לקט יושר, חלק א (אורח חיים) נ״ח

א

וזכורני שלא רצה שהולכים עם הנר של הבדלה לדבר רשות. וזכורני שאמר בשם הגדול ר' עוזר שאמר, שאם יש לי היין ששופכים באושטריך על הארץ בשעת ההבדלה, אני רוצה לשתות ממנו כל השנה. והוא בעצמו שופך כוסו מלא יין בשעת הבדלה ושופך לתוכו מעט, עד שנפל לארץ רביעית¹ ואח"כ הסיר המטרון מעל ראשו ומברך את עצמו בשתי ידיו ברכה והצלחה. או יותר, אבל הפרנסים שופכים על הארץ יין לרוב. במוצאי שבת היה מסדר שלחנו ואכל ללות המלכה, ואינו חש אם אכל מיד אחר ההבדלה. ולפעמים אכל פירות או מיני תרגימא בקיץ, אבל בחרף אכל כשאר בני אדם האוכלים סעודתם. אבל במוצאי יו"ט אינו אוכל, וכן מצאתי בא"ח בס' ש' וז"ל: ולעולם יסדר אדם שלחנו במוצאי שבת כו', וכן מצאתי בתשב"ץ בסי' קכ"ד. ונהג במוצאי שבת שלא לכתוב אפילו לעצמו ספר או אגרת שיש בה פסקים או דרכים משום סכנה. אבל מ"מ אינו מוחה למי שכתב, אבל באגרת שלומים מותר לכתוב. וגם קודם שיאיר יום א' מותר לעשות מלאכה, ואפילו לנשים, ויכתוב מה שירצה, [מצאתי בתשב"ץ בהג' בס' פ"ח וז"ל: ומיהו נהגו שלא לעשות מלאכה במו"ש].

ב

וזכורני שאמר ששמע פ"א היה סופר שכתב במו"ש, ובא אחד וכתב לו כל הספר באותו לילה. לסוף לא היה לו גויל לגמור הספר, ונטל אותו אחד הסופר ופשט עורו מעליו וכתב עליו הספר. וזכורני שאינו פושט כל בגדי שבת במוצאי שבת עד שהלך לישן. מי שנשא מצנפת¹ ושופך לתוכו מים עד שנפל לארץ כנגד רביעית. קטנה תחת המטרון שקורין בל"א קפא, אם נשא המצנפת מחמת הטנוף אסור לילך בשבת מחוץ לעירוב. וכן מצאתי בא"ח בסי' ש"א וז"ל: נדה מקושרת בבגד לפניה שלא תתלכלך בדם נדתה אסורה עכ"ל [ע"ש]. אבל אם נשא המצנפת מחמת הצינה מותר לילך עמה מחוץ לעירוב משום דמ"ש משני סרבלים? וכן מצאתי בא"ח בס' ש"א, אבל שני מלבושים שרו [ע"ש]. ואמר לי מה שאנו נוהגים שלא לקפל טלית בשבת דהוה תיקון כלי. אבל לקפול בשבת מתרון שקורין בל"א קפא [של פשתן], או מצנפת [לעשות קיפול שקו' בל"א שטולפא. פי' שמגביה שוליה ומקפלם עד דהוי נראה כשנים שקורין קאפן ציפל], שבא מן הכיבוס, [כגון להפך הפנימי לחוץ, וגם הזנב לפנים מותר]. מצאתי מזה בא"ח בסי' ש"ב המתחיל המנער טליתו [ע"ש].

ג

זו התשובה מצאתי כתוב בשם הגאון ר"ג מהרר"י בר פתחיה זצ"ל. וכתבתי אותה בקצור, כי לפי דעתי אינה כתובה לפני כמו שסדרה הזקן זצ"ל¹ בשבת, עי' שו"ת מהרי"ל סי' קס"ז. כתב התוס' פ' אלו קשרים וכן כתב אשירי שם דאסור להרבות בשיח' בטלה בשבת, כדמוכח בירושלמי בעובדא דאימא דרשב"י. ואפילו שאלת שלום התירו בדוחק, ומכאן יש חשש לפע"ד שנוהגים אדרבא בשבת טפי מבחול, להתאסף ולספר שמועות מעניני מלכים ושרים וארצותיהם, דהיינו שיח' בטלה. ואם היו כלם מתענגים בספור' השמועות לא הוה קפידא, כדמוכח בסמ"ק דמתיר לפסוע פסיעה גסה לבחורים [כתב בספרו² עי' פסקים וכתבים סי' קנ"ה. וכן לראות כל דבר שמתענגים בו] (המתענגות) [המתענגים] במרוצת' ואע"ג דאסור לפסוע פסיעה גסה בשבת. ונראה לע"ד הטעם, דכיון דמתענגים בה חשיב דבר מצוה וחפצי שמים, ולדבר מצוה מותר לרוץ. וכן ה"ה להרבות שיחה דעלה קאמר התם בסמ"ק דכולהו לדבר מצוה שרי. ולא דמי לשאילת שלום אע"ג דנמי מצוה היא מ"מ לא התירו אלא בדוחק, דכיון דלית ליה ענג לשואל והנשאל נמי לא קפיד, כיון שמניחו בשביל כבוד שבת בדוחק התירוהו. אבל אם מקצת' אינם מתענגים בספור השמועות אלא שעושין לרצון חבריהם איסור קא עבדי, ואף כי רוב העולם אין נזהרין בדבר.