סעי' כז' – היה עומד בתפלה והשתין תינוק בביהכ"נ, ישתוק עד שיביאו מים להטיל על המי רגלים, או יהלך לפניו ד' אמות או לצדדיו או יצא מביהכ"נ ויגמור תפלתו. – ספר מנחת שי

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר מנחת שי סעי' כז' – היה עומד בתפלה והשתין תינוק בביהכ"נ, ישתוק עד שיביאו מים להטיל על המי רגלים, או יהלך לפניו ד' אמות או לצדדיו או יצא מביהכ"נ ויגמור תפלתו. – ספר מנחת שי
תוכן עניינים הצג

——–

כתב הב"י אם היה עומד בתפילה והשתין תינוק בבית הכנסת נראה שיוצא מבית הכנסת וגומר תפילתו ולא יפסיק וישתוק עד שיביאו מים ויטילו על המי רגלים דשמא ישהה כדי לגמור את כולה ויצטרך לחזור לראש . (עיין בב"י סימן עח' שפסק כדעת הרשב"א שאסור להפסיק וללכת להתרחק ד' אמות ממי רגלים באמצע שמתפלל שמונה עשרה. ועיין בביה"ל שם ד"ה מרחיק שיש אומרים שמרן חזר בו כאן. אולם אפשר דשאני הכא שרוצים להביא מים כדי לבטל את המי רגלים, לכן לא יכול להמשיך בתפילתו, שדומה למתחיל תפילתו לכתחילה במקום שיש בו מי רגלים שגם הרשב"א מודה שבכה"ג אסור, ולכן יעקור ממקומו שמא ישהה כדי לגמור את כולה. משא"כ התם מיירי שלא מביאים מים לבטל המי רגלים לכן הוי מצב של דיעבד ואמרינן שימשיך בתפילתו ולא יעקור ממקומו ויפסיק). וכן כתב הרוקח בסימן שכ"ד וזה לשונו תינוק השתין בבית הכנסת ויצא רש"י מבית הכנסת והתפלל דקיימא לן הפוסק באמצע תפילתו אם לא שהה כדי לגמור את כולה חוזר למקום שפסק ואם לאו חוזר לראש היה עומד בתפילה וצואה לפניו מהלך לפניו עד שיזרקנה לאחריו ד' אמות ואם אי אפשר לפניו ילך לצדדיו עד שירחיקנה ד' אמות עכ"ל. [בדק הבית – ולפי מה שפסקתי בסימן ס"ה (ד"ה קראה סירוגין) בשם קצת פוסקים שאפילו שהה כדי לגמור את כולה [אין חוזר לראש] אינו צריך לצאת מבית הכנסת. עד כאן]: (יש לעיין בדברי בדק הבית אלו שהרי בסימן סה' פסק כדברי הרי"ף והרמב"ם שאם שהה כדי לגמור את כולה בק"ש ממשיך ממקום שפסק ובתפלה חוזר לראש ואיך כתב כאן שפסק שלא חוזר לראש. ועוד למי התכוון מרן שכתב 'מקצת פוסקים' שאומרים שלא צריך לחזור לראש, הרי גם לדעת התוספות בשם השר מקוצי והרשב"א בשם הראב"ד והרא"ש והטור הביאם הב"י שם סוברים שאם ההפסק היה מחמת אונס חוזר לראש, וכאן ההפסק הוא מחמת אונס. ואפשר שכונתו למה שהביא שם דעת רבינו יונה בשם רבני צרפת שסוברים שאפילו בתפלה אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר למקום שפסק ולא חילקו בין שהה מחמת אונס או שלא מחמת אונס. עכ"פ לא פסק כן אלא כדעת הרי"ף והרמב"ם. וראיתי בהליכות עולם ח"א עמוד קס"ח שעמד בזה וכתב שמה שכתוב בבדק הבית ולפי מה שפסקתי הוא טעות סופר, ומרן כתב לפמ"ש וכוונתו בר"ת אלו הייתה לפי מה שכתבתי, וטעו המדפיסים וכתבו לפי מה שפסקתי. וכונת מרן לומר שכיון שאפילו אם שהה לגמור כולה, יש אומרים שאינו חוזר, לא חיישינן לשמה ישהה, ואה"נ שלענין הדין אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש. ע"כ. ואחר אלף המחילות עדיין צריך להבין מה יועיל שיש אומרים שלא צריך לחזור לראש, והרי אם באמת ישהה כדי לגמור את כולה נאמר לו שיחזור לראש, וא"כ צריך לצאת ולגמור את תפלתו שלא יגיע לידי כך שיצטרך לחזור לראש ויגרום לברכות לבטלה. שהרי מטעם זה כתב הב"י בראש דבריו שנראה שיצא מבית הכנסת. ע"כ אמרתי אולי אפשר לישב דברי בדק הבית בדוחק, שלא נתכוון בדבריו שכתב אינו צריך לצאת מבית הכנסת לענין תפלה, אלא לענין ק"ש, שהרי פסק בסימן סה' שאם שהה כדי לגמור את כולה אינו חוזר לראש ואפילו היה ההפסק מחמת אונס, וכדעת הרי"ף והרמב"ם, ולכן אם אירע לו כן שיש מי רגלים לידו בשעת ק"ש אין צריך להטריח את עצמו לצאת כמו בתפלה, ויכול להשאר במקומו עד שינקו המקום וימשיך ממקום שפסק. ולפי זה אין ט"ס בגירסא בבדק הבית שלפנינו 'ולפי מה שפסקתי'. וגם מה שכתב מקצת פוסקים אינו רק דעת רבינו יונה אלא גם הרי"ף והרמב"ם. ואף שיש בזה קצת דוחק שלא כתב בבדק הבית שמדבר לענין ק"ש, עכ"פ כתב לפי מה שפסקתי בסימן סה' ושם הסימן מיירי לענין ק"ש וכן בשו"ע שם מדבר רק לענין ק"ש. ואחר שכתבתי זה הביא לידי ידידי הרב עמירם קדוש שליט"א ב' דפוסים של בדק הבית שנדפסו לפני למעלה מארבע מאות שנה שנדפסו בקונטרס בפני עצמו. ושם הלשון "ולפי מה שפסקתי" בלא ר"ת).

