——–
בעניין אם חיוב התפילה הוא דאוריתא או דרבנן, מצאנו בזה מחלוקת הראשונים.
לדעת הרמב"ם בסה"מ (מצוה ה') מצוות תפילה דאורייתא. שכתב: שצוונו לעבדו, ונכפל זה הציווי פעמיים באומרו ועבדתם את ה' אלוהיכם, ואומר אותו תעבודו וכו' ומביא לשון הספרי שלעבדו זו תפילה.
וכ"כ בפ"א מהלכות תפילה ה"א: מצוות עשה להתפלל בכל יום, שנאמר ועבדתם את ה' וכו', מפי השמועה למדו שעבודה זו תפילה, שנא' לעבדו בכל לבבכם, ואמרו חכמים איזו עבודה שבלב זו תפילה.
וממשיך הרמב"ם אבל מנין התפילות, ומשנה התפילה (נוסח התפילה כס"מ), וזמנה, אינו מן התורה.
והרמב"ן בסה"מ מקשה על הרמב"ם ומביא כמה ראיות שתפילה היא דרבנן.
א] מגמ' ברכות כא. בעל קרי קורא ק"ש ומברך בהמ"ז. כיון שהם דאורייתא, אבל לא מתפלל, כיון שתפילה דרבנן.
ב] בגמ' סוכה לח. אם התחילו (ללמוד) אין מפסיקין לתפילה, והקשו מלולב שנוטל על שולחנו כיון שמפסיקין, ומתרצת הגמ' כאן דאורייתא וכאן דרבנן. כלומר היות ותפילה דרבנן לכן לא מפסיקין.
ג] אם תפילה חיובה מהתורה א"כ מדוע אם ספק התפלל לא חוזר ומתפלל, והא ספיקא דאוריתא לחומרא.
ד] אם זמני התפלה רק מדרבנן, א"כ מתי חייבים להתפלל מהתורה, פעם בשנה, או אולי פעם אחת במשך כל החיים.
ה] הגמ' מביאה שרבי יהודה היה מתפלל רק פעם בחודש כיוון שהתפילה דרבנן.
לכן סובר הרמב"ן שחיוב התפילה הוא דרבנן והספרי שלומד מהפסוקים אסמכתא בעלמא היא. או שהוא לימוד גמור ויש חיוב תפילה מהתורה אבל רק בעת שיש צרה לאדם או לציבור חלילה.
השאגת אריה בסימן ד' מקשה על הרמב"ם שסובר שהתפילה דאוריתא ומהתורה אין לה זמן. מהסוגיא של נשים חייבות בתפילה כי רחמי נינהו, שהיות וכתוב בפסוק ערב ובוקר וצהריים אשיחה ואהמה, היינו חושבים שהן פטורים ככל מצוות עשה שהזמן גרמא, קמ"ל שחייבות בגלל רחמי. משמע שמהתורה יש זמן לתפילה ולכן היה הוה אמינא לפטור את הנשים.
ומתרץ דלפי הרמב"ם ודאי דאורייתא ולא הוי זמן גרמא ואשה חייבת, אבל אחרי שחכמים נתנו זמן, הייתי חושב שהאשה פטורה מג' תפילות בגלל זמן גרמא, קמ"ל שתפילה רחמי וחייבת בכל התפילות.
הכס"מ מתרץ את קושיית הרמב"ן על הרמב"ם מבעל קרי שחייב בברהמ"ז ולא בתפילה. שבאמת גם בעל קרי צריך להתפלל תפילה קצרה מדאורייתא שהרי הנוסח אינו דאורייתא. ועוד תירץ שיש ביד חכמים כוח לעקור דבר מן התורה בגלל הטומאה. (ואף שבגמ' כתוב תפילה דרבנן, אין הכוונה שהיא מדבריהם אלא הם הסבירו את הפסוק שמדבר בתפילה. וע"כ יש כוח ביד חכמים לעקור דבר זה מהתורה בשב ואל תעשה, משא"כ מצוה הכתובה בפירוש בתורה אין כוח ביד חכמים לעקור. כך תירץ הרב דוד סופר שליט"א מחשובי אברכי הכולל. ועדיין צ"ע שהרי הגמ' אומרת שק"ש דאורייתא ומצינו ברבנו יונה בריש ברכות שחכמים יכולים לעקור מצות ק"ש בשב ואל תעשה).
ועל הקושיה ממסכת סוכה תירץ ששם מדובר שהתפלל כבר תפילה אחת והרי המנין לא דאורייתא. וכן רבי יהודה היה מתפלל בכל יום תפילה קצרה לדאוריתא ופעם בחודש היה מתפלל תפילה ארוכה.
במגילת אסתר גם מתרץ כתירוץ הראשון של הכס"מ. ומוסיף עוד לתרץ קושיית הרמב"ן על זמני התפילות מתי תהיה דאורייתא לדעת הרמב"ם האם פעם בשנה או פעם בכל החיים. דלא דייק בלשון הרמב"ם שהרי הרמב"ם כתב בפירוש כל יום מדאורייתא, ומה שכתב שהזמן דרבנן הכוונה לזמן של בוקר ערב ולילה זה הוי דרבנן, כי מדאורייתא מתפלל כל זמן שירצה.
השג"א דוחה את כל התירוצים של הכס"מ ומגילת אסתר ונביא הדחיות בקצרה:
א. נכון שיש כוח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה אבל אנו רואים לענין בעל קרי בבהמ"ז חכמים לא רצו לעקור את המצוה מהתורה וכן בק"ש, אז למה בתפילה פטורו אותו.
ב. אם היה צריך להתפלל תפילה קצרה התלמוד היה צריך להשמיע לנו דבר זה. ועוד הרי גם בק"ש ובהמ"ז יש עיקר דאורייתא והשאר דרבנן ובכל זאת חייבים הכל אז למה בתפילה יהיה שונה.
ג. על המגילת אסתר הקשה שח"ו לומר על הרמב"ן שלא ידע מה כותב הרמב"ם אלא הרמב"ן הקשה לאחר שהוא דחה את הרמב"ם. ושלא יבא מישהו להסביר בספרי כך שמהתורה צריך להתפלל ולא אמרה לנו התורה מתי חייב.
האור שמח על הלכות תפילה פ"א ה"ב כותב קצת דברי אגדה על עניין שהתפילה צריכה להיות שבח, צורך האדם, והודאה עי"ש. ושם הביא מריש מס' עו"ג "יבא דריוש ויעיד על דניאל שלא ביטל את התפילה" ולכאורה למה לא אמרה הגמ' גם יבא שר הסריסים ויעיד שלא נתגעל במשתה יינו, אלא ודאי שהתפילה היא דבר תורה, ומה שלא נתגעל במשתה יינו הוי דברי סופרים, ולכן לא חשיב לה.
ונראה לומר שמחלוקת הראשונים אם תפילה דאורייתא או דרבנן קשורה למחלוקת אם תפילות אבות תיקנום או הם כנגד קרבנות.
דהנה בגמ' ברכות כו: איתמר ר"י ב"ר חנינא אמר תפילות אבות תיקנום וכו', ריב"ל אמר תפילות כנגד תמידים תיקנום. תניא כוותיה דרבי יוסי ברבי חנינא אברהם תיקן שחרית וכו', תניא כוותיה דריב"ל מפני מה אמרו תפילת השחר עד חצות שהרי תמיד של שחר קרב עד חצות וכו'. ( רבי יהודה חולק וסובר עד ד' שעות כי גם תמיד עד ד' שעות) ותפילת ערבית אין לה קבע כי אברים ופדרים קרבים והולכים כל הלילה.
הרמב"ם פ"א מהלכות תפילה ה"כ כתב: רבנן תיקנו שיהא מנין התפילות כמנין הקרבנות שתי תפילות בכל יום כנגד שני תמידים, וביום שיש בו קרבן מוסף תיקנו תפילת מוסף, וכן התקינו שיהא אדם מתפלל תפילה אחת בלילה שהרי אברי התמיד של ערב מתעכלים והולכים כל הלילה עכ"ד. הרי דנקט תפילות כנגד תמידים וכן מבואר בדבריו בספר המצוות מצוה י'.
והמהרי"ץ חיות בברכות שם מקשה מהרמב"ם בהלכות מלכים פ"ט ה"א וז"ל אברהם נצטווה על ברית המילה והוא התפלל שחרית, יצחק הפריש מעשר והוסיף תפילה אחרת לפנות ערב, יעקב הוסיף גיד הנשה והתפלל ערבית עכ"ד. הרי דנקט דתפילות אבות תיקנום.
ולפי זה נראה לומר שמחלוקת הרמב"ם והרמב"ן תלויה במחלוקת בגמ' מי תיקן את התפילות. לשיטת הרמב"ם להלכה נשארים שתי הדעות גם אבות תיקנום וגם כנגד הקרבנות, וכמו שהגמ' אומרת למסקנא שגם מ"ד שסובר אבות תיקנום מודה שאסמכוה אקרבנות כי אל"כ תפילת מוסף למה מתפללים. ולכן סובר הרמב"ם עיקר תפילה דאורייתא, וזמני התפילות הם דרבנן כנגד קרבנות. וברש"י במס' תענית כ"ח משמע שאבות תיקנום זה דאורייתא.
אבל הרמב"ן סובר שלאחר שהגמ' הסיקה למסקנא שחייבים להגיע לתקנת חכמים לתפילה כנגד הקרבנות, א"כ כך ההלכה, וא"א ללמוד יותר מאבות תיקנום, ונראה שגם הרי"ף סובר כך.
וישנם כמה נפק"מ בין שני הטעמים אם התפילה היא כנגד הקרבנות או שאבות תקנום.
א] בעניין תשלומין אמרינן בברכות כ"ו. טעה ולא התפלל מנחה מהו שיתפלל ערבית שתיים דכיון דעבר זמנו בטל קרבנו, או דילמא רחמי נינהו כל אימת דבעי מצלי ע"כ.
נמצא דאם תפילות כנגד קרבנות לא שייך תשלומין, ואם רחמי נינהו (היינו אבות תיקנום) שייך תשלומין. וכך כתבו האור שמח בפ"ג מהלכות תפילה, והלחם משנה פ"א מהל' תפילה הלכה ה' שהתפילה יש בה את שני הטעמים גם רחמי וגם כנגד הקרבנות, ובתשלומין יש רק את החלק של הרחמי בלבד.
ב] תפילת מוסף אין לה תשלומין כי עיקרה רק כנגד הקרבנות ואין רחמי וממילא על קרבנות לא שייך תשלומין. והדעה שסוברת (לא להלכה) שגם תפילת מוסף יש לה תשלומין זה משום שסובר שגם בה יש קצת רחמי.
ג] אין תפילת נדבה בשבת כיון שאין קרבן נדבה בשבת, וגם אין בקשת רחמים, שהרי לא יכול לחדש בה דבר כיון שאסור לשאול צרכיו בשבת.
ד] זמן תפילת שחרית נפסק להלכה עד סוף שעה רביעית ופוסק הרמב"ם בפ"א מהל' תפילה ה"א ואם עבר וטעה והתפלל לאחר ד' שעות יצא ידי חובת תפילה אבל לא יצא ידי חובת תפילה בזמנה. והקשה בכס"מ מדוע אחרי ד' שעות יצא ותירץ דלא גרע מתשלומין. נראה דעד ד' שעות הוא כנגד קרבנות ולאחר ד' שעות היא כנגד אבות תיקנום דמסתמא הזמן של שחרית של אברהם הוא נמשך עד זמן מנחה של יצחק, ולכן מדין רחמי יוצא ידי חובת תפילה שלא בזמנה. ופוסק הגרב"צ אבא שאול זצ"ל שאם ציבור מתפללים לאחר ד' שעות ביום שלא יעשו חזרה כיון שזה הוי כתשלומין.
ה] זמן תפילת מנחה רבנו יונה בברכות כ"ו כתב דזמן תפילת מנחה עד השקיעה ולא עד צאת הכוכבים דזמן תמיד של בין הערביים הוא עד השקיעה.
והשו"ע סי' רל"ג פסק דלכתחילה יתפלל עד השקיעה, ובדיעבד עד צאת הכוכבים. והקשה המג"א שם והרי אסור להקריב קרבנות לאחר השקיעה וכנ"ל.
ולמבואר ע"כ אתי שפיר דאמנם מצד חובת תפילה כנגד קרבנות זה עד השקיעה ולכן יש לעשות כן לכתחילה, אבל כנגד רחמי שאבות תיקנום אפשר להתפלל עד צה"כ שמסתמא זמן של יצחק נמשך עד צה"כ, ולכן יתפלל בדיעבד עד צה"כ.
ו] המשנ"ב סי' צ' סק"ל הביא דאם אחד מתפלל שחרית וציבור מתפללים מוסף דמצטרפים אליהם לציבור. אולם המג"א רל"ו סק"ג כתב דאין מצטרפים, וכן כתב שתפילת מנחה ומעריב גם אין מצטרפים.
וגם פה ניתן לומר אותו חילוק דאם התפילה כנגד קרבנות אזי א"א לצרף שתי תפילות שונות, אבל אם אנו דנים מצד תפילה רחמי נינהו א"כ כל התפילות יש להם מכנה משותף ביניהם ואפשר להצטרף.
ז] חיוב נשים בתפילה: ברכות כ: תפילה הוי מצוות עשה שזמן גרמא, ומה שהנשים חייבות בתפילה זה בגלל שרחמי נינהו, והפשט הוא אע"פ שתפילה היא מצוות עשה שזמן גרמא, נשים חייבות כי גם הן זקוקות לרחמים, וכמו שאומרים בחנוכה ופורים שחייבות מפני שאף הן היו באותו הנס.
אבל אפשר לומר בחלק של התפילות שהוא מטעם הקרבנות כגון זמני התפילות האשה פטורה, ובחלק של חיוב התפילה שהוא משום רחמי גם האשה חייבת. ולפ"ז לכאורה מובנת שיטת הפוסקים שסוברים דאשה פטורה מתפילת מוסף, כי בתפילת מוסף יש רק כנגד הקרבן ולא כנגד רחמים.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל
מנחת שי – הלכות
הלכות תפלה ביה"כ וברכות
אברכי הכולל "שומרי גחלת" סניף "מנחת שי" אשדוד
בעידודו של ראש הכולל הרב אליהו דיקורגר שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5