——–
עוד הביא הב"י שהביא הרא"ש פירוש רבנו יהודה על הא דאמר רבא אי אזמין עליהו בדוכותייהו פרח זימון מנייהו, לא ששמעו את הזימון כל אחד בחבורתו, שזה פשיטא ששוב לא מזמנים, אלא שהיו ארבעה בכל חבורה ופירש אחד מכל חבורה ונצטרפו יחד לחבורה של שלושה. וזימנו השלושה שבכל חבורה שיצאו ממנה, פרח זימון מהיוצאים מהחבורות ולא מזמנים אלו השלושה שנצטרפו יחד. (ואע"פ שהרא"ש דחה פירוש זה ופירש כדלעיל בסעי' ה' עכ"פ מרן פסק כן בשולחן ערוך. ולכאורה מרן כמזכה שטרא לבי תרי, שהרי רבנו יהודה והרא"ש חלוקים בפירוש דברי הגמ' וא"כ איך פסק מרן בסעי' ה' כדברי הרא"ש דלית ליה פירושו של רבנו יהודה ובסעי' ו' פוסק כפירוש רבנו יהודה. וצ"ל שנחלקו רק בפירוש הגמ' אבל לדינא אפשר שמודים זה לזה). וגם רבינו יונה הסכים לדברי רבנו יהודה, והוסיף וכתב שהוא הדין אם היו שלושה בכל חבורה ופירש אחד מכל חבורה, קודם הזימון ובא אחר ואכל כזית ונצטרף עם אלו השנים הראשונים וזימנו שלשתן, כיון שכבר זימנו חבורתם אע"פ שלא זימנו עמהם פרח זימון מינייהו. עוד כתב רבנו יונה שאפילו אם כל אחד מהשלושה הפורשים אכל אחר שפירש מחבורתו, ואח"כ נצטרפו יחד השלושה לא יכולים לזמן כיון שלא אכלו יחד, וחובת הזימון פרחה מהם כיון שזימנו החבורות שפרשו מהם. (משמע מדבריו שאם היו אוכלים יחד אחר שנצטרפו חל עליהם שוב חובת זימון אע"פ שזימנו החבורות שפרשו מהם. וכ"כ המ"ב ס"ק לג' שכן כתב רעק"א בשם רבנו יונה). עוד כתב הב"י שהרשב"א בשם רבנו האי גורס בדברי רבא אי אזמין פרח זימון מנייהו. ופירש שאם היו שלושה חבורות ובכל חבורה שלושה אנשים ויצא אחד מכל חבורה ונצטרפו יחד אינם רשאים לזמן שהרי מפקיעים זימון מחבורתם, ולא יכולים לחזור שוב לחבורתם ולזמן שמי שזימן לא יכול להצטרף לשניים שלא זימנו, ואע"פ שמי שברך בלא זימון מצטרף לשניים שלא זימנו כמפורש בגמ' נ. עכ"פ מי שזימן גרע, שפרח חובת זימון ממנו ולא מצטרף. אבל אם היו ארבעה בכל חבורה רשאים הפורשים לזמן שהרי לא מפקיעים הזימון מחבורתם שהרי נשארו שלושה בכל חבורה. והרמ"א הביא דברי הרשב"א להלכה.
וכ"פ מרן שלש חבורות שהיו בכל אחת ארבעה, ופירש אחד מכל חבורה ונצטרפו לחבורה אחרת וזימנו הג' הנשארים, פרח זימון מינייהו כיון שחבריהם זימנו; וה"ה אם לא היו בכל חבורה אלא ג', והלך אחד מכל חבורה קודם זימון ונתחברו אלו הג' ובא א' לכל חבורה ונצטרף עם ב' הראשונים וזימנו יחד, פרח זימון מאלו הג' כיון שכבר זימנו חבורתם אע"פ שלא זימנו עמהם. הגה: שלש חבורות שאכלו, ובכל חבורה ג' בני אדם, אסור לכל א' ליפרד מכל חבורה ולזמן ביחד, דהרי הב' הנשארים בכל חבורה אינן יכולים לזמן אח"כ; אבל אם היה בכל חבורה ד', מותר ליפרד א' מכל חבורה ולזמן ביחד, והנשארים יזמנו כל חבורה במקומם (ב"י בשם הרשב"א).
וכתב בביה"ל (ד"ה כיון שחבריהם) שלדעת רעק"א שאם נתחברו השלושה הפורשים יחד קודם שזימנה חבורתם מצטרפים לזימון אף שחבורתם תזמן לפניהם, כיון שנתחברו יחד קודם שניפקע מהם חובת זימון, שוב לא יפקיעו חבורתם מהם חובתם במה שיזמנו, ורק אם זימנו חבורתם קודם שנתחברו הפקיעו מהם חובת זימון. וכתב הביה"ל שמלשון מרן לא משמע חילוק זה, שהרי כתב "ונצטרפו לחבורה אחרת וזימנו הג' הנשארים, פרח זימון מינייהו". ואעפ"כ פסק הביה"ל כדעת רעק"א כיון שכך כתב הרמב"ן להדיא. (והכה"ח אות לד' כתב שבזימון בשם יש להחמיר כדעת מרן ולא לזמן, ובשלושה שנתחברו קודם שיזמנו חבורתם יכולים לזמן אפילו אחר שזימנו חבורתם כדעת רעק"א, רק לכתחילה יזמנו קודם חבורתם לחוש לדעת מרן).
כתב המ"ב (ס"ק לה') שמה שכתב מרן " ובא אחד לכל חבורה ונצטרף עם ב' הראשונים" הוא לאו דוקא אלא גם אם רק חבורה אחת צירפה אחד אחר וזימנו, שוב לא יכולים הפורשים לזמן שהרי הם רק שניים שחייבים בזימון ומהשלישי פרח חובת זימון. (זה לדעת הרשב"א הנ"ל שזימן גרע מברך ולא מצטרף לשניים שלא זימנו כיון שפרח זימון ממנו, ומשמע שהב"י סבירא ליה הכי שהרי הביא דברי הרשב"א אלו בסימן קצד' סעי' א'. ועיין לעיל סעי' ה' בביאור הלכה ד"ה כל אחד).
עוד כתב המ"ב (ס"ק לו) מה שכתב הרמ"א שאם היו ארבעה מותר להם להפרד, זה באופן שלא הולכים לבית אחר, שהרי צריך לברך במקום שאכלו. כתב הביה"ל (ד"ה אבל) בשם החיי אדם שאם היו שני חבורות אחת של ארבעה ואחת של שניים, יכול אחד מהארבעה להצטרף לשניים ויזמנו. ודחה דבריו הביה"ל כיון שהם לא חייבים בזימון א"כ איך יצטרף זה שחייב בזימון בלא שיאכל עימהם. (ולכאורה למה דחה דבריו מי גרע משניים שאכלו שמצוה לחזר אחר שלישי, ואם אכל כזית ירק מזמנים עליו, כ"ש זה שאכל ושבע ולא זימן ולא ברך שיזמנו איתו. וי"ל שצריך שיאכל איתם בדוקא כדי שיתחייבו בזימון. עיין במ"ב סימן קצט' ס"ק א', וכמובא בגמ' מח. אפילו לא טיבל עמהם אלא בציר או לא שתה עמהם אלא כוס אחד מצטרף עמהם).
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל
מנחת שי – הלכות
הלכות תפלה ביה"כ וברכות
אברכי הכולל "שומרי גחלת" סניף "מנחת שי" אשדוד
בעידודו של ראש הכולל הרב אליהו דיקורגר שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5