שולחן ערוך, יורה דעה ל״ב: דין מכה בחוט השדרה. ובו ח' סעיפים: – עם 17 מפרשים

א

דין מכה בחוט השדרה. ובו ח' סעיפים:
חוט השדרה שנפסק רוב היקף עור החופה את המוח טריפה אע"פ שכל המוח קיים ואם לא נפסק רוב העור אף על פי שנפסק כל המוח שבפנים כשר:

ב

נסדק העור לארכו כשרה וכן אם נשברה השדרה ולא נפסק החוט או שנתמעך המוח שבתוך החוט ונתנדנד הואיל ועורו קיים הרי זו מותרת:

ג

הומרך המוח ונשפך כמים או כדונג שנמס עד שימצא החוט כשמעמידו בידו היה המעט שחוץ לידו שוחה ולא היה יכול לעמוד טריפה (ל' הטור) וכן אע"פ שלא נתרכך מבפנים אלא שהוא עב וכבד ואם מעמידין אותו אינו יכול לעמוד מפני כבדו טריפה:

ד

נחסר קצת מהמוח ונתרוקן כשר:

ה

טריפות זה של חוט השדרה הוא עד פי פרשה שלישית ועד בכלל ואם נפסקו אחד משני חוטי פיצולים ראשונים ושניים טריפה אבל אם נפסקו חוטי פיצול השלישי כשרה ובעוף הוא טרפות החוט עד בין האגפיים התחלת המקום שהם מחוברים בו בגוף: הגה ויש מטריפים בעוף עד מקום כלות שכיבת העצם המחובר לגוף (תוס' וא"ז ומרדכי וא"ו הארוך כלל נ"ה ד"ב ותא"ו נט"ו) והכי נהוג אם לא בהפסד מרובה (ד"ע):

ו

בהמה שהכו אותה על השדרה במקל והלך המקל על פני כל אורך השדרה כשרה ולא חיישינן שמא נפסק החוט ואם יש במקל קשרים חוששין למקום הקשרים וכן אם לא הגיע המקל על פני כל השדרה חוששין שראש המקל במקום שהוא כלה מכה בכח וכן אם הכה לרוחב השדרה חוששין שמא נפסק החוט:

ז

בהמה שגוררת רגליה אין חוששין שמא נפסק החוט: הגה אלא אמרינן שגרונא והוא כאב הרגלים נקטה (גמרא) וה"ה בעוף נמי דינא הכי (הגהות מרדכי בחולין וא"ו הארוך כלל נ"ה):

ח

בד"א כשלא נודע שנפלה אבל אם נודע שנפלה חוששין:

א

קיים. וכ' בש"ך ולא מטרפינן בנקבים סמוכים זה לזה בהיקף ובצירוף רובו כמו בגרגרת אלא דוקא בנפסק רובו במקום א' ופר"ח כ' והעיקר להטריף כמו בגרגרת (מהרמ"ט):

ב

כשר. והטעם דפסיקת המוח לא מעלה ולא מוריד:

ג

כשרה. אפילו נשברה השדרה ורוב בשר עמה אם החוט קיים כשרה. מעשה היה לפני חכמי ווילנא שהיה חוט השדרה שחור מתחלה ועד סוף ומוח שבפנים היה קיים ולא היה בו שום ריעותא אחרת והתירוהו דלא מצינו שינוי מראה דפסול בחוט השדרה. ול"א האי שחור אדום הוא אלא שלקה עיין בה"י. וכתב הפר"ח בק"א ויפה הורה כיון שאין כאן ליקוי מחמת השינוי ושינוי מראה לחוד אינו פוסל אלא בריאה וכוליא. אכן אם העור לקוי מחמת השינוי מראה ברוב היקף עור החופה את המוח טריפה ע"ש (מהרמ"ט) וכתב בש"ך אפילו לא נשתייר אפילו כל שהוא לא למעלה ולא למטה כשר ובזה קיל מגרגרת ופר"ח חולק גם בזה:

ד

כשר. וכתב בש"ך דלהכי נקט המחבר נחסר קצת מהמוח משום דאילו נחסר הרבה אז ודאי כשמעמידו היה הריקן שחוץ לידו שוחה ובנתמסמס כדונג לא מפליג בין מעט להרבה מפני שדרכו להתמסמס כולו. ואם נמצא מים בחוט השדרה בכל ענין טריפה דלא שייך לומר מוח מקיפו דמש"א דף צ"ב הובא בכנה"ג:

ה

השדרה. פי' כל הטריפות שהוזכרו בסימן זה. והאי דמקלינן משלישית ואילך שמשם ואילך תש כחה דחוט וירכיים מעמידין אותה ואינה מתה בכך (מהרמ"ט):

ו

בכלל. והש"ך חולק על זה וכתב דלא עד בכלל:

ז

לגוף. וכתב בש"ך משמע דלא מיירי באותו עצם קטן שחוץ לגוף מחובר לגוף שנראה מבחוץ וכמו שהבין מהרש"ל ושאר אחרונים אלא ר"ל אותן העצמות קטנות המונחים בגף העוף המתחילים אצל הצואר והם מבפנים בגוף ואין נראין כלל מבחוץ והם ארוכים ואינם רחבים ודומה לסכין והם מונחים ממש בגוף על הריאה עכ"ל:

ח

מרובה. וכתב בט"ז הא דכתב רמ"א דבהפסד מרובה אין להחמיר היינו שאין להחמיר להטריף עד נגד מקום כלות שכיבת עצם אבל מ"מ להקל כ"כ להכשיר אפילו אם נפסק נגד מקום חיבורן לגוף זה אינו ומהרש"ל פסק דיש להחמיר אפילו בה"מ אפי' במקום שכיבת העצם וכן פסק הב"ח:

ט

הקשרים. וכן אם נפסק המקל בשעת הכאה דעושה חבורה כמו בראש המקל (כל בו) ומ"מ א"צ לבדוק כלל אלא במקום שהוכה בו עיין פר"ח. וכתב בט"ז דצריכה שהייה ובדיקה כדין נפולה שבסימן נ"ח סעיף ו' ואף שכתב שם רמ"א דאין אנו בקיאים בבדיקה מ"מ לדבר זה שאין בו חשש אלא רק משום שבירת השדרה אנו בקיאים:

י

הכי. וכתב בט"ז אם א' קנה אווז מן השוק ולא יכלה לעמוד מותרת כיון שלא ראינוה שנפלה אין לאסור מספק ואימר שגרונא נקטה. והאי הג"ה צריך להיות קודם תיבת בד"א שכתב המחבר:

יא

חוששין. וכתב בש"ך אע"ג דבנפולה בלאו הכי חוששין כדלקמן סימן נ"ח צ"ל דבנפולה דעלמא הוי שרי כשהלכה ד' אמות אבל הכא כיון שגררה את רגליה לא מיקרי הליכה וצריך לעולם בדיקה ולדידן שאין אנו בקיאים בבדיקה אסור ובט"ז כתב היכא דליכא אלא חשש שבירת השדרה אנו בקיאים בבדיקה:

א

ברייתא חולין דף מ"ה וכר' וכדמפרש רב שם:

ב

רמב"ם בפ"ט מה"ש מדין הגרגרת לקמן בסי' ל"ד וא"צ שישתייר בו מעט דקיל מהגרגרת שהחיות תלוי בו.

ג

משנה שם דף נ"ד:

ד

אמרי דבי רב שם:

ה

מימרא דריב"ל שם:

ו

כפי' רש"י שם:

ז

כפי' הרי"ף שם:

ח

בעיא דרבי ירמיה שם ולא נפשטא והסכמת הפוסקים לחומרא שם:

ט

היינו נתמזמז דאמרי בי רב שם:

י

מימרא דרב יהודה שם:

יא

בעיא שם ולא נפשטא והסכמת הפוסקים לחומרא
(°) פי' חוט השדרה כשמגיע עד הירכיים מתפצל פיצול אחד לצד ימין ואחד לצד שמאל וכן בהרבה מקומות:

יב

שם בעיא ונפשטא:

יג

הרמב"ם בפ"ט מה"ש וכר' ינאי דהוא רבו דרבו של ר"ל וכפי גירסתו וכ"נ דעת הרי"ף והרא"ש:

יד

מימרא דרב יהודה וכו' שם דף נ"א:

טו

מההוא אימרתא דהוה בי רב חביבא שם:

טז

טור בשם הרשב"א:

א

או שנתמעך כו'. שם נתמזמז וכפי' הערוך והרי"ף וש"פ:
(ליקוט) או שנתמעך כו' הומרך כו' או כו'. כגי' הערוך ופי' דגרס שם הומרך פסול נתמסמס פסול נתמזמז כשר וכתב הומרך פי' נשפך כקיתון נתמסמס נמס כדונג מפני האש וא"י לעמוד אלא נכפף נתמזמז נתנדנד ונתקרקש הרפאים יחוללו תרגום אפשר דגבריא מתמזמזין עכ"ל (ע"כ):

ב

נחסר כו'. כפי' רש"י על נתמזמז וכ"כ הטור:

ג

ועד בכלל. הבעיא לחומרא. ועוד מדדחי לא פרשה שלישית ש"מ דאפי' בשלישית דוקא הפרשה אבל פי הפרשה בכלל איני יודע. ת"ה:
(ליקוט) ועד בכלל. ממש"ש לא פרשה שלישית דוקא פרשה. והרמב"ם כתב דפי פרשה שלישית כשר וטעמו מדאמרינן בעי ר"פ את"ל עד ולא עד כו' ואם איתא תיבעי גם את"ל עד ועד בכלל בפי פרשה שלישית וכן פסק ביש"ש אבל ליתא דלא איבעיא להו שם אלא אם הוא טרפה ודאי או לא כמש"ש את"ל עד ועד בכלל כו' ואם איתא גם את"ל עד ולא עד בכלל תיבעי ועתוס' שם ד"ה ואת"ל עד ועד כו'. גם מה שדימה ביש"ש זה למ"ש תוס' בד"ה ואת"ל עד ולא כו' אבל אם עד ועד בכלל לא מצי כו' וה"ה כאן. וליתא דעל שלישית ל"ק עד בין (ע"כ):

ד

ואם נפסקו כו'. ג"כ בעיא ולא איפשיטא וכמש"ש לא שלישית:

ה

עד בין כו'. כגי' הרי"ף וש"פ ר' ינאי אמר בין ועבה"ג:

ו

התחלת כו'. כפי' הרא"ש שם דא"א לומר על שכיבת העצם דא"כ מאי איכא בין ר' ינאי לר"ל וכי פליגי בכ"ש אבל עכשיו פליגי דר"י אומר עד ולא עד בכלל:

ז

ויש כו'. ע' תוס' שם ד"ה למטה כו' וכ' בת"ה דאזלינן לחומרא:

ח

וה"ה כו'. כמש"ש נ"ו א' טרפות שמנו כו':

ט

בד"א כו'. תוס' שם ד"ה דהוו כו' וכ"כ בת"ה והר"ן דאי בנפלה מאי אמר לא שכיח הרי שכיח ושכיח וכן לגי' בה"ג שגורס דנפלה מאיגרא כו' ואשתכח כרב יימר ואפ"ה הלכתא כרבינא חוט השדרה שכיח שגרונא לא שכיח ובנפלה וע"ל סימן נ"ח ס"ו בד"א כו':

א

א) [סעיף א'] חוט השדרה שנפסק וכו' חוט השדרה יוצא מן המוח ונמשך על פני כל השדרה עד סוף הזנב ועור אחד מקיפו ובו תלויה הטרפות. לבוש. זב"ת או' א' עיני הכהן סי' ד' או' א'.

א

ב) שם. חוט השדרה שנפסק וכו' כתב הב"ח ולא מטרפינן בנקבים סמוכים זה לזה בהיקף ובצירוף רובו כמו בגרגרת אלא דוקא בנפסק רובו במקום א' והב"ד הש"ך סק"א. אבל הפר"ח או' א' כתב על דברי הב"ח הנז' דלא נהירא להקל כלל מסברא בחוט השדרה טפי מגרגרת. וכ"כ הפר"ת או' א' דה"ה אם ניקב נקבים כנפה דמצטרף לרוב היקף וגם השלם שביניהם מצטרף כל שאין בין נקב לנקב כמלא נקב ודלא כהב"ח. לה"פ או' א' תב"ש או' א' שפ"ד או' א' זר"א ח"ג בקו' קיצור ה' טריפות או' א' ער"ה או' א' שה"מ או' א' בי"צ או' א' קומץ או' א' מק"מ או' א' עיני הכהן שם או' ב' זב"צ או' א'.

א

ג) שם. חוט השדרה שנפסק רוב היקף עור וכו' ויש להטריף ברוב החוט ע"י צירוף אפי' שלא בהיקף א' רק זה מלפנים ולמעלה וזה לאחור ולמטה. תב"ש שם. שפ"ד שם. דע"ק או' א' מק"מ שם. עיני הכהן שם. זב"צ או' ב'.

א

ד) מצוי בחוט כמו בליטות קטנות מנוקבים ואין לחוש בהו לצירוף כי כן רביתייהו. דע"ק שם. מק"מ שם. זב"צ או' ג'.

א

ה) שם. אעפ"י שנפסק כל המוח שבפנים כשר. דמוח זה לא מעלה ולא מוריד. חולין מ"ה ע"ב. ב"י. ב"ח. ש"ך סק"ב. בי"צ או' א' ועיין לקמן או' כ"ב.

א

ו) [סעיף ב'] נסדק העור לארכו כשרה. ואפי' לא נשתייר אפי' כל שהוא לא למעלה ולא למטה כשר. ב"י. ב"ח. פרישה או' ב' ט"ז סק"א. ש"ך סק"ג. כנה"ג בהגב"י או' ב' פר"ת או' ב' תב"ש או' ב' והשיג על הפר"ח דבעי שיור כמו בגרגרת יעו"ש. זר"א שם. ער"ה או' ב' וכתב ודלא כהפר"ח. ר"ז או' ב' שה"מ או' ב' זב"ת או' ג' ואו' ד' בי"צ או' ב' ומשום דא"א לצמצם צריך להשתייר משהו למעלה סמוך לפולין ולמטה א"צ. שפ"ד או' ג' עיני הכהן שם או' ג' מק"מ או' ב' זב"צ או' ד'.

א

ז) הא דנסדק העור לארכו כשר ה"ד אם הסדק הוא ביושר אבל אם הסדק הוא הולך ומתעקם עד שנמצא שראש הסדק הוא במזרחו של חוט וסוף הסדק במערבו של חוט טרפה. זב"צ או' ה'.

א

ח) שם. וכן אם נשברה השדרה ולא נפסק החוט וכו' ומ"מ בדיקה מיהו בעי. מש"ז או' ג' ר"ז או' ג' מק"מ או' ג' ואפי' חזר ונקשר בעי בדיקה כי שמא קודם שנקשר נפסק החוט. ר"ז שם. מק"מ שם. זב"צ או' ו' ועיין לקמן סי' נ"ד סעי' ה' ובדברינו לשם בס"ד.

א

ט) ואם נשברה המפרקת ורוב בשר עמה והחוט שלם כשרה. ט"ז סי' כ"ז. פר"ח שם. שמ"ח שם או' ד' כריתי שם או' ג' שה"מ או' ג' והגם שהרב חכם צבי סי' כ"ח ובית יעקב סי' קס"ב ושבו"י ח"א סי' ן' הסכימו לאסור והסכים עמהם הלב"ש בטרפות העצמות סי' ט"ו או' ב' וכן הסכים הב"צ בסי' זה ח"ב או' א' ועיני הכהן סי' א' או' א' מ"מ הזר"א יו"ד סי' ג' הביא הבי"ע ושבו"י הנז' ודחה אותם והסכים לדברי הט"ז והפר"ח הנז' יעו"ש וכ"כ בח"ג בקיצור ה' טריפות על סי' זה או' ט' וכן הרב באר יעקב לעיל סי' כ"ז והבל"י שם דחו דברי הבי"ע והשבו"י הנז' והסכימו לדברי הט"ז והפר"ח הנז' וכ"כ הברכ"י לעיל סי' כ"ז בשיו"ב משם הרד"ק כ"י דהעיקר להלכה ולמעשה כהט"ז יעו"ש. מיהו בדיקה בעי שיבדוק החוט יפה יפה שלא יהיה בו שום ריעותא ובבדיקת החוט אנו בקיאין כמ"ש הט"ז סק"ד והסכימו עמו האחרונים כמ"ש לקמן או' מ' ואם יש בו ריעותא כל דהו אף בקצתו טרפה ואם לא נבדק ה"ז ספק טרפה. לב"ש שם או' ח' בי"צ שם או' ט' ומיהו אם יש בה עוקץ בשבירת המפרקת יש לחוש ולהטריף מחשש נקיבת הושט. ברכ"י בשיו"ב שם משם הרד"ק. זב"צ או' ז' ונראה דהגם שכתבנו דהעיקר כדברי הט"ז מ"מ היכא דאפשר וליכא הפ"מ יש להחמיר ולחוש לדברי האוסרים כי רבים הם אלא א"כ נקשר העצם בטוב קשר אל קשר יחדיו ידובקו ולבדוק החוט יפה ואם יש בו ריעותא כל דהו טריפה ואם לא נבדק ספק טריפה כנז'.

א

י) עוף ששדרתו עקומה וכפולה הנקרא קורקובאד"ו יש להכשיר דנמצא כן דלפעמים לא תוכל הביצה להכיל באפרוח בתוכה מפני קטנותה ומתעקם בתוכה ונשארת. מטה יוסף ח"ב יו"ד סי' ו' מחב"ר או' ה' יא"פ ססי' נ"ד. מק"מ או' ד' עיני הכהן סי' ד' או' יו"ד. תו"ז סי' נ"ד או' ז' זב"צ או' ח'.

א

יא) מעשה כזה אירע באווז והורה זקן א' לפרק החליות אחת אחת בנחת לראות אם חוט השדרה קיים או יש ריעותא ופרקו כל החליות וראו שלא היה שום ריעותא בחוט והכשירו. מט"י שם. מחב"ר או' ו' ונראה דלפי מ"ש מקודם דברייתא כך א"צ לטורח הזה. מחב"ר או' ז' יא"פ שם. עיני הכהן שם. וכ"כ מק"מ שם דאם אינו מתולדה יש לפרק החליות א' א' ולבדוק וכו'.

א

יב) וכן בא מעשה לידי בצואר עוף עקום ובדקתי כל השדרה ונמצא כל החוט שלם וקיים והכשרתיו. תו"ז שם או' ח' זב"צ או' ט' ועיין לקמן סי' ל"ג או' ן'.

א

יג) ועוד בא מעשה לידי בבהמה אחת שהיתה שדרתה עקומה בתכלית העקמימות והיה העקמימות והכפל נוטה לצידה לצד הצלעות ולא מגבה והביאוה שלימה אצלי וצויתי לפתוח השדרה באמצע כמנהג בנחת ובדקתי כל החוט במיתון דרך עקמימותו והיה שלם הולך ומתעקם בתוך השדרה כתולדתו והכשרתיה ואין ספק דכך נולדה ונתגדלה בעקמימות או בקטנותה נפלה ונכפלה שדרתה ולא נפסק החוט ונתגדלה כך וכיון שהחוט קיים ליכא שום בית מיחוש. תו"ז שם או' ט' זב"צ או' יו"ד.

א

יד) מעשה בא לפני טבחי עירנו בתרנגולת א' שהיתה שדרתה עקומה והעקמומות היה נוטה לצד פנים ופתחו התרנגולת וראו שהשדרה יש בה עוקץ כנגד הריאה והטריפוה משום דחיישינן לנקיבת הריאה ואין אנו בקיאין בבדיקתה. זב"צ או' י"א.

א

טו) והא דהכשירו לבדוק בצואר עוף עקום ה"ד באינו עקום כ"כ ובאופן שיכולין לבדוק החוט אבל אם עצם הצואר הוא עקום הרבה ועולה ויורד והוא דבר שקשה לבדוק יש להטריף משום חשש פסיקת החוט. זר"א חי"ד סי' ג'.

א

טז) וצריך לבדוק אח"ז בבקיאות שיראה החוט בשלימות דאילו אם בפתחו השדרה או המפרקת נפסק החוט ולא ראה החוט שלם שוב אין לו בדיקה וטרפה. לב"ש ססי' ט"ו. בי"צ או' ט' זב"צ או' י"ג. ועיין לקמן או' כ"ט.

א

טוב) שם. או שנתמעך המוח וכו' עיין לעיל סי' ל"א סעי' ב' ובדברינו לשם בס"ד.

א

חי) [סעיף ג'] הומרך המוח ונשפך כמים. ואילו היה החוט נקוב היה יוצא. רש"י חולין מ"ה ע"ב. טור. ש"ך סק"ד. לה"פ או' ה'.

א

יט) שם. הומרך המוח ונשפך כמים. ואם נמצא מים בחוט השדרה בכל ענין טרפה דלא שייך לומר מוח מקיפו. דמש"א דצ"ב ע"ג. כנה"ג בהגה"ט או' ד' זר"א ח"ג בקיצור ה' טרפיות או' ט' שו"ג מחו' או' ב' זכ"ל חי"ד על סי' זה. עיני הכהן סי' ד' או' ו' תו"ז סי' נ"ד או' ג' והטעם שכחב דלא שייך לומר מוח מקיפו מפני שהמוח שבראש הוא עב וגם ולכן אם הוא מקיף המים הוא מגין לא כן המוח שבחוט השדרה שהוא דק ורך הרבה לא חשיב היקף דאינו מגין והו"ל כאלו המים אצל החוט. ועיין לעיל סי' ל"א או' יו"ד.

א

ך) שם. או כדונג שנמס וכו' אבל אינו נשפך כמים ואלו היה החוט נקוב לא היה יוצא. ש"ך סק"ה. לה"פ או' ו' זב"ת או' ז' ומיהו אין נ"מ בין נימוח כמים או כדונג אלא דבכל אלו דרך להתמסמס הרבה והחוט שוחה ומשו"ה טרפה. שפ"ד או' ד'.

א

כא) שם. או כדונג שנמס וכו' וכל שהגיע המסמוס במוח לרוב היקפו דחוט אפי' רק רצועה דקה כשערה טרפה. מק"מ או' ז'.

א

כב) שם. או כדונג שנמס וכו' וכל הני נתמרך נתמסמס בכלל נפסק החוט הן דקים להו לרבנן שמתוך ליקוי זה עתיד לינקב וליפסק אי נמי אין פיסוק גדול מזה ואע"ג דאמרן (לעיל או' ה') מוח זה לא מעלה ולא מוריד ה"מ בהפרדה אבל בהמרכה לא. רש"י חולין מ"ה ע"ב.

א

כג) שם. שחוץ לידו שוחה וכו' פי' אותו המקצת שיוצא חוץ לידו היה שוחה טרפה דלקותא הוא וסוף הקרום ליפסק. מש"ז או' ב'.

א

כד) [סעיף ד'] נחסר קצת מהמוח ונתרוקן כשר. דוקא נחסר קצת אבל אם נתרוקן הרבה טרפה משום דודאי כשמעמידו היה הריקן שחוץ לידו שוחה. ש"ך סק"ו. פר"ח או' ג' לה"פ או' ח' שפ"ד או' ו' זר"א שם. זב"ת או' יו"ד. בי"צ בעע"ז או' ה' זב"צ או' ט"ו.

א

כה) אבל בנתמסמס כדונג לא מפליג בין מעט להרבה לפי שדרכו להתמסמס כולו. ש"ך שם. לה"פ שם. שפ"ד שם. זב"ת שם. בי"צ שם.

א

כו) חוט השדרה שנמצא העור בריא וחזק וכן מוח שבפנים קיים אלא שהעור של החוט היה שחור כשרה. ביה"ל. פר"ח בקו"א. לה"פ או' ג' בל"י או' ב' נוב"י חי"ד סי' י"ג וקרא ערער על התב"ש שהחמיר בזה יעו"ש. מחב"ר או' א' זב"ת או' ה' שה"מ או' ג' חכ"א כלל ט"ו או' כ"א. בי"צ או' ב' עיני הכהן שם או' ח' תו"ז סי' נ"ד או' יו"ד. זב"צ או' ט"ז.

א

כז) אבל אם העור לקוי מחמת השינוי ברוב היקף עור החופה את המוח טרפה. פר"ח שם. לה"פ שם. זב"ת שם. שה"מ שם. חכ"א שם. זב"צ או' י"ז.

א

כח) ודוקא שהמוח בפנים בריא וחזק אבל אם המוח נפסד מבפנים אף דמוח זה לא מעלה ולא מוריד מ"מ כיון דחזינן שינוי מראה בעור אמרינן לקותא היא וטרפה. מש"ז או' ג' בי"צ שם. זב"צ או' י"ח.

א

כט) וכי כשמוצאין עוף ששדרתו עקומה שהכשרנו לעיל אם יש שינוי מראה בחוט יש לתלות ע"י לקותא הוא ויש להטריף. מש"ז שם. עיני הכהן שם או' יו"ד. זב"צ שם.

א

ל) אם יש אבעבוע ויש לה שינוי מראה ובפרט מראה שחור ושלט השינוי מראה מעבר לעבר טרפה. נוב"י שם. מחב"ר או' ב' תו"ז שם או' י"א. על"ה שם או' ט' זב"צ או' י"ט.

א

לא) ואם אין אבעבוע רק גבוה מעט אם לא היה הבשר משונה במשמוש להיות רך או נימוח קצת כשרה ואין להחמיר. נוב"י שם סי' י"ד. מחב"ר או' ג' ענ"ה שם. זב"צ או' ך'.

א

לב) כל מקום שיש שינוי מראה צריך לבדוק ולעיין אם אין לקותה בבשר. נוב"י שם סי' י"ג. מחב"ר או' ד' ענ"ה שם. זב"צ או' כ"א.

א

לג) [סעיף ה'] טריפות זה של חוט השדרה וכו' קאי לכל הטריפות שבחוט השדרה שהזכיר מקודם. ש"ך סק"ז. לה"פ או' ט' זב"ת או' י"א.

א

לד) שם. הוא עד פי פרשה שלישית וכו' פי' כשמגיע החוט עד הירכים מתפצל פיצול אחד לצד ימין ואחד לצד שמאל ואמצעיתו יורד עד למטה כנגד הזנב ולאחר שיורד כג' אצבעות (מן הירכים. פרישה) מתפצל עוד לב' פיצולין אחד לימין ואחד לשמאל וכן בהרבה מקומות עד שיכלה. טור. לבוש. זב"ת או' י"א. ואלו הג' פיצולים נקראים פרשיות והחוט הישר שבשדרה אשר בין פיצול לפיצול נקרא בין הפרשיות והחוט בין שני הפיצולים הראשונים כלומר בהתחלתם כשמושכים אילך ואילך נקרא פי פרשה. וזהו דינם כל החוט מן הפולין עד פי פרשה ראשונה שהיא התחלת השני פיצולים הראשונים אם נפסק רוב עוביו ודאי טרפה ואם נפסק החוט שבפי הפרשה שבין התחלת השני !פיצולין הראשונים וכן נפסק חוט של הפיצולין עצמן וכן אם נפסק חוט הישר אשר בין הפרשיות כל אלו ספק טרפה וכן הדין בפרשה שנייה עד פרשה שלישית. זב"ת שם.

א

לה) שם. אבל אם נפסקו חוטי פיצול השלישי כשרה. לפי שמשם ואילך כבר תשש כחה והירכים מעמידין את שדרתו ואינה מתה בכך. רש"י חולין מ"ה ע"ב.

א

לו) שם. ובעוף הוא טרפות החוט עד בין האגפים התחלת המקום שהם מחוברים בו בגוף. הגה. ויש מטריפין בעוף עד מקום כלות שכיבת העצם המחובר לגוף והכי נהוג אם לא במקום הפ"מ. ולענין דינא יש להטריף כס' רמ"א עד מקום כלות שכיבת העצם המחובר לגוף. שפ"ד או' ט' שה"מ או' ח' חכ"א כלל ט"ו או' י"ח. בי"צ או' ה' ענ"ה סי' ד' או' י"ג. תו"ז סי' נ"ד או' ו' זב"צ או' כ"ב.

א

לז) שם בהגה. אם לא במקום הפ"מ. ובהפ"מ העיקר כדעת הט"ז סק"ג דהיינו עד מקום כלות חיבורם בגוף יש להקל ולא ממקום התחלת חיבורם בגוף. שפ"ד שם. וכ"כ ימין משה בשם הרשד"ם והב"ד הזר"א שם. שה"מ שם. בי"צ בתה"ב או' ב' על"ה שם. תו"ז שם. זב"צ או' כ"ג.

א

לח) [סעיף ו'] בהמה שהכו אותה וכו' ולא חיישינן שמא נפסק החוט. דכיון שהלך המקל על פני כל אורך השדרה א"א שיכה בכח. ש"ך סק"י. פר"ח או' ז' זב"ת או' ט"ו.

א

טל) שם. על פני כל אורך השדרה כשרה. כתב באו"ז סי' תי"ז י"מ דמ"מ צריכה פירכוס בשחיטה כמסוכנת ורבי' שב"ט נסתפק די"ל כיון דלא חיישינן לריסוק איברים הרי אנו מחזיקים אותה בחזקת בריאה יעו"ש. מק"מ או' יו"ד. והב"ד זב"צ או' כ"ה וכתב והגם שרשב"ט נסתפק בדבר הא ודאי ספיקא לחומרא. וכתב עוד שם זב"צ ומ"מ אם עמדה מאליה אינה חשובה כמסוכנת וא"צ פירכוס כדאמרינן לעיל סי' י"ז סעי' א' יעו"ש.

א

מ) שם. ואם יש במקל קשרים חוששין וכו' וכן אם לא הגיע המקל ע"פ כל השדרה חוששין וכו' וכן אם הכה לרוחב השדרה חוששין וכו' וכיון דחוששין צריכה שהייה מעת לעת ובדיקה בחוה"ש. כ"כ הר"ן והב"ד ב"י וכ"פ רש"ל. ואף שפסק רמ"א לקמן סי' נ"ח סעי' ו' דאין אנו בקיאין בבדיקה היינו לענין ריסוק אבל כאן בבדיקת חוה"ש אנו בקיאין. ט"ז סק"ד. לה"פ או' י"ג. בל"י או' ט' כריתי או' ה' תב"ש או' ו' מש"ז או' ד' בי"צ או' ז' עיני הכהן סי' ד' או' כ"ב זב"צ או' כ"ד.

א

מא) שם. ואם יש במקל קשרים חוששין וכו' וכי חיישינן היינו בשלא הלכה אבל אם הלכה אח"כ תו לא חיישינן ואיכא מ"ד דאפי' הלכה בכה"ג בעיא בדיקה בחוה"ש. ב"י בשם הר"ן. וכתב הפר"ח או' ז' דכן עיקר כסברת האומר דאפי' הלכה לעולם צריך בדיקה בחוה"ש. וכ"כ הפר"ת או' ח' תב"ש שם. מש"ז שם. זר"א ח"ג בקיצור ה' טרפות או' ט' בי"צ שם. חכ"א כלל ט"ו או' י"ט. ענ"ה שם או' ט"ו. וי"א דאם הלכה א"צ בדיקה. כנה"ג בהגב"י או' י"ח בשם דמש"א. שו"ת מהר"ם מלובלין סי' צ"ד. דג"מ. ר"ז או' ח' ויש לסמוך אסברא זו האחרונה ומכשירינן בהפ"מ בנאבד בלי בדיקה. מק"מ או' י"ב. זב"צ או' כ"ו. ועיין לקמן או' מ"ט.

א

מב) ואם נפלה לארץ ע"י הכאה זו לא מהני לה בדיקה אפי' בפחות מעשרה טפחים ואפי' הכו אותה ע"פ אורך כל השדרה בכל ענין שהוכתה עד שנפלה מחמת הכאה דינא ככל נפולה ואין לה תקנה דאין אנו בקיאין בבדיקת כל החלל. תב"ש שם. מש"ז שם. שה"מ סוף או' יו"ד. ענ"ה שם או' ט"ז. מיהו אפי' בנפולה אם אח"כ הלכה ד"א הילוך יפה מהני לה בדיקת החוט אפי' לדידן. מש"ז שם. זב"צ או' ל'.

א

מג) והא דבהכאה צריך בדיקה ה"ד בהכאה גדולה שלא כדרך הרגיל והכי נוהגין דלא בדקינן בהכאות המצויות שמכין הבהמה. תב"ש שם. והגם שכתב אח"כ דיש להחמיר דאנן לא בקאינן לחלק בין הכאה להכאה וכו' יעו"ש מ"מ כתב עליו בשו"ת תולדות יצחק ססי' א' דהמחמיר יחמיר לעצמו אבל חלילה להחמיר לאחרים ובפרט להפסיד ממון של ישראל אותו החלב שנחלב מהבהמה שהכה אותה ודי לנו להחמיר בהכאה גדולה שלא כדרך הרגיל וכו' יעו"ש. והב"ד פ"ת או' ב' זב"צ או' ל"א וכתב וכן עיקר.

א

מד) כתבנו לעיל או' מ' ואו' מ"א דהיכא דאית ביה קשרי דחוששין צריכה שהייה מעל"ע ובדיקה בחוה"ש או הליכה ובדיקה בחוה"ש ואם בדקו בחוה"ש ומצאו שינוי מראה או שינוי צורה שנתמעך וכדומה טרפה. מק"מ או' י"א. אלא שנסתפק אי השינוי בפחות מרוב היקף נמי מטריף. מיהו בס' זב"צ או' כ"ז כתב שאין זה ספק אלא דוקא בשנוי ברוב היקף הוא מטריף כדין החוט שנפסק. ועיין לעיל או' כ"ז.

א

מה) ולא מהני לבדוק אלא תוך ג"י מהמעשה דאל"כ יש לחוש שהבריא והלכה המראה כמ"ש הטור סי' נ"ז בשם הרשב"א לענין בדיקת דרוסה. מק"מ שם. זב"צ או' כ"ח.

א

מו) שם. חוששין למקום הקשרים. היינו אפי' לא חזינן שבר בשדרה. ומ"ש בש"ע התניא ע"פ לשון הט"ז סק"ד דסגי לבדוק בשדרה אי היא שלימה אינו כלום אלא צריך בדיקה בחוט. מק"מ או' י"ג. זב"צ או' כ"ט.

א

מז) שם. וכן אם לא הגיע המקל על פני כל השדרה וכו' וה"ה אם הכה אותה ונפסק המקל בהכאה חוששין לפי שבמקום שנפסק המקל עושה חבורה או מכה רבה כמו בראש השרביט. ב"י בשם הכלבו. ט"ז סק"ה. פר"ח או' ח' לה"פ או' י"ג. בל"י או' ט' מש"ז או' ה' שה"מ או' יו"ד. ער"ה או' ה' זב"ת או' ט"ז. בי"צ בעמ"ז או' ט' ענ"ה סי' ד' או' י"ד. תו"ז סי' נ"ד או' י"ד. זב"צ או' ל"ב.

א

מח) הכו אותה על ראשה בכח גדול למהר הליכתה ורבצה במקומה ולא יכלה לעמוד ושחטוה שם תכף להכאה שחיטה אף דלא אשתכח רעותא בעצם הגלגולת עם כל זה חוששין משום רסוק איברים וטרפה. תורת חסד סי' ו' מחב"ר או' ט' שו"ג סי' ל' מחו' או' א' ענ"ה שם או' כ"א. זב"צ או' ל"ג וכתב דהגם דהחק"ל סי' כ"ח דחה דברי התו"ח הנז' והכשיר הרואה יראה דאין בראיותיו כדי שביעה לדחות דברי התו"ח וע"כ העיקר כדברי התו"ח עכ"ד.

א

מט) פרה חולבת שהכו אותה במקל על רוחב השדרה מכה רבה עד שנחלית ונפלה ואחר איזה ימים חזרה לאיתנה הראשון נ"ל דהחלב שלה מותר דהגם דלדעת המחמירין וס"ל דלא מהני הילוך לבד רק הילוך ובדיקה מ"מ אין לחוש בזה לחלב וניהי דהיכא דאפשר בבדיקה ראוי להחמיר ולבדוק כיון דאפשר לברורי עכ"פ בא"א לבדוק כגון שנאבד או לענין החלב ודאי יש להתיר. טוב טעם סי' ל"ב דף א' ע"ג. זב"צ או' ל"ד. ועיין לעיל או' מ"א.

א

נ) שם. חוששין שמא נפסק החוט. משמע דא"צ לבדוק כל החלל אלא חוה"ש לבד וכמ"ש בב"י. וכ"כ התב"ש או' ו' וכתב להשיג על הפר"ח יעו"ש. וכ"כ הער"ה או' ד' בשם כמה ראשונים וכתב ודלא כהפר"ח יעו"ש. וכ"מ ממ"ש לעיל או' מ' יעו"ש.

א

נא) [סעיף ז'] בהמה שגוררת רגליה וכו' לא דוקא רגליה אלא ה"ה אם גוררת ידיה אין חוששין. כנה"ג בהגה"ט או' ט"ו. שה"מ או' י"א. ער"ה או' ח' זב"ת או' ך' ענ"ה שם או' ך' זב"צ או' ל"ה.

א

בנ) ולאו דוקא אם אחר שקנה מן הגוי ראינוה שגררה רגליה מותר אלא ה"ה אפי' לכתחלה מותר לקנות מן הגוי אווזים ותרנגולים שאינם יכולים לעמוד על רגליהם. כנה"ג שם. שה"מ שם. זב"צ או' ל"ו.

א

גנ) שם. בהמה שגוררת רגליה וכו' בין דקה בין גסה וה"ה חיה. כנה"ג שם. זב"ת או' י"ט. ולאו דוקא גוררת אלא אפי' שאינה יכולה לעמוד על רגליה. כנה"ג שם. שה"מ שם. זב"ת או' ך'.

א

דנ) שם. בד"א כשלא נודע שנפלה אבל אם נודע שנפלה חוששין. ואפי' נפלה למטה מי"ט כשגיררת רגליה צריכה בדיקה בחוה"ש. תב"ש או' ז' שפ"ד או' י"ב. חכ"א כלל ט"ו או' ך' בי"צ או' ח' ענ"ה שם או' י"ט. וה"ה אם הכה אותה מראשה לזנבה וגוררת רגליה לא תלינן בשגרונה ובעינן בדיקה בחוט. תב"ש שם. פר"ת או' ט' שפ"ד שם. זב"ת או' כ"ב. בי"צ בעמ"ז או' י"ב. ענ"ה שם או' י"ז. ואם לא בדק בחוט בהא דנפלה פחות מי"ט וגוררת רגליה או הכה אותה מראשה לזנבה וגוררת רגליה הוי ספק טרפה. תב"ש שם. חכ"א שם. אבל הפר"ת שם כתב דאם לא בדק בחוה"ש אין להטריף. וכ"כ הזב"ת שם. וכ"נ דעת הנוב"י מה"ק חי"ד סי' כ"ב. וכתב מק"מ או' ט"ז דיש לסמוך על סברא זו בהפ"מ בדיעבד אם לא נבדק חוה"ש. זב"צ או' ל"ז.

א

הנ) ואם נפלה י"ט או הפילוה אחרים אפי' פחות מי"ט וגוררת רגליה דינא כדין נפולה בסי' נ"ח דצריך לבדוק כל החלל ולדידן דאין אנו בקיאין בבדיקה אסורה לעולם. ש"ך ס"ק י"ב. שפ"ד שם. בי"צ או' ח' זב"צ או' ל"ח.

א

ונ) בהמה שנתקלה ברגליה האחרונים ונעשית חגרת צריכה בדיקה בירך ולא דמי במגררת רגליה דשאני הכא דתברא בצדה שנתקלה. שבו"י ח"ב סי' נ"ט. עיקרי הד"ט סי' ב' סיף או' ג' זב"ש או' ט"ו. זב"צ או' ט"ל. ועיין לקמן סי' נ"ה או' ט"ל.

א

זנ) ואם צולעת רק על רגל א' אין לחוש לחוה"ש שאם מחמת השדרה הרי היא באמצע ומתפשט כחה בשוה בב' הרגלים והיתה ראויה להיות צולעת בב' הרגלים. נוב"י מה"ת סי' י"ז. והב"ד פ"ת או' ג' אבל הרב זב"צ או' מ' הקשה עליו דדילמא נפסק החוט בפיצול א' ההולך לרגל שמאל אבל החוט שבאמצע והפצול של רגל ימין עודם קיימים ומשו"ה דוקא צולעת על רגל א' וע"כ כתב דלמעשה יש להחמיר. ור"ל שיש לבדוק חוה"ש שבשני פיצולין ראשונים שבירך וגם הניבין שבירך מן הספק דשמא היתה צולעת מחמת שנפסקו הניבין או שנפסק חוה"ש. ועיין לעיל סעי' ה' ולקמן סי' נ"ה סעי' ב'.

א

חנ) אם לא ראה היהודי שנפלה אין לחוש לנפילה ומה שהגוי אומר אחר שיצאה מתחת ידו אינו נאמן ואפי' אמר מתחלה אולי כיון להשביח מקחו שסובר אם יאמר שזה מחמת נפילה עדיף. נוב"י שם. פ"ת שם. זב"צ או' מ"א.

א

טנ) ואם נפל השור ע"ג רגליו מחמת מכאוב רגליו ולא הלך מחמת נפילתו אין בו חשש רסוק אברים דכיון דמחמת מכאוב הוא דנפלה אמדה נפשה דהוי נפלה מדעת. תב"ש סוף או' ז' ענ"ה שם או' י"ט. זב"צ או' מ"ב.

א

ס) מי שקנה אווז מן השוק ולא יכלה לעמוד מותרת כיון שלא ראינוה שנפל אין לאסור מספק ואומר שגרונה נקטה. ט"ז סק"ו. פר"ח סוף או' ט' לה"פ או' ט"ו. בל"י או' י"א. זב"ת או' כ"ב. ואפי' בדיקה א"צ ומותר לשוחטו מיד. מש"ז או' ו' בי"צ בעמ"ז או' י"א. חכ"א כלל ט"ו או' ך'.

א

סא) ועופות שאינם יכולים לעמוד על רגליהם וכשעומדים סובב ראשם ונופלים אסור לשחטם דחיישינן שמא יש להם מים במוחם. באר מים חיים או' י"ג משם זב"ש. זר"א ח"ג בקיצור ה' טריפות או' ט' זב"צ או' מ"ג.

א

סב) תרנגולים שרגליהם נפוחים אפי' בעצם התחתון יש לחוש להם שבא להם מחולי הפודנאר"ה והאוכלים מהם באים לידי חולי זה לכן שומר נפשו ירחק מהם שמצוי הוא בתרנגולים. שבו"י ח"ב סי' ס"ח. וסב"ד התו"ז סי' ד"ן או' טו"ב וכתב דיש ליזהר בזה כדברי הרב דחמירא סכנתא. זב"צ או' מ"ד.

א

רוב היקף ונקבי' בהיקף אין מצטרפין לרובו והפר"ח דעתו שמצטרפין ועיין פלתי נראה להלכה כב"ח אבל לא למעשה

ב

נסדק העור דמת הב"י דלא בעי שיור כלל מעלה ומטה ופר"ח מחמיר ועיין פלתי שבררתי דעת שניהם מאין שרשם

ג

אבל אם נפסקו דשם פסק כח של שדרה ולא מיטרף

ד

המחובר לגוף והש"ך ביקש להשיא לדבר אחר דכוונתו על עצמות קטנים ומונחים והולכים בשיפוע עד השדרה ואין לחדש פ' נגד רוב הפוסקי':

ה

חוששין כדין נפולה אבל בדיקה זו גם אנו בקיאין ט"ז:

ו

חוששין ובזה לא מהני הילוך כיון דאינו מהלכות הילוך יפה וצריך שהייה יב"ח:

א

שנפסק רוב וכו' בטור נאמר כולו או רובו ודייק הב"ח כולו ל"ל ומזה הוליד הדין דכוונת הטור דרובו צריך להיות ככולו שלא יצטרפו נקבים לרוב כמו בגרגרת והפר"ח השיג ובאמת תמהני על הב"ח שסמך על דקדוק קל כזה להתיר ספק איסור תורה דמסבר' יש ללמוד מן גרגרת ומן גלגלת דמצטרפין דמ"ש ולא שייך אין אומרין וכו' דהא הגמ' גבי נקב' כנפ' פריך לגרגרת מן גלגלת ש"מ דס"ל דהך סברא יש ללמוד זה מזה והא דנקט כולו הוא להורות דקתני נפסק העור אבל המוח לא מעלה ולא מוריד וקמ"ל במוח לא זהו רובו אפי' כולו כשירה וכן למטה מן פרשות: והנה הגמ' הקשה נתמזמז כשר בשדרה ופריך הג' הא תנן נתמזמז מוח טריפה ומשני נתמסמס תנן והקשו תוס' איך מדמינן שדרה למות דנקובתו במשהו ובשדרה ברובו והיינו כל לקותא דמוח דמטריפין ביה הוא שבסופו יהי' קרום מוח או שדר' נלקה ולכך הקשו איך לקותא של זו כשל זו דלקותא כ"כ לגרוס נקב משהו אבל לא כ"כ לגרום פסיקא ברובו ויש ליישב קושיתם דזהו ודאי מסתבר לי' כתו' דלקותא דמזמז בקל יגרום נקב בעור אבל לא יפסל שיהיה רוב מהקרום נפסק אבל זהו ודאי אינו סברא לומר דלקותא דמזמז יפעול לנקוב נקב אחד בקרום ולא שני נקבים דזהו נגד השכל הלא לקותא זו מתפשט בכל רוחב הקרום ושדר' ולמה יגרום לקותא ונקב בצד אחד ולא בצדו ג"כ כיון שגם שם הקרום ריק מן המות שהוא מזמז. ומ"ש זה מזה וא"כ כיון דיש חשש לאיזה נקבים הלא בצירופם איכא רובא ומטרפי ושפיר מדמי הגמ' מוח לשדר' ולק"מ: והנה בגמ' אמרינן חוט השדרה שנפסק ברובו ר"י אומר אפי' ניקב וקאמר הגמ' רוב עורו ואמרי לי' רוב מוחו ושאל הגמ' מ"ד רוב עורו רוב מוחו מאי וכתבו התוס' והא דלא נקט רוב מוחו דה"א רוב עורו א"צ רוב וקשה לכאורה הא אי אמרת א"צ רוב א"כ מיטרף בניקב דאין כאן אמצעי או ניקב או הפסק רוב ות' מיני טריפות דמנה עולא הוא נקוב' ופסוק' אבל בין נקוב' לפסוק' לא מצינו דבר שיחשוב ור' יעקב דאמר ניקב ע"כ בטור מיירי דאיך שייך במוח שהוא כמו שומן בעלמא נקב ופשוט. וא"כ איך ס"ד בטורו מיטרף בנקב' ת"ק היינו ר' יעקב במאי פליגי. וצ"ל דודאי ר' יעקב לא פליג אכל פסוקת שדר' וסתם פסוק' היינו ברוב רק רוב עורו היינו כמ"ש הב"ח דוקא בלי הצטרפות נקבים ולכך קתני חוט שדר' שנפסק ברובו דלכאורה הך שנפסק ברובו מיותר דאילו אינקב לא הוי למתני פסוק' רק נקובה וכיון דקתני פסוק' היינו ברובו בשלמא גבי גרגרת קמ"ל רוב עובי או רוב חללה לכל חד כפי דאית לי' אבל כאן פשיטא וצ"ל דקמ"ל דאין נקבים מצטרפין וע"ז קאמר ר' יעקב אפי' ניקב מ"מ מיצטרפין למשוי' פסוקות גרגרת ברובו ובזו י"ל נמי הא דאמר הורה ר' כר' יעקב ופירש"י לחומרא ולכאורה איך הדר רבי משמעת' ודאי הי' מקובל אצל רבי א"כ לא שייך תו לחומרא דאפי' כבר הורה לאיסור יכול לחזור כיון דאגמרי' סמוך כמ"ש התוס' גבי רוב חללה ע"ש. אלא זה י"ל דהורה לחומרא לצרף נקבים עד רובא. וא"כ א"ש דברי התוס' דאי הוי תני רוב מוחו זה ודאי הוי ידעינן דבעי רוב דאל"כ היינו ר' יעקב רק ה"א ברוב עורו אין צריך להיות נפסק בב"א רק נקבים מצטרפין ור"י מטריף בנקב אחד משא"כ רוב מוחו אין מצטרף ולכך קתני רוב עורו דאינו מצטרף וא"ש ודוק ובזה ניכרים דברי הב"ח לאמת ומ"מ יש להחמיר בנקבים כמ"ש אחרונים:

ב

נסדק העור לאורכו האחרונים נחלקו אם בעינן ג"כ שיור למעלה או לא. ונראה דתלי' במחלוקת שיש בגרגרת גופי' אי אותו שיור צריך להיות דוקא במקום הראוי לשחיטה או אפי' למעלה ממנו. דאם אמרינן אפי' למעלה והיינו דכיון שהוא למעלה מחובר מחזק לי' לגרגרת ולא יתפלג א"כ הא היא יורד מהראש והראש גופי' יחשב לשיור ומשוי' לי' כאחד לבל יתפצלו ויתפרדו ומה יוסיף אם יהיה לאחר הראש קצת מהשדר' שלם או הראש גופי' לבדו שלם עכ"פ מחברין. משא"כ אם אמרינן דבעינן דוקא מקום שחיטה וצ"ל דצריך שיור באותו אבר דאל"כ אין שם שלם עליו א"כ אף בשדר' גם כן וזה ברור ופשוט:

ג

ועד בכלל מכלל דס"ל דפי פרשה שלישית ג"כ טריפה וכן הוכיחו מחברים מדאמר פרשה תדון כבשר מכלל דפי פרש' עצמו אינו כבשר וטריפה והרמב"ם דעתו להכשיר ולא תקשה לי' למה לא קתני פי פ' עצמה י"ל ודאי בפרשה ראשונה דהוא טריפה אף פי פ' טריפה דנכלל במעט עם עד בין פרשות אבל במקום שהוא ספק בזו י"ל דיי לבין פרשות אבל מהכ"ת להטריף הפי פרשה וא"כ א"ש הברייתא ידע ולא נסתפק כלל א"כ הא דקאמרי פרש' נדון כבשר או דנתכוון על ראשונה דידע' מכאן והלאה כשר או דנתכוון על פרש' שני' דגם זה ידע' דטריפה ולכך דייק פרשה ולא פי פרשה וזהו דברי הגמ' מאי לאו ראשונה ושנייה אשר לכאורה תמוה אם שני' מכ"ש ראשונה אלא כך פי' הברייתא ידעה מקום חוט שדר' מכוון אי ידעה מראשונה פי' ראשונה אי ידעה משניה דגם כן טריפה פי' שנייה ואם כן א"ש דלכך קתני פרשה עצמה ולא פי פרשה אבל לדידן דמספקא לן אם כן עד בין פ' שניה מספקא ליה איך נחמיר בפי פ' שלישית ולכך באמת מותר וא"ש:

א

נשברה השדרה. עיין בדגמ"ר שכתב דבנשברה השדרה עכ"פ צריך בדיקה אם לא נפסק החוט ולדידן שא"א בקיאין בבדיקה טרפה מיהו אם הלכה יש לסמוך על הבדיקה עכ"פ ע"ש (ועיין מ"ש לקמן ס"ק שאח"ז בשמו ולעיל סי' כ"ז בשם שו"ת תולדות יצחק סימן א') עוד כתב שם דבעוף לא מהני הילוך לענין ספק פסיקת החוט דבעוף כלה כח החוט למעלה אצל האגפיים והרגלים רחוקים הרבה ממקום כח השדרה ואין פסיקת החוט מעכב ההילוך ע"ש:

ב

נפסק החוט. וכתב הר"ן הביאו ב"י דאיכא מ"ד דאפילו הלכה לא מהני בזה וצריכה בדיקה והב"ח פסק כן ומסיים דלדידן שאין בקיאין טרפה וכן הסכימו הפר"ח והפרי תואר ע"ש ועיין בדגמ"ר שהביא ראיה דגם בזה מהני הלכה וא"צ בדיקה ומתוך כך כתב דעכ"פ יש לסמוך על הבדיקה אפי' לדידן ע"ש ועיין בתב"ש שכתב בזה דאף הב"ח לא החמיר כ"א בהכאה גדולה שלא כדרך הרגיל והכי נהיגין דלא בדקינן בהכאות המצויות אבל נ"ל דיש להחמיר דאנן לא בקיאין לחלק בין הכאה להכאה ועדיף טפי לבדוק בחוט השדרה כו' משנחמיר שלא לבדוק ועי"ז יבא קולא לחלק בין הכאה להכאה כו' עכ"ל ועיין בשו"ת תולדות יצחק סוף סי' א' שכתב עליו דהמחמיר יחמיר לעצמו אבל חלילה להחמיר לאחרים ובפרט להפסיד ממון של ישראל אותה החלב שנחלב מהבהמה שהכה אותה ודי לנו להחמיר בהכאה גדולה שלא כדרך הרגיל אבל סמכינן על בדיקת החוט שאנו בקיאים בזה ע"ש:

ג

חוששין. עבה"ט ועי' בדגמ"ר שהקשה על פירוש זה ופירש פירוש אחר דמיירי שנפלה ממקום שאינו גבוה עשרה ואם לא היתה יכולה לילך כלל היתה מותרת והיו תולין שאיזה כאב בעלמא הוא אבל כיון שגוררת רגליה גרע טפי שהדבר מראה שהוא מחמת פסיקת החוט עכ"ד ועיין בזה בספרו תשובת נו"ב חלק יו"ד סימן כ"ב ובשו"ת תפארת צבי ח' יו"ד סימן ס"ז אות ג'. ועיין בנו"ב תניינא חיו"ד סי' י"ז שכתב שאם צולעת רק על רגל אחת אין לחוש לחוט השדרה שאם מחמת השדרה הרי היא באמצע ומתפשט כחה בשוה בשתי הרגלים והיתה ראויה להיות צולעת בשתי הרגלים (וכן משמע קצת מלשון השבו"י ח"ב סוף סי' נ"ט אביאנו לקמן סי' נ"ה ס"ק ד') וכתב עוד דאם לא ראה היהודי שנפלה אין לחוש לנפילה ומה שהנכרי אומר אחר שיצאה מת"י אינו נאמן ואפי' אמר מתחלה אולי כוון להשביח מקחו שסובר אם יאמר שזה מחמת נפילה עדיף ע"ש:

א

(שם סעיף ג') מפני כבדו טריפה. מספק איבעיא דלא איפשטא:

ב

(סעיף ו') ול"ח שמא. היינו בלא נפלה עי"ז אבל בנפלה אף בפחות מי"ט הוי כמו זכרים מנגחים לקמן (סימן נ"ח ס"ט) ובעי' הלכה. ואם יש במקל קשרים צריך הליכה להוציא מדין נפולה ובדיקת חוט השדרה מחמת המקל:

ג

(סימן ל"ב ט"ז סק"ד) דצריכא שהיי' ובדיקה או הילוך ובדיקה ואף בשהתה והלכה הלוך יפה צריכה בדיקה בחוט השדרה:

ד

(ש"ך סקי"ב) ואע"ג דבנפולה. התב"ש והנודע ביהודה הסכימו לדבר א' דהכא מיירי בנפלה בפחות מי' וכיון דגוררת רגליה ואיכא ריעותא חיישי' לה:

א

שנפסק רוב היקף עור החופה את המוח טרפה. כ' הב"ח ולא מטריפין בנקבים סמוכים זה לזה בהיקף ובצרוף רובו כו':

א

אע"פ שכל המוח קיים. דפסיקת המוח לא מעלה ולא מוריד. ש"ס:

א

נסדק העור לארכו כשר. מסקנת הב"י דאפי' לא נשתייר אפי' כל שהוא לא למעלה ולא למטה כשר וכן משמע בת"ה וכן כתב ד"מ והב"ח ופרישה:

א

ונשפך כמים. ואלו היה החוט נקוב היה יוצא. רש"י:

א

או כדונג. אבל אינו נשפך כמים ואלו היה החוט נקוב לא היה יוצא:

א

נחסר קצת מהמוח כו'. כבר פרשתי בסי' הקודם ס"ק ב' דלהכי נקט קצת משום דאלו נחסר הרבה אז וודאי כשמעמידו היה הריקן שחוץ לידו שוחה ובנתמסמס כדונג לא מפליג בין מעט להרבה לפי שדרכו להתמסמס כולו:

א

טריפות זה כו'. קאי לכל הטריפות שבחוט השדרה שהזכיר מקודם וק"ל:

א

ועד בכלל כו'. אזיל לשיטתו בב"י שדחק מאד לפרש סוגיא דש"ס לדעת הרמב"ם ולכן פסק דעד פי פרשה שלישית ועד בכלל טרפה והדבר ברור כמ"ש מהרש"ל שם וכן פי' הב"ח וכן דעת התוס' כהרמב"ם וכן פסק מהרש"ל והמדקדק בסוגיא יראה לעינים שדעת הרמב"ם וסייעתו נכון והטעם דשיעור חוט השדרה עד מקומות אלו פירש"י לפי שמשם ואילך תשש כחחוט השדרה וירכים מעמידין אותה ואינה מתה בכך:

א

ויש מטריפין כו'. ז"ל הב"י והג"א הפליג להחמיר יותר מהרשב"א (שהוא כדעת היש מטריפין שכתב הר"ב) שכתבו דאותן עצמות קטנות המחוברות לכנפים הם בכלל הכנפים ולמטה מהם זהו למטה מאגפים עכ"ל ובמקצת ספרי הרא"ש כתב הג"ה מא"ז וז"ל ובא"ז פסק עד למטה מכנפים אפילו במקום שאינו מחובר לגוף העוף אלא נכפל ויושב שם ע"כ ותו לא מידי ולא להג"ה זו כיון הב"י כי אדרבה משמע מהג"ה זו כהרשב"א וסייעתו אלא בספרים אחרים כתוב הג"ה באשיר"י ממהרי"ח וז"ל ונראה לי דאותן עצמות קטנות המונחות בגף העוף והם מחוברות לכנפים ולמטה מהן זהו למטה מאגפים עכ"ל ומביאה מהרש"ל פא"ט סי' ט"ז ולזו כוון הב"י וגם באו"ה כלל נ"ה ד"ב כתב דבא"ז ובסמ"ג מסתפק לאסור עד מקום שהכנפים שוכבות על הגוף של העוף בסופם עכ"ל וע"כ מ"ש ובסמ"ג צ"ל ובסמ"ק. (והיינו הגהת סמ"ק וכן מצינו הרבה פעמים שהפוסקים וגם האו"ה כינו להגהות סמ"ג בשם סמ"ק) כי בסמ"ג לא נמצא דבר אלא בסמ"ק סי' ר"א איתא בהג"ה וז"ל יש להסתפק אי סוף העצם קאמר דהיינו מקום שהכנפים שוכבות על הגוף בסופם או שמא התחלת עצם קאי מקום חבור הכנפיים בגוף ויש להחמיר מספק עכ"ל הרי בהדיא דעת הסמ"ק כהרשב"א והאו"ה השוה דעת הא"ז לדעתו וכ"כ בד"מ שדעת האו"ה והא"ז כהרשב"א ובב"ח הבין שהב"י כיון להג"א בשם הא"ז ולכן הבין גם כן שדעת האו"ה בשם הא"ז והסמ"ק דשעור חוט השדרה הוא למטה מעצמות הקטנים המחוברים לכנפים וע"ז סמך לחלוק על הר"ב ולא אוכל לירד לסוף דעתו שהרי הוא עצמו כתב שדעת הגהת סמ"ק כהרשב"א וכבר הוכחתי שזהו דעת האו"ה בשם הא"ז והסמ"ק והב"י כוון להג"א הנ"ל בשם מהרי"ח אכן שמעתי לפרש דמהרי"ח לא מיירי באותו עצם קטן שחוץ לגף המחובר לגוף שנראה מבחוץ וכמו שהבין מהרש"ל שם ושאר אחרונים אלא ר"ל אותן עצמות קטנות המונחים בגף העוף המתחילים אצל הצואר והם מבפנים בגוף ואין נראים כלל מבחוץ והם ארוכים ואינם רחבים ודומים לסכינים והם מונחים ממש בגוף על הריאה וכן משמע להדיא בהגהת מהרי"ח שם שכתב ושמוטת גף העוף נמי דאמרינן היינו שמוטת אותו עצם כי הוא מונח ממש על הריאה עכ"ל וכן משמע עוד מדבריו למעיין שם והוא נכון:

א

ולא חיישי' שמא נפסק החוט כו'. דכיון שהלך המקל על פני כל אורך השדרה א"א שיכה בכח:

א

וכן אם לא הגיע כו'. פי' שבתחלת הכאתו לא הכה ע"פ אורך כל השדרה:

א

אבל אם נודע שנפלה חוששין. שמא עם נפילתה נפסק חוט השדרה) ולכך גוררת רגליה שפסיקת חוט השדרה מצוי' עם נפילתה עכ"ל טור ואע"ג דבנפולה בלא"ה חוששין כדלקמן סי' נ"ח י"ל דבנפולה בעלמא הוי שרי כשהלכה ארבע אמות וכדאיתא התם אבל הכא כיון שגוררת רגליה לא מיקרי הליכה וצריך לעולם בדיקה ולדידן שאין אנו בקיאין בבדיקה אסור לעולם וכמו שיתבאר בסי' נ"ח:

א

לארכו כשרה. כתב ב"י אפילו לא נשאר כלום ובזה קיל מגרגרת:

ב

שחוץ לידו. פי' למעלה מידו:

ג

עד מקום כלות שכיבת העצם. זה כתוב בא"ז בשם הרשב"א אבל הטור כתב בשם הרשב"א עד מקום כלות חבורן בגוף ולפ"ז אם נפסק חוט השדרה כנגד מקום שכיבת עצם בין האגפיים כשר והביא ד"מ דעות אלו ובאו"ה כלל נ"ה סי' ב' פסק להחמיר כדברי א"ז ונראה דהא דכתב רמ"א כאן דבהפסד מרובה אין להחמיר היינו שאין להחמיר כ"כ להטריף עד נגד מקום כלות שכיבת עצם אבל מ"מ להקל כ"כ להכשיר אפי' אם נפסק נגד מקום חיבורן לגוף ולסמוך על הדעה הראשונה שכתב עד התחלת המקום שהם מחוברים כו' אינו נראה דהא בד"מ כתב שיש להחמיר שלא לפסוק כן ורש"ל פסק שיש להחמיר אפי' במקום שכיבת עצם וכן פסק מו"ח ז"ל:

ד

חוששין למקום הקשרים. כתב הר"ן דצריכה שהייה ובדיקה כדין נפולה בסי' נ"ח וכ"פ רש"ל. ונ"ל דאף שפסק רמ"א בסימן נ"ח סעיף ו' דאין אנו בקיאין בבדיקה היינו לענין ריסוק אבל לא כאן שיש חשש משום שבירת שדרה ובזה אנו בקיאים:

ה

אם לא הגיע כו'. וה"ה אם הכה אותה ונפסק המקל בשעת הכאה לפי שבמקום שנפסק המקל עושה חבורה כמו בראש השרביט כ"כ הכל בו:

ו

כשלא נודע שנפלה. וכתב בהגהות מרדכי דחולין בשם הר"ר טוביה מווינא על אחד שקנה אווז מן השוק ולא יכלה לעמוד דמותרת כיון שלא ראינוה שנפל אין לאסור מספק ואומר שגרונא נקטה וכ"פ באו"ה כלל נ"ה ויש כאן טעות בדפוס דהאי הג"ה מקומה קודם בד"א שכתב הש"ע:

א

(סימן ל"ב סעיף ו') בהמה שהכו אותה על השדרה במקל כו'. ואם יש במקל קשרים חוששין למקום הקשרים שמא נפסק החוט. וכן פרש"י בש"ס (דף נ"א). וצ"ע דבש"ס מוכח דחוששין דקאמר היינו לריסוק אברים דמדקאמר ברישא אין חוששין לריסוק אברים ש"מ דהיכא דאמר חוששין היינו לר"א. וכ"כ הטור ברמזים להדיא וברא"ש. וכ"מ בהג"ה סי' נ"ח שכתב דאם הוכה במקום א' אין חוששין רק נגדו. וע"כ דהיינו לריסוק אותו מקום דכל הסימן איירי שם בהכי. וכן משמע ממאי דסדר התלמוד מימרא דרב יהודה הכה על ראשה כו' בפיסקא דנפולה ולא סדרו בפיסקא דפסיקת חוט השדרה (דף מ"ה) וק"ל. וצ"ל דרש"י והמחבר איירי בהולכת כדרכה דמסתמא במאי שהכה אותה על השדרה במקל יכולה להלוך וכיון דהולכת לא חיישינן תו לר"א כמ"ש סימן נ"ח. ואשמועינן כאן דאפ"ה בעיא בדיקה בחוט נגד הקשרים וכמ"ש הר"ן בשם איכא מ"ד ומביאו הב"י ודו"ק:

ב

(שם) וכן אם הכה לרוחב השדרה חוששין שמא נפסק החוט. ונראה דכל שכן אם נשברה השדרה שכתב הש"ע סי' זה ובס"ס נ"ד דכשירה. דצריך לבדוק החוט. וזה כוונת התנא דנקט במשנה דאלו כשירות בבהמה (דף נ"ד) נשברה השדרה ולא נפסק החוט שלה. ר"ל שרואין אנו שלא נפסק החוט. וכה"ג דייק רש"י שם גבי נפחתה הגולגולת ולא ניקב קרום של מוח כתבו רש"י ור"ן ורע"ב ורואין אנו כו' הבאתים סי' ל' ע"ש. וכ"ש לפי מ"ש רש"י ור"ן במשנה דא"ט דאורחא דמילתא דפסיקת החוט על ידי שבירת שדרה הוא בא עכ"ל. וא"כ כיון דאורחא הכי ודאי א"א להתיר בלא ברירה. וכן מוכח ממ"ש בש"ס (דף נ"א) גבי שגרונא ומביאו הט"ו בס"ס זה. דלא חיישינן לפסיקת החוט והטעם איתא בש"ס ופוסקים דשיגרונא שכיח חוט השדרה לא שכיח. מוכח בהדיא דאלו נשברה השדרה דשכיח הוא פסיקת החוט יש לחוש וזה ברור. ואח"כ מצאתי שכ"כ בעל נודע ביהודה בספרו דגול מרבבה וכתב דהילוך מהני בבהמה לסמוך על הבדיקה:

א

העצם המחובר לגוף. עי' בה"ט ועי' מ"ש בשו"ת ב"ח החדשות סי' י"ד בענין זה:

ב

חוששין למקום הקשרים. עי' ב"ח הנ"ל מ"ש בזה:

א

(סי' ל"ב סעיף ה') טריפות כו' ועד בכלל כו'. זהו דעת הרא"ש והריטב"א וראיתו מהא דקתני בברייתא והפרשה תידון כבשר משמע אבל פי פרשה טריפה ומוקי בגמרא בשלישית אבל לשיטת הרמב"ם ז"ל דפי פרשה שלישית כשירה היינו משום דקאמר שמואל אינו יודע א"כ בשנים עצמו לא בריר לי' דמחמירין כולי האי דפי פרשה שלישית טריפ' ועי' בתוס' פ' א"ט דמ"ו ד"ה ואת"ל והא דנקיט פרשה תידון כבשר ומוקי לה בגמ' בשלישית משמע אבל פי פרשה טריפה י"ל וודאי אי לא בריר לנו הטריפות בב' עצמו פי פרשה השלישי' כשר' והבריית' ודאי לא יהיה מסופק בדבר אלא או כשרה או טריפה ודאי והגמ' רוצה לומר דהברייתא מיירי בג' ר"ל דוודאי גם שנים עצמו טריפה א"כ י"ל דגם פי פרשה שלישית טריפה אבל לפי מה דמסופק שמואל דהברייתא לא מיירי אלא בראשונה ושפיר י"ל פי פרשה שלישית כשירה וכעין זה יש לפרש דברי תוס' ד"ה מאי לאו ר"א וכו':

ב

(ש"ע סעיף ו') וחוששין למקום הקשרים. עיין פ"ח דר"ל דאפי' הלכה צריכה בדיקה כה"ג ואמר מורי נר"ו דע"כ מוכח דאפי' בכה"ג אף בהלכה א"צ בדיקה דאיתא בפרק כל הזבחים התערובת שנתערבה בטריפה וכו' האי טריפות ה"ד אי דידעה כו' א"ר ינאי דעירב נקיבת הקוץ בדרוסת הזאב ור"ל אמר דאיערב בנפולה ור' ירמיה אמר וכו' כולהו כר"ל לא אמרי קסבר הלכה אין צריך בדיקה וכו' וא"א דבכה"ג אפילו הלכה צריכה בדיקה אכתי קשה אמאי לא מוקי דאיערוב בהמה שהכו אותה על חוט השדרה דאפילו הלכה צריכה בדיקה אע"כ מוכח דאפילו כה"ג הלכה אצ"ב: