——–
במשנה יג. היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא אם כיון ליבו יצא. וכדי שלא יקשה לרבה שסובר שמצוות אינם צריכות כונה, העמידה הגמ' שהיה קורא להגיה ובשעה שקרא את הק"ש כיון ליבו לקריאה ועדיין כונתו להגיה בלי כונה לצאת י"ח קריאת שמע. וכתב הב"י שנחלקו הראשונים מה פירוש כיון ליבו, לפירוש רש"י כיון ליבו שקרא ונתכוין לקריאה ולא כקורא להגיה. (שהקורא להגיה לא מתכוין כלל למה שכתוב רק משוה הכתבים). ותוס' והטור פירשו שקרא בניקודן ודיקדוקן ולא כמי שמגיה שקורא בחסרות ויתרות. וה"ר יונה פירש שקורא בלא לדלג ולא כמגיה שקורא בדילוג מילים שלא מבטא בשפתים כל המילים. ובה"ג והרא"ש פסקו שלא כרבה אלא מצוות צריכות כונה ופירשו המשנה אם כיון ליבו יצא שמכוין ליבו לצאת י"ח עשיית המצוה, ולא כקורא להגיה שלא מכוין לצאת. נמצא שלדעת רש"י ותוס' ורבינו יונה והטור מצוות לא צריכות כונה ולדעת הרא"ש ובה"ג מצוות צריכות כונה. וכתב הב"י בסימן תקפט' כיון שהרי"ף והרמב"ם והרא"ש סוברים שמצוות צריכות כונה הכי נקטינן.
וכ"פ מרן י"א שאין מצות צריכות כוונה, וי"א שצריכות כוונה לצאת בעשיית אותה מצוה, וכן הלכה.
וכתב המ"ב (ס"ק ז') שלכולי עלמא לכתחילה צריך לכוין למה שמוציא מפיו ואם לא כיון יצא בדיעבד חוץ מפסוק ראשון של ק"ש וברכה ראשונה בתפלה, והמחלוקת כאן היא אם צריך לכוין קודם המצוה שבא לצאת ידי חובת עשיית המצוה, ולמצוה מן המובחר כולי עלמא מודים שצריך כונה.
עוד כתב (ס"ק ח') שלמ"ד מצוות צריכות כונה הכונה מחוייבת מדאורייתא. ולכן אם מסתפק אם כיון צריך שוב לקיים המצוה, דספיקא דאוריתא לחומרא, כ"כ הפמ"ג וכתב המ"ב מכל מקום לא יברך, דסב"ל. (ובהלכה ברורה אות יב' יג' כתב אם מסתפק אם כיון מעיקר הדין אינו צריך לחזור ולקיים המצוה ואם אפשר טוב שיחזור ויקיים המצוה בלא ברכה, ואפילו בודאי לא כיון כשחוזר ומקיים המצוה אינו חוזר ומברך. וכ"כ המ"ב ס"ק י' בשם המ"א).
עוד כתב המ"ב (ס"ק ט' י') שהחיי אדם כתב שמצוות צריכות כונה היינו שלא יעשה המצוה ויתכוין לדבר אחר כגון התוקע להתלמד או קריאת שמע דרך לימודו וכדומה אבל אם קורא ק"ש כדרך שאנו קורין בסדר תפילה וכן שאכל מצה או תקע ונטל לולב אע"פ שלא כיון לצאת יצא שהרי משום זה עושה כדי לצאת אע"פ שאינו מכוין עכ"ל ור"ל היכא שמוכח לפי הענין שעשייתו הוא כדי לצאת אע"פ שלא כיון בפירוש יצא. וכ"ז לענין בדיעבד אבל לכתחילה ודאי צריך ליזהר לכוין קודם כל מצוה לצאת ידי חובת המצוה. וכתב בביה"ל (ד"ה וכן הלכה) שאף לדברי הח"א בק"ש של ליל שבת לפי מנהגינו שאנו קורין אותה בבהכ"נ בברכותיה קודם זמנה וסומכין על מה שיקרא אותה עוד הפעם בזמנה אז אף אם אירע שקרא אותה בבהכ"נ בזמנה אך שלא כיון לצאת נראה דצריך לחזור ולקרותה מדינא דהכא לא מוכח מדקראה בסדר התפלה שכדי לצאת קראה דהרי קוראה תמיד בסדר התפלה אף שלא בזמנה כדי לסמוך גאולה לתפלה: עוד כתב המ"ב שאם נתכוין גם לשם המצוה וגם לענין אחר נחשב שכיון במצוה ויצא ידי חובה. עוד כתב שכתב המ"א בשם הרדב"ז שבמצוות דרבנן גם בלא כונה יוצא וכתב המ"ב שלדעת מרן והגר"א משמע שגם במצוות דרבנן צריך כונה. (וכ"כ בהלכה ברורה אות יד' יש אומרים שאף במצוות דרבנן צריך כונה ויש לחוש לדבריהם). עוד כתב שהמברך ברכת המזון עם קטנים לחנכם במצות והוא היה ג"כ חייב בבהמ"ז ושכח אז להתכוין לצאת בה ג"כ עבור עצמו וכן כה"ג בכל המצות שעשאם לשום איזה ענין לא יצא ידי חובתו . (ובשו"ת חזון עובדיה כרך ב' עמוד תקס"ב כתב דבספיקא דדינא לא מוקמינן אחזקת חיוב ומימלא הדרינן לכלל דסב"ל. עכת"ד וצ"ע למה הוי ספיקא דדינא אחר שפסק מרן שצריכות כונה). וכתב בביה"ל (ד"ה לצאת) שאם לא אכל כדי שביעה וחייב בברכת המזון רק מדרבנן אפשר לסמוך בדיעבד על הרדב"ז שסובר שבמצוות דרבנן אם לא כיון יצא. ולכתחילה המברך עם הקטנים או שיכוין בפירוש לצאת או שיכוין שלא לצאת ויחזור ויברך לעצמו. עוד כתב בביה"ל (ד"ה יש אומרים) שגם היוצא בשמיעה מאחר צריך כונה כמו מגילה ושופר. עוד כתב שיש אומרים שבמצוות התלויות באמירה כמו ק"ש וברכת המזון לכ"ע מצוות צריכות כונה. (ובהלכה ברורה אות טו' כתב שיש אומרים שאין לחלק בזה, וכן עיקר. ומכל מקום כבר נתבאר שהלכה כמ"ד מצוות צריכות כונה). עוד כתב הביה"ל שמתעסק במצוה לכ"ע לא יצא ידי חובתו כגון שנפח בשופר שלא לשם השמעת קול ועלה תקיעה בידו. עוד כתב שאם בשעת עשיית המצוה חשב שאינו חייב במצוה כגון שנטל לולב ביום א' דסוכות וקסבר שהוא ערב סוכות או שקסבר שלולב זה פסול הוא לכו"ע לא יצא. עוד כתב שאם מתכוין בפירוש שלא לצאת לכו"ע לא יצא. כתב בביה"ל (ד"ה ויש אומרים) שמצוות התלויות באכילה כמו מצה בפסח וכזית מצה בסוכה כתב מרן בסימן תע"ה סעי' ד' שגם אם לא כיון יצא, שהרי נהנה וכמו המתעסק בחלבים ובעריות שחייב משום שנהנה . (ונראה הפירוש שמצוות צריכות כונה משום שבלא כונה לא נחשב מעשה המצוה למעשה, וכמו דבר שאינו מתכוין שבשבת מותר, אבל במידי דאכילה ההנאה מחשיבה את המעשה למעשה כמו שהכונה מחשיבה למעשה). והב"ח מחמיר בזה. עוד כתב שהמתעטף בטלית הקהל כדי לעלות לתורה צריך לכוין שמתעטף לשם מלבוש של מצות ציצית כדי שיוכל לברך עליו שאם לא מכוין ומתעטף מחמת הכבוד לא מקיים מצות ציצית וכמו המודד ציצית שלא מברך, וגם שמצוות צריכות כונה.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל
מנחת שי – הלכות
הלכות תפלה ביה"כ וברכות
אברכי הכולל "שומרי גחלת" סניף "מנחת שי" אשדוד
בעידודו של ראש הכולל הרב אליהו דיקורגר שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5