מי השלוח, חלק א, ליקוטים מכתובים, ספר משלי ט״ו

א

מרפא לשון עץ חיים וסלף בה שבר ברוח. ביאר זה ע"פ משל לשני סוחרים שנסעו בסחורה למקום השוק ומכרו שניהם הסחורה בכך וכך, ופגעו זה בזה ושאל אחד לחבירו כמה נטלת בסחורתך אמר לו כך וכך והרווחתי הרבה, אמר לו חבירו והלא אני לקחתי יותר ממך והפסדתי אמר לו שוטה כאן לא טעית במקחך רק בביתך היתה הטעות שנתת בביתך בעד הסחורה הרבה יותר ממני, והוניתה אותך בביתך. כן הוא הענין בד"ת ג"כ, שבאמת הד"ת הוא מרפא לשון עץ חיים, היינו שמרפא כל החסרונות שיש לאדם, אך וסלף בה שבר ברוח היינו הלא לפעמים לומד האדם הרבה ואין לו שום ריוח ממנה והוא מעוות כמקדם, הוא מחמת שהוא שבר ברוח היינו שברוח חיים שלו במוחו ולבו שם יש לו חסרונות בתולדה ואינו מתקנם, ע"כ לא יועיל לו הד"ת, וצריך לראות לתקן מקדם החסרון הזה אשר לו בתולדה ואז יוכל להתקרב אל לבו הד"ת.

ב

שאול ואבדון נגד ה' אף כי לבות בני אדם וכו'. היינו כי שאול מורה על דבר שאין לו ידיעה בתחילה אבל יש לו ידיעה בסוף, ואבדון הוא שאין לו ידיעה בתחילה ולא בסוף. ומה אם ב' דברים האלו שהם נעלמים מלבות בני אדם גלוים הם נגד הקב"ה, אף כי ליבות בני אדם, היינו מכ"ש דברים שהם גלויים ללבות בני אדם שהם גלויים וידועים להקב"ה.

ג

הפר מחשבות באין סוד וברב יועצים תקום. פי' כי יש לפעמים שיבא לאדם במחשבתו לעשות דבר טוב וכשיבא להמעשה אז נעלם ממנו מה שחשב, הוא מחמת באין סוד היינו שלא נקבע עדיין הדבר הזה בלבו ג"כ, כי רק היה המחשבה משפה ולחוץ, וברוב יועצים היינו אחר רוב השתדלות ועצות שיקבע הדבר הזה בלבו ג"כ ואז תקום היינו לפעול במעשה ג"כ.

ד

תועבת ה' מחשבות רע וטהרים אמרי נעם. פי' אותן מחשבות שהם רעים ותועבת הש"י, יוכלו להמצא לפעמים כאשר לב האדם נקי וטהור, אף אם אומר דברים שנראים כמחשבות רעים, מ"מ כשאומרם באמרי נועם ומוכיח בלשונו כי אין במחשבתו שום רע, כמשל שאמרה בת שבע למלך דוד (מלכים א א׳:ט״ו) בבקשתה מלכות לשלמה בנה, אף כי זאת הוא מחשבות רע לירש את מורישו ולחשוב מתי יהיה, אך כי היו דבריה טהורים באמרה יחי המלך לעולם, וידוע כי לא צפתה ח"ו מתי יבא הזמן רק כמאמרה והייתי אני ובני חטאים ובזה נתברר כי מחשבותיה היו טהורים ועי"ז אמרה דברים נעימים.