עוד כתב הב"י כתוב בתרומת הדשן (סי' ו) שמי שהוא בדרך קרוב למלון אם יוכל להסתלק מן הדרך כל כך שקרוב הדבר לגמרי שלא יבואו עוברי דרכים ויפסיקוהו שפיר טפי להתפלל בדרך מלהתפלל במלון בעיר שכולה גוים מפני שבעיר הרבה גילולים ובתי טומאה וכמעט אין מלון שלא תמצא בה הרבה צלמים אמנם אם אין בירור שלא יפסיקוהו עוברי דרכים בשדה גם שאפשר לו למצוא חדר או קרן זוית במלון שיוכל להתפלל שם בלב פנוי ולא יבלבלוהו בני הבית אז שפיר טפי להתפלל במלון:

וכ"פ מרן היה עומד בתפלה והשתין תינוק בביהכ"נ, ישתוק עד שיביאו מים להטיל על המי רגלים, או יהלך לפניו ד' אמות או לצדדיו או יצא מבית הכנסת ויגמור תפלתו. {הגה: ויותר טוב לילך למקום אחר ולא לשתוק, שמא ישהה כדי לגמור את כולה ויצטרך לחזור לראש (ב"י בשם רוקח סימן רכ"ד וע' לעיל סי' ע"ט).}

וכתב המ"ב (ס"ק פג') כתב מרן בתפלה והוא הדין בק"ש ושאר דברי קדושה וכמו שכתבנו בסעיף הקודם למעלה ונקט תפלה לרבותא דבזה ג"כ צריך לילך לפניו ד"א ולא אמרינן כיון שהוא עומד כבר בתפלה א"צ להרחיק:

עוד כתב (ס"ק פד') הפסק בשתיקה לא מיקרי הפסק אבל אסור להפסיק בדבור להביא לו מים כיון דאיסור מי רגלים אינו אלא מדרבנן, וגם י"א דא"צ להרחיק בזה כלל, ע"כ אפילו אם גם אחרים עומדים בתוך הד"א של המי רגלים ומתפללים אין לו להפסיק בדבור בשבילם להודיעם. ואם תינוק טינף צואה בביהכ"נ באמצע תפלה ואחרים עומדים שם ומתפללים ואינם יודעים מזה אם א"א בענין אחר להודיעם אלא בדבור מותר להפסיק בדבור להצילם מאיסור דאורייתא דמוטב שיעשה הוא איסור קל דהיינו איסור דרבנן להפסיק בתפלה משיעשו אחרים איסור דאורייתא להתפלל במקום מטונף. וכבר נתבאר לעיל בסימן ע"ט במ"ב וביאור הלכה האופנים שהם מדאורייתא בזה. ודוקא אם אין לו במה לכסות אבל אם יש לו במה לכסות בין בצואה ובין במי רגלים אסור להפסיק ואפילו לזוז ממקומו אם אין מגיע לו הריח רע:

עוד כתב (ס"ק פה') כתב הח"א אם מתירא שמא ישהה כדי לגמור את כולו וא"א לו להרחיק ד"א כגון שא"א לו לעבור נגד המתפלל יסמוך על הרשב"א דס"ל דמותר להתפלל כיון שכבר הוא עומד בתפלה ואיסור מי רגלים דרבנן:

עוד כתב (ס"ק פו') מה שכתב הרמ"א שאם ישהה כדי לגמור את כולה יצטרך לחזור לראש, עיין לעיל בסימן ע"ח במ"ב סק"ה דבברכת ק"ש אם נזדמן כן וכן בכל הברכות אין צריך לחזור לראש: (ולדעת מרן שם גם בק"ש לא צריך לחזור לראש).

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל

מנחת שי – הלכות

הלכות תפלה ביה"כ וברכות
אברכי הכולל "שומרי גחלת" סניף "מנחת שי" אשדוד
בעידודו של ראש הכולל הרב אליהו דיקורגר שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן