——–
בגמ' בבא בתרא צו: תנו רבנן שמרי יין מברך עליהם שהכל, אחרים אומרים שמרים שיש בהם טעם יין מברך בורא פרי הגפן. ובגמ' אמר רבא לכולי עלמא אם נתן שלש מידות מים והוציא ארבע מידות נחשב יין. ואם נתן שלש מידות והוציא שלש מידות לא נחשב יין שהרי אין כאן יין כלל, ונחלקו אם נתן שלש מידות והוציא שלש וחצי, לת"ק לא נחשב יין וברכתו שהכל ולאחרים נחשב יין ומברך הגפן. וכתב הב"י כיוון דקימ"ל שאין הלכה כאחרים לכן לא מברכים הגפן אלא אם כן נתן שלוש מידות והוציא ארבע. דהיינו רבע מהתערובת היא יין אבל פחות מיכן מברך שהכל. וכ"כ הטור נתן שלוש ומצא ארבע נחשב כיין מזוג ומברכים עליו בורא פרי הגפן . (והנה מדברי רבא שנחלקו בנתן שלוש והוציא שלוש וחצי לכאורה יוצא שלדעת ת"ק אם יש ששה חלקים מים נגד היין אז מברך שהכל אבל אם יהא חמישה חלקים מים נגד היין מודה לברך הגפן, אבל מדיוקא דרישא נשמע להיפך שלת"ק צריך שיהא דוקא רבע יין. ומאי אולמי דיוקא דרישא מדסיפא. וראיתי בכה"ח אות ל' שהיא מחלוקת ראשונים לרשב"א כל שהוציא יותר משלש וחצי היינו יותר משביעית יין בתערובת מברך הגפן. ודעת הר"ן כמ"ש הב"י שצריך רבע יין בתערובת דווקא לברך הגפן. וכתב הכה"ח דלענין ברכה ראשונה כל שאין בו רבע יין, מברך שהכל מספק וכדעת מרן. אבל לענין ברכה אחרונה כתב ישתה כוס יין ויפתור גם זה בברכת על הגפן, ואם א"א בכוס יין יברך בנ"ר. ע"כ. אולם ידוע דדעת מרן שליט"א שברכת בנ"ר היא לא ברכה כללית ולא פוטרת על הגפן. ועוד מה שאנו מסיקים לקמן שביינות שלנו שהם חלשים בעינן רוב יין משמע דכן הדין לברכה אחרונה, וא"כ אין נ"מ בהאי פלוגתא). עוד כתב הב"י בשם רבנו יונה בסוף כיצד מברכין שכל זה ביינות שלהם שהיו חזקים אבל בינות שלנו שהם חלשים אפילו יש רבע יין לא מברך הגפן. ואפשר שכן דעת הרי"ף שסתם שאין ההלכה כאחרים. וכתב הב"י שנראים הדברים. (ולא פירש כמה יין צריך להיות כדי לברך הגפן, ובשו"ע כתב לשער לפי מזיגת אותו מקום ועיין בכה"ח אות ל"ב שכתב שלא יהא רוב מים וכ"כ בילקו"י סימן רע"ב אות ז'. ובהלכה ברורה אות יז'). עוד כתב הב"י כתב האגור שהשיב מהר"י מולין (שו"ת מהרי"ל סי' קנג) על יין מזוג לענין בורא פרי הגפן אף על גב דבעלמא (חולין צח: ד"ה רבא) פסק רבינו תם דטעם כעיקר דאורייתא אפילו לקולא, מכל מקום לענין ברכה הוכיח רבינו תם סוף פרק קמא דחולין (כה: ד"ה המתמד) דחד בשיתא בטל דלא חשיב טעמא לענין ברכה, הוה יותר מחד בשיתא הולכים אחר הטעם אי רגילי אינשי למישתי במקום יין מברך. עד כאן . (וכבר כתבנו שדעת הב"י שאפילו ביינות חזקים צריך לפחות רבע יין בתערובת א"כ לא סובר כדעת ר"ת בזה, ור"ת יפרש הסוגיא כדעת הרשב"א הנ"ל, והב"י ס"ל כדעת הר"ן. והרמ"א בהגהה ס"ל כדעת ר"ת. ורק מה שכתב ר"ת אם רגלים לשתות היין במזיגה כזו באותו מקום זה פסק מרן גבי יינות חלשים שצריך מזיגה יותר מרבע יין דאזלינן בתר מזיגת אותו מקום. וזה דלא כפרוש המ"ב ס"ק כט'). עוד כתב הב"י בשם התו"ס (והמג"א כתב שאינו בתו"ס אלא במרדכי בשם ראב"ן) שאם לא נותן בשמרים מים כלל, מברך עליהם בורא פרי הגפן. (ופשטות לשון הטור מברך שהכל).
