——–
כתב הטור כיוון שאין דרך לאכול בלא שתיה לכן חשובים המשקים כדברים הבאים בתוך הסעודה שהפת פוטרתם, חוץ מהיין כיוון שקובע ברכה לעצמו. ולדעת הבה"ג מברך על המים שבסעודה והרא"ש כתב שיש אומרים שצריך לברך על כל כוס וכוס ששותה בסעודה כיוון ששותה המים לצמאו ואחר ששתה ולא צמא יותר נמלך מלשתות. ודחה לסברא זו הרא"ש שהרי יודע שאי אפשר לאכול בלא שתיה ולא מסיח דעתו מהשתיה כל זמן שאוכל. והרוצה להסתלק מהספק ישב קודם הנטילה במקום אכילתו ויברך על המים על דעת לשתות בתוך סעודתו. וכתב הב"י שכל המחלוקות שאין לו יין בתוך הסעודה שאם יש לו יין כבר אמרנו שיין פוטר כל מיני משקים. ואם משקים נפטרים בברכת הפת תלוי בפרוש הגמ' מא: יין נמי נפטריה פת, שאני יין שגורם ברכה לעצמו. וכתב הרשב"א שהיין שבתוך המזון גם נחשב כדברים הבאים מחמת הסעודה, אלא שצריך לברך עליו משום שגורם ברכה לעצמו ופירש"י שבכמה מקומות הוא בא ומברכים עליו אע"פ שלא היו צריכים לשתותו (כגון: ברכת הנישואין, ברית וכיוצ"ב) ולפי פרוש זה מים שלא גורמים ברכה לעצמם תפטרם הפת ולא יצטרכו ברכה, וכך היה נוהג רש"י ור"ת וגדולי הצרפתים. ויש מפרשים שהיין שטעון ברכה משום שאכילה והשתיה שתי עניינים ואי אפשר לשתיהן להיות כאחד. (נראה הכוונה שאי אפשר לאכול ולשתות יחד). וכתב הראב"ד שלפי פרוש זה גם על מים צריך לברך בתוך הסעודה כיוון שהפת לא פוטרת משקה. ושיש מחמירים לברך על כל כוס וכוס. וסיים הרשב"א ודברי רש"י ור"ת נראים עיקר. וכן כתבו התוס' ורבנו יונה והמרדכי והסמ"ג וסמ"ק וכן משמע דעת הרא"ש שמים בתוך הסעודה אינם טעונים ברכה כלל. וכתב רבנו יונה אפילו היה צמא לשתות קודם הסעודה לא צריך לברך על המים שבתוך הסעודה שהרי מה שלא שתה קודם הסעודה הוא משום שלא יזיק לו המים נמצא מה ששותה עכשיו הוא בסיבת הפת לכן הפת פוטרם. אולם בהגהות מימוניות כתב שנהגו העולם שמברך על המשקים בתוך הסעודה פעם ראשונה. וכ"כ בשבלי הלקט שדברי בה"ג נראה לו עיקר ושכן פסק רבי ישעיה ז"ל. והאגור בשם האור זרוע כתב שהעולם נהגו לברך על כל המשקים הבאים בתוך הסעודה ונראה שצריך לברך על כל פעם ופעם והנוהג שלא לברך על שום משקה לא הפסיד ונוהג בטוב. וכתב הרא"ש שכדי להסתלק מן הספק קודם נטילת ידים יברך על המים על דעת לשתות בתוך הסעודה ויוצא אף למי שאומר שצריך לברך על כל פעם ופעם כיוון שכיון על כל מה שישתה תוך הסעודה. וכ"כ בהגהות מימוניות שהר"מ היה מברך על המים קודם ברכת המוציא. וכתב הב"י שבהגהות החדשות כתוב שמברך על המים קודם ברכת המוציא ונטילת ידים וכדברי הרא"ש ושכן עיקר דתיכף לנטילה ברכה (מב.) ולא יברך עליהם אחר נטילה קודם המוציא דהוי הפסק. ומ"ש הרא"ש ישב במקום סעודתו, זה כדי להראות שהוא קובע מקום לשתות שע"י ברכה זו יוצא ידי חובתו בכל הסעודה.
וכ"פ מרן אם אין לו יין ושותה מים או שאר משקה, אין לברך עליהם דחשיבי כבאים מחמת הסעודה, לפי שאין דרך לאכול בלא שתייה; ואף יין לא היה צריך ברכה לפניו, אלא מפני שהוא חשוב קובע ברכה לעצמו; אבל מים או שאר משקים לא חשיבי, ואינם טעונים ברכה; ואפי' אם היה צמא קודם סעודה, כיון שלא רצה לשתות אז, כדי שלא יזיקו לו המים, נמצא כי שתיית המים בסבת הפת היא, ופת פוטרתם. וי"א לברך על המים שבסעודה, ויש מחמירין עוד לברך עליהם בכל פעם, דסתמא נמלך הוא בכל פעם; והרוצה להסתלק מן הספק ישב קודם נטילה במקום סעודתו, ויברך על דעת לשתות בתוך סעודתו. הגה: והמנהג כסברא הראשונה.
וכתב המ"ב (ס"ק ל') שאפילו שותה משקים לאחר גמר הסעודה לא מברך לא לפניהם ולא לאחריהם כיון שאין אנו מושכים ידינו מן הפת וחשוב הכל כבתוך הסעודה. (ועיין מה שכתבנו סוף סעי' ד' בשם הליכות עולם).
עוד כתב (ס"ק לב') שכל המחלוקת אם מברך על המשקים שבסעודה זה רק על ברכה ראשונה שיש מדמים לפירות שאין קשורים לסעודה אבל מברכה אחרונה לכ"ע ברכת המזון פוטרתם.
עוד כתב (ס"ק לז') שבשותה קודם הסעודה על דעת לפטור המשקים שבתוך הסעודה יזהר שלא ישתה רביעית שאם כן יכנס בספק אם צריך לברך ברכה אחרונה על מה ששתה כיון ששתה קודם נטילה וכנ"ל בסעי' ו' רק אם מברך ברכת המזון על כוס שכר שמברך עליו בורא נפשות, יכול לשתות קודם סעודה ויפטור בברכה אחרונה שמברך על השכר אחרי ברכת המזון.
עוד כתב (ס"ק לח') אם לא ברך קודם הסעודה על המשקה יבקש ממי שלא אוכל שיברך על המשקה ויכוין להוציאו.
עוד כתב (ס"ק לט') לענין שתית יין שרף (ערק) בתוך הסעודה שיש אומרים שצריך לברך שהרי לא שותה אותו לצמאו ולדעת המ"א לא צריך לברך כיון שמעורר תאות האכילה, כמו שלא מברכים על חמוצים כמו לימונים, זיתים, ומלפפונים מלוחים, וכתב המ"ב שגם ביין שרף עדיף לשתות מעט קודם הסעודה. ואם שותה היין שרף אחר הסעודה כדי לעכל המזון לכ"ע צריך לברך. (ולכאורה צריך להבין מאי שנא לעכל המזון משותה לצמאו מחמת המזון, ועוד שהרי אין אנו מושכים ידינו מן הפת וא"כ לא שתה שתיה אחר הסעודה, ועוד למה לא יהא טפל לאוכל כיון שרק בא לעכל אותו וכמו פת אחר המליח. ותירץ ידי"נ הרב יוסף שבבו זצ"ל דלעכל המזון נחשב מעשה חדש שלא קשור לאכילה והוא כמו מעשה רפואה ולא דומה לשותה לצמאו שהוא מעשה אכילה שאין אכילה בלא שתיה, וגם לא שייך כאן אין אנו מושכים ידינו מן הפת כיון שכמו בפירות צריך לברך הכא נמי ששותה לעקל הוא לא מעשה שתיה וצריך לברך, וגם לא טפל לאוכל כמו פת אחר מליח כיון שהוא לא הכרחי כ"כ כמו פת אחר המליח). ואם שותה כדי להעביר השמנונית שבפה ורגיל בזה נחשב כטפל ולא צריך ברכה. ולענין שתית קפה אחר הסעודה לדעת החיי אדם צריך לברך שנחשב שבא לעכל האוכל. וכתב המ"ב שאינו מוכרח לכן נכון שיברך על סוכר לפטור הקפה. (וכ"פ בילקו"י שאין לברך על קפה בגמר הסעודה משום סב"ל וטוב שיניחנו עד אחר ברהמ"ז ויברך עליו, או יברך על סוכריה ויפטרנו. וכ"כ בהלכה ברורה אות יז'). וכתב בביה"ל (ד"ה ופת פוטרתם) שאם אוכל מעט פת כדי שלא לשתות המשקים אליבא רקניא, הוי הפת טפל למשקים, רק כיון שאוכלם קודם העיקר ולא נפטרים בברכת העיקר מברך על הפת שהכל ותחזור הברכה גם על הפת וגם על המשקים. (ודין זה כתב הב"י בשם תרומת הדשן בסימן ריב' ואין דעת הב"י כן וכתב שבשביל שבא הפת למתק השתיה לא תשתנה ברכתו וכמו שכתב הרא"ש שבשביל חסרון השיעור לא שייך ברכה אחרת). עוד כתב (ד"ה ויברך) שבשותה מעט מים קודם הסעודה כדי לפטור המים שבתוך הסעודה, אינו יכול לברך אא"כ נהנה מהמים.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל
מנחת שי – הלכות
הלכות תפלה ביה"כ וברכות
אברכי הכולל "שומרי גחלת" סניף "מנחת שי" אשדוד
בעידודו של ראש הכולל הרב אליהו דיקורגר שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5