סעי' ב' – אסור להרהר בד"ת בבית המרחץ ובית הכסא, ואין להזכיר שם שמות שאינם נמחקים, ולהפריש מדבר האסור מותר. – ספר מנחת שי

——–

בברכות כד: אמר רבה בר בר חנא אמר רבי יוחנן בכל מקום מותר להרהר בדברי תורה חוץ מבית המרחץ ובית הכסא. וכתב הב"י שמבואר בגמרא זבחים קב: שלאונסו מותר ופרש"י לאונסו שהיתה שמועתו שגורה בפיו ומהרהר בה על כרחו: וכ"כ ה"ר מנוח שהירושלמי שהתיר הוא בכה"ג שהיה תלמודו שגור בפיו והרהר לאונסו. וכתב באורחות חיים בשם הירושלמי שואלין הלכות בית המרחץ בבית המרחץ

והלכות בית הכסא בבית הכסא. והרמב"ן כתב מסתברא דגמ' דילן לא שריא אלא לאפרושי מאיסורא, ובגמ' בשבת מ: הגירסא ביקש להדיח לו קרקע א"ל אין מדיחין. ולא כגירסת הירושלמי א"ל מהו שנדיח א"ל אסור. שהוא בלשון שאלה ותשובה. כתב הרמב"ם בפ"ג ולא ק"ש בלבד אלא כל ענין שהוא מדברי הקודש אסור לאמרו בבית המרחץ ובבית הכסא ואפילו אמרו בלשון חול ולא לאמרו בלבד אלא אפילו להרהר בלבו בדברי תורה בבית הכסא ובבית המרחץ ובמקום הטינופת והוא המקום שיש בו צואה ומי רגלים אסור. דברים של חול מותר לאמרן בלשון הקודש בבית הכסא וכן הכינויים כגון רחום נאמן וכיוצא בהם מותר לאמרן בבית הכסא אבל שמות המיוחדים והם שמות שאינן נמחקין אסור להזכירם בבית הכסא ובבית המרחץ ישן ואם נזדמן לו להפריש מן דבר האסור בבית המרחץ או בבית הכסא מפריש ואפילו בלשון קודש ובעניני קודש עכ"ל.

וכ"פ מרן אפי' להרהר בד"ת, אסור בבית הכסא ובבית המרחץ ובמקום הטנופת, והוא המקום שיש בו צואה ומי רגלים. {הגה: ואפי' הלכות המרחץ אסור ללמוד במרחץ (ר"ן פ' כירה וב"י בשם א"ח).} דברים של חול, מותר לאמרם שם בלשון הקדש. וכן הכנויים, כגון רחום, נאמן וכיוצא בהם, מותר לאמרם שם; אבל השמות שאינם נמחקין, אסור להזכירם שם. ואם נזדמן לו שם להפריש מדבר האסור, מפריש, ואפילו בלשון הקודש ובענייני קודש. {הגה: ובמקום שמותר להרהר בד"ת, מותר לפסוק דין ובלבד שלא יאמר טעמו של דבר (ר"ן פ"ק דשבת ובפרק כל הצלמים).}

וכתב המ"ב (ס"ק ה') וכן אסור לעיין בבה"כ במשקלי השמות והפעלים של לשון הקודש שאין דרך להגיע לידיעה רק ע"פ הכתובים ויבוא להרהר במקרא ופשוט דמותר אדם להתבונן בבה"כ בגודל שפלותו ושבסופו יחזור כולו להיות עפר רימה ותולעה ואין נאה לו הגאוה:

עוד כתב (ס"ק ו') בבית הכסא ובבית המרחץ יחשוב שם חשבונות ביתו והוצאותיו כדי שלא יבא לידי הרהור ובשבת יחשוב בבנינים וציורים נאים:

עוד כתב (ס"ק ז') דבבורסקי שיש בו ריח רע אסור להתפלל וכן להזכיר כל דבר שבקדושה. ופשוט דבזמן שאסור הוא אפילו להאומן עצמו שמורגל בהריח רע ואינו מרגיש כל שבני אדם מצטערים מזה הר"ר.

עוד כתב (ס"ק ח') מה שכתב הב"י מי שתלמודו שגור בפיו והרהר בבה"כ ובבית המרחץ לאונסו מותר ר"ל דאם הרהר לא עבד איסורא מאחר שהיה לאונסו ברם לכתחילה חובת גברא לדחות ההרהור וכ"ש דהדבור אסור וכ"כ בספר ישועות יעקב דהדבור אסור:

עוד כתב (ס"ק ט') אף שכתב מרן שמותר לדבר בבית הכסא ובית המרחץ דברי חול בלשון הקודש עכ"פ מדת חסידות להחמיר בזה. (ובהליכות עולם ח"א עמוד מ' התיר לדבר בבית הכסא רק במקום הפסד ממון או חולי וגם יקצר בדבריו כמה שאפשר. וכ"כ בהלכה ברורה ח"א סימן ג' אות ד'. ובהלכה ברורה כאן אות ה' כתב מותר לדבר דברי חול בלשון הקודש בחדר הפנימי של בית המרחץ ומדת חסידות שלא לדבר בלשון הקודש בבית המרחץ).

עוד כתב (ס"ק י') להחמיר שלא לומר רחום ובלע"ז מותר לכ"ע. (ובהלכה ברורה אות ו' כתב מותר לומר בבית המרחץ הכינוים ובלבד שלא יתכוין לשם ה' אלא לחול). עוד כתב במ"ב ששם ה' אסור לומר אפילו בלע"ז, כגון גא"ט בלשון אשכנז או בוגא בלשון פולין ורוסיא וכה"ג שאף ששם זה אין בו קדושה באותיות כתיבתו ומותר למוחקו מ"מ יש בו משום בזיון בהזכרתו במקום טינופת כמו בהזכרת השלום שמותר ג"כ למוחקו ואעפ"כ כיון שהקב"ה נקרא בו אע"פ שאינו מיוחד לו אסור להזכירו כשמתכוין על ענין השלום וכמש"כ סי' פ"ד וכ"ש בזה שלכמה דברים דינם כשמות שבלשה"ק כגון לענין שבועה ולענין הזכרת ש"ש לבטלה ולענין קללת חבירו בשם:

עוד כתב (ס"ק יא') הכינוים מותר לאמרם דגם בני אדם מכונים בהם לפעמים כמו שנאמר חנון ורחום וצדיק ודוקא באומר כך אבל באומר הרחום ירחם עליך י"ל דאסור כמו שאלת שלום [פמ"ג]:

עוד כתב (ס"ק יב') ששלום אע"פ שנמחק אסור להזכירו כנ"ל בסימן פד'.

עוד כתב (ס"ק יג') מותר להפריש מאיסור וה"ה אם נכנס בלבו הרהור עבירה מותר להרהר שם בד"ת מפני שזהו כמו להפרישו מאיסור שהתורה מצלת מהרהורים רעים:

עוד כתב (ס"ק יד') שלדעת מרן מותר להפרישו מאיסור אפילו שאומר לו אסור לעשות כן, ויש מחמירים שלא יאמר לו בלשון הוראה אסור לעשות כן אלא יאמר לו אין לעשות כן. ובביה"ל (ד"ה ואם נזדמן) כתב שכ"כ החיי אדם אבל מחידושי הר"ן על מסכת שבת איתא בהדיא דלא כותיה. וכתב במ"ב דאם אין דבריו נשמעין בקיצור יוכל להעריך לפניהם גודל האיסור בכל חלקיו כדי להפרישן. כתב המ"א בשם הר"ן אפילו בלא אפרושי מאיסורא שרי לומר לחבירו עשה לי כך וכך אפילו אם ממילא הוי הוראה שבזה מורה לו שהוא מותר לעשות כן כיון שאינו אומרם בלשון הוראה:

עוד כתב (ס"ק טו') מה שכתב הרמ"א במקום שמותר להרהר הוא כגון בבית אמצעי של מרחץ וכנ"ל או כגון שהוא בעצמו אינו נקי לגמרי כגון שנגע בידיו במקומות המכוסים דאם ידיו או שאר מקומות מגופו מטונפות ממש אפילו ההרהור אסור [פמ"ג]:

עוד כתב (ס"ק טז') שמותר לפסוק דין בלא טעם משום דהוי כמו הרהור שמחשב הטעם בלבו ועיין לעיל סימן מ"ז ס"ד במ"ב ובה"ל:

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל

מנחת שי – הלכות

הלכות תפלה ביה"כ וברכות
אברכי הכולל "שומרי גחלת" סניף "מנחת שי" אשדוד
בעידודו של ראש הכולל הרב אליהו דיקורגר שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5