פרי צדיק, חג הסכות מ׳

א

הנה עיקר לשון שמחה לא נאמר בתורה"ק על יום שמיני עצרת רק שנתרבה מפסוק והיית אך שמח לרבות לילי יו"ט אחרון של חג. וגם שם בפרשת ראה לא נזכר יום שמ"ע כלום רק חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים ושמחת בחגך. כי באמת עיקר השמחה של שמ"ע הוא נובע רק משמחת חג הסוכות. ועיקר השמחה של חג הסוכות אינו שיהי' האדם אומר שלום עלי נפשי מפני שנמחלו עוונותיהם ביום הכפורים ועי"ז יוכל בנייחא ושמחה מצד עצמו מעתה להיות בלב שמח. רק דייקא כש"נ ושמחת בחגך שעיקר השמחה יהי' מצד הענוה ושבירת הלב ועי"ז דייקא נקנה השמחה בלב וכש"נ על הארבעה מינים ושמחתם לפני ה' אלהיכם וכמו שאמרנו ברמז הגמ' אמרה תורה כל שבעת הימים צא מדירת קבע ושב בדירת עראי שדייקא זה מאמר התורה שיהי' נקנים כל שבעת אורות המדות עפ"י קדושת התורה ע"י שיצא מדירת קבע של כל הנאות ועניני עוה"ז וכדאי' בתנחומא פ' נח שכל מי שמבקש תענוגי עוה"ז אינו זוכה לד"ת. ובכך דייקא הוא זוכה לשמחה האמיתית בהשי"ת וכנזכר בתד"א שמחתי מתוך יראתי. וע"ז יש לרמוז בסיום פרק הישן שהוא הסוף דיני סוכה מסיים בפסוק וענוים ירשו ארץ והתענגו על רוב שלום. מפני שזה דייקא קדושת הסוכה הענוה ושבירת הלב וכש"נ ואל זה אביט אל עני ונכה רוח. ושמחת שמע"צ נרמז ג"כ בפסוק ויספו ענוים בד' שמחה כי שמחת שמע"צ נובע ע"י שנעשה תוספות לחג הסוכות ששרשו ענוה וכדאיתא במדרש (רות"נ פנחס) ע"פ ביום השמיני. הה"ד יספת לגוי נכבדת תוספתו של הקב"ה מרובה על העיקר וכו' ואני תמיד אייחל והוספתי על כל תהלתך וביעקב אע"ה נא' ויעקב נסע סכותה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סוכות היינו שזה הי' עיקר מגמתו של יעקב אע"ה להיות בכל עניניו חוסה בצלו ית' ויבן לו בית שלו לעצמו עשה לו מקדושה זו בית קבוע שלא תמוט ממנו לעולם. שזה עיקר בית ד' לחסות בו ית' בקביעות רק ולמקנהו היינו לדורות הבאים עשה סוכות הגם שלא יוכלו עוד להגיע למדרגה זו להיות להם קביעות בקדושתו ית' עכ"פ יעשו סוכות שיהי' כל עניני עוה"ז אצלם כדירת עראי. וכרמז הנ"ל צא מדירת קבע ושב בדירת עראי. ועל רמז זה אין צריכין לישב בשמע"צ בסוכה רק בבית כי כבר נקשר הקדושה בפנימיות הלב להיות נקרא בית: