——–
בגמ' ברכות מז: אמר רבי יהושוע בן לוי אע"פ שאמרו קטן המוטל בעריסה אין מזמנים עליו אבל עושין אותו סניף לעשרה. וכתבו התוס' כרבי יהושע בן לוי דקטן ואפילו מוטל בעריסה עושין אותו סניף לעשרה פירוש לברכת המזון והוא הדין לתפלה. וכתבו הרא"ש (סי' כ) והמרדכי (סי' קעב) שכן פירש רבינו האיי דקטן עולה למנין עשרה. וכ"כ בספר המנהיג כר"ת, וכתב שהרז"ה היה מתיר שתי תינוקות, ודחה דבריו. וכ"כ בהגהו"מ והכל בו בשם רבינו פרץ. וכ"כ באורחות חיים בשם רבינו פרץ כר"ת שאם הוא שעת הדחק שאין מנין בעיר מצרפים קטן, ושכן דעת הרב אב ב"ד, ושכן נהגו בהרבה מקומות. וכתב הב"י והפריז על המדה עוד בכלבו לומר שנהגו כל ישראל לעשות קטן סניף ואפילו שנים ובשעת הדחק אפילו שלשה: והריב"ש כתב שאפילו לדברי המתירים צריך שיהיה הקטן גדול מבן שש ויודע למי מברכים ולמי מתפללים. וכתב הב"י ונראה דהיינו טעמא דאפילו מוטל בעריסה מצטרף דכל בי עשרה שכינתא שריא (סנהדרין לט.) דמונקדשתי בתוך בני ישראל (ויקרא כב לב) אומרים קדושה בעשרה לא שנא גדולים לא שנא קטנים קרינן ביה בתוך בני ישראל . (ועיין ביביע"א ח"ד סי' ט' אות א' שביאר כיון שלומדים בג"ש דתוך תוך מעדת קורח, ושם היו גם טף, א"כ ה"ה הכא). וגם עבד בכלל ונקדשתי בתוך בני ישראל, אבל לא יותר מעבד אחד או קטן אחד כיון שאין זה כבוד שמים לצרף יותר. וכדברי הגמ' שם ואמר רבי יהושע בן לוי תשעה ועבד מצטרפין מיתיבי מעשה ברבי אליעזר שנכנס לבית הכנסת ולא מצא עשרה ושחרר עבדו והשלימו לעשרה שחרר אין לא שחרר לא תרי איצטריכו שחרר חד ונפיק בחד. אולם התוס' והרא"ש והמרדכי כתבו שאע"פ שהתיר ר"ת לעשות קטן סניף לעשרה הוא לא היה עושה מעשה לצרפו. וכתב הרא"ש שהר"י חולק על ר"ת שאין הלכה כרבי יהושוע בן לוי, ומסקנת הרא"ש שלא מצרפים קטן לזימון ולתפילה עד שיביא שתי שערות, וכ"כ המרדכי בשם ראבי"ה שראוי להחמיר שלא לצרף קטן לזימון ותפילה וכ"כ בהגהו"מ וסמ"ג בשם ר"י וכ"כ מהר"י קולון בשם ספר המחכים שפחות מיג' לא עושים סניף ושכ"כ רבינו יהודה מפריז. וה"ר יונה כתב לחלק בין זימון לתפילה שבזימון כיון שכל אחד יכול לברך לעצמו לכן עושים אותו סניף אבל בקדיש קדושה וברכו שהיחיד לא יכול לפטור עצמו מחיוב בלא מנין צריך שיהיו כולם בני מצוה, וכ"כ מקצת גאונים. וכ"כ הרשב"א בתשובה סימן רלט' שדעתו נוטה ליש אומרים שלתפילה צריך שיהא גדול ממש, ושכן כתבו בתוס' שם מח. בשם מדרש רבא ושכ"כ גאון. וכ"כ הטור וכ"פ הרמב"ם וכ"כ מהר"י קולון שאין ראוי לעשות כלל קטן סניף לעשרה לתפילה. וכ"כ הריב"ש רואה אני את דברי הרמב"ם שלא התיר לתפילה כי אם כולם גדולים. וכתב הב"י וכיון שהרא"ש והרשב"א וכמה מרבוותא מסכימים לדעה זו הכי נקטינן.
עוד כתב הב"י כתוב במרדכי בשם רבינו שמחה דעבד ואשה מצטרפין לתפלה ולברכת המזון בעשרה ופשוט הוא שזהו לפירוש ר"ת דפסק כרבי יהושע בן לוי בעבד אחד מצטרף וסובר רבינו שמחה דהוא הדין לאשה דבכל דוכתא אשה שוה לעבד וכיון דר"ת בעצמו לא רצה לעשות מעשה מי יקל בדבר וכן נהגו העולם שלא לצרף אשה כלל: עוד כתב הב"י בשם התוס' יש מצרפים קטן לתפילה רק שיהא חומש בידו ואומר ר"ת שהוא מנהג שטות וכי חומש אדם הוא. וכן דעת הרא"ש והמרדכי והגהומ"י.
וכ"פ מרן יש מתירין לומר דבר שבקדושה בתשעה וצירוף קטן שהוא יותר מבן שש ויודע למי מתפללין, ולא נראין דבריהם לגדולי הפוסקים וה"ה דעבד ואשה אין מצטרפין. {הגה: ואפילו על ידי חומש שבידו אין לצרפו. מיהו יש נוהגין להקל בשעת הדחק (הרא"ש ומרדכי והגהות מיימוני פ"ט מהלכות תפלה).}
וכתב המ"ב (ס"ק כד') מה שכתב הרמ"א שיש נוהגים להקל בשעת הדחק היינו לצרף קטן בלי חומש ודוקא אחד ולא ב' ובלבוש כתב שלא ראה נוהגין לצרפו אפילו בשעת הדחק ובזמנינו נוהגים לצרף קטן ע"י חומש שבידו ומיהו דוקא לשמוע ברכו וקדיש שהוא חיוב אבל קדיש שאחר עלינו לא יאמרו [מ"א] והרבה אחרונים מחמירין שלא לצרף שום קטן אפילו בשעת הדחק עד שיושלם לו הי"ג שנים. (וכ"כ בהליכות עולם ח"א עמוד פז' ובהלכה ברורה אות טו' שאסור לצרף קטן למנין עשרה, ובאות יז' כתב שאם השלים שלוש עשרה שנים ואין ידוע אם הביא שערות מותר לצרפו למנין אפילו לכתחילה ואין צריך לבודקו). עוד כתב המ"ב אונן אינו מצטרף למנין והיינו כל אונן אפילו אינו מוטל עליו לקברו כגון שאינו יורש שלו אם הוא בעיר שהמת שם אינו מצטרף ואפילו אם יש לו מי שיתעסק עמו בקבורתו אם לא שמסרו להכתפים וכמו שיתבאר בסימן ע"א אבל אם המת בעיר אחרת ונודע לו קודם הקבורה ויש שם מי שישתדל עבורו שדינו שאם רצה לקרות רשאי ואין מוחין בידו הוא מצטרף למנין. ומיהו כ"ז לענין אונן אבל באבל ודאי מצטרף לברהמ"ז ולתפלה: וכתב בביה"ל (ד"ה ולא נראין) שלענין זימון בסימן קצט' פסק מרן כדעת המקילין בזה לצרף קטן בין לשלושה בין לעשרה.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל
מנחת שי – הלכות
הלכות תפלה ביה"כ וברכות
אברכי הכולל "שומרי גחלת" סניף "מנחת שי" אשדוד
בעידודו של ראש הכולל הרב אליהו דיקורגר שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5