וכ"פ מרן שמרי יין, מברך עליהם בורא פרי הגפן; נתן בהם מים, אם נתן שלשה מדות מים ומצא ארבעה, הוה ליה כיין מזוג ומברך: בורא פרי הגפן, אם מצא פחות, אע"פ שיש בו טעם יין, קיוהא בעלמא הוא ואינו מברך אלא שהכל; והיינו ביינות שלהם שהיו חזקים, אבל יינות שלנו שאינן חזקים כל כך, אפילו רמא תלתא ואתא ארבעה אינו מברך עליו בפה"ג; ונראה שמשערים בשיעור שמוזגים יין שבאותו מקום. הגה: ובלבד שלא יהא היין אחד מששה במים, כי אז ודאי בטל (אגור). (מה שכתב הרמ"א אחד מששה במים כונתו קודם התערובת, שאחר התערובת יהא היין שביעית בתערובת).
וכתב המ"ב (ס"ק כז') ששמרי יין מזיקים ומה שכתב מרן מברך עליהם בורא פרי הגפן מדובר שמצץ רק הלחלוחית מהם.
עוד כתב (ס"ק כח') שדוקא ביין העשוי מענבים אפשר להוסיף מים על השמרים ויחשב ליין, אבל ביין הנעשה מצימוקים כיוון שבתחילה נעשה ע"י מים, אי אפשר שוב להוסיף מים על השמרים ויחשב כיין כיוון שכח היין שבשמרים חלש.
עוד כתב (ס"ק כט') לפרש בדעת מרן שדווקא כשמוסיף מים על שמרי היין, בפחות מרבע יין בתערובת לא נחשב יין, אבל אם מוסיף מים על יין ממש יכול להוסיף עד שיהא היין מעט יותר משישית וכמ"ש הרמ"א רק צריך שיהא בו טעם יין ודרך לשתותו במזיגה כזו. (וכבר כתבנו לעיל שאין כן דעת מרן שליט"א ובעינן שלא יהא רוב מים. ולכן מה שכותבים היום על בקבוקי היין "ברכתו הגפן גם לדעת הב"י" אין לסמוך ע"ז דילמא כוונתם כדעת המ"ב בדעת מרן דלא פליגי מרן ורמ"א בזה).
עוד כתב (ס"ק לב') שכל מה שאומר הרמ"א שביותר משביעית יין בתערובת סגי זה דווקא ביין רגיל אבל ביין צימוקים כיוון שנעשה ע"י מים לא יכול להוסיף עליו עוד כמות כזו של מים. (והשיעור שיכול להוסיף מים על יין צימוקים כתב בילקו"י סימן רעב' אות ט' שיעור המים שיש לשרות עם הצימוקים, צריך שלא יהיו יותר משיעור הצימוקים לאחר שנתפחו במים. ע"כ. משמע שאם עשה כן אין להוסיף מים לאחר מיכן כלל, כדי שיהא דינו כרוב יין).
עוד כתב (ס"ק ל"ג) אף שבעלמא קיימ"ל טעם כעיקר דאוריתא, בתערובת יין במים אפילו יש טעם יין, אם אין שיעור יין ברכתו שהכל, כיוון שטעם זה לא נחשב טעם יין אלא קיוהא בעלמא הוא. ובתערובת יין בשאר משקים מבואר בסימן רב סעי' א'.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל
מנחת שי – הלכות
הלכות תפלה ביה"כ וברכות
אברכי הכולל "שומרי גחלת" סניף "מנחת שי" אשדוד
בעידודו של ראש הכולל הרב אליהו דיקורגר שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5