——–
כתב הב"י בשם האורחות חיים בשם בעל האשכול וכ"כ האבודרהם, שאם ערב קמח חיטים או שעורים בקמח דוחן או שאר קטניות אם עשה ממנו פת מברך המוציא וברכת המזון ואם עשה ממנו תבשיל מברך מזונות ועל המחייה. וכתב רבנו יונה דדוקא שיש באותו קמח מאחד מחמשת המינים כדי שיאכל ממנו כזית דגן בכדי אכילת פרס אבל אם אין בו זה השיעור מחמשת המינים אינו מברך לבסוף שלש ברכות אלא בתחלה מברך המוציא כיון שיש בו טעם דגן אף על פי שאין בו כזית דגן בכדי אכילת פרס ולבסוף מעין שלש והוא הדין כשבשלוהו בקדרה שמברך תחלה בורא מיני מזונות אבל לבסוף מברך בורא נפשות רבות עכ"ל:
וכ"פ מרן עירב קמח דוחן ושאר מיני קטניות עם קמח של חמשת מיני דגן ובשלו בקדירה, מברך בורא מיני מזונות ועל המחיה; ואם עשה ממנו פת, מברך המוציא וברכת המזון; ודוקא שיש באותו קמח מחמשת מינים כדי שיאכל ממנו כזית דגן בכדי אכילת פרס, אבל אם אין בו זה השיעור מחמשת המינים, אינו מברך לבסוף ברכת המזון, אלא בתחלה מברך המוציא כיון שיש בו טעם דגן אע"פ שאין בו כזית בכדי אכילת פרס, ולבסוף על המחיה; ואם בשלו בקדירה, מברך תחלה בורא מיני מזונות ואחריו בורא נפשות.
וכתב המ"ב (ס"ק מג') שפרס הוא חצי כיכר, ובעירובין נחלקו יש אומרים שלש ביצים ויש אומרים ארבע. וכזית הוא חצי ביצה. ואם כן אינו מברך ברכת המזון אלא אם כן היה מעורב בו קמח דגן אחד משמינית על כל פנים דאז אם יאכל מהפת ארבע ביצים יהיה מזה כזית דגן ויתחייב בברכת המזון. וגם צריך שלא ישהה באכילתו יותר משיעור זמן אכילת פרס וכמו באכילת איסור אם אכל הכזית בזמן גדול מזה פטור. (הנה ידוע מחלוקת רש"י והרמב"ם כמה הוא שיעור פרס לדעת הרמב"ם הוא ג' ביצים ולדעת רש"י הוא ד' ביצים, ומרן בהלכות עירוב סימן תט' פסק ג' ביצים ולפי"ז צריך להיות כזית קמח דגן בתערובת של ג' ביצים כדי לברך ברכת המזון, והיינו שישית ולא כמ"ש המ"ב אחד משמינית. וכ"כ בכף החיים אות גן'. עוד משמע במ"ב שצריך לאכול כל הפרס כדי להתחייב בברכת המזון, כתב בכף החיים שם שכן דעת הגר"א, אלא שהמט"י והמאמ"ר סוברים שדי שיאכל כזית מהתערובת. ופסק הכה"ח כיון שיש בזה מחלוקת, אם לא אכל כל הפרס רק כזית יברך על המחיה. וצריך לומר שמיירי באופן שאכל ולא שבע אבל אם אכל כביצה או שתיים מפת זה ושבע הווי ליה ספיקא דאוריתא אם חייב בברכת המזון ולחומרא, או דילמא כיון שמעולם לא היתה כאן חזקת חיוב אמרינן שב ואל תעשה עדיף ולא יכנס לספק איסור לא תישא. וכמ"ש בחזון עובדיה פסח ח"ב עמוד תקסב'). וכתב בביה"ל (ד"ה ובברכת המזון) שהפמ"ג מסתפק אם אכל הג' או ד' ביצים ושבע אם חייב בברכת המזון מדאוריתא כיוון שהשביעה הייתה משאר מינים ולא מהדגן לבד. (אולם למט"י והמאמ"ר הנ"ל כל כזית מהתערובת דינה כמין דגן ופת גמור הוא, ע"כ פשוט שאם שבע מברך מדאורייתא. ולכן נראה שמי שאכל מפת זו ד' ביצים ושבע ונסתפק אם ברך ברכת המזון יש כאן ס"ס להחמיר לברך שמא כדעת המאמ"ר שחייב לברך מהתורה ואת"ל כהפמ"ג שמסתפק בזה הרי יש לו לפמ"ג צד שחייב מהתורה, ועוד יש לצרף דעת שערי תשובה הובא בביה"ל לקמן (ד"ה אינו מברך) שאפילו אם אין בתערובת כזית דגן בא"פ ושבע מברך ברכת המזון. עיי"ש. ולכן חייב לברך. וראה בחזו"ע עמוד רל"ח שכתב ספק זה אם שבע משאר מאכלים, אם חייב מהתורה ועיי"ש שצירף ספק נוסף שמא כמ"ד שבכזית או כביצה בלבד חייב מהתורה). עוד כתב בביה"ל (ד"ה ערב קמח) שאם ערב קמח דגן עם קמח אורז משמע בסימן תנ"ג סעי' ב' בדעת מרן שלא צריך כזית דגן בכא"פ לענין לצאת ידי חובת מצה. ולכאורה הוא הדין לעניין ברכת המזון. ויש חולקים וסוברים שלעניין ברכת המזון אורז שווה לדוחן וצריך כזית בכא"פ. עוד כתב בביה"ל (ד"ה ואם עשה ממנו) שאם יש פת שכולה דגן ואינה נקיה ומאידך פת זו שמעורבת עם שאר מינים, יברך על הפת שאינה נקיה כיוון שכולה דגן.
עוד כתב במ"ב (ס"ק מד') הטעם שאין בתערובת כזית דגן בא"פ ויש בה טעם דגן מברך המוציא אע"פ שהדגן הוא מיעוט כיוון שבדגן לא הולכים אחר רוב ומיעוט ותמיד הדגן חשוב כל שטעמו נרגש. (ומה שלא מברך מזונות כמו בפת הבאה בכיסנין שמעורב בה סוכר וכיוצ"ב כיוון שהתם לא אוכלים אותה בסעודה לכן נחית דרגה משא"כ הכא שהיא פת הנאכלת בסעודה, ואל תקשה מלחמניות מתוקות הנאכלות בסעודה שברכתם מזונות ולפי"ז היה צריך לברך עליהם המוציא י"ל דמה שאוכלים אותם היום בסעודה הוא מטעמים אחרים כמו לחסוך זמן, או שזה מה שיש בסעודה, אבל בלא"ה כל אחד יעדיף לחמנייה שאינה מתוקה ללפת עימה סעודתו דגים ובשר, מאשר לחמנייה מתוקה, וע"כ לא נחשב דרך ללפת בהם הפת). וכתב בביה"ל (ד"ה אינו מברך ברהמ"ז) בשם השערי תשובה שבאופן שאין בתערובת כזית דגן בכא"פ ועשה פת ואכל ושבע מפת זו יברך לבסוף ברכת המזון. וכתב בביה"ל שאולי טעמו משום דטעם כעיקר דאורייתא לכן מחמיר באופן ששבע דחיובו בעלמא מדאורייתא, אולם ממרן שסתם שלא מברך ברכת המזון אלא על המחיה. וכן לגר"א שכתב שבכל הברכות צריך כזית בכדי אכילת פרס, ולשיטתו מברך נפשות.
עוד כתב (ס"ק מה') שבאופן שאין בתערובת כדי אכילת פרס וגם טעם הדגן אינו נרגש בפת, מברך שהכל ובורא נפשות.
עוד כתב (ס"ק מז') על הא דאמרינן שאם אין בפת כזית בכא"פ מברך אחריו על המחיה נתקשו האחרונים מאי שנא מאם עשאו תבשיל שמברך נפשות, ולכן לדעת הגר"א מברך נפשות גם בפת. ולכן פסק המ"ב שירא שמים לא יאכל פת זו אלא בתוך הסעודה, והנוהג כדעת מרן לברך המוציא ועל המחיה אין למחות בידו. (והמאמ"ר כתב טעם לזה שמברך על המחיה כיוון שמתחילה מברך המוציא לכן לא נחתינן שתי דרגות לברך בנ"ר אלא חד דרגה לברך על המחיה דפת חשובה היא. ולא דומה לתבשיל דבתחילה מברך מזונות ובברכה אחרונה נחית חד דרגה לברך נפשות).
עוד כתב המ"ב שאם היה בתערובת כזית דגן בכא"פ ואכל מהתערובת רק כזית דגן מברך המוציא ועל המחיה ולגר"א בורא נפשות, (וכבר כתבנו לעיל שלדעת המאמ"ר שכל שיש בתערובת כזית בכדי אכילת פרס פת גמור הוא ומברך ברהמ"ז, ויש לעיין לצדד לברך על המחיה כדעת המ"ב בדעת מרן וכדעת הכה"ח שהבאנו לעיל, כיון שאם ברך על המחיה במקום ברהמ"ז יצא כמ"ש בהליכות עולם ח"ב עמוד עב').
עוד כתב המ"ב (ס"ק מח') שאם עשה תבשיל ולא היה בקמח הדגן כזית בא"פ שמברך לפניו מזונות ואחריו נפשות. וכן הדין אם ערב מיני דגן גרוס עם שאר קטניות ובשלם יחד לא יברך על המחיה אא"כ אכל כזית דגן בתוך כדי אכילת פרס. וכתב בביה"ל (ד"ה בקדרה) דלא כהמ"א שכתב ששאר מיני דגן שאינם קמח שבישלם עם דברים אחרים אף שאין בהם כבא"פ מברך לבסוף על המחיה. ע"כ. עוד כתב המ"ב שגם אם היה בדגן כבא"פ והוא אכל רק כזית לא יברך על המחיה אלא בנ"ר כיוון שלא אכל בפועל כזית דגן. (וזה לשיטת המ"ב דלעיל אבל למאמ"ר דכל שיש בו כבא"פ הוי כאילו כולו דגן. א"כ ה"ה הכא אם יש בתבשיל כזית בא"פ ואכל ממנו כזית יברך אחריו על המחיה, ונראה שמחמת ספק זה אם אכל כזית לא יברך כלל כיון שבנ"ר לא מוציא על המחיה ועל המחיה לא מוציא בנ"ר. וימנע מאכילה זו). וכתב המ"ב שבעוגה שיש בתערובת כזית בכא"פ גם אם אכל ממנה רק כזית, ולא אכל כזית מהקמח נוהגים העולם לברך על המחיה ואולי הטעם כיוון שהתבלין בא להכשיר האוכל לכן בטל לגביו, ולכתחילה טוב ליזהר שיהיה בקמח שיעור כזית, (וכ"פ בחזוע עמוד קצ' שכל שיש בעוגה כזית דגן בכא"פ דהינו שישית קמח אפילו שאוכל רק כזית מהעוגה מברך בסוף על המחיה. ומצוי בעוגת טורט. וזוהי הדעה אמצעית, שיש אומרים שכל שיש בו אפילו מעט קמח מברך בסוף על המחיה וי"א שצריך לאכול בפועל כזית קמח כדי שיתחיב בברכת על המחיה. וכ"כ בהלכה ברורה אות לב' וכתב שאין הבדל אם שאר המינים היו מיני קמח קטניות או שהיו מין תבלין כמו סוכר וביצים).
עוד כתב המ"ב (ס"ק מט') הא דאמרינן שאם אין בתבשיל כזית דגן בכא"פ מברך תחילה בורא מיני מזונות זה דווקא שניכר טעם הדגן אבל אם לא ניכר טעמו כלל בטל לגבי יתר המינים ומברך שהכל. ובביה"ל (ד"ה מברך) דחה דברי הט"ז שכתב שלא צריך להרגיש את טעם הדגן. עוד כתב בביה"ל (ד"ה ואחרי נפשות) שלדעת הגר"א בדעת התו"ס מא: ד"ה אלא פת, שכל שיש בו מחמשת המינים אפילו מעט ביותר שאין בו כזית בכא"פ מברך אחריו על המחיה, דלא כרש"י ורבנו יונה, עכ"פ לפסק הלכה מודה הגר"א לפסק מרן שמברך נפשות אם אין בתבשיל כזית דגן בכדי אכילת פרס.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל
מנחת שי – הלכות
הלכות תפלה ביה"כ וברכות
אברכי הכולל "שומרי גחלת" סניף "מנחת שי" אשדוד
בעידודו של ראש הכולל הרב אליהו דיקורגר שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5