א
דין שאסור להשהות שטר פרוע ובו ב סעיפים:
אסור להשהות שטר פרוע בתוך ביתו (וה"ה שטר שנמחל שעבודו) (תשו' הרא"ש כלל ע"ח) ואם אינו רוצה להחזיר שטר פרוע ראוי לנדותו עד שיחזירנו ואין לו לעכב השטר בשביל פשיטי דספרא: הגה ובמקום שאין הלוה נותן שכר הסופר א"צ להחזיר השטר ובלבד שיקרענו (ב"י בסי' ס"א בשם הרשב"א) אבל מותר להשהות שטר של מנה אע"פ שאינו חייב אלא חמשים והוא שיכתוב שובר על גביו ממה שנפרע או יכתוב שובר בפני עצמו וימסרנו ללוה:
ב
שטר שלוה בו ופרעו אינו חוזר ולוה בו כמו שנתבאר בסי' מ"ח ואם אמר לו הלוה פרעתי והשיב המלוה כן היה אבל החזרתים לך הרי מודה שנמחל שעבודו ואינו גובה בו אבל אם אמר החזרתים לך שתחליפם לי מפני שלא היו המעות יוצאים אלא ע"י הדחק השטר קיים:
באר היטב חשן משפט
נ״ז
א
שנמחל. אע"פ שכל שטר פרוע נמחל שעבודו מ"מ מצינו שנמחל השעבוד אף דעדיין לא פרעו כגון שמחל לו שעבוד קרקעות ונתן לו רשות למוכרן ולא יטרוף אותם מהלקוחות עכ"ל הסמ"ע והש"ך כת' דל"נ דכיון שיכול לגבות בשטר זה מבני חרי לית ביה משום אל תשכן כו' ובאמת י"ל דאשמועינן בשטר שנמחל שעבודו אע"פ שלא פרעו רק שהמלו' מחלו מעצמו אסור להשהותו וע"ל סי' ס"א סי"א וסי"ב עכ"ל:
ב
דספרא. ומדברי התוס' ושאר פוסקים מבואר להדיא דיכול לעכב השער בשביל פשיטי דספרא וצ"ע למה סתם המחבר ומ"מ נ"ל דאם רוצ' לקרעו או לכתוב על גביו שהוא פרוע רשאי לעכבו לכ"ע בשביל זה ודלא כנרא' מהמחבר. עכ"ל הש"ך:
ג
ובמקום. אבל אם הלו' נתן שכר הסופר אפי' במקום דאין דרך הלו' ליתנו צריך להחזיר השטר לידו דשלו הוא. סמ"ע:
ד
שובר. והש"ך חולק ע"ז וס"ל דאפי' בלא שובר כיון שיש לו שייכות בזה השט"ח שחייב לו עוד חמשים לכ"ע אינו עובר משום אל תשכן וגדול' מזו אפי' אם השט"ח כולו פרוע הוא יכול לתפסו בשביל דבר אחר ודלא כהמחבר עכ"ל וע"ש:
ה
שנתבאר. שם מבואר דאפי' בו ביום שנכתב אינו חוזר ולוה בו אם לא שקנו מידו מחדש או שמסרו לפני עידי מסיר' מחדש. סמ"ע:
ו
ואינו. והא דאינו נאמן במגו שהי' אומר לא פרעת דהוי מגו להוציא ולהפוסקים דס"ל דאמרינן מגו להוציא צ"ל דמיירי שהשטר אינו מקויים וקמ"ל דאע"פ שיכול לקיימו אח"כ מ"מ כיון שהוד' שהוא פרוע הרי הוא כחרס ושוב לא מהימן כמ"ש גבי שטר מזויף או אמנה ומ"מ נ"ל דהוי ספיקא דדינא ואם תפס המלו' אפי' בעדים לא מפקינן מיניה. ש"ך:
ז
הדחק. כ' הש"ך וכ"ש אם לא היו יוצאים כלל ונ"ל דכ"ע מודים בזה ודלא כנרא' מהב"י שהרשב"ם ס"ל דבעינן דוקא שלא היו יוצאים כלל עכ"ל:
באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט
נ״ז
א
א) מימרא דריב"ל כתובות דף י"ט ע"ב
ב
ב) כ"כ הרשב"ץ (נ' מקומו באות ג') ובספר בדק הבית כתב בשם התוספות והרא"ש והריטב"א דיכול לעכבו
ג
ג) כ"כ הר"ן שם
ד
ד) ב"י בשמו
ה
ה) ד"ע ממשנה ב"ב דף ק"ע ע"ב וכר' יוסי
ו
ו) וע"ל סימן נ"ד ס"א
ז
ז) מימרא משמיה דרבי יוחנן ב"מ דף י"ז ע"א ובכמה דוכתי:
ח
ח) מעובדא דההוא מרבא וכו' ב"ק דף ל"ב ע"ב
ט
ט) ה"ה בפי"ד מהלכות מלוה ולוה בשם רבינו יונה:
י
י) כיון שאלו הי' מכיר בהם לא. היה מקבלם ועיין בתשובת הרא"ש כלל ס"ד סימן ד':
ביאור הגר"א על שולחן ערוך חושן משפט
נ״ז
א
וה"ה שטר. דהא ג"כ עולה דגובה מלקוחות:
(ליקוט) וה"ה שטר כו' כגון שמחל לו החוב ש"ך ועתוס' דשבת עח ב' ד"ה ת"ק כו' וא"ת משפרעו כו' וי"ל כו' (ע"כ):
ב
ואם אינו. שעבר על דרבנן וכמ"ש בעירובין ופסחים ועדיות ועבי"ד סי' של"ד ס"מ:
ג
ואין לו. שם בכתובות ומ"ד דזמנין כו' מ' דלמ"ד שטר פרוע אסור אף בכה"ג דלא כתוס' שם:
(ליקוט) ואין לו כו'. והתוס' ד"ה זמנין ורא"ש וריטב"א חולקים ע"ז ע"ש (ע"כ):
ד
ובמקום. דא"צ להחזיר אלא משום שהנייר שלו וראיה מב"מ י"ח וכ"ת כו' איבעי לך למיקרעי ולא אמרי' היה לך ליקח הגט מידה אלא משום דהיא נותנת כמ"ש בב"ב קסח א':
(ליקוט) ובמקום כו' ובלבד כו'. לדינא קאמר אבל איסורא בכל שטר ליכא איסורא בקרוע (ע"כ):
ה
אבל יכול. שם קעב א' האי מאן כו' עבדו כו':
ו
והוא שיכתוב. שם במתני' וגמ' וב"מ קג א' אם איתא כו':
(ליקוט) והוא כו' ג"כ דינא קאמר אבל איסורא ליכא כמ"ש בב"ב קעב א' ניחא ליה למלוה כו' וא"א לומר בשובר וכמ"ש רש"י שם ד"ה כי היכי דליכוף כו' דא"כ אמאי אמר ניחא כו' דליפגם שטריה הא איבעא להו בכתובות פז ב' בעדים כו' (ע"כ):
ז
אלא ע"י הדחק. ב"ב שם שייפי פי' ואין יוצאין כלל וסומקי שאין יוצאין ע"י הדחק דלכן אמרו שייפי וסומקי וע' קדושין ח' א':
כסף הקדשים על שולחן ערוך חושן משפט
נ״ז
א
סעיף א' (שטר פרוע) אל תשכן באהליך עולה כו': כשמניח שוברו בתוכו אולי קיל: וכל שכן כשתופר או מדבק השובר אליו. ואולי גם כששוברו מונח בכלי אחד עם השטר ואין עשוי להפריד זה מזה השטרות דשם קיל ג"כ היטב: אם המלוה מסופק אם נפרע השטר י"ל דצריך לכתוב כן על השטר ולהנ"ל ודי במניח בתוכו נכון לכתוב ולהניח שם היטב:
קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט
נ״ז:א׳
א
אינו חוזר ולוה. עמ"ש בסימן מ"ח:
מאירת עיניים על שולחן ערוך חושן משפט
נ״ז
א
שטר פרוע בתוך ביתו דכתיב אל תשכן באהלך עולה שמא יחזיר ויתבענו:
ב
וה"ה שטר שנמחל שיעבודו אע"פ שכל שטר פרוע הוא שטר שנמחל שיעבודו מ"מ מצינו שטר שנמחל שעבודו אף דעדיין לא פרע והיינו שמחל לו שיעבוד קרקעות שלו ונתן לו רשות למוכרן למי שירצ' ולא יטרפנו מהלקוחות וגם י"ל שנמחל שיעבודו ר"ל שפרעו וחזר ולוה על אותו השטר וכמ"ש הטור והמחבר בסי' מ"ח וק"ל:
ג
ראוי לנדותו כפול לקמן סי' ס"א סי"א:
ד
בשביל פשיטי דספרא עד"ר:
ה
שאין הלו' נותן שכר הסופר כו' אבל אם הלו' נותן שכר הסופר אפי' במקום דאין דרך הלו' ליתנו צריך להחזיר השטר לידו דשלו הוא וק"ל:
ו
אינו חוזר ולוה בו כו' בסי' מ"ח נתבאר דאפי' בו ביום שנכתב השטר אינו חוזר ולוה בו אם לא שקנו מידו מחדש או שמסרו לידו לפני עידי מסיר' מחדש ע"ש:
ז
אלא ע"י הדחק המ"מ מסיים בטעמו וכתב ז"ל כיון דאילו הוה ידע לא הי' מקבל:
נתיבות המשפט, ביאורים על שולחן ערוך חושן משפט
נ״ז
א
ואין לו לעכב השטר בשביל פשיטי דספרא לכאורה קשה כיון דיכול לעכב שטר של ק' כשחייב נ' להמחבר כשכותב שובר ולהש"ך אפילו בלא שובר א"כ גבי פשיטי דספרא הא המלוה יכול לקבל הפרעון אפילו על חוב אחר כמבואר בסימן פ"ג מכל שכן שיכול לקבל מדמי הפרעון על הפשיטי דספר' מקודם וישאר חוב על הלוה מדמי השטר גופיה ואז יכול לעכב השטר וצ"ל דקיבל מקודם בפי' על פרעון חוב דמי השטר ולא נשאר עליו רק פשיטי דספר' ואז אסור לו לעכב השטר והנה לדעת הש"ך ס"ק ז' שכתב בשם התוס' דמותר לעכב צריך לחלק בין פשיטי דספרא דמותר לעכב השטר ובין חוב אחר דאסור לעכב השטר בשביל חוב אחר דהא בנמחל שיעבודו מודה הש"ך ונגד החוב אחר הוי כנמחל שיעבודו ועכצ"ל דפשיטי דספרא משטר זה הוי כהלוה על שטר זה דמותר לעכב בשבילו:
ב
והוא שיכתוב שובר הש"ך תמה דהא מהר"ן מוכח להדיא דאפילו בלא שובר מותר ע"ש ובאמת לכאורה הוא תימ' רבה על המחבר ומה שנ"ל בישובו דהנה גם בדברי הר"ן יש לתמוה דחילק בין אמנ' לתנאי דאמנ' לא חי שיעבוד' מהשתא כלל משא"כ בתנאי דל שיעבודא מהשתא בע"כ של לוה דבידו של מלוה לקיים תנאו וכיון דשיעבודא חל במקצת מותר בשם שמותר להשהות שטר של מנה אע"פ שאינו חייב אלא חמשים דאפילו שטר פרוע איכא מיד דזימנין דמשהי לפשיטי דספרא וכו' עכ"ל והוא תמוה לכאורה דא"כ אמנ' במקצת יהי' מותר כמו פרוע כמקצת ובהדיא מבואר בסי' פ"ד בסמ"ע ס"ק י"א דעולה הוא ועוד קשה דאין סברא לדמות כלל פרוע במקצתו לתנאי דבתנאי כיון דבידו לקיים התנאי בע"כ של לוה וכשיתקיים התנאי חל כל שיעבוד השטר משא"כ פרוע במקצה מקצת השני לאו כלום הוא ועוד קשה דמה סברא הוא זה דמותר להשהות בתנאי כיון שהמלוה יכול לקיים התנאי בע"כ מכל מקום שמא לא יקיים התנאי ויגבה בעולה לכן נראה טעם הדבר דבשטר אמנ' או פרוע אסור להשהות ומיקרי עולה אף שהוא מרצון הלוה אף דבמשכנות ומטלטין מותר להחזיק ולהשהות של חבירו אצלו הוא מטעם דבשטר יש בו שיעבוד לקוחות וכן בכת"י יש בו ריעותא לבע"ח מוקדם ולא מהני רצון הלוה לזה והוי מחזיק בשל אחרים בעולה שלא מדעתם וזהו המחלק הר"ן דבאמנה כיון דלא חייל שיעבודא כלל והעדים לא מפקי לקלא תדע דהא אפילו לוה אח"ז לא חל שיעבודא למשרד ואיכא פסידא דלקוחות בשהייתו ומ"ש הר"ן בכתובות דמיירי באמנה במעכשיו עמ"ש בחידושי לכתובות לוה משא"כ בתנאי דחל שיעבוד מהשתא והעדים מפקי לקלא תדע דהא כשמקיים אחר כך התנאי גובה ממשעבדי מיום הכתיבה בשטר ועכצ"ל דהעדים מפקי לקלא מיום כתיבת השטר מותר להשהות דהלקוחות אינהו דאפסדי אנפשייהו וכל היכא דאינהו מפסדי אנפשייהו מותר להשהות ולא חיישינן לתקנתייהו וע"ז מביא ראיה מפרוע במקצת דהנה יש לעיין בהא דאמרינן דמותר לעכב השטר בשביל פשיטי דספרא ואפילו מאן דאוסר מכל מקום במה שנשאר חייב מגוף החוב לכ"ע שרי ואפילו בלא שובר כמ"ש הש"ך ומשמע דיכול לעכב אפילו בע"כ של לוה בכדי שיפרע המותר או הפשיטי דספרא ואמאי הא משנה שלימה הוא בפ' גט פשוט דמי שפרע מקצת חובו דמחויב להחליף או לכתוב שובר והלוה יכול לכפותו ע"ז וצריך לחלק בין תוך הזמן לאח"הז כמבואר בסי' ע"ד סעיף ד' דאחר זמן כיון שיכול לכפותו שיתן לו כל חובו אין יכול לכופו שיכתוב לו שובר דאמרינן ליה שלים הכל וקח השטר חוב וכן משמע לכאורה בבעה"ת שער כ"ד שכתב וז"ל שהלוה ירא לפרוע לחצאין שאולי יכפור לו ויתבענו פעם אחרת וכו' הביאו הש"ך בסי' ע"ד ס"ק י"ז ומשמע דא"י לכפותו בכתיבת שובר דאי הי' יכול לכופו על כתיבת שובר לא הי' ירא לנפשו ובסי' נ"ד בש"ך ס"ק ב' שלא כ' דיש לו ג"כ ברירה שלא לכתוב שובר כלל מיירי שהפרעון עדיין ביד הלוה דאז המלוה א"י לכופו אפילו על פרעון המקצת כ"א כשיכתב שובר עכ"פ כנ"ל משא"כ במתניתין דמי שפרע מקצת חובו מיירי בתוך הזמן כגון בשטר על זמנים ודכוותי' דאז מחויב לכתוב שובר כיון שאינו יכול לכופו על הפרעון המותר ולפ"ז במקום שאין הלוה יכול לכפותו להמלוה לכתוב שוב אין כאן עולה משום דהלקוחות הקונים אינהו דאפסדי אנפשייהו דאף דאיכא למיחוש ששמעו מהפרעון כמ"ש התוס' ב"מ דף י"ג ד"ה ה"ט דחיישי' מ"מ הלא ידעו שאין הלוה יכול לכופו על נתינת השובר וכיון שאין ביד הלוה שובר אינהו מפסידי אנפשייהו כשקונים ועוד דאין לחוש ששמעו הפרעון מהמקצת דאף אם שמעו הפרעון בוודאי שמעו ממה שלא רצה המלוה ליתן שובר כיון דבשעת פרעון היה דבר זה ולהכי מותר ולזה מביא הר"ן ראייתו דבב"מ דשייך לומר אינהו אפסדי אנפשייהו לא שייך עולה ומש"ה נמי מותר בתנאי ולא אמרינן עולה הוא דאולי לא יקיים התנאי ואפ"ה יגבה מהלקוחות וזה כוונת הש"ע שכתב דאין לו לעכב השטר בשביל פשיטי דספרא וממילא משמע דבשביל גוף החוב שנשאר השטר מותר לעכבו והיינו דוקא כשמעכב השטר על פרעון המותר ובהך גוונא שכתבתי שמעכבו על משכון המותר וכנ"ל ואז מותר דהלקוחות אינהו אפסדי אנפשייהו אבל כשאינו מעכב השטר על המותר כגון שהוא בתוך הזמן שאין לו רשות לעכבו רק ששכח ליקח שובר תיכף אסור המלוה להשהות ומחויב המלוה תיכף לכתוב שובר דהאי ודאי עולה הוא דהלקוחות השומעים מהפרעון יסברו שבודאי לקח תיכף שובר כיון שיכול לכופו אשובר ולא שייך לומר אינהו אפסדי אנפשייהו ומש"ה נראה דעובר בשהייתו בלא שובר אף מרצון הלוה משום פסידא דלקוחות וזה שדייק המחבר בלשונו שמעיקרו כתב לשון ואסור לעכב ולבסוף כתב שמותר להשהות והוא שיכתוב שובר והיינו דעיכוב השטר בגוף חוב אף בלא שובר אינו אסור רק כשמעכב משום פשיטי דספרא אסור אבל (לא) שיהיה אסור אף בגוף החוב עד שיכתוב שובר וכנ"ל ומתורץ כל הקושיות שהקשה הש"ך ובתומים כתב דהר"ן מיירי מרצון הלוה. ולפענ"ד נראה דמהר"ן מוכח דאפילו שלא מרצון הלוה מותר דהא מסיים וז"ל דאפילו בשטר פרוע איכא מ"ד בש"ס דזמנין משהי ליה אפשיטי דספרא ומאן דס"ל דמותר בשביל פשיטי דספרא דאפילו בע"כ של לוה מותר ועוד דכיון דמדמה אמנה ותנאי לזה ובאמנה מוכח דאפילו מרצון הלוה אסור ולפי סברת התומים דאתיהיב למחילה והוי כמו שליש דהימניה שיהיה כמו שאומר אם כן אפילו באמנה יהיה מותר אלא ודאי כמ"ש ועיין עוד במ"ש בסימן מ"ו הטעם דלא שייך הימניה באמנה כמו בשליש ע"ש:
נתיבות המשפט, חידושים על שולחן ערוך חושן משפט
נ״ז
א
שימחל. פי' הסמ"ע שמחל לו שיעבוד קרקעות ומ"מ חייב לשלם מבנ"ח ואסור להשהות דהו"ל עולה אולי יגבה ממשעבדי. והש"ך חולק דמותר להשהות בכה"ג דעדיף משטר של ק' שפרע לו נ' דמותר ושטר שנמחל היינו שלא פרע לו רק שמחל לו קמ"ל דאפ"ה אסור להשהות:
ב
פשיטי דספרא ואם רוצה לכתוב על גביו שהוא פרוע מותר ש"ך) (וע"ב ס"ק א' דהא דאסור דוקא כשקיבל בפי' הפרעון על השטר אבל כשקיבל בסתם יכול לומר מה שקבלתי הי' על פשיטי דספרא ועל השטר נשארת חייב לי ואז מותר להשהות ובמקום שאסור אפילו ברצון הלוה אסור דלא כתומים:
ג
ובמקום. אבל אם הלוה נותן השכר צריך להחזיר השטר לידו דשלו הוא סמ"ע:
ד
והוא שיכתוב שובר משמע כשמעכב משום פשיטי דספרא אפילו בשובר אסור. ובש"ך תמה ע"ז מאוד דודאי כשכותב שובר מותר בכל גוונא וכשחייב לו על השטר מותר אפי' בלא שובר כדמוכח מהר"ן דמדמה אותו לשטר על תנאי ובתנאי אפי' בלא שובר מותר.) (וע"ב ס"ק ב' שחילקתי דכשהוא אחר זמן פרעון של כל השטר וכבר פרע לו מקצת כיון שיכול לכופו על הפרעון יכול לעכב השטר בלא שובר כדי שיפרע לו אפי' בלא רצון הלוה. אמנם קודם שפרעו לו אין המלוה יכול לכוף הלוה ליפרע לו אפי' מקצת בלא שובר אבל משום פשיטי דספרא אסור אפי' שכבר הגיע הזמן פרעון של פשיטי דספרא. וסיפא דמותר להשהות מיירי שלא הגיע זמן פרעון של הנשאר עדיין דאז א"י לכופו על הפרעון ומחויב ליתן לו שובר ואסור להשהותו בלא שובר אפי' מרצון הלוה משום פסידא דלקוחות ואפי' בשטר שאין בו אחריות משום פסידא דבע"ח מוקדם:
ה
כמו שנתבאר. שם מבואר דאפי' בו ביום שנכתב אינו חוזר ולוה בו אם לא שקנו מידו מחדש או שמסרו לפני ע"מ מחדש סמ"ע ושם מבואר באורך:
ו
ואינו גובה והא דא"נ במיגו דלא פרעתי דהוי מיגו להוציא. ולהפוסקים דאמרינן מיגו להוציא צ"ל דמיירי שהשטר אינו מקוים ואע"פ שיכול לקיימו כיון שהודה שהוא פרוע הוא כחרס הנשבר ושוב לא מהימן אף שיקיימנו כמ"ש גבי שטר אמנה או מזויף ומ"מ נראה דבכל גוונא הוי ספיקא דדינא ואי תפיס המלוה אפילו בעדים לא מפקי' מיניה ש"ך:
ז
הדחק וכ"ש אם לא היו יוצאים כלל ש"ך:
פתחי תשובה על שולחן ערוך חושן משפט
נ״ז
א
או יכתוב שובר. עבה"ט שכתב והש"ך חולק כו'. וע' בס' קרבן נתנאל פ"ב דכתובות אות כ"ז שחולק על הש"ך. ע"ש:
ב
מפני שלא היו המעות יוצאים. ע' באה"ג שכ' כיון שאילו הי' מכיר בהם לא הי' מקבלם. וכ' בספר שער משפט ונראה דאף אם לא הי' בהן רק מקצת מעות שאין יוצאים אלא ע"י הדחק והחזיר כולן השטר כולו קיים אף נגד המעו' טובים כו' ע"ש
שפתי כהן על שולחן ערוך חושן משפט
נ״ז:א׳
א
אסור להשהות שטר פרוע. דכתיב אל תשכן באהליך עולה:
נ״ז:ב׳
א
וה"ה שטר שנמחל כו'. ז"ל הסמ"ע אע"פ שכל שטר פרוע נמחל שעבודו מ"מ מצינו שטר שנמחל שעבודו אף דעדיין לא פרעו והיינו שמחל לו שעבוד קרקעות ונתן לו רשות למכרן למי שירצ' ולא יטרפנו מהלקוחות גם י"ל שנמחל שעבודו ר"ל שפרעו וחזר ולוה על אותו השטר וכמ"ש הט"ו בסי' מ"ח עכ"ל ומ"ש שמחל לו שעבוד קרקעות כו' אינו נלפע"ד אלא כיון שיכול בשטר זה לגבות מבני חרי לית ביה משום אל תשכן באהליך עולה וכ"ש לפי מ"ש לקמן ס"ק ו' דאפי' בשטר של ק' שפרע לו נ' לית ביה משום אל תשכן ובאמת לא הי' צריך לזה דאשמועינן בשטר שנמחל שעבודו שאף על פי שלא פרעו רק שהמלו' מחלו מעצמו אסור להשהותו וק"ל וע"ל סי' ס"א סי"א וסי"ב:
נ״ז:ג׳
א
ראוי לנדותו כו'. עמ"ש סי' ס"א סי"א ס"ק י"ז בזה:
נ״ז:ד׳
א
ואין לו לעכב השטר בשביל פשיטי דספרא. ומדברי התוספות פ"ב דכתובות דף י"ט ע"ב והרא"ש שם מבואר להדיא דיכול לעכב השטר בשביל פשיטי דספרא ומביאם הב"י בספרו בדק הבית וכתב שכ"כ ג"כ הריטב"א וצ"ע למה סתם כאן בש"ע כדברי הר"ן. ומ"מ נלפע"ד דאם רוצה לקרעו או לכתוב על גבו שהוא פרוע רשאי לעכבו משום פשיטי דספרא לכ"ע ודלא כנרא' מדברי המחבר וכמ"ש לקמן ודו"ק:
נ״ז:ה׳
א
ובמקום כו'. נראה מדברי הר"ב דמ"ש קודם לכן ואין לו לעכב השטר בשביל פשיטי דספרא היינו אפי' כשיקרענו ומטעם דהלו' נותן השכר וגופו של שטר של לוה הוא וכן משמע יותר בעיר שושן אבל לפע"ד זה אינו דהא באיסורא קמיירינן הכא ודין זה דאין לו לעכב השטר בשביל פשיטי דספרא הוא מהר"ן פ"ב דכתובות דאיסורא הוא משום אל תשכן באהליך עולה אלא מיירי כשהלו' חייב לתת השכר והמלו' נתן אותו השכר ואסור לו להשהות השטר פרוע בשלימתו לעכבו משום פשיטי דספרא וכן הוא בהר"ן שם להדי' וז"ל שטר פרוע אסור להשהות ולא אמרי' דמצי לעכובי על פשיטי דספרא שעל הלו' ליתן שכר הסופר ופעמי' שאין לו ונותנו המלו' וחוזר וגובהו מלו' בשעת פרוע ואעפ"כ אין לו לעכב השטר בשביל זה הכי מוכח בש"ס עכ"ל והרשב"א בתשובה שהביאו ב"י סי' ס"א וד"מ סי' מ"ח לא מיירי מאיסורא אלא גופו של שטר של מי הוא לענין לצור ע"פ צלוחיתו ע"ש ודו"ק:
נ״ז:ו׳
א
