מי השלוח, חלק א, ספר בראשית, תולדות

א

ואלה תולדת יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק. כתיב (דברי הימים א' כ"ח,ט') אם תדרשנו ימצא לך, הדרישה הוא אאע"ה והמציאה הוא יצחק, כי ענין אברהם אבינו היה שהיה משתוקק תמיד לד"ת מאד מאד ושיתפרסם בעולם כי הש"י מלך עליהם, וזאת הוא מדות האהבה. ומדות יצחק הוא מדות גבורה, היינו אחר שנתברר זאת וירד התגלות הש"י בעוה"ז, וזאת יקרא גבורה כמו דאיתא בגמ' (מגילה ל"א:) כך שמע משה מפי הגבורה. ויצחק היה ג"כ נקרא גבורת הש"י בעולם. וזש"ה ואלה תולדות יצחק בן אברהם וכו' היינו תולדות יצחק אבינו הוא פרסום התגלות הש"י בעוה"ז, אברהם הוליד את יצחק היינו ע"י תשוקת אברהם היתה זאת, כי התשוקה הוא מדות אברהם, וכן כל ד"ת אמיתיים אין להם הולדה רק אחר גודל תשוקה שישתוקק האדם להם. וזה ג"כ ענין הגמ' (בבא מציעא מ"ד.) מתני ליה רבי לר"ש בריה בילדותיה, הכסף קונה את הזהב, ובזקנותיה הזהב קונה את הכסף. היינו כי בילדות של האדם יש גודל תשוקה וחמדה לד"ת ועי"ז קונה את הזהב היינו ד"ת לאמיתם יקראו בשם זהב, וכסף היינו תשוקה וכסיפה. אבל בזקנה צריך האדם לבקש שלא יוסר ממנו החשק לד"ת, כי לעת הזקנה כל כחות התשוקה של האדם מתחלשין, ע"כ שינה לו הזהב קונה את הכסף, והוא תפלה שהתפלל לה' שע"י ד"ת יבא בלבו חשק להוספת עוד ד"ת, והוא למשל לאדם ששבע מאכילה ואעפ"כ אם בא לפניו מאכל טוב המאכל הזה ממשיך לו תאוה וחשק לאכול יותר, וכן הוא הענין בד"ת. וזה שאנו מתפללין בכל יום, והערב נא ה' אלקינו את דברי תורתך בפינו, היינו שימתקו לנו הד"ת, שיהיה לנו בכל פעם תשוקה יותר אליהם. וזה פי' הפסוק (יואל ב',כ"ו) ואכלתם אכול ושבוע וכפילת הלשון מורה על זה, דע"י האכילה יבא לך חמדה יותר והוא למשל לד"ת כמו שנתבאר.

ב

ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו. ונתפרש (בראשית רבה פרשה ס"ג,י') שהיה צד את אביו האיך מעשרין את המלח ואת התבן. והנה אין לחשוב את הדבר כפשוטו כי בטח לא טעה יצחק אבינו בו, באם היה רמאי מפורש. אך שמתחילה היו שניהם שוים אנשים גדולים, ורק שדעת עשו היה ליפות את עצמו לפני אביו כדי שישא חן בעיניו למען יתפלל עבורו להש"י שיתן חכמה בלבו, ויעקב הלך בתומו ואמר למה לי זאת, אם אני הגון בעיני הש"י יתן בלב אבי יצחק שיתפלל עבורי אליו, ולא היה ישר בעיניו דרכו של עשו כי דרך זה צריך בירר כי מי יאמר שכוונתו רצויה פן הוא רק לרמאות. וביען כי יעקב אבינו הפריש את עצמו מכל ספק ורק בה' לבדו בטח לבו, ובאמת בכל מקום שהאדם מכניס את עצמו בספיקות בעבודת הש"י ובדברים הצריכים בירור, אם יתברר לטוב אז הוא גדול ממי שסילק עצמו מספיקות, רק זאת היא בזרע יעקב לפי שיש להם מבטח עוז בהש"י שיברר הכל לטוב זה מותר לו להכניס עצמו בספק. אבל מי שאין לו מבטח עוז אסור להכניס עצמו בספק, כמו שעשו הכניס עצמו בדברים שנתבררו אח"כ שהיו רעים, כי לא מברר הקב"ה לטוב רק את ישראל, כמו שנתבאר בפסוק וצדקה תהיה לנו [פרשת ואתחנן] וכל מי שאינו מזרע יעקב טוב לפניו לצמצם את עצמו בכל מיני צמצומים כמו שנתבאר בענין גרים שאסורים להכניס עצמם בספיקות, ולפיכך יצחק כאשר ראה שעשו מכניס עצמו בדברים כאלו אמר אם יתברר זה יהיה גדול מיעקב, אך הש"י העיד עליו אח"כ שלא היתה כוונתו לשם שמים. וכן גם בישראל נמצאו נפשות שמותרים להכניס עצמם יותר בספיקות מנפשות אחרות אף שאלו ואלו מזרע יעקב, כמו הענין של שמעון ודינה, כי לוי לא חפץ לקחתה כי ירא לנפשו פן אין כוונתו בעומק לש"ש, כי כל שבט לוי הם ביראה והסתלקות מספק אצלם כמ"ש אצלם (מלאכי ב',ה') ואתנם לו מורא וכו' ועי"ז יצאו מאתם כהנים שנכנסים לפני ולפנים, וע"כ נתברר החיים שלהם מיד כמו שיתבאר בפ' קרח בהמטות [ד"ה ויאמר ה']. אבל שמעון הכניס עצמו בספק ואמר ח"ו שאני מחזיק עצמי לנואף, ונשא את דינה והכניס את עצמו בדבר הצריך בירר, כי אמר שהוא בטוח בה' שיבררו לטוב שכוונתו לא היתה רק להוציאה משכם וכל כוונתו היתה רק לשם שמים, וע"כ היה צריך כל שבט שמעון לברורין בדברים כאלה, כגון זמרי שהיה אומר ג"כ שכוונתו טוב כמו שיתבאר במקומו [פרשת בלק ד"ה והנה] ולעתיד כשיתברר שבט שמעון יהיה מעלתו גדול משל לוי.

ג

וישאלו אנשי המקום לאשתו ויאמר אחתי היא. איתא בגמ' פ' הזהב (בבא מציעא נ"ט.) אוקירו לנשייכי כי היכי דתתעתרו, וזה נרמז גבי אדם הראשון שנאמר ויקרא האדם שם אשתו חוה וכו' ומיד נאמר ויעש ה' לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם, היינו אחר שנתמעט השפעתו ע"י הנחש, וע"י כתנות עור חזרה אליו ההשפעה מפני שהוקיר לחוה וקראה ע"ש אם כל חי. וכן מצינו גם באברהם שאמר על שרה אחותי היא כשהלך למצרים ויצא משם ברכוש רב, וכן יצחק שאמר על רבקה אחותי היא נאמר תיכף ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא מאה שערים.

ד

וישב יצחק ויחפר את בארת וכו'. כתיב (תהלים קמ"ז,י"ז) משליך קרחו כפתים וכו' ישב רוחו יזלו מים. משליך קרחו כפתים היינו שהש"י נתן כח באומות למשול על ישראל. ישב רוחו שהקב"ה יתרצה אח"כ לישראל, כי ישב הוא לשון משיבת נפש, אז יזלו מים מתוקים. מגיד דבריו ליעקב היינו שמגיד להם החטא והחסרון הנמצא בם שעי"ז יש כח באומות למשול עליהם, ויחזרו מיד בתשובה. לא עשה כן לכל גוי כי להם אינו מודיע כוונתו כלל. וזה היה הענין ג"כ כאן, כאשר ראה יצחק שאמר לו אבימלך לך מעמנו לפי שחשב אשר יצחק מתגאה עליהם, ובאמת אצל יצחק לא היה נחשב זאת לשום חסרון מה שהוא מתגאה על אבימלך, כי היה אצלו כמו אדם המתגאה על הבהמה, אשר כן היתה הבריאה שהאדם גדול מהבהמה, ע"כ הרע מאד בעיניו, אחרי כי היה בן אברהם אבינו שהיה מלך בעולם כמ"ש (בראשית כ"ג,ו') נשיא אלקים וכו' והיה חשוב בכל העולם וטבעו יצא ומדוע יעיקו לו עד שהוצרך להגלות מגרר. והתישב בדעתו אשר בוודאי פגם וחיסר בעסקי עבודת אביו היינו מדות אהבה שהוא חמדה ותשוקה לד"ת, ואבימלך לא היה רק שליח שעל ידו יוודע ליצחק שיתן זאת על לבו, ואבימלך בעצמו לא הבין כלום מה שהש"י מנהיג על ידו כי משפטים בל ידעום. וכאשר הבין יצחק את זאת נאמר מיד וישב ויחפור את בארות המים אשר חפרו עבדי אביו, היינו שעי"ז בא למדות אהבה מחמת שראה בעצמו החסרון וממילא בא לו חשק חדש לד"ת. וזה היה ענין בשלמה המלך ע"ה כמו שאיתא בגמ' (סנהדרין כ"א:) אין כסף נחשב בימי שלמה למאומה וכתיב ויתן שלמה את הכסף כאבנים ומשני כאן קודם שנשא את בת פרעה כאן לאחר שנשא את בת פרעה. כי תחילה מחמת שהיה לו השפעה הרבה בד"ת ע"כ לא היה אצלו כ"כ חשק לד"ת הנקרא כסף, כי כסף היינו חשק ולאחר שנשא את בת פרעה אשר זאת היה נחשב אצלו לחסרון וממילא נתהוה לו חשק חדש ע"כ לא נאמר כאן למאומה כי אח"כ נתהוה לו חשק.

ה

ויכרו שם עבדי יצחק באר. ענין הבארות של יצחק אבינו, כי יצחק השתדל לבחור במדה שעל ידה יהיה הפרש והבדל בינו ובין אומות העולם, וע"ז מרמז חפירות הבארות. הבאר הראשון היה ד"ת שבחר בד"ת והכרה שיש בורא ולאלו אין שייכת לאומות, ויריבו רועי גרר לאמור לנו המים, היינו שאמרו שגם להם יש שייכת באלו כי גם להם יש הכרה בה' וגם שבע מצוות שנצטוו. והבאר השני היינו שבחר בעבודה היינו קרבנות ואמרו שגם להם יש שייכת בזה כי נדרים ונדבות מקבלין מהם. ואח"ז נאמר ויעתק משם ויחפור, וענין הבאר הזה היינו שבחר בסבלנות ויסורין, רצונו לומר לסבול עבור עבודת הש"י כדאיתא במדרש (בראשית רבה פרשה ס"ט,ח') יצחק חידש יסורין, ולא רבו עליה כי מיד שחפר הבאר הזאת ברחו הכל כי הם בעטו בזה, וזה שאמר בזה הבאר כי עתה הרחיב ה' לנו, היינו שבקש שלא יבוא ח"ו ליסורין גדולים רק תכלית יסורין כמו שמבואר בגמ' (ערכין ט"ז:) בקש לעלות דינר זהב ועלה בידו דינר כסף. ופרינו בארץ היינו שהש"י יחזיר לנו את כל מה שסבלנו טובה מרובה על זה, וזהו שקרא שם הבאר הרביעי שבעה כי שבעה רומז על עתיד כידוע, היינו כי לעתיד יחזיר הקב"ה לכל מי שסבל יסורין בעבור קדושת שמו ית'. וזה פי' המדרש (בראשית רבה פרשה ס"ד,י') ויבואו עבדי יצחק אין אנו יודעים אם מצאו מים אם לא מצאו, כשהוא אומר וימצאו שם באר מים חיים הוי שמצאו מים חיים, פירוש שאינו ידוע אם מצאו מים חיים, כשהוא אומר בבאר הראשון וימצאו באר מים חיים כ"ש בבאר הרביעי שרומז על טוב הצפון לעתיד, וע"ז גם בבאר השלישי אמר כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ.

ו

וירא אליו ה' וכו' ויבן שם מזבח וכו' ויכרו שם עבדי יצחק באר. ולא כתיב כאן קריאת שמה, והיא על דרך משל למה הדבר דומה אם מודיעין לאדם שיבוא אליו המלך ביום פלוני והוא מכין בכל מיני הכנות ובתוך כך בא אליו המלך הוא משליך הכל ומקבל פני המלך, כן כאן כאשר הראה אליו ה' לא היה פונה לשום דבר.

ז

ויהי עשו בן ארבעים שנה ויקח את יהודית וכו' ואת בשמת וכו' ותהין מרת רוח. הנה עשו היה פושט טלפיו והראה שלקח את יהודית אשר שמה מורה על המשכה כמו אות יו"ד שהוא מוכן לעשות ממנו כל האותיות, כי היה לה גוון שהיה לה רך לבב להיותה נמשכת אחר יצחק ורבקה. ושם בשמת מורה על ישוב הדעת כי הוא לשון מבושם ואיתא בגמ' (יומא ע"ו:) חמרא וריחני פקחין, ע"כ נאמר תיכף שבאמת לא היה כן, רק מורת רוח מלשון זקן ממרא, היינו בריח רע. וזה שתרגם אונקלוס מסרבן ומרגזן, מסרבן הוא נגד שם יהודית היינו שאין לה שום המשכות ומרגזן נגד שם בשמת שמורה על נייחא וישוב הדעת.

ח

ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראת. ענין יצחק אבינו היה היפך ממשה רבינו ע"ה כי יצחק לא הורשה לצאת מהארץ אך כח הראות ניטל ממנו, ומרע"ה לא הורשה להיות בארץ ישראל אבל נאמר לו וראה בעיניך.

ט

ראה ריח בני כריח שדה וכו'. שדה רומז על התפשטות בתשוקות, ע"כ עשו נקרא איש שדה לפי שהתפשט בכל מיני חמדות ותאות רעות, אך יעקב אבינו היה לו התפשטות בקדושה, וזה כריח שדה אשר ברכו ה' היינו חקל תפוחין קדישין.

י

אחי רבקה אם יעקב ועשו. היינו כי הודיע יצחק ליעקב כי כבר נשלם ע"י כל הברורים שבין ישראל לאומות העולם, ולכך לא יהיה מעתה שום עסק בזה כי בניך יהיו כלם נקראים בשם ישראל, אך עליהם יש ברורים היותר גדולים מאלו בין נפשות מישראל עצמם לידע איזה מהם נבחר כי יש הרבה מדרגות בהם, ואפילו לעתיד שנאמר (ישעיה י"א,ט') ומלאה הארץ דעה, אעפ"כ נאמר (ירמיהו ל"א,כ"ו) וזרעתי וכו' זרע אדם וזרע בהמה, שהם מדרגות חלוקות, אך מורא רבו לא יהיה אז, כי לא ילמוד איש את רעהו, אך כל מה שיחדש כל אחד בד"ת יודיע לחבירו בפנים שוחקת, מפני שכל אחד יעמוד מבורר על חלקו בד"ת השייך לו, והרבה סבל יעקב מאלו הברורין וזה היה הענין ביוסף שהיה סבור שהוא הנבחר.

יא

אחי רבקה וכו'. שאמר לו יצחק שיראה ויבין כמו שראה באמו שבהולדה אחת הולידה טוב ורע, כמו כן הוי זהיר בלבן שנמצא בו ג"כ מעורב טוב ורע ותראה לקבל רק הטוב.

יב

וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת וכו'. ואיתא במדרש (בראשית רבה פרשה ס"ז,י"ג) מחלת מכאן שמחל לו הקב"ה על כל עונותיו, הענין בזה כי עשו היה אופיו רציחה ואופיו של ישמעאל הוא ניאוף, והנה כל החסרונות הנמצאות בעולם יש בהם צד טוב, כגון שורש הכעס אף שהוא רע מ"מ נמצא בו צד טוב כי יכעוס גם על עוברי רצון הש"י. ושורש הניאוף אף שהוא רע מ"מ נמצא בו צד טוב, כי חסרון הניאוף הוא שמיטיב במקום שאין רצון הש"י ונמצא בו צד טוב כי לטובים מותר להיטיב. וכאשר הלך עשו ולקח את בת ישמעאל בירר את עצמו שלא נמצא בו שום צד טוב, כי הוא כועס על צדיקים ומרחם על רשעים כי צירף שני החסרונות יחדו, וזה פירוש שמחלו לו כל עונותיו שלא יוצרך להשגיח על פרטי חטאיו, מאחר שבירר שאין בו שום צד טוב ואין לו חיים כלל, דרך משל מי שרוצה לנקום מחבירו זוכר כל מה שעשה לו אבל כשרואה שחבירו מרד במלכות אז הוא מוחל לו כל, מאחר שאין לו חיים כלל, וכן היה הענין כאן שמחלו לו על כל עונותיו.

יג

וירא אליו ה' ויאמר וכו' גור בארץ הזאת. הענין שנאסר ליצחק לנסוע למצרים ולאברהם לא נאסר, כי יצחק היה צריך להיות תמיד ביראה ולהיות בצמצום, כי הרגיש שצריך לשמור עצמו בזה כידוע, ולכן נאסר לו לצאת כי מי שצריך לצמצום אסור לו לילך לבקש סיבה לפרנסה עד שיזמין לו ה' בביתו. [ולהיות בצמצום באכילה, לכן אמר לו השי"ת שב בביתך ותצפה עד אמצא לך סיבה לפרנסה, ובברית המעור היה מוגדר מאוד לכן לא היה צריך לשום גדר בזה כמו שכתיב והנה יצחק מצחק, אבל אברהם אבינו היה מוגדר באכילה לכן הותר לו לחזור אחר סיבה לפרנסה, וכן בכל נפש מישראל מי שמכיר תכונת נפשו שהוא מוגדר מותר לו ליסע ממקומו ולחזור אחר סיבתו, אכן מי שמכיר נגעי לבבו שיוכל לבוא חלילה להתפשטות, זה צריך להמתין על ישועת השי"ת שיזמין לו במקומו ובביתו איזה סיבה. תשלום.]