——–
בגמ' שם ודברים הבאים אחר הסעודה טעונים ברכה לפניהם ולאחריהם. וכתבו התוס' שמברך תחילה וסוף אפילו על דברים הבאים מחמת הסעודה כמו בשר ודגים, שהמוציא וברכת המזון אין פוטרים אלא מה שנאכל תוך עיקר הסעודה. (וזה דלא כהרשב"א הביאו הב"י בד"ה ודעת הרשב"א, שסובר שדברים הבאים מחמת הסעודה כמו בשר ודגים שהביאום לאחר הסעודה לא טעונים ברכה לפניהם כיון שבאים להשביע). וכתבו עוד התוס' שדין זה היה שייך רק בזמן הגמ' שהיו מסלקים השלחן אחר הסעודה, אבל בימנו שאין אנו מסלקים דעתנו מהפת עד ברכת המזון, נחשבים בתוך הסעודה עד ברכת המזון. וכתבו הטור והב"י שבסעודות גדולות דין זה מצוי ביננו שרגילים לסלק הפת מעל השולחן ועורכים השולחן במיני פירות ומגדים. (ועיין בהליכות עולם עמוד לו' שכתב שגם בזמנינו אם מסיר המפה נחשב גם כסילוק שולחן וצריך לברך תחילה וסוף. ובהלכה ברורה אות ט' כתב שאם מסיר את הנילון שעל המפה אין זה נחשב לסילוק שולחן אלא לנקיון השולחן).
וכ"פ מרן ודברים הבאים לאחר סעודה קודם ברכת המזון, שהיה מנהג בימי חכמי הגמרא שבסוף הסעודה היו מושכים ידיהם מן הפת ומסירים אותו וקובעים עצמם לאכול פירות ולשתות כל מה שמביאים אז לפניהם, בין דברים הבאים מחמת הסעודה בין דברים הבאים שלא מחמת הסעודה, טעונים ברכה בין לפניהם בין לאחריהם, דהמוציא וברה"מ אין פוטרין אלא מה שנאכל תוך עיקר הסעודה; ודין זה האחרון אינו מצוי בינינו, לפי שאין אנו רגילין למשוך ידינו מן הפת עד ברה"מ.
וכתב המ"ב (ס"ק יג') שאף אם אכל אחר הסעודה פירות (חוץ מתמרים ויין) שברכתם מעין ג' לא נפטרו בברכת המזון, דברכת המזון אינו פוטר מעין ג' כמו שכתוב בסימן רח' סעי' יז'.
עוד כתב (ס"ק יד') שכל מה שאוכל אחר הסעודה כיון שמשכו ידיהם מהפת שוב אין נטפלים אליו ולכן צריכים ברכה בפני עצמם בין לפניהם בין לאחריהם. עוד כתב בביה"ל (ד"ה שאין אנו רגילים) שלדעת הטור והלבוש ששייך דין זה של ברכה אחר הסעודה בסעודות גדולות שמושכים ידיהם מהפת ועורכים שולחן במיני פירות. אולם לדעת המג"א והא"ר כיון שלא מסלקים את השולחן כל זמן שלא ברכו ברכת המזון כבתוך הסעודה דמיא. וכתב החיי אדם שכן המנהג. האליה רבה הביא שהכל בו ורשב"א ותלמידי רבנו יונה הזכירו סילוק שולחן, אבל משאר הפוסקים נראה כהטור שהרי בר"ח המובא באור זרוע והערוך והרמב"ם ותוספות רבינו יהודה ורא"ש והגהות מימוניות ושאר הקדמונים לא הזכירו כלל סילוק שולחן, ורק שמשכו ידיהם מן הפת. (משמע מהביה"ל שרוצה לפסוק כדעת הטור שלא חייב לסלק השולחן כדי שיחשב לאחר הסעודה, ודי שסילקו ידיהם מהפת וערכו השולחן לאכול שאר הדברים. וכבר הבאנו דעת מרן שליט"א בהליכות עולם שאם מסלק המפה חשיב סילוק שולחן. ואפשר שבזה יודו גם הב"ח והמג"א והא"ר שמצריכים סילוק שולחן ממש שאפשר שסילוק המפה כסילוק השולחן). וכתב הביה"ל שאם אוכל דייסא אחר שמשך ידו מהפת אף שמלשון מרן משמע שמברך על כל דבר, ושכן דעת התוס' והרא"ש והרמב"ם, אולם לדעת הרשב"א דברים הבאים מחמת הסעודה כמו בשר ודגים ודייסא אף שבאו אחר הסעודה לא מברך עליהם לא לפניהם ולא לאחריהם כיון שבאים להשביע. וכן הביא האשכול דעת רב האי גאון לפירושו הראשון שדוקא על פירות שבאים אחר הסעודה צריך ברכה גם לאחריהם וברכת המזון לא פוטרתם אבל דברים הבאים מחמת הסעודה לא צריך ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם, ולפירושו השני צריכים ברכה לפניהם וחשובים כמו פירות כיון ששוב אין מלפת בהם הפת, ואין צריכים ברכה אחריהם כמו בפירות כיון שברכת המזון פוטרתם. וכן דעת הר"ח המובא באור זרוע, והערוך. לפי זה דייסא שהוא תבשיל ובא להשביע לא דומה לפירות ופטור מברכה גם כשבא לאחר הסעודה. נמצא שבדייסא שאוכל אחר הסעודה לדעת הרשב"א ורב האי גאון בפירושו הראשון לא צריך לברך עליה תחילה וסוף ולשאר פוסקים התו"ס והרא"ש והרמב"ם ומרן מברך עליה תחילה וסוף. ולרב האי גאון בפרוש השני וכן הר"ח והערוך צריך לברך עליה בתחילה ולא בסוף. ולכן ספק ברכות להקל ולא יברך עליה ברכה ראשונה, וכן לא יברך ברכה אחרונה רק טוב שיכוין לפוטרה בברכת המזון, שהרי על דייסא אם יברך ברכת המזון יצא. (ולדידן כל שלא סילק המפה לית לן כל הני חששי, כיון דהוי בתוך הסעודה, וכנ"ל, וגם אם סילק המפה לא יברך על הדייסא מחמת סב"ל. וכתב בהלכה ברורה אות י' שאם רצה לברך על דברים הבאים מחמת הסעודה כמו בשר ודגים לאחר הסעודה כדעת מרן יש לו על מה לסמוך). עוד כתב בביה"ל (ד"ה למשוך ידינו) שאם נטל הכוס לברך ברכת המזון נחשב כמו סילוק שולחן, וצריך לברך על מה שיאכל תחילה וסוף כן דעת הגר"ז והמ"א, אבל המאמ"ר חולק ע"ז שלא הוי כסילוק שולחן, ולכן בדברים הבאים מחמת הסעודה יש לסמוך עליו ולא יברך כיון שבלאו הכי יש ראשונים שסוברים שהגמרא לא חייבה ברכה לאחר הסעודה על דברים שבאים מחמת הסעודה וכנ"ל.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל
מנחת שי – הלכות
הלכות תפלה ביה"כ וברכות
אברכי הכולל "שומרי גחלת" סניף "מנחת שי" אשדוד
בעידודו של ראש הכולל הרב אליהו דיקורגר שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5