לקט יושר, חלק א (אורח חיים) מ״ח

א

העתקתי ממה"ר יודא אוברניק יצ"ו, שהעתיק ממה שגנבו מהגאון ר"ג הזקן מוהר"ר ישראל המכנה איסרלן זצ"ל¹ בכל ע"ש. כלי שעושין במשקלות שיקיש וישמע קול לפי סדר השעות, נראה לע"ד להעמידנו בע"ש כדי שיקיש בשבת וישמע הקול. אע"ג דפסק ר"ח והאשירי פ"ק דשבת² עי' בשו"ת מהרי"ו סי' ק"ל והובא בד"מ סי' רנ"ב סק"ז. דאין נותנין חטין לתוך הרחים משום דמשמיע קול, ופי' רש"י משום דאיכא זילותא לשבת, משום דאושא מילתא. ומקצת רבו' פסקו בפ' בתרא דעירובין דכל משמיע קול אסור בשבת, אפילו אינו של שיר, מ"מ אינו דמי. דהתם אושא מלתא דאסור דאורייתא דטחינה אב מלאכה היא. אבל השמע' קול דהכא אינו אלא גזירה דרבנן. כדא' בפ"ק דשבת³ ד' י"ח ע"ב. כל מילי דאי עביד בשבת חייב חטאת גזרו ביה רבנן בע"ש, אבל מידי דלא מחייב לא גזרו ביה רבנן בע"ש אפילו לב"ש. מיהו יש לדחות בהיכא דאוושא מילתא גזרו אפילו בדרבנן. אבל יש להביא ראיה מתוס' פ' אע"פ⁴ ד' י"ט ע"א. גבי צנור שעלו בו קשקשים ממעכו בצנעה. ומקשה התוס' והא כל דבר שהוא [אסור] משום מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור? ומתרצי דזהו דוקא במקום שאם היה נראה היה מלאכה דאורייתא. אבל במקום שאפילו אם היה נראה לא היה כ"א אסור דרבנן, לא מחמרי' בחדרי חדרים אפילו בשבת. וה"ה נידון דידן דאפילו אם יבא לידי זילותא ע"י אוושא דמילתא, ויסברו העולם שבשבת גופיה סדרו, מ"מ לא יזלזלו אלא איסור דרבנן.

ב

[כתב החבר ר' יעקב פרעשפור'] וההיא דצליית תפוחים בע"ש סמוך לחשיכה, במרדכי כתוב להדיא להתיר, בפ' במה טומנין, דהואיל ונאכל בטוב כמו שהוא חי לא גזור ביה רבנן שמא יחתה. וכן איתא כמו שם וכן מצאתי בא"ח בס' רנ"ז וז"ל: ופירות כיון שנאכלין חיין חשיבי כמאכל בן דורסאי וכו' ע"ש. וזכורני פ"א צריך אבן בשבת להכות הברזא בחבית, ואמר לי עשה מעשה באבן קודם שבת, ואין די ביחוד או בזמון. מצאתי בא"ח בס' רנ"ט וז"ל: ואותן שנותנים אבנים ולבנים סביב הקדירה יראה שצריכין יחוד וכו'. [אבל באשירי במסכת שבת בסוף פ' כל הכלים¹ כתובות ד' ס' ע"א תוס' ד"ה ממעכן. אמר לי מהר"ר דוד דניאל י"ץ כת' שצריך מעשה באבנים].

ג

וזכורני פ"א רוצה להתפלל בבית הכנסת של קהל בר"ה או ביוהכ"פ. ואמר לי הוי מייחד לי לבית הכסא של קהל ב' או ג' אבנים שהן ראויות לקינוח שראשן חד, שהן חלקות שקו' קיזל שטיין, ולא אמר לי עשה מעשה בהן. וזכורני שהיה רוחץ בכל ערב שבת אם היה איפשר, שלא היה חולה ל"ע, ראשו פניו וידיו עד אצילי ידיו שקו' אילאן בוגן. ובכל שבת ויו"ט היה פורס [המשרת] שתי מפות על שלחנו לבד המפה הפרוסה על הלחם קודם שהלך לב"ה, או רק לפעמים עשה המשרת כן בזמן שהיה בב"ה, והמפה האמצעית היתה טובה או לבנה משלמטה הימנה. וכשרוצה לברך ברהמ"ז נטל השמש המפה האמצעית עם הפרורין לחם. וזכורני רק חתיכת לחם נתן על המפה התחתונה עד אחר ברכת המזון. ואמר שאין נכון לתן לחם שלם בסוף הסעודה על השלחן, כי כן דרך ע"ז, כדאמ' בגמרא¹ סי' י'. העורכים לגד שלחן ע"כ. וזכורני והמפה התחתונה היה מניח עד למחר על השלחן, ולמחר היה המשרת מסדר השלחן כמו בלילה. וכל היום מניח מפה התחתונה על השלחן עד אחר הבדלה [וכן מצאתי בא"ח בס' רפ"ט, וז"ל: ונוהגים באשכנז שמניחים השלחן ערוך כל השבת לכבוד שבת ע"ש].