אבל מותר כו' והוא שיכתוב שובר על גביו כו'. דברי המחבר תמוהין לפע"ד דבב"י כ' בשם הר"ן פ"ב דכתובות שמותר להשהות שטר של מנה אע"פ שאינו חייב אלא כמשים ונתן בש"ע כתב והוא שיכתוב שובר על גביו כו' נרא' דמכחש דהר"ן מיירי כשיכתוב שובר על השטר (וכן הב"ח סי' נ"ד נראין שהבין כן דברי הר"ן ע"ש) ולפע"ד זה אינו אלא בהר"ן מוכח דאפי' אינו כותב שובר כלל מותר. דז"ל הר"ן שם ותמה אני ולמה נאמנים יותר בתנאי מבאמנה דהא תנאי גופיה אמנה הוא ומה בין האמינו בנתינת המעות או האמינו בקיום התנאי הרי בשניהם לא נשתעבד אלא על מנת שיתקיים אותו דבר ונ"ל דהיינו טעמ' משום דבאמנה אכתי לא נשתעבד לוה למלו' אבל על מנת שידבר עליו לשלטון וכיוצא בו וכל כי האי גוונא חייל שעבודי' מהשת' בעל כרחי' דלו' שהרי בידו של מלו' לקיים תנאו ובודאי דלא מתסר להשהות שטר זה בתוך ביתו כיון דשעבודא מהשת' חייל במקצת כשם שמותר להשהות שטר של מנה אע"פ שאינו חייב אלא חמשים דאפי' בשטר פרוע איכא מאן דאמר בש"ס דזימנין דמשהי ליה אפשיטי דספרא ומותר לקיימו עכ"ל הרי שלא הזכיר הר"ן בדבריו כלל שיכתוב שובר ובע"כ דמיירי אע"פ שאינו כותב שובר כלל דומיא דשטר אמנה ותנאי ועוד דא"כ היאך כ' ובודאי דלא מתסר להשהות שטר זה בתוך ביתו כו' כשם שמותר להשהות שטר של מנה כו' הא שטר של מנה ג"כ אסור להשהות כשפרע חמשים ולא כתב שובר אלא ודאי מ"ש כשם שמותר להשהות שטר של מנה כו' מיירי אע"פ שאינו כותב שובר כלל. ועוד דאי מיירי כשכותב שובר א"כ אמאי דחיק נפשי' לאתויי מהך דאפי' בשטר פרוע איכ' מ"ד בש"ס דזימנין דמשהי ליה אפשיטי דספר' כו' הלא כל הש"ס מלא מזה דקי"ל כותבי' שובר ובפ' גט פשוט (בבא בתרא ד' קע"א ע"ב) נמי תנן מי שפרע מקצת חובו רבי יודא אומר יחליף רבי יוסי אומר יכתוב שובר אמר ר' יודא נמצא זה צריך להיות שומר שוברו מן העכברים וקי"ל כר"י וכדמסיק בש"ס התם ואפי' רבי יודא לא פליג אלא מטעם שזה יצטרך לשמור שוברו מן העכברים אבל משום אל תשכן באהליך עולה ליכ' ועוד אמרי' התם בש"ס דהלכתא כמאן דאמר כותבי' שובר ולא מבעי' אפלגיה אלא אפי' אכוליה כתבינן כו' וכל הש"ס מלא מזה. ועוד דאם איתא דהר"ן מיירי כשיכתוב שובר אם כן הא דמייתי הר"ן ראי' מהא דמשהי ליה אפשיטי דספרא מיירי נמי שיכתוב על גבו בהדיא שהוא פרוע ושהוא מעכבו משום פשיטי דספרא וא"כ קשה לדעת הר"ן מ"ט דמאן דאוסר להשהות שטר אפשיטי דספרא הא כשכותב על גבו אופן הנחתו ליכא עולה כלל ובאמת כן נרא' מדברי המחבר מדכתב ואין לו לעכב השטר בשביל פשיטי דספר' אבל מותר להשהות שטר של מנה כו' והוא שיכתוב כו' דבשביל פשיטי דספר' אפי' שיכתוב אופן הנחתו אסור ולדבריו נ"ל כיון דמ"מ פרע לו כל סך שבשטר מיקרי עולה כשתופסו על דבר שלא נעשה השטר עליו. אבל באמת זה לא מחוור. דהא בכל דוכת' מותר לו לאדם לתפוס דבר אחר שבידו על מה שחייב לו חבירו מצד אחר. ובש"ס פרק ב' דכתובות מוכח דלמאן דמתיר לקיימו היינו אפי' בשלא יכתוב עליו כלום ולמאן דאוסר היינו כשאינו כותב עליו כלום דהא מיירי התם בש"ס דומיא דשטר אמנה דהא אמרי' התם בש"ס דאיכ' מ"ד דאסור להשהות שטר אמנה בתוך ביתו ואיכ' מ"ד דאסור להשהות שטר פרוע מ"ד שטר פרוע כ"ש שטר אמנ' ומ"ד שטר אמנה אבל שטר פרוע לא זימנין דמשהי לי' אפשיטי דספר' ע"ב בש"ס אלמ' דהיינו בשאינו כותב עליו כלום דומיא דשטר אמנ' ועוד דאל"כ הל"ל אבל שטר פרוע לא דהא כתב עליו שובר משא"כ בשטר אמנ' אלא ודאי הר"ן מיירי נמי כשאינו כותב עליו כלום ושרי להשהות שטר של ק' שפרע לו נ' אע"פ שאינו כותב עליו שובר כלל דלא מיקרי אל תשכן באהליך עולה אלא כשמשההו אצלו על לא דבר והשטר כולו גופו של לוה הוא כגון שפרע לו הכל והרי הוא של לוה דחזירנו ללוה אבל כשיש לו למלו' שייכות בו לא מיקרי שהי' עולה שהרי על כרחו צריך הוא להשהותו אצלו וזה אינו עולה מה שאינו כתב שובר דהרב' בני אדם מאמינים זה לזה ומייתי הר"ן שפיר ראי' מהא דאפי' בשטר פרוע איכ' מ"ד בש"ס דזימנין דמשהי לי' אפשיטי דספר' ומותר לקיימו אפשיטי דספרא ורצונו לומר דאפי' מאן דפליג התם ואוסר לקיימו וכותי' פסק הר"ן לעיל היינו משום שאינו חייב לו מסך שבשטר כלום וא"כ השטר פרוע לגמרי אבל כשהשטר אינו פרוע במקצת ע"כ כ"ע מודו דמותר להשהות וא"כ האי דינ' שכ' המחבר דשטר של ק' שפרע לו נ' אסור להשהות אא"כ שיכתוב לו שובר על נ' ליתי' לכל הפוסקים דלדעת התוס' והרא"ש והריטב"א ודאי לית' דהא לדידהו מותר להשהות השטר אפי' על פשיטי דספר' לכ"ע ואע"פ שאינו כותב עליו כלום וכ"ש שטר של ק' שפרע לו נ'. ולדעת הר"ן נמי לית' דאע"פ דהר"ן סובר דאסור להשהותו אפשיטי דספרא מכל מקום סובר דכשנשאר חייב לו שום דבר מסך שבשטר מותר לו להשהותו אע"פ שאינו כותב עליו שובר כלל וכן נלפע"ד עיקר ודלא כהמחבר ודוק:
נ״ז:ז׳
א
כמו שנתבאר בסי' מ"ח. עמ"ש שם דשטר שנמחל שעבודו אינו גובה אפי' מבני חורי ודלא כהסמ"ע שם וע"ע שם מדינים אלו:
נ״ז:ח׳
א
הרי מודה כו'. ואינו גובה בו אפי' מלו' עצמו וכן הוכחתי לעיל סי' מ"ח ודלא כהסמ"ע שם והא דאינו נאמן לומר החזרתי לך במגו שהי' אומר לא פרעת לי דהוי מגו להוציא ולהפוסקים דאמרי' מגו להוציא צ"ל דמיירי כאן שהשטר אינו מקויים וקמ"ל דאע"פ שיכול לקיימו אח"כ כיון דהשטר אינו מקויים והודה שהוא פרוע הרי הוא כחרס ושוב לא מהימן אף כשיקיימנו וכמ"ש כל זה בס"ס פ"ג גבי שטר מזוייף או אמנה ובש"ס פרק ח"ה (דף ל"ב ע"ב) מדמי להדדי ועמ"ש עוד שם דבכל גוני הוי ספיקא דדינא ואי תפס המלו' אפי' בעדים לא מפקינן מיני' וה"ה הכא וע"ש:
נ״ז:ט׳
א
אלא ע"י הדחק. וכ"ש אם לא היו יוצאים כלל ונלפע"ד דגם רשב"ם מודה לזה וכ"מ בב"ח ודלא כנרא' מהב"י שרשב"ם ס"ל דבעי' שלא הי' יוצא כלל ע"ש:
אורים ותומים, תומים
נ״ז
א
וה"ה בשטר שנמחל שעבודו אע"ג דהיינו שטר פרוע מיירי דמחל רק שעבוד קרקעות אבל גוף החוב נ"ח לו ומ"מ אסור להשהותו סמ"ע והש"ך חולק דכה"ג הואיל ועומד להתפרע מב"ח לא מיקרי אל תשכן וכו' וצ"ע כי אמת מהך דברי הרא"ש בנדרים על מי שפרע מקצת חובו וכו' דכתב דגובה מב"ח דהך חצי גובה מב"ח וכדי שלא יגבה הכל ממשעבדי גם החצי השני גובה מב"ח וקשה א"כ איך אמרינן דיחזור לו הא אסור להשהותו אפילו בביתו דהוי עולה ואיך מתירין לשליש לעשות עולה כזה ואי דמיירי דשליש כותב ע"ג השטר כזה או דנותן כתוב בעדים ענין שלישתו כמבואר בסימן נ"ו הנ"ל וא"כ ליכא כאן חשש עולה א"כ החצי שני יגבה ממשעבדי דל"ל דכולו יגבה ממשעבדי דהא נכתב לראיה דהיה חצי פרוע ונמחל שעבודו ואם כן קשה בממ"נ ועכצ"ל דכה"ג הואיל ועומד לגבות מב"ח לא מיקרי עולה כמ"ש הש"ך ומותר לשליש להחזירו מבלי חשש איסור כלל ומ"מ צ"ע והש"ך תירץ בקושית הסמ"ע דקמ"ל פרעון וקמ"ל מחילה בלי פרעון ודוחק דסוף כל סוף השתא שטר חספא בעלמא ובאמת מקור דין הלזה הוא מתשובת הרא"ש כלל ע"ד בשטר שעברה עליו שמטה במקום שנוהג שמטה ה"ל נמחל שעבודו וברא"ש לא נזכר ענין אסור להשהות רק אם הלוה יכול להוציאו בע"כ ע"ש רק הרמ"א הוסיף זה דגם בכלל לענין אסור להשהות הוא ולא תימא מה אסור להשהות הא זמנו של שטר מוכיח דעברה עליו שמטה וא"כ נפקע החוב ומה יש עול בשהייתו קמ"ל רמ"א דגם זה אסור והטעם דקי"ל דנאמן לומר פרוזבול היה לי ואבד וא"כ אולי ימות ויפול קמי יתמי ויטענו אולי היה לאבינו פרוזבול ומוציאין ממון מיד הלוה שלא כדת דבאמת לא היה פרוזבול ולכך אסור להשהותו ודוק:
ב
ראוי לנדותו וכו' הש"ך לקמן בסי' פ"א ס"ק י"ז הקשה בלא"ה יש לנדותו דהלוה תובעו החזיר לי שטרך אולי תתבעני פעמים ותי' דכתב לו שובר ומ"מ מנדין אותו דהוה ליה עולה אולי יאבד זה שוברו וצ"ע דדעת התוספות בב"מ דף י"ז אפילו הכתובה בידה למ"ד כותבין שובר יכולה לעכב הכתובה ולכתוב שובר לכתחילה ואם כן אף דלא קיימא לן כתוספות ב"ה מכל מקום איך נפריז על מדה ולומר דאיסור לאו מדברי קבלה יש כאן ובגוף הקושיא י"ל דסבירא ליה כר"ן וכמ"ש מחבר דאין לו לעכב בשביל פשיטי דספרא וזהו מחמת איסור אל תשכן וכו' אבל מחמת תביעת הלוה ודאי דיכול לומר לא אחזיר עד שתשלם לי פשיטי דספרא ואם אתה חושש שאתבע פעמים אף אתה צא ושלם ותנצל מפחד הלזה ופשיטא דאין לנדותו בשביל זה ועד שנהיה מנדין אותו ינדו ללוה לשלם ולכך קמ"ל דמנדין מחמת לאו דאל תשכן וכו' ולק"מ:
ג
והוא שיכתוב שובר הש"ך הקשה דמקור דין זה הוא מהר"ן בפ"ב דכתובות דהקשה למה אמנה היה דברינו אין נאמנים דה"ל עולה ותנאי היה דברינו נאמנים הא גם כן עולה ותי' דתנאי הוי כשטר במאה שנפרע עליו חמשים דמותר להשהותו ואין בו משום עול וכו' עכ"ל ואלו אף בכה"ג אינו מותר רק בשכותב שובר עדיין לא תי' בתנאי ששם לא נכתב דבר וחזר הדבר לאמנה שאסור לכתוב אלא ודאי דאפילו בלי שובר מותר וקושיא גדולה הקשה אבל באמת יש להבין אם כדברי הש"ך בר"ן דמותר לפרוע חמשים ולהשהות השטר על מאה וכן שטר על תנאי דדמיא ליה איך אמרו בגמרא דב"מ פרק איזהו נשך דמר הוי זקוף רווחא לקרניה והוי מהימן ליה א"ל תינח מר אי נפל קמי יתמי מאי וקי"ל דאסור והרי היה החוב הזקוף ביה ע"ת אם יהיה רווחי' דיקחו ואם לאו לא יקחו ומ"מ אסרינן דילמא נפיל קמי יתמי ומכ"ש בתנאי גמור על השטר איך מותר אולי יפול קמי יתמי ויגבו אותו בהחלט מבלי תנאי כלל ואם אמרו וחששו כן באבק רבית איך לא ניחוש באיסור גזל דאורייתא דיתבעו יורשים גזל גמור ועיין בעה"ת שער נ"ג ח"א דאסור להשהות שטר שיש בו ספק אם פרוע הוא או לאו מהך חששא דאולי יפול קמי יתמי ע"ש ולכן צ"ל לחלק דשטר שיש בו תנאי דהוא נעשה בהסכמת ורצון הלוה ומדעתו כתבו עדים כן מותר דהוא סביר וקיבל אם יבא לידי מכשול ויהיו יתומים גובים בלי תנאי בהחלט שיהיה החיוב בהחלט ואף זה בכלל התנאי והרי זה כאותו שאמרו בעל אומר לפקדון וכו' דאתייהב למחילה דסביר וקיבל אם ישנה שלישתו שיהיה למפרע נמחל כפי שלישתו ואף זו בכיוצא בו ולכך ביותר משא"כ בהך דזקפו רווחא לקרנא דהוא בגדר רבית וברבית לא מהני רצון הלוה דבכל רבית הלוה מרוצה ומ"מ התורה או חכמים אסרוהו וא"כ שפיר יש לחוש דאולי נפלי קמי יתמי ולא יהיה רווחא ומכל מקום יתבענו והרי כאן איסור רבית ולא שייך ביה רצון הלוה וא"ש ולפ"ז גם הש"ע פה מיושב דמיירי כאן הכל בלי הסכמת ורצון הלוה כלל רק שהוא משהה שטר מקצת פרוע בע"כ של לוה וזהו אינו מותר כי אם שיכתוב ע"ג דדילמא נפל קמי יתמי וכמ"ש להדיא גבי רבית מה שאין כן הר"ן מיירי כמ"ש דנעשה ברצון הלוה ואם כן מותר כמ"ש אפילו לא נכתב שובר כלל דסביר וקיבל. ובהכי ניחא נמי מ"ש הש"ך דאיך פסק הש"ע כר"נ דאסור להשהות בשביל פשיטי דספרא במקום שהתוספות והרא"ש חולקים כמ"ש בעצמו בבדק הבית וכן משמע בגמרא דב"מ זימנא דזייר ליה אפשיטי דספרא כמ"ש הדרישה אלא הך דזייר ליה אפשיטא דספרא הוה כפרע לו מקצת ונשאר חייב לו מקצת כי דין פרוטה כדין מאה ולכך התוספות והרא"ש איירי דומיא דשטר אמנה דנעשה ברצון והסכמת הלוה וע"ז אמרו אבל לא שטר פרוע דזייר לי' אפשיטי דספרא ס"ל דמותר דהרי סביר וקיבל כהנ"ל משא"כ הש"ע איירי פה הכל בלי הסכמת ורצון הלוה ולכך אסור להשהותו בשביל פשיטי דספרא כמ"ש דלא עדיף מנפרע מקצתו דג"כ אסור בלתי הסכמת הלוה ובלי שובר וא"ש. אלא דצריך לדקדק מה קמ"ל בכותב ע"ג פשיטא דליכא חשש עולה דהא שוברו בצדו ואולי ס"ל למחבר כדעת הסוברים בפי' אולי נפלו קמי יתמי דיהיו היתומים רשעים ואף דידעו מהתנאי יכחשו לו ועיין בהלכות רבית ובספר אסיפת זקנים לב"מ וא"כ אולי יבאו היתומים וימחקו ויגררו הפרעון ואי דיהיה ניכר המחק וגרר המחבר לטעמיה דסבירא ליה בסימן מ"ב כרשב"א דמחק וגרר אינו פוסל שטר וא"כ ה"ל עולה קמ"ל דכולי האי לא חיישינן והוא דקמ"ל דיתן השובר בידו אין להקשות ג"כ מה קמ"ל ואי דיש לחוש אולי יאבד שוברו הא זה כבר מבואר לעיל בסי' נ"ד דאם פרע חמשים על השטר של ק' והלוה רוצה לשנותו לשטר נ' דיכול לומר אני רוצה לכופך לפרעין ש"מ דשפיר עביד הכי ולית ביה משום עול וא"כ מה קמ"ל די"ל דלעיל מיירי דכבר הגיע זמן פרעון והלוה פרע רק מקצת שפיר יכול לומר אם אתה חושש דיהיה השובר נאבד פרע כולו וטול שטרך דהגיע ומן משא"כ אם פרע מקצת בתוך זמן ה"א דעולה הוא אם לא מחליף שטרו קמ"ל דמ"מ מותר:
אורים ותומים, אורים
נ״ז
א
אסור להשהות וכו' דכתיב אל תשכן באהליך עולה וזה עולה דיכול לתבוע הכל והוא נאמן:
ב
וה"ה שטר שנמחל שעבודו פי' הסמ"ע דמחל לו על שעבוד קרקעות ומכל מקום חייב לשלם לו מב"ח אעפ"כ אסור להשהות דה"ל עולה אולי יגבה ממשעבדי והש"ך חולק דבכה"ג מותר ועיין תומים שעשיתי סמוכים לדברי הש"ך מן הרא"ש נדרים ומכל מקום צ"ע לדינא ועיין תומים דפרשתי דמיירי בשטר שעבר עליו שמטה ואף דזמנו של שטר מוכיח דפקע שעבודו מ"מ אסור כמ"ש שם ע"ש:
ג
ראוי לנדותו וכו' עיין תומים דדעת הש"ך אפילו נותן שובר דאם לא כן בלא"ה הלוה תובע החזיר לי שטרי פן תתבעני פעמים ואני נסתפקתי בדין זה דמה עולה יש ביש שובר ולאביי לא חיישינן רק מיירי דמעכבו בשביל פשיטי דספרא ולכך מחמת תביעת הלוה ליכא רק משום בל תשכן וכו':
ד
ואין לו לעכב בשביל פשיטי דספרא עיין תומים ס"ק ג' דהעליתי אם נתרצה הלוה בכך שיעכבו בשביל כך דמותר וכמ"ש התו' ורא"ש:
ה
ובלבד שיקרענו ודאי אף במקום דהלוה נותן שכר סופר אם קרעו תו ליכא עול רק מדינא קמיירי במקום דלוה נותן אף דעדיין לא נתנו יכול לתבוע החזיר לי שטרי אבל במקום דהמלוה נותן א"י לתבוע אבל מאיסורא לא מיירי דלעול' צריך קריעה ובקריע' לעולם מותר ש"ך:
ו
והוא שיכתוב שובר משמע הא בלתי שובר וכתיבה ע"ג אסור וה"ל בכלל אל תשכן וכו' והש"ך חולק והביא ראיה דאף בכה"ג מתיר הר"ן ועיין תומים דחלקתי אם נעשה מרצון הלוה מותר אפילו בלי שובר הא בלתי הסכמת ורצון הלוה אסור לעכבו ולהשהותו עד שיכתוב שובר ע"ש:
ז
על גביו עיין תומים דקמ"ל דאיכא למיחש אולי ימות ובניו רשעים ויגררו הפרעון ולדעת מחבר גרר בשטר לא נפסל שטר:
ח
או יכתוב שובר בפ"ע אפילו תוך זמנו נפרע דל"ל אם אתה חושש לאבידת שוברך פרע כולו דהא לא מטי זימנ' קמ"ל דמ"מ מותר עיין תומים:
ט
אינו חוזר ולוה עיין מש"ל בסי' מ"ח באריכות:
י
הרי מודה שנמחל שעבודו ומגו ליכא דה"ל מגו להוציא דהא שטרא חספא בעלמא ועיין לקמן סי' פ"ב:
יא
אלא ע"י הדחק וכ"ש לא יוצאים בהוצאה כלל דסוף כל סוף אלו הוה ידע מתחילה לא היה מקבלם אם כן בטל הפרעון למפרע ולא איקרי פרעון כלל אבל אם היה מקבלם רק עכשיו דחוזר הוי פרעון ונמחל שעבודו מ"מ וסמ"ע וש"ך:
חכמת שלמה על שולחן ערוך, חושן משפט
נ״ז
א
(סעיף א') והוא שיכתוב שובר על גביו ממה שנפרע. נ"ב עיין בש"ך מה שהשיג ע"ז דע"י שובר או שנכתב ע"ג מהני ואין איסור בדבר והנה המעיין בפרש"י במס' שבת דע"ח גבי הוציא שטר פרוע מבואר שם בפרש"י דאף בכתיבת השובר יש איסור וכן מוכח לפענ"ד מגוף הסוגיא שם דקאמר דפליגי רבנן ור"י אם מותר להשהות שטר פרוע. דרבנן ס"ל דאסור להשהות שטר פרוע לכך פטור עיי"ש. ואם איתא דע"י שכותב ע"ג מותר להשהות א"כ אף לרבנן נצרך לו לצור ע"פ צליחותו. ואף דאסור להשהותו הרי יש לו תקנה לכתוב על גביו א"ו דאם אסור אפילו לכתוב ע"ג לא מהני וצ"ע. ואפשר לדחות ראי' זו דס"ל דהתם כיון דשבת הוא וא"י לכתוב עליו א"כ כיון דכל שעה ושעה עובר על אל תשכן באהלך עולה א"כ צריך הוא להחזירו ללוה תיכף בשבת ואין רשאי להמתין עד יום חול לכתוב עליו. אך אם כותב עליו תיכף מכאן ולהבא מותר להשהותו. ואף דבשבת הוי השטר מוקצה וא"א להחזירו ללוה. מ"מ השתא שהמלוה מוציאו כבר הוא בידו וקיי"ל דמוקצה דכל זמן דהוא בידו מותר להוליכו למקום שירצה. וא"כ כיון שהוא בידו חייב הוא להחזיר היום תיכף ללוה ושוב א"צ לו עוד דא"א עוד להשתמש בו ולכך פטרו רבנן וא"ש. אך עכ"פ מדברי רש"י יש ראי' שפיר וגם מגוף הש"ס אי נימא דצורך מצוה נחשב צורך. א"כ ממ"נ אם אינו מחיוב להחזיר היום השטר ללוה נצרך לו השטר שבמוצאי שבת יכתוב עליו ואז יהיה מותר להשתמש בו. ואם מחויב היא להחזירו תיכף א"כ תו הוי הוצא' צורך לקיום המצוה ויהיה מטעם זה חייב. מיהו י"ל דצורך מצוה דרבנן לא תיקון להתחייב עליו מה"ת. אך עדיין יש לומר ממ"נ חייב עליו דאם אזלינן בתר דרבנן הרי הוי צורך מצוה תיקון וצורך. ואם בתר דאורייתא דלא הוה זה מצוה שוב ראוי להשתמש בו וחייב עלה מכח דראוי לצור ולכך חייב ממ"נ. וע' בתוס' במס' שבת בפ' האורג דק"ו גבי מקלקל בחבורה דפליגי שם רש"י ותוס' אם צורך מצוה חשוב תיקון. ובתוס' פ"ק דפסחים ובפ"ק דכתובות ע"ש עכ"פ מפרש"י ודאי מוכח דלא כהש"ך. ודו"ק היטב. שוב הגיע לידי ספר שער המשפט וראיתי שהרגיש בפרש"י הנ"ל אך ביתר הדברים לא הרגיש כלל ע"ש:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב חשן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כסף הקדשים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
מאירת עיניים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
נתיבות המשפט, ביאורים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
נתיבות המשפט, חידושים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פתחי תשובה על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
שפתי כהן על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
אורים ותומים, תומים
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
אורים ותומים, אורים
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5