——–
בבריתא מה: נשים מזמנות לעצמן ועבדים מזמנים לעצמם. כתב הטור משמע שהנשים חייבות לעשות כן לזמן לעצמם. ובאשכנז לא נהג כן. וכך כתבו התוס' שם שמה שלא נהגו העולם שהנשים מזמנות לעצמם כיון דנשים מזמנות לעצמם היינו אם רצו לזמן מזמנות. ומה שאומרת המשנה בערכין ג. הכל חייבים בזימון ובגמ' הכל לרבות הנשים, לא שיהיו חייבות אלא לאתויי נשים לענין רשות. אולם כתב הטור שלדעת הרא"ש נשים חייבות לזמן לעצמם. מגמ' בערכין הנ"ל. וכתב הב"י שכן הכריע ה"ר יונה שהם חייבות בזימון. אולם הסמ"ג כתב בשם ר"י שאם אכלו עם האנשים חייבות בזימון ויוצאות בזימון שלנו, אבל אם אכלו לעצמם הרשות בידם לזמן ולא חייבות. וכתב הב"י ומדברי רבנו יונה שכתב שאפילו עם בעליהם לא מצטרפות הנשים משום שאין חברתן נאה, משמע אעפ"י שיש שלושה אנשים ויש זימון בלעדיהם אין הנשים מצטרפות עמהם לזימון. אבל הר"ן במגילה ו: כתב כיון שיש זימון בלעדיהם ולא מוסיפים כלום בנוסח הברכה אין צירוף הנשים ניכר ואין כאן פריצותא. רק כשאין זימון בלעדם אם נצרפם יהא ניכר צירופים ע"י זימון ואיכא פריצותא לכן לא מצרפים הנשים לזימון.
וכ"פ מרן נשים מזמנות לעצמן, רשות. אבל כשאוכלות עם האנשים, חייבות ויוצאות בזמון שלנו. הגה: אע"פ שאינן מבינות (הרא"ש ומרדכי ריש פ' ג' שאכלו בשם רש"י).
וכתב המ"ב (ס"ק טז') הטעם שנשים מזמנות רשות דלא רצו חכמים להטיל עליהם חיוב ברכת הזימון כשהם בפ"ע משום שאינו מצוי כ"כ שיהיו בקיאות בברכת הזימון: וכתב בביה"ל (ד"ה שנשים מזמנות) שדעת הגר"א שנשים חייבות בזימון כדעת הרא"ש ורבינו יונה אך העולם לא נהגו כן.
וכתב המ"ב (ס"ק יח') שכתב בשולחן ערוך הגר"ז שאם רצו הנשים להתחלק מחבורת האנשים ולזמן בפ"ע הרשות בידן: וכתב בביה"ל (ד"ה ויוצאות בזימון שלנו) משמע מדברי היד הקטנה דהיא אסורה לברך ברכת הזימון ולהוציא את האנשים אלא שצריכה לשמוע ולצאת מהזימון שמברכין האנשים:
עוד כתב המ"ב (ס"ק יט') שאף שהנשים יוצאות ידי חובת ברהמ"ז בשמיעה מפי המברך אע"פ שאינם מבינות לשון הקודש מכל מקום יותר נכון שיאמרו אחר המברך מלה במלה בלחש אם אפשר להם. (ובהלכה ברורה אות יא' כתב אם לא מבינות לשון הקודש יוצאות ידי חובת זימון, אבל לא יוצאות ידי חובת ברכת המזון).
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל
מנחת שי – הלכות
הלכות תפלה ביה"כ וברכות
אברכי הכולל "שומרי גחלת" סניף "מנחת שי" אשדוד
בעידודו של ראש הכולל הרב אליהו דיקורגר שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5