תבשיל יבש או רובו יבש ותבשיל לח

ההלכות לדעת הרב עובדיה זיע"א בלבד.
——–

היתר זה לחזור ולחמם את המאכל, הוא דוקא בתבשיל יבש כאורז ובורקס או בתבשיל שרובו יבש כדגים או בשר עם רוטב וכיוצא, אבל בתבשיל לח כמרק או שרובו לח, אסור לחממו, כי "יש בישול אחר בישול בלח".

רבותינו הראשונים נחלקו בהיתר זה של חימום התבשיל בשבת, האם הוא רק בתבשיל יבש, או אפילו בתבשיל לח כמרק. יש אומרים שאין בישול אחר בישול אפילו בלח [הרמב"ם, הרמב"ן, הרשב"א, הרא"ה, הר"ן, הריטב"א, ארחות חיים, מהר"ם, התשב"ץ ועוד], ולדבריהם מותר לקחת מרק מבושל מהמקרר, ולהניחו על הפלאטה עד שירתח. ויש אומרים שאין בישול אחר בישול רק בתבשיל יבש [רש"י, רבנו יונה, הרא"ש, הטור ורבנו ירוחם], כי היבש אינו מתבשל שוב אלא מתחמם בלבד, אבל דבר לח החוזר ומתחמם, הרי הוא מוסיף טעם וכמתבשל מחדש. ולדבריהם המחמם מרק עד שיגיע לחום שהיד סולדת בו, עובר על איסור בישול מהתורה. ולהלכה, כיון שזה ספק באיסור מהתורה, החמיר מרן השלחן ערוך (סימן שיח ס"ד) ופסק שבלח יש בישול אחר בישול, ואסור לחממו. [ואולם מאחר שמרן פסק כן מחמת הספק, על כן כשמצטרפים סברות או ספיקות, אנו סומכים על המקילים.]

וכתב מרן בבית יוסף (סימן רנג), וזו לשונו: "כתב רבנו ירוחם בשם רבנו יונה, כל שרובו רוטב ומצטמק ויפה לו והוא צונן, כשהחזירו על גבי הכירה ומצטמק, הרי זה מבשל גמור". ע"כ. נמצא שגם האוסרים בישול אחר בישול בלח, לא אסרו אלא כשהמאכל רובו רוטב ומצטמק ויפה לו, אבל כשהמאכל רובו יבש ומיעוטו רוטב, מותר לחממו בשבת. וכתב מנחת כהן (לפני כ-350 שנה), שהסברא בזה, שהרי אין לך תבשיל יבש כחתיכת בשר או דג, שאין בו לחלוחית כלשהי, ועם כל זה נידון כדבר יבש, וכולם מודים שמותר לחממו. ועל כרחנו שהדבר נקבע לפי רוב התבשיל שהוא העיקר, וכשרוב התבשיל יבש, נידון כולו כיבש, ולא אסרו לחממו. עי"ש.

זאת ועוד, כתב מרן בבית יוסף בשם רבנו יונה ורבנו ירוחם: תבשיל המצטמק ורע לו [דהיינו, שריבוי הבישול רע לו מפני שמתאדה הרוטב], מותר לחממו בשבת. וכן פסקו השלחן ערוך (סימן שיח ס"ח) והרמ"א (ס"ד). אם כן כאשר רוב התבשיל יבש ומיעוטו לח, על פי רוב, נוח לאדם שישאר הרוטב ולא יתאדה, נמצא שבמיעוט רוטב נחשב כמצטמק ורע לו שמותר לחממו. [וכן כתבו קונטרס הסמ"ע, כנסת הגדולה, פרי מגדים, מנחת כהן, פתח הדביר, הגאון מליסא, זרע אמת, מזבח אדמה, ברכי יוסף, מאמר מרדכי, יוקח נא, צוף דבש, נהר שלום, שם חדש ועוד. ועיין באגלי טל מה שבאר עוד בטעם ההיתר בזה. ויש עוד טעמים לזה.]

ואפילו אם מתכוין לחמם את המיעוט הלח לאכול ממנו, מותר לחממו, כיון שעצם ההצטמקות רעה לו, וכמו שכתב בספר שם חדש: יש דעות במאכל, ורבים רוצים לטבל את הפת בשומן וברוטב שבתבשיל, ולהם נחשב הדבר כמצטמק ורע לו, ומותר, מאחר ודעת מרן והרמ"א שמצטמק ורע לו אפילו לח מותר, (וכמו שכתבו הסמ"ע, הכנסת הגדולה, המגן אברהם, פתח הדביר ועוד, ולא נמצא חולק בזה אלא הב"ח). ובאמת שזה פשוט בלשון הבית יוסף, שכתב: "למדנו מדבריו [של רבנו יונה שאסר במצטמק ויפה לו], שאם מצטמק ורע לו, אף על פי שיש בו מרק, אין בו משום בישול, ומותר ליתנו אצל המדורה אפילו במקום שהיד סולדת בו". עכ"ל. והרי הפוסקים שהתירו במצטמק ויפה לו, בודאי דיברו במתכוין לחממו, ועל זה כותב הבית יוסף להתיר במצטמק ורע לו, והיינו במתכוין לחממו.

ודע, כי הגדרת "מצטמק ורע לו" תלויה כל אחד לפי דעתו ולפי מצבו באותה שבת, ולא לפי רוב דעות בני אדם, כמבואר בגמרא (מסכת שבת לז ע"ב) על תבשיל מצוי בזמנם, שהיו עושים אותו מסולת, לפת ובשר, וכשהוא מצטמק נעשה טעמו משובח יותר, אך מאידך חתיכות הבשר מתפרקות ואינו יפה להגשה. לכן, כשיש אורחים, הרי זה מצטמק ורע לו, כי אינו רוצה שיתפרקו החתיכות, אבל כשאין אורחים, הרי זה מצטמק ויפה לו, כיון שטעמו משתבח יותר. ואף כשיש ספק אם הרוטב מצטמק ורע לו, מותר לחממו בשבת, מטעם ספק ספיקא, שמא הרוטב נחשב כמצטמק ורע לו, ושמא הלכה כהרמב"ם ועוד, שאין בישול אחר בישול אפילו בלח.

והיתר זה הוא לבני ספרד, וכל שכן לבני אשכנז, שהרי לדעת הרמ"א (סימן שיח סעיף טו), מעיקר הדין אין בישול אחר בישול אפילו בלח, וכן מנהגם להקל. { וכן כתבו כמה מגאוני אשכנז כמבואר להלן.}

אשר על כן, תבשיל שיש בו תפוחי אדמה, בשר, חומוס, שעועית, חיטה, אורז ועוד, ומיעוטו מרק, והוא מבושל כל צרכו, והניחו במקרר, מותר לחזור ולחממו בשבת על פלאטה או אש מכוסה, כיון שרובו יבש ומיעוטו לח. וכמו כן, תבשיל דגים ומעט רוטב, אף שהוא חפץ גם ברוטב שיתחמם כדי לטבלו בלחם ולאוכלו, מותר לחממו. וכן המנהג בביתו של מרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף שליט"א לחמם דגים עם רוטב לסעודה שלישית. { כמבואר ברבים מהפוסקים: רבנו יונה, רבנו ירוחם, בית יוסף, מנחת כהן, פרי מגדים, זרע אמת, יד אהרן, פתח הדביר, ברכי יוסף, מאמר מרדכי, צוף דבש, נהר שלום, שם חדש, אגלי טל, מהרש"ם, ישכיל עבדי, ארץ חיים, רבי יצחק חזן, הר צבי פראנק, קרית ארבע, מהר"י שטרית, הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך, הגאון רבי חיים פנחס שיינברג ועוד. (שו"ת יביע אומר חלק ז סימן מב, וחלק ט סימן קח אות קסט. שבת א עח, שבת ד שלז, שעב. ח"א תקיח)}

דוגמא נוספת, כתב הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל: "מותר לחמם בשבת על הפלאטה סופגניות שיש בהן ריבה לחה ונזילה. ואע"פ שהריבה לכשעצמה כשאינה בתוך הסופגניה נחשבת לדבר לח ויש בה בישול אחר בישול, מכל מקום כשהיא בתוך הסופגניה, דינה כחלק היבש, וכמו שכתבו המנחת כהן והמהרש"ם, שברובו יבש אין בישול אחר בישול. ואף שהריבה מרוכזת במקום אחד, דינה כדבר יבש, כיון שהרוב הוא הסופגניה, ודי ברוב יבש." ע"כ. והיינו כמו שהבאנו לעיל מהמנחת כהן, שהדבר נקבע לפי עיקר התבשיל שהוא הרוב [ואף כאן העיקר הוא הסופגניה שהיא יבשה, והריבה הלחה טפלה לה], וכשרוב התבשיל יבש, נידון כולו כיבש. (מאור השבת. חזו"ע חנוכה יט. ח"א תקמו)

ודע, שאף שיש בישול אחר בישול בלח, מכל מקום אם עבר והניח על הפלאטה מרק המבושל כל צרכו עד שרתח, אין איסור לאוכלו בשבת. ויבואר הטעם להלן. (ה"ע ד לד)

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל מחבר
סדר היום בהלכה ובאגדה

כסלו התשע"ג
לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5