סעי' ז' – בית הכנסת של כפרים מכרו בלא זט"ה או בלא מא"ה אין מורידים בקדושה, ובזט"ה במא"ה מוציאים הדמים אפילו לחולין וכן אם מינו הזט"ה במא"ה אדם יחיד מה שעשה עשוי. ושל כרכים אינו נמכר אפילו בזט"ה במא"ה רק אם נבנה על דעת יחיד מוכרו בהסכמת הציבור וכן הדין לכל דברי הקדושה. – ספר מנחת שי

——–

בגמ' מגילה כו. לא שנו (שבית הכנסת נמכרת) אלא בית הכנסת של כפרים אבל בית הכנסת של כרכים כיון דמעלמא אתו ליה לא מצו מזבני ליה, דהוי ליה דרבים. אמר רב אשי האי בי כנישתא דמתא מחסיא אע"ג דמעלמא אתו לה כיון דאדעתא דידי קא אתו אי בעינא מזביננא לה. והטעם שלא שייך מכירה בבית הכנסת של כרכים כתבו התוס' והר"ן ב' פירושים, האחד, שמא יש אחד בסוף העולם שתרם לבית הכנסת זה והוא לא כפוף להחלטות זט"ה שבעיר זו. אא"כ יש שם אדם חשוב כרב אשי שכל התורמים נותנים על דעתו. ויש מפרשים ששל ככרכים בנו אותה על דעת כל העולם וכמו שהקדישו אותה לכל לכן לא מועיל זט"ה במא"ה. ואם יש שם אדם גדול כולם מסכימים לדעתו אע"פ שלכל העולם הוקדשה יכול למכרה. ונ"מ בין הפירושים אם בנו את ביהכ"נ ולא גבו מעות ממי שהוא לא גר בעיר, לפירוש הראשון אפילו בביהכ"נ של כרכים יהיה מותר למוכרו בלא זט"ה במא"ה. ולפירוש השני אסור. והגהות אשר"י בשם אור זרוע, והמרדכי בשם ראבי"ה כתבו כפירוש ראשון. אולם דעת הרמב"ם והרא"ש והטור כפירוש שני, וכתב הב"י והכי נקטינן. ולעניין אם יש אדם גדול שכולם מסכימים לדעתו ויכול למוכרה, כתב הר"ן שמוכרה ביחד עם הציבור ולא לבדו. עוד כתב הר"ן שגם תיבה ומטפחות וספרים של בתי כנסת של כרכים לא יכולים למכרם שנגררים אחר בית הכנסת. כתב הב"י שהיחיד שכולם מסכימים לדעתו לא חייב להיות גדול הדור ואפילו אדם פשוט שכולם הסכימו שהוא יעשה בבית הכנסת כדעתו יכול למכור ביחד עם הציבור בית הכנסת של כרכים, ומה שכתב הרא"ש שצריך להיות גדול הדור מיירי בסתמא שלא הסכימו כן בתחילת הבניה דאז אם הוא גדול הדור נחשב שכולם מסכימים לדעתו, אבל אם תלו אותה בפירוש בדעת היחיד אפילו קל שבקלים יעשה מה שירצה. עוד כתב הב"י בשם הר"ן שבתי כנסת של כפרים אם מכרו שבעה טובי העיר שלא במעמד אנשי העיר, או שמכרו אנשי העיר שלא על דעת שבעה טובי העיר פרנסיהם, מכירתם מכירה אלא שצריכים להעלות בקדושה באותם דמים, אבל אם מכרו זט"ה במא"ה רשאים להוציא המעות לכל מה שירצו. עוד כתב הב"י בשם המרדכי שפירוש במעמד אנשי העיר לא שצריכים כל אנשי העיר להסכים בפירוש על המכירה אלא די שהדבר נעשה בפרהסיא ולא בצינעא ולא מיחו אנשי העיר בדבר נחשב במעמד אנשי העיר, והוכיח כן שאם צריך שכולם יסכימו בפירוש א"כ גם בשל כרכים תועיל בכה"ג המכירה כשמסכימים בפירוש כל התורמים לבניית בית הכנסת. וכתב הב"י שלפירוש הרא"ש והרמב"ם הנ"ל שהטעם שבשל כרכים לא מועילה המכירה כיון שבנו אותה והקדישוה לשם כל העולם, אין ראיה לפירוש המרדכי ולעולם במא"ה יתכן והפירוש שצריך הסכמה מפורשת של כל אחד ואחד מאנשי הכפר. ובכרכים שונה מכפרים שלא תועיל שום הסכמה שהרי הוקדשה לשם כל העולם.

וכ"פ מרן והא דבהכ"נ נמכר, הני מילי של כפרים שאין באים אנשים ממקומות אחרים, שלא נעשית אלא לבני הכפרים לבדם. {(ואפי' בנו אותה משל אחרים) (מרדכי ישן בשם ראבי"ה),} ולכן יכולים למכרו; ומכ"מ המעות נשארים בקדושתן, ואינם רשאים להורידן מקדושתן, והיינו כשמכרו בני העיר שלא מדעת פרנסיהם, וה"ה אם מכרו ז' טובי העיר שלא במעמד אנשי העיר, אבל אם הסכימו ז' טובי העיר באותו מכר, והיו במעמד אנשי העיר, רשאים להוציא המעות לכל מה שירצו, ואם קבלו עליהם בני העיר בפירוש במכר זה כל מה שיעשה, אפילו יחיד מה שעשה עשוי. {הגה: וכל שז' טובי העיר מוכרים בפרסום, מקרי במעמד אנשי העיר ואינן צריכין לומר הן או לאו. (מרדכי)} אבל של כרכים, שבאים שם ממקומות אחרים, אפילו בנו אותו משלהם אינו נמכר אלא א"כ תלו אותו בדעת היחיד, שאז יעשה בו היחיד מה שירצה בהסכמת הצבור; וה"ה לכל דברי קדושה שנזכרו כאן, דכלהו גרירי בתר בית הכנסת. {הגה: יחיד שבנה בהכ"נ ונתנה לקהל, דינה כבהכ"נ של קהל; אבל אם שייר לעצמו בה שום כח, אין לה מכר כי אם על פי הקהל ועל פיו או יורשיו (א"ז והגהות אשר"י פרק בני העיר). וכל זה לא מיירי אלא כשיש להם בהכ"נ אחרת, אבל אם אין להם רק בהכ"נ אחת, אסור למכרו דהא אפי' לסתרו אסור עד שיבנו אחרת (רבי' ירוחם נ"ב ח"ה). כל דבר שבקדושה שנמכר ומותר לשנותו, נמכר בלא הכרזה ואין בו אונאה, אבל דבר שאסור לשנותו לקדושה קלה, צריך הכרזה. (רשב"א סי' תרי"ד).}

וכתב המ"ב הנה מפני שהסעיף זיי"ן יש בו כמה פרטים לכן אקדים לזה הקדמה קצרה והוא דמה שנזכר לעיל מעניין מכירת ביהכ"נ ה"מ אם הוא של כפר דסתמא בנאוהו רק אדעתא דידהו ולכן יש יכולת ביד רוב בני העיר למכרו אך שלא יורידו אח"כ הדמים מקדושתן וכשהוא נמכר גם בהסכמת הז' טובים שלהם אז יכולין לעשות בהדמים מה שירצו דהיינו להוציאם לחולין כדאיתא לקמיה אבל אם הוא ביהכ"נ של כרכים תלינן דבעת הבנין בנאוהו גם אדעתא דכולי עלמא ואפילו אם נתנו כל מעות הבנין משלהם אפ"ה תלינן דבשביל כולם בנאוהו ולכן אפילו הסכימו אח"כ במכירתו ז' טו"ה במעמד אנשי העיר אין מכירתן מכירה. ועתה נבאר דברי השו"ע.

וכתב (בס"ק כה') שבית הכנסת של כפרים נקרא גם אם הוא בעיר ואנשי הרחוב שבעיר בנו בית הכנסת שיהא קרוב להם, אלא שבאופן זה אם נבנה בסיוע שאר אנשי העיר צריך במכירה גם את דעתם, ולא דומה לשל כפר שכתב הרמ"א שאף אם סייעו בבנייתו אנשים מבחוץ דאמרינן שנתנו על דעתם של אנשי הכפר, משום דהתם לא היה דעתם שלפעמים יבאו להתפלל שם, משא"כ אנשי העיר שהביהכ"נ בעירם. וכפר שבאים שם סוחרים באופן קבוע או באים ללמוד שם ממקומות אחרים נחשב כרך. וכן כרך שלא מגיעים לשם לשום עניין רק מעט עוברים ושבים לפעמים, נחשב כפר.

עוד כתב (ס"ק כט') בשם הרשב"א שבעה טובי העיר אינם שבעה אנשים המובחרים בחכמה או בעושר וכבוד אלא שבעה אנשים שהעמידום הצבור פרנסים על עניני העיר והרי הם כאפוטרופסין עליהם. וכתב עוד שם וא"ת אי כשקבלו עליהם למה לי ז' ומשני שם דאם מקבלים עליהם אנשים לעסוק בדבר ידוע ומפורט כגון בעניננו שביררו אותן למכירה אפילו אחד נמי יכולין למנות וכל מה שעשה עשוי, אלא דמיירי שהעמידו עליהם פרנסים בסתם לפקח על עסקי הצבור לפיכך כשהן שבעה יש להן רשות לכל דבר כאלו עשו כן כל בני העיר אע"פ שלא העמידו אותם על דבר זה בפירוש, אבל בפחות מז' אין כחן שווה להיותן ככל בני העיר עד שייטלו רשות בפירוש מבני העיר. וכן כתבו כמה פוסקים. עוד כתב בביה"ל (ד"ה והיינו) בשם הרשב"א שבמקום שאין זט"ה מועילה המכירה של בני העיר לגמרי כמו זט"ה במא"ה. עוד כתב בביה"ל (ד"ה והוא הדין) שמצד הדין שבזט"ה לא הולכים אחר הרוב וכל הזט"ה צריכים להסכים לדעה אחת אם לא פירשו בעת מינוים שילכו אחר הרוב. אבל החתם סופר כתב שהמנהג ללכת אחר הרוב שאל"כ לא יגמר שום עניין. עוד כתב הביה"ל בשם הר"ן ששבעה דוקא צריך רק אם הם ממונים על עסקי העיר כולה, אבל בבית כנסת של יחידים אם ממנים שלושה אנשים לפקח על עסקי ציבור שלהם יכולים למכור ולא צריך שבעה אנשים.

כתב במ"ב (ס"ק ל') שאם הסכימו זט"ה במא"ה על אותו מכר יכולים להוציא המעות לחולין. וכתב בביה"ל (ד"ה אבל) אפילו לא התנו שיוציאו המעות לחולין אלא מכרו בסתמא יכולים להוציא המעות לחולין. עוד כתב בביה"ל (ד"ה רשאים) דלדעת המשאת בנימין רק ע"י מכירה שהקדושה עוברת לדמים יכולים הזט"ה במא"ה להפקיע קדושת הבית כנסת וגם הדמים מותרים להוציאם לחולין כי קדושתם קלושא. אבל בלא מכירה סתרו בית הכנסת אין בכוחם להפקיע הקדושה מהעצים והאבנים. וכתב בביה"ל שזהו רק לדעת הר"ן שסובר שבית הכנסת הוא תשמישי קדושה וצריך להעביר הקדושה למעות, אבל לדעת הרמב"ן שסובר שהוא תשמישי מצוה יש בכח הזט"ה במא"ה להפקיע המצווה גם בלא מכירה. וסיים וצריך עיון בזה. (והכה"ח באות מח' כתב שמשמע דעת מרן כדעת הרמב"ן וכמ"ש באות מה' שמלשון מרן שלא חילק משמע שלא צריך שיתנו בשעת מכירה ובסתמא יוצאים הדמים לחולין, וזה כדעת הרמב"ן שסובר שביהכ"נ הוא תשמישי מצוה).

עוד כתב (ס"ק לא') שדוקא באופן שהרשו הזט"ה במא"ה את היחיד למכור ולקנות במעות מה שירצו, יצאו המעות מקדושתן, אבל אם נתנו לו סתם רשות למכור, אז המעות נשארים בקדושתן.

עוד כתב (ס"ק לג') שבבית הכנסת של כרכים שלא יכולים הזט"ה במא"ה למכור הבית כנסת מהטעם שמא יש אחד בסוף העולם שהיה סמוך לעיר הזאת ורגיל ליכנס בה ולדעתו הוקדשה, והוא אינו מסכים במכירה, לכן גם אם רצו למכור ולהעלות בדמים כגון לקנות ס"ת ג"כ לא יכולים מאותו הטעם שמא אותו אחד לא יסכים לזה. ואם התנו בעת הבנין על דעת שאם ירצו לשנות ישנו, וגם לא סייעו להם אחרים בבניה שיש לחשוש שמא הם מתנגדים (שגם להרמב"ם והרא"ש הנ"ל יסכימו לחשש זה אם סייעו אחרים והם לא נמצאים עכשיו כאן) יהיה מותר לזט"ה במא"ה בכרך למכור ולהוציא המעות לחולין וכמו בכפר. עוד כתב בשם המ"א בשם המבי"ט שאפילו בית הכנסת של כרכים אם לא מתפללים בו יכולים למוכרו.

עוד כתב (ס"ק לד') שכן אם מוכרים אותו לביהכ"נ שיתפללו בו ג"כ מותרים לשנות המעות למה שירצו, שהרי אין סיבה שמישהו יתנגד שהרי בית הכנסת ממשיך להיות קיים. עוד כתב בביה"ל (ד"ה שבאים) בשם המ"א בשם המבי"ט שבית החיים יכולים למכור.

עוד כתב המ"ב (ס"ק לה') על הא דאמרינן שאם תלו בעת הבנין את הבית כנסת על דעת יחיד שעושה בו מה שירצה בהסכמת הציבור. משום שדעתו חשובה כמו זט"ה אלא שכל זה דווקא אם לא קבלו כספים מאנשים אחרים שאינם מהעיר, שא"כ אמרינן שמא אותם אנשים לא קבלוהו לאדם זה עליהם. וכתב בביה"ל (ד"ה אלא א"כ) שלדעת הט"ז לא צריך להתנות בפירוש שיכול לעשות מה שירצה אלא גם בסתמא שנתנו לו לבנות אמרינן שמסתמא נתנו לו גם רשות למכור. אולם לדעת החמד משה דווקא אדם גדול כרב אשי מהני בסתמא אבל סתם אדם צריך לפרש. (ובאמת שכך כתב הב"י בפירוש דברי הרא"ש כנ"ל).

עוד כתב (ס"ק לו') שהיחיד שתלו בדעתו צריך הסכמת הציבור, כיון שהוא נחשב כזט"ה לכן צריך הסכמת הציבור שהוא מא"ה כדי לשנות לקדושה קלה. ואם תלו בפירוש בדעתו שיכול למכור ולעשות מה שירצה בלא הסכמתם לא צריך את הסכמתם. ובביה"ל (ד"ה בהסכמת הציבור) כתב שאם לא היתה הסכמת הציבור לדעת המ"א לא חלה המכירה כלל, ולדעת הגר"א מועילה המכירה רק צריך להעלות בדמים כמו בכפרים שמכרו הזט"ה בלא מא"ה. (ונראה שבכרכים שמכרו הזט"ה בלא מא"ה או איפכא גם לגר"א לא מועילה המכירה כיון ששמא יש מי שמתנגד לזה ורק בתלו בדעת יחיד אמרינן שכולם מסכימים לו, רק כדי להפקיע הקדושה צריך שיהא במא"ה).

עוד כתב (ס"ק לז') מה שכתב מרן שכן הדין לכל דברי קדושה. פירוש שגם התיבה והמטפחות וכדומה וכן חצר בית הכנסת והמקווה וכיוצא אמרינן שנעשו אדעתא דכולי עלמא ולא יכולים הזט"ה במא"ה בכרכים למכרם או לסוגרם. ובכפרים שיכולים הזט"ה במא"ה למוכרם יש חילוק בין הבית כנסת לבין התשמישי קדושה שהבית כנסת יוצא לחולין וכן דמיו יוצאים לחולין, משא"כ תשמישי קדושה דמיהם יוצאים לחולין והם נשארים בקדושתם ביד הלוקח. עיין לקמן סעי' י' ובסימן קנד' סעי' ג'.

עוד כתב (ס"ק לח') שהספסלים של בית הכנסת דינם כבית הכנסת שבכפרים נמכרים בזט"ה במא"ה. ובכרכים, כתב בספר הקובץ על הרמב"ם שיכול הגבאי למוכרם בצרוף אנשי העיר ולהוציא המעות לחולין, כיון שדוקא לעניין מכירת בית הכנסת עצמה ושאר המקרקעי אמרינן שמא מי שהוא מתנגד למכירה, אבל בספסלים אמרינן שמוחלים הרבים חלקם לזט"ה. וכתב הביה"ל (ד"ה יחיד שבנה) על מה שכתב הרמ"א שיחיד שבנה בית הכנסת ותרם לקהל נמכרת על פיהם לבד ולא צריך דעת הנותן כתב העולת תמיד שדינה כבית הכנסת של כרכים אם הוא בכרך, ואמרינן שאדעתא דכולי עלמא הקדישה וממילא לא יועיל מכירה בזט"ה במא"ה, ורק בכפר אמרינן שנתן לבני הכפר לבד. אולם הביה"ל כתב שלא מסתבר לומר שתרם התורם את ביהכ"נ לקהל והשאיר שיור למי שהוא מעלמא שיוכל לעכב בעדם, וכמו שאם בנו הקהל והתנו בשעת בנין שלא בונים אלא לבני עירם בלבד ושלא יוכל מי שהוא מחוץ לעיר לעכב בעדם מלמכור מהני, ולא אמרינן דקדשא ממילא, הוא הדין בזה שבנה לעצמו, בשעה שבנה לא קדש לכולי עלמא, וכן בשעה שנתנה לא אמרינן דעתא קדשא ממילא לכולי עלמא. וסיים דצ"ע בזה.

כתב המ"ב (ס"ק מ' מא') מה שכתב הרמ"א וכל זה לא מיירי וכו' פירוש מה שאמרנו שבכפרים או בכרכים שתלו בדעת יחיד שיש אפשרות למכור את ביהכ"נ, לא מיירי אלא כשיש להם בית הכנסת אחרת, המגן אברהם פירש דר"ל כשבנאו עכשיו אחרת אבל כשיש להם שני בתי כנסיות מקודם אסור למכור אחד, אבל להט"ז בריש סימן קנ"ב מותר אפילו באופן זה וכן דעת הא"ר שם כוותיה וכן משמע מביאור הגר"א אבל כ"ז דוקא כשאותו ביהכ"נ מרווח והוא מחזיק לכולם דאל"ה פשוט דלכו"ע אסור. כתבו האחרונים דאפי' בכרכים היכא דבנאו אחרת טובה מותר לסתור הראשונה דודאי כו"ע ניחא להו בזה [וכבר העתקנו זה לעיל בסימן קנ"ב] וכן עצים ואבנים מראשונה מותר להשתמש בהן ולהוציאן לחולין ע"פ זט"ה במעמד אנשי העיר דמאי איכפת להו לבני עלמא בזה כיון שיש להם מקום טוב להתפלל:

עוד כתב (ס"ק מב') מה שכתב הרמ"א שאסור למכור בית הכנסת אפילו של כפרים אם יש להם בית הכנסת אחד, הוא אפילו שמוכרים על מנת לקנות אחר כמו שאסור לסתור על כדי לבנות אחר. וכתב בביה"ל (ד"ה אסור למוכרו) שלמכור בית הכנסת של כפרים כדי לקנות קדושה חמורה יותר מותר, באופן שאין חשש לפשיעותא שמא לא יקנה אחר כך הדבר קדושה.

עוד כתב (ס"ק מג') שגם לקנות בית הכנסת אחרת במקום שאין חשש לפשיעותא כגון שיש בית כנסת בנוי וצריך רק לשלם, מותר למכור את בית הכנסת בזט"ה ובמא"ה.

עוד כתב (ס"ק מד') שדבר שמותר לשנותו לא צריך הכרזה, כיון שבלאו הכי יכולים לעשות בו מה שירצו ויכולים אפילו לתיתו במתנה א"כ גם אם מכרוהו בזול לא אכפת לן. (ויש לעיין לשיטת הר"ן שהקדושה לא פוקעת בכדי, צריך דוקא מכירה וכמו שכתב לעיל הביה"ל ד"ה רשאים).

עוד כתב (ס"ק מה') מה שכתב הרמ"א בדבר שאין בו הונאה מדובר בבתים וקרקעות שאין בהם הונאה אבל במכירת מיטלטלין בודאי יש הונאה.

עוד כתב (ס"ק מו') באופן שצריך הכרזה כדי שלא יימכר בזול, ממילא יש הונאה ג"כ, גם בקרקעות.

עוד כתב (ס"ק מז') שאין צריך הכרזה רק בקרקע אבל במיטלטלין לא צריך, כדאיתא בחושן משפט. וכתב בביה"ל (ד"ה לשנותו) שהמג"א לא גורס לשנותו לקדושה קלה, אלא דבר שאסור לשנותו צריך הכרזה, וא"כ בדבר שמותר לשנותו כגון שרוצים לשנות לקדושה חמורה בכפרים ע"י זט"ה שהוא דבר שמותר לא צריך הכרזה, כיון שנחשב כמוכרים בשלהם, שהם עיקר אנשי העיר. וכתב הביה"ל שכן עיקר כגרסת המג"א, ולא כא"ר שנדחק לישב גרסת הרמ"א וסובר להחמיר להצריך הכרזה באופן שאסור לשנות לקדושה קלה.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל

מנחת שי – הלכות

הלכות תפלה ביה"כ וברכות
אברכי הכולל "שומרי גחלת" סניף "מנחת שי" אשדוד
בעידודו של ראש הכולל הרב אליהו דיקורגר שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5