א
מציאת חרש שוטה וקטן ובנו ובתו ועבדו ושפחתו ואשתו ופועלו ובו ג סעיפים:
מציאת חרש שוטה וקטן אין בה משום גזל אלא מפני דרכי שלום לפיכך אם עבר א' וגזלה מידם אינה יוצאה בדיינים: הגה ודוקא מציאה שאין דעת אחרת מקנה לו אבל שכירות של קטן וכיוצא בו מוציאין בדיינין (ב"י בשם הרשב"א):
ב
מציאת בנו ובתו הסמוכים על שולחנו אע"פ שהם גדולים ומציאת בתוהנערה אע"פ שאינה סומכת על שולחנו ומציאת עבדו ושפחתו הכנענים ומציאת אשתו הרי אלו שלו (וה"ה אם הרויחו בסחורה או במלאכה (ב"י ססי' קע"ז בשם עיטור) אבל אם מת אינו מוריש מלאכת בן אחד לשאר ורשיו) (הגהות שניות דמרדכי דב"מ) אבל מציאת בנו שאינו סומך על שולחנו אע"פ שהוא קטן ומציאת עבדו ושפחתו העברים ומציאת אשתו שהיא מגורשת ואינה מגורשת אינה שלו ואם נתנו מתנה לקטן הסומך על שולחן אביו הרי היא של אביו אבל לא בבנו הגדול (נ"י פ"ק דמציעא) יתום הסמוך על שלחן אחרים מציאתו לעצמו (מרדכי ותוס' פ"ק דמציעא):
ג
מציאת פועל לעצמו אע"פ שאמר לו עשה עמי מלאכה היום ואצ"ל אם א"ל עדור עמי היום אבל אם שכרו ללקט מציאות כגון שחסר הנהר ושכרו ללקט הדגים הנמצאים באגם הרי מציאותו לב"ה ואפי' מצא כיס מלא דינרים ויש אומרים דהוא הדין שכרו סתם ומראה לו ללקט מציאות (טור בשם הרמ"ה):
באר היטב חשן משפט
ר״ע
א
גזל. עמ"ש בסי' רמ"ג סט"ו ובתשו' מבי"ט ח"א סי' קכ"ב כתב דאם גזל מקטן דבר שנקנה לו מדרבנן כגון ע"י מתנת שכ"מ אינו יוצא בדיינים ודבריו צ"ע ועיין בספרי תקפו כהן סי' ל' ובהגה"מ סוף סנהדרין ובתשו' מהרב אשכנזי סי' כ"ו כ"ז ול"ח. ש"ך:
ב
שכירות. ז"ל הרשב"א והד"מ הביאו אבל בדעת אחרת מקנה לו או שהיה שלו או שהרויח הרי הוא שלו גמור עכ"ל פי' ומוציאין בדיינים מיד זה הבא ליקחנו מידו. סמ"ע:
ג
גדולים. מטעם שכך נראה ישר לחז"ל לשלם הטוב לעוש' טוב שמזין אותו אע"פ שאינו מחויב לפרנסו רק עד ו' שנים משא"כ אחין המפרנסין אחיותיהן אחר מיתת אביהן דמחויבין לפרנסן מ"ה מציאתן לעצמן כמ"ש הט"ו בא"ע סי' קי"ב ס"ב ועיין בא"ח סי' שס"ו ס"י. שם:
ד
הרויחו. וכן משמע בתוס' פרק הפועלים בשמעתא דקוצץ אדם ע"י עצמו כו' ע"ש ובתשו' רש"ך סעיף ב' סי' רי"א. ש"ך:
ה
יורשיו. פי' אף אם מת האב אחר שכבר הרויחו בסחורה ונעש' המלאכ' מ"מ הואיל ועדיין אינו בידו עד שמת אינו מוריש וכיוצא בזה כת' הב"י ס"ס קע"ז דאף במציאה שמצא בחיי אביו ולא תבעו אביו בחייו כשמת אביו המציאה לעצמו. סמ"ע:
ו
שלו. הא דכת' לשון דאינו שלו דהיינו של אדון השפחה ולא כת' הרי הוא שלהן של עבד ושפחה ואינך משום דדין זה נחלק דאם אבי הקטנה זו שמכרה לשפח' עדיין חי בשעת המציא' הרי הוא של אביה ולא של עצמה ואם אינו חי הרי הוא של עצמה ועכ"פ אינו של האדון. שם:
ז
מתנה. וכן הוא בחדושי הריטב"א רפ"ק דב"מ בשם הרמב"ן. ש"ך:
ח
הגדול. דאיכא למימר הנותן קפיד להיות דוקא של הבן משא"כ בקטן דמסתמא אינו משומר בידו זולת דעת אביו השומרו ונתנו לקטן אדעתא דאבוה. סמ"ע:
ט
לעצמו. ה"ט דאם לא יזונו הוא יזונו אחרים דמשום מצוה רבה מצויין לזונו ומ"ה לא תקנו בכה"ג שיהא מציאתו להמפרנסו. שם:
י
מלאכה. ר"ל אע"פ ששכרו סתם ולא פרט לו מלאכה מיוחדת וה"א דלכל דבר שוכרו. שם:
באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט
ר״ע
א
א) ל' הטור וכ"כ הרמב"ם פי"ז מה' גזילה ואבידה די"ב משנה פ"ה דגיטין דף נ"ט ע"ב
ב
ב) ממימרא דרב חסדא שם וריש דף ס"א וכת"ק
ג
ג) ל' הרמב"ם שם די"ג משנה בפ"ק דב"מ דף י"ב ע"א
ד
ד) כדא"ר חיי' א"ר יוחנן שם
ה
כתב ה"ה מפורש בגמ' שם בפירוש וכי קאמר ר' יוחנן קטן ואינו סומך על שלחן אביו זהו גדול פי' ומציאתו שלו דוקא קטן אבל נערה וקטנה לאביה הויא
ו
ה) שם במשנה
ז
ו) שם במשנה וכדא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן הנזכר לעיל
ח
ז) שם במשנה וכ' ה"ה וכאוקימתא דרב פפא דסתם פועל לאו למציאות שכרו ועבד עברי אין סתמו ללקט מציאות והא דלא פסק כרבא או כרבי יוחנן שם אולי משום דאוקימת' דרב פפא בתריית' והוא בתרא טפי וצ"ע
ט
פירוש ספק מגורשת וכדמוקי לה בגמ' דע"ב
י
ח) ל' רמב"ם ספ"ט מהלכות שכירות וכ' ה"ה ברייתא הובא' פ"ק דב"מ (שם) ופסק כרב פפא דאמר דכי אמר מציאתו לרבו דוקא כששכרו ללקט מציאות וב"פ רבינו חננאל ז"ל
יא
ט) לפועל או לעבד עברי טור בשם הרמ"ה כיון שאח"כ הוליכו או א"ל ללקט מציאות בכלל מלאכה שא"ל בתחלה הוא ב"י וע"ל ס"ס קפ"א:
קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט
ר״ע:א׳
א
ומציאת בתו הנערה באה"ע סי' ל"ז נסתפק בחלקת מחוקק ס"ק א' שם אם האב זוכה במתנת' וע"ש ב"ש. ולי נרא' דזוכה במתנתה מהא דכת' בש"ע א"ח סי' שס"ו סעיף ט' שאינו מזכה עירוב ע"י בנו ובתו הסמוכים על שולחנו אפי' הם גדולים ולא ע"י בתו אפי' אינה סמוכה על שולחנו (כל זמן שלא במזכה ע"י בתו) עד שתבגור הא יד בתו לענין מתנה כיד אחר אלא ודאי זוכה במתנהו עד שתבגור וע"ש א"ח בב"י שם וכן מבואר בדברינו לעיל סי' קמ"ט:
מאירת עיניים על שולחן ערוך חושן משפט
ר״ע
א
אבל שכירות של קטן וכיוצא בו מוציאין מידם. ז"ל הרשב"א וד"מ הביאו אבל בדעת אחרת מקנה לו או שהיה שלו או שהרויח הרי הוא שלו גמור (פי' ומוציאים בדיינים מיד זה הבא ליקחנו מידו ובס"ס ב' יתבאר דכשאוכל עם אביו ה"ז של אביו) עכ"ל ובע"ש כ' ז"ל אבל שכירו' של קטן או כיוצא בו שחייב האחר "להקנותו לו מוציאין בדיינים עכ"ל מ"ש להקנותו לו ל"ד קאמר אלא שר"ל שחייב האחר "ליתן לו:
ב
הסמוכים על שלחנו אע"פ כו'. עד"ר שכתבתי הטעם שכך היה ונראה ישר לחכמים לשלם הטוב לעושה עמו טוב שמזין אותו אף על פי שאינו חייב לפרנסו כ"א עד ו' שנים משא"כ אחין המפרנסים אחותיהן אחר מיתת אביהם דמחוייבי' לפרנסם מ"ה מציאתם לעצמן וכמ"ש הט"ו בא"ע סי' קי"ב ס"ב:
ג
ומציאת בתו נערה ע"פ כו' בפרישה כתבתי דנערה לרבותא כ' דאע"פ שאינה ברשות אביה למכרה בנערותי' כדילפינן מדכתב ויצאה חנם אין כסף אפ"ה תקנו שיהא מציאתה לאביה משום איבה וביד אביה למכרה בעל כרחה למנוול ומוכה שחין (משא"כ בתו בוגרת שיצאת מרשות אביה לגמרי מ"ה בעינן דוקא שתהא סמוכה על שולחן אביה) וכ"ש בתו הקטנה אף דאינה סמוכה על שלחן אביה דמציאתה לאביה דאיכא בה משום איבה בתרתי חדא דיכול למכרה לשפחה והשני למסרה להנשא למנוול ומוכה שחין ע"ש ובטור כתב עוד ז"ל ואפי' היתה מכורה לאחר לאמה עכ"ל וכ"כ הרמב"ם בספי"ז דגזיל' והמחבר השמיטו וגם מור"ם ז"ל לא כתבו ולפמ"ש בפרישה ניחא דאין דין יוצא בזה לפי האמת לפי מאי דקי"ל דהאב יש לו כח למכרה לאישות למנוול ומוכה שחין אף אחר שמכרה כבר לאמה ויצאה בשש וביובל בקטנותה או מיד שהביאה סימנים יוצאה מהאדון שמכרה לו ע"ש בפרישה:
ד
ומציאת עבדו כו' ואשתו כו' דידן כיד רבן ובעלה וכל מה שקנהו כאלו קנאן רבן ובעלה:
ה
מת אינו מוריש מלאכת כו'. פי' אם מת האב אף שכבר הרויחו בסחורה או שכבר נעשה המלאכה מ"מ הואיל ועדיין בידו והוא מת אינו מורישן וכיוצא בזה כתב ב"י ס"ס קע"ז דאף המציאה שמצא בחיי אביו ולא תבעו אביו בחייו כשמת אביו המציאה לעצמו:
ו
אבל מציאת בנו שאינו כו'. כל' זה כתב ג"כ הרמב"ם אבל בטור כתוב כאן ז"ל אבל מציאת בנו ובתו שאינו כו' ועפ"ר שכתבתי דצ"ל דהיינו דוקא בתו הקטנה דהיא דומיא לבנו דאין לאביה רשות עליה כגון שהשיאה בקטנותה ונתאלמנה או נתגרשה מן הנשואין ע"ש ומ"ה נראה דהשמיטו הרמב"ם והמחבר ע"ש ודו"ק:
ז
ומציאת עבדו ושפחתו כו'. "עד אינם שלו בפרישה מפורש דמ"ה כ' רמב"ם והמחבר ל' דאינו "שלו דהיינו של אדון דשפחה ולא כתב הרי הוא שלהן של עבד ושפחה ואינך משום דדין זה נחלק דאם אביה של זו הקטנה שמכרה לשפחה חי בשע' שמצאה המציאה המציאה היא של אביה ולא של עצמה ואם אינו חי המציאה היא של עצמה ועכ"פ אינו שלו של האדון ועיין עוד מ"ש שם שכן הוא דעת הטור אלא שסמך אמ"ש לפני זה דאפי' היתה מכורה ע"ש:
ח
אבל לא בבנו הגדול. דאיכא למימר הנותן הקפיד להיות דוקא של הבן משא"כ בנתן לבנו קטן דמסתמא אינו משומר בידו זולת דעת אביו השומרו ונתנו לקטן אדעתא דאבוה:
ט
יתום הסמוך כו'. היינו טעמא דאם לא יזונו הוא יזונו אחרי' דמשום מצוה רבה מצויים לזונו ומ"ה לא תקנו בכה"ג שיהא מציאתו להמפרנסו:
י
אע"פ שא"ל משה עמי מלאכה כו'. ר"ל אע"פ ששכרו התם ולא פרט לו מלאכה מיוחדת וה"א לכל דבר שכרו:
יא
כגון שחסר הנהר כו'. כן הוא ל' הגמרא והטור ובא לתרץ הלא אינו מדרך העולם להשכיר לו פועלים ללקוט מציאות דאינם שכיחים:
יב
וי"א דה"ה אם שכרו סתם כו'. עד"ר ופרישה שהוכחתי דלית מאן דפליג בהא ומ"ש לפני זה דמציאת פועל לעצמו היינו כששכרו סתם והפועל מצא מציאות לעצמו אבל שכרו סתם והבע"ה השוכרו מראה לו מקום המציאה ומבקש ממנו שילקטן הרי הוא כאלו שוכרו מתחל' לכך בפי' וכ"כ הב"י ואפשר דכ"כ לאפוקי מדע' המרשים הביאו הב"י ע"ש:
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך חושן משפט
ר״ע
א
[שו"ע] אינה יוצאה בדיינים. נ"ב וגם אם מנדי' אותו ש"ך בספרו תקפו כהן סי' ל' ל"א ל"ב:
ב
[הגה] אם הרויחו. נ"ב וכ"כ הרמב"ן בתשו' בתולדת אדם סי' ק"ה וכן מתבאר בתוס' בב"ק פ"ד ע"ב ד"ה וקתני וכן מבואר בש"ך יו"ד סי' ש"פ ס"ד אבל דעת העיטור אות כ' בדיני כתיבה דע"ז ע"ג דמע"י דבניו הסמוכים על שולחנו וכן בבתו משבגרו אינם של אב. ועיין תשובת שבות יעקב ח"א סי' ק"ה ובתשו' שיטה מקובצת סי' ל"ח ובמחנה אפרים הלכות זכייה ומתנה סי' ג':
ג
[הגה] ואם נתנו במתנה. נ"ב עיין נ"י דכתב רבותא יותר אף אם אביו נתן לו המתנה ועיין תשו' מוה' בצלאל אשכנזי סי' ל"ח ודו"ק ובאם יכולים לזכות לאחרים על ידו. עיין בש"ע א"ח סי' שס"ו ודו"ק:
ד
[הגה] ללקט מציאות. נ"ב ובאם גבה ש"ח פרועי' עיין לעיל סי' קע"ו סי"ב בהגה ועיין מוהריק"ש סס"י של"א:
טורי זהב על שולחן ערוך חושן משפט
ר״ע
א
(ס"ב סמוכים על שולחנו) פירש"י משום איבה וכתבו התוס' דל"ש איבה אלא בבנו שדרכו לזונו תמיד ואם לא יפרנסנו אביו לא יפרנסנו אחר אבל אדם אחר מעלמא הסמוך לשולחן חבירו חנם כגון יתום קטן וכיוצא בו אין סברא שמציאתו לחבירו וכ"ש עבד או אמה שבשכר טרחה הם אוכלים עכ"ל ובכלל זה הוא ג"כ מי שפסק לבנו מזונות על שולחנו דמציאתו לעצמו דהא דרך חיוב הוא נותן לו וכעין שאמרו בפרק נערה דבת הניזונת לאחר מיתת אביה דמציאת' לעצמה דלאו מאחין קא מיתזנא:
ב
(אבל אם מת כו') דין זה הוא מקורו מתשובה אחת נעתקת בכנסת מרדכי שניות וז"ל וכי היכא דאין אדם מוריש זכות בתו לבנו ה"נ לא יוריש יגיעת בן א' לבניו האחרים ואם אמרו יגענו לאמצע יאמר אתון בדידכון ואנא בדידי כו' ותמוה לי דהא במעשה ידיה של בת שנינו משנה שלימ' דר"פ נער' שנתפתת' דמ"ו אע"פ שלא גבתה מת האב הרי הוא של אחין ופי' הר"ן שם דמשעה שבאה לעולם זכה בה האב כו' ולא אמרו אין אדם מוריש זכות בתו לבנו אלא מה שתעשה אחר מיתת האב כמבואר בפ' נערה וא"כ בהך מעשה ידי הבן הסמוך על שולחן אביו זכה בו האב דהא דמי למציאה ואמאי לא מורישו לשאר בניו בשוה ומלבד זה יש תמיהות רבות באותה התשו' למעיין בה דפסק כשמואל בפ"ק דב"מ דמחלק בין קטן לגדול ממש ולא כר"י דאמר לא גדול ממש אלא בסמוך על שולחן אביו תלי' מלתא וכל הפוסקים פסקו כר"י ועוד שם דבת גדולה הסמוכה כו' לר"י מציאת' לעצמה כיון שבגרת יצאתה מרשות אביה והוא דלא כהלכתא דגם בת מציאתה לאביה כל שהי' סמוכה כו' ע"ב נלע"ד דכך תשובה לאו דסמכא היא אלא דיש לקיים דברי הרמ"א מטעם אחר והיינו מכח דעת בעל העיטור שהביאו בד"מ כאן שכ' דבין [דבן] שסגל ממון לעצמו בחיי אביו אזלי' בתר אומדנא מדלא תבע לי' מחל ליה ל"ש מציאה ל"ש ריוח בסחורה ובאמת קשה ע"ז דלשון המתני' דפרק נערה דלעיל במעשה ידיה של הבת אע"פ שלא גבתה הרי הוא של אב דמשמע כ"ש אם גבתה ואדרבה אם גבתה מסתבר דלעצמה כיון דלא תבע ממנה וצריך לחלק דש"ה שכבר עשה הבן סגולת אוצר מממונא אז דוק מסתבר שמחל מדלא תבע וא"כ גם דברי הרמ"א כאן ע"פ דרך זה דוקא מיירי וא"כ קיצר במקום שהיה לו לבאר כן נראה לע"ד:
ביאור הגר"א על שולחן ערוך חושן משפט ע״ר:א׳
ר״ע
א
ודוקא כו'. כמש"ל סי' רמג סט"ו:
(ליקוט) ודוקא כו'. ע"ל סי' רמג סט"ו בהג"ה ועתוס' דקדושין יט א' בד"ה אומר כו' וי"ל דבדעת כו' וכ"כ הרא"ש שם (ע"כ):
(ליקוט) ודוקא כו'. ע"ל סי' רמג סט"ו ועתוס' דסנהדרין סח ב' ד"ה קטן כו' (ע"כ):
ב
שכירות. ע"ל סי' פט ס"ב בהג"ה היה כו':
ג
ומציאת בתו. תוס' שם וכמש"ש האי שפחה כו' אי איתא כו' וה"ה לנערה כו' ועתוס' דכתובות מז א' ד"ה משום כו':
ד
וה"ה אם כו'. כמ"ש בב"ק פ"ז ב' רווחא דקאתי כו':
ה
אבל אם כו'. כ"כ ב"י ס' קעז בשם בע"ה והביאו ד"מ כאן ירושלמי א"ר אסי בן שנראה חלוק מאביו מה שסגל לעצמו ואיכא לפרישי כגון שסמך על שולחן אביו וסגל בחיי אביו ומדלא תבע מחל ליה. וכ"ש מה שהרויח אחר מותו דאפי' זכות בתו אינו מוריש לבנו כמ"ש פ"ד דכתובות וע"ל סי' רפז:
ו
אבל לא כו'. כמו אשתו הנותן לה מתנה קנתה וצ"ע דגם קטן ליקני דהא דעת אחרת מקנה לו כנ"ל:
ז
יתום כו'. כמו עבדו ושפחתו העברים. תוס' שם:
ח
וי"א כו'. כ"מ שם מדקא' אימתי כו' והלא אף בסתם לעצמו אלא דהכל שמראה לו אח"כ מציאותיו ע"י קאי אימתי כו':
נתיבות המשפט, ביאורים על שולחן ערוך חושן משפט ע״ר:א׳
ר״ע
א
וה"ה אם הרויחו בסחורה והא דמבואר בב"ק דפ"ז דשבת ינתן להבנים יש לו' דשבת שאני כיון שלא עשו מלאכה ואפ"ה נוטלין ומטעם דאמר התם דלא קפיד משא"כ כשעושין מלאכה ומרויחין אפשר דלא חשיב כמידי דאתי מעלמא וקפיד אך הא קשה דכיון דאף לא תנן רק מציאה ואפ"ה אמרינן דמעשה ידיהן נמי דאב משום איבה א"כ למה הי' צריך לתקן גבי אשה שני תקנות היינו מעשה ידיה תחת מזונות ומציאתה משום איבה הא כיון שתקנו מציאה משום איבה מעשה ידיה ג"כ בכלל דלא גרע מבן הסמוך דהא היא ג"כ ניזונת ואפי' גבי יתום הניזון הוצרך התוס' לחלק בסבר' ולפי חילוקם אשה הניזונת דמי לבן הניזון וי"ל דהוצרכו לתקן אפי' אם אמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך שיהיה העדפ' שלו כ"ז שלא אמרה לו איני ניזונת ואיני עושה:
ב
אבל לא בבנו הגדול ובבתו נערה מסתפקין הח"מ והב"ש אם ניתן לה מתנה אם הוא של אביה ובקצה"ח הוכיח דודאי האב זוכה במתנת' מא"ח סי' שס"ו דא"י לזכות העירוב ע"י בנו ובתו אפי' גדולים כשהן סמוכין וע"י בתו עד שתבגר אפי' אינה סמוכה על שולחנו מוכח דזוכה במתנת' ע"ש ותמוהין דבריו דודאי למאן דס"ל דא"י לזכות ע"י בנו ובתו הגדולים הסמוכין והוא דעת התוס' בב"מ דף י"ב בד"ה רבי יוחנן אמר דאף בבנו כל זכיותיו לאביו ומשום איבה ולפ"ז ממילא כמו שבבנו הסמוך זכיותיו לאביו משום דאיכא איבה דמזונות ממילא ה"ה בבתו נערה אפי' אינה סמוכה דליכא בה משום איבה דמזונות מ"מ הא איכא איבה דקידושין מטעם שיכול למוסר' למוכה שחין כמבואר בפוסקים וספיק' דידהו הוא אפי' לדעת הנ"י דל"ת משום איבה ויכולין לזכות העירוב ע"י בנו ובתו הגדולים מ"מ י"ל דבבתו נערה מדאורייתא מתנתה לאביה משום דדמי לקידושין ע"ש בדבריהם ולהיפך יש להוכיח דאינו זוכה במתנתה מדיעה הראשונה שהיא דעת הרמב"ן דס"ל דיכול לזכות ע"י בנו ובתו הגדולים אפי' סמוכין מטעם דל"ת מציאתו רק משום איבה וכשהוא מזכה ע"י מאי איבה איכא ע"ש ואי נימ' דבתו נערה מדאו' מתנתה לאביה א"כ א"י לזכות ע"י בתו נערה ובש"ע כללא כייל דע"י בתו הגדולה יכול לזכות משמע אפי' ע"י נערה ודברי הב"ש שם אין לו פי' מ"ש כיון דבפרוטה מתקדשת המותר כמתנ' דמי' לא הבנתי דשם במתנה לאביה דמיא דהא ביד אביה שלא לקדש' לו ואפי' כמכר דמיא שמוכרה לו בתו משא"כ מתנה שנותן להבת דידה הוי:
פתחי תשובה על שולחן ערוך חושן משפט ע״ר:א׳
ר״ע
א
מציאת פועל לעצמו. ע' בתשו' חוט השני סי' ל"ח שכתב ועל דבר המשרת שקנה סוס ממעותיו ומכרו והחריש בה"ב עד שמכרו בריוח גדול ועתה הוא מבקש את הרויח ונ"ל שאין בדברי בעה"ב כלים דקי"ל מציאת פועל לעצמו ומשרת דין פועל יש לו כדמוכח בת"ה והסחורה שקנה בזול דין מציאה יש לו כדמוכח במרדכי פ"ט דמציע' כו' ע"ש:
שפתי כהן על שולחן ערוך חושן משפט ע״ר:א׳:א׳
ר״ע:א׳
א
מציאת חש"ו כו' עיין בתשו' מבי"ט ח"א סי' קכ"ב כתב דאם גזל מקטן דבר שנקנה לו מדרבנן [כגון] (כאן) ע"י מתנת ש"מ אינה יוצאה בדיינים ודבריו צ"ע וע' בספרי תקפו כהן סי' ל' וע' בהגהות מרדכי דסוף סנהדרין וע' בתשו' מה"ר בצלאל סי' כ"ו כ"ז ל"ח:
ר״ע:ב׳
א
מפני דרכי שלום כו' ע' מ"ש לעיל סי' רמ"ג סט"ו:
ר״ע:ג׳
א
הסמוכים על שלחנו כו'. ע' בא"ח סי' שס"ו ס"ט:
ר״ע:ד׳
א
וה"ה אם הרויחו כו' וכן משמע בתוס' פרק הפועלים בשמעת' דקוצץ אדם ע"י עצמו כו' ע"ש עיין בתשו' ר"ש כהן ס"ב סי' רי"א:
ר״ע:ה׳
א
ואם נתנו במתנ' כו'. וכן הוא בחדושי הריטב"א רפ"ק דמציע' בשם הרמב"ן:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב חשן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
מאירת עיניים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
נתיבות המשפט, ביאורים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פתחי תשובה על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
שפתי כהן על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
טורי זהב על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5