שער הפרישות – פרק ה – חובת הלבבות לרבינו בחיי

——–

אבל מה שיאות לתורתנו מהפרישות אומר בתשובת השאלה הזאת, כי הפרישות הנוהגת בתורתנו על ג' פנים.

אחד מהם בעסקנו עם בני אדם והתחברותנו עמהם,

והשני במה שאנו מתיחדים בו זולתם בחושינו הגופיים ואברינו הנראים,

והג' במה שאנו מתיחדים בו במצפונינו ובמדותינו ובמחשבותינו והצפון בלבותינו מן הרעיונים הטובים והרעים.

ואני מבאר כל זה בדרך קצרה כפי יכלתי בעז"ה. אבל דרך הפרישות הראוי לנו בהתחברותנו עם בני אדם, מהם הסברת פנים והראות השמחה בפגיעתם עם הכניעה והשפלות ולשון רבה ורוח נמוכה לכולם, ומהם הרחמים והחנינה והחמלה עליהם עם הסרת הטורח מעליהם וזכרם בטוב ועשות חסד עמהם ושלא נקוה ליהנות מהם ושנתיאש מאשר בידיהם, ומהם עזרתם בתקנת הורתם ועולמם והורותם הדרך אשר ירצהו האלהים, ומהם שנסבול קושי דבריהם ושנשפוך שיחנו לפני האלהים ולא לפניהם והמנע ממושבות המאכל והמשתה והשחוק עם השמירה מכל מה שיביא להמרות האל בחברתם ויוצא מגבול הצניעות ומסורת המוסר והדומה לזה.

אך מה שראוי לנו מן הפרישות בפנים השנים המתיחדים בנו בחושינו הנראים יחלק לשני חלקים,

אחד מהם אסור לנו והם מצות לא תעשה

והשני מותר לנו, והוא כל מה שהותר לנו מכל מיני ההנאות המותרות,

וכל חלק מהם יחלק לשלשה חלקים, והוא שכל מה שנאסר לנו איננו נמלט מאחד משלשה דברים,

או שיהיה בטבע הכוסף לו כזנות והגזל ולהרבות מן המאכל והמשתה האסור לנו

או שיהיה ממה שלא ישנאהו הטבע ולא יכסוף לו כלבוש בגד שעטנז והרכבת כלאים ואכילת בשר בחלב ואכילת חלב והרבה מהדומה לזה,

או שיהיה ממה שישנאהו הטבע ותתעבהו הנפש באכילת הנבלה והמתה והדם והרבה ממיני החיים אשר לא היה האדם חפץ באכילתם אפילו אם היו מותרים באכילה כשמונה שרצים והדומה להם. וראוי לך אחי שתיסר נפשך בפרישות מכל מה שצוך האלהים לפרוש ממנו עד שתגיע מן התעוב והמאוס במיני התענוגים המנועים והתאות עד תכלית שיהיה שוה לזה בטבעך המתועב מן האסור עם מה שנכספין לו ממנו. ויהיה אצלך המשגל האסור ולקיחת איסור על פנים אסורים ושתתכבד בקלון חברך וגנותו אשר ימהר אליהם חפץ האדם בטבעי באכילת העכבר והדם והשקץ אשר יתעבהו טבעך ותשנאהו נפשך וכשתגיע אל הגבול הזה מן הפרישות מן האיסור בלא הכרח מטבעך ולא קושי מנפשך תהיה מן הכתות הניצלות מן החטא והמכשול אשר נאמר עליהם (משלי יב) לא יאונה לצדיק כל און וגו'.

וכן הניתן ברשותנו מן המותר הוא על שלשה פנים.

אחד מהם קחת המאכל אשר לא יכוין בו בעליו אל תענוג ולא יוכל האדם לעמוד בלעדיו ואין לו תקנה זולתו.

והשני קחת המזון מן המותר על דרך הויתור ומכוין בו אל התענוג השוה מבלי רבוי ולא הפקד בהשלמת הצורך מן הלחם הטוב בתבשילים מתוקנים במלאכתם ושתות היין הטוב על הדרך השוה וכן במלבוש ובדירה ושאר הענינים.

והשלישי קחת הרבה מן התענוגים המותרים המפליג בהם בעליהם עד שמביאים אותו אל התענוגים האסורים עם טרדתו בהם מעשות חובות אלהיו שעליו כמו שאמר (משלי לא) פן ישתה וישכח מחוקק. וראוי לך אחי שתתנהג בפרישות מן התענוגים המותרים ביכלתך עד שיהיו בעיניך בתכונת התענוגים האסורים עליך פן תעזוב תורתך ותניח חובתך, וכבר עמדת על מה שצוה הבורא ית' את המלך באמרו (דברים יז) ולא ירבה לו נשים ואמר (שם) רק לא ירבה לו סוסים, ואמר (נחמיה יג) הלוא על אלה חטא שלמה וגו', עם חוזק שכלו ורוב תבונתו וגדולתו וכפי בינתך השמר לך ושמור נפשך ופרוש מכל אשר יפרישך ממצות האלהים בלבך ובמצפונך אם לא תוכל להפנות לעניני אחריתך מפני טרדתך בצורך מזונך ומחיתך בעולמך ועסקך בו כמו שזכרו רבותינו ז"ל על הרבה מהם שהיו טורחים בענין עולמם עם הפרישות ממנו כמו אבא חלקיה שהיה משתכר לחפור באדמה ושמאי במלאכת הבנין והלל שהיה חוטב ומתפרנס מן העצים ואל תמנעך פרישותך בלבך מהתעסק בזה מפני שאתה מכוין בו לעבודת האלהים כאשר הקדמנו וכאשר תוכל להניח עסק העולם תניחהו בעבור עבודת הבורא.

ואל יספיק לך מה שאמרנו בעת שלא תוכל בעבור צורך ההזמנה למזון כי המשקיף על מצפונך יעזרך לקיים מחשבתך בעבודתו כמו שאמרו רז"ל כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר וכל המבטל את התורה מעושר סופו לבטלה מעוני. וראוי לך שתשתדל לאסור חושיך ותנועות אבריך הנראים כמו שאספר לך והוא שתתחיל בראשונה לאסור לשונך ולבלום שפתיך ותפרוש מן הדברים הבטלים עד שתהיה בעיניך הנעת האבר הכבד שבאבריך יותר קלה מהנעת לשונך כי הלשון מהיר בתנועתו לחטוא וחטאיו רבים מכולם בעבור קלותו ומהירות תנועתו ושהשלמת מעשהו נקלה ויכלתו על הטוב והרע בלי מצוע. וכפי זה אחי יש מן הדין עליך להשתדל לבלמו ולמשול בו ואל תתיר לו מן הדבור אלא מה שלא תוכל לעמוד בלעדיו לצורך התורה או לצורך העולם וקצר מותרי לשונך בכל יכלתך אולי תנצל מנזקו כמו שאמר החכם (משלי יט) מות וחיים ביד לשון והקדימהו (ס"א והקדמנו הלשון) על שאר החושים והאברים לקושי הדבר בו יותר משאריתם כמו שאמר דור ע"ה (תהלים לד) מי האיש החפץ חיים וגו' נצור לשונך מרע וגו' ובספרינו מן ההזהרה על המעטת הדברים מה שאיננו נעלם מרובו ופרסומו.

וכאשר תרצה לעמוד על בירור מה שזכרתי מרוב חטאי הלשון קבל על עצמך לזכור מה שיצא מלשונך ביומך בהתחברך עם בני אדם והתערבך בם ואם תוכל לכתבו עשה ואחר כך העבירהו על לבך והעלהו במחשבתך בעת שאתה פנוי מן העסקים בלילה ותראה מה שיש ממנו לצורך ומה שיש ממנו מותר לא יועיל לך ומה שממנו מביא ההיזק עליך כמו הכזב והרכילות והשבועות ולשון הרע ואז יתברר לך חסרונך ותראה בו מעוותך, ופקוד זה ממך תמיד בפקדך מעוות אויביך ולא תתמיד בזה זמן מועט שיתקן לשונך וימעטו דבריך, ושים תמורת רוב דבריך אורך מחשבתך והתמדת בחינתך והחשבון עם נפשך, כי המחשבה נר שתכניסהו אל לבך והחשבון שמש תאיר באורו מצפונך לגלות לך מה שהוא צפון בו מן הטוב והרע והלשון שער המצפון, ואם הלשון יהיה מופקר ולא ייטיב לשמור מה שיש במצפונים יהיה שער האוצר פתוח (ס"א נפקר) ויצא מה שאינך חפץ בצאתו ויראה מה שאין הראותו טוב בעיניך, וכשתשמור השער אתה שומר האוצר ומה שיש בו כמו שאמר החכם (משלי יז) גם אויל מחריש חכם יחשב ואמר (קהלת ה) אל תבהל על פיך וגו' ואמר (שם) אל תתן את פיך וגו'.

והשתדל אחר כך לעצום עיניך וחוש ראותך מהביט אל מה שאיננו צריך לך או מה שיטריד לבך מחשוב במה שיועילך ופרוש ממותר הראות כפי יכלתך ואמרו רבותינו ז"ל לבא ועינא תרי סרסורי דחטאה. אבל השתמש בראותך והבטתך להביט אל יצירות הבורא יתעלה לבחון מהם ולחשוב בהם ולהבין יכולת הבורא וטובו מהם כמ"ש דוד ע"ה (תהלים ח) כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך וגו' ואמר (שם יט) השמים מספרים כבוד אל וגו' ושאר המזמור.

והשתדל אח"כ לאטום אזניך משמעך מה שאינך צריך לו ופרוש ממותרי השמע כפי יכלתך ואל תאזין לשמוע מה שלא יועילך שמעו ממותרי הדברים והכזב והרכילות ולה"ר ופרוש ממה שיביאך להמרות האלהים ולעזוב מצותיו ממיני הזמר והנגון והשחוק והרנה הטורדים אותך מן המצות והמעשים הטובים אבל הט אזנך אל דברי החכמים היודעים את ה' ואת תורתו כמו שאמר החכם (משלי כב) הט אזנך ושמע דברי חכמים ואמר (שם טו) אזן שומעת תוכחת חיים.

והשתדל אחר כך לאסור חוש הטעם שתקח די מזונך מן המאכל והמשתה ותפרוש ממה שהוא יותר מזה והתחבולה לענין הזה שתמעיט במיני הלפתן ותסמוך על לפתן אחד בעוד שתוכל ויהיה די במעט ממנו כפי שתוכל והתכוון בו כדי להגיע הלחם אל בטנך לא לתענוג. והרגל עצמך בקצת העתים מבלי לפתן כדי להנהיג טבעך עד שיקל עליך הדבר בעת המנעו. ואם תוכל לעזוב הלפתן אשר יהיה בו יגיעה וטורח ותסמוך על מה שאין בו שום יגיעה בזיתים והתאנים והענבים והדומה להם עשה ושים אכילתך ביום יותר קלה מאכילתך בלילה אם מנהגך לאכול פעמים ביום כדי שתהיה תנועת אבריך קלה ביום ויקלו עליך עניני תורתך ועולמך, ואח"כ תתנהג בתענית אם יהיה גופך חזק אפי' יום א' בשבוע. וכל אשר תוכל להטביע נפשך שלא להרגיש על ענין המאכל והמשתה כרי ליסרה עשה ושים כוונתך בו לרפואה יותר מלמזון אבל משתך יהיה מים אלא אם תהיה כוונתך בשתית היין לתועלת גופך או להעביר דאגה מלבך כמ"ש (שם לא) תנו שכר לאובד ויין למרי נפש והזהר מהרבות ממנו ומהפליג בו ומחברת ב"א עליו כי הוא המדוה הגדול לתורה ולעולם וכבר ספר בו החכם מה שיש בו די באמרו (שם כ) לץ היין הומה שכר ואמר במאכל ובמשתה (שם כג) אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו כי סובא וזולל יורש וגו',

ואח"כ השתדל למנוע ידיך מגעת במה שאינו שלך מהון העולם ופרוש ממיני הגנבה והאונאה והגזל ומהרע לזולתך והתעכב בתנועת ידיך וחשוב באחריתך ושמור מוסרך וצניעותך בהתנשאך מעשות הרע בהם כמ"ש (ישעיה נו) ושומר ידו מעשות כל רע ואמר (שם לג) נוער בפיו מתמוך בשחד אבל השתמש בידיך במצות הבורא ופתחם במתן לעני ולרש כמ"ש הכתוב (דברים טו) פתוח תפתח את ידך לאחיך ואמר (משלי לא) כפה פרשה לעני וכן אתה צריך להשתמש בהם במה שימלא ספקך וימנעך מן השאלה ומקחת ממין אסור ומקנות חסד עמך במה שמעניקין אותך ומטיבין לך ותקנה זכיותיך לזולתך וחסדיך למי שנתחסד עמך ולא תהיה למשא על ב"א כמ"ש אחד מן החכמים האלהים ירחם עבד שפירש מן העולם ולא היתה פרישותו למשא על אוהביו וסלק מעליהם טרחו והתעסק באבריו במיני המלאכות כמ"ש (תהלים קכח) יגיע כפיך כי תאכל וגו' וכבר נאמר ראש הפרישות תקון הפרנסה ונאמר עוד ראש הפרישות תקון המחשבה על תקון הספוק (ס"א הלחם) ר"ל שייגע להתעסק בספקו.

ואח"כ התנהג כן ברגליך ומנעם מלכת עם הרשעים מבקשי המותרים כמ"ש (שם א) אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים וגוי אבל רוץ לכל המעשים הטובים ולמושבות החכמים כמ"ש (משלי יג) הולך את חכמים יחכם ואמר (של ב) למען תלך בדרך טובים, וכבר קבץ הכתוב כל מה שהקדמנו זכרו ממוסר החושים ואמר (ישעיה לג) מי יגור לנו אש אוכלה וגו' הולך צדקות ודובר מישרים וגו' ואחר כך קבצם החכם וחבר אליהם הלב באמרו (משלי ו) שש הנה שנא ה' עינים רמות לשון שקר וגו' לב חורש וגו' יפיח כזבים וגו' וכן נמצאים (תהלים טו) במזמור ה' מי יגור באהלך.

וראוי לך אחי שתדע כי לא יתכן לך להחזיק בכולם עם הנחת אחת מהם מפני שהם כבדולח המחובר בחוט אם תתיר ממנו גרגר אחד יתפזרו כולם ויפסד חבורם, על כן השתדל להזהר בכולם ואז תהיה לך כל אחד מהם עזר לשאריתם כמ"ש רז"ל שמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה ואמר החכם בתכיפת הטובות אחת לאחת (משלי ח) אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום לשמור מזוזות פתחי אמר בתחלה שומע ואח"כ לשקוד ואח"כ לשמור, אבל הפרישות הנוהגת בפנים השלישיים והוא מה שיתיחד בנו במצפונינו ומחשבותינו ויצרי לבבנו הטובים והרעים תחלת הפרישות ההיא שתפרוש מקניני העולם במעשיך ובמחשבתך אלא למזון ופרנסה לא לתענוג מתענוגי הגוף ולא להגיע אל המנוחות והשררות והתפאר בהון העולם הכלה מהרה ותהיה פרישותך בהם לאלהים יתעלה לא לקנות שם ולא להותיר ממונך בפרישותך ואל תצא בה מגבול התורה שתתענה בשבתות ובמועדים וראשי חדשים ותמנע ממה שחייבך בו הבורא ממצות פ"ו אבל תהיה פרישותך ע"ד התורה והדת בגלוי ובנסתר מענינך ואח"כ שתקצר מאוייך בעולם כאלו אחה נוסע ממנו לערב יומך ואח"כ שתחשוב עם נפשך כאשר הקדמנו בשער חשבון האדם עם נפשו ואח"כ שתתיאש ממה שבידי בני אדם ושתבטח על האלהים ותנוח דעתך על גזירותיו ודיניו. וכל חובות הלבבות שקדם באורם בספר הזה אתה חייב בהם והם עמוד הפרישות מן העולם חקור עליהם והדביקם אל לבך תגיע בהם לכל טובה:

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות לרבינו בחיי הדיין הספרדי בר"י זצ"ל
חברו בלשון ערבי. והעתיקו ללשון הקודש החכם הכולל
ר' יהודה ן' תיבון זצ"ל
מהדורת ווארשא – שנת שלשה המה מיטיבי צעד לפ"ק

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5