סעי' ז' – אומרה אחר שיצא מהעיר, ואם לא אמרה והגיע תוך פרסה סמוך לעיר יאמרנה בלא ברכה, וכן אם כל הדרך פחותה מפרסה יאמרנה בלא ברכה. – ספר מנחת שי

——–

בברכות ל. אימת מצלי אמר רב חסדא משעה שאחז בדרך ועד כמה אמר רב חסדא עד פרסה ופירש רש"י ועד כמה זמנה להתפלל עד פרסה אבל לא לאחר שהלך פרסה ובה"ג (ברכות סוף פ"ד) מפרש עד כמה יבקש לילך שיהא צריך להתפלל עד פרסה אפילו אין לו לילך אלא עד פרסה אבל דרך פחות מפרסה אין צריך להתפלל תפילה זו וכתב הרא"ש (סי' יח) ונראה פירוש הלכות גדולות עיקר אם יש לו עדיין ללכת הרבה למה לא יברך אבל כשיש לו ללכת פחות מפרסה בקרוב לעיר לא הוי מקום סכנה ואין צריך לברך וה"ר יונה (כ: דיבור ראשון) כתב שהפירוש הנכון הוא דעד כמה הוי אחיזת הדרך להתפלל אותה לכתחלה לאחר שיצא מן העיר בתוך הפרסה הראשונה ואם שכח ולא אמר אותה בתוך הראשונה אומר אותה אחר כך על מה שיש לו ללכת כל זמן שרב ממנו הדרך עד שיתקרב למקום שהולך: והטור כתב כפירוש בה"ג והרא"ש, ויש לומר אותה שהחזיק בדרך ואין לאומרה אלא א"כ יש לו לילך פרסה אבל בפחות מפרסה לא יחתום בברוך ואם שכח מלאומרה יאמר אותה כל זמן שהוא בדרך ובלבד שלא הגיע תוך פרסה הסמוכה לעיר שרוצה ללון בה משם ואילך יאמר אותה בלא ברכה. וכתב הב"י מה שכתב הטור שבפחות מפרסה וכן אם נכנס תוך פרסה סמוך לעיר יאמרנה בלא ברכה. כן כתבו הכל בו והגמ"י בשם סמ"ק. (והגם שהכל בו והסמ"ק פרשו כרש"י שרק בפרסה הראשונה אומרה בברכה ואחר פרסה יאמרנה בלא שם ומלכות, עכ"פ למדנו שמה שאמרה הגמ' עד פרסה אומרה הכונה אומרה בשם ומלכות, ובלא שם ומלכות יכול לאומרה בכל אופן).

עוד כתב הב"י כתב ה"ר יונה (כ: דיבור ראשון) שיש מקשים על פירוש בה"ג דבדרך פחות מפרסה אינו צריך להתפלל תפילה זו מדאמרינן בירושלמי (ברכות פ"ד ה"ד) כל הדרכים בחזקת סכנה ותירץ דאפשר דההיא דירושלמי לא בקרוב לעיר מיירי אלא בהולך בדרך בין הכפרים שהכל הוא בחזקת סכנה: (ולפי"ז לכאורה בימינו שהכבישים הבין עירוניים בחזקת סכנה לא שנא סמוך לעיר לא שנא רחוק מהעיר, הוי כהולך בין הכפרים שהכל הוא בחזקת סכנה ויצטרך לברך אף פחות מפרסה. ואולי צ"ל שהתקנה היתה לברך רק במקום סכנת ליסטים וחיות רעות שהיא רק בפרסה רחוק מהעיר. ויש לעיין עוד לפי מה שכתב הרא"ש שבפחות מפרסה קרוב לעיר לא הוי מקום סכנה א"כ כשהולך מעיר לעיר צריך שיהיה מרחק של שתי פרסאות ויותר כדי שיוכל להגיד תפילת הדרך בברכה, כיון שפרסה סמוך לעיר שיצא ממנה לא הוי מקום סכנה, וכן פרסה סמוך לעיר שנכנס בה לא הוי מקום סכנה, אלא רק מה שבין שתי הפרסאות אלו, ומה שכתב הטור ומרן שאין לאומרה אלא אם כן יש לו לילך פרסה. צ"ל שלא הולך לעיר אלא לכפר או שדה וכיוצ"ב. שוב אמרתי שאפשר לפרש לשון הרא"ש פחות מפרסה קרוב לעיר לא הוי מקום סכנה, פירוש לא הוי מקום חשוב מחמת גודלו כדי להצריכו תפלת הדרך, ולעולם כל שיוצא מחוץ לעיר מיד נכנס למקום סכנה, רק כדי לברך צריך שילך פרסה במקום סכנה שבזה יש יותר סיכוי שיפגע חלילה. ולפי זה מיושב מה שהקשו על בה"ג מהירושלמי דלעולם כל הדרכים בחזקת סכנה ואפילו סמוך לעיר, אבל כדי להתחייב בתפילת הדרך צריך שילך בדרך שיעור פרסה. ונ"מ כשהולך שיעור פרסה מחוץ לעיר אבל בדרך יש ישובים הקרובים לדרך שהולך בה, צריך לברך כיון שהולך מחוץ לעיר שיעור פרסה והוא מקום סכנה. ועיין בביה"ל לקמן ד"ה ואין לאמרה שנסתפק בזה).

עוד כתב הב"י והרמב"ם לא הזכיר תפילת הדרך אלא שכתב בפ"י מהלכות ברכות (הכ"ה) שכשיצא מן העיר בשלום יאמר מודה אני לפניך יי' אלהי שהוצאתני מכרך זה לשלום וכשם שהוצאתני לשלום כך תוליכני לשלום ותצעידני לשלום ותסמיכני לשלום ותצילני מכף אויב ואורב בדרך ע"כ ויש לתמוה למה לא הזכיר בה חתימה וגם למה לא כתב דמצלי לה משאחז בדרך עד פרסה:

וכ"פ מרן אומר אותה אחר שהחזיק בדרך; ואין לאומרה, אלא אם כן יש לו לילך פרסה, אבל פחות מפרסה לא יחתום בברוך (ולכתחלה יאמר אותה בפרסה ראשונה) (רש"י והר"י), ואם שכח מלאומרה, יאמר אותה כל זמן שהוא בדרך, ובלבד שלא הגיע תוך פרסה הסמוכה לעיר שרוצה ללון בה ומשם ואילך יאמר אותה בלא ברכה.

וכתב המ"ב (ס"ק כט') החזיק בדרך הוא שיצא מעיבורה של עיר דהיינו שבעים אמה ומעט יותר סמוך לעיר לאחר שכבר כלו כל הבתים. והט"ז מתיר אפילו בתוך העיר אבל לא"ר ופמ"ג לא יעשה כן ובדיעבד יצא. ובאופן שיצא לדרך ולן באיזה עיר ובבוקר ממשיך בדרכו כיון שכבר החזיק בדרך יכול לומר תפלת הדרך כשממשיך את דרכו גם בתוך העיר. ועיין בסימן רל' סעי' א' שאם נכנס לכרך ולן שם ובבוקר ממשיך את דרכו כשיוצא מהכרך צריך לומר מודה אני לפניך וכו' שהוצאתני מכרך זה לשלום וכו'.

עוד כתב (ס"ק ל') דוקא אם יש לו לילך פרסה מברך כיון שפחות מפרסה בקרוב לעיר אינו מקום סכנה מן הסתם אם לא שמוחזק לן באותו מקום שהוא מקום סכנה אז יש לברך תפה"ד בכל גווני. ואין חילוק בין הולך בספינה להולך ביבשה [א"ר] ולפ"ז גם הנוסע על מסילת הברזל יש לו לברך תפה"ד אפילו אם נוסע רק פרסה . (ובהלכה ברורה אות טז' שיעור פרסה היינו שישהה בדרכו מחוץ לעיר שבעים ושתיים דקות). ולפ"ז יש לזהר לכתחילה תיכף כשמתחיל לנסוע לברך ברכת תפה"ד וכמו שכתב הרמ"א בסמוך דלכתחילה יהדר תוך פרסה ראשונה ובדיעבד יברך עד לבסוף כ"ז שיש לו עדיין פרסה אחת ליסע על המסילה: (ויש לעיין לדידן שחוששים לדעה ששיעור פרסה היינו זמן שבעים ושתיים דקות כנ"ל בהלכה ברורה, א"כ אם הגיע לתוך שבעים ושתיים דקות נסיעה לפני הכניסה לעיר נחשב שהוא פרסה סמוך לעיר שאומרה בלי ברכה. וצ"ע).

עוד כתב (ס"ק לא') פרסה היא שמונה אלפים אמה, דמיל הוא אלפים אמה ופרסה הוא ד' מילין:

עוד כתב (ס"ק לב') כיון שההולך פחות מפרסה לא אומר תפלת הדרך, לכן כשאחד בא מן הדרך בתוך פרסה מנהג העולם שלא ליתן לו שלום דאין זה מקרי בא מן הדרך דהא אין אומר תפילת הדרך:

עוד כתב (ס"ק לג') אם נכנס תוך פרסה סמוך לעיר לא אומר תפלת הדרך בברכה אפילו לא מסיים נסיעתו בכניסה לעיר, ורוצה למחר להמשיך נסיעתו מחוץ לעיר עוד כמה פרסאות. ובביה"ל (ד"ה ואין לאומרה) נסתפק באופן שהולך ונוסע ותוך כדי נסיעתו נכנס לתוך עיר או סמוך אליה בתוך פרסה, אע"פ שכל משך נסיעתו יותר מפרסה עכ"פ כשנכנס לתוך העיר או סמוך אליה לא היה במקום סכנה ואין כאן רצף של פרסה במקום סכנה, האם נצרף שני החלקים שנסע במקום סכנה ויאמרנה בברכה או לא. וצ"ע. ואם לן בעיר שנכנס אליה וממשיך דרכו למחרת ודאי שנחשבת לנסיעה חדשה וכמ"ש מרן ויאמרנה בלא ברכה.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל

מנחת שי – הלכות

הלכות תפלה ביה"כ וברכות
אברכי הכולל "שומרי גחלת" סניף "מנחת שי" אשדוד
בעידודו של ראש הכולל הרב אליהו דיקורגר שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5