מאמר מזכה הרבים י״א

א

ומה שאינו חפץ לקבל עליו האחריות, בטענה שהאחריות מכביד יותר על העובד, זהו טעות. והבי׳ בזה, כי מצינו בתו׳ שמשה רבנו בקש מהקב״ה עוזרים, ואמר לא אוכל אנכי לבדי לשאת וכו׳, ואמר לו הקב״ה אספה לי שבעים איש וכו׳ ואצלתי מן הרוח אשר עליך וכו׳ (במדבר י״א:י״ז), והוא תמוה, הלא כוונתו בשאלתו שיתן לו הקב״ה עוזרים, זאת אומרת, כוחות נוספות על מה שיש לו, ומה נתן לו הקב״ה? ואמנם שהוסיף לו שבעים איש, אבל לא הוסיף לו שבעים כחות נוסף על כוחותיו, כי האציל מרוחו ונתן עליהם. משל למה הדבר דומה, לכלי שמרכיבין לתוכו צנור שני, אין הכלי יתרחב על ידי זה. כן בהוספה זו לא בא יתרון באיכות, אלא אותו המדה והמשקל שעשה משה לבדו נעשתה עכשיו ע״י שבעים איש ג״כ, בלי תוספות. ונמצא שהכוחות בא להם מצד כי נגרע ממנו, כמ״ש ואצלתי וכו׳, אעפ״י שיש מ״ד שהוא כמדליק נר מנר (ספרי), אבל עכ״פ יש בזה משום אכחושי מצוה כדאשכחן בנר חנוכה (שבת כ״א), והוא תמוה, הדא כוונתו בשאלתו הי׳ על תוספות כוחות?

ב

אמנם צריכים אנו להבין שזה גופא בירר לו הקב״ה שיש מדה ידועה של סייעתא דשמיא הניתן בעד הרבים הרוצים לעבוד ד׳ בכנופיא, וזה מוכן בעד נושא האחריות המקבל עליו לישא עולו של כל חבורת חכמים מבקשי שלימות, ולא יזכה העובד זה מצד עצמו ולא מצד מעלותיו, אלא מצד שהוא נושא אחריות, לכן בשעה שמשה רבנו. נשא לבדו קבל הוא לבד העזר השם, אבל בשעה שבקש עוזרים אמר לו הקב״ה שבהכרח יזכו גם המה מאותה מדה סייעתא דשמיא, כיון שגם המה נושאי האחריות, וז״ש ״ואצלתי מן הרוח וכו׳״.

ג

ונמצא לפי זה שאותו הטעם שרוצה על ידו להקל מעליו משאו, הוא גורם שעי״ז מגרע כוחו, ואדרבה. בזה שמקבל עליו כל האחריות זה גופא גורם שיהי׳ נקל אצלו, כי הנתינה היא קבלה, אשר על כן צריך העובד לעמוד על משמרתו ולא יפרוק מעליו עול האחריות, כי יזכה עי״ז לכל הסייעתא דשמיא הניתן בעד הרבים להצילם מכל נסיון, הן בחומר והן ברוח, הן בכח והן במח, ואל יאמר העובד לא אוכל שאת לבדי, כי ראוי לו לדעת אשר כל מה שנשא עד עכשיו לא בכוחו ועוצם ידו נשא, כי אם על ידי עזר השם. א״כ בשעה שהוא רוצה לסלק חלק מן האחריות אז מפסיד כפלים, הא׳ הכנת לבו ומסירת נפשו במה שנכנס תחת עול הזה, אשר עי״ז זוכה לעזר השם, והב׳, העזר השם הניתן ממרומים שיכול לישא עול הרבים.

ד

וכן מראה הנסיון אשר כל רבים מבקשי השלימות עומדת על ניסים רצופים ואין לך מקום יותר נגלה השגחה פרטית כמו שם. כמה פעמים יארע שאלות דוחקות את השעה אשר כלתה כח ההשערה לפותרן עד שנדמה שאין דרך להמלט הן בחמר והן ברוח, ואח״כ אנו רואים בחוש, כי מזה גופא צמח הישועה ונפתח מפת תקוה, ממש כמו יש מאין. והעובד הנושא בעול וסובל כל השאלות העומדות על הפרק, ועומד על משמרתו בבטחון חזק זוכה ורואה בישועתו של הקב״ה, יש לו היכולת לעמוד ברבים גדול, גם בשעה שתנאי הזמן קשים ביותר והאדם המסרב עצמו מלקבל אחריות הוא סובר כי להקל מצבו מכוון, אבל תמיד ישאר דבר טפל ולא יכול לישא כלל. וז״ש במדרש, שבשביל שאמר איכה אשא לבדי נענשו ואמרו איכה ישבה בדד וכו׳, ורק המקבל עליו אחריות, הגם שתחלתו מר, אבל סופו מתוק שזוכה לראות רבים מבקשי השלימות עומדת על סייעתא דשמיא בכל מקום, בכל עת ובכל שעה.