——–
עונת [זמן] ההתחלה לחיוב ההפרשה, היא: משגדלו הפירות מעט וקבלו שם של פרי, והיינו משנעשו ראויים קצת למאכל אדם, שנאמר (ויקרא כז, ל): "וְכָל מַעְשַׂר הָאָרֶץ מִזֶּרַע הָאָרֶץ מִפְּרִי הָעֵץ", עד שייעשה פרי. וכן התבואה והקטניות אינם חייבים במעשרות עד שייעשו תבואה, שנאמר (דברים יד, כב): "עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ" – עד שתֵעשה תבואה. ומה הקובע לעשותם פרי ותבואה? – כל שגדלו עד שראוי לזרוע מהם ויצמיחו, אך קודם שהגיעו לזה, מותר לאכול מהם אפילו אכילת קבע בלי להפריש מהם כלל. (רמב"ם מעשר פ"ב הלכה ג, ה. ב"ש קסח)
חז"ל נתנו מספר דוגמאות מה נקרא 'עונת המעשרות'. למשל: התבואה והזיתים – משגדלו שליש. הענבים – משיראה החרצן שלהם מבחוץ. התאנים – משיהיו רכים כדי שיהיו ראויים לאכילה אחר כ"ד שעות משעת אסיפתן. התותים [וכן כל מה שדרכו להאדים] – משיאדימו. האגוזים – משיופרד האוכל מהקליפה החיצונה. וכן הלאה. ועיין ברמב"ם (הלכות מעשר פ"ב ה"ה) שפירט את 'עונת המעשרות' של שאר הפירות, הירקות, והקטניות השונים. ולא הבאנום כאן, כי אין הלכה זו מצויה בימינו כל כך, כי הפירות המובאים לשוק ראויים לאכילה כבר, וגם בגינות הבית רובם ככולם מלקטים את הפירות רק כאשר ראויים הם לאכילה לגמרי, שאז בודאי כבר הגיעו לעונת המעשרות. (חזו"ע ברכות מו)
פירות וירקות שראויים לאכילה בעודם קטנים, ומשאירים אותם בקרקע או על העץ כדי שיוסיפו עוד, כמו הקישואים, האבטיחים, הדלועים, המלפפונים, התפוחים והאתרוגים, כבר כשהם קטנים נחשב שהגיעו ל'עונת המעשרות'. (מעשר פ"ב ה"ד. ב"ש קסח)
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל מחבר
מצוות הארץ – בהלכה ובאגדה
מנחם אב התשס"ז
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5
ו א שָׁנוּ חֲכָמִים בִּלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה, בָּרוּךְ שֶׁבָּחַר בָּהֶם וּבְמִשְׁנָתָם: רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל הָעוֹסֵק…
ה א בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר, וַהֲלֹא בְמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת, אֶלָּא…
ד א בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר, אֵיזֶהוּ חָכָם, הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט) מִכָּל מְלַמְּדַי…
ג א עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר, הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאִי אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה. דַּע…
ב א רַבִּי אוֹמֵר, אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבֹר לוֹ הָאָדָם, כֹּל שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת…
א א משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי…