——–
כתב הב"י כתב הרא"ש בשם רבנו יונה שכדי להתחייב בזימון צריכים השלושה להיות קבועים יחד מתחילת הסעודה דהיינו שישבו לאכול יחד מתחילת הסעודה. והרא"ש דחה דבריו וסובר שאפילו לא היו יחד בתחילת הסעודה אלה רק סיימו לאכול יחד נחשב קביעות סעודה, ולכן אם בא השלישי וסיים אתם הסעודה נחשב קביעות ונתחיבו בזימון, אבל אם לא ישב עימהם ואכל בלא קביעות כלל כל הסעודה לא מצטרף אתם, ורק בשמש המשמש בסעודה ואכל אתם כזית אף שלא ישב וקבע אתם כלל מצטרף כיון שזה דרכו של השמש, אבל שאר אדם לא. ומה שאמרנו בעשרה שהולכים בדרך אם אמרו נאכל במקום פלוני מזמנים, לא שצריך קביעות מתחילה אלא ששם אם לא יאמרו אין קביעות מתחילת הסעודה ועד סופה כיון שאין אכילתם אכילת קבע. עוד כתב הב"י בשם הגהומ"י בשם בה"ג שאם באו שלושה במקרה, ואכלו במקום אחד בלא לקבוע יחד, (כגון במסעדה ציבורית) לא חייבים בזימון. וכ"כ הסמ"ג. וכתב הב"י שזה לדעת המפרשים שאין חיוב זימון אלא כשקובעים יחד לברכת המוציא, אבל לדעת הרא"ש שסובר כדברי המפרשים שאע"פ שלא ברכו המוציא יחד אלא אח"כ נקבעו באכילה יחד, נקבעו לזימון אפילו בא כל אחד שם במקרה וישב מזמנים יחד מאחר שבגמר אכילתם הם קבועים יחד. עוד כתב הב"י בסוף הסימן בשם מצאתי כתוב שאם ישבו שלושה ואכלו בשלושה שולחנות נפרדים כיון שלא נתכוונו להיסב יחד, אינם חייבים בזימון ורשות בידם לחלק, וטוב שיזמנו משום ברוב עם הדרת מלך.
ופסק מרן כדעת הרא"ש, אפילו לא הוקבעו מתחלה כולם לאכול יחד, אלא שהשנים קבעו ואח"כ בא השלישי וקבע עמהם; או שאחד קבע תחלה ואח"כ קבעו השנים עמו, אינם רשאים ליחלק כיון שהם קבועים יחד בגמר האכילה, ומ"מ אם יאכל עמהם בלא קבע רשאים ליחלק, אא"כ הוא שמש. הגה: ומ"מ אפי' כ"מ שרשאין ליחלק עדיף טפי לזימון, משום דברוב עם הדרת מלך (משלי יד, כח) (ב"י).
וכתב המ"ב (ס"ק יח') קביעות כשיושבים ואוכלים על שלחן אחד או במפה אחת אפילו כל אחד אוכל מככרו וכמבואר לעיל בסימן קס"ז סי"א ועיין לעיל שם בסי"א בביאור הגר"א דדעתו שם דבעה"ב עם בני ביתו שישבו לאכול הוי קביעות ומצטרפים אפילו בלא שלחן אחד:
עוד כתב (ס"ק יט') שצריך שיאכלו יחד או בגמר סעודה, אבל אם בא השלישי אחר שהתחילו השניים לאכול ואחד מהם סיים קודם יכול לברך לעצמו כיון שלא חל עליהם חובת זימון, שאין כאן לא תחילה ולא גמר ביחד. אבל אם המתינו לשלישי עד שסיים אכילתו אף שהם סיימו לפניו נתחייבו בזימון, כיון שהיה כאן גמר יחד, כדין סיימו לאכול, ובא שלישי ואכל עימהם, חייבים לזמן, שדינם כגמרו לאכול יחד. וכנזכר בסימן קצז'.
עוד כתב (ס"ק כג') בשם הדרכי משה שאם הם עשרים או ששה, אע"פ שרשאים לחלק מכל מקום עדיף טפי שלא לחלק משום ברוב עם. עוד פירש המ"ב בדעת הרמ"א שאם הם שלושה שאכלו בלא קביעות עדיף שיזמנו. וכתב (בס"ק כד') שהקשה על זה המ"א שאם אין חובת זימון מימלא יש עליהם מצוה לחלק כמו בשניים שיש עליהם מצוה לחלק, וא"כ מה שייך לומר שטוב שיזמנו. וכן הסתפק בזה הפמ"ג וכתב שבעשרה שמזכירים ה', לא יזמנו אם לא חייבים. וכתב בביה"ל (ד"ה עדיף טפי) שאין מקור לדין זה של הרמ"א ששלושה שלא נתחייבו הרשות בידם לזמן רק לשיטת רבינו יונה שחיוב זימון הוא שאכלו השלושה יחד מתחילת הסעודה, א"כ יש ראיה מגמ' מז. שאמר שמואל לרב שאע"פ שגמרו לאכול יכולים לצרף שלישי שיאכל ויזמנו יחד כיון שאם יביאו להם גוזליא וארדליא יכולים לאכול מהם א"כ לא נחשב שסיימו לגמרי אכילתם. ולכאורה איך יפרש גמ' זו רבנו יונה הרי מצריך שהשלושה יאכלו יחד מתחילה ועד סוף, אלא יאמר שנכון שאין כאן חובת זימון עכ"פ הרשות בידם לזמן. וכן ראיה משמעון בן שטח שזימן לינאי המלך אע"פ שלא התחיל לאכול עימהם, וגם כאן יצטרך לומר רבנו יונה לומר שאין כאן חובה אלא רשות. אבל לשיטת הרא"ש שמספיק שיסיימו יחד הסעודה כבר מתחייבים בזימון, אין ראיה מהגמ' הנ"ל שיש רשות לזמן במקום שאין חיוב זימון. (אולם אפשר שלא נתכוין הרמ"א בהגה לומר ששלושה שלא נתחייבו בזימון שהרשות בידם לזמן, אלא רק מה שכתב בד"מ שאם הם עשרים או ששה עדיף שלא יתחלקו משום ברוב עם. ומה שציין המציין בסוף דברי הרמ"א בסוגריים ב"י נראה שכוונתו למה שהבאנו לעיל בב"י בשם מצאתי כתוב, ושם מיירי בשלושה, אולם במחכ"ת אין זה מקור דינו של הרמ"א. ומה שהב"י הביא זה ומשמע שסובר כן זה משום שהב"י לשיטתו שסובר שברכת הזימון עד שאכלנו משלו, ולכן אין כאן את השאלה הרי מצוה עליהם לחלק, שהרי אין הכי נמי סובר מרן שאפילו שלושה שמזמנים מתחלקים בברכת המזון וכל אחד מברך לעצמו, משא"כ הרמ"א שחולק וסובר שברכת הזימון עד הזן את הכל, ודאי שלא יזמנו ויברך אחד, באופן שמצוה עליהם לחלק. וכ"כ בהלכה ברורה אות יב' שכשעונים רק לזימון וכל אחד מברך לעצמו רשאים לזמן בשלושה).
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל
מנחת שי – הלכות
הלכות תפלה ביה"כ וברכות
אברכי הכולל "שומרי גחלת" סניף "מנחת שי" אשדוד
בעידודו של ראש הכולל הרב אליהו דיקורגר שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5