א
דין נקיבת המוח וקרומיו. ובו ד' סעיפים:
המוח יש לו ב' קרומים זה על זה ניקב התחתון נקב מפולש טריפה אבל אם ניקב העליון לבדו כשרה: הגה ויש מטריפין ג"כ בניקב העליון לבד (בה"ג הביאו הגהות אשיר"י ות"ה סימן קס"ו והגהות ש"ד סימן פ"א) והכי נהוג אם לא במקום הפסד מרובה (דעת עצמו):
ב
המוח עצמו שנרקב מעט ממנו או נתמעך והקרום קיים כשרה ואם נשפך כמים או כדונג טריפה ואם נמצאו מים בתוך הקרום ונחסר מהמוח כשיעור המים אם המוח מקיף המים סביב שלא היו מגולים כלל אפילו לקרום כשרה ואם לאו טריפה והוא הדין אם היו המים מונחים בתוך שלחופית (פי' כעין כיס) קטנה שאם היה המוח מקיפה שלא היתה מגולה אפילו לקרום כשרה ואם לאו טריפה: הגה וכן אם השלחופית מונחת בין הקרום והגלגולת טריפה (הג"א פ' א"ט) היה ספק אם היה מכוסה במוח או לא טריפה על כן יש ליזהר כשפותחין את הראש שיפתחהו בדרך שיוכל לראות אם המוח מקיף אם ימצאו שם מים או לא ומ"מ אין צריך לבדוק אחר זה דסמכינן ארובא ויכול להשליך הראש או למכרו לעובד כוכבים בלא פתיחה (ד"ע):
ג
אם נמצא תולעת בקרום המוח והמוח קיים ואין בקרום התחתון רושם ולא קורט דם כשרה ויש מי שאומר שאין אנו בקיאין בבדיקה וטריפה (והכי נהוג) אבל אם נמצא חוץ לקדירה כגון בחוטם כשירה דתלינן שלא הגיע למוח מעולם:
ד
עצם שהמוח מונח בתוכו יש בו חלל גדול כמו קדירה ויש על פיה כלפי הצואר כמו ב' פולין וכל מה שיש מהמוח בתוך הקדירה עד הפולין והפולין בכלל נידון כמוח ונקיבתו במשהו ומשם ואילך נידון כחוט השדרה :
באר היטב יורה דעה
ל״א
א
מרובה. ומהרש"ל והב"ח אסרו אף בהפסד מרובה. ופר"ח כ' והעיקר להקל כדעת הגה"ה בה"מ:
ב
כשרה. וכ' בש"ך ואפי' ע"י חסרון מעט בענין באם שהוא כיוצא בו בחוט השדרה אוחזין אותו ומניח הריקן למעלה מידו הי' עומד ולא היה נכפף כשר אבל אם נחסר הרבה שאז כיוצא בו בחוט השדרה אלו היה יוצא הרבה למעלה היה נכפף טריפה ודוקא במוח הסמוך לקרום אבל נתמסמס באמצע שהמוח מקיף סביב סביב כשרה (מהרמ"ט בשם פר"ח):
ג
טריפה. פי' דאם היה כן בחוט השדרה לא היה עומד וע"ל סי' ל"ב:
ד
טריפה. ופסק בט"ז אם המוח שלם בכל צדדיו ולאחר שהוציא המוח נמצא בגלגולת קצת מים כשר דהעיקר האיסור במים הוא שמא הוא מן המוח שהמוח נתמסמס משא"כ כאן שאנו רואין שהמוח שלם אין כאן איסור אבל במים שבתוך השלחופית שהיא מונחת בין מוח לקרום או בין קרום לגלגולת אע"פ שהמוח שלם טריפה דאנן רואין שמן המוח בא וכ' בש"ך דכ"ש אם נמצא מים בין הקרום לגלגולת ופר"ח חולק על ט"ז ומסיק אם נמצא מים או שלחופית במוח עצמו בין שהוא שלם ובין חסר צריך המוח להקיף סביב המים או לשלחופית דבהכי הדר בריא ואם המים או שלחופית מגולים לקרום בכל גווני טרפה ואם מונחים בין הקרום לגלגולת אף שהמוח שלם טרפה וכ"ש בנמצא בין קרום לקרום דהוי טרפה דגרע טפי. (מהרמ"ט). (ונ"ל דמיירי שנחסר קצת מהמוח כדעת הט"ז):
ה
פתיחה. וכ' בש"ך והיינו דוקא במקום שאין ריעותא לפנינו. ואם יש ריעותא כגון שווינד"ל שמנענעת בראשה אסור עד שיתברר ההיתר בפתיחת ראשה ט"ז. ועכשיו נוהגין שבחודש תמוז שלא לפתוח שום ראש מן הדקות כגון גדיים וטלאים משום דשכיחי בהם מים וא"א לזהר בפתיחתן אם יהיו מכוסין אם לא לכך סמכינן ארובא בה"י. פעם א' בא לפנינו ראש מן צאן וכעין ליחה היתה יוצאת מן הראש אצל הקרן וחתכנו הראש והסרנו המוח מן הראש והיה העצם שלם והכשרנו כי הליחה לא בא אלא מן שורש הקרן כנה"ג בשם רש"ל. אם נמצא מים בראש כבש א' דמיטרפא ביה ולא נודע מאיזה כבש הוא יש לבדוק בחוט השדרה של כבשים וכל כבש שנמצא בו מים במוח שבראש והיה מים בחוט הנמשך מהמוח לשדרה תולין שהראש הוא מאותו כבש להתיר האחרת ב"ח ססי' ק"א ובט"ז כ' שאין כדאי זה להתיר עליו ספק טריפות ע"ש ססי' ק"א. יהודים שלקחו בשר מקצב עובד כוכבים קודם שנודע להן שבהמה היה לה מים במוחה ואח"כ כשנודע להם היו מחזירים הבשר וא' מהן לא רצה להחזיר בטענה שהוא אומר שהקרום היה מקיף ולפיכך הבשר כשר. הורה בתשובת נ"ש סי' ט"ו שחייבים לנדותו מאחר שאין הדין ברור לכל וצריך שאלה לחכם ע"ש:
ו
וטרפה. וכ' בש"ך ולא דמי לתולעים הנמצא על הריאה לקמן סימן ל"ו ס"ה דשאני התם דהתם אי אפשר לתולעת לנקוב מתוך טרדת הריאה שמרחפת תמיד בלי הפסק בשעת חייה וכן בקורקבן ס"ס מ"ט דקרומיו קשים ועבים לא חיישי' שמחיים נקבו משא"כ בקרום המוח:
ז
והכי נהוג. וכתב הש"ך אפילו בהפסד מרובה ומהרש"ל מתיר אם לא נמצא רושם לא בעליון ולא בתחתון:
ח
מעולם. וכתב בט"ז ואע"ג דפי התולע לגבי חוץ ונראין הדברים שהיה על המוח כשר דשמא נתהפך ולא הגיע שם מעולם ואת"ל שהיה שם שמא לא ניקב הקרום והוי ס"ס מיהו אין להתיר אלא לאחר הבדיקה דלא עדיף ממחט שנמצא בחלל הגוף בסימן נ"א דאיכא נמי שם ס"ס ואף שיש לחלק מ"מ נכון לבדוק בקרום מאחר שיש לעמוד על הבירור ויש כאן חדא לטיבותא:
ט
בכלל. פי' המוח כנגד הפולין:
י
השדרה. פי' ונקיבת קרומו ברובו בבהמה ובעוף יש ג"כ ב' פולין הללו:
באר הגולה על שולחן ערוך יורה דעה
ל״א
א
אוקימתא דרב ושמואל וכלישנא בתרא וכגירסת הספרים שלפנינו חולין דף מ"ה הרי"ף ומשמע להר"ן שכן דעת הרמב"ם בפרק ו' מה"ש:
ב
הר"ן שם במשנה והרשב"א בחידושיו:
ג
שם אמרו בי רב לענין חוט השדרה ומשמע שם דה"ה במוח:
ד
הרי"ף:
ה
הרא"ש שם בשם הרמב"ן ובה"ג:
ו
הג"א שם:
ז
שם בהג"א בשם רבינו חננאל וכן כתב המרדכי בשמו ומהא דגיטין גבי טיטוס דף נ"ו וכן כ' הרוקח:
ח
תרומת הדשן סי' קס"ז ואו"ה שם:
ט
מימרא דרב יצחק בר נחמני בשם ריב"ל
(°) וגם בעוף יש פולין הללו:
ביאור הגר"א על שולחן ערוך יורה דעה
ל״א
א
ניקב כו'. כגירסת הרי"ף ורא"ש קרמא עילאה ואמרי לה קרמא תתאה ופסק הרי"ף כלישנא בתרא כשיטתו ועוד דרשב"ג וריב"ל מהדרי למיהב סימנא:
(ליקוט) ניקב התחתון כו'. כגי' הרי"ף אבל גי' שלנו עד דאינקיב קרמא תתאה וכן הסכים בת"ה להלכה ולראיה (דלמ"ד קרמא תתאה בעינן שניהם) מסוגיא דשם נ"ו אף שיש לדחות דשם ע"כ לא ניקבה תתאה בלא עילאה ויש שפסקו כלישנא קמא לחומרא (ע"כ):
ב
ויש כו'. כתב ב"י דבה"ג מפרש דלישנא קמא סבר דוקא עילאה ולישנא בתרא סבר אף תתאה לחוד וכ"ש עילאה. וז"א לפי הסוגיא שם נ"ו א' הניחא כו'. אלא נראה שפסק כשני הלשונות לחומרא וכמ"ש תוס' שם ד"ה מר כו':
ג
המוח כו'. לשון הרמב"ם וכמ"ש בגמ' מיתבי רשב"א כו' וזה נתמזמז א"א לפרש כמו שפי' אצל השדרה נתנדנד שכאן לא שייך זה וצ"ל נרקב ושם איני והא כו' וזה נתמזמז היינו נתמעך דא"א לומר שנרקב תיכף כשטרייה ולענין דינא נתנדנד ונתמעך ונרקב הכל אחד אלא שהרמב"ם כתב כמ"ש בגמ':
ד
ואם כו'. כמש"ש המרכה כל וכו' וזהו כמים כמ"ש כקיתון ר"ל מלא מים ושם מסמסה כו' ופי' הרי"ף שנמס כדונג מפני האש וכשמעמידו כו' ואצל המוח אמרו ההוא נתמסמס איתמר וא"כ כ"ש לנתמרך וגם דפריך ממוח לשדרה ש"מ ששוין הן:
ה
ואם נמצאו כו' וה"ה כו' וכן כו'. דכל שמגולה לקרום לא הדרא בריא וינקב את הקרום משא"כ במוח דאינו מזיק דכל פסולים דמוח הוא משום הקרום וע' רש"י ד"ה מפני כבדו כו' וכל הני כו':
ו
היה ספק כו'. ולא אמרינן נשחטה הותרה כמש"ל סי' נ' ס"א בהג"ה ועמ"ש שם:
ז
ומ"מ א"צ כו'. ערש"י י"ב א' ד"ה פסח. ואהא כו' וע"ש בגמ' י"א א' וניחוש שמא כו' ואע"נ דדחי דיחוייא בעלמא הוא (וע"ל סי' ל"ט ס"ק א'):
ח
אם נמצא כו'. עבה"ג ועתוס' שם ד"ה וניקר כו' ואף שכתבו שם ועוד כו' וכן כתבו בזבחים קי"ו א' בשם ר"ת כבר סתרו שם מהא דחולין מ"ג א' דיליף מאדם לבהמה וב"ק נ"א א' איתביה כו' ועתוס' שם ד"ה נעביד כו' ובבכורות ל"ז ב' ד"ה כדי כו' ובע"ז ו' א' ד"ה ודלמא כו' ובחולין י"א ב' ד"ח ודלמא כו' ושם מ"ב ד"ה ואמר כו'. וכ"כ המ"מ בפי"ג מהל' גירושין הלכה ט"ז בשם הרמב"ן והרשב"א דדין מארכובה ולמעלה (במתני' דיבמות קכ"א א') לאחר י"ב חדש וכמ"ש בירושלמי שם ר' חגאי בעא קומי ר' יוסא לא מסתברא נותנין לו שהות כדי טריפה א"ל אף אנא סברי כן ועבא"ע סי' י"ז סל"ב (וע"ש בב"ש):
ט
ואין בקרום התחתון. כשיטת הרי"ף כמ"ש בס"א. הג"א ותה"ד ע"ש:
י
ויש מי כו'. כמש"ל ס"ס ל' ע"ש:
יא
אבל אם כו'. דלא מחזקינן איסורא ממקום למקום ואמרינן כאן נמצא כו' וכמ"ש בא"ח סי' תס"ז ע"ש ואף שפניו כלפי חוץ דתלינן שמא נתהפך כמו שתלינן במחט בבית הכוסות שם מ"ט א' שמא אוכלין כו' ועוד דס"ס הוא שמא לא היה שם ואת"ל היה שמא לא ניקב וע' בפ"א דכתובות ט' א':
כף החיים על שולחן ערוך יורה דעה
ל״א:א׳
א
א) [סעיף א'] המוח יש לו ב' קרומים וכו' קרום העליון המחובר לגלגולת מבפנים וקרום התחתון הוא קרום הרך שהמוח מונח בתוכו. רש"י חולין מ"ה ע"א. כנה"ג בהגה"ט או' א' זב"ת או' א' חכ"א כלל ט"ו או' ו'.
ל״א:ב׳
א
ב) שם. המוח יש לו ב' קרומים זע"ז ניקב התחתון נקב מפולש טריפה. קרום התחתון הוא הדבוק במוח והוא רך ואם ניקב עד שהגיע למוח טריפה שזהו נקב מפולש שלו כיון שאין לו חלל וכמ"ש הר"ן בריש פ"ג דחולין דכל אבר שפוסל בנקיבה ויש לו חלל לא פסלי עד שינקב לחלל ואם אין לו חלל כגון קרום של מוח צריך שיהא הנקב מפולש יעו"ש וא"כ כיון שהגיע הנקב למוח נקרא נקב מפולש וטריפה. זב"צ או' ד'.
ל״א:ג׳
א
ג) שם. אבל אם ניקב העליון לבד כשרה. הגה. ויש מטריפין וכו' והכי נהוג אם לא במקום הפ"מ. ורש"ל פא"ט סי' י"א והב"ח אוסרים אפי' במקום הפ"מ יעו"ש. ט"ז סק"א. ש"ך סק"א. אבל הפר"ח או' א' כתב דהעיקר כדברי ההגה להקל בהפ"מ. וכ"כ התב"ש או' א' זר"א ח"ג בקיצור ה' טרפיות או' ה מחב"ר או' ג' זב"ת או' ד' חכ"א שם. בי"צ או' א' קומץ או' א' עיני הכהן סי' ג' או' א' זב"צ או' א'.
ל״א:ד׳
א
ד) ומיהו ה"ד בניקב בעלמא אבל אם עור העליון כולו או רובו לקוי אע"ג דהתחתון אין בו ריעותא כלל יש להטריף אפי' בהפ"מ. תב"ש סוף או' א' מש"ז או' א' בי"צ שם. קומץ שם. עיני הכהן שם. זב"צ או' ג'.
ל״א:ה׳
א
ה) והא דמכשירנן בהפ"מ בניקב העליון לבדו ה"ד בניקב ע"י חולי אבל בניקב ע"י קוץ אף בבהמה טריפה דיש לחוש שמא ניקב התחתון. שפ"ד או' ה' חי' רע"ק. גידולי הקדש או' א' מק"מ או' ב' זב"צ או' ה'.
ל״א:ו׳
א
ו) בעיר א' אירע שהשוחט פתח הגלגולת של בהמה גסה והוציא המוח מתוכה וראה בתוך הגלגולת יוצא מעצם הגלגולת פנימה עצם א' וארוך ופעמים כאורך שעורה ויותר בולט לצד המוח ועוקצו חד ורחב קצת בתחתיתו כחצי אצבע ובעליונו הוא מיצר והולך ושוב נמצא כי פעמים הרבה והעליתי שאין להצריך בדיקה אח"ז אם !לא כשאין הפסד כלל שיכול למכור כמו הכשרות משא"כ כשיש הפסד בטריפות שע"י הבדיקה אח"ז ממנעי ולא שחטי וחיישינן לפסידא ודוחקא דציבורא. ואם אירע שבדק ומצא הריעותא אין להחמיר ולומר שאין אנו בקיאין בבדיקה ושפיר בדקינן במראית העין ובמישוש כיון שהוא דבר ידוע שהוא מכוון כפי העוקצין ואף אם לא יכול לכוין המקום כנגדו בתחתון מ"מ יוכל לסמוך על בדיקה והסתכלות יפה בתחתון וקליפת העליון לא צריך אחר שכבר פשטה ההוראה דבניקב העליון לבד כשר בהפ"מ יש לסמוך עכ"פ שלא להצריך בדיקת העליון. אך אם ע"י עיון בתחתון נמצא בו נקב יש להטריף ואפי' נאבד קרום של מוח קודם בדיקה יש להטריף מספק שרגילות הוא שיהא ממלא כל הקדירה ויש לחוש כיון שהעצם ארוך כשעורה הגיע לתחתון וניקב בו ואף שבזה יש לצדד קצת אין לעשות מעשה להקל בזה. שו"ת בית אפרים יו"ד סי' ו' ובספרו יא"פ על הש"ע. פ"ת או' א' זב"צ או' ו' ואם ימצא בגלגולת בפנים לצד המוח בליטת עצם קטנה ואין בה עוקץ ולא חוד אינו מזיק דהקרום הוא קיים. זב"צ שם.
ל״א:ז׳
א
ז) [סעיף ב'] המוח עצמו שנרקב מעט ממנו או נתמעך וכו' כמו ומעיך וכתות דקרא והיינו רקבון אלא שהוא פחות מנרקב שהנרקב הוא שנעשה בשר המוח רך מאד כדם יותר קשה מעט והרמב"ם והטור זו אף זו קתני. שו"ג או' ח' זכ"ל חי"ד על סי' זה.
ל״א:ח׳
א
ח) שם. המוח עצמו שנרקב מעט וכו' ואפי' אם נחסר מעט מהמוח ע"י רקבון ומיעוך כשרה. ש"ך סק"ב. פר"ח או' ב' לה"פ או' ב' שפ"ד או' ב' ומשמע דוקא בנרקב ונחסר מעט הוא דכשרה. מיהו הפר"ת או' ב' כתב דבהיכא שנרקב יותר מחציו נראה דאסור ואם מרווח נמי טריפה יעו"ש משמע דאינו נאסר כ"א ברובו. וכ"כ הפליתי או' ג' דאינו נטרף אלא א"כ נחסר רובו יעו"ש. אבל הרב שע"ה או' ב' כתב כדברי הש"ך דדוקא בנחסר מעט הוא דכשרה יעו"ש וכ"כ הזב"ת או' ה' חכ"א כלל ט"ו או' ח' וכ"כ הרב זב"צ או' ז' דאנן מנהגינו כס' מרן ז"ל וכהוראת הש"ך והפר"ח דדוקא חסר מעט כשרה אבל הרבה אסור.
ל״א:ט׳
א
ט) שם. ואם נשפך כמים או כדונג טרפה. והיינו בענין שבחוט השדרה כיוצא בו אם מעמידין אותו לא היה עומד כדלקמן סי' ל"ב סעי' ג' כ"כ הטור. וכ"כ רש"ל פא"ט סי' י"ד. ש"ך סק"ג. לה"פ או' ג' בל"י או' ג'.
ל״א:י׳
א
י) שם. ואם נשפך כמים או כדונג טרפה. ואפי' במקצת ממנו טרפה. רש"ל שם. ש"ך סק"ב. פר"ח שם. פר"ת שם. לה"פ או' ב' זב"ת או' ו' חכ"א שם. זב"צ או' ח'.
ל״א:י״א
א
יא) והא דאם נשפך כמים או כדונג טרפה כל זה אם הוא במוח הסמוך לקרום אבל אם נתמסמס באמצע באופן שהמוח מקיפו סביב כשרה. רש"ל שם. כנה"ג בהגב"י או' ט"ו. פר"ח שם. תב"ש או' ב' בי"צ או' ב' עיני הכהן סי' ג' או' ה' וכתב ודלא כהפר"ת או' ד' וכ"כ זב"צ או' ט' דלא כהפר"ת שאסר.
ל״א:י״ב
א
יב) שם. ואם נמצאו מים בתוך הקרום ונחסר מהמוח וכו' והחסרון ניכר אם היה חלל וגומא במוח שהיה בו המים או אם המוח נראה לעין שהוא קטן הכמות הרבה. שו"ת בית יהודה ח"א דף קי"ד ע"ב. מחב"ר או' ו' זב"צ או' יו"ד. ואפי' אם היה החסרון ניכר כנז' אם לא היו מגולין כשירה. עיני הכהן שם או' ח' ור"ל שלא היו מגולין כלל אפי' לקרום כשרה וכמ"ש בש"ע.
ל״א:י״ג
א
יג) שם. ואם נמצאו מים בתוך הקרום ונחסר מהמוח וכו' אבל אם המוח שלם בכל צדדיו ואחר שחתכו הראש והוציאו המוח נמצא בגלגולת מים קצת אין בזה איסור. ט"ז סק"ב. כנה"ג בהגב"י או' כ"א. פר"ת או' ג' שו"ג במחו' או' א' שו"ת אהל יוסף חי"ד סי' ח' וכתב ודלא כפר"ח. בית יהודה שם וגם כתב דלא כפר"ח. מחב"ר או' ז' ומיהו בפי' דברי הט"ז הנז' נחלקו אחרונים דהפר"ח או' ג' הבין דבריו דאם אין המוח חסר ונמצאו מים בין אם נמצאו בין קרום התחתון למוח בין אם נמצאו בין קרום התחתון לגלגולת כשרה ובשלפוחית טרפה. והתב"ש או' ג' דחה דבריו וכתב לפרש דברי הט"ז דאם נמצאו מים בין קרום למוח טרפה דאף דאנו רואין דהמוח הוא שלם מכל צדדיו מ"מ כיון דהמים בין מוח לקרום אין לדון בו דין מוח שלם שהרי במקום המים ליכא מוח דדרך המוח למלאות כל הקרום ועכשיו שיש מים בין מוח לקרום על כרחך חסר הוא אבל אם המים הם בין הקרום לגלגולת דוקא כשר כיון דהמוח שלם ובשלחופית אפי' כה"ג טרפה. והב"ד המש"ז או' ב' ומסיק כפי' התב"ש. וכ"כ זב"צ או' י"א דבעיר בגדאד יע"א נוהגין כהט"ז וכפי' התב"ש והוא דאם נמצאו מים או שלפוחית בתוך המוח והמוח חסר והוא מקיף המים או השלפוחית מכל צדדיו כשר ואם אינו מקיף טרפה כיון דנחסר מן המוח אבל אם המוח שלם מכל צדדיו ולא נחסר כלל אם המים נמצאו בין הקרום והגלגולת כשרה ובשלפוחית אף אם היא בין הקרום לגלגולת טרפה עכ"ד.
ל״א:י״ד
א
יד) שם. ואם נמצאו מים בתוך הקרום וכו' אפי' הם מים זכים. או"ה כלל נ"ד דין ח' עיני הכהן סי' ג' או' י"ב. זב"צ או' י"ב.
ל״א:ט״ו
א
טו) שם הגה. וכן אם השלפוחית מונחת בין הקרום וכו' וכ"ש אם נמצא מים בין הקרום לגלגולת דטרפה. ש"ך סק"ד. וה"ד אם נחסר המוח אבל אם לא נחסר כשרה וכמ"ש לעיל או' י"ג יעו"ש.
ל״א:ט״ז
א
טז) שם בהגה. היה ספק אם היה מכוסה וכו' ולא אמרינן נשחטה הותרה כמ"ש לקמן סי' ן' סעי' א' בהגה יעו"ש. ביאור הגר"א או' ו'.
ל״א:י״ז
א
טוב) שם בהגה. ע"כ יש ליזהר כשפותחין את הראש שיפתחהו בדרך שיוכל לראות וכו' וע"כ צריך ליזהר שלא לתלות להקל בנדנוד ספק משהו מגולה לקרום רק שיהיה נכסה הכל והכסוי יהיה שלם ומראהו ככל שאר מוח בלי שינוי. תב"ש או' ה' מק"מ או' ח' זב"צ או' י"ג.
ל״א:י״ח
א
חי) מעשה היה דבראש כבש א' היה שלפוחית מים והמוח היה מקיפו מכל צדדיו ובצד מן הצדדים מהמוח הנז' היה מראיתו משונה משאר המוח קרוב למראה כרכום והטריפו משום דסתם דברי הפו' שכתבו והמוח מקיפו מכל צד היינו מראה מוח ממש ולא כשינוי זה דזה חשוב כמוח נרקב וקרוב להבלות ולא מהני כסויו וכ"מ מלשון התב"ש הנז' זב"צ או' י"ד.
ל״א:י״ט
א
יט) והא דאמרינן דאם יש בו שינוי מראה אסור ה"ד בנידון זה שיש בו רעותא שהיה בו מים או שלפוחית אבל בסתם מוח דעלמא דאין בו ריעותא הגם דיש בו שינוי מראה ולא דמי לשאר בשר המוח מותר דהמוח לא נפסל בשינוי מראה אלא דוקא במסמוס. דע"ק או' א' זב"צ או' ט"ו.
ל״א:כ׳
א
ך) שם בהגה. ומ"מ א"צ לבדוק אחר זה דסמכינן ארובא ויכול להשליך הראש וכו' ומיהו היכא דיודע דבהמה זו יש לה ריעותא במוח כגון שראו שהיא מסבבת את ראשה שזה רגילות הוא בבהמה כשיש לה מים במוח אם השליך הראש או מכרו לנכרי הבהמה אסורה באכילה דכיון דאיכא ריעותא אסורה עד שתיבדק. ב"ח. ט"ז סק"ג. כנה"ג בהגב"י או' י"ט. פר"ח או' ו' לה"פ או' ח' בל"י או' ז' כריתי או' ו' תב"ש או' ה' מש"ז או' ג' ובשפ"ד או' ה' זב"ת או' י"ד. חכ"א כלל ט"ו או' יו"ד. בי"צ או' ד' קומץ או' ד' עיני הכהן שם או' יו"ד. תו"ז סי' ס"ט או' י"ג. ואף בהפ"מ אין להתיר. מח"ז שם. בי"צ בתה"ב או' ט' קומץ שם. זב"צ או' ט"ז. ועיין לעיל סי' ל' או' ל"ה.
ל״א:כ״א
א
כא) אם כבר פתח הראש אסור להעלים עיניו מלאותר אם יש שם מים. בית יעקב סי' פ"ד. לה"פ שם. בל"י שם. זב"צ או' י"ח.
ל״א:כ״ב
א
כב) ראש של עוף אין אנו בקיאין בבדיקתן. בית יעקב שם. לה"פ שם. בל"י שם. וע"כ אם נמצא בהם מים בראשן או שלפוחית אסורין. זב"צ או' כ"ב. ונראה דה"ד בעוף קטן אבל בעוף גדול שהמוח שלו גדול ויוכל לראות אם המוח מקיף מכל צדדיו וליכא רעותא בקרום יש להכשיר ע"י בדיקה.
ל״א:כ״ג
א
כג) שם בהגה. ויכול להשליך הראש או למכרו לעכו"ם בלא פתיחה. מדקדוק לשון מור"ם ז"ל משמע דוקא בכה"ג דלא אתי לידי תקלה שיתגלה הדבר שהיה בו מים אבל למוכרה לישראל דכשפותחה אפשר שימצא בה מים באופן המטריף ואפשר לבוא לידי תקלה דכבר נמכר הבשר ונתבשל וגם אפשר דנתערב הבשר לא התירו ולכן אם בא למכרו לישראל צריך לבודקו תחלה קודם מכירת הבשר. תו"ז שם או' י"ב. זב"צ או' י"ז.
ל״א:כ״ד
א
כד) והא דאמרינן דיכול להשליך הראש א"צ להשליך כל הראש אלא יכול להפשיט הראש וליקח ממנו הלשון והלחיים ושאר בשר הראש ולא ישאיר ממנו רק הגלגולת שהקרום והמוח בתוכה ויניחנה סתומה וישליך אותה. זב"צ או' י"ט.
ל״א:כ״ה
א
כה) כתב ביה"ל דבחודש תמוז נוהגין שלא לפתוח שום ראש מהדקות כגון גדיים וטלאים משום דשכיחי בהם מים וסמכינן ארובא אבל בשאר ימות השנה פותחין לראות ולא סמכינן ארובא. והתב"ש או' ה' כתב שלא ראה נוהגין כן ואיפכא מסתברא דהרוצה להחמיר יחמיר בחודש תמוז דכיון דשכיח הו"ל כסרכות הריאה דבעי בדיקה אבל בשאר ימות השנה הו"ל ככל י"ח טריפות דא"צ לבדוק אחריהם כ"א בדאיכא ריעותא. וכ"כ הבל"י או' ז' ומ"מ המנהג שאף בחודש תמוז מוכרין הראש שלם לעכו"ם ואין רואין אם יש מים בראש. מש"ז או' ג' וכ"כ זב"צ או' ך' דבעירם מחודש אדר עד השבועות ימצא זה המים במוח ואפ"ה מן הסתם אין חוששין לזה ומוכרין הראש לגוי בלא פתיחה דסומכין ארובא כמ"ש המש"ז דכן עיקר.
ל״א:כ״ו
א
כו) ומיהו כל מקום דאיכא ריעותא בעי בדיקה. מש"ז שם. וכ"כ לעיל סי' ל' או' ל"ה יעו"ש.
ל״א:כ״ז
א
כז) מעשה שהיה בתרנגול א' שהיה דרכו להיות סובב והולך בעיגול במרוצה כמה פעמים והיה חושש שמא הוא החולי שקורין שווינדי"ל. הנה בגוף הדין היה נראה דאין לחוש בזה כלל למים בראש דבלשון אחרונים הכל מבואר הסי' שמנענעת בראשה אבל לא ההיקף ולפ"ז היה נראה אם לא היה התרנגול מנענע בראשו אף שהקיף אין זה ראיה לשווינדי"ל ואין לנו להוסיף על הטרפיות וראוי לילך בתר רובא ובפרט אף אם היה שווינדי"ל נמי אין הטרפות ברור ומ"מ זה התרנגול הוי ספק טריפה. טוב טעם תשו' ה' ובעירנו מעשים בכל יום מטריפין לזה התרנגול וכן ימצא לפעמים בעירנו בתרנגולים שראשה וצוארה תעקום אותו לצד אחר ואם יבא אדם והחזיר את ראשה ביושר אינה יכולה אלא תחזור ותעקום את ראשה וגם אינה יכולה להלוך הילוך יפה וקורין אותה בערב"י מסקורא וזה יש לנו קבלה מן הראשונים שאוסרין אותה. זב"צ או' כ"ג.
ל״א:כ״ח
א
כח) וקבלתי מחכם א' שקיבל מפי חכמים שכאשר נמצא מים בראש כבש א' דמיטרפה ביה ולא נודע מאיזה כבש הוא אז יש לבדוק בחוט השדרה של הכבשים דכל כבש שנמצא בו מים במוח שבראש כך יהיו מים בחוט הנמשך מן המוח לשדרה ותולין שהראש הוא מאותו כבש להתיר האחרות. ב"ח ססי' ק"א. והט"ז שם ס"ק ט"ו כתב דאין לסמוך על זה יעו"ש. אמנם הרב מטה יוסף ח"ב יו"ד סי' הששי כתב שהרה"ג אברהם ן' חנניה זלה"ה העיד שרבני שלוניק"י עבוד עובדא ע"פ הוראה זו וכן נמצא בקו' ישן כ"י יעו"ש. וגם הזב"ח או' י"ג כתב שהרב גו"א וז"ש פסקו לקבלה זו בספריהם יעו"ש. ודברי מטה יוסף הנז' הביאם המחב"ר או' א' וכתב וע"כ המקל לא הפסיד יעו"ש וכ"כ עיני הכהן סי' ג' או' ז' והחכ"א כלל ט"ו או' י"א כתב דאם הוא הפ"מ והוא גברא שמכיר בעצמו שלא יטעה בדמיונות אז יש לבדוק בחוט השדרה וכו'.
ל״א:כ״ט
א
כט) נמצאו מים במוח הוא פלוגתא דרבוותא ואם הביאו הראש אחר שפתחו קרום של מוח אם הוא ספק אם המוח מקיף המים או לא יש להקל וכ"ש אם הוא ממון ישראל. הרדב"ז בתשו' ח"ה סי' שני אלפים רס"ה וזכרו מהריק"ש בהגהו' והסכים עמו בתשו' ס' אהלי יעקב סי' קי"ח וכיוצא בזה כתב מטה יוסף ח"ב יו"ד סי' הששי בשם הריב"ן אבל הפר"ח או' ג' דחה דברי הרדב"ז ומהריק"ש שאין הכרע בדברי הרי"ף והרמב"ם דבעינן שישפך כל המוח כמים יעו"ש וראוי לחוש שלא לעשות ספק מסברא זו שייחס הרדב"ז להרי"ף והרמב"ם. מחב"ר או' ה' עיני הכהן שם או' יו"ד. זב"צ או' כ"ה.
ל״א:ל׳
א
ל) מעשה בקצב ששחט בהמה א' ואחר שנבדקה כראוי והתחיל הקצב למכור הבשר נמצא במוח הבהמה טינר א' מבשר נרקב ולא נודע אם המוח היה מקיף את הטינר וכשרה או היה סמוך לקרום התחתון וטרפה כי המוח נחתך לחתיכות והטרפנו אותה בהמה מההיא דכתב הרב בהגה היה ספק אם היה מכוסה במוח או לא טרפה. אהל יוסף יו"ד סי' ל"א. מיהו הרב זב"צ או' כ"ו כתב דלמעשה צ"ע משום דהטינר בשום מקום לא חשיב ריעותא לא בריאה ולא בכבד ולא בשום מקום ומ"מ כתב אם הטינר הזה יש עוקץ חד בראשו יש להטריף עכ"ל אבל הנראה דזה דמי למ"ש בהגה סי' ל"ז סעי' ג' דבועה נגד טינרי טרפה דהטינרי קשה ומנקבת הבועה שכנגדה עכ"ד. והכא נמי אם לא יש מוח מקיף הטינר הרי הוא סמוך לעור התחתון של מוח שהוא רך מאד יותר מעור הבועה ומנקבו אפי' אין בו עוקץ כנז' וע"כ נראה דיפה כתב אהל יוסף להטריף כדברי מור"ם הנז'.
ל״א:ל״א
א
לא) [סעיף ג'] אם נמצא תולעת בקרום המוח וכו' כשרה ויש מי שאומר שאין אנו בקיאין בבדיקה וטרפה. הגה. והכי נהוג. וכל שנמצא תוך הקדירה אעפ"י שהמוח שלם ויפה וגם הקרומים שלמים ואין בהם לא רושם ולא קורט דם עכ"ז נהגו להטריף. שו"ג או' כ"א. זכ"ל חי"ד על סי' זה. זב"צ או' כ"ח. ודלא כרש"ל שדעתו להקל אם שני הקרומים שלמים בלא רושם. תב"ש או' ז' בי"צ בתה"ב או' יו"ד. עשרון או' ט' ואפי' בהפ"מ אין להכשיר. בל"י או' ח' בי"צ בתה"ב שם. מק"מ או' ט"ו.
ל״א:ל״ב
א
לב) ואם לא נמצא רושם לא בעליון ולא בתחתון והתולעים מונחים בין קרום עליון לגלגולת יש להכשיר בהפ"מ. חכ"א כלל ט"ו או' י"ב. זב"צ או' ל'. מיהו ממ"ש באו' הקודם משמע דגם בכה"ג והפ"מ אין להכשיר וכ"כ מק"מ שם.
ל״א:ל״ג
א
לג) ואם יש ריעותא במוח גופיה מעיד שתולע נקבה הקרום מפולש וטרפה ונ"מ לדידן דהוי ודאי טרפה. מק"מ או' י"ב. זב"צ או' כ"ט.
ל״א:ל״ד
א
לד) שם. אבל אם נמצא חוץ לקדירה כגון בחוטם כשרה וכו' הדבר ברור דלא התיר אלא דוקא בלא נמצא קורט דם ולא רושם במוח אבל בנמצא בקרום של מוח רושם או ריעותא הא ודאי תלינן דניקב הקרום ויצא. כנה"ג בהגב"י או' כ"ז. פר"ח או' ט' בל"י או' ט' שפ"ד או' ח' זב"ת או' י"ט. חכ"א שם. עיני הכהן שם או' ט"ו זב"צ או' ל"א.
ל״א:ל״ה
א
לה) שם. דתלינן שלא הגיע למוח מעולם. ואע"ג דפי התולעת לגבי חוץ ונראים הדברים שהיה על המוח כבר אפ"ה מותרת מטעם ס"ס דשמא נתהפך ולא הגיע שם מעולם ואת"ל הגיע שמא לא ניקב הקרום. ב"י בשם תה"ד סי' קס"ו. ומ"מ בדיקה בעי שיבדקו קרום של מוח ולא נמצא בו שום ריעותא ואע"ג דכתב הש"ע כאן ברישא שאין אנו בקיאין היינו בקדירה עצמה שלא להתיר משום בדיקה לחוד משא"כ כאן שיש עוד חדא לטיבותא שנמצא חוץ לקדירה שפיר סמכינן אבדיקה בזה. ט"ז סק"ד. לה"פ או' יו"ד. בל"י שם. פר"ת או. יו"ד וכתב דלא כפר"ח שכתב דלא בעי בדיקה. תב"ש או' ז' מש"ז או' ד' בי"צ או' ה' קומץ או' ה' זב"צ או' ל"ב.
ל״א:ל״ו
א
לו) וכל זה אם הוא לפנינו בעי בדיקה אבל אם נאבד קודם הבדיקה וא"א לבדוק יש להכשיר. מש"ז שם. שה"מ או' ט' זכ"ל שם. בי"צ בתה"ב או' י"א. קומץ שם. תו"ז סי' ס"ט או' כ"ג. זב"צ או' ל"ג.
ל״א:ל״ז
א
לז) וה"ה אם נמצא תולע תוך המוח יש להטריף אפי' לא נמצא ריעותא בקרומים ודוקא שאין המוח מקיף התולע מכל צד אבל כשנראה שמקיף מכל צד שפיר יש להקל בהפ"מ. תב"ש סוף הסי' מיהו המש"ז או' ד' כתב לפקפק בדברי התב"ש הנז' וסיים לדינא צ"ע. וכ"כ בס' מזמור !לדוד בסי' זה אע"ג שהתולע מבפנים בתוך המוח והמוח מקיפו מכל צדדיו טריפה ואף בנתמסמס קצתו שרי ע"י הקפת המוח הכא שאני דהתולע בודאי גרע טפי דחיישינן שהולך ומנקר וסופו שדי ליה תיכלא בכוליה וכיון שכן אין ללמוד בו היתר ממים או מנתמסמס עכ"ל. זב"ש או' י"ג. זב"צ או' ל"ה.
ל״א:ל״ח
א
לח) ואין חילוק בדין זה שנמצא תולע במוח או בחוטם בין בהמה לעוף. או"ה כלל נ"ד או' ט' ב"ח סוף הסי' כנה"ג בהגב"י או' כ"ט. מק"מ או' י"ד. זב"צ או' ל"ד.
ל״א:ל״ט
א
טל) תולע שנמצא בגלגולת כבש מבושל וראינו שהתולע נקב הקרומים אין ספק שאסור. זב"ש או' יו"ד. זב"צ או' ל"ו.
ל״א:מ׳
א
מ) לפעמים כשחותכים הקרניים נמצא בשורשם תולעים נ"ל דיש להכשיר ג"כ בבדיקה דהיינו לבדוק העצם אם אין נקוב במקום התולע וגם אם אין שם תולעים בקדירה סמוך לקרום אבל אם נמצא עצם שבקדירה נקוב יש להטריף כי אינו דומה אם נמצא התולע בחוטם דכשרה בבדיקה דהתם הוא רחוק מן המוח משא"כ הכא כיון דנקוב העצם וקרום המוח הוא סמוך לעצם ליכא למימר הכי דאין אנחנו בקיאין בבדיקת קרום של מוח. בי"צ בעמ"ז או' י"א. זב"צ או' ל"ז. ועיין לעיל סי' ל' או' ל"ה.
ל״א:מ״א
א
מא) אם מצאו תולעת ע"ג קדירה מבחוץ כשרה מטעם ספק ספיקא. שו"ג או' כ"ב. מחב"ר או' י"א. זכ"ל שם. עיני הכהן שם או' ט"ז. תו"ז שם או' כ"ה. זב"צ או' ל"ח.
ל״א:מ״ב
א
מב) ראש כבש שנתבשל ונמצא במרק תולעת וידוע שיצא דרך נחיריו כשרה. תורת חסד סי' י"ג. שו"ג מחו' או' ה' מחב"ר או' י"ב. זכ"ל שם. עיני הכהן שם או' י"ז. תו"ז שם או' כ"ו. זב"צ או' מ'.
ל״א:מ״ג
א
מג) ראש עז מבושלת ותחת העין תולעת אחת כשרה. שו"ג שם. מחב"ר או' י"ג. זכ"ל שם. עיני הכהן שם או' י"ח. תו"ז שם או' כ"ד. זב"צ או' ט"ל.
ל״א:מ״ד
א
מד) [סעיף ד'] עצם שהמוח מונח בתוכו וכו' והפולין בכלל נידון כמוח וכו' ואמרינן בגמ' (חולין מ"ה ע"ב) שגם בעוף יש שני פולין הללו. ב"י. כנה"ג בהגב"י או' ל' פר"ח או' י"א. לה"פ או' י"ב. בל"י או' י"א. שו"ג או' כ"ד. עיני הכהן שם או' י"ט. תו"ז שם או' כ"ז. ור"ל דדין העוף כדין הבהמה לענין זה. וכ"כ לעיל או' ל"ח. וכ"כ עיני הכהן שם. תו"ז שם.
ל״א:מ״ה
א
מה) שם. והפולין בכלל נידון כמוח וכו' פי' מוח כנגד הפולין. רש"י חולין שם. ש"ך סק"ט. פר"ח או' יו"ד. לה"פ או' י"א. בל"י או' יו"ד. שפ"ד או' ט' זב"ת או' כ"ב. בי"צ או' ו'.
ל״א:מ״ו
א
מו) שם. ונקיבתו במשהו. כלומר נקיבת קרומו במשהו. ש"ך סק"י. פר"ח או' י"א. לה"פ או' י"ב. בל"י או' י"א. שפ"ד או' יו"ד. שה"מ או' יו"ד. שו"ג או' כ"ד. זב"ת או' כ"ד. בי"צ שם. חכ"א כלל ט"ו או' י"ג. עיני הכהן סי' ג' או' י"ט. זב"צ או' כ"ב.
ל״א:מ״ז
א
מז) שם. ומשם ואילך נידון כחוט השדרה. ונקיבת קרומו ברובו כדלקמן בסימן שאח"ז. ש"ך ס"ק י"א. פר"ח או' י"ב. לה"פ או' י"ג. בל"י או' י"ב. שפ"ד או' י"א. שו"ג שם. זב"ת או' כ"ה. חכ"א שם. עיני הכהן שם.
ל״א:מ״ח
א
מח) מעשה היה שהיה שלפוחית א' של מים בתוך הפולין עצמן ועוד היה יוצא קצת מן השלפוחית חוץ מן הפולין בתוך חוט השדרה אבל רובה היתה בתוך הפולין והיה המוח של הפולין מקיפה מכל צד אבל הקצת מן השלפוחית שהיה יוצא לחוט השדרה היה מגולה ואסרו מספק יען שזה נקראת אין מוח מקיפה מכל צד משום אותו קצת של השלפוחית שהוא יוצא לחוט השדרה היה מגולה. זב"צ או' מ"ג.
כרתי על שולחן ערוך יורה דעה
ל״א
א
נקב מפולש והרבה מחברים דס"ל דבעינן נקבו שניהם ואי בעינן זה כנגד זה עיין פלתי שעשיתי סמוכים מדברי ראב"ן ברא"ש
ב
מפולש טריפה עיין פלתי מ"ש בזה. טריפה ע' פלתי מ"ש בזה
ג
מעט הש"ך דייק מן מלת מעט דהרבה טריפה ונתן גבול שמשערין אם היה כ"כ חסר בחוט שדרה א"י לעמוד טריפה ולזה הסכים פר"ת ועיין פלתי מ"ש דזהו ליתא רק מעט הוא לאפוקי רובו ע"ש:
ד
ונחסר ממוח דעת הט"ז דכי בעינן מקיף מוח היינו כשנחסר' ממוח אבל אם לא נחס' א"צ להקפת מוח וכן בנתמססמס אם המוח מקיף כשרה והפר"ח חולק ועיין פלתי שהסכמתי עם ט"ז ודבריו דברי טעם
ה
וכן אם נמצאו וכ"כ מים בין קרום לגלגלת טריפה ש"ך
ו
ע"כ יש להזהר וכו' דאם יפתחו ויזובו מים ולא ידעו אם היה מקיף מוח או לא ספיקא אסורא ועיי' לקמן סי' נו"ן ויכול להשליך הראש אם לא בהמה שיש לה שוינדל הוי שכיחי מים יותר מבדיקת ריאה וצריך בדיקה:
ז
והכי עיין פלתי דלכך צריך למנהג די"ל דלא נקב שום קרום רק דרך חוטמו נכנס כמו טיטוס ועין פלתי דיש להחמיר ולא לסמוך על מעשה דטיטוס ע"ש.
ח
נהוג והא דלא אמרי' לאחר שחיטה פי' האריכו אחרונים ועיין פלתי דפרשתי דמיירי דנמצא בין קרום לקרום ע"ש:
פלתי על שולחן ערוך יורה דעה
ל״א
א
המוח יש לו שני קרומים וכו' ודעת הרבה גאונים דס"ל דבעינן נקבו שניהם עליון ותחתון וכתב או"ה לשיטה זו אפשר דדמי לקרקבן דזה שלא כנגד זה כשרה והב"ח חולק ועיין פר"ח סק"א. #ו) ונראה דראב"ן ס"ל כאו"ה דראב"ן הוכיח דבעינן שינקבו שניהם דאל"כ מה מועיל דאמרינן בגמ' מכניסין ידו ודוחק לראות אם מבצבץ דלמא אנקב תתאי ולא עלאי וא"כ בנקיבות תתאי טריפה ומ"מ אין מבצבץ דעילאי לא אינקב מעכב וסותם ותמה הרא"ש הא החולדה הכה על ראש עוף מבחוץ ואיך יתכן שיהי' הנקב הפנימי ולא החיצון וצריך ישוב כי דבר פשוט כזה לא נעלם מעין חכמת הראב"ן אבל צ"ל דבגמ' אמרו דשיני' של חולדה עקומות. וצ"ל למאן דבדק ביד ודאי לא יחלוק במציאות שיני חולדה אם הם עקומות או לא רק סובר דחותך העצם במקום מכה של החולדה והלאה סביב והקרום מגולה ותו ל"ל דהעצם סותם דחותך העצם ובודק בקרום. וזה פשוט: אך קשה דלמא הוה מכה במקום ועובר דרך ב' קרומים זה שלא כנגד זה. וא"כ אף דמבצבץ דרך נקוב בקרום תחתון יהיה קרום העליון באותו מקום סותם דנקב עליון אינו מכוון נגד נקב התחתון. רק מה נ"מ באמת אם אינם מכוונים כשר דחד מגין בעד חבירו כמו קרקבן אך זהו כמ"ש האו"ה אם בעינן נקבו תרווייהו אבל אי נקב תחתון לחוד טריפה שפיר קשה דלמא ניקבו שלא במכווין וטריפה מחמת נקב בקרום התחתון וא"א לבצבץ כי באותו מקום קרום עליון מגין והנקבים היה משופעים ואם כי לא היה זה כנגד זה מה בכך הא בקרום תתאי לבד אי אינקוב טריפה וע"כ צ"ל דבעינן תרווייהו וא"כ כיון דהם זה שלא כנגד זה כשר כמו בקורקבן ודין או"ה מוכרח:
ב
נקב התחתון נקב מפולש טרפה. #ז) יש לדקדק הא דאמרינן בגמ' מכניס ידו לפנים ובודק אי מבצבץ הא פסקינן לקמן סי' ל"ג ישב קוץ בוושט חיישינן דלמא נקב עור החיצון ונתרפא בקרום מחמת מכה ואף כאן דיש קוץ ושן חולדה בקרום החיצון למה לא ניחוש דקרום הפנים עלה קרום מחמת מכה ונתרפא וליכא למימר דקרום פנימי הוא רך ופקע אגב דוחקי' דהא להך מ"ד דניקב קרום תחתון בלבד לא אמרינן סברא דקרום פנימי רך ופקע דאל"כ יקשה למאן דבדק ביד ג"כ דמפסיד ממון ישראל כמו דמאן דבדק במסמר דמכח דוחק יפקע התחתון ויבצבץ ובאמת לא ניקב תתאי וע"כ צ"ל דס"ל דתחתון לא רכיך וא"כ קשה כהנ"ל. וצ"ל דאף דאמרי' דתחתון לא רכיך ולא פקע היינו קרום ממש אבל זה שהיה נקוב והוא רק קרום מחמת מכה זהו ודאי פקע ורכיך ולא קשי' מידי ומזה היה אפשר להנך רבוותא ראיי' דפסקו אינקוב עילאי דקשה למה פריך הגמ' למ"ד אינקוב עילאי לחודא אף למ"ד אינקוב תתאי ג"כ קשה דלמא עלה קרום ונסתם ואי כתי' דרכיך ופקע הא עדיין לא אסיק אדעתי' הך ולכך ס"ל דבאמת הוי מצי למימר כן רק פריך אליבא דהלכתא דקיי"ל אינקוב עילאי לחוד. ולפ"ז הראב"ן והרא"ש אזלו לשיטתן דפסקו דלא חיישינן שמא הבריא ולא קשיא מידי ואין כאן ראי' ולכך פסקו דאינקוב תרווייהו ודו"ק:
ג
שנרקב מעט ממנו וכו' ברוב מחברים הביאו מלת מעט ודייקו הש"ך דווקא מעט אבל לא יותר ועדיין מתוס' ידיעה מה נקרא מעט ומה נקרא הרבה ונתן הש"ך סי' וכן פר"ח הסכים לסימן שלו שאם היה נחס' כ"כ שכנגדו בשדרה א"י לעמוד טרפה ובפחות מזה כשר וע"ש שכתב שהאריך בזה בספרו אשר לא ראינו עד היום. #א) ואני תמה דא"כ מאי פריך הגמ' מברייתא דנתמזמז כשרה מהאי גברא דנתמזמז מוחי' וס"ד דהיה טריפה דלמא התם נתרוקן הרבה ואין לומר דמלת מזמז מורה על חסרון מעט דזה אינו רק מזמז מלשון חלל כדמתרגמינן רפאים יחוללו נתמזמזו ועיקר קושי' מ"ש מסמס ומ"ש מזמז לשיטה זו ולמה מחלק בין מזמז למסמס דקתני מסמס טריפה ומזמז כשירה בממ"נ אם יכול לעמוד בשניהם כשרה ואי א"י לעמוד בשניהם טריפה ומה לנו אם מעט ואם הרבה הלא הכל תלוי ביכול לעמוד. וגם לא הבנתי בשלמא נסמוס דהוא בשומי איכות המוח וזהו גורם שא"י לעמוד בחוט השדרה א"כ יש כאן לקותא אמרינן אף במוח פסול כיון דחזינן דלקותא מעכב עמידה. אבל אם א"י לעמוד הואיל הוא מעט ונופל למיעוט המוח שבתוך החוט זה אין ערך לראש דרך משל חסר בראש רביעית וכי נימא הואיל ואלו חסר בשדרה רביעית טריפה אף בראש טריפה וכי נילף זה מזה אם יחסר משדרה חצי רביעית לא יהיה יכול לעמוד ובגלגלת כלא יחשב החסרון הוא לפי רב המוח והחזקת הגלגלת. ומעולם לא מצאנו למילף חסרון במוח מן חסרון בשדרה וכן הרמב"ם והאו"ה כתבו סתם נחסר ולא כתבו מעט ולכן ברור דאין קפידא במעט או רב רק כוונת הרמב"ם והאו"ה דלא תימ' נתרוקן רובו וזהו חסרון דפוסל מגזרת השכל דה"ל כנחסר כולו דמ"ש ולכך קאמר קצתו לאפוקי רובא דזהו ודאי מטריף בכה"ג וא"ש ודוק:
ד
ונחסר מהמוח וכו' דעת הט"ז ומהריק"ש דוקא שנחסר ממוח אבל אם המוח שלם ויש כאן מים לא מיטריף אף שנוגעים בקרום. והפר"ח השיג דמה בכך סוף כל סוף המים נוגעים בקרום ואני לא ידעתי מקום השגה דכי בעל ה"ג וראבי"ה להוסיף על הטריפות שמנו חז"ל באו כי אנה נזכר טריפות זה בגמרא מים בתוך מות ונוגעים בקרום בדברי חז"ל הלא טריפות זה ה"ל לחז"ל להזכיר. אלא ברור דעיקר טריפות נזכר בגמרא הומרך ופירש"י שנשפך כמים ובאו הגאונים הללו רק להקל ולומר כפי מסורת בידם דוקא שנוגע לקרום דאז לא הדר בריא אבל באמצע מוח היינו רבית' שלפעמים נשפך קצת כמים והדר ברי' וכן בנסמסמס שאין כ"כ כמו מים וג"כ אם אין נוגע בקרום הדר ברי' וכמ"ש הפר"ח בס"ק ב'. אבל אם לא נחסר מהמוח ולא שייך כאן נמרך המוח רק דבר חדש שנמצא מים בגלגלת אנן נבא להטריף טריפות זה חדש הוא ומנין לנו לחדש טרפות מה שלא נזכר בדברי חז"ל נשתקע הדבר ולא נאמ' להוסי' על הטריפות וזה פשוט וברור #ב) וצדקו דברי הט"ז כי בה"ג בא להקל ולא להוסיף על הטריפות:
ה
והכי כו' הקש' הש"ך בלאו הטעם דאין אנו בקיאין יש להטריף דהא ודאי ניקב עליון ויפה הקשה לפי דעת הגה"ת הרא"ש כ"כ בהגה"ת הרא"ש #ג) אבל באמת במרדכי וכן תו' גיטין משמע דלא מינקב כלל ועייל דרך חוטמו וא"כ הא גופי' דמטריפין בניקב עליון הוא משום דהוי תרי לישנא בגמרא ואזלינן לחומרא וא"כ הוי ס"ס אולי לא ניקב כלל ואת"ל ניקב דלמא לא ניקב רק עליון ואינקב עילאי כשר להך לישנא. ולכך אסור מחמת דצריך בדיקה ואין אנו בקיאין ובזה לא מועיל ס"ס כיון דאפשר למיבדק ואנן אין בקיאין תו לא שייך ס"ס ודוק: והנה באמת כל טעם המקילין דסמכו אהך עובדא דיתוש של אותו רשע והקשו הא טובא דברים הנעשים ביתוש אשר הם חוץ להקיש הטבעי היה כמשקל צפור וצפורן של נחושת וכנ"ל אבל לק"מ הי זהו הכל לרעתו של אותו רשע אשר שש י"י להרע לו הואיל והכחיש שאין דבר יוצא מידי הטבע נפרע בדברים חוץ לטבע אבל לעשות לו שינוי טבע להטי' לו כי ע"י יתוש נעשה בטבע טרפה ויהי' הנס שחיה יחיה יותר מיב"ח זהו לא אמרינן שיהיה כן לעוכר ישראל כזה ובאבוד רשעים רנה אמנם להחמיר יש לנו לשמוע דברי רי"ת דמחלק בין אדם לבהמה ואין מטיטוס ראיי' לטרפות שהמה אך לפ"ז צ"ל אף בנקב שני קרומים באדם כשר א"כ איך ס"ד בגמרא בנתמזמז מוח דטריפה הת כל ריעות' דמזמז דע"כ ירקב הקרום הא הי' גופי' כשר וצ"ע #ד) ולכן צ"ל כמ"ש התו' סוף זבחים דילפינן טריפה פסול לב"נ דכתיב אתך בדומין לך והקשו דלמא נח גופי' טריפה הוי והקש' התו' הא חי בתר המבול זמן רב ותירץ לר"ת דרגיל לחלק בין טרפות אדם דלית ליה מזלא לבהמה דאית ליה מזלא לק"מ. ופירש הפסקי תו' דטריפות אדם חי יותר מן בהמה וא"כ גם בטיטוס י"ל דנעשה ע"י יתוש טרפה ומ"מ היה חיה כמה שנים ואמת כי בזה צווחו המחברים דהא בגמרא דחולין מייתי ראיי' על חסרון דגולגולת משפחה אחת וכו' והוא טריפות אדם וזה לק"מ דהא על חסרון דגלגלת באהלות דמיירי מאדם קתני כדי שינטל מהתי וימות אלמא דאלים טריפות זו דאפי' באדם ימות תיכף וכמש"ל ולכך שאלו והא חזינן דחי' וע"ז תי' תוך יב"ח הוי. אך הא קשה מהא דקיי"ל גבי עגונה דאם בעלה טריפה מתירין אשתו לאחר יב"ח והוא מירושלמי ואמרו שנפל במים והעלו רגליו אם הוא מארכובה ולמעלה אשתו מותרת ש"מ דטריפה אינו תי' אפי' אדם. ועיין בה"ז ופר"ח. ונראה דלק"מ דודאי עיין יש"ש דפי' הא דאמרי' טריפה אינו חיה היינו רוב אינו חיים אבל מיעוט חיים וספק טריפה מכשירין דאזלינן בתר רובא אבל עם כ"ז קשה לומר כן בבהמה דא"כ מאי דוחקי' דגמרא דפרש הך דתנן ולד טריפה ר"א אומר לא יקריב וכו' בעברה ואח"כ נטרפה ולמה לא פי' בפשוט דהיה בהמה מהמיעוט שהיא טריפה אלא ש"מ דאינו שום בהמה טריפה יולדת או חי יב"ח ודוחק לחלק בין חי יב"ח ללידה רק ה"מ בבהמה אבל אדם דאית ליה מזל לפעמים המזל גורם דחי יותר מיב"ח זמן רב. רק מיעוט הוא וא"כ אזלי כל קושי' דבעגונא הולכין אחר הרוב כדקיימ"ל ורוב טריפות אפי' באדם אינו חי יותר מיב"ח אבל מנח שפיר פרי' דלמא נפיש מזלא דהאי גברא דחי ביותר והי' מהמיעוט ומ"מ הוי טריפה וכן י"ל בטיטוס דקיימא ליה שעתא כנודע והי' מהמיעוט לחיות ביותר. ובחנם הרעישו על התו' ופסקי תו' ודו"ק: גם ראיי' לפמ"ש לעיל סי' למ"ד דשמואל ס"ל טריפה חי וקשה בפרק א"ט אמרינן בספק דרוסה דאתי' לקמי' דשמואל חנקינהו ושדינהו בנהרא ופריך הגמרא לשהינהו יב"ח וקשה הא שמואל ס"ל טריפה חי ולפי הנ"ל ניחא דס"ל גבי בהמה לא חי ובאדם חי: והנה #ה) יש להבין במה שהקשה התו' על ר"ת בהא דהקשה רבנן לריב"י דאמר ניקבה המרה טריפה מאיוב דכתיב ישפוך לארץ מרירתי ועדיין איוב קיי' ומאי קושיא הא יש חלוק בין אדם לבהמה קו' זהו לכאורה יש ליישב בקל דודאי אם הגיע החולשא עד שמגיע לכלל טריפות מה יועיל מזל אין מזל משנה מהיפוך להיפוך רק בזה הענין פועל המזל שיהי' רפואה שלו מצליחי' כי זהו מפעולת המזל כאשר נחשו הקדמונים מבלי לעשות רפואה רק בזמנים ידועים במהלך כוכבים וכדומם בלקוט עשבי רפואה ועיין רמב"ם פרק מקום שנהגו בגניזת ספר רפואה לחזקי' ולכך באדם אינו טריפה דאי בדרי לי' סמא ותי' דמזל הועיל שיצליח רפואה משא"כ בהמה דלית לה מזלא ואין מצליח רפואה ומאיוב לקמן שפיר פריך הא לא בדרי לי' סמא ובזה אדם ובהמה שוה (ועי' תו' דף מ"ג ד"ה יפלא כליותי ובשבת דף נ"ג אמרינן קמיע מועיל לאדם ולא לבהמה דאית לי' מזל) וא"כ אין טענה וקושי' להתו' על ר"ת דכתבו תו' להדיא דבאיוב לא עשו שום רפואה וצ"ע לכאורה: אולי #ו) יש ליישב דבלא"ה יש להבין רבנן דשאלו לר"י מן ישפוך לארץ מרירתי איך נעלם מהם יפלח כליותי וכו' וצ"ל זהו ידעו דנאמר בשטן רק את נפשו שמור רק סברו השמיר' היה לדבר אם בדרי סמא דחי' וא"כ לאו גברא קטילא הוא ולאו טריפה הוא רק מסוכן למות בזה שמרו השטן דכתיב נפשו שמור אבל במה שהוא טריפה וגברא קטילא בזה לא ישמרהו השטן לחיות מתים ואיוב אמר הן יקטלני ולא שכבר נקטל דטרפה גברא קטילא ואך את נפשו שמור הפי' לא יעשנו טריפה דאל"כ מה לי קטלו כולו וכו' וא"כ שפיר שאלו מן מרה אשר לפי' ר"י הי' טריפה אבל כליותי אף שהוא מסוכן מ"מ אינו טרפה וזהו ברור וא"כ שפיר הקשו לר"ת מה קושי' ממרה דלמא באדם דאית לי' מזלא מועיל רפואה וא"כ אינו בגדר טריפה ודמי לכליותי ושפיר שמרו שטן ודוק. אמנם #ז) בלא"ה אין קושי' לר"ת על איוב דאיך נימא דאית לי' מזל מסייע הא מזלו של איוב הי' לרוע לו ומן שמים נלחמו כוכבים ממסילותם דכתיב יאבד יום אולד בו וכו' והכל ברה"ק נאמר ואין בו מהגוזמא ודמיון כדרך מקוננים ודוק. ועיין לקמן סי' נ"ז והארכתי בישוב דראי' לדברי ברכת הזבח ודו"ק:
ו
נהוג הב"י תמה דלמה לא נימא לאחר שחיטה פי' והביא הש"ך תי' אחר דהואיל דיש לחוש דנקב רק קרום א' יותר חוששין מחיים משא"כ בריאה דבעינן שני קרומים והד"מ בעצמו סתר תי' זה והדרישה והש"ך תי' דריא' מרחפת תמיד יותר שכיח לאחר שחיטה דנקב: ועוד תי' דקרום מוח רך ביותר ותי' אלו בכלל הוא דיהיה ספק שקול אם קודם או לאחר שחיטה אבל עדיין קשה למה לא נוקי בהמה בחזקת כשרות ונימא השתא לאחר שחיטה ניקב ומ"ש מגבינות דמכשירין הגבינות למפרע לכ"ע אפי' לרשב"א אם אין אנו מוכרחים לומר קודם שחיטה נעשה אמרינן השתא דאתרע ואף בזו וכ"ש לרמ"א דס"ל אם אנו מסופקים אם תולע פירש אתמול קודם שחיטה או ביום המוקדם תלינן אתמול להכשיר הגבינות הנעשים למפרע ולומר היום פירש ואף כי שם ליכא חזקה רק השתא דאיתרע אבל לא חזקת כשרות דסוף כל סוף בהמה טריפה ומכ"ש פה דיש כאן חזקת השתא דאיתרע וחזקת כשרות דבהמה דאמרינן לאחר שחיטה פי' וכשרה. לכן #(ח) נראה ברור אם דנין איך בא התולע לשם דרך חוטמו או אינקב ואתא ודאי דאמרינן כאן נמצא התולע וכאן היה מקדם וכו' אך זהו דחוק וגם למה לא נימא בתוך הגלגלת גדלו ע"י עפושי ואידים סריחים שבמוח ואם מגדל שלחופית וכדומה למה לא יגדל תולע אבל העיקר דמיירי דמצינו התולע בין קרום לקרום ואין נקב ולכך אמרינן אלו לאחר שחיטה היה ניקב ורוחש היה נקב מכה אין ניכר וע"כ קודם שחיטה והבריא בקרום מחמת מכה מה שלא יתכן לאחר שחיטה אבל באמת בנמצא נקב בלי קורט דם פשיטא דאמרינן לאחר שחיטה פירש והעמי' הדבר על חזקתו ודוק:
פתחי תשובה על שולחן ערוך יורה דעה
ל״א
א
נקב מפולש טריפה. עי' בתשובת בית אפרים חי"ד סי' ו' שנשאל היות במקום אחד נתחדש ענין ששוחט אחד פתח גולגולת של בהמה גסה והוציא המוח מתוכה וראה בתוך הגולגולת יוצא מן עצם הגלגולת פנימה עצם חד וארוך כאורך שעורה בולט לצד המוח ונמצא זה בב' צדדי הגלגולת ועפ"י הרוב הוא סמוך נגד מקום הקרנים שבחוץ ועוקצו חד ובידוע שדוחק בקרום המוח לפנים וגם במוח עצמו וכאשר הובא לפני המורה קלף קרום עליון של המוח מן עצם הגלגולת ונמצא נקוב והטריף והן אח"כ ברבות בהמות הנשחטות נמצא הענין הלזה מצוי הרבה. והנה יש בזה שלש ספיקות. אחד אם יש להצריך בדיקה לכתחלה לפתוח הגלגולת ולבדוק אח"ז כיון שהוא מיעוט המצוי. ב' אם נמצא עוקצין כאלה בעצם הגלגולת אם די כשנבדוק קרום המוח שיהיה שלם או נאמר שא"א בקיאין בבדיקה ג' אם ת"ל שמועיל בדיקה מה דינו אם נאבד או נקרע הקרום קודם שנבדק. והשיב לענין הספק הראשון נראה שא"צ בדיקה לכתחלה אף דהוי מיעוט המצוי מ"מ הרי אינו מצוי שיהיה נקב בקרום שיהיה טרפה רק מצוי הוא שנמצא הריעותא ולא דמי לסירכות הריאה דמצוי הוא שיהיה טריפה. עוד צירף טעמים לזה וסיים דאין להחמיר בזה כלל אם לא היכא שאין הפסד בדבר כלל שהטריפות יכול למכור בריוח כמו הכשירות. ולענין אם אירע שבדקו ונמצא ריעותא זו אין להחמיר בזה לומר שאין אנו בקיאין בבדיקה כיון שהוא מקום ידוע מכוון כלפי העוקצים ואפי' אם לא יוכל לכוין המקום ג"כ אין להחמיר ודי בבדיקה בראיית העין בעיון יפה וקליפת קרום העליון לא צריך. ואם נאבד או נקרע קרום המוח קודם בדיקה יש להטריף. ע"ש שהאריך מאד בזה [ועיין בתשובת משכנות יעקב סי' ט"ו מה שהתווכח עם הגאון בית אפרים ז"ל בענין זה]:
ב
הפסד מרובה. עיין בתשובת הר הכרמל חלק יו"ד סי' ט"ו במה שמבואר בכמה דוכתי להקל בהפ"מ כמה נקרא הפ"מ. והביא דבתשובת נחלת שבעה סימן נ"ה נותן כלל בזה דהפסד יותר משתות בקרן מקרי הפ"מ [הובא גם בבה"ט סי' צ"ה סק"ד בשינוי קצת ע"ש]. והוא ז"ל חולק עליו דא"כ למשל אם הדבר שוה שש זהובים ויהיה הפסד יותר מזהב נתיר מטעם דיש לבעלים הפ"מ ובאם יהיה הדבר שוה ששה מאות זהובים וההפסד יהיה צ"ט זהובים נאסור ונאמר דאין זה אלא הפסד מועט ויהיה מלתא דרבנן כחוכא וטלולא. וסתר גם שאר דברי הנ"ש שם. והעלה דאין לזה דבר קצוב כלל והכל לפי ראות עיני המורה ולפי העת והזמן ולפי האדם שההפסד הוא שלו אם לגביה הוא הפסד מרובה מקרי הפ"מ ע"ש. ועיין בתשובת מאור הגולה רבי עקיבא איגר סוס"י מ"ג שכתב שהוא מסופק בכמה עניינים דמקילים בהפ"מ כמו בועי דסמיכי במים זכים אם הטבח שחט ב' או ג' בהמות והיה בכולם ב' בועי דסמיכי במ"ז ובענין דחדא בהמה לא הוי הפ"מ רק ב' וג' הוי הפ"מ אם זהו מקרי הפ"מ או לא כיון דכל אחד בעצמו לא הוי הפ"מ ויש לדון בזה להקל ע"ש בסימנים ומבואר מזה דאם היו הג' בהמות של שלשה בני אדם פשוט דאפילו באו כולם בב"א לפני המורה וצריך לפסוק על כולם דטריפה לא הוי הפ"מ ואין להקל ואפשר דה"ה אפי' בהמה אחת והיא של שותפים ואינו היתה של אחד היה הפ"מ רק השתא שהיא של שותפים אין להקל כיון דלכל אחד לא הוי הפ"מ [ועיין בתשובת ח"ס חא"ח סי' ס"ה שהבאתי בפ"ת לא"ח סי' ער"ב ס"א מבואר שם שלא הותר בהפ"מ אלא לבעל הבהמה ולבני ביתו משום הפסדו אבל אחרים למה יקנו ממנו לכתחלה וקרוב ודאי שמחוייב להודיעם ואם לא הודיעם ומכר סתם אפשר הוה מום במקח וחוזר אלא דאם לא נמצא בעיר בשר אחר כשר כ"א מבהמה זו שהותר בהפ"מ הותר לכל. רק לבעלי נפש המחמירים על עצמם כו' עש"ה אולם מתשובת רע"ק הנ"ל מבואר דגם בטבח המוכר לאחרים מתירין בהפ"מ ודוחק לומר דמיירי בלא נמצא בשר אחר דא"כ פשיטא שיש להקל משום צורך הצבור אמנם הא ודאי שצריך להודיע כדברי הח"ס הנ"ל ונכון בכה"ג להוזיל מעט לעניים]:
ג
והגלגולת טריפה. עבה"ט ולכאורה נראה דהאי בגלגולת שכתב הט"ז בריש דבריו לאו דוקא הוא אלא מתיר ג"כ אפי' בנמצא תוך הקרום אם לא נחסר מהמוח וכדמשמע סוף לשונו וגם נראה דהש"ך שכתב דכ"ש אם נמצא מים כו' חולק על הט"ז דמדבריו משמע דמים חמור משלחופית והט"ז ס"ל דמים קיל ועפר"ח ותב"ש ופמ"ג מ"ש בזה ועיין בספר לבושי שרד אות י"א שביאר יפה דברי הט"ז והש"ך בזה וכתב ג"כ דהאי בגלגולת לאו דוקא הוא וביאר שם דהש"ך אינו חולק על הט"ז ומ"ש דכ"ש אם נמצא מים כו' ר"ל היכא דנחסר מהמוח ומסיק לענין דינא כך הוא בין לט"ז בין לש"ך דמים גרידא אם לא נחסר מהמוח כשר אף בנמצאו בתוך הקרום וכ"ש על הקרום דהיינו בין קרום לגלגולת ובנחסר בנמצאו תוך הקרום כשר היכא דהמוח מקיף אבל בנמצאו על הקרום טריפה אף שהמוח מקיף החסרון דמ"מ המים ודאי באו ממעט המוח שנחסר וא"כ כבר נתגלה לקרום וכ"ז במים גרידא אבל בשלחופית בין תוך הקרום בין על הקרום טריפה אפילו אם המוח שלם [וכן נ"ל להורות ע"ש]:
ד
[מכוסה או לא טריפה. עיין בתשובת קהלת יעקב סימן ג' שהאריך בענין זה ומסיק להקל בספק זה כיון שדעת הרי"ף והרמב"ם והראב"ד להקל בעיקר הך פסולא דמים בראש וס"ל דלא מיטרף אף במגולה לקרום רק בכולו או רובו א"כ כשיש עוד ספק שמא לא היה מגולה לקרום דגם בזה לדעת הרבה פוסקים יש להתיר מטעם חזקה דנשחטה הותרה נהי דלא סמכינן עלה לחוד אבל לס"ס ודאי מצרפין הך ספק דרבוותא דמורי להיתרא בכל גווני ע"כ יש להתיר בספק זה יותר מבשארי ספק טריפות דלא הוי רק חדא ספיקא עש"ה. ונראה דבמקום שיש צדדים בלא"ה להקל כגון בתערובות יש לצרף זה]:
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך יורה דעה
ל״א
א
(סימן ל"א ס"א בהג"ה) והכי נהוג אם לא במקום הפ"מ. היינו בניקב ע"י חולי שרואין שלא שלט בתחתון אבל ע"י קוץ אפי' בבהמה י"ל דטריפה אף בהפ"מ דשמא ניקב התחתון ע' בש"ך סק"ה. ובפמ"ג שם:
ב
(ש"ך סק"ג) כדלקמן סי' ל"ב. ואין אנו בקיאי' בשיעור זה ולזה כל שנתמעך משהו מהמוח חיישי' שמא הוא שיעורו. ב"ח. והיינו במגולה אותו מעט לקרום אבל במוח מקיפו מכל צד כשר ואם הוא ספק אם המוח מקיפו לכאורה יש לדון דהוי ס"ס שמא לא הגיע לשיעור מסמוס ואת"ל הגיע שמא היה מכוסה במוח ואף דהך ספק אם הגיע למסמוס היינו ספק חסרון ידיעה מכל מקום יש להקל בהפ"מ כמו דפסק הרמ"א בסי' ק"י:
ג
(ט"ז סק"ג) פשיטא שיש לאסור ואם חי אחר שנענע בראשה יב"ח י"ל דמותר בלי בדיקה. ואם אחר שחיטה נמצא שאין המוח מקיף המים אם לא שהתה יב"ח בודאי אסור החלב מן הנענוע ואילך ואם שהתה יב"ח נראה דהחלב שקודם יב"ח שרי ואח"כ צ"ע:
ד
(סעיף ג') כגון בחוטם כשירה. והיינו באין שם רושם וקורט דם. כנה"ג:
שפתי כהן על שולחן ערוך יורה דעה
ל״א:א׳
א
אם לא במקום הפסד מרובה. ומדברי מהרש"ל פא"ט סי' י"א משמע דאף במקום הפסד מרובה יש להטריף וכן פסק הב"ח ע"ש:
ל״א:ב׳
א
המוח עצמו שנרקב מעט ממנו כו'. הוא לשון הרמב"ם והטור כתב ואם חסר מן המוח מעט כגון שנרקב כו' ובספרי הוכחתי דדעת כל הפוסקים שוה בזה דאפי' נרקב או נתמעך שנחסר מעט בענין שאם היה כיוצא בו בחוט השדרה אוחזין אותו ומניח הריקן למעלה מידו היה עומד ולא היה נכפף כשר אבל אם נחסר הרבה שאז כיוצא בו בחוט השדרה אלו היה יוצא הרבה למעלה מידו היה נכפף טריפה וכן גבי חוט השדרה נמי דינא הכי ולכן כתבו הט"ו בסימן ל"ב ס"ד דנחסר קצת מהמוח ונתרוקן כשר לאפוקי אם נחסר הרבה שאז טריפה כיון שאם היה מעמידו בידו היה הריקן שחוץ לידו שוחה אבל כשנתמסמס כדונג לא חילקו לא כאן ולא בסימן ל"ב בין מעט להרבה לפי שדרכו להתמסמס הרבה ואין חילוק אלא בין נימוס היטב או לאו שכשנימוס היטב כדונג אז הוא שוחה וטרפה ואם לאו כשר וכן הוא דעת ר' ירוחם שכתב נתמזמז כלומר נתרוקן ולא כ"כ כמו נתמסמס כשרה עכ"ל וע"כ ר"ל שדרך להתמסמס הרבה ואם נתרוקן הרבה ג"כ לא היה יכול לעמוד והיה טרפה לכך אינו כשר אלא כשנתרוקן מעט ולא כ"כ כמו נתמסמס וזה דעת רש"י שפי' על הא דקאמר בש"ס נתמסמס טרפה מפני שאינו יכול לעמוד דהיינו שנתמסמס אבל לא כ"כ שיהא נשפך כקיתון של מים אלא כשאוחזין אותו ומניח קצתו למעלה מיד הוא נכפף ונופל ועל נתמזמז כשר פי' נתרוקן מהמוח קצתו מאליו וכן דעת הרשב"א בת"ה הארוך (דף ל"ט ע"א) ומעתה מ"ש הרמב"ם והמחבר שנרקב או נתמעך כו' היינו ע"י חסרון דמסתמא נחסר קצת כשנרקב או נתמעך וכמ"ש המחבר בסי' ל"ב בהדיא וכן משמע ממ"ש והקרום קיים כו' משמע כל שהקרום קיים אפי' נחסר המוח עצמו ע"י רקיבה כשר וכל זה ברור בעיני דלא כהב"ח שהאריך והרבה מחלוקת בין הפוסקים וחשב לשפוך סוללה על הט"ו ולפעד"נ כמ"ש דהשתא כל הפוסקים בחדא מחתא מחתינהו ואין כאן מחלוקת ודו"ק:
ל״א:ג׳
א
ואם נשפך כמים או כדונג טרפה. פי' בענין שבחוט השדרה כיוצא בו אם מעמידין אותו לא היה עומד כדלקמן סי' ל"ב כ"כ הטור ומהרש"ל שם סי' י"ד:
ל״א:ד׳
א
וכן אם השלחופית כו'. וכ"ש אם נמצא מים בין הקרום להגלגולת דטרפה:
ל״א:ה׳
א
ע"כ יש ליזהר כו'. כלומר דאם פתחו הראש קודם שידעו הריעותא באקראי עד שנפל ספק אם המוח מקיף המים או השלחופית טרפה וכ"כ האו"ה בהדיא ועמ"ש בסי' נ' ס"ק ג':
ל״א:ו׳
א
ומ"מ א"צ לבדוק אח"ז כו'. עמ"ש ב"ח כאן ובס"ס ק"א:
ל״א:ז׳
א
וטרפה. דחיישינן שמא קודם שחיטה פריש וניקב קרום התחתון ול"ד לתולעת שנמצא על הריאה לקמן סימן ל"ו ס"ה דכשר משום דלאחר שחיטה פריש דשאני התם כיון דלא מיטרפא אלא בניקבו שני הקרומים אך לקמן סי' מ"ח משמע דאין לחלק בזה כ"כ בד"מ ובדרישה תירץ דשאני התם דהטעם כמ"ש שם דבעוד שהבהמה חיה א"א לתולעת לנקוב מתוך טרדות הריאה שמרחפת תמיד בלי הפסק וכן בקורקבן ס"ס מ"ט נמי כיון שקרומיו קשים ועבים לא חיישי' שמחיים ניקבו) משא"כ במוח עכ"ד ועיין בסי' ל"ו ס"ק י"ז:
ל״א:ח׳
א
והכי נהוג כו'. משמע דלא מטריף אלא מטעם שא"א בקיאין בבדיקה ובהג"א שהוא מקור דין זה כתב דאינו כשר אלא למ"ד קרום העליון שניקב כשר (והוא דעת המחבר וסייעתו) אבל למ"ד קרמא עילאה טרפה ה"נ כיון שנמצא התולעת בקרום המוח העליון טרפה והוא פשוט וא"כ הר"ב שפסק לעיל דבניקב העליון לבד טרפה א"כ ה"נ אפי' הוה בקיאינן בבדיקה היה טרפה אלא דאשמועינן דמטעם דא"א בקיאין ויש לחוש שמא ניקב קרום התחתון אסור אף בהפסד מרובה א"נ דמטעם שא"א בקיאין אף אם אין רושם כלל לא בקרום התחתון ולא בעליון טרפה כמ"ש בת"ה בהדיא ומביאו ד"מ מיהו דעת מהרש"ל שם סי' י"א להתיר אם לא נמצא רושם לא בעליון ולא בתחתון:
ל״א:ט׳
א
והפולין בכלל. פי' רש"י מוח שכנגד הפולין:
ל״א:י׳
א
ונקיבתו במשהו. כלומר נקיבת קרומו במשהו:
ל״א:י״א
א
נידון כחוט השדרה. ונקיבת קרומו ברובו כדלקמן בסימן שאח"ז:
טורי זהב על שולחן ערוך יורה דעה
ל״א
א
אם לא במקום הפסד מרובה. רש"ל ומו"ח ז"ל אוסרים אפי' במקום הפסד מרובה דספק דאורייתא הוא ובפרט שבה"ג מן האוסרים:
ב
ונחסר מהמוח כו'. אבל אם המוח שלם בכל צדדיו ואחר שחתכו הראש והוציאו המוח נמצא בגלגולת מים קצת אין בזה איסור דעיקר האיסור במים הוא משום דאמרינן שהמוח נתמסמס ונעשה מים אבל כאן אנו רואין שהמוח שלם אין כאן איסור והמים באו ממקום אחר אבל במים שתוך השלחופית שהיא מונחת בין מוח לקרום או בין קרום לגלגולת אפי' אם המוח שלם טריפה דאנו רואים שמן המוח באו כנ"ל:
ג
להשליך הראש כו'. פשוט דהיינו במקום שאין ריעותא לפנינו אבל אם יש ריעותא דהיינו שהבהמה בחייה היתה מנענעה בראשה שקורין בל"א שווינד"ל פשיטא שיש לאסור עד שיתברר ההיתר בפתיחת ראשה וכ"כ מו"ח ז"ל:
ד
דתלינן שלא הגיע כו'. ואע"ג דפי התולעת לגבי חוץ ונראין הדברים שהיה על המוח כבר אפ"ה מותרת מטעם ס"ס דשמא נתהפך ולא הגיע שם מעולם ואת"ל הגיע שמא לא ניקב הקרום כ"כ ד"מ וק"ל מ"ש ממחט בחלל הגוף דקיי"ל בסי' נ"א דטריפה מטעם שמא ניקב אחד מהמקומות כו' והא גם שם יש ספק ספיקא זה ובא"ו הארוך נתן עוד טעם לזה דאין מחזיקין איסור ממקום למקום גם ע"ז קשה הא כתב ב"י בשם הרשב"א שם דכל שנתחב הקוץ שלא בפנינו בלב אע"פ שלא נקבו נקב מפולש טריפה מטעם שמא ניקב אחד משאר איברים ואח"כ נתחב בלב הרי דמחזקינן איסור ממקום למקום. ע"כ נלע"ד דכאן לא התירו אם נמצא חוץ לקדירה אלא אחר הבדיקה שיבדקו קרום של מוח ולא נמצא בו שום ריעותא ואע"ג דכתב הש"ע כאן ברישא שאין אנו בקיאים היינו בקדירה עצמה שלא להתיר משום הבדיקה לחוד משא"כ כאן שיש עוד חדא לטיבותא שנמצא חוץ לקדיר' שפיר סמכינן אבדיקה בזה אבל אם לא בדקו הקרום נראה דיש לאסור אפי' חוץ לקדירה דיש לחוש שהיה בקדירה ויצא ממנו כנ"ל. ועוד יש לתרץ דבמחט בחלל הגוף הרי עליך ע"כ לומר שעשתה איזה נקב ובאה שם א"כ שפיר יש לך לחוש שמא נקבה א' מהאברים משא"כ כאן שאין הכרח שהתולעת עשה נקב ע"כ לא מחזקינן איסור ממקום למקום וכן מוכח בסי' ל"ג סעיף ט' כמ"ש שם וא"כ א"צ כאן לבדוק כלל בקרום אבל מ"מ נראה דנכון לבדוק בקרום מאחר שאפשר לעמוד על הבירור לא (נעמוד) [נסמוך] על הספק:
יד אברהם על שולחן ערוך יורה דעה
ל״א
א
(סימן ל"א סעיף א') המוח יש לו ב' קרומים זע"ז ניקב התחתון כו' טריפה. כך היא דעת הרי"ף ומשמע להר"ן שכן דעת הרמב"ם פ"ו מהל' שחיטה. והטור כתב בשם הרמב"ם דאינה טריפה עד שינקבו שניהם כדעת ראב"ן. והב"י מסופק באמת בדעת הרמב"ם. ונעלם ממנו מ"ש הרמב"ם בפי' המשנה בפא"ט בהדיא כמ"ש הר"ן לדעתו ומשם נלמוד פי' למ"ש בחיבורו ואם ניקב התחתון טריפה ר"ל גם התחתון לבד. וכ"ה בס' מ"ש ובתב"ש ובס' ארוך. וזה דעת רוב הפוסקים הרמב"ם והרי"ף והר"ן והגה' אשר"י ומרדכי ור"ח והרשב"א ור"ע מברטנורא בפי' המשנה ורא"ה בס' בד"ה. והכי משמע להדיא בש"ס והרי"ף והרא"ש והרשב"א והט"ו בס"ס זה גבי עד הפולין נקיבת קרומו במשהו ומשם ואילך ברובו. וכ"מ להדיא ברמב"ם פ"ו מה"ש ומביאו הב"י סי' ל"ב גבי התחלת חוט השדרה מן הפולין ולחוץ ושיעורו ברובו ואלו למעלה מזה במשהו ע"ש ודו"ק:
ויש לתמוה על הטור שנראה מדבריו שאינה נטרפה בתתאה לחוד עד שינקבו שניהם. ואם כן האיך כתב בס"ס זה הא דאמר ר"י בן לוי בש"ס (דף מ"ה) עד הפולין ובהדיא איתא ברא"ש דריב"ל ס"ל בתתאה לחוד טריפה. ויש ליישב דנפקא מינה אם ניקב שם התחתון דטריפה אם ניקב גם העליון דאלו בעליון לחוד נמי אינה טריפה ודו"ק:
ב
(שם סעיף ג') אם נמצא תולעת בקרום המוח כו' ואין בקרום התחתון לא רושם ולא קורט דם כשרה. המרדכי ורש"ל הביאו ראיה לזה מטיטוס שנכנס יתוש במוחו ואעפ"כ חי ז' שנים. ולפמ"ש התוס' פרק הניזקין (דף נ"ו) דיש חילוק בין טריפות דאדם לבהמה אין משם ראיה. גם אין ראיה מטיטוס דמעשה נסים הוה שנתן בו הקב"ה כח לקבל דינו על בקשו להלחם על ה' וכדאמרינן בפא"ט (דף מ"ג) גבי איוב ניסא שאני וק"ל. איברא נלע"ד ראיה מהש"ס ורש"י ור"ן דס"פ א"ט (דף ס"ז) קוקאני אסירי פרש"י תולעים שבכבד וריאה. ועי' רמב"ם פ"ב מהל' מאכלות אסורות שכתב תולעים שבמוח שבראש של בהמה. מ"ט מינם ניים ועיילי' לי' באוסייה. פרש"י כשהבהמה ישינה נכנסים בחוטמה ומשם לקנה ריאה וכבד עכ"ל. ומשמע בהדיא שהבהמה מותרת כדין תולעים שבכבד סי' מ"א וכדין מורנא שבריאה סי' ל"ו ס"ה. והלא התולעים ודאי היו בגולגולת כשנכנסו דרך חוטמה וכ"ש למ"ש הרמב"ם דנמצאו שם. אלא ש"מ דכשרה אפילו נמצא בגולגולת לפי שנכנס דרך חוטמה ולא ניקב הקרום. וכמ"ש התוס' בפ' הניזקין (דף נ"ו) גבי טיטוס ד"ה ונקר מוחי' ע"ש:
ואין להקשות דא"כ לפי פסק הג"ה לאסור בתולעת הנמצא בגולגולת א"כ האיך מכשירינן מורנא שבריאה הא הוה ליה כמורנא בגולגולת כיון דודאי היו שם. יש לומר דלפי המסקנא דש"ס דס"פ א"ט הוא ס"ס ספק מינה קגבלי ולא הגיע למוח מעולם ואפ"ה אסור משום אבר מן החי כמ"ש הט"ו סי' פ"ד סט"ז. ואת"ל מעלמא אתו שמא לא ניקב הקרום ודמי לתולעת בחוטם דכשירה אפילו אם פי התולעת כלפי חוץ משום ס"ס כזה:
וצ"ע דא"כ לפמ"ש הט"ז כאן לתירוץ א' דצריך בדיקה בקרום אפילו נמצא בחוטם א"כ יהא צריך בדיקה גם במורנא בריאה ותולעים שבכבד ולא אישתמיט שום א' מן הפוסקים לומר כן. אמנם אין נראה גם כן להחמיר בתולעת בחוטם שהרי היכא דאיכא ס"ס א"צ לברורי כמ"ש הד"מ סי' נ"ג והג"ה סי' ק"י ס"י ואפי' לפמ"ש הג"ה סי' נ"ג ס"ד להחמיר משום דהוי ספק חסרון ידיעה שאין אנו בקיאין בבדיקה. מ"מ כאן נ"ל עיקר תירוץ הב' של הט"ז דכאן ה"ל נמצא בחלל הוושט או הכרס כמ"ש סי' ל"ג וסי' מ"ח שאין עלינו לומר שעשה איזה נקב משא"כ היכא שי"ל שניקב י"ל שניקב עוד. ועיין מ"ש סי' ל"ו ס"ק ה' סברא זו בשם הרא"ה בבד"ה:
ודע שראיתי בדברי הרב תוי"ט בפי' המשנה דאלו טריפות בעוף דבר תמוה והוא שכתב דעוף נטרף בנקיבת קרום העליון לבד אפילו למ"ד בבהמה קרמא תתאה. והוא תמוה מאד דמוכח להדיא בש"ס ורש"י דפא"ט (דף נ"ו) והרא"ש בפא"ט סי' י"א והרשב"א בת"ה הארוך (דף ל') דלמ"ד בבהמה דאינה טריפה בעליון לבד ה"ה בעוף וכלל תני לוי כל טריפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף וצע"ג:
יד אפרים על שלחן ערוך יורה דעה
ל״א
א
אם לא במקום הפסד מרובה. עבה"ט ועיין בפנים מאירות סי' נ"ד מ"ש ליישב קו' הב"י על רי"ו שכתב שם בשם ר"ת דחסרון גלגולת עם קרום העליון במ"ש שדבריו תמוהים שבמה שהבין מדברי הג"א הוא ר"ת הלכות גדולות כותב דמה שסיים ה"ג הוא ר"ת הלכות גדולות שכותב וטוב להחמיר כדברי ר"ת וזה תמוה מאד שהרי בה"ג קדם כמה דורות לרי"ף ורש"י ומכ"ש לר"ת אך הוא מלת הג"א אע"פ שה"א אחרונה חסירה על זה צריך לרשום הציון לבסוף וכן נמצא כמה פעמים וכבר הרגיש בזה במח"ב ע"ש: ועיין בספרי שו"ת בית אפרים בעיר אחת אירע שהשוחט פתח הגלגולת של בהמה גסה והוציא המוח מתוכה וראה בתוך הגלגולת יוצא מן עצם הגלגולת פנימה עצם חד וארוך ופעמים כאורך שעורה ויותר בולט לצד המוח ועוקצו חד ורחב קצת בתחתיתו כחצי אצבע ובעליונו הוא מיצר והולך ושוב נמצא כן פעמים הרבה והעליתי שאין להצריך בדיקה אח"ז אם לא כשאין הפסד כלל שיכול למכור הטרפות כמו הכשירות משא"כ כשיש הפסד בטריפות שע"י הבדיקה אח"ז ממנעי ולא שחטי וחיישי' לפסידא ודוחקא דציבורא. ואם אירע שבדק ומצא הריעותא אין להחמיר ולומר שאין אנו בקיאין בבדיק' ושפיר בדקינן במראית העין ובמישוש כיון שהוא דבר ידוע שהוא מכוון כפי העוקצים ואף אם לא יכול לכוין המקום כנגדו בתחתון מ"מ יוכל לסמוך על בדיקה והסתכלות יפה בתחתון וקליפת העליון לא צריך אחר שכבר פשטה ההוראה דבניקב העליון לבד כשר בהפ"מ יש לסמוך עכ"פ שלא להצריך בדיקת העליון. אך אם ע"י עיון בתחתון נמצא בו נקב יש להטריף ואפילו נאבד קרום של מוח קודם בדיקה יש להטריף מספק שרגילות הוא שיהא ממלא כל הקדירה ויש לחוש כיון שהעצם ארוך כשעורה הגיע לתחתון וניקב בו ואף שבזה יש לצדד קצת אין לעשות מעשה להקל בזה:
ב
ואם לאו טריפה. עבה"ט ועיין אשל אברהם שכתב שהרדב"ז כהט"ז וליתא דהרדב"ז לא מיירי מזה כמבואר למעיין בפר"ח דקאי אם ספק שהיו המים מגולים והפר"ח חולק ומחמיר. וכ' מח"ב שראוי לחוש שלא לעשות מעשה בזה. וכתב בנ"ב סי' ל"ב חצי כבש שנמלח עם עוד ב' כבשים וחצי כבש הנשאר נשתלח למקום אחר עם הראש ונמצא בו מים ואלו שנמלחו כאן נתערבו הבשר יחדיו וגם נמלחו יחד עם אווזים והמורה רצה לגבב קולות מטעם ספק טריפות של מים בראש שמא היה המוח מקיפו ולא נהירא כי מאחר שכל הפוסקים מטריפים והרמ"א והש"ך ומהר"מ לובלין והפר"ח והת"ש כ"א אוסר מטעמו ועכ"פ אין שום אחד מתיר חלילה להקל כו'. וגם א"ל רואי' שא"מ כאלו אינו לעשות ספק דרבנן כיון דבשעת שנודע הספק במקום אחר היה בפ"ע בלא התערובות. וגם במליחה קשה לומר כן דשמא לא נגע החצי כבש הטריפה רק בהעופות לבד. ולדינא הבשר והעופות והכלים שנתבשלו בהם אסורים ע"ש ומשמע שם אף שהיה הפ"מ וכבוד יו"ט החמיר ובדין הט"ז באם היה המוח שלם ונמצא בגלגולת הביא מח"ב כמה אחרונים כהט"ז ולא כהפר"ח וכן עשו מעשה ועי' בבית יהודה דף קי"ד ועיין בשו"ת פרי האדמה ח"ג דף מ"ג:
מטה יהונתן על שלחן ערוך יורה דעה
ל״א
א
(סי' ל"א סעיף א' בהגה"ה) והכי נהוג כו'. עי' ש"ך סק"ה ונראה מדבריו שהוא מפרש דברי המחבר שנמצא התולע בין ב' הקרומים באמת כן נמצא בהגהת אשר"י בשם ר"ח אבל דברי המחבר יש לפרש כמו שכ' במרדכי דאיירי שנמצא התולעים תוך המוח עצמו דא"ל מחוץ בא וכ"מ מתוס' גיטין דף נ"ו ע"ש לפ"ז כ' הרמ"א דאם היינו בקיאין בבדיקה היה מותר ומ"ש הש"ך דל"ד לתולעים שנמצא על הריאה וכו' י"ל וודאי אם נמצא נקב גם במוח י"ל לאחר שחיטה פירש אלא הכא מיירי שלא נמצא אלא קורט דם ודאי קודם שחיטה פירש דאחר שחיטה לא נעשה קורט דם כלל אך קושטא דמלתא דרוב פוסקים דלא אמרינן דלאחר שחיטה פריש אלא דווקא גבי ריאה ולא במקום אחר:
ב
(שם ס"ב בהג"ה) היה ספק אם הוא מכוסה במוח או לא טריפה. ולמ"ש תוס' פרק א"ט דף מ"ב ע"ב ד"ה קסבר אין חוששין כו' דאוקמינן אחזקה מחיים וכו' ע"ש א"כ הכא הו"ל לאוקמי אחזקה דמעיקרא המוח דמסתמא הי' מקיפו במים ונ"ל דכל בהמה שיש בו מים במוח שכיח יותר שהמים מקיפו והוי דומיא דס' דרוסה דלא אוקמינן אחזק' דמעיקרא:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כף החיים על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כרתי על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פלתי על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פתחי תשובה על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
שפתי כהן על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
טורי זהב על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
יד אברהם על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
יד אפרים על שלחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5