עבודת ה' מתוך נדבת הלב – אפיקי אליהו על התורה

——–

א. ויקחו לי תרומה (כה.ב)

פירש רש"י – "לי"- לשמי.

ויש להבין, מדוע הוכרחה התורה להדגיש כי תרומתם צריכה להיות "לי"- לשמי, הרי פשוט הדבר שכך צריך לעשות – ככל תרי"ג המצוות?

ב . ויקחו לי תרומה מאת כל איש וכו' (כה.ב)

יש לדקדק, מהו דנקט קרא לשון "ויקחו לי", הרי היה יכול לומר: "ויתנו לי", שהרי תרומה נותנים ולא לוקחים?

ג. ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו ליבו תקחו את תרומתי (כה.ב)

יש לדקדק, מדוע הדגיש קרא: ידבנו "ליבו". דתיבת "ליבו" מיותרת היא?

ד. ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו ליבו וכו' (כה.ב)

מבואר, כי לא היתה קצבה לנתינת התרומה.

ויש להבין, מדוע לא היתה קצבה לכך?

ה. דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה וכו'. ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (כה.ב-ח)

יל"ע, מדוע היה צריך ה' אשר מלוא כל הארץ כבודו, לבקש מעבדיו הניזונים מידיו תרומה למען בניית המשכן וכליו. מדוע לא הוריד ה' מקדש מוכן מן השמים, אשר בודאי היה מפואר עוד יותר אלף אלפים, ממה שבנו לו ישראל?

ו. ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (כה.ח)

פירש רש"י – "ועשו לי מקדש"- ועשו לשמי בית קדושה.

ויש להבין, מאי שנא בית המקדש מכל שאר המצוות, שהדגישה בו התורה כי צריך הוא להיות "לי – לשם ה'", הרי פשוט הדבר שכך צריך לעשות – ככל תרי"ג המצוות?

ז. ועשו לי מקדש (כה.ח)

חזינן בקרא הכא ב' יסודות בבניין בית הבחירה. האחד: "ועשו" מצוות בניית המקדש, והשני: בניית ישראל את המקדש בעצמם, דאינהו נצטוו "ועשו לי מקדש".

ויל"ע, הרי בית המקדש של העתיד לבוא שיבנה במהרה בימינו, ירד הוא בנוי ומשוכלל מן השמים. דהכי איתא ברש"י בסוכה (מא. ד"ה אי נמי) ויליף לה מקרא: "מקדש ה' כוננו ידיך".

ולכאורה בהאי בית המקדש, כיצד נקיים ב' עניינים אלו: מצוות "הבניה", ומצוות "ועשו לי מקדש"- בבניית ישראל את המקדש בעצמם?

ח. תיעשה המנורה (כה.לא)

פירש רש"י – מאליה, לפי שהיה משה מתקשה בה. אמר לו הקב"ה: השלך את הכיכר לאור והיא נעשית מאליה, לכך לא נכתב "תעשה".

ויש לתמוה, הרי ידע הקב"ה כי לא יצליח משה לעשות המנורה בעצמו. מדוע א"כ, מלכתחילה ביקשו ה' לעשותה בעצמו?

ט. מעשה חושב (כו.א)

יש להבין, מהו ה"מעשה חושב" דאיירי בקרא?

{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד}

יבואר ע"פ יסודו של הג"ר חנוך ארנטרוי זצ"ל בספרו קומץ המנחה בהביאו לבאר את עניין הנדבה למשכן, בהסבירו – מדוע נקטה כאן התורה לשון לקיחה ואמרה "ויקחו לי" תרומה במקום "ויתנו לי". בזה רמזה התורה, שיש נדבות אשר העיקר בהן היא הנתינה, ולעומת זאת יש נדבות שבהן העיקר היא הלקיחה.

לגבי המקדיש לה' מסתבר שההפרשה והלקיחה הן העיקר. שהרי נאמר "לה' הארץ ומלואה", ולפיכך לא הנתינה עיקר, אלא הוכחת הרצון הטוב. נדיבת הלב והנתינה הינם רק אמצעים להראות ולהוכיח את רצונו הטוב. עכ"ד.

עוד יש להוסיף את יסודו של המשגיח הג"ר ירוחם ממיר זצ"ל בספרו דעת תורה (דברים ב' פר' ברכה. מאמרים) בעניין כוונת המעשים. וז"ל – וסוד זה הנה בכל מעשה ומעשה מן המצוות, כי באותה פעולה גופא תהיה בה שתי בחינות, אחת רמה ונשאה בתכלית, והאחרת רעה ושפלה בתכלית.

וסוד הזיכוך שבדברים הוא דוקא בכוונת המעשים, דוקא בתורה לשמה, כל הלומד תורה לשמה וכו' ומרחקתו מן החטא שבכל דבר ודבר, ומקרבתו לידי זכות הנמצא באותו דבר, וכו' עכ"ל.

א"כ מבואר – עד כמה מוכרחה היא "נדבת הלב" בעשיית מצוות ה', כי עיקר בקשת ה' בעבודתנו אותו הינה בעבודת "הלב"- בכוונת הלב בעבודתנו הרוחנית. [וכפי שאמרו חז"ל: כי תפילה ללא כוונה כגוף ללא נשמה].

{לפ"ז כל הקושיות מתורצות }

הקושיות א'. ב'. ג'. ד'. ה' וו' מתורצות – ציוה ה' את עמו, כי "ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו ליבו"- בהדגישו כי תרומתם צריכה להיות "לי"- לשמי, ואף במצוות בניית המשכן הדגיש כי "ועשו לי מקדש"- ועשו לשמי בית קדושה – הדגשת יתר, יותר מבשאר תרי"ג המצוות.

כי באמת, יכל ה' להוריד מקדש מוכן מן השמים, אשר בודאי היה מפואר עוד יותר אלף אלפים, ממה שבנו לו ישראל. שהרי מלוא כל הארץ כבודו, אלא בכל זאת בקש מעבדיו הניזונים מידיו תרומה למען בניית המשכן וכליו, כי רצון ה' לא היה בנתינתם ממונם הזעום, אלא ב"נדבת ליבם" בהוכיחם את רצונם הטוב לזכות בהשראת השכינה ובגילוי ה'.

עיקר מטרת התרומה היתה למען "ויקחו לי תרומה" ולא "ויתנו לי", כי מטרת התרומה לא היתה נתינת ממונם גרידא, אלא "לקיחה" פנימית של הלב לקיים מצוותו באמת מכל הלב, בכוונת הלב, וכפי שהדגישה התורה: "ידבנו ליבו".

אף לכן, לא היתה קצבה לנתינת התרומה, שהרי עיקר הנתינה היתה בנתינת הלב, ולא בשיעור הנתינה אשר לא היה נצרך לה ה' כלל, אשר "מלוא כל הארץ כבודו".

לפ"ז גם הקושיא השביעית מתורצת – היות ועיקר תכלית בניית בית המקדש והנדבה לצורכו היתה כוונת ליבם של ישראל, ולא הבנייה עצמה והתרומה לה'.

כך בית המקדש השלישי אשר יבנה במהרה בימינו, יבנה מכח כוונת ליבנו – כפי שנבנה המשכן, אשר עיקר עשייתו לא היתה הבנייה עצמה, אלא כוונת ליבם של עם ישראל.

לפ"ז גם הקושיא השמינית מתורצת – על אף שידע ה' כי לא יצליח משה לעשות המנורה בעצמו. בכל זאת ביקש הוא ממנו לנסות לעשותה, ורק כאשר התקשה משה בעשייתה, אמר לו הקב"ה: להשליך את הכיכר לאור והיא נעשית מאליה. כי עיקר עשיית המשכן וכליו היתה למען "נדבת ליבם", ולא התוצר הסופי.

לכן גילוי משה בנסותו לעשות המנורה בעצמו בכל לבבו וכוונתו, הספיק למען "עשיית המנורה" אשר עיקרה היה כוונת הלב בעשייתה.

ולפ"ז גם הקושיא התשיעית מתורצת – הדגישה התורה כי כל מעשי הכלים מוכרחים להיות "מעשה חושב"- בכוונת ליבם, כי הרי אין הקב"ה צריך לבניין או כלים, אלא עיקר רצונו הינו בכוונת ליבם של עמו, בהוכיחם את רצונם הטוב לזכות בהשראת השכינה ובגילוי ה'.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה

פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5