קונטרס זיקה ו׳

א

ו) וגם א"ש לפי שיטת הירושלמי הנ"ל הא דלא פליג ר"ג על בית הלל בפרק ד"א במשנה דשלשה אחין מת אחד מבעלי אחיות ועשה בה מופנה מאמר שב"ה אומרים מוציא בעלת מאמר בגט ובחליצה ואשת אחיו בחליצה ומאי טעמא, הא לר"ג יהא מותר בבעלת מאמר ותצא אחותה משום אחות אשתו כשיבעול אותה, ובפרט לשיטת הירושלמי דמאמר קונה ומשייר מן התורה ודאי עדיף מאמר שעשה בה קודם שמת אחיו השני, מגבי קטנה דלא הוה בה ליה אלא קדושין דרבנן, אבל לפי מה שבארנו א"ש כיון דע"י ביאה נפקע הזיקה בשעה שמתחיל לבעול אעפ"י שע"י זה נפקע למפרע, מ"מ בשעה שמתחיל לבעול הוי כבא על זקוקתו. לכן אמר ר"א שתתארס כשתגדיל והקדושין יפקיעו הזיקה, ואז מותר לבעול את אשתו אחר כך, א"כ כאן ביבמה דלא קני בה קדושין רק מתורת מאמר קונה מקצת ורחמנא גלי דביאה גומר ואין כסף ושטר גומרין בה, א"כ אי אפשר רק לבעול אותה, ותו הוי כבא על אחות זקוקתו, לכן אין לה תקנה רק להוציא שתיהן, לא כן תלמודין אע"ג דמפרשה טעמא דר"ג דאין זיקה, בכ"ז גבי הך דב"ה מודה כדאמר בדף כ"ט ע"א זו היא למעוטי כו' אי כר"ג כו' משום דדוקא גבי קטנה דמדרבנן כנוסה אצלו מכבר, משא"כ במאמר דאינו קונה רק מקצת ורק מד"ס כשיטת תלמודין בכ"מ דמאמר לא הוי רק דרבנן וכן כתבו רבנן בתוס' שם ודוק:

ב

ובזה יתורץ לנו מה שיש להקשות לפום שיטת רבנן בתוספות והרשב"א בדבריו הארוכים, דהא דאמר ר' יהודה בן בתירא באחד שקידש אחות יבמתו אומרים לו המתן עד שיעשה אחיך מעשה דדוקא קידש הא כנס לא. ולכאורה נסתר זה מדברי הירושלמי ריש פרק ד"א גבי שתי אחיות שנפלו משני בתים לפני שני אחין יבמין וכנס הראשון לר' שמעון דאמר יקיימו ואמר אם מת השני הראשון מוציא את אשתו בגט ואת אשת אחיו בחליצה הא לא גרע מנשא אחות יבמתו דג"כ מותר לקיימה. ואין לתרץ כיון דמת השני א"כ הוי זקוקתו ותו הביאה הוי כבא על אחות זקוקתו והוה ביאה פסולה ולכן לא נפקע זיקת אחותה, דהא שיטת הירושלמי דשומרת יבם שמתה דפקע זיקה למפרע, כיון שלא באה הזיקה אל תכליתה, א"כ בקדושי אחותה הוי כמיתה, וכן ה"נ כי כנס אחת הרי נפקע הזיקה למפרע ותו לא בא על אחות זקוקתו למפרע. ואין לומר דברייתא זו אתיא כרבנן דתמן אליבא דר"ש אשר יבואר שיטתם לקמן דסברי דזיקה קונה ומשייר לר"ש אפילו אם מת או מתה כמבואר פרק כיצד הלכה ב', א"כ כי קדושין יוציאו אחותה משום אחות אשה אין זה הפקעה למפרע וא"כ אשתכח דבא למפרע על אחות זקוקתו, ז"א, דירושלמי מכריח בפרק ד"א הלכה ג' דלרבנן דתמן שאני לר"ש בין יבם אחד לשני יבמין, א"כ הכא דמעיקרא בשעה שכנס ראשונה הוי אז שני יבמין ולא היתה זיקה קונה, א"כ איך שייך לומר דהוי בא על אחות זקוקתו למפרע, אבל לפי מה שפרשנו שיטת הירושלמי א"ש בפשיטות, דאע"ג דע"י נשואין נפטרה יבמה והלכה לה ומותרת לשוק, מ"מ אשתכח בשעה שהתחיל לבעול הוי כבא על אחות זקוקתו והוי כביאה פסולה, ומ"מ דברי הירושלמי נראים שם, שכל שנראית לחליצה אינה יוצאה מידי חליצה ואף בנשואים לא נפקע הזיקה וקידש לאו דוקא דה"ה נשא ג"כ צריכה חליצה ואין נשואי אחותה אחר כך מפקיעים הזיקה לריב"ב, ולכן אמר הירושלמי דבא עליה וחלץ לה דלא נפטרה צרתה שמא ימות אחיו ותפול אחותה לפניו והוי הך ביאה שבא על אחות זקוקתו ביאה פסולה ואינו פוטר רק החליצה, וצרתה צריכה שתדע במה היא נתרת [ויעוין מה שפירש בזה הרב בנוע"י] אלמא דהזיקה נשארת בתקפה ולא שני בין קדושין לנשואין ודוק: