פרי צדיק, חג הסכות מ״א

א

ידוע הפלוגתא דר"א ור"י בעצרת לה' אלהיך ועצרת תהי' לכם מ"ס חציו לה' וחציו לכם ומ"ס או כולו לה' או כולו לכם. ולכאורה מה ענין שני פסוקים הללו להשוותם יחד אימא כל חד כדינו. היינו ביום השביעי של פסח עצרת לה' אלהיך כולו לה' וביום. שמיני עצרת לכם שתהיה כולו לכם. ויש לומר ע"פ פשוט שלומדים זמ"ז בג"ש עצרת עצרת וע"ד שמצינו דילפי' ג"ש ט"ו. ט"ו (סוכה כ"ז.) מחג המצות ליתן האמור של זה בזה. וזאת ידוע מהרמב"ם ז"ל שלימוד הג"ש נקרא מדברי סופרים ובעיקר הדברים הן אמת ששורש קדושת חג הפסח הוא בחי' לאכפיא כידוע מאמרם ז"ל ששאור מיעטו יפה. היינו היצה"ר של תאוה שהוא השאור שבעיסה נצרך להשתמש בו לפעמים כידוע. אמנם ידוע מהרמב"ם ז"ל שבאם האדם נחלה בחולי הנפש באיזה מדה נצרך להתרחק ממנה עד קצה האחרון. וזהו ענין חג הפסח שיוצאים מעומק השפלות. ולזה נצרך להתרחק מתאות אכילה עד קצה האחרון כדי לתקן הקלקול הראשון שנצמח מתאות אכילה בבחי' לאכפיא כמו שבא המצוה שאור לא ימצא בבתיכם. וגם במצות אכילת מצה הוא העיקר להתרחק מטעם החמץ שבמאכל ולזה נאמר בו עצרת לה' וגו' כי על הלבוש המצוה הוא לאכפיא להתרחק מהנאות העוה"ז רק שיהי' יושב ושונה. אמנם ע"י הג"ש נלמוד שגם כאן הוא בבחי' לכם הבא ע"י לה' אלהיך והיינו שע"י עסק התורה ומצות בפועל בא ג"כ הרגשת הנאה להגוף כמו ששמענו בשם הרה"ק מלובלין זצללה"ה שאמר על איש אחד שנעשה בעל בשר מהנאת ותענוג שקיבל מלימוד התורה. אמנם בשמיני עצרת שאחר חג הסוכות נאמר תהי' לכם היינו בחי' לאהפכא חשוכא לנהורא שדייקא ע"י אכילה ושתי' נעשה תיקן הפגם מהתאוה כי זהו סגולת מצות סוכה בביטול יצה"ר של תאוה כאמרם ז"ל (סנהדרין ס"ג:) על אנשי כנסה"ג שביטלו היצה"ר דאגין עלייהו כסוכה וגם לטעם זה מברכין לישב בסוכה רק על אכילה ושתי' מפני שזה עיקר מצות סוכה לברר תאוות האכילה בקדו' ועל רמז זה אמרו ז"ל (פסחים ס"ח:) הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם מ"ט מפני שהוא יום שנתנה בו תורה. דהיינו שבשעת מ"ת הי' ג"כ ביטול יצה"ר שנעקר מלבם כידוע. וע"י הג"ש נלמד שע"י הלכם דייקא באים לה' אלהיך שע"י אכילה דייקא נתברר הקדושה כש"נ ושתה בלב טוב יינך והיינו מיינא דאורייתא שהוא בחי' תושבע"פ כש"נ ושתו ביין מסכתי ולא נאמר בייני כי באמת הוא יינו של האדם רק שנמשך בו בהעלם כח השגחתו יתב' בפנימיות והיינו שע"י הלכם באים לה' אלהיך כנ"ל: