א
הבכור נוטל פי שנים ואיזה הוא בכור לנחלה וספק בכור ובו ט"ו סעיפים:
הבכור נוטל פי שנים בנכסי אביו כיצד הניח חמשה בנים ואחד מהם בכור הבכור נוטל שליש הממון וכל אחד מהארבעה פשוטים נוטל שתות הניח תשעה בנים הרי האחד הבכור נוטל חמישותו וכל א' מהשמונה פשוטים נוטל עשירית וכן על דרך החלוקה הזאת חולקים לעולם:
ב
אלו שני חלקים נוטל אותם כאחד במצר אחד:
ג
בכור שנולד אחר מיתת אביו אינו נוטל פי שנים ואם יצאה פדחתו בחיי אביו אע"פ שלא יצא כל ראשו לאויר העולם אלא לאחר מיתת אביו ה"ז נוטל פי שנים (י"א דאם נולד כשהוא גוסס אינו נוטל פי שנים) (נ"י בשם התוספות וראב"ד):
ד
בכור שנולד טומטום ואח"כ נקרע ונמצא זכר אינו נוטל פי שנים וכן (בן פשוט שנקרע ונמצא זכר) אינו ממעט בחלק בכורה שנאמר וילדו לו בנים עד שיהיה בן משעת לידה כיצד אינו ממעט בחלק בכורה הרי שהיה לו בן בכור ושני פשוטים וזה הטומטום שנקרע ונמצא זכר הבכור נוטל רביע הממון [בחלק הבכורה] וכאילו אין עמו אלא שני פשוטים בלבד והשלשה רביעים הנשארים חולקים אותו שני הפשוטים עם הנקרע ועם הבכור בשוה:
ה
קטן בן יום אחד ממעט בחלק בכורה אבל לא העובר ובן שנולד אחר מיתת אביו אינו ממעט בחלק בכורה:
ו
הבא אחר נפלים אע"פ שיצא ראש הנפל כשהוא חי הבא אחריו בכור לנחלה וכן בן ט' שיצא ראשו מת הבא אחריו בכור לנחלה שזה שנא' ראשית אונו הוא שלא נולד לו קודם לזה (ילד) שיצא חי לאויר העולם לפיכך בן ט' שהוציא רוב ראשו חי הבא אחריו אינו בכור:
ז
יוצא דופן והבא אחריו שניהם אינם בכורים הראשון לפי שלא נולד ונאמר וילדו לו בנים והשני שהרי קדמו אחר:
ח
בכור לנחלה הוא הנולד לאב ראשון שנאמר כי הוא ראשית אונו ואין משגיחין על האם אפי' ילדה כמה בנים הואיל וזה ראשון לאביו יורש פי שנים:
ט
היה לו בנים כשהיה עכו"ם ונתגייר אין לו בכור לנחלה אבל ישראל שהיה לו בן מהשפחה או מהעכו"ם הואיל ואינו קרוי בנו הבא לו אחריו מהישראלית בכור לנחלה ונוטל פי שנים:
י
היה הבכור ממזר נוטל פי שנים שנא' כי את הבכור בן השנואה יכיר זו ששנואה בנישואיה וא"צ לומר אם היה בן גרושה או בן חלוצה:
יא
מי שנסתפק לנו אם הוא בכור או פשוט כגון שנתערב עם אחר אינו נוטל פי שנים וכיצד עושין אם הוכרו ולבסוף נתערבו כותבים הרשאה זה לזה ונוטלים חלק בכורה ואם לא הוכרו כגון שילדו במחבואה אחת אין נוטלין חלק בכורה : הגה ספק בן ט' לראשון או בן שבעה לאחרון אינו יורש אחד מהן והבא אחריו אינו נוטל חלק בכורה אפי' בהרשאה מן הספק (טור):
יב
שלשה נאמנים על הבכור חיה ואמו ואביו חיה מיד שאם אמרה זה יצא ראשון נאמנת אמו כל שבעת ימי הלידה נאמנת לומר זהו הבכור אביו לעולם אפי' אמר האב על מי שלא הוחזק בנו כלל בני הוא ובכורי הוא נאמן וכן אם אמר על המוחזק לנו שהוא בכורו אינו בכור נאמן: הגה מיהו אם אמר פעם אחת על אחד שהוא בכור לא יוכל לומר אח"כ על אחר שהוא בכור (טור בשם הרמב"ן וב"י בשם הר"ן ונ"י פרק י"נ):
יג
שמעו עדים שאמר פלוני בני בכורי הוא נוטל פי שנים פלוני בני בכור הוא אינו נוטל פי שנים שמא בכור לאמו הוא דקאמר ואם אמר דברים שמוכיחים שנתכוין לומר שהוא בכור לאב נוטל פי שנים כגון שאמר פלוני בני בכור הוא ורוקו מרפא חולי העינים דגמירי דרוק של בכור לאב מרפא ולא של בכור לאם (וה"ה אם מת הבכור והזכיר עליו בהספדו הוי על בני בכורי) (מהרי"ק שורש קמ"א):
יד
האב שנשתתק בודקין אותו כדרך שבודקין לגיטין אם רמז או כתב שזה בנו בכורו נוטל פי שנים:
טו
מי שהיו לו שני בנים בכור ופשוט ומתו שניהם בחייו והניחו בנים הבכור הניח בת והפשוט הניח בן הרי הבן הפשוט יורש בנכסי הזקן שליש שהוא חלק אביו ובת הבכור יורשת שני שלישים שהוא חלק אביה:
באר היטב חשן משפט
רע״ז
א
פדחתו. בטור כתו' רוב פדחתו דרובו ככולו ואע"ג דביציאת הפדחת עדיין ליכא הכרה גמורה מ"מ כיון דהוי כילוד ה"ל ג"כ כאילו הכירו. סמ"ע:
ב
גוסס. דאז לא הוי בר הכר' ולפ"ז צ"ל ביצא פדחתו דלא מיירי דבשע' שהיה גוסס יצא פדחתו ואחר מותו נולד דא"כ לא מחשב בכור אלא מיירי שיצא רוב פדחתו ואז היה בריא וחזר וחלה ומת ואח"כ נולד כולו א"נ שמת פתאום אחר שיצא פדחתו ואח"כ נולד כולו. שם:
ג
טומטום. נלמד מדכתיב והיה הבן הבכור שהיה בן משעת הויה דהיינו משעת לידה. שם:
ד
ממעט. ר"ל אף דלא היה חי אלא יום א' ומת מ"מ ה"ל לענין בכור' כאילו היה חי עדיין ואם יש עמו עוד פשוט חולקין העזבון לד' חלקים ונוטל הבכור ב' חלקים והפשוט חלק א' ועוד חלק הקטן שמת חולקין הבכור והפשוט יחד כו' עיין בטור שם:
ה
ראש. ואפילו נולד הנפל כולו הדין כן ודלא כמ"ש בתשובת הגאון מוהר"י כ"ץ מקראקא כ"כ הסמ"ע וכת' הש"ך דגם הב"ח כ"כ וכן הוא ברש"י להדיא פרק המקש' דף ס"ח ע"ש ע"כ:
ו
לנחל'. הטעם דהבנים שהיו לו בהיותו עובד כוכבים אית להו יחוס אחריו דכתי' בלאדן בן בלאדן משא"כ בישראל שיש לו בן משפח' כו' דאינו קרוי בנו לשום דבר כמ"ש בס"ס רע"ו. סמ"ע:
ז
בנישואי'. ר"ל שאין קידושין תופסין בה וזה שסיים וכ"ש בן גרושה כו' ור"ל שקידושין תופסין בה ודלא כע"ש שפי' שלא היה לו לנושא' מחמת איסור שם:
ח
אחר. לשון הטור כגון שילדו ב' נשיו ביחד ואינו ידוע לנו איז' ילדה תחלה. שם:
ט
מהן. דכל אחד ידחנו אצל חבירו לומר לאו בני אבינו הוא והמע"ה. שם:
י
שבעת. פי' עד יום השמיני דאז מוציאו האב מרשות האם להכניסו בברית. שם:
יא
נאמן. דכתיב יכיר יכירנו לאחרים מכאן שהתור' האמינתו עליו ודקדקו הט"ו לכתוב על מי שלא הוחזק כו' ולא כתבו על מי שהוחזק שאינו בנו דס"ל דבכה"ג אינו נאמן דחזק' זו ממ"נ ע"י מי באה אם ע"י האב שהיה רגיל לומר שאינו בנו תו אינו נאמן לומר שהוא בנו ואם ע"י עדים שמעידין שנולד מאש' אחרת או מאשתו מאיש אחר ודאי אינו נאמן להכחיש העדים ומ"ש הט"ו אח"ז וכן אם אמר על המוחזק כו' התם לא מיירי שעדים מעידין שהוא בכור אלא שמעידין שנולד מאשתו בראשונה ועי"ז הוחזק בבכור והאב אומר על השני שנולד אחריו שהוא בכור והראשון נפסל ממילא שהוא ממזר והתור' האמינתו ע"ז והיינו דוקא ע"י עדים אבל לא כשהוחזק לבכור ע"פ עצמו וכמ"ש הרמ"א בהגה"ה עכ"ל הסמ"ע (ועיין בתשו' מהרשד"ם סי' ש"ד ובתשו' ן' לב ח"א כלל י"א סי' ס"א):
יב
שנשתתק. עיין בא"ע סי' קכ"א שם מבואר כיצד בודקין אותו וע"ל סי' ר"נ ס"ו (מצאתי כתו' בהגהת מהריק"ש ז"ל לא נשתתק ונמצא כתוב בכת"י הניכרת לב"ד פלוני בני בכורי צ"ע אם יועיל או אם נאמר שכת' כן בטעות כיון שלא שאלו אדם על זה. בני חיי):
באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט
רע״ז
א
א) ל' הרמב"ם ריש פ"ב מהלכות נחלות וכ' ה"ה ברייתא בפ"ח דב"ב (סוף דף קכ"ב)
ב
ב) טור ס"א ומבואר לעיל בסי' קע"ד סעיף ב'
ג
ג) שם ד"כ מימרא דמר בריה דרב יוסף משמיה דרב' שם דף מ"ב ע"ב ומשכחת לה כגון ששתי נשיו מעוברות שמת או באשה אחת מעוברת תאומים
ד
(דיכיר כתיב שיכירנו האב בחייו)
ה
ד) פלוגתא דרבי יוחנן וריש לקיש בפרק ח' דבכורות דף מ"ו ע"א ופסק כרבי יוחנן
ו
ה) ל' הטור ושם ברמב"ם די"ג מימרא דרבי אמי בפ' ח' דב"ב ד' קכ"ו ע"ב
ז
ו) שם ברמב"ם פב ד"ג מימרא דאמימר שם ריש דף קנ"ז
ח
ז) שם ד"ז
ט
ח) כן הוא ברמב"ם
י
ט) שם מימרא דמר ברי' דרב יוסף משמי' דרבא שם פ"ט ד' קמ"ב ע"ב ופסק הלכ'
יא
י) שם ומימרא דמר בריה דר"י וכו' שם ופסק הל'
יב
כ) שם ד"י משנה בפ"ח דבכורות דף מ"ו ע"א
יג
וה"ה אם יצא כולו הבא אחריו בכור לנחלה ולא נקט במתני' ראש הנפל כשהוא חי אלא לאשמועינן דביצ' ראשו חי תו לא הוי הבא אחריו בכור לכהן וכ"כ הסמ"ע
יד
ל) כתב ה"ה מפורש בגמרא שם שאין הלכה כשמואל דאמר אין הראש פוטר בנפלים שם ע"ב
טו
(דאונו דאמר רחמנא מלשון אוננות ור"ל מי שאביו אונן עליו ודוה על מיתתו משא"כ בנפל)
טז
מ) שם די"א משנה שם ד' מ"ז ע"ב וכת"ק והטעם מפורש בגמ' שם
יז
נ) שם ד"ט מבואר בפ"ח דב"ב דף קכ"ו ע"ב ועיקר הדבר משנה בפ"ח דבכורות דף מ"ו ע"א
יח
ס) שם די"ב שם בבכורות ריש דף מ"ז מחלוקת ר' יוחנן ורשב"ל וקי"ל כר' יוחנן
יט
ע) שם וכתב ה"ה זהו פשט המשנה שבבכורות דמ"ו ע"א ומיהו שם בגמ' לא בעי לאוקמי אליבא דר' יוחנן בישראל שבא על השפחה ועל הכותית משום דלא בעי לאוקמ' באיסור' והמעיין בסוגי' יתבאר לו זה
כ
פ) שם דין י"ג ומבואר במשנה בפ"ב דיבמות דף כ"ב ע"א
כא
צ) שם דין ו מימרא דר' ינאי בפ' ח' דב"ב דף קכ"ז ע"א
כב
וכ' הב"י בשם תשובות הגאונים ☜שאין סומכין על זכרון זמן הלידה עם זמן הכתובה כי אינה צוואה וי"ל טעה או שחפץ לכתוב מה שכתב שלא באמת עכ"ל והביאו הסמ"ע
כג
ק) שם די"ד מימרא דרב נחמן פ' ד' דקידושין דף ע"ד ע"א
כד
ר) מחלוקת דר' יהודה וחכמים בברייתא שם דף ע"ח ע"ב ובפ"ח דב"ב דף קכ"ז ע"ב כ' ה"ה ושם נתבאר דקי"ל כר' יהודה ור' יהודה אע"פ שלא הוחזק בבנו קאמר כדמוכח התם ובדוכתא אחרינא
כה
ש) מהא דשלחו בני אקרא דאגמא לשמואל וכו' שם ע"א ומסיק שם ע"ב אי כר' יהודה ס"ל וכו' ואנן קיי"ל כר' יהודה וברייתא שם מהא דשלח רבי אבא כו' וכדמסיק בגמ' שם כפי' רשב"ם שם דף קכח ע"ב
כו
ת) ל' הטור סי"ח מימרא דרב יוסף שם דף קכו ע"ב
כז
א) עובדא שם לקמיה דרבי חנינא
כח
ב) לשון הרמב"ם שם דין ט"ו ברייתא בפרק ז' דגיטין דף ע"א ע"א וכדמוקי לה ר' אבהו שם
כט
ג) שם דין ז' וזהו דין בנות צלפחד ששנינו שם שהיה בכור ונטלו בנותיו וכו' בפ' ח' דבבא בתרא דף קטז ע"ב
קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט
רע״ז:א׳
א
כותבין הרשא'. בתוס' פ' י"נ (דף קכ"ז) הקשו לרב פפי דס"ל אין לבכור קודם חלוק' היכי מהני הרשא' ותירצו דשויה שליח ע"ש. ועמ"ש בסי' קכ"ג סק"א בשם הרמב"ן דמצד שליחות לא מהני דאע"ג דשליח של אדם כמותו מ"מ מצי אמר לאו בע"ד דידי את ושורש הרשא' מבואר שם ע"ש:
רע״ז:ב׳
א
אפי' אמר האב על מי שלא הוחזק בנו כלל בני הוא ובכורי זה הוא דעת הרמב"ם דנאמן לו' האב זה בני ובכורי. אבל לדעת הרשב"ם ותוס' דאין האב נאמן בהכרה אלא כשהוחזק בבנו לו' בכור הוא אבל אם אינו מוחזק בבנו אינו נאמן בתורת יכיר אלא מכח מגו דאי בעי יהיב ליה כולי' נכסי' עיין בדבריהם פ' י"נ (דף קל"ד) ודעת הרא"ש נרא' כדעת הרמב"ם דנאמן לו' זה בני ובכורי בתורת הכרה אפי' בלא מגו ע"ש. ואיכא למידק בהא דאמרו פ"ב דכתובות (דף כ"ב) דתניא הרי שבא ואמר בני זה וכהן הוא נאמן להאכילו בתרומ' ואינו נאמן להשיאו אשה דברי רבי אמר לו ר' חייא כו' ואמר לו אני מאמינו להאכילו בתרומ' שבידו להאכילו בתרומ' ואיני מאמינו להשיאו אשה שאין בידו להשיאו אשה ע"ש. ואי נימא דנאמן בתורת הכרה אפי' באינו מוחזק בבנו א"כ אמאי אינו נאמן להאכילו בתרומ' אפי' בלא מגו דכי היכי דנאמן למשוי בן גרוש' וחליצ' ה"נ יהי' נאמן להכשירו לכהן וכמ"ש בנ"י פ' אלמנ' לכ"ג דהיכא שהבעל טוען ברי שהוא כשר והיא מכחשתו י"א דהולד ספק ממזר כיון דברי וברי הוא וי"א שאם הי' טוען שלא זזה ידו מתוך ידה שהוא נאמן להכשירו דכיון שהאמינו התור' לפוסלו כ"ש שנאמן להכשירו דאית לאמו חזק' דכשרות וכו' וכת' הריטב"א שהוא טעמא דמסתבר עכ"ל ע"ש. וא"כ ה"נ כיון שהאב נאמן לומר בני זה בן גרוש' וחלוצ' בתורת יכיר אמאי אינו נאמן להאכילו בתרומ' ובתורת יכיר אפי' בלא מגו בשלמא הא דאינו נאמן להשיאו אשה אפשר שהוא משום מעל' דיוחסין אבל לתרומ' אמאי אינו נאמן וצ"ע. ומזה נרא' כדעת הרשב"ם ותוס' דאב אינו נאמן בתורת יכיר אלא במוחזק שהוא בנו ומש"ה אינו נאמן להאכילו בתרומ' אלא משום בידו כו'. וזה נרא' לי טעמא די"א שכ' בנימוקי יוסף דהולד ספק ממזר והאב אינו נאמן להכשירו כיון דאינו יודע אם הוא בנו. וגם הא דנאמן לומר בני זה ממזר נמי אינו אלא בבנו דוקא וכמ"ש בשלטי גבורים פ' עשר' יוחסין ז"ל ואף כשהאמינו תור' לאב לא האמינו אלא כשהוא אומר שהוא בנו אלא שנולד בפסול שאמו הית' אסור' עליו משום איסור אחר ושמא לא הכיר בה עד עתה אבל אם אומר שאשתו זינת' תחתיו ומאחר נתעבר' ואין זה בנו אינו נאמן עליו שעל בנו האמינו תור' ולא על שאינו בנו עכ"ל. וא"נ בין לפוסלו בין להכשירו אלא בידוע שהוא בנו אבל למשוי בנו אינו נאמן בין להכשירו בין לפוסלו וכן הא דאמרינן פ' יש נוחלין (בבא בתרא דף קכ"ז) בעובר על בית המכס אמר זה בני ואח"כ אמר זה עבדי דנאמן היינו נמי בידוע שהוא בנו אלא דהספק' על אמו מה היא ישראלית או שפח' וכמ"ש בש"ג דאינו נאמן לפוסלו אלא כשהוא אומר שהוא בנו. ומש"ה באומר בני זה וכהן אינו נאמן בתורת הכרה כיון שאינו ידוע שהוא בנו. אך בירושלמי שם דאפי' בידוע שהוא בנו נמי אינו נאמן להכשירו לכהונ' ע"ש חד בר נש אתי לקמיה דרבי א"ל בני זה וכהן הוא א"ל בנך הוא אלא שאינו כהן א"ל ר' חייא אם האמינו אתה שהוא בנו מאמינו אתה שהוא כהן ואם אין אתה מאמינו שהוא כהן אל תאמינו שהוא בנו ויעש' בהרחק עדות ויהא נאמן עליו איכא למימר בנו הוא אלא שאני אומר שהוא בן גרוש' או בן חלוצ' והיינו שכיון שאין בנו הרי הוא נאמן להעידו בהרחק עדות כיון שרחוק הוא וא"ל ר' אני מאמינו שהוא בנו אלא שהוא בן גרוש' וחלוצ'. וכיון שהוא בנו למה לא יהי' נאמן בתורת הכרה דכיון דנאמן לומר בני זה בן גרוש' וחלוצ' כ"ש שהוא נאמן להכשירו וכמ"ש בנ"י ומשמע מזה דלפוסלו הוא דנאמן אבל לא להכשירו וצ"ע:
מאירת עיניים על שולחן ערוך חושן משפט
רע״ז
א
נוטל פי שנים. לישנא דקרא נקט דכתיב (בפ' כי תצא) כי את הבכור בן השנואה יכיר לתת לו פי שנים:
ב
כיצד הניח כו'. פי' ל"ת שנוטל פי שנים בכל אחיו קאמר קרא והיינו שאף אם הניח עשרה בנים ואחד מהן בכור אפ"ה נחלק הנכסים לשלשה חלקי' ונוטל הבכור שני חלקי' וכל האחים יחד חלק א' אלא פי שנים כנגד אח א' מהאחין הפשוטין קאמר והיינו שבכה"ג מחלקין בנכסי אביו לי"א חלקי' ונוטל הבכור שבהן שני חלקי' וט' הפשוטי' כל א' חלק אחד ועד"ז הוא מ"ש הרמב"ם והמחבר שאם הניח חמשה בנים שהבכור נוטל שליש הממון כו' והיינו שמחלקין נכסי אביו לו' חלקי' ונוטל הבכור ב' חלקי' דהיינו השלישי' והפשוטים כל א' חלק דהוא שתות מכל הממון וק"ל:
ג
נוטל אותם כאחד כו'. וכ"כ הטור והמחבר בסי' קע"ד ס"ב ושם כ' הטור ומור"ם הביאו שם דהיינו דוקא שהיו החלקים שווים ולא היה לפשוט שדה במיצר אלו השדות ע"ש:
ד
שנולד אחר מיתת אביו כו'. ל' הטור כגון שמת והניח אשתו מעוברת וילדה תאומי' או שהי' לו שתי נשים ומת והן מעוברת:
ה
אינו נוטל פי שנים. דיכיר כתיב בעינן שיכירנו בחייו:
ו
ואם יצא פדחתו. בטור כ' רוב פדחתו דרובו ככולו ומחשב על ידו כאילו יצא ראשו והוי כילוד כולו ואע"פ דעדיין יציאת הפדחת ליכא הכרה גמורה מ"מ כיון דהוה כילוד ה"ל ג"כ כאילו הכירו:
ז
כשהוא גוסס כו'. דאז לא הוה בר הכרה ולפ"ז צ"ל דמ"ש דביצא פדחתו הוי כילוד והוא מהגמרא לא מיירי שיצא פדחתו בשעה שהיה גוסס ומת ואחר מותו נולד דא"כ לא מחשב בכור אלא מיירי שיצא רוב פדחתו ואז היה בריא וחזר לאחוריו וחלה ומת ואח"כ נולד כולו א"נ אחר שיצא פדחתו כשהי' בריא מת האב פתאום ואחר מותו נולד כולו ועפ"ר:
ח
שנולד טומטום כו'. נלמד מדכתיב והיה הבן הבכור שהי' בן משעת הויי' דהיינו משעת לידה אבל מדכתיב וילדו לו בנים אינו ללמד זה דהא בעינן לה להא דאינו ממעט בחלק בכורה וכמו שמסיק המחבר ועפ"ר:
ט
ה"ג וכן בן פשוט שנקרע ונמצא זכר אינו ממעט. וכן הוא לשון הרמב"ם שהעתיק המחבר זה ממנו וכן כתב הטור בסי' זה בסכ"א:
י
וכאילו אינו עמו אלא שני פשוטים כו'. ע' בטור סכ"א דסי' זה דשם מבואר זה יותר ועוד שם ז"ל וכן בן הנולד לאחר מיתת האב אינו ממעט בחלק הבכור' כו' ומפרשו שם ע"ד שמפורש בטומטום ונמצא זכר דאינו ממעט בחלק בכור' והוא מ"ש המחבר בס"ס שאחר זה וק"ל:
יא
קטן בן יום א' ממעט כו'. ר"ל אף דלא הי' חי אלא יום א' ומת מ"מ ה"ל לענין בכורה כאלו הי' חי עדיין ואם יש עמו עוד פשוט ובכור חולקין העזבון לד' חלקים ונוטל הבכור ב' חלקים ומאינך ב' חלקים נוטל הפשוט חלק א' וחלק של זה הקטן שמת חולקין הבכור והפשוט יחד ולא אמרינן דאין חולקין הנכסים אלא לג' חלקי' ויטול הבכור חלק אחד דהיינו בכורתו בראש כאלו לא היה הקטן עמו בעולם ואח"כ יחלקו הב' חלקים לג' חלקים ויטלו הבכור והפשוט כל א' חלק וחלק זה שמת יטלו יחד עיין בטור:
יב
אבל לא העובר. דוילדו לו בנים כתיב שנולדו לו בחייו:
יג
אע"פ שיצא ראש הנפל כשהוא חי כו'. בגמ' פי' רש"י דאם יש בקרבה תאומי' והא' הוציא ראשו חי והחזירו למעי אמו וקדמו השני ויצא אפ"ה הוי זה השני בכור אע"ג דאפי' יצא רוב פדחתו מחשב כילוד כו' כנ"ל וכ"ש זה שיצא כל ראשו ה"מ כשיצא פדחת של בן קיימא אבל זה שהוא נפל לא מחשב ילוד דבבכור ראשית אונו כתיב מי שאביו אונן עליו ודוה על מיתתו משא"כ בנפל ולפי זה אפי' נולד הנפל כולו נ"ל דהבן הילוד אח"כ באותו פעם או לאחר זמן הוא בכור לנחל' והא דכתב רש"י כגון שהוציא ראשו והחזירו משום דתנן שם דהיוצא אחר נפל הוא בכור לנחלה ואינו בכור לכהן לפדותו בה' סלעים ומ"ה פירש"י כן משום רבותא ללמדינו דאינו בכור לכהן אע"פ שלא נולד כולו ועד"ר שהארכתי והוכחתי זה ודלא כמ"ש בתשו' הגאון מהר"י כ"ץ מקראק' דפסק בתשובותיו דגם לענין בכור לנחלה דאם נולד הנפל כולו אין הבא אחריו בכור לנחלה:
יד
והשני שהרי קדמו אחר. פי' והיה בן קיימא שלב אביו דוה ואונן עליו:
טו
היה לו בנים כשהי' עכו"ם. רבותא קמ"ל דאפי' נולדו לו הבנים כשהיה עכו"ם דהוה הזריע' והליד' שניהן שלא בקדוש' אפ"ה הבנים שנזרעו ונולדו אחריו ביהדות אינן בכורים ועמ"ש בר"ס ער"ה דאפי' נולד ביהדות כשנזרע במעי אמו שלא בקדושה אינו בן ירושה כ"ש דלא הוה ליה דין בכור ע"ש:
טז
אין לו בכור לנחלה. הטעם דהבנים שהי' לו כשהי' עכו"ם אית להו יחוס אחריו דכתיב בלאדן בן בלאדן משא"כ בישראל הנולד לו בן משפחה וכותית וכמ"ש בס"ס שלפני זה:
יז
ששנוא' בנשואיה ז"ל ע"ש כלומר אפילו עשה בנשואי' איסור שלא הי' לו לנושאה מחמת איסור עכ"ל והיותר נראה ששנוא' בנשואיה ר"ל שאין קדושין תופסין בה וזה שסיים וכ' וכ"ש בן גרושה ובן חלוצ' ור"ל שקידושין תופסין בה.
יח
מי שנסתפק לנו כו'. כתב ב"י וז"ל כתוב בתשובת הגאונים האומר לאחיו אני בכור והלה כופר והביא הטוען כתב אחד שכתוב בו נולד פלוני ד' לסיון שנת י"ד והוציאו כתובת אמו והיה זמנה ב' בכסליו שנת י"ג תשובה אין סומכין על זכרון זמן הלידה עם זמן הכתוב' כי אינה צוואה וי"ל טעה או שחפץ לכתוב מה שכתב שלא באמת עכ"ל ד"מ:
יט
כגון שנתערב עם אחר. ל' הטור כגון שילדו שתי נשים ביחד ואינו ידוע לנו איזה ילדה תחלה:
כ
ונוטלין חלק בכורה פי' בין שניהן:
כא
אין נוטלין חלק בכורה. שנא' והיה הבן הבכור דמשמע שיהא בן בכור ודאי:
כב
אינו יורש א' מהן. דכל א' ידחנו אצל חבירו לומר לאו בני אבינו הוא והמע"ה:
כג
אמו כל ימי הלידה. פי' עד יום השמיני דאז מוציאו האב מרשות האם להכניסו בברית:
כד
על מי שלא הוחזק בבנו. דכתי' באב כי את הבכור בן השנוא' יכיר יכירנו לאחרי' מכאן שהתור' האמנתו עליו ודקדק הטור והמחבר וכתבו על מי שלא הוחזק בבנו כו' ולא כ' על מי שהוחזק לנו שאינו בנו דס"ל דכה"ג אינו נאמן דחזק' זו ממ"נ ע"י מי בא אם ע"י אביו שהי' רגיל לומר אינו בנו תו אינו נאמן לומר שהוא בנו וכעין שכ' מור"ם בשם הרמב"ן אחר זה ואם ע"י עדים שמעידים שנולד מאשה אחר' או מאשתו מאיש אחר ודאי אינו נאמן להכחיש העדי' ומ"ש הטור והמחבר אחר זה דכשאמ' על המוחזק לנו בבכור שאינו בכור דנאמן שם א"ש דמיירי שאין עדים מעידי' שהו' בנו הבכור אלא מעידין שנולד מאשתו בראשונ' ועי"ז הוחזק בבכור והאב אומר על השני שנולד אחריו שהוא בכור וראשון מפסל ממילא דמדהשני בכור ש"מ דהראשון הוא ממזר והתורה האמינתו ע"ז והיינו דוקא ע"י עדים אבל לא כשהוחזק לנו שהוא בכור ע"י עצמו וכמ"ש מור"ם בהג"ה והוא מדברי הטור בשם רמב"ן ע"ש ובטור כ' דנאמן עליו ויטול פי שנים אפי' בנכסים שיפלו לו כשהוא גוסס והמחבר השמיטו ומור"ם כתבו בר"ס רע"ט לענין חלק פשוטו' וה"ה לחלק בכורה:
כה
כדרך שבודקין אותו לגיטין. ע' בא"ע סי' קכ"א שם מבוא' כיצד בודקין אותו:
כו
יורשת שני שלישי כו'. למדנו זה בג"ש כשם שבני בנים עומדים במקום אביהם לירושת חלק פשיטות כן בן או בת הבכור עומד במקום אביו ליטול חלק בכורה:
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך חושן משפט
רע״ז
א
[שו"ע] נוטל פי שניים. נ"ב בן בכור ובת שיש לה שטח"ז חצי חלק זכר פשוט עיין תשובת שבות יעקב ח"ג סי' קע"ד:
ב
[שם] נ"ב עי' מה שכתב בגליון לעיל סי' רי"ד בסמ"ע ס"ק כ"ו:
ג
[שו"ע] בנכסי אביו. נ"ב פרק נערה דף פ"ג כתב וז"ל ובני האשה שכתובתה מרובה הי' אחד מהם בכור לאביו אינו נוטל פי שניים בנכסי אמו בכתובתה אלא רואי' כאלו חולקי' כל בני אביו כל הנכסים שהניח להם אביהם בשוה ונוטל זה חלק בכורה כחלק א' מן האחים כמבואר בקונטרס הראיות ועי' במ"ל:
ד
[סמ"ע אות ו] ואע"פ דעדיין. נ"ב עי' ספר שב שמעתתא ז' פט"ז:
ה
[שו"ע] לפיכך בן ט'. נ"ב בת' מהריב"ל ח"ג סי' מ"ד כתב ויש להסתפק אי היינו דידעי' בודאי דכלו חדשיו א"ד דבן ט' היינו סתם ולד לאפוקי בן ח' עכ"ל. ומדברי שארית יוסף בתשובה סי' כ"ה בסתם ולד שחי איזה שעות ומת ויצא לדון דהבא אחריו אינו בכור לכהן דנפל שיצא אין הבא אחריו בכור לנחלה (ובזה חלקו הסמ"ע והב"ח) משמע דדן הולד לנפל. ומ"מ לענ"ד הא קיי"ל דרוב ולדות הם ולד מעליא. ולענין נשאת לכהן סמכי' דלא תבעי חליצה ואף אי הוי ספק בן קיימא הוי הבא אחריו ספק בכור דאינו נוטל פי שנים כדלקמן ס' י"א:
ו
[ש"ך אות א] וכ"כ רש"י. נ"ב עיין ספר סדרי טהרה סי' קצ"ד ס' ק"ג:
ז
[שו"ע] הי' הבכור. נ"ב וברי"ו כתב עלה ודלא כהש"ג דס"ל דלא הוי בכור ובספר פנים יפות על התורה מהגאון בעל ספר כתיבה פרשת תצא כתב די"ל דלא פליגי דהרמב"ם מיירי שנשא ממזרות דתפסי קדושי' והש"ג מיירי בממזר שהוא מצד שבא על הערוה:
ח
[סמ"ע אות יח] אין סומכין על זכרון. נ"ב זה מיירי בכתב מאינש דעלמא אבל הכותב זמן תולדות בניו לזכרון למה לא נסמך ע"ז לענין ירושה ט"ז:
ט
[שו"ע] שלא הוחזק בנו. נ"ב עיין תשו' מהריב"ל ח"א כלל י"א סי' ס"א:
י
[סמ"ע אות כד] דמיירי שאין עדים. נ"ב עיין תשב"ץ ח"ב סי' צ':
יא
[הגה] בהספדו. נ"ב עיין תשו' בני אהרן סי' ס"ג. ויפה השיג עליו בבתי כהונה בית ועד סי' ו' ד"ה והרב:
טורי זהב על שולחן ערוך חושן משפט
רע״ז
א
(ס"ו אע"פ שיצא ראשו חי) במשנה שנינו יש בכור לנחלה ואין בכור לכהן פי' לתת לו ה' סלעים פדיון. הבא אחר נפלים אע"פ שיצא ראשו חי ובן ט' שיצא מת הבא אחריהם בכור לנחלה ואינו בכור לכהן ופירש"י הבא אחר נפלים שיצא ראשו של נפל חי כגון שהיה תאומים א' נפל וא' שכלו לו חדשיו והוציא הראשון ראשו חי והחזירו ובא חבירו והקדימו זה האחרון בכור לנחלה דהראשון לא הפסידו ואע"ג דראשו שהוציא חשוב לידה מעליא וטעמא דגבי נחלה כתיב ראשית אונו מי שלב אביו דוה עליו אם מת יצא נפל שהוציא ראשו והוי כילוד דלאו בר קיימא הוא ואין לבו דוה עליו אבל לענין כהן בפטר רחם תלה רחמנא והרי הא' פטר את הרחם עכ"ל וכתב מהר"י כ"ץ מקראקא מדלא קמ"ל מתני' רבותא דאפילו נולד כל הנפל ואח"כ נולד הב' דהוי בכור לנחלה אלא ודאי בכה"ג שהוציא ראשו דוקא הוי הב' בכור לנחלה. וא"ל דתנא קמ"ל רבותא לענין בכור לכהן דלא הוי בכור אף שא' לא יצא כ"א ראשו דהא הרמב"ם פ"ב דנחלות לא דבר רק מבכור לנחלה ואפ"ה כתב לענין זה דיצא הא' ראשו לחוד וכן הטור הזכיר יצא רובו של הראשון ולא הזכיר כולו אלא ש"מ דבכולו יצא לא הוי הב' בכור לנחלה ומכח זה פסק באשה שילדה ולד שהיה חי כמו ג' או ד' שעות ונולד לסוף ט' חדשים מטבילתה אבל לא פירש בעלה ממנה אח"כ תוך ימי עבורה ומת הולד דהולד שתלד אח"ז לא הוי בכור לנחלה ע"כ וכתב סמ"ע דבכור ראשית אונו הוא דכתיב משא"כ בנפל ולפ"ז אפילו נולד הנפל כולו נ"ל דהבן הילוד אח"כ הוא בכור לנחלה והא דכ' רש"י והחזירו משום רבותא דסיפא דתנן אח"כ ואינו בכור לכהן ולא כמו שכתב הר"י כ"ץ מקראקא דגם לענין בכור לנחלה אם נולד הנפל כולו אין הבא אחריו בכור לנחלה עכ"ל הסמ"ע ודברי הסמ"ע בזה מבוארין ברש"י ר"פ בהמה המקשה שאפילו נולד הנפל כולו אין השני בכור לנחלה ונקט ראשו משום רבותא דאינו בכור לכהן אלא מ"מ יפה פסק מהר"י כ"ץ בנדון שלו דהשני לא הוי בכור לנחלה דשאני האי מתני' דבא אחר נפלים דמיירי בנפל ודאי שהרי פי' רש"י שם בבכורות ובהמה המקשה דלא כלו חדשיו והשני שבא אחריו כלו חדשיו וזה א"א לדעת אא"כ מחמת שינוי הצורה שרואין בו שלא נגמרה בריאתו כמ"ש הביאו ב"י בסימן רע"ו דבעינן נמי סימנים או שיהיה למ"ד יום ואז יצא מתורת נפל מ"ה פרש"י שם בחולין דאפילו ביצא כולו הוי נפל אבל כל שאין אנו רואין בו רעותא ודאי אפילו ביצא ראשו חי לחוד אין השני בכור לנחלה דלא יהא אלא ספק נפל מ"מ אין להב' דין בכור מכח ספק. ותו דסברא הוא ליזיל בתר הרוב דהוי בן קיימא כמ"ש התוס' בפ' יוצא דופן דף מ"ד בד"ה דקים ליה כו' אלא דבאבילות הקילו מספק לומר שמא נפל הוא ומש"ה ודאי בהאי דמהר"י כ"ץ אין להב' דין בכורה כיון שלא ראינו שום ריעותא בהראשון שהיה חי קצת אפילו אם לא היה מוציא אלא ראשו חי לחוד נ"ל לדין כן דאין הב' בכור לנחלה שאין ריעותא בהראשון כנלע"ד:
ב
(ס"ט בגיותו ונתגייר) קמ"ל רבותא דאע"ג דהבנים האלו היו הורתן ולידתן שלא בקדוש' מ"מ הבן הבא אחריו בקדושת לידה והריון אינו בכור לנחלה ולעיל ר"ס רע"ה כ' דהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה לא הוי בר ירושה כלל:
ג
(אין בכור לנחלה) דהבנים של גיות אית להו יחוס אחריו כדכתיב מרודך בלאדן בן בלאדן משא"כ בישראל הבא על השפחה אין להבן יחוס אחריו כלל:
ד
(סי"א מי שנסתפק לנו) כ' הב"י בשם תשובת הגאונים האומר לאחיו אני בכור לנחלה והלה כופר והביא הטוען כתב א' שכתב בו פלוני נולד ד' ניסן שנת י"ד והוציא כתובת אמו והיה זמנה ב' כסלו שנת י"ג. תשובה אין סומכין על זכרון זמן הלידה עם זמן הכתובה כי אינה צוואה כי י"ל טעה או שהיה חפץ לכתוב מה שכתב שלא באמת עכ"ל ונלע"ד דזה מיירי בכתב שכתב א' מעלמא שאינו אביו ואפשר שהכתיבה היתה שלח בדקדוק אבל הכותב זמן תולדות בניו לזכרון לא נסמך ע"ז לענין ירושה והלא מצינו בפי' צ"א אדם יכול לישבע על מה שמוצא בפנקס שלו וגם לא שייך הטעם השני שחפץ לכתוב על מה שלא באמת דאנו רואין שנתכוין לכתוב זמן הלידה כדי שיכול לידע אח"כ אימת יהיה בר מצוה ויהיה זמן גדלות שנו לכל מילי ותו דבסמוך אח"כ כ' דאביו נאמן לומר זה בכור אע"פ שאינו בכור ע"ש ע"כ נראה דאם היה כתב אביו מהני לענין בכור לנחלה:
ה
(ואם הוכרו כו'). דבבכורה כתיב יכיר אבל בחלק פשוט כותבין הרשאה אפילו לא הוכרו מעולם:
ו
(אינו יורש אחד) דכ"א ידחנו והמע"ה ונראה פשוט שאפילו תפס מפקינן מיניה כמו בספק בכור דתקפו כהן מוציאין ריש ב"מ:
ז
(סעיף י"ב כל שבע') שאז יוצא מרשות אמו לכנוס בברית מכאן ואילך מוטל על אביו דכתיב יכיר ועיין מ"ש סמ"ע סימן י"ד סעיף ל"ה דכאן מיירי שלא בהכחשה מאב ואם דלא כמ"ש שם בפרישה:
ח
(שלא הוחזק) אבל אין שייך בזה הוחזק שאינו בנו דא"א בזה חזקה דאי ע"י עדים שהוא ממזר או שהוא עצמו אומר עליו כן תחלה שוב אינו נאמן לומר עליו אח"כ שהוא בנו משא"כ במוחזק לן שהוא בכורו היינו עפ"י עדים שהוא נולד בראשונה אלא שהאב יוכל לומר לא ממני הוא אלא ממזר הוא:
ט
(לא יוכל אח"כ לומר) בב"י הביא בשם הנ"י אפילו תוך כ"ד וע' סי' רע"ט:
י
(סי"ג וה"ה אם מת הבכור כו') לא ידענא למה הביא רמ"א הגם דמהרי"ק כתב כן ע"ז לפי ששאלוהו על מעשה זו וכתב וכ"ש אם אמר כן בשעת מיתה בודאי לא כוון להשטות ממילא כ"כ באומר כן בחייו דמהני בכל ענין שאומר בני בכורי הוא:
יא
(י"ד כדרך שבודקין לגיטין) עיין בא"ע סי' קכ"א כיצד בודקין:
חכמת שלמה על שולחן ערוך, חושן משפט
רע״ז
א
סעיף ח הבא אחר נפלים אעפ"י שיצא ראש הנפל כשהוא חי ב"ב הנה נלפענ"ד דין חדש בעזה"י. והוא דלכאורה קשה לי על התורה בפ' כי תצא דכתבה כי תהיין לאיש וכו'. ודרשו חז"ל בקידושין פ' האומר דס"ו דמיירי בח"ל דקידושין תופסין בה. וקשה כיון דקיי"ל באמת אפי' ממזר מח"כ ומיתות ב"ד הוי בכור לנחלה למה רמזה התורה זה בח"ל והו"ל לאשמעינן רבותא יותר דאפילו בממזר מח"כ הוי. והנה דברי הסמ"ע בסימן זה ס"ק י"ז תמוהים שכתב וזה"ל. והיותר נראה ששנואה בנשואיה ר"ל דאין קידושין תופסין בה ע"כ ובמחכת"ה נעלם ממנו לשון הש"ס בקידושין דף הנ"ל דמוקי הך קרא בח"ל דקידושין תופסין בה. ועכ"פ קשה קושייתנו. לכך נראה לומר בעזה"י הנה מ"ש וילדו לו האהובה והשנואה למה נקט הלידה באהובה תחלה כיון דאח"כ אמר והי' הבן הבכור לשנואה וכבר דברנו מזה בחיבורנו לחו"מ מכבר וגם בחיבורי עה"ת וכעת נראה כך דין המפורש כאן דהבא אחר נפלים שיצאו ראשם חי הוי בכור לנחלה. ודעת הסמ"ע אפילו נולד כולו. והטעם משום דאין לבו דוה עליו. הרי דלידה נקרא רק דאינו בכור מכח דאין לבו דוה עליו. וזה שה"כ וילדו בנים האהובה והשנואה האהובה תלד תחלה. רק שאעפי"כ יהי' בן הבכור לשנואה דבן האהובה לא יהי' בן קיימא נמי לא יוכל לבכר וזה דסיים כי הוא ראשית אונו דמזה למדו חז"ל דבעינן לבו דוה עליו וא"ש. ולפי"ז נראה דזה דוקא באם אין הולד ממזר אך אם הוא ממזר דבזה אין לב אביו דוה עליו דודאי ניחא לי' שלא ירבה ממזרים בישראל גם אם ימות יהיה לו תקנה בתשובה. אבל כשהוא חי אין לו תקנה כשמחז"ל בחגיגה איזה מעוות לא יוכל לתקון זה שבא על א"א והוליד ממנה ממזר. וא"כ בזה ודאי אין לב אביו דוה עליו. מיהו מ"מ הוי בכור כיון דבאחרים כיוצא בו הוי לב אביו דוה עליו ולא מיעטה התורה רק אם מצד גוף הולד אין לבו דוה ככל ולד כיוצא בו. אבל ממזר בבן כיוצא בו הגדול הוי לבו דוה עליו. מיהו בזה דוקא אם לא ילדה לו אשה כשרה נפל חי. אבל אם ילדה הכשרה נפל חי דאז ולד הוי רק דאין לבו דוה עליו וכיון דבממזר נמי אין לבו דוה עליו אמרינן ממ"נ. ובזה גלי קרא דלא משגיחין באם על אחרים כיוצא בו לבו דוה רק בתר דידיה אזלינן ולכך כתוב כי תהיין בח"ל דאז אף שילדה האהובה תחלה ולד נפל נמי לא יוכל לבכר. אבל בח"כ דהוי ממזר יכול לבכר כיון דהוי ממזר וזה חידוש דין. אבל משמעות הכתובים מסייעים לי בעזה"י ודוק בזה. ודע דהמחבר כאן השמיט דין המשנה בהפילה שפיר וכו' או מחותך וכו'. וכן הרמב"ם השמיטו והטור כתבו ומצאתי בב"י שהרגיש בזה על הרמב"ם ועי' בחיבורי לאהע"ז מהדורא וא"ו סימן צ"ד מ"ש ליישב דברי הרמב"ם שלא כתי' הב"י. ומכח זה תמהתי על המחבר ששינה מלשון הרמב"ם שם והי' לו לבאר עיי"ש מ"ש בעזה"י:
ביאור הגר"א על שולחן ערוך חושן משפט ער״ז:א׳
רע״ז
א
י"א כו'. עתוס' שם ד"ה בכור. קשה כו'. ותי' בנ"י דנ"מ לכה"ג דאינו בר הכירא כמש"ל קכז ב' אבל וילדו לו קרינן דכחי הוא לכ"ד:
ב
לפיכך כו'. שם ב' הא ראשו חי כו' ושם הא נמי תנינא כו' וכר' יוחנן שם וכנ"ל סג:
ג
אבל כו'. מתנ' עודה שפחה ונשתחררה. ר"ל שנשאה בעודה שפחה וילדה ממנו ואח"כ נשתחררה וילדה וז"ש עודה כו' וכן בנכרית כו'. משבאת לישראל ילדה. הוא מילתא אחריתי ומזה הסיפא הקשו לר"י שם מז א':
ד
שנאמר כו'. בגמ' שם דריש לח"ל שנא' כי תהיין וכן הקשה לח"מ ונר' דצ"ל אחר ואצ"ל כו' ועתוס' קכז ב' ד"ה כך. ור' אניהו כו':
(ליקוט) היה הבכור כו' שנא' כו'. ספרי פ' תצא ד"א כי תהיין לאיש שתי נשים אין לי אלא שהן שתים מנין אפי' כו' מנין אלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכ"ה ת"ל שנואה שנואה ריבה את העריות שהן בל"ת ועדיין לא ארבה את העריות שחייבין עליהן כרת בידי שמים ת"ל שנואה שנואה ריבה יכול אפי' שפחה אפי' נכרית ת"ל כי תהיינה כו' וילדו לו מי שהולדות שלו יצאו אלו שאין הולדות שלו וז"ש בס"ט אבל ישראל שה"ל כו' ומפרש הרמב"ם דר"ל יצאו אלו כו' דמבכר את בן האהובה בזה וכן ודאי דהא אין מתייחס אחריו דאף בנכרי אי לאו דה"ל ייחוס הבא אחריו הוא בכור לנחלה וכן בעבד לד"ה (ע"כ):
ה
ספק כו' והבא כו'. בכורות מז ב':
ו
אפי' אמר כו'. וז"ש במילתיה דר"י זה בני כו' ושם קלד א' האומר כו' וכן להיפך נאמן לומר שאינו בנו והוא ממזר כמ"ש בקדושין שם ודלא כרשב"ם ותוס' קלד ב' ד"ה ליורשו כו' וכן הרא"ש שם חלק עליהם:
ז
מיהו כו'. כיון שהגיד כו' וכמ"ש קכו ב' אמר בני כו':
ח
וה"ה כו'. ר"ל אע"ג שלא נתכוין בשביל הנחלה וכנ"ל לענין הרפואה:
חתם סופר על שלחן ערוך חושן משפט ער״ז:א׳
רע״ז
א
סעי' ג' יצאה נ"ב עיין בזה בתשובתי ח"ס א"ע ח"א סי' נ"ב:
ב
שם ש"ך סק"א כ"כ רש"י נ"ב ובחי' לחולין יישבתי על נכון דלא תקשי וצ"ע לדינא:
ג
שם מחבר סעי' י"ב נאמן נ"ב עיין תשובתי:
נתיבות המשפט, ביאורים על שולחן ערוך חושן משפט ער״ז:א׳
רע״ז
א
היה לו בנים כשהיה עכו"ם ואפילו היו לו בנים מישראלית דהולד הולך אחריה ואינו בנו לכל דבר ואינו יורשו ולכך כשנולד לו בן אחר שנתגייר הוי בכור לנחלה:
פתחי תשובה על שולחן ערוך חושן משפט ער״ז:א׳
רע״ז
א
פדחתו. עבה"ט שכ' בטור כתוב רוב פדחתו כו' וע' בב"ח שמוחק תיבת רוב וכתב דלא מהני רוב כיון דליתיה בהיכרא ע"ש וע' בס' שב שמעתתא שמעת' ז' פ' ט"ו שכתב דנראה כדברי הב"ח ע"ש וע' בתשובת חתם סופר חאה"ע ס"ב ס"ס קמ"ד מה שכתב בזה:
ב
ושני פשוטים. ע' בתשובת שבו"י ח"ג סימן קע"ד מ"ש בזה ועמ"ש לקמן סימן רפ"א ס"ז סק"ז ע"ש:
ג
ראש הנפל. עבה"ט שכ' ואפילו נולד הנפל כולו הדין כן ודלא כמ"ש בתשובת הגאון מוהרי"ך כו' (ע' בזה בשו"ת שארית יוסף סימן כ"ה) וע' בתשובת ח"ס חאה"ע ס"ב סימן קס"א שכ' ובתשובה אחרת עשיתי סמוכים יפים לדעת שארית יוסף הנ"ל וכבר אירע במקומינו כך זה פעמים והשתדלנו עם האבות שהתפשרו בחייהם עם בנם זה הספק בכור עכ"ל ע"ש. וע' בס' שער משפט שכ' וז"ל ונראה דכ"ז מיירי בידוע שלא כלו לו חדשיו שהוא ודאי נפל אבל אם א"י שכלו לו חדשיו כגון שנולד לאחר ט' חדשים לטבילתה אף שמת בשעה שנולד וכ"ש במת בתוך ל' יום כיון דרוב נשים ולד מעליא ילדן ומה"ט מי שמת והניח אשתו מעוברת וילדה ויצא הולד חי לאויר העולם אפילו מת בשעה שנולד פוטר את אמו מן החליצה ומן היבום מדברי תורה כמבואר באה"ע סימן קנ"ו א"כ פשיטא דהבא אחריו לא הוי בכור לנחלה וספק בכור הוא והמע"ה ועוד דגם ספק בכור לא הוי כיון שלא הוכר בשעה שנולד כמבואר בסי"א בהגה דמי שנולד אחר ספק בן ט' לראשון או בן ז' לאחרון אינו נוטל חלק בכורה אפילו בהרשאה מן הספק מה"ט כיון דלא הוכר בעת הלידה ולפ"ז יפה השיב בת' שארית יוסף סימן כ"ה בעובדא דידיה שנולד לסוף ט' חדשים וחי ד' או ה' שעות דהבא אחריו אינו בכור לנחלה ולא השיגו עליו הסמ"ע והש"ך אלא עמ"ש שם דאף בודאי נפל אם נולד כולו לא חשיב נפל ובזה האמת אתם אך מ"מ למעשה בעובדא דידיה יפה כוון וז"ב ופשוט עכ"ל ע"ש:
ד
כותבים הרשאה ע' בנה"מ לקמן סימן רע"ח סק"ט מזה וע' בתשובת הרב מהר"ר משה רוטנבורג חח"מ סימן י"ב מ"ש בזה:
ה
חיה מיד. ר"ל כשלא יצאה וחזרה אבל יצאה וחזרה אינה נאמנת כדאיתא בגמ' פ' עשרה יוחסין דף פ"ג ע"ב ובטור. וכ"כ בס' קרבן נתנאל שם אות ו' ע"ש. ועב"ש באה"ע סימן ד' סק"מ ובתשובת ח"צ סימן ל"א עש"ה:
ו
שמעו עדים כו'. ע' בתשובת ח"ס חח"מ סימן קמ"ח נידון א' שמת והניח אשתו וב' בנים זכרים וטען א' שהוא בכור והאם סוברת כדבריו והב' טוען אייתי ראיה דבכור אתה והביא הראשון ב' עדים מעידים שהוא פטר רחם לזאת האם וב' עדים שזו היתה אשתו ראשונה של אביו נמצא מבין ב' כתי עדים הללו הוה בכור לנחלה אם יכול הפשוט לטעון קים לי כשיטת הרי"ף דמייתי תוס' ב"ק (ע' ע"ב) דלאותה שיטה ה"ל כל א' מהעדיות חצי דבר והשיב הנה הסמ"ע בסימן ל' ס"ק ל"ט לא מייתי אלא שיטת תוס' וא"כ הוה הכא דבר שלם אך הרי בש"ע אה"ע סימן קמ"ב סעיף י"ב דפסק שם כהרמ"ה שכ' ויהיב לה באפי הנהו סהדי גופייהו כו' והן הנה דברי רי"ף ורמב"ם הנ"ל דמקרי חצי דבר ודלא כהתוס' וכן מבואר בט"ז דהד"מ ס"ל כהרי"ף אע"ג דהט"ז וב"ש שם תמהו על קושיית הד"מ כיון דלתוס' לק"מ מ"מ מבואר דהש"ע ורמ"א פוסקים בזה כהרי"ף והרמב"ם ורמ"ה וטור וכן הוא דעת רמב"ן בחידושין לגיטין ס"ד ומביאו גם הרשב"א וא"כ לא מבעיא דהפשוט יכול לטעון קים לי כהרי"ף והפוסקים הנ"ל אלא אף אם היה הבכור מוחזק לא הו"מ למיטען קים לי כהתוס' נגד הכרעת הש"ע וד"מ ע' בתומים בקת"כ סימן קכ"ד כו' אמנם נ"ל להמציא לו זכות ממ"ש תוס' ב"ק שם בד"ה דאע"ג דמבואר מדבריהם שם דמה שהוחזק ה"ל כדבר ברור ולא עדות ולא שייך בזה לומר חצי דבר ולפ"ז הכא אע"פ שקיבל ב' עדים שהוא פטר מ"מ נ"ל דלהא לא הוי צריכים לעדות דודאי הוחזק הוא בכך במה שנהג להתענות בע"פ כו' ותו הוה עדים שהעידו שזו היתה אשתו ראשונה דבר שלם ובכלל זה נמי כיון שהוחזק לנו האב בכשרות ולא נודע מעולם שנחשד על פנויה א"כ הרי זה מוחזק בפטר רחם לאמו והוחזק שלא נולד בן מפנויה קודם לו ורק שמא נולד בן מאשה אחרת קודם לו על זה מהני תרי סהדי שאמו היתה אשתו הראשונה. אלא שיש לפקפק על עדים הללו מנא ידעו שלא נשא אשה מעולם במקום אחר וילדה לו ואין להביא ראיה מיבמות קי"ט ע"א היא צרתה אבל לצרה אחריתי לא חיישינן כו' מבואר דלמיחש ב' חששות שמא נשא צרה אחרת ושמא נתעברה לא חיישינן די"ל דש"ה דאוקמא אחזקת היתר ליבם מש"ה לא חיישינן ב' חששות אבל הכא דאוקי ממונא בחזקת יורשים אפילו ב' חששות כו' והאריך קצת בזה ומסיק וכ' סיומא דמלתא כיון דעכ"פ לשיטת תוס' לא מקרי זה חצי דבר וכן סתם הסמ"ע וט"ז וב"ש ואפילו להרי"ף י"ל כיון דאתחזק בפטר רחם ה"ל דבר שלם אלא שפקפקתי קצת בעדות האומרים שלא נשא אשה מקודם א"כ טוב לבצוע עכ"ד ע"ש:
שפתי כהן על שולחן ערוך חושן משפט ער״ז:א׳:א׳
רע״ז:א׳
א
אע"פ שיצא ראש הנפל. כתב הסמ"ע ס"ק י"ג אפי' נולד הנפל כולו נ"ל דהבן הנולד אח"כ באותו הפעם או לאחר זמן הוא בכור לנחל' ודלא כתשובת שארית יוסף וכ"כ הב"ח וכ"כ רש"י להדיא פרק המקשה דף ס"ח ע"ש:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב חשן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
מאירת עיניים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
נתיבות המשפט, ביאורים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פתחי תשובה על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
שפתי כהן על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
טורי זהב על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5