——–
צרוף יִהִוִהִ
(יא) וַיְצַ֣ו אֲבִימֶ֔לֶךְ אֶת-כָּל-הָעָ֖ם לֵאמֹ֑ר הַנֹּגֵ֜עַ בָּאִ֥ישׁ הַזֶּ֛ה וּבְאִשְׁתּ֖וֹ מ֥וֹת יוּמָֽת: וּפַקִּיד אֲבִימֶלֶךְ יָת כָּל עַמָּאלְמֵימָר דְּיַנְזֵק לְגַבְרָא הָדֵין וּבְאִתְּתֵהּאִתְקְטָלָא יִתְקְטֵּל:(יב) וַיִּזְרַ֤ע יִצְחָק֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיִּמְצָ֛א בַּשָּׁנָ֥ה הַהִ֖וא מֵאָ֣ה שְׁעָרִ֑ים וַֽיְבָֽרְכֵ֖הוּ יְהֹוָֽה: וּזְרַע יִצְחָק בְּאַרְעָא הַהִיא וְאַשְׁכַּחבְּשַׁתָּא הַהִיא עַל חַד מְאָהבִדְשַׁעֲרוֹהִי וּבָרְכֵיהּ יְיָ:
בארץ ההיא. אף על פי שאינה חשובה כארץ ישראל עצמה, כארץ שבעה גוים: בשנה ההיא. אף על פי שאינה כתקנה, שהיתה שנת רעבון: בארץ ההיא בשנה ההיא. שניהם למה, לומר שהארץ קשה והשנה קשה: מאה שערים. שאמדוה כמה ראויה לעשות ועשתה על אחת מאה ממה שאמדוה. ורבותינו אמרו אומד זה למעשרות היה:
(יג)  שלישי  וַיִּגְדַּ֖ל הָאִ֑ישׁ וַיֵּ֤לֶךְ הָלוֹךְ֙ וְגָדֵ֔ל עַ֥ד כִּֽי-גָדַ֖ל מְאֹֽד: וּרְבָא גַּבְרָא וַאֲזַל אֲזִיל (נ"יסָגֵי) וְרָבֵי עַד דִּי רְבָאלַחֲדָא:
כי גדל מאד. שהיו אומרים זבל פרדותיו של יצחק ולא כספו וזהבו של אבימלך:
(יד) וַֽיְהִי-ל֤וֹ מִקְנֵה-צֹאן֙ וּמִקְנֵ֣ה בָקָ֔ר וַֽעֲבֻדָּ֖ה רַבָּ֑ה וַיְקַנְא֥וּ אֹת֖וֹ פְּלִשְׁתִּֽים: וַהֲוָה לֵהּ גֵּיתֵי עָנָא וְגֵיתֵיתוֹרִין וּפָלְחָנָא (נ"י וַעֲבוּדָה) סַגְיָאוְקַנִּיאוּ בֵהּ פְּלִשְׁתָּאֵי:
ועבדה רבה. פעלה רבה, בלשון לע"ז אובריינ"א [מכלול העבודות] עבודה משמע עבודה אחת, עבדה משמע פעלה רבה:
(טו) וְכָל-הַבְּאֵרֹ֗ת אֲשֶׁ֤ר חָֽפְרוּ֙ עַבְדֵ֣י אָבִ֔יו בִּימֵ֖י אַבְרָהָ֣ם אָבִ֑יו סִתְּמ֣וּם פְּלִשְׁתִּ֔ים וַֽיְמַלְא֖וּם עָפָֽר: וְכָל בֵּירִין דִּי חֲפָרוּ עַבְדֵיאֲבוּהִי בְּיוֹמֵי אַבְרָהָם אֲבוּהִי טַמּוֹנוּןפְּלִשְׁתָּאֵי וּמְלוֹנוּן עַפְרָא:
סתמום פלשתים. מפני שאמרו תקלה הם לנו מפני הגיסות הבאות עלינו. טמונין פלשתאי לשון סתימה, ובלשון משנה (פסחים מב א) מטמטם את הלב:
(טז) וַיֹּ֥אמֶר אֲבִימֶ֖לֶךְ אֶל-יִצְחָ֑ק לֵ֚ךְ מֵֽעִמָּ֔נוּ כִּֽי-עָצַ֥מְתָּ-מִמֶּ֖נּוּ מְאֹֽד: וַאֲמַר אֲבִימֶלֶךְ לְיִצְחָק אִזְּל מֵעִמָּנָאאֲרֵי תְקֵפְתָּא מִנָּנָא לַחֲדָא:(יז) וַיֵּ֥לֶךְ מִשָּׁ֖ם יִצְחָ֑ק וַיִּ֥חַן בְּנַֽחַל-גְּרָ֖ר וַיֵּ֥שֶׁב שָֽׁם: וַאֲזַל מִתַּמָּן יִצְחָק וּשְׁרָא בְנַחֲלָאדִּגְרָר וִיתֵב תַּמָּן:
בנחל גרר. רחוק מן העיר:
(יח) וַיָּ֨שָׁב יִצְחָ֜ק וַיַּחְפֹּ֣ר | אֶת-בְּאֵרֹ֣ת הַמַּ֗יִם אֲשֶׁ֤ר חָֽפְרוּ֙ בִּימֵי֙ אַבְרָהָ֣ם אָבִ֔יו וַיְסַתְּמ֣וּם פְּלִשְׁתִּ֔ים אַֽחֲרֵ֖י מוֹת אַבְרָהָ֑ם וַיִּקְרָ֤א לָהֶן֙ שֵׁמ֔וֹת כַּשֵּׁמֹ֕ת אֲשֶׁר-קָרָ֥א לָהֶ֖ן אָבִֽיו: וְתָב יִצְחָק וְחָפַר יָת בֵּירֵידְמַיָּא דִּי חֲפָרוּ בְּיוֹמֵי אַבְרָהָםאֲבוּהִי וְטַּמּוֹנוּן פְּלִשְׁתָּאֵי בָּתַר דְּמִיתאַבְרָהָם וּקְרָא לְהֵן שְׁמָהָן כִּשְׁמָהָןדִּי הֲוָה קָרֵי לְהֵן אֲבוּהִי:
וישב ויחפר. הבארות אשר חפרו בימי אברהם אביו. ופלשתים סתמום, מקדם שנסע יצחק מגרר חזר וחפרן:
(יט) וַיַּחְפְּר֥וּ עַבְדֵֽי-יִצְחָ֖ק בַּנָּ֑חַל וַיִּ֨מְצְאוּ-שָׁ֔ם בְּאֵ֖ר מַ֥יִם חַיִּֽים: וַחֲפָרוּ עַבְדֵי יִצְחָק בְּנַחֲלָא וְאַשְׁכָּחוּתַמָּן בֵּירָא דְּמַיִּין נָבְעִין:(כ) וַיָּרִ֜יבוּ רֹעֵ֣י גְרָ֗ר עִם-רֹעֵ֥י יִצְחָ֛ק לֵאמֹ֖ר לָ֣נוּ הַמָּ֑יִם וַיִּקְרָ֤א שֵׁם-הַבְּאֵר֙ עֵ֔שֶׂק כִּ֥י הִֽתְעַשְּׂק֖וּ עִמּֽוֹ: וּנְצוֹ רַעֲוָתָא דִּגְרָר עִם רַעֲוָתָאדְיִצְחָק לְמֵימַר דִּי לָנָא מַיָּאוּקְרָא שְׁמָא דְבֵירָא עִסְקָא אֲרֵיאִתְעַסִּיקוּ עִמֵּהּ:
עשק. ערעור: כי התעשקו עמו. נתעשקו עמו עליה במריבה וערעור:
(כא) וַֽיַּחְפְּרוּ֙ בְּאֵ֣ר אַחֶ֔רֶת וַיָּרִ֖יבוּ גַּם-עָלֶ֑יהָ וַיִּקְרָ֥א שְׁמָ֖הּ שִׂטְנָֽה: וַחֲפָרוּ בֵּירָא אָחֳרִי וּנְצוֹ אַףעֲלַהּ וּקְרָא שְׁמַהּ שִׂטְנָא:
שטנה. נוישימונ"ט [נזק]:
(כב) וַיַּעְתֵּ֣ק מִשָּׁ֗ם וַיַּחְפֹּר֙ בְּאֵ֣ר אַחֶ֔רֶת וְלֹ֥א רָב֖וּ עָלֶ֑יהָ וַיִּקְרָ֤א שְׁמָהּ֙ רְחֹב֔וֹת וַיֹּ֗אמֶר כִּֽי-עַתָּ֞ה הִרְחִ֧יב יְהֹוָ֛ה לָ֖נוּ וּפָרִ֥ינוּ בָאָֽרֶץ: וְאִסְתַּלַּק מִתַּמָּן וַחֲפַר בֵּירָא אָחֳרִיוְלָא נְצוֹ עֲלַהּ וּקְרָא שְׁמַהּרְחֹבוֹת וַאֲמַר אֲרֵי כְעַן אַפְתֵּייְיָ לָנָא וְנִיפוּשׁ בְּאַרְעָא:
ופרינו בארץ. כתרגומו ונפוש בארעא:
(כג)  רביעי  וַיַּ֥עַל מִשָּׁ֖ם בְּאֵ֥ר שָֽׁבַע: וְאִסְתַּלַּק מִתַּמָּן לִבְּאֵר שָׁבַע:(כד) וַיֵּרָ֨א אֵלָ֤יו יְהֹוָה֙ בַּלַּ֣יְלָה הַה֔וּא וַיֹּ֕אמֶר אָֽנֹכִ֕י אֱלֹהֵ֖י אַבְרָהָ֣ם אָבִ֑יךָ אַל-תִּירָא֙ כִּֽי-אִתְּךָ֣ אָנֹ֔כִי וּבֵֽרַכְתִּ֨יךָ֙ וְהִרְבֵּיתִ֣י אֶת-זַרְעֲךָ֔ בַּֽעֲב֖וּר אַבְרָהָ֥ם עַבְדִּֽי: וְאִתְגְּלִי לֵהּ יְיָ בְּלֵילְיָא הַהוּאוַאֲמַר אֲנָא אֱלָהֵהּ דְּאַבְרָהָם אֲבוּךְלָא תִדְחַל אֲרֵי בְסַעְדָּךְ מֵימְרִיוֶאֱבָרֵכִנָּךְ וְאַסְגֵּי יָת בְּנָיךְ בְּדִילאַבְרָהָם עַבְדִּי:(כה) וַיִּ֧בֶן שָׁ֣ם מִזְבֵּ֗חַ וַיִּקְרָא֙ בְּשֵׁ֣ם יְהֹוָ֔ה וַיֶּט-שָׁ֖ם אָֽהֳל֑וֹ וַיִּכְרוּ-שָׁ֥ם עַבְדֵֽי-יִצְחָ֖ק בְּאֵֽר: וּבְנָא תַמָּן מַדְבְּחָא וְצַלִּי בִּשְׁמָאדַּיְיָ וּפְרַס תַּמָּן מַשְׁכְּנֵהּ וּכְרוֹתַמָּן עַבְדֵי יִצְחָק בֵּירָא:(כו) וַֽאֲבִימֶ֕לֶךְ הָלַ֥ךְ אֵלָ֖יו מִגְּרָ֑ר וַֽאֲחֻזַּת֙ מֵֽרֵעֵ֔הוּ וּפִיכֹ֖ל שַׂר-צְבָאֽוֹ: וַאֲבִימֶלֶךְ אֲזַל לְוָתֵהּ מִגְּרָר וְסִיעַתמֵרַחֲמוֹהִי וּפִיכֹל רַב חֵילֵהּ:
ואחזת מרעהו. כתרגומו וסיעת מרחמוהי, סיעת מאוהביו. ויש פותרין מרעהו מ' מיסוד התבה, כמו (שופטים יד יא) שלשים מרעים דשמשון, כדי שתהיה תבת ואחזת דבוקה, אבל אין דרך ארץ לדבר על המלכות כן סיעת אוהביו, שאם כן כל סיעת אוהביו הוליך עמו ולא היה לו אלא סיעה אחת של אוהבים, לכן יש לפתרו כלשון הראשון. ואל תתמה על תי"ו של ואחזת ואף על פי שאין התבה סמוכה, יש דגמתה במקרא (תהלים ס יג) עזרת מצר, (ישעיה נא כא) ושכורת ולא מיין: אחזת. לשון קבוצה ואגודה שנאחזין יחד:
(כז) וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ יִצְחָ֔ק מַדּ֖וּעַ בָּאתֶ֣ם אֵלָ֑י וְאַתֶּם֙ שְׂנֵאתֶ֣ם אֹתִ֔י וַֽתְּשַׁלְּח֖וּנִי מֵֽאִתְּכֶֽם: וַאֲמַר לְהוֹן יִצְחָק מָה דֵּיןאֲתֵיתוּן לְוָתִי וְאַתּוּן סְנֵיתוּן יָתִיוְשַׁלַּחְתּוּנִי מִלְּוָתְכוֹן:(כח) וַיֹּֽאמְר֗וּ רָא֣וֹ רָאִ֘ינוּ֘ כִּֽי-הָיָ֣ה יְהֹוָ֣ה | עִמָּךְ֒ וַנֹּ֗אמֶר תְּהִ֨י נָ֥א אָלָ֛ה בֵּֽינוֹתֵ֖ינוּ בֵּינֵ֣ינוּ וּבֵינֶ֑ךָ וְנִכְרְתָ֥ה בְרִ֖ית עִמָּֽךְ: וַאֲמָרוּ מֶחֱזָא חֲזֵינָא אֲרֵי הֲוָהמֵימְרָא דַּיְיָ בִּסַעְדָּךְ וַאֲמַרְנָא תִּתְקַיַּםכְּעַן מוֹמָתָא דִּהֲוָה בֵין אֲבָהָתָנָאבֵּינָנָא וּבֵינָךְ וְנִגְזַר קְיָם עִמָּךְ:
ראו ראינו. ראה באביך ראינו בך: תהי נא אלה בינותינו וגו' . האלה אשר בינותינו מימי אביך, תהי גם עתה בינינו וביניך:
(כט) אִם-תַּֽעֲשֵׂ֘ה עִמָּ֜נוּ רָעָ֗ה כַּֽאֲשֶׁר֙ לֹ֣א נְגַֽעֲנ֔וּךָ וְכַֽאֲשֶׁ֨ר עָשִׂ֤ינוּ עִמְּךָ֙ רַק-ט֔וֹב וַֽנְּשַׁלֵּֽחֲךָ֖ בְּשָׁל֑וֹם אַתָּ֥ה עַתָּ֖ה בְּר֥וּךְ יְהֹוָֽה: אִם תַּעְבֵּד עִמָּנָא בִּישָׁא כְּמָאדִּי לָא אַנְזִיקְנָךְ וּכְמָא דִּיעֲבַדְנָא עִמָךְ לְחוֹד טָב וַנְשַׁלְּחִנָּךְבִּשְׁלָם אַתְּ כְּעַן בְּרִיכָא דַּיְיָ:
לא נגענוך. כשאמרנו (לעיל פסוק טז) לך מעמנו: אתה. גם אתה עשה עמנו כמו כן:
(ל)  חמישי  וַיַּ֤עַשׂ לָהֶם֙ מִשְׁתֶּ֔ה וַיֹּֽאכְל֖וּ וַיִּשְׁתּֽוּ: וַעֲבַד לְהוֹן מִשְׁתְּיָא וַאֲכָלוּ וּשְׁתִיאוּ:(לא) וַיַּשְׁכִּ֣ימוּ בַבֹּ֔קֶר וַיִּשָּֽׁבְע֖וּ אִ֣ישׁ לְאָחִ֑יו וַיְשַׁלְּחֵ֣ם יִצְחָ֔ק וַיֵּֽלְכ֥וּ מֵֽאִתּ֖וֹ בְּשָׁלֽוֹם: וְאַקְדִימוּ בְצַפְרָא וְקַיִּימוּ גְּבַר לְאָחוּהִיוְשַׁלָּחִנוּן יִצְחָק וַאֲזָלוּ מִלְוָתֵהּ בִּשְׁלָם:(לב) וַיְהִ֣י | בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא וַיָּבֹ֨אוּ֙ עַבְדֵ֣י יִצְחָ֔ק וַיַּגִּ֣דוּ ל֔וֹ עַל-אֹד֥וֹת הַבְּאֵ֖ר אֲשֶׁ֣ר חָפָ֑רוּ וַיֹּ֥אמְרוּ ל֖וֹ מָצָ֥אנוּ מָֽיִם: וַהֲוָה בְּיוֹמָא הַהוּא וַאֲתוֹ עַבְדֵייִצְחָק וְחַוִּיאוּ לֵהּ עַל עֵיסַקבֵּירָא דִּי חֲפָרוּ וַאֲמָרוּ לֵהּאַשְׁכַּחְנָא מַיָּא:(לג) וַיִּקְרָ֥א אֹתָ֖הּ שִׁבְעָ֑ה עַל-כֵּ֤ן שֵׁם-הָעִיר֙ בְּאֵ֣ר שֶׁ֔בַע עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה: (ס) וּקְרָא יָתַהּ שִׁבְעָה עַל כֵּןשְׁמָא דְקַרְתָּא בְּאֵרָא דְשֶׁבַע (נ"יבְּאֵר שֶׁבַע) עַד יוֹמָא הָדֵין:
שבעה. על שם הברית:
(לד) וַיְהִ֤י עֵשָׂו֙ בֶּן-אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה וַיִּקַּ֤ח אִשָּׁה֙ אֶת-יְהוּדִ֔ית בַּת-בְּאֵרִ֖י הַֽחִתִּ֑י וְאֶת-בָּ֣שְׂמַ֔ת בַּת-אֵילֹ֖ן הַֽחִתִּֽי: וַהֲוָה עֵשָׂו בַּר אַרְבְּעִין שְׁנִיןוּנְסִיב אִתְּתָא יָת יְהוּדִית בַּתבְּאֵרִי חִתָּאָה וְיָת בָּשְׂמַת בַּתאֵילוֹן חִתָּאָה:
בן ארבעים שנה. עשו היה נמשל לחזיר, שנאמר (תהלים פ יד) יכרסמנה חזיר מיער, החזיר הזה כשהוא שוכב פושט טלפיו לומר ראו שאני טהור, כך אלו [אלופי עשו] גוזלים וחומסים ומראים עצמם כשרים. כל ארבעים שנה היה עשו צד נשים מתחת בעליהן ומענה אותם, כשהיה בן ארבעים אמר אבא בן ארבעים שנה נשא אשה, אף אני כן:
(לה) וַתִּֽהְיֶ֖יןָ מֹ֣רַת ר֑וּחַ לְיִצְחָ֖ק וּלְרִבְקָֽה: (ס) וַהֲוָאָה מְסָרְבָן וּמְרַגְּזָן עַל מֵימַריִצְחָק וְרִבְקָה:
מרת רוח. לשון המראות רוח, כמו (דברים ט כד) ממרים הייתם כל מעשיהן היו לעצבון: ליצחק ולרבקה. שהיו עובדות עבודה זרה:
כז (א) וַֽיְהִי֙ כִּֽי-זָקֵ֣ן יִצְחָ֔ק וַתִּכְהֶ֥יןָ עֵינָ֖יו מֵֽרְאֹ֑ת וַיִּקְרָ֞א אֶת-עֵשָׂ֣ו | בְּנ֣וֹ הַגָּדֹ֗ל וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ בְּנִ֔י וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו הִנֵּֽנִי: וַהֲוָה כַּד סִיב יִצְחָק וְכָהֲיָּאעֵינוֹהִי מִלְּמֶחֱזֵי וּקְרָא יַת עֵשָׂובְּרֵהּ רַבָּה וַאֲמַר לֵהּ בְּרִיוַאֲמַר לֵהּ הָא אָנָא:
ותכהין. בעשנן של אלו. דבר אחר כשנעקד על גבי המזבח והיה אביו רוצה לשחטו, באותה שעה נפתחו השמים וראו מלאכי השרת והיו בוכים וירדו דמעותיהם ונפלו על עיניו, לפיכך כהו עיניו. דבר אחר כדי שיטול יעקב את הברכות:
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א ול ר' שגיב מחפוד שליט"א
ול- J. Alan Groves Center – תחת תנאי רשיון CC-2.5
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5
ו א שָׁנוּ חֲכָמִים בִּלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה, בָּרוּךְ שֶׁבָּחַר בָּהֶם וּבְמִשְׁנָתָם: רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל הָעוֹסֵק…
ה א בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר, וַהֲלֹא בְמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת, אֶלָּא…
ד א בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר, אֵיזֶהוּ חָכָם, הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט) מִכָּל מְלַמְּדַי…
ג א עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר, הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאִי אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה. דַּע…
ב א רַבִּי אוֹמֵר, אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבֹר לוֹ הָאָדָם, כֹּל שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת…
א א משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי…