פרי צדיק, חג הסכות נ׳

א

בכל השנים קורין סדר וזאת הברכה בשמחת תורה והוא יזדמן תמיד עפ"י הקביעות באחד מששת ימי המעשה ולא בשבת מה שאין כן בקריאות של כל הסדרים שנקבעו דייקא ביום השבת. וי"ל בזה מפני שכל הענין תורה שבכתב הוא רק מקדושה דלעילא מהשפעת השי"ת. ולכן קריאת כל הסדרי תורה המה רק בשבת. וכש"נ בשבת לדעת כי אני ה' מקדישכם. זולת סדר וזאת הברכה אשר בירך משה שהוא על הכנת תושבע"פ שיהי' נתחדש בלב נפשות ישראל לכל פרט נפש לפי בחינתו. ולכן עיקר קריאת סדר זה הוא דייקא ביום שמחת תורה שהוא יום המוכן להתחדשות דברי תורה בנפשות ישראל ודייקא בימי המעשה שהוכנו להתעוררות פעולת האדם מצד אתעדל"ת שהוא בחי' תורה שבע"פ. וי"ל שמרמז ג"כ בפרטות של הברכות שברך לכל שבט בפני עצמו שיתחדשו דברי תורה בלבם לכל אחד לפי שרשו בתורה. וזש"נ יחי ראובן שיקבל חיות השפע שלו מדברי תורה ויהי מתיו מספר שיהי' לכל פרט נפש מספר שרשו בדברי אותיות התורה כידוע שיש לכל נפש מישראל שורש אות אחת בתוה"ק. וכן וזאת ליהודה וגו' ידיו רב לו וכמו שדרשו חז"ל כל הפסוק שישא ויתן בהלכה ואסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. ויאמר ה' מסיני בא וגו' אלו הדברים המה ג"כ הקדמה לקנין התורה בלב וזה מסיני בא שהוא בחי' ענוה ושפלות וכדברי חכמז"ל (אבות פ"א) משה קיבל תורה מסיני וכידוע מהמפרשים שמרמז על ענוה וכנזכר בתנחומא פ' נח שעיקר קנין תושבע"פ הוא דייקא רק במי שפורש את עצמו מתענוגי העוה"ז וזרח משעיר למו וכדאיתא בזוה"ק (ח"ג קצ"ג) דיהיב לישראל נבזבזין משרי האו"ה מעשו ומישמעאל. וענין הנבזבזין ומתנין היינו כי בחי' כוחו של עשו הוא כעס ורציחה וכח הזה בעצמו ניתן לישראל עפ"י התורה והיינו שנצרך בהעוה"ז להיות נמצא בחי' הכעס אמנם דייקא על עמלק שהוא עצם קליפת עשו וכאמרם ז"ל מיני' ובי' ליזל בי' נרגא (סנהדרין ל"ט) ולזה נאמר בשמואל וישסף שמואל את אגג שהוא ענין מיתה אכזריות דייקא השייך לו ולכן נאמר בלשון וזרח שהוא רק זריחה מועטת בהעוה"ז לצורך מחיית עמלק אבל לעתיד כשימחה זכר עמלק מכל וכל כש"נ האויב תמו חרבות לנצח אז יתבטל גם בחי' הכעס מן העולם מכל וכל. הופיע מהר פארן הוא בחי' כוחו של ישמעאל על התאוה ניתן ג"כ לישראל. ועוד יותר כלשון הופיע כי ענין החמדה והתאוה לא יתבטל גם לעתיד לבוא רק שיהיו נקרא לבן כי יהי' נצרך לחדווא דשמעתתא. וזה רמזו חכז"ל (קידושין ל'.) אם פגע בך מנוול זה היינו היצה"ר של תאוה שנקרא מנוול משכהו לבית המדרש היינו שיכנוס טעם החמדה שיש בענין זה כאמרם ז"ל (סנהדרין ע"ה:) שניתן טעם הזה לעוברי עבירה כש"נ מים גנובים ימתקו אותו הטעם בעצמו יכנוס בדברי תורה. ואתא מרבבות קודש מה שנאמר תיבת ואתא בלשון תרגום י"ל כי רבבות קודש המה המלאכים שטענו שאין שייכות ליתן פנימיות התורה להעוה"ז ומשרע"ה השיב להם כלום יצה"ר יש ביניכם היינו שפשטות התורה אינו שייך רק להעוה"ז. והאמת הי' שגם פנימיות התורה ניתנה להעוה"ז כש"נ לא בשמים הוא וכאמרם ז"ל (דב"ר פ"א) שלא נשתייר ממנו בשמים כלום. וזהו פירש ואתא שכביכול השי"ת בעצמו נתלבש עם התורה אצלינו ולכן נאמר תיבה זו בלשון תרגום שאין מלאכי השרת מכירין בו כדי שלא יתקנאו בנו: