מי השלוח, חלק א, ספר ויקרא, בהר

א

וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר וכו' כי תבאו וכו' ושבתה הארץ שבת לה'. והוא שהבטיח הש"י לישראל כשיבואו לארץ ישראל יהי לבם בנייחא כי ארץ מורה על הלב, וזה ושבתה הארץ שיהיה לבם בנייחא.

ב

דבר אל בני ישראל וכו' ושבתה הארץ שבת לה'. ענין שלש פרשיות הנאמרין כאן פרשת שמיטה ופרשת דרור עבדים ביובל ופרשת ריבית, והוא שהש"י מזהיר לישראל שלא ישימו בטחונם בשום דבר הנראה לעיני האדם שיוכל לבטוח בו, ואלו השלשה דברים שמיטה ויובל וריבית הם בעולם ושנה ונפש כי קנין שדות וכרמים הוא קנין שיש לאדם בעולם אשר יוכל לבטוח בו, וצוה הש"י נגד זה מצות שמיטה היינו שלא ישים האדם בטחונו בהם ויראה כי לה' הם, כי בשנת השמיטה אין לאדם שום הכרת קנין בקנינו, ויראה כי לה' הארץ. ונגד הבטחה שיש לאדם בזמן, היינו שיש לו מבטח שיאסף הון מחיר הזמן היינו שיקח ריבית, אמרה תורה אל תקח מאתו נשך כי עיקר ריבית הוא שלוקח מחיר הזמן כמאמר הגמ' (בבא מציעא ס"ג:) כללא דרביתא כל אגר נטר ליה אסור. ונגד קנין שיש לאדם בנפשות עבדים ויכול לבטוח בהם שישתמש בהם לכל צרכיו, נגד זה צוה הש"י מצות דרור עבדים ביובל, היינו שיראה האדם שאין לו קנין בגופם וצריך לשלחם לחפשי וגם בעת היותם עבדים צוה הש"י שלא ירדה בו בפרך, היינו שיבין שאין גופו שייך לו. וצוה הש"י אלו שלשה המצות היינו שנראה שהעולם והשנה והנפש אין שום מבטח להאדם בהם, רק ה' הוא מבטח האדם. ולזה סיים אחר פרשיות האלו אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים לתת לכם את ארץ כנען, והוא שלא ידמה האדם בנפשו שנתמעטו השפעותיו במה שנאסרו לו כל הדברים האלה, לזה נאמר אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים פירוש הטובות שאינם בקדושה הם במצר וצימצום, לתת לכם את ארץ כנען, היינו הטובות שהש"י ישפיע לנו יהיו בקדושה ונוכל להתפשט בהם, כי הש"י ינחיל טובה בקדושה נחלה בלי מצרים.

ג

ושבתה הארץ שבת לה'. ענין שמיטה הוא אות לישראל כי לה' הארץ ומלואה, וכמו דאיתא בזוה"ק (בראשית ג':) שיש אתוון רברבין ואתוון זעירין, אתוון זעירין הוא שבת, כי שבת הוא אות לישראל כי הש"י הוא הפועל כל דבר ומפעולות אדם לא יעשה שום דבר. ואתוון רברבין הוא שמיטה כי כאשר יעברו שבע שנים יכרח להיות שנה שלימה שיתראה בה כי לה' הארץ, ואין לשום אדם כח פעולה רק לה' לבדו.

ד

וספרת לך שבע שבתת שנים שבע שנים וכו' והעברת שופר תרועה וכו' ושבתם איש אל אחזתו וכו' בשנת היובל הזאת תשבו איש אל אחזתו. ענין שמיטה ויובל הוא נגד המדות הנזכרות במס' אבות [פ"ה,מ"י] שלי שלך, שלך שלך. שמיטה, היא נגד מדות שלי שלך, היינו אף כי הארץ נתן לבני אדם שיש לאדם קנין בארץ שיוכל להוציא לו ממנה כל הטובות שבעולם, כי כל מיני טובות שבעולם נכללים בארץ כמ"ש (קהלת ג',כ') הכל היה מהעפר, ובשביעית יתן הארץ להש"י, כי הוא שובת ממלאכה ומעבודת הארץ של רשות על פי רצון ה' וישמור פקודותיו, וזה יקרא שלי שלך, היינו שהאדם מקנה להש"י כל קנינו בארץ. ויובל הוא נגד מדות שלך שלך שמצות יובל הוא שישוב איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו, כי באמת אלקים עשה את האדם ישר בארץ וחילק נחלה לכל אחד ואחד כפי מעלתו השייך לו בשורשו, וכן הציב איש על דגלו ואמר עליהם עבדי הם, אך מחמת שהם בקשו חשבונות רבים עד שזה יזכה לעלות ולהרחיב את גבולו ולקנות חבירו לעבוד בו, וזה ירד ולמכור מאחזתו עד שמוכר עצמו, אך ביען כי דבר ה' יקום לעד ולא ישתנה ח"ו ע"י מעשה בני אדם, אכן על משפטי ה' שיעברו על האדם לא יגיעו לעומק שורשו, כי ברא הש"י עת לכל דבר שישוב לאחזתו, ואת שנת היובל ברא בכדי שאז ישוב כל איש אל מקומו ואחזתו השייך לו מאת ה' כמו שנאמר שנת היובל קודש יהיה לכם, היינו שבשנת היובל יתגלה אור קדושת הש"י לעין כל, ע"י העברת שופר ביום הכיפורים עד שיוכר שמה שיש לו מאחזת אבותיו ע"י נתינת הש"י זה ישאר לו, וזה שבא לידו ע"י פעולת אדם אף שהיה קנינו עד עתה והיה ברשותו עכ"ז לפי שאינו שלו בשורש יוכרח להחזירו למקומו השייך. וזה הוא הארת הש"י בשנת היובל שיוכל לכל אדם מקום השייך לכל דבר. ולזה ההכרה והבנה יבואו אחרי שיקיימו מצות שמיטה, היינו שימסרו הכל להש"י עי"ז יבואו למדות שלך שלך, היינו שיכירו כל דבריהם לאיזה מקום הוא שייך בשורש, כמאמר המדרש (בראשית רבה פרשה נ"ג,י"ט) הכל בחזקת סומים עד שיאיר הקב"ה עיניהם, היינו אף כי לעין אנושי יתראה, כי העבד שייך לרבו והשדה למי שקנה אותה. אך מי שהקב"ה מאיר לו ומפקח עיניו יראה שכל מעשה בני האדם לא יפעלו לשנות מעומק רצון הש"י אף כחוט השערה, וביובל יתגלה האור הזה. וזהו מדות שלך שלך והוא גדולה ממדות שלי שלך. וע"י שמיטה ויובל יראה האדם אשר השיג טובה שלא על פי רצון הש"י רק ע"י השתדלותיו עשה עושר, זה אינו שלו אף שהוא ברשותו, ולכן בהסדרה הזאת נמצא אזהרה על גזל ואונאה ורבית, היינו שלעתיד יוכל שכל מה שבא לאדם דרך ענינים כאלה אינו שלו, רק אולי יהיה בלב האדם לאמור אם כן הוא שלא ישאר שלו רק מה שחלק לו הש"י בשורשו, א"כ הלא כל השתדלותו בחנם לאסוף הון ולקנות קנינים ולהרחיב גבולו, מאחר שלא ישאר שלו רק מה שחלק לו הש"י. ע"ז אמר שלמה המלך ע"ה (קהלת י',א') יקר מחכמה ומכבוד סכלות מעט. פי' אמת כי ע"י החכמה שיבין האדם שלא ישאר לו מכל השתדלותו עי"ז ימנע מהשתדלות בעוה"ז, אך סכלות מעט שמצוי בו שגרם לו להשתדל ולאסוף קנין אף שמבין בחכמה כי אינו רק לפי שעה, עכ"ז יוכל לזכות ע"י השתדלותיו אף כי יבא העת לשוב אל אחזתו, ולהחזיר כל דבר למקומו, אעפ"כ ירויח שלא יחזיר לחבירו רק מדות גבולו, אבל המיצר והגבול שחלק הש"י להכיר בין חלק אדם לחלק חבירו, זה יהיה נוסף על גבולו מאחר שבתחילה הרחיב גבולו לתוך של חבירו והשתדל בעוה"ז ישאר לו הגנה מועטת גם מחלק חבירו אף שיחזירה, וזהו כל עסק השתדלות בעוה"ז שהאדם משתדל, וישאר לו זאת ההכרה לעולמי עד.

ה

ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלקיך. זה הפסוק נאמר אף בנפשות גדולות יקרי ערך, כאשר יראו באדם שעושה דבר שלא כרצון הש"י וירצה לקטרג עליו ולהענישו, על זה מזהיר הקב"ה לא תונו, וזה שאמר דוד המלך ע"ה תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי אלה עשית והחרשתי דמית היות אהיה כמוך אוכיחך ואערכה לעיניך (תהלים נ',כ'). תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי, היינו מאחר שאדם מחויב לאהוב את חבירו כמצוה עלינו (ויקרא י"ט,י"ח) ואהבת לרעך כמוך, ואדם צריך לבקש רחמים בעד חבירו, והוא ירצה לקטרג עליו, על זה יאמר הש"י אלה עשית והחרשתי, היינו באם הש"י ירצה לברר אף מעשה צדיקים לא יזכו בעיניו, כי נגד הש"י מי יוצדק ומי יאמר זכיתי לבי, ואעפ"כ הש"י שותק ואינו מגלה קלון שום אדם אף כי יחטא, דמית היות אהיה כמוך, כי האדם המקטרג על מעשה של חבירו יתראה בעינו כי הוא מזוכך כרצון הש"י וגם רצון הש"י כך הוא לקטרג על אדם החוטא, ולכן יקטרג עליו. וע"ז נאמר לו מהש"י אוכיחך ואערכה לעיניך, היינו שהש"י יראה לעיני האדם המלמד חוב על חבירו באמרו כי גם רצון הש"י הוא לזה, ויוכח לו הש"י כי רצונו הקדוש אינו רק להסתיר כל חטאי ישראל כמ"ש (מיכה ז',י"ט) ותשליך במצולות ים כל חטאותם, היינו שיסתיר אותם בהסתר גדול שלא יתגלו ולא יתראו עוד, ואיך יאמר האדם שהש"י חפץ בלימוד חוב על האדם ולהפיח חטאו, אם אמנם כי צוה הש"י להוכיח איש את עמיתו ולהרחיקו מכל רע כפי היכולת, זה אינו רק במקום שיודע שיוכל להסיע אותו מזה בטוב, או ע"י תפלה שיעורר רחמים עליו שיוחזר למוטב, אך באם לא יוכל להסיר אותו צריך ללמוד זכות עליו ולא לקטרג עליו, כי אין אדם יכול לדון את חבירו לכף חוב כי פן יצר חבירו גדול מיצרו, או פן הדבר הזה מותר לו, כי יש הרבה דברים שלאדם אחד אסורים ולאדם אחד מותרים.

ו

ואיש כי ימכר בית מושב עיר חומה והיתה גאלתו עד תם שנת ממכרו וכו' ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה וקם הבית אשר לו חמה לצמיתת לקנה אתו לדרתיו לא יצא ביבל. הפרשה הזאת מבתי ערי חומה מורה שידע האדם כי אף שנתבארו עניני יובל שיש זמן ועת לכל, ואף שחטא האדם נגד הש"י לא לעד יקצוף עליו. והפרשה הזאת מורה כי כל זה הוא רק כשאדם יחטא בדברים שבין אדם למקום ויגרום מידת הדין שימכור מאחזתו או ימכר לעבד לא יהיה לצמיתות ובשנת היובל יצא, ואיש אל אחזתו ישוב, אבל אם יגרום לאדם מדות הדין מחמת עבירות שבין אדם לחבירו, ועיקר באם יחטא ח"ו ויבייש את האדם בדיבורו, וזה מורה הפסוק ואיש כי ימכור בית מושב עיר חומה כי הלשון נקרא מושב עיר חומה כמאמר (המדרש) (ערכין ט"ו:) שתי חומות נתתי לך, ועי"ז יוכל ח"ו האדם למכור ולהפסיד כל זכיותיו וחבירו יקנה אותם, ועל זה אמר שלמה המלך ע"ה (משלי כ"ה,כ"ח) עיר פרוצה אין חומה איש אשר אין מעצור לרוחו. והעצה היעוצה בזה כי יפייס את חבירו בתוך השנה ועל זה נאמר ימים תהיה גאולתו, ואם לא יגאל וקם הבית אשר לו חומה לצמיתות לקונה אותו לדורותיו, היינו שאם לא יפייס את חבירו ישארו זכיותיו ביד חבירו לצמיתות עולם, וזה פירוש הקרי והכתיב מאשר לו חומה, כי האיש אשר אין מעצור לרוחו נקרא אשר לא חומה, וזה שיש לו מעצור לרוחו נקרא אשר לו חומה, וזה שישארו כל זכיותיו של האיש אשר אין לו מעצר לרוחו ביד האיש אשר עצר את רוחו ושתק לו.

ז

וערי הלוים בתי ערי אחזתם גאלת עולם תהיה ללוים. לוי היינו העובד ה', וזה כי ע"י עבודה יוכל האדם להשיג כל אשר אבד, בהוספות טוב.

ח

ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות עליה. משכית היינו שהאדם יעזוב דעתו ושכלו, ולכל דבר ה' ימסור את נפשו, וזה נאסר כמו דאיתא (בגמ') (ספרי שופטים פיסקא ו') על זה, אע"פ שהיתה חביבה עלי בימי האבות וכו', ואין צריך האדם למסור את נפשו רק על הג' דברים, ורק בבית המקדש שם יוכל האדם לעזוב כל דעתו נגד הש"י.