——–
כתב הטור פירות המרוקחים בדבש לדעתו הדבש עיקר ולא דומה לאגוז המטוגן בדבש שברכתו העץ, כיוון שהאגוז קיים. וגם לא דומה לבשמים שחוקים המרוקחים בדבש שברכתם אדמה, שהבשמים עשויים לטעם לא בטלים. אבל בפירות שהם למאכל הדבש עיקר. וכתב וכיוון שחביריו חלוקים עליו וסוברים שהפרי עיקר ומברך את ברכת הפרי ולכן בריבת עלי ורדים לדבריהם מברך אדמה, ביטל הטור דעתו מפני דעת חבריו. וכתב הב"י שמדובר על חבושים או ורדים כתושים ביותר שהרי כתב הטור שלא דומה לאגוז כיוון שהאגוז שלם, ובאגוז לא מדובר בשלם ממש אלא בחתיכות אגוז, ופירות אלו שחוקים ביותר. ועל מה שכתב הטור שריבת ורדים מברך אדמה, כתב הב"י לא אמרינן כיוון שאי אפשר לאכול את העלים בלא הדבש הדבש יהא עיקר, שאדרבא הדבש בא רק להכשיר ולהטעים את הורד וכמו מים שמכשירים הירקות לאכילה בבישול לא מברכים עליהם ברכת המים. מלבד אם לא נטעי אדעתא דהכי כמו אגוז רך שמבשלו בדבש שברכתו שהכל, לא מסיבת הדבש, אלא שאין נטיעתו על דעת לאוכלו בקליפתו. עוד כתב בשם מהר"י קולון שאם בישל ענבים ונתמחו שברכתם שהכל כיוון שענבים וגודגדניות נאכלים יותר ברצון חיים מאשר מבושלים ולא נטעי להו אדעתא דהכי, ומה שכתב הטור שמברך את ברכת הפרי פירש את דבריו שהטור דיבר דווקא בחבושים וורדים שנאכלים יותר טוב מבושלים מאשר חיים, משא"כ בשאר פירות הנאכלים חיים מברך שהכל. ודחה הב"י את דבריו שמפשטות דברי הטור שלא חילק בסוגי הפירות לא משמע כן ועל כולם מברך ברכת הפרי. ועוד שהטור דימה מרקחת זו לאגוז מטוגן בדבש מלבד הפרט שהאגוז שלם, והרי אגוז נאכל יותר טוב חי מאשר מבושל ובכל זאת ברכתו העץ. (ולכאורה חילוק זה של טובים חיים ממבושלים דהבישול משנה הברכה כתב מרן בעצמו בסימן רה' סעי' א', אלא עיי"ש דאזלינן בתר דרך רוב העולם באכילתו וכל שנאכל לרוב העולם כך לא משתנית ברכתו, ולכן נכון שענבים נאכלים יותר ברצון שהם חיים, וכן אגוז ושאר ריבות, עכ"פ דרך רוב העולם לאוכלם גם מבושלים, על כן לא משתנית ברכתם). עוד כתב הב"י שתרומת הדשן כתב להסתפק על פירות המבושלים בדבש עד שהם נימוחים לברך שהכל, ממ"ש רש"י על טרימא כתוש קצת ואינו מרוסק משמע שאם מרוסק לגמרי מברך שהכל. ומה שמברך על הומלתא אדמה, משום שדרך הבשמים לשוחקם. וסיים ואף שאין חילוקים אלו ברורים מספק יברך שהכל. וכתב ע"ז הב"י שאין דבריו נראים שהרי נתבאר בסימן ר"ב סעי' ז' שהרמב"ם כתב אפילו מיעכן ועשאן עיסה מברך בורא פרי העץ. וכן נתבאר שהטור דיבר במרקחת שהפירות כתושים ביותר וחבירו סוברים שמברך על הפרי ובטל דעתו מפני דעתם. וכן משמע מרבנו יונה כדעת חבריו של רבינו, וכ"כ הכל בו, וכך דייק הב"י מדברי הרמב"ם לקמן סעי' יב'. עוד כתב הב"י בשם ה"ר דוד אבודרהם שעל השומשום מברך אדמה, ואם טחנן מברך שהכל, ועל שמנן ופסולתם מברך אדמה. וכתב ע"ז הב"י ואיני יודע מה טעם יש בפסולת לברך עליו בורא פרי האדמה. (ונראה שגם לעניין "טחנן מברך שהכל" אינו מודה לו וכנ"ל). עוד כתב הב"י בשם הרא"ה שעל כל רפואה מברך שהכל אע"פ שהיא מרקחת העשויה מפירות אם אין הבריות רגילים לאכול כך. והביא ראיה משתיתא (תערובת קמח ומים) שברכתה שהכל כיוון שנעשית לרפואה. ובבדק הבית דחה דברים אלו שאין הטעם שמברך שהכל בשתיתא משום שעשויה לרפואה.
וכ"פ מרן חבושים או גינדא"ש או ורדים ושאר מיני פירות ועשבים שמרקחים בדבש, הפירות והעשבים הם עיקר והדבש טפל, אפילו הם כתושים ביותר, הילכך מברך על חבושים וגינדא"ש בפה"ע; ועל של עשבים, בפה"א; ועל של ורדים, בפה"א. הגה: וכל מרקחת שאין בריאים רגילין אלא לרפואה, מברכין עליו שהכל (ב"י בשם הרא"ש). (צ"ל בשם הרא"ה).
וכתב המ"ב (ס"ק נא') אף שהדבש הרבה מהפרי הפרי עיקר, שהדבש אינו אלא הכשר לדבר המרוקח. וכן שקדים המחופים בסוכר אף שהסוכר יותר מהשקד השקד עיקר ומברך העץ. (ובילקו"י עמוד תלא' כתב שזה דווקא אם הסוכר רך ואוכל שניהם יחד, אבל אם הסוכר קשה ומוצץ קודם הסוכר מברך שהכל ופוטר את השקד. ובהלכה ברורה אות כו' כתב טוב שיפריד מהם הסוכר ויברך העץ על השקדים ושהכל על הסוכר).
עוד כתב (ס"ק נב') שלדעת הרמ"א בסימן ר"ב סעי' ז' שאם הפירות כתושים ביותר שלא ניכר מהותו ותארו מברך שהכל.
עוד כתב (ס"ק נג') אף שהורד הוא עץ מברכים עליו אדמה. כיון שעלה הפרח שמרקחים אינם עיקר הפרי אלא הזרעים שבו הם עיקר הפרי.
עוד כתב (ס"ק נה') על מה שכתב הרמ"א שעל מרקחת המיוחדת רק לרפואה מברכים שהכל, שהסכמת האחרונים כמו שכתב בבדק הבית שצריך לברך את הברכה הראויה לו, כיוון שעכ"פ נהנה. וכתב בביה"ל (ד"ה ועל של ורדים) שאם מתקן הדבש ושם בתוכו בשמים כתושים להטעימו מברך שהכל, שעיקר אכילתו היא הדבש והבשמים טפלים.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל
מנחת שי – הלכות
הלכות תפלה ביה"כ וברכות
אברכי הכולל "שומרי גחלת" סניף "מנחת שי" אשדוד
בעידודו של ראש הכולל הרב אליהו דיקורגר שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5