——–
גרסינן בירושלמי המספר בין ישתבח ליוצר אור עבירה היא בידו וחוזר עליה ממערכי המלחמה: וכתב הטור בשם רב עמרם שצריך להתחיל מיד ביוצר ואסור לדבר בין ישתבח ליוצר וה"מ במידי דלאו צרכי צבור הוא אבל במידי דצרכי צבור או לצורך מי שבא להתפרנס מן הצדקה ובעי למפסק ליה שפיר דמי: וכתב הב"י שכ"כ הרי"ף והרא"ש והגהות מימוניות וכ"כ רבינו ירוחם ודחה מי שסובר שיכול לדבר בין ישתבח ליוצר, וכתב הכל בו הטעם שאסור לדבר לפי שברוך שאמר נתקן עם התפלה להסדיר שבחו של הקב"ה ואח"כ יתפלל וכיון שכן הוא אינו דין לדבר בין סידור השבח והתפלה אמנם בעניני מצוות כגון לפסוק צדקה לעניים או לדבר צדקה אחרת מותר לספר אחר ישתבח.
וכ"פ מרן המספר בין ישתבח ליוצר, עבירה היא בידו וחוזר עליה מעורכי המלחמה. ויש מי שאומר שלצרכי צבור או לפסוק צדקה למי שבא להתפרנס מן הצדקה, מותר להפסיק. {הגה: ומזה נתפשט מה שנהגו בהרבה מקומות לברך חולה או לקבול בבהכ"נ שיעשה לו דין, בין ישתבח ליוצר, דכל זה מיקרי לצורך מצוה ולאחר כך כשחוזרין להתפלל יאמר הש"צ מקצת פסוקי דזמרה ויאמר קדיש עליהם, כי לעולם אין אומרים קדיש בלא תהלה שלפניו. ולכן מתחילין ערבית בלא קדיש (כל בו). וכן מי שלא היה לו ציצית או תפילין והביאו לו בין ישתבח לקדיש, יכול להניחם ולברך עליהם, אבל בין קדיש לברכו לא יפסיק בשום דבר (א"ז פ' תפלת השחר), וכ"ש שלא יפסיק לאחר שאמר הש"ץ ברכו קודם שמתחילין ברכת יוצר (ב"י סוף סי' נ"ו בשם המנהיג וע"ל סוף סי' נ"ו).}
וכתב המ"ב (ס"ק ד') ובכתבים כתב לומר בעשי"ת מזמור ממעמקים קראתיך ד' בין ישתבח ליוצר וצ"ע: (ובהלכה ברורה אות ה' כתב שאין לחוש בזה להפסק כלל).
עוד כתב המ"ב (ס"ק ה') שכתב הא"ר בשם מטה משה שהקליפות מבטלים לעלות התפלה וע"י פסוקי דזמרה מכריתים אותם וכששח חוזרין עליה בשביל העבירה הזאת אותם הגדודים שהם מעריכים מלחמה בינינו בעו"ה ע"כ ראוי שלא לספר:
עוד כתב המ"ב (ס"ק ו') שמותר להפסיק לכל דבר מצוה בין ישתבח ליוצר, אבל בין קדיש וברכו או בין הפרקים של ק"ש וברכותיה או של פסוקי דזמרה אסור להפסיק אפילו בצרכי רבים ולדבר מצוה.
עוד כתב (ס"ק ז') כשחוזר הש"צ לומר מקצת פסוקי דזמרה מחמת שהיה הפסק לפני הקדיש, לא צריכים כולם לומר הפסוקים רק הש"צ יאמרם.
עוד כתב המ"ב (ס"ק ח'-ט') שלעולם הקדיש יבא רק אחר פסוקים או אחר תפילה או חזרת הש"צ, או תפילת לחש בערבית, או אחר לימוד תורה שבע"פ אחר שאמר מקצת דברי אגדה אומר קדיש דרבנן, ולפי זה יש ליזהר כשלומדים משניות יאמרו בסוף הלימוד המאמר דר' חנניא בן עקשיא וכדומה כדי שיהיו יכולים לומר עי"ז אח"כ הקדיש דרבנן. ואחר תנ"ך אומרים קדיש שלם אפילו רק אחר ג' פסוקים. ואין לומר קדיש אא"כ היו עשרה אנשים בבהכ"נ בשעת אמירת הפסוקים והלימוד וכמו שיתבאר בסימן נ"ה במ"ב סק"ב ואפילו אם רק ב' וג' לומדים אומרים קדיש כשיש שם עשרה ואפילו מי שלא למד יכול ג"כ לומר הקדיש כמו בפריסת שמע לקמן בסימן ס"ט:
עוד כתב (ס"ק יב') ש"צ שהביאו לו טלית בין ישתבח ליוצר והתעטף בה בברכה לא נחשב הפסק כיון שהיא שהייה מועטת ולכן לא צריך לומר פסוקים לפני שאומר קדיש. ויחיד שמניח שם תפילין צריך ליזהר שיגמור כל הנחת התפילין לפני הקדיש ואם רואה שלא יספיק יניח התפילין אחר הקדיש וברכו. כיון שבין תפילין של יד לשל ראש אסור לענות לקדיש וברכו.
עוד כתב המ"ב (ס"ק יג') שהאחרונים כתבו דבין קדיש לברכו דינו לכל מילי כבין הפרקים ותיכף אחר ברכו אף שלא התחיל עדיין ברכת יוצר הוי כאמצע הפרק דמשם ואילך הוא כהתחלת יוצר כי עיקר כוונת הש"ץ מה שאומר ברכו את ד' היינו שיברכוהו אח"כ בברכת יוצר ע"כ בין יחיד ובין ש"ץ אם לא נזדמן לו טלית עד שהתחיל קדיש יכול להתעטף בו תיכף אבל לא יברך עד לאחר התפלה ואז ימשמש בו ויברך ותפילין אם נזדמן לו קודם ברכו יכול לברך עליהן לפי מה שהסכימו האחרונים בסימן ס"ו דיוכל לברך על התפילין בין הפרקים אבל אם לא נזדמן לו עד שהתחיל ברכו שוב לא יוכל לברך עליהן אלא יניחן בלי ברכה וכשיגיע קודם אהבה רבה ימשמש בהן ויברך עליהן . (ובהלכה ברורה סימן סו' אות ז' כתב למנהג הספרדים מברכים גם על טלית בבין הפרקים, ולמנהג האשכנזים מתעטף בלא ברכה על הטלית בבין הפרקים, ואחר התפילה מברך. ועל תפילין מברך בבין הפרקים). וכתב בביה"ל (ד"ה בין קדיש) שמה שכתב הרמ"א בין קדיש לברכו לא יפסיק בשום דבר, משמע אפילו על ברכת התפילין זה רק לדעת הי"א שהביא הרמ"א בסימן סו' סעי' ב'. אבל אין כן דעת הרמ"א שם אלא שעל תפילין יכול לברך בבין הפרקים ועל טלית לא מברך. (ולדידן יכול לברך על טלית כנ"ל).
עוד כתב המ"ב (ס"ק יד') אם ענה קדיש וברכו ועדיין הוא בפסוקי דזמרה אין דינו בזה כאמצע הפרק ולכו"ע יכול להניח טלית ותפילין ולברך עליהן . (ויפסיק בין מזמור למזמור ויתעטף בטלית ויניח תפילין ויברך עליהם. כנזכר בהלכה ברורה סימן נא' אות כב').
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל
מנחת שי – הלכות
הלכות תפלה ביה"כ וברכות
אברכי הכולל "שומרי גחלת" סניף "מנחת שי" אשדוד
בעידודו של ראש הכולל הרב אליהו דיקורגר שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5