סעי' ג' – אמר משיב הרוח בלבד בקיץ או לא אמרו בחורף, יצא. וכן אמר מוריד הטל בחורף או לא אמרו בקיץ, יצא. – ספר מנחת שי

——–

בגמ' תענית ג. תנא בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר ואם בא להזכיר מזכיר. ואמרינן עלה בגמרא מאי טעמא א"ר חנינא לפי שאינם נעצרים. וכתב הר"ן שחייבו חכמים להזכיר רק גשם כיון שהוא נעצר לגמרי, אבל טל ורוח אינם נעצרים אלא לפעמים מתוספים או פוחתים לכן אם בא להזכיר כדי שיתוספו בזמן הראוי להם מזכיר וזכור לטוב. וכתב הטור הילכך אם אמר משיב הרוח בימות החמה או לא אמרה בימות הגשמים אין מחזירין אותו וכן בטל. ונוהגין בספרד להזכיר אף בימות החמה אבל באשכנז אין נוהגין להזכירו אלא אומר רב להושיע מכלכל חיים וכו'.

וכתב הב"י טעם למנהג אשכנז שלא אומרים מוריד הטל מדאמרינן בגמ' שם ג: א"ר חנינא בימות החמה אם אמר משיב הרוח אין מחזירין אותו משמע דלכתחלה אין לו להזכיר משיב הרוח ומשמע להו והוא הדין למוריד הטל דבהדי הדדי מיתנו:

ומנהג בני ספרד להזכיר טל בימות החמה נזכר בתוספות ברכות כט: ד"ה הא שכתבו יש בני אדם שאומרים כל שעה טל כלומר בימות החמה שאם ישכחו מלומר בימות הגשמים מוריד הגשם חזקה שאמרו מוריד הטל כמו שהם רגילים בימות החמה ואין מחזירין אותם ע"כ. והרי זה מבואר כמנהג בני ספרד:

וכתב הר"ן הטעם שבקיץ לא מזכירים רוח, לא בהזכרה ולא בשאלה כיון שהרוח אינו מתבקש אלא בימות הגשמים כדי לנגב את לחות הארץ שהיא מרובה, ומה שלא אומרים אותו בחורף גם בשאלה כדי שיהא היכר שהגשם הוא העיקר. ומה ששואלים את הטל גם בחורף מפני שהטל מתבקש בין בימות החמה ובין בימות הגשמים, שנאמר אהיה כטל לישראל. ומה שלא אומרו גם בהזכרה כדי שיהא היכר שהגשם עיקר. ומה שאין אנו מזכירים עבים בקיץ ובחורף בגמ' תענית ג. תנא בעבים וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר ואם בא להזכיר מזכיר, לא הנהיגו להזכיר בעבים כלל אפשר שהוא מפני שאין תועלתן ניכר לבריות ואם יאמרו מעלה עננים ומוריד הגשם יראה להם שהוא לשון יתר ושלא לצורך. ואפשר דתנא דברייתא קמייתא לא מודה לבתרייתא בעבים שאם בא להזכיר מזכיר דאפשר דסבירא ליה בהו דאינו מזכיר כלל מפני שאין בריצוי רבויין תועלת.

וכ"פ מרן אם אמר משיב הרוח (בימות החמה), או לא אמרו בימות הגשמים, אין מחזירין אותו; וכן בטל, אם הזכירו בימות הגשמים, או לא הזכירו בימות החמה, אין מחזירין אותו. הגה: ואנו בני אשכנז לא מזכירין טל, לא בימות החמה ולא בימות הגשמים, רק אומרים בימות החמה ורב להושיע מכלכל חיים וכו' (טור). י"א שש"צ פוסק להזכיר בתפלת מוסף יו"ט הראשון של פסח, אבל הקהל מזכירין ואינן פוסקין עד מנחה, ששמעו כבר מש"צ שפסק בתפלת המוסף, וכן נוהגין.

וכתב המ"ב (ס"ק י') אם אמר משיב הרוח לבד בימות החמה ולא הזכיר גשם, אינו חוזר. (ובימות הגשמים חוזר עיין ס"ק כו').

עוד כתב (ס"ק יא') שברוח או טל אם אמרו שלא במקומו או לא אמרו במקומו לא חוזר דרוחות וכן טל אין נעצרין בלא"ה ואמירתו לא מעלה ולא מוריד. ומ"מ לכתחילה נוהגין בכל המקומות לומר משיב הרוח בהזכרה בימות הגשמים שמועיל אז לנגב לחות הארץ שהיא מרובה: (זה למנהג אשכנז שלא אומרים טל בקיץ וכפירוש הראשון שהביא הר"ן שאמירת משיב הרוח או מוריד הטל אין ענין להזכיר כלל כיון שאינם נעצרים ואמירתם לא מעלה ולא מורידה, אבל הר"ן דחה זה למנהגנו שאנו מזכירים טל בקיץ, שאף שאינם נעצרים אבל שייך בהם תוספת וכן יש טל של ברכה שכן נעצר).

עוד כתב (ס"ק יב') אמר או לא אמר טל או רוח לא חוזר אפילו עדיין לא סיים הברכה מאחר שאין חיוב כלל להזכיר רוח וטל לעולם . (ואם אמר מוריד הטל במקום משיב הרוח ומוריד הגשם והוא קודם שסיים הברכה נכון שיחזור ויאמר משיב הרוח ומוריד הגשם באמצע הברכה וימשיך הלאה. כ"כ בביה"ל ד"ה אין מחזירין. וכ"כ בהליכות עולם ח"א עמוד קלד' ובהלכה ברורה אות יא').

עוד כתב (ס"ק יג') שמנהג אשכנז שלא אומרים מוריד הטל בקיץ, ולמנהג ספרד לכתחילה אומרים מוריד הטל ואם לא אמר לא חוזר מאחר שלא חייבו חכמים בזה.

עוד כתב (ס"ק יד') למנהג האשכנזים מזכירים טל בשאלה ומבקשים שיהיה לברכה כי יש טל שאינו לברכה. ובימות החמה אף בשאלה אין אנו אומרין טל ובדיעבד אם אמר בימות החמה בין בהזכרה ובין בשאלה [כגון שאמר ותן טל ולא הזכיר מטר] לכו"ע אין מחזירין אותו:

עוד כתב (ס"ק טו') מ"ש הרמ"א שהציבור פוסקים מלומר משיב הרוח ומוריד הגשם רק במנחה של יו"ט הראשון של פסח, משום ששתיקת הש"צ מאמירת מוריד הגשם בחזרה של מוסף היא כהכרזה, ובתפלת מנחה הציבור מפסיקים להזכיר גשם.

עוד כתב (ס"ק טז') ואם יחיד איחר תפלתו עד שהתחיל הש"ץ להתפלל מוסף ופסק מלהזכיר גשם שוב לא יאמר משיב הרוח. ויחיד הדר בישוב ימהר אז להתפלל מוסף קודם שמתפללין הקהילות [פמ"ג] ונ"ל דאם יש לו ספק פן כבר התפללו מוטב שלא לאמר דבזה יצא בדיעבד לכו"ע וכנ"ל בסוף סק"ג:

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל

מנחת שי – הלכות

הלכות תפלה ביה"כ וברכות
אברכי הכולל "שומרי גחלת" סניף "מנחת שי" אשדוד
בעידודו של ראש הכולל הרב אליהו דיקורגר שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5