סעי' א' – נטל מים אחרונים אסור לאכול עד שיברך ברכת המזון. – ספר מנחת שי

——–

בברכות מב. שלוש תכיפות הן תיכף לנטילה ברכה וכו'. ופירש רש"י כל זמן שלא נטל מים אחרונים מותר לאכול ומשנטל אסור לאכול. ובגמרא פסחים קג. כיון דאמירתו הב לן ונבריך איתסר לכו למשתיה. ופרש"י עד אחר ברכת המזון, משמע שגם אם יברך הגפן אסור לשתות עד אחר ברכת המזון, שהב לן וניבריך שוה לנטילת מים אחרונים. וכן דעת הרשב"ם והרשב"א. אולם בגמ' חולין פו: פירש רש"י כיון שאמר הב לן וניבריך גילה בדעתו שגמר הסעודה ואסור לשתות עד שיברך ברכה ראשונה. משמע שאף שאמר הב לן ונבריך מותר לשתות קודם ברכת המזון. וכ"כ התוס' שאף שאמר הב לן ונבריך מותר לו לאכול ולשתות ע"י שיברך ברכה ראשונה כיון שהסיח דעתו, אבל אין היסח הדעת מזקיקו לברך ברכת המזון. וכ"כ הרא"ש וכן דעת הר"ח והרי"ף והר"ן ורבנו יונה והמרדכי שלא נאסר באכילה ושתיה. וכתב הב"י וכיון דכל הני רבוותא מסכימים לדעת אחת הכי נקטינן. ואם נטל מים אחרונים לכ"ע אסור לאכול ולשתות עד שיברך ברכת המזון. (לבד מהטור שכתב שאחר נטילת מים אחרונים מותר להמשיך לאכול בברכה. ונשאר עליו הב"י בצ"ע). וכתב הב"י הטעם לזה שכיון שתכף לנטילה ברכה והכוונה למים אחרונים נחשב כאילו התחיל ברכת המזון ולכן אין להפסיק אפילו בשיחה. מה שאין כן בהב לן ונבריך אין כאן התחלת ברכת המזון אלא רק היסח הדעת לכן יכול להמשיך לאכול ולשתות אחר שיברך ברכה ראשונה. כתב הב"י שלדעת הר"ן ורבנו יונה לחלק בין אכילה לשתיה שאם אמר אחר הסעודה הב לן ונבריך רק אם רוצה לשתות צריך לברך שוב שנחשב שסילק עצמו משתיה, אבל מהפת לא סילק עצמו ויכול להמשיך לאכול בלא ברכה. וכתב הב"י שזה קשא כיון שהוא בתוך הסעודה ויכול להמשיך לאכול פת בלא ברכה מדוע יצטרך לברך על השתיה. ושכן כתב הרא"ש שאין לחלק בין אכילה לשתיה ועל שתיהם צריך לברך אם אמר הב לן ונבריך. ולדעת הרמב"ם אם אמר הב לן וניבריך כאילו התחיל בברכה ואסור לאכול ולשתות עד שיברך ברכת המזון. ואם גמר בליבו שלא לאכול ולשתות ונמלך רשאי לאכול ולשתות, רק כיון שהסיח דעתו צריך לברך שוב ברכה ראשונה. וכתב הד"מ שאפשר שכן דעת רש"י ורשב"ם שכתבו לענין הב לן וניבריך שאסור לאכול, אפשר שיסכימו שאם גמר בדעתו שלא לאכול ונמלך לדעת הרמב"ם שצריך לברך ברכה ראשונה.

ופסק מרן גמר סעודתו ונטל ידיו מים אחרונים, אינו יכול לאכול ולא לשתות, עד שיברך בהמ"ז; ואם אמר: הב לן ונברך, הוי היסח הדעת ואסור לו לשתות אלא א"כ יברך עליו תחלה, ואכילה דינה כשתיה להרא"ש; אבל להר"ר יונה והר"ן אכילה שאני, שאע"פ שסילק ידו מלאכול ואפילו סלקו השלחן אם רצה לחזור לאכילתו א"צ לברך פעם אחרת, שכל שלא נטל ידיו לא נסתלק לגמרי מאכילה. (בהלכה ברורה אות ב' וג' כתב שאם אמר הב לן ונבריך, על שתיה מברך, אבל על אכילה לא יברך דסב"ל).

וכתב המ"ב (ס"ק א') שאחר מים אחרונים לא ידבר אפילו מעט, ולא יתעסק באיזה עסק ולא ישהה שהיה מרובה (שיעור הילוך כב' אמה). ואם הפסיק לאיזה דבר נחוץ יטול ידיו שנית מים אחרונים. (ובהלכה ברורה סימן קפא' אות ה' בדיעבד אם דיבר, נכון שיחזור ויטול ידיו).

עוד כתב (ס"ק ג') שפירוש הב לן וניבריך, תן לנו כוס ונברך. וגם אם מברכים בלא כוס אם אמרו בואו ונברך נחשב להסיח הדעת. ואם הסיח דעתו בליבו מלשתות ואח"כ רוצה לשתות צריך לברך על השתיה. (אולם בב"י הקשה על דעת הר"ן ורבנו יונה הסוברים שאם אמר הב לן וניבריך צריכים לברך על השתיה ולא על האכילה דמאחר שאינו צריך ברכה על האכילה, לא יצטרך ברכה על השתיה, ששתיה בתר אכילה גרירא. א"כ ה"ה כאן אם הסיח דעתו רק משתיה לא יצטרך לברך על השתיה דבתר אכילה גרירא).

עוד כתב (ס"ק ד') שאם מסובים רק לשתיה ואמרו בואו ונברך ברכה אחרונה, הוי הסיח הדעת ואסורים לשתות בלא ברכה. כתב בביה"ל (ד"ה אפילו סילקו) דלדעת רבנו יונה והר"ן סילוק השולחן, או גמר בדעתו שלא לאכול נחשב ליותר הסיח הדעת מהב לן וניבריך. ובכל אופן לא חוזר ומברך על אכילה. ועל שתיה מברך אפילו אמר הב לן וניבריך. ולרמב"ם להיפך הב לן וניבריך נחשב להיסח הדעת יותר מגמר בדעתו שלא לאכול, שאם אמר הב לן וניבריך אסור לו לאכול כלל עד שמברך ברכת המזון, ואם גמר בדעתו שלא לאכול מותר לו להמשיך לאכול רק צריך לברך ברכה ראשונה. [וכן דעת הרא"ה] ואם סילק השולחן לא נחשב להסיח הדעת ויכול להמשיך לאכול בלא ברכה. ולדעת הרא"ש אפשר שסובר שהב לן ונבריך דומה לגמר בדעתו שלא לאכול ולשתות. ובשניהם צריך לחזור ולברך על אכילה ושתיה, ורק אם סילק השולחן נחשב פחות היסח הדעת. (ולכאורה לפי"ז לכ"ע אם סילק לא מברך שוב על אכילה והרי בסימן קעז' מבואר שדברים הבאים אחר הסעודה היינו לאחר סילוק שולחן טעונים ברכה לפניהם ולאחריהם. ואולי יש לחלק דהכא ממשיך לאכול פת דאז לא נחשב אחר הסעודה ולכן אף שסילק לא יצטרך לברך, משא"כ התם שאוכל רק בשר ודגים וכיוצ"ב לכן חשיב אחר הסעודה וצריך לברך).

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל

מנחת שי – הלכות

הלכות תפלה ביה"כ וברכות
אברכי הכולל "שומרי גחלת" סניף "מנחת שי" אשדוד
בעידודו של ראש הכולל הרב אליהו דיקורגר שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5