——–
כתב הטור שכתב הרא"ש בתשובה שלא היה יוצא י"ח ברכות ק"ש בשמיעה מהש"צ אלא היה אומר בפיו עם השליח ציבור בנחת כי אין אדם יכול לכוין תדיר עם ש"צ בשתיקה וגם אם היה מכוין לדברי ש"צ בשתיקה ובאמצע הברכה היה פונה לבו לדברים אחרים הרי הפסיד הכוונה כי הפסיק באמצעיתא אבל כשאדם קורא בפיו אף אם קורא מקצתה בלא כוונה יצא. וכתב הב"י לחדש שגם אם הוציא כל הברכה בפיו ובאמצע הברכה פנה ליבו לדברים אחרים אם לא חתם בעצמו אלא שמע מש"צ לא יצא י"ח וכאילו כל הברכה היתה בשמיעה, שאם לא כיון באמצע שלא יצא, שנחשב כמפסיק באמצע. (לכאורה משמע אם כיון ולא פנה ליבו באמצע אמירתו יצא, והא קימ"ל חציו באמירה וחציו בשמיעה דלא יצא. וצ"ע. ושוב אמר לי ידידי הדגול הרב דוד סופר שליט"א ששאני הכא שבשעה שאומר גם שומע מהחזן נחשב כולו בשמיעה. ודפח"ח). עוד כתב הב"י שהש"צ מוציא בתפלה רק את מי שאינו בקי אבל את הבקי לא דתפלה רחמי נינהו ובראש השנה ויום הכפורים מוציא גם את הבקי, וכן בשאר ברכות כמו ברכות ק"ש שאינם תפילה מוציא גם את הבקי. אבל עדיף שיברך בעצמו, ובברכות ארוכות שיש חשש שיפנה ליבו באמצע יזהר הבקי ביותר לברך בעצמו. עוד כתב הטור שכתב הרא"ש בתשובה וכשאני מגיע לסוף הברכה אני ממהר לסיים לענות אמן אחר ברכת החזן. ע"כ. וכתב הב"י אבל ה"ר יונה כתב בשם ר"מ (ברכות פ"א פי"ז) שאין לו להפסיק כלל דכיון שאומר הברכות על ק"ש אין לו להפסיק בין הברכה והדבר שמברכים עליו וכן הסכימה דעת הרמ"ה והרמב"ן ז"ל עכ"ל. וגם מהרי"ק כתב שהוא לא היה נוהג כמנהג הרא"ש בזה. וכתב הב"י נהגו העולם שאינם עונין אמן כלל אחר שום ברכה מברכות ק"ש. וכדי לצאת אליבא דכ"ע אומרים עם שליח ציבור מלה במלה כל הברכה וחתימתה ושוב אין להם לענות אמן דא"כ הוה ליה עונה אמן אחר ברכותיו. (ואם סיים קודם הש"צ משמע מהב"י שבכל אופן המנהג שלא עונה אמן, ודלא כחד תירוצא שכתב הב"י להשוות דברי הראשונים לדברי הרא"ש ומה שאמרו הראשונים שלא עונה הוא דוקא אחר ברכות עצמו אבל אחר הש"צ עונה ולא הוי הפסק, וכדין שאלת שלום בבין הפרקים דלא הוי הפסק. וכן משמע בשו"ע שכתב שלא יענה אמן משום דהוי הפסק).
וכ"פ מרן ברכת יוצר וערבית אומר עם השליח צבור בנחת. {הגה: וימהר לסיים קודם שיסיים הש"צ ויענה אמן אחר ש"צ. (הגהת מיימוני פ"א מהלכות ברכות. רוקח סי' רי"ח) ומיהו אם לא אמרה, רק שמעה מש"צ, יצא, דברכות אלו הש"צ מוציא היחיד אע"פ שהוא בקי. מיהו אין הש"צ מוציא היחיד בפחות מי' (הר"י פ' מי שמתו)} ולא יענה אמן אחר סיום הבוחר בעמו ישראל באהבה, משום דהוי הפסק {(ועיין לקמן סי' ס"א).}
וכתב הביה"ל (ד"ה עם השליח ציבור) מה שכתב הרא"ש והב"י שאם פנה ליבו באמצע שמיעת הברכה הוי הפסק בברכה ולא יצא י"ח. קשה למה נחשב להפסק אם נאמר שכיון שכשומע ורוצה לצאת י"ח כונתו נחשבת לדיבור והוי כמי שדיבר בתוך הברכה, זה אינו שהרי כדי שיחשב שומע כעונה צריך שיכוין לצאת בשמיעה י"ח ורק אז נחשב כדיבור אבל מה שחושב מחשבות אחרות באמצע נחשב רק כהרהור והרהור לאו כדיבור דמי. ומה שהפסיד חלק מהברכה לא מעכב את הברכה וכמו שכתב הרשב"א והובא בסימן קפז' דאם שינה ודילג הרבה באמצע ברכות הארוכות דיצא ידי חובתו ולא אמר שהמשנה ממטבע שטבעו חכמים לא יצא אלא כשמשנה בפתיחתן או בחתימתן אבל שאר הנוסח אינו מעכב חוץ התיבות שפרטו חכמים בהן. ולכן כתב דאולי כונת הרא"ש שלא יצא ידי מצוה מן המובחר . (וכ"כ בהלכה ברורה אות יג' שאם לא שמע באמצע לא יצא ידי חובה כראוי).
וכתב המ"ב (ס"ק טו') שהיום אין נוהגים ליזהר לומר עם הש"צ בנחת, אלא כל אחד אומר לעצמו. וביאר בביה"ל (ד"ה בנחת) שהרא"ש היה אומר בנחת עם הש"צ כיון שבזמנם היו כולם שומעים בשתיקה ויוצאים מהש"צ ורק הרא"ש שהיה חושש שמא לא יכוין היטב היה אומר בפיו בנחת היינו בקול נמוך עם הש"צ ובסוף הברכה היה ממהר כדי שיוכל לענות אמן עם הציבור שלא לפרוש מן הציבור. ולעולם בזמנינו שכולם מברכים בפיהם יכולים לומר כל אחד בפני עצמו.
עוד כתב (ס"ק יז') שלדעת הרמ"א שעונה אמן, ברוך הוא וברוך שמו לא עונה.
עוד כתב (ס"ק יח') לדעת הרמ"א שעונה אמן אחר שליח ציבור הוא הדין אם שמע סוף ברכה מאדם אחר בין ברכה זו ובין ברכה אחרת:
עוד כתב (ס"ק יט') שהיוצא בשמיעה הוא דוקא אם כיון לצאת והש"ץ התכוין להוציאו וכדלעיל בסימן ו' ס"ד:
עוד כתב (ס"ק כ') בכל הברכות יכול להוציא את הבקי חוץ מתפלה שהש"צ לא מוציא את הבקי.
עוד כתב (ס"ק כא') אפילו אם יצא מוציא את הבקי חוץ מברכת הנהנין שלא יכול לברך אם לא נהנה. (ובהלכה ברורה אות יד' כתב שהמברך בעצמו יצא, לא מוציא את הבקי אלא אם כן הוא שעת הדחק, או בדיעבד).
עוד כתב (ס"ק כב') מה שכתב הרמ"א שבברכות ק"ש יכול להוציא הש"צ רק אם יש עשרה הוא אפילו אם השומע אינו בקי.
עוד כתב (ס"ק כג') שגם בברכת השחר סובר הלבוש שלא מוציא אם אין עשרה. ובביה"ל (ד"ה בפחות) כתב שהפמ"ג תמה על הלבוש מה שונים ברכות השחר משאר ברכות המצוות שלא צריך עשרה ואע"פ שיצא מוציא. והחיי אדם סתם כלבוש. עוד כתב המ"ב אבל שאר ברכות כגון ברכת המצות וברכת הנהנין אפילו יחיד מוציא את היחיד אפילו לבקי וכדלעיל בסימן ח' . (כשהמברך לא יצא). ובברכת הנהנין צריך קביעות דהיינו שישבו שניהם המוציא והשומע. ולדעת הרמ"א בסימן ריג' דוקא בפת ויין יכולים לשבת ולהוציא איש את רעהו אבל בשאר פירות לא מועיל וכל אחד מברך לעצמו. ולענין ברכת המזון אם רק שנים אכלו מצוה ליחלק ולברך כ"א לעצמו אם לא שאחד אינו בקי ואז יוציא אותו הבקי וכדאיתא בסימן קצ"ג עי"ש.
עוד כתב המ"ב (ס"ק כד' כה') ובביה"ל (ד"ה ולא יענה) שלדעת מרן לא עונה אמן אחר ברכת הבוחר בעמו ישראל באהבה משום הפסק בין הברכה לק"ש, אבל אחר יוצר המאורות עונה אמן אם סיים קודם השליח ציבור אבל לכתחילה צריך לסיים בשוה עם הש"צ כדי שלא יצטרך לענות אמן. ולדעת הרמ"א גם ברכת יוצר וגם הבוחר מסיים לפני הש"צ ועונה אמן ואין חשש הפסק שברכות ק"ש אינם ברכת המצוות אלא ברכות בפני עצמם שתקנו לברך אותם קודם ק"ש. וכן הסכימו האחרונים שאם סיים ברכת הבוחר קודם הש"ץ יש לענות אמן אחר הש"ץ אך לכתחלה יותר טוב שיסיים בשוה עם הש"ץ ולא יצטרך לענות אמן אחריו ועיין בדה"ח שכתב דאין לענות אמן אחר ברכה אחרת בין אהבה רבה לשמע: (ובהלכה ברורה אות טו' כתב אם סיים ברכת יוצר אור או אהבת עולם קודם הש"צ למנהג הספרדים ועדות המזרח לא יענה אמן אחר ברכת הש"צ ולכתחילה יאמר חתימת הברכה עם השליח ציבור, כדי שלא יכניס עצמו למחלוקת הפוסקים אם צריך לענות אחריו אמן).
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל
מנחת שי – הלכות
הלכות תפלה ביה"כ וברכות
אברכי הכולל "שומרי גחלת" סניף "מנחת שי" אשדוד
בעידודו של ראש הכולל הרב אליהו דיקורגר שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5