"ד לא הודיתי לו אלא על תלם אחד יכול אח"כ לחזור ולומר גם אותו תלם איני מניחו בידו כי כבר חזרתי ולקחתי מידו ע"ש:
ט
אם אין כ' ידו יוצא כו'. דאז נאמן במיגו דמעולם לא עשיתי לו סי' וזה אינו כתב ידו ומ"מ אינו נאמן לומר שלא הודיתי לו כ"א על תלם א' שהוא פחות מתשעה קבין דה"ל כמיגו במקום עדים דאנן סהדי דאין שדה פחות מט' קבין:
י
הי' דיין והגבה כו'. וז"ל ריב"ש שם ואין מעשה ב"ד דיבורא בעלמא דנימא דעביד אינש דמקרי ואמר (כדאמר הגמ' בעד המעיד) אלא מעשה רבה הוא ואע"פ שלא חתמו הב"ד בשטר גוביינא אלא צוו לעדי' וחתמו שלוחן כמוהן כו' ע"ש ועמ"ש לעיל בסמוך בסמ"ע ס"ב:
יא
בא שמעון ונמלך בלוי כו'. המחבר נמשך כאן אחר דברי הרמב"ם שכ' דינים הללו יחד בפרק ט"ו מטוען. ולעיל סי' קמ"ו שם סי"ז נמשך בדבריו אחר לשון הטור מ"ה כתב האי דינא ג"כ שם ומה"ט כ' ג"כ כאן בל' "ויש "מי "שאומר דווקא כשהודה כו' ולעיל סי' קמ"ו סי"ז סתם וכתב כן ע"ש משום דברמב"ם לא נזכר דין זה מ"ה כתב בלשון ויש מי שאומר ודו"ק:
נתיבות המשפט, ביאורים על שולחן ערוך חושן משפט
קמ״ז
א
ואין משגיחין על ראיות שיביא בתומים הקשה דאם מביא ראיות שגזלו אמאי לא יועיל הא לא מהני הודא' לגזלן ע"ש והנה זה אינו תמוה די"ל דכוונת הש"ע בראיות שהן שלו דהן טענת גזילת מהני הודא' כ"ז שאינו מביא עידי גזיל' א"נ אפשר לומר דאפי' נגד עידי גזילה מהני זה שחתם עצמו דנגד לחתום עצמו לעד הי' יכול לאשתמוטי מהגזלן ולכך הוי הודא':
ב
אם אין כת"י. עש"ך ס"ק נ' שכתב דלמאי דקיי"ל דטענינן ליתמי כל מילי אף מזוייף טענינן להו ואישתמיטתי' דברי הרא"ש שכ' דהכא כיון דהמוכר והלוקח מכחישי' אותו לא טענינן להו ע"ש:
ג
או שהתלם בידו והחזיק בו אח"כ. זוז כ' הראב"ד הובא ברא"ש לפרש העובדא דמיירי בש"ס כתובו' ק"ט בהאי דעשאו סי' וערער ושכיב וכתיב דמיירי שהוציאו המערער בדין והחזיק ג"ש ע"ש ונלפענ"ד דמיירי דוקא שעשאו לסי' אחר שערער והוציאו בדין (ומה שאמרו בש"ס שעשאו סי' וערער הכוונה שכבר ערער) ולכך נאמן לטעון שלקחו אחר שעשאו סי' כיון שהחזיק כ"ש אבל מכפי הנרא' מפשט דבריו דמיירי שעשאו סי' ואח"כ עירער והוציאו בדין והחזיק ג"ש מחמת שלא ידעו המחזיק והב"ד מהשטר שכ' בו המערער שדה זו לסי' ואח"כ נתברר מהסימן שעש' נלפענ"ד דבכה"ג ודאי דא"י לטעון חזרתי ולקחתי דהא המחזיק יכול לטעון לא ידעתי מהשטר שעשה בו הסי' עד עכשיו ודמי להא שכ' הרשב"א הובא בב"י בטור סי קמ"ו כשהי' השטר מתנ' מושלש דלא הוי חזקה שיכול לומר לא ידעתי מהשטר וה"נ יכול לומר לא ידעתי מהשטר ומה לי למחות כיון שהוציא מידי ע"פ ב"ד ועוד כיון שנתברר שבטעו' הוציא הב"ד מידו והוי כאילו ידוע שבגזל בא לידו לא הוי חזק' דאפי' בהגיע לידו במשכנת' או בשכירו' מחלוקת הפוסקי' בסי' ק"ן סעיף ג' ובכה"ג נרא' דכ"ע מודים דלא הוי חזקה:
ד
שהנכסים נקראי' כך והנה בגוף העובדא דההוא דעשאו סי' לאחר דחקו כל הקדמוני' ולא מצאו דרך סלולה בהטעם דיהי' נאמן לומר חזרתי ולקחתי גם בהא דהוצרך אפוטרופוס לטעון מקודם תלם אחד ואח"כ חזרתי ולקחתי ולכן נלפענ"ד לפרש דהנ' במשנה דהעורר על השד' דיכול לומר השני נוח לי ואי עשאו סי' לאחר איבד זכותו ע"כ קמ"ל דאפי' המערער צווח שלא הוד' ואומר טעמי' על עשותו הסי' בשמו דלא מהני לי' שום טענ' וחשבינן אותו לחודא דאי מודה בהודאתו על שעה שעש' הסי' מאי קמ"ל ולפ"ז א"ש דעובדא הכא הוי דעשאו סי' והכל היו יודעים מזה שעשה סי' והשדה הי' ת"י המערער זמן רב ואח"כ בא המחזיק ולקחו ממנו בע"כ ובא המערער לפני ב"ד ועירער והביא עידי גזיל' וטען על הסימן שעשה שלא הוד' כלל בעשותו הסי' רק מאיזה טעם אחר עשה הסי' על שמו ושכיב קודם שנפסק הדין ובא אפוטרופוס לפני אביי ופסק לו דטענת המערער שטען בחייו דהסי' לאו הודא' הוא לאו טענה הוא כדתנן במתני' איבד את זכותו ולכך לא הי' יכול האפוטרופוס לטעון חזרתי ולקחתי דכיון שכבר טען המערער בחייו שהסי' לא הי' הודא' כלל והשד' הוא שלו מעולם הוי כאומר שלא מכרה והוי כהוד' שלא לקחה כמו באומר לא לויתי דהוי כאומר לא פרעתי וה"נ כשאומר לא מכרתי כאומר לא לקחתי דמי דלמה הי' לו לוקח אותה בכסף כשלא מכרה כלל ולכך טען תלם עשיתי לו פי' כיון דליכא הוכחה מתוך השטר על ההודאה רק על שיעור שדה א"כ נהי דחשבינן לי' למוחזק כפרן על שיעור שדה שכפר לו מ"מ הא הוחזק כפרן בממון זה לא הוחזק כפרן על ממון אחר ומה"ת לחייבינהו ביותר משיעור שדה ואח"כ כשיזכה אותו אביו ולא ציוה ליתן לו יותר מתלם אחד טען דילמא הי' אבוהון טוען חזרתי ולקחתי אותו התלם ואפשר שהי' לאביו שטר מכירה על אותו תלם והא דהוצרך לכפור ההודא' שטען שלא הורה כלל בעשיית הסי' הוא משום דידע שלא על תלם זוז בא המחזיק מכח הטענה שטען שעש' הסי' שהרי יש בידו שטר מכירה מהתלם וסבר שהמחזיק בא בהטענ' מכח מה שעש' סי' על כל השדה דהא טענת תלם אחד היא טעגה גרוע' דהא הרבה פוסקים ס"ל דלא ומהני טענ' זו כשכל השדה מוחזק ביד המחזיק ולכך הוכרח לכפור ההודא' וכ"כ התומים בהדיא דאינו חשוב חוזר וטוען כיון דמה שאמר תחיל' הי' על כל השדה לא חש לדקדק בשביל אותו תלם ע"ש ומיירי שהיה ת"י המערער ג' שנים אחר עשיית הסי' קודם שגזלו המחזיק כמו שכתב הריטב"א:
נתיבות המשפט, חידושים על שולחן ערוך חושן משפט
קמ״ז
א
ואין משגיחין אפי' כשאין לראובן עדים שהוא שלו [סמ"ע] וע' תומים שהניח בצ"ע אם מביא עדים שראובן גזלה ממנו אי מהני כיון דלא מהני הודאה לגזלן כמבואר בסי' קנ"ב:
ב
האיך תעיד ודוקא שעביד מעשה שחתם עצמו בשטר או העיד בב"ד משא"כ בנתן לשמעון עצה דס"ס זה ודוקא שטוען שהשדה שלו לגמרי אבל מלוה שחתם עצמו בעד שאין לו רק שיעבוד על השדה לא איבד זכותו (סמ"ע):
ג
בשטר שכ' בו שדה היינו אפי' אם אחר מכר לאחר שדה שלו וכ' שדה זו למצר על שם ראובן ולוי המערער חתם בעד ומכ"ש אם המחזיק או המערער עשאו סי' ודוקא לאחר אבל לעצמו לא דמימר אמר אי לאו דעבדי הכי לא הוי מזבין לי (סמ"ע ש"ך):
ד
לא אבדו זכותם פי' כשטענו אחר כך חוב שיעבוד על שדה זו וה"ה באינש דעלמא לא איבד זכותו בטענת חוב כמש"ל אבל טענת שהוא שלהן לגמרי בב"ד ואפוטרופוס פשיטא דאיבדו את זכותן [סמ"ע]:
ה
שכר הקרקע דל"ש בשכירות עביד איניש דזבין דינא וע' ר"ס קמ"ב הטעם [סמ"ע]:
ו
שיעור שדה כדלקמן סימן קע"א סעיף ג' [סמ"ע]:
ז
חזרתי ולקחתי ואפי' לא טען זה בפ"א עם טענת תלם א' רק שמקודם טען תלם אחר ואח"כ טען וגם אותו תלם חזרתי ולקחתי מהני [סמ"ע]:
ח
אם אין כתב ידו דנאמן במגו דמזוייף ומ"מ א"נ שההודאה הוא על תלם שהוא פחות מתשעה קבין דה"ל כמגו במקום עדים דאין שדה פחות מט"ק (סמ"ע]: וה"ה ביתמי טענינן להו חזר ולקחה במגו דמזוייף וה"ה טענינן להו מזוייף (ש"ך) וע"ש שהבאתי דברי הרא"ש שכתב דכאן בודאי לא טענינן מזוייף דכיון שהמוכר והלוקח מכחישים אותו לכך לא טענינן להו מזוייף:
ט
שהתלם בידו והחזיק בו וע"ב דמיירי שהוציאו מיד המחזיק קודם שעשה הסימן והמחזיק היה יודע שעשאו לסימן ולכך מהני טענת חזקה של המערער אבל אם עשאו סימן קודם שהוציאו בדין מיד המחזיק רק מחמת שהב"ד והמחזיק לא ידעו מהשטר של עשיית הסי' א"י לטעון חזרתי ולקחתי והטעם כיון שבטעות בא לידו ועוד שהמחזיק יכול לטעון שמחמת שלא ידע מהשטר עד עכשיו לכך לא מיחה:
י
שהנכסים נקראים כך ע"ב דלכך דעה דס"ל באה"ע סימן קנ"ב סעיף ו' דאף דהפה שאסר צריך תכ"ד דוקא בעינן הכא שהחזיק ג"ש אחר עשיית הסימן ובלא"ה א"צ לטעון עכשיו לקוח:
יא
והגבה לזה הקרקע דמעשה רבה הוא ואע"פ שלא חתם עצמו בשטר גוביינא אלא ע"י עדים דשלוחן כמותן (סמ"ע):
פתחי תשובה על שולחן ערוך חושן משפט
קמ״ז
א
חזר וטען. עש"ך סעיף קטן ג' מ"ש וגם צל"ע על הרא"ש כו' וע' בספר קרבן נתנאל פ' שני דייני גזרות אות ל"ו שכ' עליו דלא דק ע"ש:
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך חושן משפט
קמ״ז
א
[שו"ע] והי' לוי מעידי השטר. נ"ב דוקא כשהמערער הוא מעידי השטר אבל אם עדים אחרים הם חתומים על השטר שמכר ראובן שדה שלו ללוי לא מהני דאין העדים צריכי' לידע דהקרקע של ראובן. כ"כ בשו"ת הרשב"א סי' תתקס"א הובא בב"י כאן בקצרה:
ב
[הגה] שהם שלו. נ"ב עי' תשובת מוצל מאש סי' מ"ג:
שפתי כהן על שולחן ערוך חושן משפט
קמ״ז:א׳
א
ראובן שמכר שדה לשמעון כו'. עיין בתשובות מבי"ט ח"א סי' פ"א ובתשו' מהרשד"ם סימן כ"ו ועיין בתשו' מבי"ט ח"ב סימן רי"ד:
קמ״ז:ב׳
א
ועשה השדה סימן לאח' כו'. דוקא לאחר אבל לעצמו לא איבד זכותו דמימר אמר אי לאו דעבדי הכי לא הוי מזבין לי כן איתא בש"ס וכ"כ הרי"ף והרא"ש ומביאו ג"כ בב"י וסמ"ע עיין בתשו' מ"ע סי' מ"ו.
קמ״ז:ג׳
א
חזר וטען חזרתי ולקחתי כו'. וה"ה ביתמי טענינן להו שמא חזר ולקחו אבוהון אבל אם ידוע שלא חזר ולקחה לא טענינן להו מזויף דמילתא דלא שכיחא הוא כן הוא בתוס' פ' שני דייני גזירות ולפי מה שהעליתי לעיל סי' ס"ט ולקמן סי' רצ"ז דכל מילי טענינן ליתמי א"כ ה"ה הכא ודוק וגם צל"ע על הרא"ש דנראה להדיא דהיינו דוקא לשטת ר"י שהביאו התוספות פרק מי שהיה נשוי (כתובות דף צ"ד ע"ב) ואנן הא התם לא קי"ל כר"י וכדלעיל סי' ק"ו וא"כ ה"ה הכא וא"כ דברי הרא"ש צ"ע ודוק (הג"ה ועיין לעיל סי' ק"ו סעיף ד' מ"ש מחז"ל שם) עיין בתשוב' מהר"י לבית לוי סי' ב' דף ט' ע"א וב' ודף י"ב:
אורים ותומים, תומים
קמ״ז
א
אין שומעין לו ואין משגיחין על ראיה שיביא כו' לא הבנתי אם מביא ראיה דראובן גזלה מה יועיל שחתם על מכירה שמכרה ראובן לשמעון לו יהיה דמודה בפני עדים ובשטר דהוא של ראובן מ"מ אמרינן דהכל מחמת אונס דאי לאו דהודה הוי ממטי ליה כו' וגדולה מזו אמרינן דאם מכרה הנזלן והוא חזר ומכרה וחתם שטר ללוקח ואפילו שעבד לו נכסים הכל לאו כלום כדתנן לקח מסיקריקין וחזר ולקח מבעה"ב מקחו בטל דהכל מחמת אונס ורבים מהפוסקים דס"ל אפילו קבל אחריות וא"כ למה יהיה עדיף בחותם לעד על שטר מכירה מהגזלן הלא מחמת אונס צריך לעשות הכל ולו יהיה דכתב ללוקח שטר מכירה מיוחד בטל ומכ"ש בזה דלא חתם רק בעד ואין לומר הא דאמרינן כן גבי גזלן היינו שמפורסם לל בגזלן על שדה זו אבל בהביאו עדים שגזלה הימנו שדה זו אין בגדר אונס לומר שלא יהא הודאה כלום דא"כ מה דוחק' להרא"ש לחלק גבי הך עובדא דאתא ואמליכי ביה וכו' דאמר ליה השני נח לי וכו' דהקשה הרא"ש הא הודאה לגזלן לאו שמיה הודאה. ותי' דה"ל לומר לו בינו לבין עצמו ע"ש והא שם לא הוחזק בגזלנותא רק הוא בירר בעדים דגזליה הימנו. א"ו דסוף כל סוף כיון דהוחזק בעדים לגזלן ה"ל הוא אנס ולא מהני הודאה וצ"ע:
ב
אפוטרופסין או ב"ד דזבני של יתומים בכה"ג לא אבדו זכותן שיש להם על השרה וכו' עיין סמ"ע ס"ק ה' שהאריך דהרמ"א הוציא דין זה מהריב"ש סי' רמ"ד ושם איירי שיש להם חוב ולכך לא אבדו דכן הדין בכל אדם כמש"ל בס' קי"א ע"ש אבל אם יש להם טענה בגוף קרקע ודאי איבדו זכותם ולכך נדחק הסמ"ע בלשון בכה"ג דמשמע דאיירי כעובדא דלעיל. והאמת אתו דבתשובת הריב"ש הנ"ל הוא הדבר כמ"ש הסמ"ע איברא י"ל דכוונת הרמ"א בפנים אחרת והוא דאם ראובן גזל שדה משמעון ויש לשמעון שדה א' בצדה ומת שמעון ואפטרופסים וב"ד זבנו הך שדה לאחר ועשו הך שדה הגזולה סימן לאחר שהיא של ראובן מ"מ לא אבדו היתומים זכותם כי אין הודאת ב"ד או אפטרופסים שלהם מחייבת אותם להפסיד שלהם. ולתקוני שדרם כו' ולא איבדו זכותם שלהם פירש זכותן של יתומים. או יש לפרש דלפי מה דאמרינן ה"מ לאחר אבל לעצמו לא דאי לאו דעבדי הכי לאו הוי מזבן ליה והתו' גרסו זבין ליה ע"ש ולפ"ז באפטרופוס שמכר שדה יתומים לגזלן שגזל ממנו שדה במיצר יתומים וכתב בשטר דהוא במיצר שדה השייך לגזלן לא אבד האפטרופס בזה שעשהו סימן לגזלן חזקתו דכמו דבשלו דאמרינן אי לאו דעבדי הכי לא הוה זבין ליה וה"ה בשל יתומים דלא הוה זבין ואפטרופס עשה כל צד היותר טוב מה שהוא לטובת יתומים. וטובא קמ"ל הרמ"א בזה דאף דלא מכר משלו רק משל יתומים מ"מ אמרינן כן וקצת יש ראיה לזה מדברי הריב"ש בתשובה סי' רנ"ב דגבאי שהודה יכול לומר אלו לא הודיתי לא היה פורע לי מה שהוא חייב מחונ המגיע לו והוי כמו זבין לעצמו וא"כ מ"ש גבאי ומ"ש אפטרופס כן י"ל בפירוש דברי הרמ"א ולא יצאו דבריו אלו כלל מהריב"ש תשובת רמ"ד והמרשים טעה. ובאמת בד"מ לא הביא תשובת ריב"ש סי' רמ"ד כלל לכן נראה דמדמתי עצמו כתב כן רמ"א וכיון לא' משני פנים שכתבתי ודוק:
ג
חזרתי ולקחתי הרמב"ם השמיט הך מימרא דר"י דאם טען חזרתי ולקחתי ממני ותמה הב"י למה השמיטו הרמב"ם ז"ל והרב הלח"מ תי' דמילתא דפשיטא היא דס"ל כפי' הרי"ף דמיירי דהחזיקו יתומים ג"ש ומורישם החזיק יום אחד ואם כן פשיטא דנאמן לקוח היא ולכך השמיטו, ובאמת צ"ל בגמרא לשיטת הרי"ף דמיירי בהחזיק ג"ש מה קמ"ל ר"י דאי טען ואמר לקוח היא בידי דנאמן פשיטא וכי עד השתא לא ידעינן דאם החזיק ג"ש וקטען לקחתי דנאמן הלא כל פ' חזקת הבתים היא מלא בכך דחזקה ג"ש מהני לטעון לקוח ונאמן. ועכצ"ל דמיירי דבא ראובן וערער באמרו ששמעון יושב בשדה שגזולה היא ממנו ומביא עדים שגזלה והוציאו ב"ד ונתנו ברשות ראובן והחזיק בשדה ג"ש ואחר כך בא שמעון בשטר הלזו שהודה ראובן כי חתם בשטר שעשה סימן לאחר נאמן ראובן לומר שלקחה משמעון לאחר שעשהו סי' לאחר דהוי כהודאה וכ"כ הר"ן ע"ש ולכאורה קשה הא מתחילה בא בטענת גזלה וכל האומר גזלת ממני הרי מודה דלא לקחה הימנו דהא אמר גזל ממנו וא"כ לאחר שנתברר ע"י שטרו דעשהו סימן לאחר טוען חזרתי ולקחתי הרי הוחזק כפרן דהא כבר טען שדה זו בגזילה בידך ואיך יכול אחר כך לחזור ולטעון לקחתי ממך אבל ר"י הודיע לנו דין זה דאמת דהוא שכתב ראובן רק תלם אחד היה של שמעון רק שלקחה אח"כ ממנו אין זה בכלל טוען וחוזר וטוען דמה שאמר תחילה היה על כל השדה וזהו היה באמת גזולה ולא חש לדקדק מל תלם אחד ותלם ההוא באמת היה שלו רק חזר ולקחה וטובא קמ"ל ר"י בזה ולזה נתכוון הר"ן דפי' דמתחילה הוציאה המערער והיינו ודאי בטענת גזולה ולפ"ז חזר הקושי' על רמב"ם בהשמטתו דאם לאו מילתא דפשיטא לר"י איך הוא מילתא דפשיטא לדידן ותו' בב"ב דף ל' ד"ה לאו קמודית כתבו ג"כ דהחזיק בה וקמ"ל דס"ד דלא מהימן הואיל וערער קודם שני חזקה שהוא שלו ולא עביד אינש ללוקחו והיינו כמש"ל ונראה דרמב"ם מפרש דמיירי דהמערער היה מוחזק בה מאז ומקדם וכעת אשר בא זה בשטרו דעשה סי' לאחר והוא חתם בעד דזה הודאה דהא שלו חוזר וטען ראובן המערער חזרתי ולקחתי ממך לאחר הודאה כי החזיק בשדה אח"כ ג"כ ג"ש ולפירוש רשב"ם ב"ב דף ל"ט ע"ב גבי צריך למחות בכל ג"ש דעתו דלא כי"מ שפירש דלכך צריך למחות כל ג"ש דלא יטעון אחר המחאה חזרתי ולקחתי ממך דזה אינו דכיון דמעיקרא לא בא לידו בתורת מכירה שוב אינו נאמן אחר כך לומר החזקתי בה בתורת מכירה. ולפ"ז אף כאן דהא החזיק בה קודם שעשה סי' לאחר ואם כן הרי הודה אחר כך דלא נחית ביה כדין א"כ תו לא מצי למטעון אחר כך בתורת מכירה בא לידי כיון דמתחילה קודם שעשהו סימן נחית ביה שלא כדין. ולכך קמ"ל ר"י הואיל וכל שדה באמת הוא שלו כמאז:
(מכאן חסר חסר בעו"ה עד סימן קמ"ט ס"ק ח' וגם בסימן ק"נ חסר איזה שעיפים וכמה מילי מעליותא היה נאמרים בו וחבל על דאבדן)
אורים ותומים, אורים
קמ״ז
א
ואין משגיחין על ראיות שיביא כו' כ' ריטב"א דמיירי אפילו כשאין לראובן המוכר עדים שהוא שלו מאבותיו או בקנייה סמ"ע:
ב
האיך תעיד על המכר וכו' ודווקא בזה שאומר המערער ששדה גזולה ממנו אבל מלוה שחתם בעד כשמכרה הלוה לאחר חוזר וטורף מידו כמ"ש הטור ומחבר סימן קי"א דכיון דאין לו אלא שיעבוד על השדה שפיר קחתם מעיקרא וע"ש ובסימן קכ"ט סמ"ע ועמש"ל מדינים האלו ועיין תומים כי הנחתי דינא דש"ע כאן בצ"ע דלמה יאבד זכותו בהאי שחתם על מכירה די"ל מחמת אונס וגדולה מזו אמרו בגמרא אפילו נתן שטר על השדה גזולה לא מהני דמחמת אונס עשה כן וצ"ע ע"ש באריכות:
ג
בכי ה"ג לא אבדו זכותן שם בריב"ש כ' בלשון זה ל"א זכותן שיש להן על קרקע ההוא מחמת חוב ושיעבוד ע"ש וכן חוזר וכ' בסוף התשובה ונ"ל דדוקא קאמר זכות שיש לה מחמת חוב ושיעבוד דכיון דאין גוף הקרקע של הב"ד שפיר עבדי דזבני דסברו בעת ההוא לגבות חובם ממ"א משא"כ כשבא הב"ד אח"כ לערער ולטרוף בטענה שהיתה גזולה בידם כי ע"ז כתב הריב"ש שאבד הדיין את זכותו כיון שכבר הגבה את השדה לאחר והביאו מור"ם בסמוך ס"ד כנ"ל לישב ולחלק בדברי הריב"ש שהביא מור"ם בב' הגהות דלא יסתרו אהדדי ומחבר ג"כ כהב האי דינא לעיל סימן קי"א ס"ו וסיים וכתב שם חוזרים וטורפים בחובם והיינו כמ"ש וכו' ואע"ג בסימן קי"א כתב הט"ו האי דינא דלא אבד זכותו גם באינש דעלמא כו' ומור"ם שכתב כאן אפטרופוס או ב"ד שזבנו של יתומים בכה"ג אל תטעה לומר שר"ל בכה"ג שחתם במכירה או עשה סימן וכו' דא"כ מנ"ל דהא הריב"ש לא איירי בזה כמ"ש וכו' וצ"ל אדלמטה קאי וכו' עכ"ל הסמ"ע ועיין תומים כי דברי הסמ"ע נכונים בדברי הריב"ש אכן כתבתי פי' שונים בדברי רמ"א לתרץ קושית הסמ"ע ואין הרמ"א מעתיק פה דברי ריב"ש כלל כנראה בד"מ דלא הביא כלל דברי ריב"ש ומרשים טעה ונכון הוא ואין כאן שגיאה מע"ש כאשר כתב הסמ"ע בסוף דבריו ע"ש ועיין תומים באריכות:
ד
וע"ל ר"ס קמ"ב ר"ל שם בסוף הגה כ"כ בדין אדם ששכר ממנו חזקות ישוב ועמ"ש שם דל"ש בשכירות לומר עביד אינש דזבין דינא סמ"ע:
ה
חזר וטען חזרתי וכו' עיין תומים שהרמב"ם השמיטו הך ונתקשה בו הב"י והלח"מ תי' בדוחק ע"ש ומ"ש בתומים עליו ותי' בד"א ונכון ע"ש:
ו
אם אין כת"י כו' דאז נאמן במגו דמעולם לא עשיתי לו סימן וזה אין כת"י ומ"מ א"נ לומר לא הודיתי אלא על תלם אחד פחות מט' קבין דה"ל כמגו במקום עדים דאנן סהדי דאין שדה פחות מט' קבין סמ"ע ועיין תומים מ"ש בזה:
ז
והגבה ז"ל הריב"ש ואין מעשה ב"ד דבורא בעלמא דנימא דעביד אינש דמקרי ואמר אלא מעשה רבה הוא ואף על פי שלא חתמו הב"ד בשטר גוביינא אלא צוו לעדים וחתמו שלוחן כמותן סמ"ע:
(מכאן חסר עד סימן קמ"ט ס"ק י"ח וחבל על דאבדן בעו"ה)
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב חשן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
מאירת עיניים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
נתיבות המשפט, ביאורים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
נתיבות המשפט, חידושים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פתחי תשובה על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
שפתי כהן על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
אורים ותומים, תומים
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
אורים ותומים, אורים
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5